מה אתם עושים בשביל להתמודד עם יוקר המחיה?

[David32]

עם 30+ נטו או המקבילה שלו בכול מדינה מערבית אפשר לחיות מעולה, גם בארץ זה ככה. בכלליות בכול מקום כשיש לך הרבה כסף זה טוב, הרבה יותר נחמד.

[oryo]

כנראה שרוב הסיבות מובילות אל התלוש.

אני נוטה להאמין שעם שכר של 30+ נטו רוב האנשים היו מסוגלים לחיות כאן בכיף ולא היו ממהרים לעזוב.

גם מבחינתי אין איזו קדושה מיוחדת להישאר כאן. כרגע, להשאר כאן זו האופציה הכי טובה מבחינתי.

 

אשמח לדעת כמה אנשים בסביבתך הקרובה או הבינונית מרוויחים למעלה מ30 נטו

א. אני לא חושב שאנשים ״ממהרים״ לעזוב, קצת קשה למצוא נתונים מהימנים בנוגע להגירה מ/לישראל (לדעתי, הממשלה לא מעוניינת בכאלו). בתור מי שחבר במס׳ קבוצות רילוקיישן, יש בהחלט זרימה גבוהה של אנשים מחד, אבל קשה לכמת כמה זה אבסולוטית אז הכל בגדר אנקדוטות.

 

ב. ״בכיף״ זה מונח יחסי. סקרים שנשלחו לחרדים (שמרוויחים הרבה פחות מ30) מראים שהם חיים בכיף, כך שהקורלציה בין ההכנסה ל״כיף״ אינה הדוקה בהכרח.

 

ג. אני מכיר אינטימית לא מעט מקרים של 30+, אם אתה מודד רווחה בהסתכלות ״קרה״ בלבד (הערה: הסתכלות שגויה, רווחה תלויה גם ולעתים בעיקר בפרמטרים אחרים) אזי שבהשוואה למדינות מערביות עם פוטנציאל רילוקיישן לא הייתי מגדיר את זה ״בכיף״ אלא יותר לכיוון ״סבבה״.

הבעיה היא שקשה מאוד להתייחס לנושא הזה כי יש מטען רגשי מאוד גבוה לרוב הישראלים, מה שהופך את הדיון לנפיץ. לרילוקייטורים מדובר בסוג של מלכוד - מצד אחד אתה רוצה לשתף אנשים במידע בשביל שיהיה להם עוד כלים בארסנל ואת היכולת לבחור האם כן/לא להשתמש בהם, ומצד שני אתה לא רוצה לבאס ו/או לייצר אנטגוניזם.

[Benor]

Avargel לגבי שאלתך אין הרבה כאלה.

[יבגניפ]

אני יכול להעיד רק על עצמי.

לחיים כאן יש משמעות עבורי מעבר לשכר, לתנאי המחיה, ללחץ או לשקט הנפשי.

אין לי שום בעיה עם מי שבוחר לחיות בחו״ל, שכל אחד יעשה את מה שעושה לו ולמשפחתו טוב.

אח שלי (הביולוגי, לא מהצבא...) חי כבר כעשור באוסטרליה, טוב לו שם ואני שמח בשמחתו.

 

אבל כשם שמי שעובר לגור בחול מתעקש ובצדק שלא נזלזל בבחירתו, כדאי שהוא לא יזלזל בבחירה של הישראלים, שבוחרים להישאר כאן למרות הכל ולדעתי בגלל הכל.

לחיים שלי כאן יש משמעות עבורי שאני יודע שלא אמצא בחול.

אם תקרא את השרשור, תראה שהזלזול הוא חד כיווני. אני אישית רק הגבתי למרק, שמצא לנכון לספר על הריקנות של אחרים.

 

סתם, שתי אנקדוטות, שמתחברות לי לשיחות מהסוג הזה: כשהייתי בקבע, הגעתי יום אחד לשיחה אישית עם איזה קצין בכיר יחסית מתחום משאבי האנוש, שרצה לשמוע מה חושבים נגדים סביב על השירות וכו'. הוא איבד עניין בשיחה איתי ברגע שהתחלתי להתלונן על בזבוז, ריבים מפגרים סביב, תורנויות מיותרות. וכל מה שהיה לו להגיד לי מהנקודה הזו הסתכם ב"אבל אתה תורם למדינה! מה זה משנה כבר כל המסביב?". ולא עשיתי סקר מעמיק, אבל אני מכיר שתי מדינות בהן התייחסו בבוז, מהסוג שמרק מפגין, למי שבחר להגר: ישראל וברה"מ. בשני המקרים הסיבות הן די ברורות.

[ChemGuy85]

אבל כשם שמי שעובר לגור בחול מתעקש ובצדק שלא נזלזל בבחירתו, כדאי שהוא לא יזלזל בבחירה של הישראלים, שבוחרים להישאר כאן למרות הכל ולדעתי בגלל הכל.

לחיים שלי כאן יש משמעות עבורי שאני יודע שלא אמצא בחול.

 

אף אחד לא מזלזל, אבל צריך לשים את הקלפים על השולחן. לרוב המוחלט של הציבור הישראלי אין אפשרות להגר בגלל מגבלות מקצוע ו/או משפחה.

 

אתה יודע מי באמת בוחרים להיות כאן למרות הכל? יהודים מארצות הברית ומערב אירופה. הם סופגים ירידה חדה מאוד ברמת חיים.

[Derish]

שאלה לכל המהגרים (הכוונה הגירה לצמיתות ולא רלוקיישן לכמה שנים) והתומכים בנושא: האם מבחינתכם לסגור את מדינת ישראל ושכל תושביה יהגרו למדינות העולם כמו לפני קום המדינה?

אישית, חשוב לי שמדינת ישראל תמשיך להתקיים ולו רק ע"מ שישראלים נוספים לא יזלגו לאיפה שאני בוחר לגור. בכל מדינה שאני מגיע אליה אני עושה מאמצים גדולים להתרחק מהם ולבדל את עצמי מהמוניטין שלהם. לשמחתי, אני אוהב לגור בפרברים והם מרגישים פראיירים אם הם לא חיים בצנטרום של הפיילה, כך שבסה"כ אנו מצליחים לשמור על מרחק בריא.

[itaysamurai]

בכנות דריש, לא יודע מאיפה אתה מביא את הנאסטיות הזאת.

[avargel]

אישית, חשוב לי שמדינת ישראל תמשיך להתקיים ולו רק ע"מ שישראלים נוספים לא יזלגו לאיפה שאני בוחר לגור. בכל מדינה שאני מגיע אליה אני עושה מאמצים גדולים להתרחק מהם ולבדל את עצמי מהמוניטין שלהם. לשמחתי, אני אוהב לגור בפרברים והם מרגישים פראיירים אם הם לא חיים בצנטרום של הפיילה, כך שבסה"כ אנו מצליחים לשמור על מרחק בריא.

 

יש לך את זה ביותר מתנשא?

[קורן בן אשר]

א. אני לא חושב שאנשים ״ממהרים״ לעזוב, קצת קשה למצוא נתונים מהימנים בנוגע להגירה מ/לישראל (לדעתי, הממשלה לא מעוניינת בכאלו). בתור מי שחבר במס׳ קבוצות רילוקיישן, יש בהחלט זרימה גבוהה של אנשים מחד, אבל קשה לכמת כמה זה אבסולוטית אז הכל בגדר אנקדוטות.

 

ב. ״בכיף״ זה מונח יחסי. סקרים שנשלחו לחרדים (שמרוויחים הרבה פחות מ30) מראים שהם חיים בכיף, כך שהקורלציה בין ההכנסה ל״כיף״ אינה הדוקה בהכרח.

 

ג. אני מכיר אינטימית לא מעט מקרים של 30+, אם אתה מודד רווחה בהסתכלות ״קרה״ בלבד (הערה: הסתכלות שגויה, רווחה תלויה גם ולעתים בעיקר בפרמטרים אחרים) אזי שבהשוואה למדינות מערביות עם פוטנציאל רילוקיישן לא הייתי מגדיר את זה ״בכיף״ אלא יותר לכיוון ״סבבה״.

הבעיה היא שקשה מאוד להתייחס לנושא הזה כי יש מטען רגשי מאוד גבוה לרוב הישראלים, מה שהופך את הדיון לנפיץ. לרילוקייטורים מדובר בסוג של מלכוד - מצד אחד אתה רוצה לשתף אנשים במידע בשביל שיהיה להם עוד כלים בארסנל ואת היכולת לבחור האם כן/לא להשתמש בהם, ומצד שני אתה לא רוצה לבאס ו/או לייצר אנטגוניזם.

 

תחושתי היא שישראלים יהודים, במיוחד, מתקשים לדון בנושאים שונים בצורה עניינית ללא גלישה לראיית שחור-לבן. נדמה לי שכבר עמדנו על אבחנה זו בעבר. הדבר בולט מאוד בסוגיה טעונה זו, שכל עיסוק בה מתדרדר חיש-מהר לדיון אמוציונלי. לאמצעי התשקורת זו כמובן ברכה גדולה המזמינה טראפיק רב במשך ימים, ולכן הם אוהבים מאוד כתבות בנוגעות בנושא זה.

 

הדיון האמוציונלי מגיע לא רק מכיוון מפלגת "אל-אל-ישראל" אלא פעמים רבות מהכיוון ההפוך. לא חסר כאלה שעזבו "בטריקת דלת" מסיבותיהם השונות, והם מצדם מרבים להשתלח ולהשמיץ את ישראל מהכיוון השני; נתקלתי גם בכאלה בקבוצות רילוקיישן (ואני לא מכוון כאן כלל לכאלה שעזבו מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות - זו תת-קבוצה אחרת לגמרי).

 

"מעניין" (אני כותב במרכאות משום שלי הדבר די ברור מאליו) שעמדות מורכבות ושקולות שהוצגו כאן, נכתבו ע"י אנשים שנמצאים כמה שנים אחרי הגירה או רילוקיישן (החברים oryo, garicho וסליחה אם יש מי שהשמטתי), בעוד עמדות נחרצות למדי בעד הגירה נכתבו כאן ע"י אנשים שכנראה לא מכירים את החיים בארצות ניכר מעבר לביקורי עבודה או תיירות. יש כאן רמז דקיק לכל מי שמתעניין בנושא הגירה\רילוקיישן וקורא כאן בשקט או שלא בשקט, מה מידת החשיבות שיש להעניק למקורות שונים של מידע בנושא.

[David32]

בקבוצות רילוקיישן יש גם ישראלים שגרים שנים בחול ואובססיבים בצורה לא מובנת עם הפוליטיקה הישראלית. זה בכלל מחזה מוזר.

[Derish]

בכנות דריש, לא יודע מאיפה אתה מביא את הנאסטיות הזאת.

התופעות שאני מדבר עליהן הן משהו שצריך לחוות בחו"ל בהשוואה למיעוטים אחרים כדי להבין.

 

מטבע הדברים, אני עובד במשרד ונע בחוגים רב-תרבותיים. אצל רוב האנשים שאני פוגש אפשר לנחש את המוצא לפי מבטא או לפי שם משפחה, אבל אף אחד לא יוצא מגדרו כדי להחצין את הנושא וגם לא מנומס לשאול בד"כ. חוץ מהישראלים. בכל מקום שאני פוגש אותם, תוך שתי דקות הם כבר מודיעים לכולם מאיפה הם הגיעו. תוך חמש דקות הם גוררים לדיון את הפלסטינאים, גם אם השיחה היא על מחירי הירקות בסופר. תוך שבע דקות הם מתחילים עם בדיחות לא מצחיקות וחסרות טאקט בתרגום סימולטני שלא עובד. תוך עשר דקות הם חייבים לציין לפחות פעמיים ש'אצלנו בישראל' או 'יש ביטוי כזה בעברית' וכיו"ב.

 

ההתנהגות הזאת מעייפת ומתסכלת לאנשים כמוני, שבסה"כ מנסים להשתלב בחברה המקומית בלי לעשות רעש או למשוך תשומת לב. לא מספיק שאנו צריכים להוכיח כל יום מחדש שאנו ראויים להיות שם ולתפוס מקום של אירופאי או אמריקאי אחר, אלא צריך גם להתמודד עם הגישה הזאת של in your face שכבר חשבנו שהותרנו מאחור. זה כמו להיות קרוב משפחה של עבריין כבד, ולנסות לחיות חיים נורמליים בצל המוניטין שלו.

 

מה שמפתיע זה שאותה התנהגות אופיינית לאלו שרק הגיעו כמו גם לאלו שכבר גרים שם עשרים שנה אבל נשארו ישראלים במנטליות. זו פרובינציאליות שמוטמעת עמוק ב-DNA הלאומי, גם דורות אחרי שכבר התחלנו לנסוע לחו"ל והתחברנו לאינטרנט.כמובן שלא כולם כאלה, וגם בתוך אותם בתים של ישראלים בחו"ל זה בד"כ מורגש פחות, אבל כשהם נכנסים לאינטראקציה עם הסביבה אז איכשהו יוצא להם הישראלי המוחצן ומתחיל לרסס לכל הכיוונים.

 

אני לא שופט את האנשים האלה, אבל גם לא רוצה אותם בקרבתי. ואין בזה התנשאות או נאסטיות, אלא פשוט ערכים אחרים שעליהם גדלתי ושמתקבלים בהבנה בחו"ל. כל עוד לישראלים הארכיטיפיים האלה יש את ישראל, אני מעדיף שהם ישארו שם ולא יבואו לחלקה הקטנה שלי לעשות שמח.

[garicho]

מכיר עשרות ישראלים איפה שאני נמצא. לא זכיתי לחוות את החוויות שDarish מתאר. ישראלים הם בדרך כלל כן פתוחים וחמים יותר. אבל בדרך כלל השאלות על ישראל מגיעות מהמקומיים, או בהשוואות על נורמות, מסורת, בין מקומות שונים.

 

עבדתי בחברה עם אוכלוסיה בינלאומית בארץ, וגם שם היו אותן שיחות עם האנשים שהגיעו ממקומות שונים בעולם.

 

יכול להיות שמי שחושב שהישראלים הם כאלה מתבייש בהיותו ישראלי? במקרה שלי אני לא חושב שזה בושה (גם לא סיבה מיוחדת לגאווה) - זה פשוט מצב נתון.

 

 

Sent from my iPhone using Tapatalk

[Derish]

~

אל תשווה את הישראלים של ארה"ב או מערב אירופה לאלו שמהגרים למזרח/מרכז היבשת. מהיכרותי המוגבלת עם החבר'ה שלכם, יש הבדלים תהומיים באישיות ובגישה. גם הסביבה וחוקי המשחק שונים למדי, ואלו מעצבים התנהגות בהתאם.

 

האנליזה הפסיכולוגית שלך אינה רלוונטית כאן, משום שאינני רואה עצמי כישראלי אלא פשוט כמישהו שגר תקופה בישראל. כנ"ל גם רוב האנשים שחולקים את תחושתי ונרתעים מההתנהגות הצברית שתיארתי לעיל. אין לנו במה להתבייש או להתגאות משום שזה לא יותר מאשר שורה נוספת ברזומה, במיוחד לאלו מאיתנו שהגיעו כילדים קטנים ולא בחרו לחיות שם.

 

לבסוף, יתכן שמי שלא מזהה התנהגות כזאת בקרבתו הוא פשוט אחד מאותם אנשים שאני מלין עליהם... אם כבר בתיאוריות קלושות עסקינן.

[ChemGuy85]

בכנות דריש, לא יודע מאיפה אתה מביא את הנאסטיות הזאת.

 

למה נאסטי? הוא צודק. התרחקות מהמנטליות הישראלית היא סיבה טובה להגירה.

[itaysamurai]

נאסטי כי אתה לא יכול להשוות בין הפוסט המקורי לפוסט הסבר שבא אחריו.

את ההסבר אני יכול להבין גם בתור אחד שרואה חו"ל שבועיים בשנה, מהמקורי עלה לי קצת השניצל (ע"ע) מהצהריים.