Derish

כשהטבלה מדברת על ממוצע של 30 הונדות גנובות בשנה - זה מתוך 300 שנמכרו או 3000? או אולי 30 אלף? הרי ברור שעל כל 'הונדה תאילנד' אחת נמכרים מאה קטנועים אסייתיים, אז על מה בדיוק מעיד הערך המוחלט הזה?

אתה מבין שהדברים האלה משתנים בין לילה, כן? היום גניב, מחר לא, מחרתיים היבואן מעלה את מחירי החלפים ואז שוב... רכישת אופנוע זה לא צעד רציונלי, אז אם אתה ממש חייב כזה - לך עם מה שעושה לך טוב וזהו. הנסיון לעשות ניהול סיכונים בתחום כ"כ נדיף וחסר יציבות נדון מראש לכישלון.

מתוך סקרנות, בדקתי מה עלה בגורלם של הפוליטיקאים שהיו אז בכותרות - ענתבי בצד 'הרעים' וכרמל שאמה בצד ה'טובים'. הראשון עבר למגזר הפרטי והתקדם בהדרגה למשרת מנכ"ל בנק הפועלים. השני נבחר לראש עיריית רמת גן ומתכנן להישאר שם לתקופה ארוכה. לא יודע עד כמה מצבם של הרוכבים השתפר בעקבות הפרשה, אבל נראה שאת השניים האלה זה סידר לא רע.

אחת לא, אבל כשיש שתיים זה כבר מתחיל לקחת יותר משלושים שניות והופך לפשע בהזמנה במקום משהו אופורטוניסטי. בגלל זה גם יש קונצנזוס די רחב על כך שכיסוי הוא אמצעי המיגון היעיל ביותר, משיקולי 'רחוק מהעין רחוק מהלב'. עם כל הכבוד (ויש) למה שניסיתם לעשות, זה בערך כמו לברך על כך שהאונס הקבוצתי הפסיק אחרי שרק שלושה חבר'ה באו על סיפוקם מתוך השבעה שהיו בחדר, או לספר שניצחנו את מלחמת לבנון בנקודות ולא בנוק-אאוט. עצם זה שפלח שלם ורחב ממשתמשי הדרך הוחרג והפך בשקט לאוייב העם במקום לקבל עידוד וסיוע על תרומתו להורדת העומס בכבישים הוא פרשה אפלה שהמדינה לא למדה ממנה כלום, ומדרון חלקלק שהחברה הישראלית עוד עשויה לחזור אליו. בלימה של מתקפה כזאת היא אולי הצלחה חלקית אבל רחוקה מלהיות נצחון או השבת הצדק על כנו. אני רחוק מהקהילה כיום (אז הייתי יותר פעיל), אבל התחושה שנוצרה אצלי היא שבסוף זה בעיקר הקל פיננסית על אותם רוכבי BMW שיורדים כל סופ"ש למדבר עם הציוד הממותג שלהם, ולא תרם הרבה לעידוד הרכיבה או האופנוענות בקרב אנשים נורמטיביים, שזה משהו שכולנו היינו יכולים להרוויח ממנו.

זה נוגע ללב שב-2026 חבר פורום ותיק עדיין יכול לשאול שאלה כ"כ תמימה. בלשון המעטה: התופעה קיימת, והיקפה גדול מספיק כדי לשכנע כמה אלפי אופנוענים להתפקד לליכוד לפני עשור, רק כדי שיהיה מישהו בכנסת שישמע את זעקתם. (ספויילר: זה לא עבד) מחירי הביטוח גבוהים באופן לא רציונלי, ולא רק בגלל הסיכונים בכביש. הם כבר הוציאו את החשק להרבה אנשים שהתלבטו אם לעבור לשני גלגלים והורידו לא מעט רוכבים על ארבע בגלל שהנטל פשוט נהיה גדול מדי. אם יש לך מחסן או גדר גבוהה זה עשוי לעבוד, למרות שעדיין לא אפקטיבי במאה אחוז. להחנות דו"ג ברחוב ללא אזעקה, כיסוי וזוג שרשראות עבות נחשב לטעות של טירונים, וכשכבר אין ברירה אחרת אז לעתים קרובות חוזרים ומגלים שכלבים השתינו לך על המיגון. דו"ש די בסיסי נמצא בקבוצת סיכון די גבוהה גם אם אינו יקר, משום שזה לא דגם נפוץ במיוחד (כלומר לא קטנוע שמוכר מאות יחידות בחודש) ולכן מהווה מטרה תמידית לסוחרי חלפים מהשטחים. בגדול, כל מה שמעבר לקטנוע 125 סמ"ק כבר הפך מזמן לתחביב של עשירים ולא לעוד כלי תחבורה לגיטימי. מומלץ לקבל חו"ד נוספת באחת מקבוצות הפייסבוק הרלוונטיות או במדור הדו-גלגלי פה בפורום, אבל מהיכרותי עם הנושא - אם אתה לא פנאט, כנראה שחוויית הבעלות על אופנוע בישראל תניב לך יותר כאב ראש מהנאה.

בתור בעלים לשעבר של רנו טווינגו וכיום של יונדאי מטריקס (בשתיהן לוח השעונים במרכז), נראה לי שפספסת חלק מהתמונה. תסתכל על חגיגת הצבעים שהולכת בלאנצ'יה, על עשרות הכפתורים בצורות שונות ביאריס, או על הבדלי הטקסטורה בתמונה הראשונה - כל אלו פתרונות יצירתיים לוואקום הוויזואלי שנוצר מהזזת לוח השעונים. במאטריה לא ממש טרחו לעשות עם זה משהו - הכל עשוי מאותו חומר, יש בקושי שלושה כפתורים שחורים וכמה גלגלות שחורות למזגן, ואפילו היכן שכבר הייתה קצת שבירת שגרה בסטריאו המקורי, הבעלים החליף את זה במסך שחור וחלק שנבלע ברקע. בהרבה Kei Cars מהתקופה ההיא היה לוח שעונים באמצע, אבל מעצבי הרכב ידעו להתמודד עם זה אילו רק ניסו. שלא לדבר על מגפת המסכים של העשור האחרון, שעדיין לא גורמת למכוניות מודרניות להיראות כ"כ גרוע כמו הסרקופג הזה של דייהטסו.

יותר כפתורים ופקדים, פחות משטחים מתים. וגם תאורה טובה יותר כי זה צילום סטודיו. 😉 תודה, ערכתי. משהו שם לא הסתדר לי בעין ועכשיו אני מבין מה זה היה. 🤦‍♂️

כבר דיברנו על זה לפני כמה דפים - זה נמכר בשטחים לפי משקל ומשם ממויין, חלק הולך לסמרטוטים תעשייתיים וחלק לשימוש חוזר אצל האוכלוסיה המקומית. צודק ספריאל לגבי האופנה המהירה, בעיה מוכרת באירופה שאין לה פתרון באופק. רק פותחים עוד ועוד פריימרקים תחת כל עץ רענן. האנושות הזאת צריכה ריסט ברמה של הפנדמיה, אבל כזה שיגרום להם לחשוב מחדש על הקונספט של צריכה ומה באמת נחוץ לבני אדם לעומת מה 'בא להם'.

למה אתה כזה ציני? באיביי אנגליה וביוטיוב יש הכל, וגם לא חסר עסקים קטנים שמשפצים ומוכרים דייסונים 'של פעם' או את חלקי החילוף שלהם. DC04 שייך לתור הזהב של החברה, כשהמוצרים כבר היו בשלים מספיק טכנולוגית אבל מחלקת הקוסט רידקשן עוד לא החליטה להתנקש בהם ולהוריד את האיכות והשרידות. בערך מ-2011 ואילך זה התחיל להדרדר, עד שהגיעו האלחוטיים ופתחו פרק חדש בתולדות שואב האבק הביתי. אמנם הדגם של פות"ש כבר קשיש, אבל זה לא אומר שצריך לקבור אותו.

די מאכזב כשרואים את החללית הזאת מבחוץ, אה? כאילו שמישהו תכנן אותה בתור Kei Car ואז נאלץ למתוח אותה למימדים אירופאיים ופשוט מילא את המרחב הנוסף בים של פלסטיק שחור. לדעתי המולטימדיה אפטרמרקט שהתווספה שם, בשילוב עם הגימור הזול של הגרסה שהגיעה לישראל, מחמירים את המצב. בחו"ל האינטריור הזה נראה קצת פחות מדכא: מה שמוזר הוא שתא הנוסעים של הסיריון והטריוס המקוריות למשל הועתק כמעט במלואו מהקואורה/מירה שהייתה Kei Car, אבל האינטגרציה שם עברה בצורה הרבה יותר חלקה והרמונית: אפילו בסיריון של 2006 השקיעו באינטריור חמוד וכיפי, כך שלא ברור איך היא והמאטריה יצאו באותה תקופה מאותו מפעל: כנראה שבפרוייקט הספציפי הזה דייהטסו הורידה את המאמץ למינימום והקצתה רק מעצבי פנים חסרי נסיון. או שלקראת 2008 כשהיא יצאה הם כבר היו בצרות כלכליות, כך שלא נשאר תקציב למה שבפנים אלא רק למה שבחוץ.

אין לי כוח לוויכוחי ה-falou האלה. אם אתה לא משוכנע זה בסדר, אלמד לחיות עם האכזבה.

כנראה שלעולם לא נדע את האמת, אבל אני מניח שהמניפסט הראה חומר שונה ממה שבאמת היה במטוס, או כמות שונה בתכלית. אחרת לא היה לוקח שש שנים לסגור את הפרשה, הקופסה השחורה לא הייתה נעלמת באופן מסתורי, ולא היה צורך לשלוח אנשים לא מזוהים בחליפות לבנות שדיברו ביניהם עברית כששיירי המטוס עדיין בוערים ברקע.

עם כל הסרקזם שלי, אני חושב שהפעם די ברור שמדובר ב-overflow שהם שמו בפח הרגיל כדי שלא ישאר זרוק ברחוב. הגיוני בהתחשב במה שכבר נכתב פה, על כך שפחי הבגדים לא מרוקנים בתדירות גבוהה מספיק. מעניין שגם בספרד, אלו שמרוקנים את פחי הבגדים בד"כ נראים כמו פליטים בעצמם. אני לא יודע איפה הקבלן מוצא אותם, אבל הם תמיד באים עם מסחרית מעוכה שנראית כאילו הגיעה מאיזה אי קריבי, והאנשים עצמם לא מגולחים ולא מסופרים ולבושים כמו הומלסים. לדעתי כל הסחורה פה הולכת למרוקו ולאלג'יר, מה שמסביר את הלוק שלהם.

הבנת נכון, אבל השימוש בחומר הנ"ל בתור משקולת היה טכנולוגיה די מיושנת כבר בתחילת שנות התשעים, ולא חסר היה מטוסים עם פתרונות הנדסיים אחרים ובטוחים יותר. כשאתה מעמיס חומ"ס על כלי תחבורה, לא משנה אם זה מלגזה או משאית או ספינה או מטוס, ניהול הסיכונים צריך לכלול את ההשלכות הפוטנציאליות במקרה של תאונה (שריפה, טביעה וכיו"ב) כדי למזער נזק היקפי. לפעמים הפתרון הוא לשים את המטען על מטוס צבאי שלא טס מעל יעדים אזרחיים ולא נוחת או ממריא משדות התעופה שלהם, או לקחת טיסת צ'ארטר בין שדות קטנים ומבודדים שטסה במסלול מיוחד וגם אם תתרסק זה יקרה מעל הים או ההרים, או לשלוח בהובלה ימית. זה כיוון המחשבה הכללי. במקרה של הטיסה הנ"ל, נראה שמלכתחילה לא הקדישו לזה מספיק מחשבה, ואז ניסו לכסת"ח את המחדל באופן מגושם למדי.

לא רמזתי שהאורניום גרם/תרם להתרסקות, כך שחלק מהמגיבים פה מתפרצים לדלת פתוחה. הגורם הבעייתי בסיפור זה החומ"ס וההתנהלות הלא מכובדת של ישראל בנושא, כולל זה שלקח להם שש שנים להודות בפה מלא מה בכלל היה שם. סביר להניח שאם באמת היה מדובר בכמויות קטנות כדי לבנות איזה צב"ד תמים, כל השושואיזם וההכחשות בזמן אמת לא היו נחוצים. כנראה שהיה מקום גם לניהול סיכונים טוב יותר, כי האורניום המדולל אמנם אינרטי במצב שגרה, אבל כשהוא נשרף זה עלול לגרום לתופעות לוואי לא צפויות. לגבי ההולנדים והפלמים אני לא צריך לשאול את ג'מיני, אני מחובר אליהם מקצועית ואישית כבר עשרים שנה ומדבר מנסיון. הסיבה היחידה שנעזרתי בבינה מלאכותית היא כדי לסכם באופן קוהרנטי מידע פתוח ונגיש לציבור מכמה מקורות. אם אתם מתחילים להתקטנן איתי ומעדיפים 18 לינקים נפרדים בפעם הבאה לקריאה והסקת מסקנות בזמנכם החופשי, אפשר לארגן את זה. אני פשוט משתדל לעבוד בצורה יעילה יותר.

אם זה אותו אחד, אז מדובר בפרסונה די מעניינת ושנויה במחלוקת שיכולה לככב בשרשור 'לפני שנולדתי' השכן: https://www.mako.co.il/tvbee-tv-review/Article-ededac5bc2b2391027.htm https://www.jpost.com/jerusalem-report/we-love-you-skippa-597236

הנחת היסוד בשרשורים האלה היא שבד"כ ארגוני הביון הישראלים מאד יעילים, מוכשרים ומתוחכמים - לכן אנחנו מדברים על קומץ המקרים יוצאי הדופן בהם המשימה לא צלחה ו/או גרמה להשלכות בינלאומיות. ישראל/ים באופן כללי ומה הם עשו בעולם זה לא בדיוק הנושא פה, כך שאין צורך לאזן את הלך הרוח השלילי. חוץ מזה, שמעתי שדניאלה פיק הצליחה לגרור את טרנטינו לת"א. עם כל הכבוד, הישגיהם של מיטב הדיפלומטים, הנדבנים, והספורטאים המצטיינים בישראל מחווירים בהשוואה לזה. חבל על הדפים של השרשור.

שיוף וצביעה של כל המשטח (אני מניח) בפחחיה נשמע קצת דרסטי למצב הנוכחי. יש חומרים שיכולים פשוט לעצור את ההתקלפות, שהאזורים הקיימים ישארו אבל לא יתרחבו ולא יווצרו חדשים?

שלומות, פנה אלי חבר שהאוטו שלו מתחיל להראות סימני קילוף לכה טיפוסיים ומתלבט כיצד נכון לטפל בבעיה לפני שתתפשט לשאר הרכב: אנחנו אנשים עם רקע מכני ולכן חושבים מיד במונחי 'ממיר חלודה, שיוף עם נייר מים, ואטימה עם חומר מונע חמצון'. מן הסתם כשמדובר בצבע לרכב אופן הטיפול שונה, לכן אשמח אם תוכלו להנחות אותנו מה אפשר לעשות פה באמצעים ביתיים או חצי-מקצועיים לפני שמכניסים את הרכב לפחחות. בעל הרכב עם שתי ידיים ימניות, לא מפחד להתלכלך ויודע איך להזמין דברים באינטרנט (רצוי בגבולות ישראל לאור המצב כרגע). נשמח לכל עצה, תובנה, או הפניה לשרשור/מדריך מהעבר אם השאלה כבר נענתה בהרחבה.

בדומה ל-Dr. Who ולצ'אק נוריס, ספריאל מתקיים מחוץ לרצף המרחב-זמן הקונבנציונלי. ב-1967 הוא היה כנראה בן 7-10, אבל אחד הבנים שלו כבר ניווט את המטוס שהפיל את הפצצה בזמן שאת אשתו ניסו לכייס בברצלונה. לענייננו, אחד הזכרונות החזקים ביותר שלי מהשנים הראשונות בארץ הוא טיסת אלעל 1862 שהתרסקה לתוך מתחם מגורים סמוך לנמה"ת סכיפהול. זה היה מטוס תובלה אזרחי שנשא חומ"ס שיועדו באופן די ברור לייצור נשק כימי, ולאחר שהתרסק עקב סיבות פרוזאיות ככה"נ (עייפות החומר) התחיל השיטסטורם הרגיל של נסיונות טיוח, העלמת ראיות, אנשים מסתוריים בחליפות לבנות וכו': https://gemini.google.com/share/6ea6da8e6d00 אחרי קרוב לעשרים שנה באירופה, אני מביא את הפרשה הזאת לעיתים קרובות כדוגמה בשיחות עם ישראלים על מדוע לא אוהבים אותם/אותנו בחו"ל. הרבה לפני אנטישמיות וכל מיני נסיבות היסטוריות, חוסר השקיפות והיהירות בה ישראל התנהלה וממשיכה להתנהל במקרים כאלה לא עוזר למוניטין שלה, בלשון המעטה. להולנדים ולפלמים רבים זו הייתה הפעם הראשונה שהם בכלל שמעו עלינו מחוץ להקשר של מלחמת המפרץ הרחוקה, והרושם השלילי נותר עד היום כשהם בני 40-50. הולנד ופלנדרס (החלק הלא-צרפתי של בלגיה) הן כנראה המדינות האירופאיות שהכי דומות לנו במנטליות ובאופן השיח הבינאישי, אבל יש להן ערכים מאד ברורים של כנות ואתיקה שמעולם לא הגיעו למזה"ת, והסיפור של טיסה 1862 פגע ביכולתן לבסס יחסי אמון עם ישראל ועם ישראלים עד עצם היום הזה.

מצטער לשמוע שהקדמה עוד לא הגיעה לכל מקום. אולי הייתי צריך לכתוב 'על רקע תנופת המחזור בקריית נורדאו, נתניה, אזור השרון' ליתר דיוק. לגבי מוצרים כבדים יותר, המודל בברצלונה והפרברים די פשוט - צריך לתאם תאריך איסוף עם העיריה, להוריד לבד לרחוב, והם ישלחו משאית בטווח שעות מסויים כדי לפנות את הרהיט או את מכשיר החשמל למזבלה התעשייתית. בפועל - הם יכולים לבוא גם באמצע הלילה, ורוב האנשים פשוט משאירים את הזבל ליד אזור הפחים כי תוך מספר ימים מישהו (העיריה או האפריקומנים) כבר יאסוף את זה לבד. אפשר גם לבוא ישר למזבלה עם כרטיס תושב אם יש לך מסחרית, ולדברים קטנים יותר יש משאית איסוף שחונה שעתיים בשבוע בפינת רחוב ספציפית לפי לו"ז שכונתי. מתקני איסוף לפלורסנטים, סוללות וכד' יש בכניסה לכל סופר ולפעמים גם במשרדים. אמנם ברור לכולם שלא הכל באמת ימוחזר, אבל השאיפה היא פשוט למנוע השארת זבל רנדומלי ברחוב.

מפתיע לקרוא את זה על רקע תנופת המחזור בישראל בעשור האחרון. אצלנו באירופה (או לפחות בספרד) הרשויות הכריזו מלחמה על מגבונים לחים ושמן בביוב זה מכבר, ונקטו באמצעים למניעת התופעות האלה. נכון להיום יש מיכלי איסוף שמן בישול משומש בפריסה רחבה, שמקבלים בקבוקי 1.5-2 ליטר מלאים. המילוי מתבצע עם משפך מיוחד בעל תבריג שאפשר להרכיב על כל בקבוק משקה משומש ונמכר בסופרים במחיר מסובסד. אני לא אוכל טונה, אבל מייצר הרבה פסולת שמן מהנינג'ה גריל. האיסוף שלו בבקבוקים נוח ומתבקש, ובניגוד לפלסטיק/אריזות וכד' אני יודע שהוא באמת עובר מחזור, משום שמשאיות האשפה העירוניות החדשות מונעות ע"י ביו-דיזל. לגבי המגבונים, למיטב ידיעתי יש איזו חקיקה של האיחוד האירופי שמחייבת לייצר אותם מחומרים שמתפרקים במגע עם מים. לא בכל מקום ולא 100% אפקטיבי, אבל בשילוב עם קמפיינים פרסומיים לחינוך הציבור נראה שזה עובד לא רע.

זה בסדר האנס, אל תוסיף לינק למוצר המדובר. הרי כמה סכינים כבר יש בעליאקספרס... אנחנו ננחש למה התכוונת. לבד. בחושך.

זה מזכיר קצת חיפוש המלצה לנעליים - מה שנוח לאחרים לא בהכרח יהיה נוח לך או יקלע לטעמך האסטטי. אם כבר, אז הייתי מחפש המלצות לחנות פיזית עם מבחר סכינים גדול שאפשר להחזיק ביד ואז להחליט - אפילו אם את הרכישה תבצע בסוף אונליין.

בגדול, אלו אותן חברות ביג פארמה שתמיד היו השקעה טובה. אמנם היצרן של מונג'רו קצת פחות מוכר באירופה ובישראל, אבל פיתוח תרופה כזאת נשען על ניסיון רב בתחום הסכרת והאינסולין, לכן זה לא בדיוק רמה של סטארט-אפ בפארק המדע.