Derish

אני יוצא ברה"מ ומכיר עוד הרבה כמוני שלא שותים אלכוהול ולא לובשים טרנינג. יחד עם זאת, קשה להתווכח עם מה שרואים כל יום ברחובות גני אביב והשכונות הרלוונטיות באשדוד, בת ים, נתניה וכו'. הפורום הזה הוא אי של שפיות וחופש ביטוי בהשוואה לרוב האינטרנט היום, שהפך להיות 'מרחב מוגן' לכל מיני נעלבים ולוחמי צדק חברתיים. אז בואו לא ניתמם בבקשה ולא נעמיד פנים שהתופעות לא קיימות או שאנשים פה סתם גזענים/טוקסיקים/מתנשאים ללא סיבה. גם הרוסים לובשי הטרנינג וגם החרדים עם כל המנהגים הטיפוסיים שלהם הרוויחו את המוניטין שלהם ביושר, וזה שאתם לא כאלה (ולפיכך באופן הגיוני גם חבריכם לא) הוא יוצא הדופן שמוכיח את הכלל. בתור מי שגר הרבה שנים בדרום נתניה, אני יודע בדיוק על מה הוא מדבר ואיך מכוניות מתוחזקות שם אצל הקהילה הרלוונטית. זה שבצד השני של העיר, בקריית צאנז העשירה, כולם נוסעים על טויוטה סיינה מלוקקת ביבוא אישי לא מבטל את מה שהולך בשכונות הסמוכות, עם קצת פחות כסף או זיקה לחסידות אחרת.

אני מבין את האכזבה, אבל לשכור אדם שבסבירות גבוהה מתעסק בטויוטה ויונדאי בשוטף כדי למצוא לך דגם אקזוטי היה הימור מלכתחילה. לשלם לו מקדמה לדעתי לגיטימי, אם כי אישית הייתי קורא לזה שכר טרחה (כלומר תשלום שלא תלוי בשאלה אם תרכוש רכב בסוף התהליך או לא) ומסכם אותו על בסיס שעתי/יומי. כמו עם כל מאכער, אתה צריך להיות כן עם עצמך ולהבין שאין לו שום כלים או גישה מיוחדים שאין לך, אלא רק זמן פנוי ואולי קצת נסיון. על זה שילמת וזה לא מבטיח תוצאה, אלא רק מה שנקרא best effort. זה לא שונה בהרבה מלהביא פועל מהרחוב שירכיב לך ארון - לשניכם יש את אותם כישורים, לו אולי יש קצת יותר נסיון, אבל בסוף שום דבר לא מובטח ואין עם מי לדבר אם הוא שרט או שבר את הרהיט. בכל אופן, טוב ששיתפת ושאנשים ששוקלים זאת יורידו ציפיות בהתאם. כפי שרשמת, נקווה ששכר הלימוד שלך יעזור לכמה מהם להימנע מאכזבות דומות בעתיד.

מניח שימכרו כמה מאות יחידות בסין, כמה עשרות יחידות באירופה וארה"ב, ואז יציגו דגם חדש ופשוט יותר בחצי מחיר תו"כ הסברים על כמה הייצור שלהם התייעל והסוללות נהיו זולות. כמו שכולם אומרים - אילו היה זה רכב מתוצרת אפל ב-150K הוא היה מוצא את השוק שלו בקלות. במחיר הנוכחי ועם לוגו של פרארי, לא ברור מה עבר להם בראש ולמה אפשר לצפות.

סרטון מעניין של אחד הפאנבוייז הראשיים של פרארי ביוטיוב, Shmee150, שמסביר קצת על מה שהלך בארוע ההשקה: למי שאין לו חצי שעה פנויה, להלן סיכום באדיבות ג'מיני:

פה בפורום כולם סקפטיים, אבל שאר האינטרנט בסה"כ די חיובי ואוהד: 😄

זה רעיון טוב, אבל לא פתרון מלא. רק לפני שבועיים החלפתי תקע שבשביל להכניס את הכבל לתוך הטרמינל היה צריך לכופף אותו לצורה של סימן שאלה... הקשיחות של הסופית (עם או בלי בידוד) לא הייתה מאפשרת זאת. אכן, לא בכל מדינה או תעשייה. וגם אם תוכל לאכוף את הצד של הקיר, מה תעשה עם הצד של הצרכן כשצריך להחליף תקע למשל, או להוסיף ממסר חכם? קופסאות הביקורת הן די סטנדרטיות בכל אירופה (קצת יותר גדולות בארה"ב ובאנגליה) ובקושי יש שם מקום לקפל את החוטים הנדרשים לשקע או למפסק. אם תרצה להוסיף מודול 'בית חכם' כנהוג לאחרונה או להשתמש בשקע דקורטיבי עם מחברי לחיצה למיניהם, לעיתים קרובת לא יהיה מנוס מלעבור לתיל רב-גידי גמיש.

זו 'תקלה' מוכרת ו-reality check כואב לכל מי שאוהב לעבוד באופן מקצועי. התקעים/שקעים/מפסקים שנמכרים לשימוש ביתי ברוב העולם מניחים שתנסה להכניס את החוט עצמו בלבד ולא סופית עם הלחמה ובידוד מתכווץ. כל הגיאומטריה של המחבר והפלסטיק מסביבו בנויה במחשבה על הגמישות של החוט הבודד ולא של האביזר שניסית להלביש עליו. אפילו מחברים מתוחכמים כמו Wago נופלים בזה לפעמים. הסופיות האלה נכנסות מעולה למאמ"ת או לכל מפסק/ממסר אחר שמותקן על פס דין, כי שם זו דרישה של הגילדה המקצועית ושל חברת הביטוח. כל מכונה תעשייתית מצפה לראות סופיות בקצה חוט, וכך גם רוב לוחות החשמל הביתיים - בקיצור, איפה שהעבודה נעשית ע"י איש מקצוע מוסמך. אבל בנקודות הקצה הביתיות שהמשתמש נוהג לטפל בהן לבד זה פשוט לא נלקח בחשבון, ובמקרים רבים לא מתאפשר.

בניגוד לשאר הסדרה מ-2019, שהיא יצירת מופת סינמטוגרפית? 🙄 בקושי צלחתי את הפרק הראשון שם מרוב דרמה מיוסרת. סדרת אקשן ופעולה עאלק.

הרומסטר שלנו החליפה מיקרו-ואן אחר ולא נפוץ במיוחד, דייהטסו גראן מוב, שהיה מבוסס על השרייד של אמצע שנות התשעים: אי לכך, גם אנחנו בדקנו את היאריס ורסו בשלב מסויים. אז היא עוד הייתה יקרה מדי כמשומשת וקשה היה למצוא אקזמפלרים שמורים, אבל זכורה לי שיטת קיפול מושבים דומה לרומסטר ועוד כמה פיצ'רים מגניבים. הדלת האחורית שלה נפתחה הצידה במקום למעלה והמנוע אכן היה חלש למדי, אבל אני לא זוכר איזה הבדל תהומי ביניהן מבחינת איכות או ארגונומיקה. אצלנו עם ה-TSI ובשימוש עירוני בעיקר, צריכת הדלק מחפירה ועוברת לעיתים רחוקות את ה-11 ק"מ לליטר. בונוס למי שקורא את ההודעות האחרונות ותוהה מה זה דקוטה (צולם לפני כמה ימים באחד ממוזיאוני חיל האוויר הבריטי):

לא ראיתי את הראשון, אבל השני מהנה רק למי שאוהב פורנו עוני/עמך. מתחיל משעשע ואז אתה מבין עד כמה זה עלוב ומציאותי.

יש תעשיות ומקרים ספציפיים שבהם הצבע חשוב ולכן מצויין בשרטוט. למשתמש הביתי - פשוט שמים את הסופית הכי דקה שהחוט עדיין מצליח להיכנס לתוכה, כך שהכתר יושב הדוק על הבידוד לפני שלוחצים. התגובה שלך לכל ה'ארוע' הזה מזכירה לי איך פעם שכרתי רכב אוטומטי לטיול עם חבר שעד אז נהג רק על ידני, ובמשך שבוע הוא לא הפסיק להתלונן על זה שאין דוושת מצמד ואיך נוהגים בדבר הזה... על כך שהוא שודרג לאאודי Q3 במקום האופל קורסה שהוזמנה במקור לא נאמרה מילה.

גם Landman לא חובה. דמויות שטוחות שאתה קולט מה הטראומות שלהן תוך שלושה פרקים, ואחרי חמישה הן כבר כ"כ מאוסות שאתה רק מחכה שזה יגמר, כי התסריטאים עישנו משהו חזק והתחילו להתפזר לכל עבר עם העלילה. גם הקידום של האיש הטכני ה'מחוספס' לתפקיד אדמיניסטרטיבי נטו לקראת סוף העונה לא עובר מסך. אלו מאיתנו שעוד זוכרים את אלי לרטר בנעוריה יעריכו אולי את סצינות העירום שלה, אבל אח"כ זה כבר נהיה מיותר לחלוטין. גם הפרשנות החברתית על ההתמכרות של המערב לנפט חלשה למדי וגורמת לצופה המשכיל יותר גיחוך קל מאשר חשבון נפש.

לא מכיר את הבן שלך אישית, אבל מנסיון של הרבה טיולים - הייתי מצמצם לשני מוזיאונים/מפעלי רכב בלבד (בהתאם להמלצות ברשת) ומגוון עם סדנת אומן בתחום אחר (כמו בישול), סיור מודרך מעניין (משהו מודרני ולא היסטוריה של האימפריה הרומית), משחק ספורט מקומי, הופעה חיה, ואולי גם איזו חוויית מסלול קצרה לקינוח. גיוון ושבירת שגרה הם שם המשחק, כי המוח נכנס מהר מאד למצב רווייה כשהוא חווה את כל השפע הזה לראשונה. כך קרה אצלי כשנסעתי לתערוכת פרנקפורט בזמנו בתור נער - אחרי שלוש או ארבע שעות כבר הפסקתי להבחין בפרטים והמשכתי להסתובב כמו זומבי בין האולמות כדי לסמן וי על הכל 'אם כבר באתי עד לכאן'. לא ממליץ.

המכשיר הזה אמור לכוונן עצמו לכל קוטר, בהנחה ואתה משתמש בסופיות מהסוג המתאים (שמן הסתם הגיעו איתו בערכה). תסביר מה הבעיה ומה בדיוק לא עובד לך. אגב, Lion Rage זה מהדורה מיוחדת לרגל מבצע שאגת הארי? 😀

תמוה ביותר הקשר לפרארי... למיטב הבנתי מדובר במתחרה אירופאית ל-Xiaomi SU7 עם UX יותר מפותח, שהיה מתאים לרזומה של חברה כמו אלפין או אבארט'. אולי אפילו לוטוס או מקלארן, בלחץ. איך העסק הזה יתפקד בפועל ומי יקנה אותו, נחיה ונראה. בינתיים נראה מבטיח מאד אם מניחים את עניין המיתוג והתמחור בצד. מעניין כמה רכיבים ומערכות שם פשוט נקנו OEM מסין.

כפי שאני זוכר זאת (ואולי טועה), הייטי הייתה הנסיון של VAG עצמם להקדים תרופה למכה, כאשר כבר בתחילת הייצור של הרומסטר ידעו שהשוק הולך בכיוון של SUV וקרוסאובר. בניגוד לרומסטר שהיה מעין שפצור אלגנטי וזול לפיתוח על בסיס הפאביה הקיימת, פה כבר בנו את הדגם מאפס על הפלטפורמה ה'משפחתית' של הטיגואן (או אולי הגולף כפי שאתה אומר) אבל שמרו על מנגנון המושבים המתקפל של הרומסטר ועל עוד כל מיני פיצ'רים חכמים שלא היו באחים שלו לתאגיד. ואולי זה נכון לומר שהדגם הצליח לזמנו, אבל בסופו של דבר הוא לא האריך ימים משום שהיה יקר לייצור, נמכר בזול יחסית לחבילה שהציע (לפחות באירופה לקראת סוף ימיו), אבל עדיין לא הוערך מספיק ע"י הציבור הרחב כדי למכור בכמויות שיצדיקו דור שני. בסופו של דבר, 'כולם רוצים שירים פשוטים...' 😏

סיכוי טוב שתוך כמה שנים גם אותן יפסיקו למכור, משום שהסינים כבר on track לתפוס שליטה מוחלטת על כל השוק הזה. אני מאד בספק אם טסלה רואה את העתיד שלה כיצרן רכב מעבר ל-2035, מקסימום כנספח לתחום הרובוטיקה (למשל מוניות ללא נהג) ולא אתפלא אם גם לזה יעשו אאוטסורסינג.

זה ביטוי עצל למדי שאנשים חסרי מעוף או יצירתיות הלבישו על אלף ואחד דברים בשיח הציבורי - דקוטה, הרקולס, האמר, לנד קרוזר, כלי עבודה ממותגים, מיקסר למטבח של קיצ'ן אייד, וכו'. לא צריך להיות בוגר כנף 15 או בח"א 27 כדי להכיר אותו. באופן אירוני, הרומסטר עצמו הוא סוג של תחליף אירופאי ליאריס ורסו. לא כאלה גאונים שם בגרמניה וצ'כיה, טויוטה עשו את זה הרבה לפניהם וכך גם שלל יצרנים אחרים בשוק היפני. בסוף השוק אמר את שלו והבהיר שבעידן ה-SUV אין לנישה הזאת תוחלת כלכלית. גם הייטי שבאה להחליף את הרומסטר וניסתה לגשר על הפער לא צלחה, כי הקונה הממוצע של מכונית חדשה הוא די טמבל, וכנראה שגם היצרנים הבינו שעל SUV גנרי מרוויחים יותר פר יחידה אז בשביל מה להתאמץ.

לא ראיתי את הסדרה, אבל מדובר בחלק משמעותי מהשיח הציבורי כרגע בספרד ולכן משהו שקשה להתעלם ממנו לחלוטין. לפעמים אני תוהה מה האירופאים חושבים כשהם צופים בפאודה או בסדרה ישראלית אחרת ומתחילות שם בדיחות גזעניות, מיסוגניות, או שאר הומור נמוך מהסוג שהפך לנורמה בתרבות הצברית. או האמריקנים כשהם רואים סדרה דוברת רוסית עם דמות אפריקאית וקוראים לה 'ניגר' בלי שום אירוניה או בושה, פשוט כי זו המילה הרוסית למישהו צפוף פיגמנטים... אם תתעקש להלביש את ההשקפות וההטיות שלך על כל תרבות זרה שתפגוש, אפשר להפסיד הרבה דברים טובים בדרך, לא רק טלוויזיה משעשעת. מניח שהכוונה לסדרה על ביה"ס לגיבורי על - עוד אחת שהתחילה חזק, לקח שנים להוציא עונה שניה, ובשלב הזה איש כבר לא זכר על מה מדובר. בנוסף, אחד השחקנים הראשיים נהרג בתאונת אופנוע והיה צריך למחוק אותו איכשהו בהמשך. 🤦‍♂️ סטרמינג מודרני במיטבו. יש מצב שכבר דיברנו על זה בשרשור, אבל את Upload ראית? בנוסף, אם אתה מוצא באיזה ארכיון או טורנט - Eureka. כמעט בת 20 אבל הזדקנה יפה מאד יחסית.

זה מה שאמרו בתחילת הדרך גם על מוקדי שירות לקוחות - הניואנסים חשובים, נדרש שיקול דעת, מילה לא במקום ומערכת יחסים שנבנתה במשך שנים עלולה להיפגע, מה שיעלה לנו הרבה כסף... ואע"פ כן, יותר ויותר תאגידים עושים את המעבר לצ'אטבוטים ולשאר טעמים של מענה ממוחשב (בידיעת הלקוח או שלא), לעיתים קרובות בידיעה מלאה שזה יוריד את רמת התוצר הסופי ואף יפגע מעט בהכנסות, אך גם יצמצם משמעותית את ההוצאות. אני מעריך שתוך כמה שנים מוצרי ה-CRM כבר יגיעו לרמת אוטומציה גבוהה בהרבה מהנהוג היום, ואז מה שהיה פעם מחלקת הנה"ח יוכל להצטמצם למומחה או שניים שיעשו ביקורת נקודתית על העבודה שבוצעה ע"י הבינה המלאכותית. ובחברות דוברות אנגלית, לא מן הנמנע שגם תפקיד המומחה הזה יתבצע מרחוק ע"י ההודים.

בתור משתמש ותיק בסדרת הקוברה, הייתי אומר שמדובר בשני דברים: מגוון מידות שמאפשר התאמה לכל יד, וחלוקת עומסים על פני הכלי. זה פשוט מאפשר למצות הרבה יותר מהפוטנציאל שלו בהשוואה למשהו פחות ארגונומי.

אנרגיה זמינה זה מונח יחסי. למשל, בשביל מישהו שמוציא את הפנס מהמגירה פעם בחצי שנה ואז מגלה שצריך לדחות את העבודה כדי להטעין אותו, זה לא ממש זמין ובטח לא מהר. גם הטענה מחדש אחרי כמה שעות של עבודה זה לא אידיאלי, כי אולי אתה בדיוק באמצע משהו ועכשיו צריך להפסיק. אי לכך, אני תמיד ממליץ על dual power, בין אם מדובר בפנסים או מכשירי קשר או כל דבר אחר. בלי התחייבות - אפשר לעבוד עם סוללה נטענת בשוטף אבל גם לעבור ל-AA/AAA סטנדרטי במקרה הצורך. כמו רכב היברידי.

כמו הרבה מקצועות אחרים - רלוונטי למצטיינים ולבעלי התמחות ספציפית, אבל הבינוניים וה-generalists כנראה ימחקו תוך עשור אם לא פחות. כפי שנכתב לעיל, העבודה יכולה להיות משעממת מדי ולא מתאימה לכל אחד. מצד שני, תקופת ההכשרה לא ארוכה ובסה"כ זו אחלה מיומנות לחיים גם אם לא תתפרנס ממנה, כך שהסיכון 'לאבד' שנים מחייך נמוך יחסית. דוגמה מעשית: אני נוהג להגיש את הצהרות המס שלי באופן עצמאי והשנה יצא שאני חייב פתאום מלא כסף לממשלה מסיבה שלא ממש הבנתי. בשנים קודמות הייתי פונה לרו"ח שיעשה שם סדר בשבילי, מה שהיה לוקח כמה ימים ועולה לי 60-100 יורו. השנה פניתי ל-AI וביררנו את העניין תוך מספר שעות, עם הסברים הרבה יותר ברורים ממה שאני רגיל לקבל מ'בעל מקצוע' ומבלי לצאת מהבית. מצד שני, אילו הייתי בוחר לחזור היום לארץ אחרי שנים בחו"ל והייתי צריך מישהו שיעזור לי לתאם מס, לחשוב מה לעשות עם הכסף שאני מביא, ולצאת בנזק כלכלי מינימלי מהמעבר תו"כ קבלת כמה שיותר מענקים וכספי סיוע/עידוד מקרן התושבים החוזרים - בהחלט הייתי פונה לרו"ח שמתמחה בתחום ולא ל-AI.

אני חושב שהביקורת הזאת התייחסה להסללה מגיל צעיר מאד כלפי האוניברסיטה או הקולג' הנכון, שגם אם תתקבל אליהם אז בסבירות גבוהה תצטרך תמיכה רצינית מההורים ו/או הלוואה בתנאי שוק אפור שתשלם עד גיל 40. אני לא יודע מספיק על הסילבוס או על הדינמיקה היומיומית של בתי ספר בארה"ב כדי לגבש דעה בנושא.

כאמור, את כל 'שיעורי החיים' האלה ניתן ללמוד תוך מספר שנים, אח"כ פשוט מדובר בלעיסה חוזרת והעלאת גרה (במיוחד כשמגיעים לבגרויות). אם אתה רוצה שהילד שלך יגדל להיות פקיד צייתן בתאגיד ממשלתי, זו אחלה הכנה. לאנשים ששואפים קצת יותר גבוה, חשיפה ממושכת למערכת החינוך (ולא משנה באיזו מדינה) בד"כ גורמת יותר נזק מתועלת.