Jump to content

Derish

  • פרסום הודעות

    2,190
  • תאריך הצטרפות

  • פעילות אחרונה

מוניטין

14 נייטרלי

אודות Derish

  • דירוג
    נהג שודים מדופלם (> 1700 הודעות)
  • תאריך לידה 01/01/1985

Personal Information

  • מיקום
    באירופה או בספרד

צפיות אחרונות בפרופיל

3,701 צפו בפרופיל
  1. ~ לא יודע איך זה אצלכם בארץ, אבל אצלנו בפרברי ברצלונה השיטה די ברורה: יש כמות מוגבלת של שליחים, לכן את האופציה הזאת פשוט משאירים לזקנים או למוגבלי תנועה למיניהם. מי שיש לו רכב משתמש בו כדי לנסוע לסופרים הגדולים שבפאתי העיר ע"מ לא להעמיס על הסופרים השכונתיים הקטנים. מי שאין לו רכב הולך ברגל לאחד הסופרים השכונתיים, ושם עומד בתור וממתין בסבלנות שמישהו יצא כדי שאפשר יהיה להיכנס. עקרונית כל מי שהולך/נוסע לקניות ויודע שיש בקומה שלו איזה זקן או משפחה חד-הורית, עובר אצלם בדרך לשאול אם הם צריכים משהו. זה לא שאנחנו איזה קומונה פה, רחוק מזה, אבל את השכנים בקומה מכירים פחות או יותר ומשתדלים לעזור אם צריך. להזמין משלוח מהסופר כשיש שלושה סופרים במרחק הליכה ועוד חמישה ברדיוס של עשר דקות נסיעה נחשב לסתם חזירות, כשיש אנשים שאשכרה צריכים את המשלוחים האלה ואין להם אלטרנטיבה. כל אחד עושה מה שהוא יכול כדי לווסת את המצב ברמה הקהילתית/עירונית. היו כמה ימים של פניקה, אבל אחרי זה הכל התנרמל וכעת זה המצב. לא קיבלנו הנחיות מהממשלה או משהו, אנשים פשוט יודעים להסתדר באופן טבעי ומנסים להתחשב זה בזה. משלוחי אוכל עדיין מזמינים פה ושם, אבל גם זה הולך ומתמעט. אמאזון עובדת כסדרה, למרות שרוב השכנים עדיין לא התעדכנו ששמו לנו לוקר בקצה הרחוב, ולכן לוקח למשלוחים שלהם קצת יותר זמן מהרגיל להגיע עד הבית.
  2. כדאי גם לצפות בסרטון הבא, שכולל צרור עצות שימושיות לטעינה חכמה של המדיח: אפשר גם בלי סאונד, וגם אם אין לכם מדיח.
  3. ~ גם לפעול ע"פ נהלים אפשר באופן שונה ובמידה שונה של מקצוענות. לא חייבים למרר את חיי הלקוח רק בגלל שנוסף איזה וי שצריך לסמן בתהליך שבעיקרו פשוט למדי. אני מחזיק מספר חשבונות במספר מדינות בהן התגוררתי לאורך השנים, מעביר כסף בין חברים, קליינטים וקולגות, ואיכשהו רק בישראל אני נתקל בבעיות מטומטמות כאלה, המוחמרות ע"י פקידים שלא מחפשים לפתור אותן.
  4. בד"כ בסכומים כאלה אין בעיה לבקש טובה מאחד האקספאטים בפורום שמחזיק חשבון אירופאי, העברות בנקאיות זה עניין של דקות בודדות היום. אבל אם בענייני עבודה עסקינן, העבודה יכולה לשלם קצת אקסטרא ולהנות מ-paper trail מלא במקרה הצורך. לגבי תקופת האבן... גם ישראל לא בדיוק מצטיינת בתחום. נסה להעביר כסף אפילו בין החשבונות הפרטיים שלך בחו"ל ובארץ ותראה איזה גיהנום יעשו לך וכמה יגבו. שנה שעברה החלפנו את הסובארו של אמא דריש במשהו קצת יותר מודרני, והכסף היה צריך להגיע מהחשבון שלי בספרד. מזל שהמוכר היה חבר פורום שלא בחל באמצעים, הלך לסניף והעמיד את הפקידות שם בשלשות עד שהסכום שוחרר, אבל גם להגיע לשלב הזה לקח לנו שבועיים וכמה איטרציות, ולא עזרו שום מסמכים ושכנועים והסברים שבסה"כ מדובר בעסקה כשרה בין שני אזרחים שומרי חוק, שאחד מהם פשוט במקרה גר בחו"ל כרגע. המערכת הבנקאית בארץ עדיין חיה בסרט שכל ישראלי שמחזיק קצת כסף במדינה אחרת הוא קרימינל מלבין הון, כמו בשנות השבעים.
  5. ~ מסכים שזו ה-קבוצה לקבל בה מידע, אבל לאור היכרות ארוכה מעל דפי הפורום אני חייב להוסיף מילת אזהרה לפות"ש. ממה שראיתי בכמה חודשים שביליתי בקבוצה, חשיבה עצמאית וראייה סקפטית/ביקורתית לא מתקבלות שם בברכה. שאלות שקוראות תיגר או מעמידות בספק את הנורמות המקובלות בתעשייה זוכות לתשובות מזלזלות במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע החברים ממהרים לרוץ ולהתחבא מאחורי הנהלים שלהם ש'נכתבו בדם' במקום להיכנס לעובי הקורה, בדיוק כמו שהתרגלנו בצבא. בקיצור - כן מקום טוב לקבל בו מידע, אבל לא סביבה בריאה לאדם החושב או הספקן, ולגמרי לא המקום המתאים לנהל בו דיונים פילוסופיים. אני לא יודע עד כמה ההתנהלות בקבוצה אופיינית לתעשייה באופן כללי, אבל המחשבה על להיות מוקף באנשים שטופי מוח ובעלי תסביך אלוהים כפי שפגשתי שם הורידה לי אישית את הזקפה מהרעיון של תעופה מסחרית כקריירה. אם אתה מחפש להוציא רשיון על ססנה לפעילות בשעות הפנאי אז סבבה, אבל קח בחשבון שכל ה'נכתב בדם' הזה כנראה לא יהיה סביבת עבודה בת קיימא למישהו כמוך, ואני אומר את זה כמחמאה.
  6. Derish

    תה - איפה קונים?

    ~ וואו, אין לך מושג איזה משפט טעון כתבת פה. היסטורית, תה בהיר (חלש) תמיד היה אופייני למעמד הביניים והגבוה בממלכה, וככל שהוא נהיה כהה יותר כך זה ירד לכיוון מעמד הפועלים. לא סתם קראתי לזה תה של כורים... המונח הסלנגי לתה שאני מדבר עליו הוא Builders' Brew ורואים יותר ממנו ככל שמתרחקים מלונדון. מה שאתה מתאר זה לנקבות כמו ניטש, יחד עם הטקס הנלווה. שאלת המה-בא-קודם-תה-או-חלב רודפת את אנגליה כבר מאות שנים, וכל פעם נמצא הגאון התורן שאחרי מחקר ארוך מגיע למסקנה שנכון ככה ולא ככה. בכל אופן, אל תיקח את מה שראית בבית/עיירה/חבל ארץ אחד באנגליה ותחיל אותו על כולם, כי לאורך ההיסטוריה אנשים נהרגו על פחות מזה.
  7. Derish

    תה - איפה קונים?

    אני מדבר על תה של כורים בריטים, לא על הפיפי של ויסוצקי שאליו הרגילו אותך בארץ.
  8. Derish

    תה - איפה קונים?

    לא הבנתי, פי 3 ממה? ולמה שלא תקנה שם, איפה שזול פי 3? לענייננו - אני שותה רק תה שחור של רוסים, אז לא יודע להמליץ על משהו מתוחכם יותר. המותג Tetley נמכר בכל המדינות בהן גרתי בינתיים (למעט ישראל) ומלווה אותי כבר שנים רבות. מגיע בשקיקים עגולים שנכנסים יופי לתוך הספל, וכל אחד מספיק לשניים או שלושה ספלים חזקים. לא יקר במקום מושבי הנוכחי, זול למדי באנגליה, והכי זול שפגשתי היה בארה"ב באריזות של 240 (משהו כמו 5 דולר). אמא שלי שגרה בארץ עדיין מאמינה בכל הריטואל המגוחך של תה בתפזורת שנחלט בתוך כוס מזכוכית דקה וכו'. אוקיי בומרית... את תערובת הכשפים שלה היא רוקחת לבד מסוגי תה שונים שהיא קונה אצל סוחרי התבלינים בשוק. אישית, אני חושב שהטעם המיוחד והארומה שכ"כ חסרים לה בשקיקים כנראה באים מהקקי של הגמלים במה שהיא קונה בתפזורת.
  9. ~ תלוי מאד בתוכן הספציפי. בתור שמוק עילאי ומתנשא, פחות מעניינות אותו זוטות כמו כמה כסף מישהו חסך בפריימארק או באיזה אוטו מגניב הוא נהג ביער השחור. יותר מעניין אותי לשמוע אבחנות אישיות על הבדלי תרבות ומסורת, התנהגות של אנשים בסיטואציות שונות, אלמנטים אורבניים ששווה לייבא לישראל (למשל רמזורים עם טיימר) ודברים יומיומיים בסגנון הזה, שמדברים על איך אנשים חיים ולא על איפה המטייל סימן וי בשביל לספר לחבר'ה במשרד. אפשר לומר שדרך סיפורי חו"ל של אחרים אני מחפש להעשיר את עולמי, לקבל השראה וללמוד משהו חדש, לכן פוסטים שכל תכליתם היא לגרום לי 'לפרגן' או לקנא במטייל הם חסרי ערך. במחשבה פילוסופית עמוקה יותר, אפשר להרחיב את שאלתך ולתהות האם מדיה חברתית נחוצה לעולם, או שעדיף להיות צנוע וענו ומי שרוצה לדעת מה קורה איתך - שישאל. מן הסתם התשובה היא לא, זה לא נחוץ, אבל לדעתי נחמד שהאופציה קיימת. נכון שהרוב המוחץ של הבהמות ברשתות האלה מיותר לחלוטין, אבל אין לי בעיה להשאיר את המדיום חי בשביל האחוזון האיכותי, אותם אנשים מעניינים שלא הייתי פוגש אחרת, ושהרבה יותר יעיל והגיוני שיחלקו את מחשבותיהם מעל במה ציבורית במקום 1:1 עם כל מי שרוצה לשמוע. כבר דובר פה על השרשור האחרון של בוקי, והיה גם אחד דומה של יוחאי זמן קצר לפני כן. אני קורא דברים כאלה ותוהה מה עוד יש להם בראש ואיזה שיחות מעניינות היו יכולות להיות לנו על נושאים שונים. אבל אני גר רחוק ולא מגיע כמעט לארץ, את בוקי לא פגשתי מעולם ועם יוחאי דיברתי פעם אחרונה לפני כמעט ארבע שנים... הזמן טס ולכולנו יש אילוצים לוגיסטיים כי אנחנו כבר לא חיים בכפר. אז לפחות פה אני זוכה לשמוע קצת אנשים אינטליגנטיים מדברים על התחביבים שלהם במקום חוטבי עצים ושואבי מים שמלינים על כמה קשה/יקר להם כל היום. מניח שאני לא לבד בתחושה הזאת.
  10. זה פשוט אם מדובר בתפקיד מוגדר, במיוחד בתעשייה קונבנציונלית. בהייטק ובמקצועות עתירי ידע, אדם שנכנס לתפקיד גנרי של מהנדס או טכנאי יכול להצעיד קדימה את כל החברה/חטיבה/מחלקה שלו אם הוא בא עם הנסיון הנכון, וזה לא תמיד מגובה בתואר אקדמי או בטייטל מובהק בקו"ח. בשביל זה צריך מנהל חכם ומנוסה שלא משחק משחקי כוח מחד ויכול להעריך את הפוטנציאל של העובד מאידך. וצריך שתהיה לו סמכות לקבל החלטות בנושאי שכר במקום להיות תלוי באיזו פוסטמת משאבי אנוש שהמועמד 'לא מרגיש לה' שווה סכום כזה או אחר, או בכלל מתאים לארגון.
  11. תיאוריה נחמדה, אבל בפרקטיקה המצב שונה. אני עובד כרגע באחת המדינות האלה שמספרות מראש על השכר, ולפני כן למדתי מנע"ס ומשאבי אנוש במדינה נוספת שכבר הצטרפה למאה ה-21 ופועלת בשיטות גיוס מודרניות במקום חשכת ימי הביניים הנפוצה בישראל. לכל תפקיד שמגייסים אליו יש טווח תקציבי עם כמה מדרגות שכר, שמצד אחד מאפשרות לתגמל עובדים מסויימים יותר מאחרים (בגבולות ההגיון) ומאידך מונעת פערים גדולים מדי בגלל שאחד ה'תותחים' חבר של המנהל המגייס או סגר עסקה מתחת לשולחן. בסוף השנה בד"כ יש בונוסים, וגם הם מושפעים מהביצועים של אותו עובד לאורך התקופה. סה"כ הבסיס לקנאה מצטמצם, כולם יודעים למה אפשר לצפות, והחיים ללא סודות ותככים נעימים הרבה יותר. אני מבין שבמקרה שלך זה כנראה פשוט נאמר מתוך הרגל, אבל כל עוד מעסיקים בארץ ימשיכו 'לקבל' אנשים במקום לשכור את שירותיהם שום דבר לא ישתנה. אף אחד פה לא עושה לאף אחד טובות, זו עסקה פשוטה בין שני אנשים שבה שירותים מקצועיים ניתנים תמורת כסף. המנטליות הזאת שבה צד אחד אמור להרגיש נתון לחסדיו של השני היא שורש כל רע.
  12. ~ לפני מספר שנים עברתי לכסא ארגונומי (הידוע גם כ'כסא ברכיים') בעצת חבר מחזאי שבילה הרבה שעות ביום על המחשב: https://www.dr-gav.co.il/200argonblack0 חונה מתחת לשולחן כשאינו בשימוש, שומר על תנוחת ישיבה זקופה, והלחץ על הרגליים מחייב אותי לקום כל חצי שעה ולחלץ איברים - שזה גם חיובי. לא הייתי ממהר להשקיע בו 300 שקל (או יותר), אבל הייתי בודק אם יש כאלה ביד2 שמישהו קנה ולא התחבר, רק בשביל לנסות את הקונספט. בהיבט השלילי - בכסא שלי הגלגלים קצת חלשים בשביל הגזרה החטובה שיושבת עליהם, וגם שמתי לב שעם הזמן הגוף מתחיל 'לזחול' בחזרה לפוזיציה מוכרת ושפופה, משהו שדי קל לתפוס עם קצת עירנות לנושא.
  13. ~ בבואך לבחון ולהסיק מסקנות מסיטואציה כזאת חשוב לקחת בחשבון את גודל ומבנה הארגון. בחברה קטנה/משפחתית/סטארט-אפ כל מה שנאמר לעיל הוא נכון ויתכן שבאמת אין כסף מיותר, אז מנסים בכ"ז לזרוק לך כמה גרושים בתור טפיחה על השכם. אם זה קורה בתאגיד או בחברה גדולה - סימן שככה"נ פשוט קיבלת את השאריות של תקציב הבונוסים/העלאות המחלקתי, כלומר מישהו אחר קיבל יותר על חשבונך. זו שיטת ניהול מעוותת שבד"כ אין באפשרותנו לשנות, לכן כדאי לדאוג שנהיה בצד הנכון שלה, קרי זה שמקבל יותר על חשבון הקולגות. איך לעשות זאת כבר תלוי בך ובתרבות הארגונית שלכם, אבל מנסיוני זה בד"כ לא קשור ישירות לאיכות העבודה או התפוקה.
  14. שלומות, אודה לעזרתכם בזיהוי הז'אנר או הזרם/סגנון של המנגינה הנ"ל: [video=youtube;NyDz4Okg-Hs] היצירה הופיעה לפני מספר שנים בפסקול סרטו של וודי אלן 'חצות בפריז' יחד עם עוד כמה דומות. חפירה קצרה בוויקיפדיה לגבי האמנים החתומים על הפסקול הניבה בעיקר הגדרות גנריות כמו סווינג וג'אז, אבל אני מחפש מונח ממוקד יותר שמתייחס לסגנון האיטי והשקט יחסית הזה, שלפעמים פוגשים כמוזיקת רקע בבתי קפה ומסעדות. להפתעתי, אפילו כשהלכתי לספוטיפיי ועברתי על יצירות אחרות של אותם אמנים, ראיתי שזה היה רק חלק מהרפרטואר שלהם ולא משהו מאפיין. מישהו יודע לתת לזה שם, או להמליץ על אמנים/אלבומים דומים שזו הייתה התמחותם? מודה לכם מראש.
  15. ~ הפוסט הזה מזכיר לי ימים יפים יותר בפורום, כשלאנשים עוד היה זמן ופנאי מנטלי לכתוב מאמרים באוף ולהעשיר את הידע של שאר חברי הקהילה, לא רק לפתוח שרשורי 'תביאו לי טיפים/המלצות/תמיכה טכנית/יעוץ זוגי'. התוכן עצמו כנראה היה זוכה להערכה בקרב אנשי 394 בתפוז, לי באופן אירוני הוא גרם להבין איך מרגיש אדם פשוט מהיישוב שמגיע לקארזפורום ומגלה שיש הבדל בין מאזדה לטויוטה. (שתיהן מכוניות, לא?) מסתבר שנסעתי על הרכבות האלה לא פעם כשגרתי בפרברי לידס, על הקו בין אדינבורו לקינגס קרוס. עוד זכרון נחמד. עכשיו אני הולך לחפש מפה כדי להסביר לניטש מה זה כל שטחי המדבר שמסביב ללונדון.
×
×
  • Create New...