Jump to content

לוח ניקוד

  1. vadim6385

    • נקודות

      143

    • הודעות

      9,718


  2. פבל

    פבל

    מנהל הפורום


    • נקודות

      94

    • הודעות

      4,255


  3. Fraysa

    • נקודות

      73

    • הודעות

      1,779


  4. shellcase

    shellcase

    אחראי פורום


    • נקודות

      72

    • הודעות

      9,874


תכנים פופולרים

תכנים שצברו את הניקוד הגבוה ביותר מתאריך 24/08/21 בכל התחומים

  1. אחרי הרבה מאוד ויכוחים, ריבים ודיונים עם המנהלים, ובעיקר אחרי שהודעה של אחד מהם על וויכוח עם עובדות חלוטות פגעה כנראה באיזה עצב חשוף, החלטתי ללכת לבדוק מה הן באמת העובדות החלוטות (לא בשביל לריב, רציתי באמת לשים קצת מספרים מאחורי הדעות השונות שעולות מדי פעם). רציתי להשוות את מה שאנחנו אומרים על "איך היה פעם", לנתונים. רציתי לראות איך מה שהיה פעם השתנה ואיך נראה אופי הגלישה באתר במהלך השנים (לפחות במהלך אלא שיש נתונים לגביהן – מתחילת 2007 ועד היום), ואילו מסקנות אנחנו כמנהלים – ואתם הגולשים - יכולים להפיק מהמספרים. למען האמת, אני עדיין לא יודע מה הן אותן מסקנות, אני עדיין מעבד את המספרים ומנסה לחשוב ככל האפשר על התועלת והנזק של כל פעולה שעולה לי לראש. בינתיים אין לי משהו קונקרטי להגיד או להציע, אין לי רעיונות איך – אם בכלל – לשנות או לדייק את אופי האתר ולכן אני רק אעלה את הנתונים שהוצאתי ואת מה שאני חושב שניתן להסיק מהם בשטח. נתחיל מהגרף הראשון: הרשמות חדשות (את כל התמונות ניתן להגדיל ע"י לחיצה עליהן). כמות נרשמים מאז המעבר ל-IPS לקארספורום רשומים נכון לרגע כתיבת שורות אלה 141,089 משתמשים. כצפוי, מהרגע שעברנו לפלטפורמה החדשה, (להלן: IPS) ההרשמה הפשוטה יותר, ולאחר מכן האפשרות להתחבר באמצעות חשבונות גוגל ופייסבוק הזניקו את כמות המשתמשים החדשים שנרשמים לאתר. משפל של 243 בינואר 2020 (ו-200 בלבד בפברואר, אבל זה חודש קצר אז נחליק לו את זה) בפלטפורמה הקודמת (להלן: VB) לשיא של 1,269 הרשמות בדצמבר האחרון ו-1,232 קרובים מספיק בשביל להזכיר ממש עכשיו באוגוסט. אבל, מסתבר שדווקא כן חיכתה לי הפתעה – כי הנתונים הנפלאים של השנה וחצי האחרונות משתווים בערך לכמות ההרשמות הסטנדרטית באתר עד אמצע 2010 (באוקטובר 2010 פייסבוק השיקה את פיצ'ר הקבוצות... צירוף מקרים? אני חושב שלא). במהלך 2013 היה ספייק די משוגע של הרשמות, שהגיע לשיא בדצמבר עם 2,228 הרשמות בחודש הזה. ניסיתי למצוא משהו שהתרחש באתר באותו זמן – מה שהוביל אותי לצלילה הרבה יותר מדי ארוכה לתוך מחילת הארנב שהיא שרשורים היסטוריים, ובונא, שאתם הייתם חבורה של דרמה קווינז פעם... – אבל לא הצלחתי למצוא סיבה קונקרטית. כמות הנרשמים מ-2007 מה כל זה אומר? קודם כל, שעדיין מאוד מוקדם להספיד את הפורום, או פורומים בכלל. אם עושים את זה כמו שצריך, משתמשים ימשיכו לזרום ולהירשם לאתר באותן כמויות שחווינו לפני עלייתן של ענקיות ה"סושיאל". שנית, זה אומר שיש "נהירה" המונית של משתמשים חדשים לפורום כל יום, וכולנו – מנהלים ומשתמשים כאחד – צריכים להיות אדיבים, מכניסי אורחים, ומסבירי פנים אליהם. כולנו היינו חדשים פעם. ואם כבר מדברים על משתמשים. כאן יש כמה גרפים שמשתלבים בצורה מאוד מעניינת אחד עם השני. בשביל זה אני צריך לצלול קצת יותר עמוק לגרף ההרשמות ומצרף את החלק הזה שוב. כשהגענו לבית החדש שלנו ב-IPS נרשמו כ-650-700 משתמשים בחודש. כאשר הפעלנו את ההרשמה באמצעות פייסבוק וגוגל המספר הזה כמעט הכפיל את עצמו למספרים של 1200 ויותר חברים חדשים בחודש. כמות נרשמים מאז המעבר ל-IPS (כן, שוב) אבל אם נסתכל על הגרף שמראה לנו היחס בין משתמשים רשומים לאורחים שמחוברים לאתר בכל רגע נתון (תתעלמו מהמספרים בצד, הגרף מציג תמונה לא מדויקת מהבחינה הזו) נראה שלמרות הקפיצה המשמעותית בהרשמות, היחס של משתמשים רשומים:אורחים נשמר כמעט ללא שום שינוי מאז שעברנו ל-IPS. הנתונים מראים יחס של בין 1:5 ועד למעלה מ-1:10 בין משתמשים רשומים לאורחים שנמצאים באתר בכל רגע נתון. יחס משתמשים רשומים / אורחים מה זה אומר? שמי שאתם חושבים שקורא את ההודעות שלכם – תכפילו את זה בערך ב-7-8 בממוצע. זה אומר שאם אתם כותבים ביקורת על עסק, תחשבו טוב טוב האם היא הוגנת לפני שאתם לחצים על "שלח". זה אומר שאם אתם מפרסמים על עצמכם פרטים מזהים, תחשבו טוב למי הם עשויים להגיע (ולמחוק אותם אח"כ מהתוצאות של גוגל יכול להיות קרוב לבלתי אפשרי. ניסינו). זה אומר שהרוב המוחלט של הגולשים באתר הוא – כרגיל – שקט. הוא מביט מהצד, מתרשם – מכם ומהתכנים – ומחליט האם "שווה" לו להירשם. ולכם, השקטים שקוראים את זה – כן, שווה לכם. לא באמת ציפיתם שאני אגיד משהו אחר. נכון? ואיך הטראפיק בכללי? *הנתונים של גוגל עשויים להיות לא לגמרי מדויקים כי הם משנים את צורות החישוב והשמות של דברים מדי פעם. בכל מקרה, הסטיות לא אמורות להיות של יותר מ-1-2%. טוב, תודה. אני לא יודע אם זה נעשה בעבר באתרים אחרים (אני לפחות לא ראיתי כזה דבר אף פעם), אבל הנה – חשיפה מלאה (בערך) של הטראפיק שלנו. בינואר 2007 ביקרו בקארספורום 63,291 אנשים שונים. כל סשן נמשך 8 דקות ו-45 שניות בממוצע (סשן: פרק הזמן שבין כניסה לאתר, ועד היציאה ממנו או 30 דקות של חוסר פעילות. הסבר מורחב כאן), במהלכם הם עברו בין 10.16 עמודים בממוצע. בסך הכל, נצפו באותו חודש 2 מיליון, שלוש מאות חמישים וחמש אלף, ועשרים ושישה עמודים. כן, זה הרבה. ממש, ממש, הרבה. כמות גולשים מה אפשר ללמוד מזה? או שהייתם חבורה של חופרים בלתי נלאים (למה "הייתם" ולא "היינו"? כי אני הייתי עסוק בלטחון שמירות ליד רמאללה), או (כנראה וגם) שהיה למשתמשים קשה יחסית למצוא את מה שהם חיפשו. אבל, זה כלום לעומת אפריל 2013 – אז נצפו כמעט פי 2 עמודים באתר, או במספר: 4,602,989. אבל ממוצע העמודים לגולש באותו חודש עמד רק על 5.29 וזמן השהייה צנח ל-6:30 דקות. אני מייחס את זה לעובדה שבתקופה הזו כבר הייתי יחסית פעיל בפורום, ולפי מקורות זרים, אני ממש נודניק. אז אני יכול להבין אתכם. ככל שהפעילות שלי באתר התגברה, כך התקצרה הסבלנות של הגולשים לשטויות שלי, ובאוגוסט האחרון זמן השהייה הממוצע צנח ל-2:50 בסך הכל על פני 2.42 עמודים בממוצע. בהתאם, ירדה גם כמות העמודים הנצפים בסך הכל לקצת פחות מ-1.5 מיליון. יש אנשים שטוענים שמנועי חיפוש נהיו יעילים יותר ושטווח הקשב של אנשים התקצר, אני חושב שהם מדברים שטו... היי! אוטו מגניב! זמן סשן ממוצע רגע, איפה היינו? אה, נכון, טראפיק. אז הנתונים שלפנינו – צמצום בכמות העמודים הנצפים, בזמן השהיה, ובכמות העמודים לכל סשן - מראים חד משמעית שהפורום גוסס, לא? אז זהו, שלא. פעמיים. הסיבה הראשונה היא שלפי גוגל, זמן סשן ממוצע אופטימלי עומד על 2-3 דקות, ורק 20% מהאתרים בעולם יכולים להתגאות בממוצע של מעל 4.1 דפים לסשן. רוצים עוד כמה מספרים? אבל תיזהרו, הם גדולים. במשך כל התקופה הזו, מינואר 2007 ועד שלשום, ביקרו באתר 42,437,876 בני אדם "שונים" (כל "יוזר" כזה מתאפס כל חודש, אז אם נכנסתם כל יום במשך החודשיים האחרונים, נספרתם כשני אנשים). בנוסף, "נרשמו" באתר קצת מעל 112 וחצי מיליון "סשנים", ונצפו 479,694,298 דפים. כן, המספר הזה הוא חצי מיליארד. אבל יש מספר אחד שגדול, ולא רק בגודל, אלא בחשיבות (הוא לא הכי חשוב, אבל הוא די חשוב). הגולשים הייחודיים (יוניקים) באתר. המספר הזה, שעמד כאמור על קצת מעל 63 אלף בינואר 2007 או 279,218 באפריל של אותה שנה, מסתובב כיום סביב 290-300 אלף, אבל הגיע בדצמבר 2019 עד לשיא של 407,172 בני אנוש שונים שהזינו את כתובת האתר לדפדפן, מצאו תשובה רלוונטית לשאלה בגוגל או לחצו על לינק שהם קיבלו או מצאו. 400 אלף. סתם להשוואה – נכון להיום חיים בתל אביב כ-435,000 אנשים שונים. מספר עמודים/סשן ואם הזכרנו את תל אביב, אני שמח לבאס את כל מי שקיבל ה"פ מנסיך ניגרי והתעלם ממנה. כי מסתבר שמאז 1 בינואר 2007, ביקרו באתר לא פחות מ-9,846 (!!!) בני אדם מניגריה (ועוד 14 מניז'ר, שזו מדינה שגיליתי על קיומה ממש עכשיו) ואני מניח שבסבירות גבוהה רובם המוחלט הם נסיכים שצריכים עזרה עם ירושה כזו או אחרת, אז... באסה לכם. באופן כללי, נראה שהגלישה לאתר די מגוונת מבחינה גאוגרפית. אני מניח שלחלק גדול מזה אחראית הפופולריות הגואה של VPNים, ולצערי קשה לפלח את הנתונים לפי תאריכים אלא רק לתת מסגרת זמן, ואני עצלן מדי כדי לעשות את זה בשביל גאג לא כזה מצחיק. בכל הנוגע למדינות לא דמיוניות, יש לא מעט מדינות שאחראיות על לא מעט תנועה שמגיעה לאתר. ארה"ב (1.11%, תודה בנצי!), גרמניה (0.2%), אנגליה (0.19%), צרפת (0.11%), הולנד (0.08%), קנדה ורוסיה (0.07% כל אחת) ואפילו השטחים ואיטליה (0.06% כ"א). מפה שמראה שהכי הרבה אנשים מתחברים לקארספורום מישראל מבחינה לא-גאוגרפית, אני בטוח שאף אחד לא יופתע שרוב התנועה מגיעה לאתר מתוצאות חיפוש אורגני, כלומר לא פרסומות, שזה הגיוני, כי אין פרסומות שלנו בשום מקום, וגם כל מיני עצלנים שפשוט כותבים בשרדכםרוצ בגוגל ולוחצים על הלינק הראשון. מה שאולי כן קצת יפתיע, זה כמה גדול הרוב הזה – לא פחות מ-83.5%. שאר התנועה מתפלגת בין תנועה ישירה (כ-11%) ולינקים באתרים חיצוניים (5%). אז מה כל המספרים האלה מלמדים אותנו? ובכן? שבעבר, לפני הכניסה המאסיבית של הרשתות החברתיות, אנשים ממש בילו המון זמן בפורום. זה היה מקום המפגש שלהם, הם ישבו וחיכו שיגיבו להודעות שלהם כדי שהם יוכלו להמשיך את הריב... ז'תומרת, דיון. ובמרוצת השנים האתר הפך למקור ידע – מרבית התנועה אליו מגיעה מחיפושים בגוגל, לרוב מחיפושי Long Tail, ורוב הגולשים מקבלים את המידע שהם צריכים ויוצאים. מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? לחשוב קדימה כשאנחנו כותבים תגובות. להרחיב, להסביר, לכתוב דברים שלא משתנים (למשל מק"ט של חלק) במקום, או בנוסף, לכאלה שכן (למשל לינק לרכישה), לצרף קישורים לאתרים גדולים ו/או ותיקים שאנחנו יודעים שלא ייעלמו בעוד 4-5 שנים. באופן כללי, להפוך את התכנים וההודעות שלנו ל"ירוקי עד" ככל האפשר. אוקיי... ומה כל האנשים האלה עושים כאן? מה זאת אומרת? חופרים על מכוניות כל היום... ויותר מדויק – הם פתחו (או יותר נכון אנחנו פתחנו) 687,708 נושאים, פרסמנו בהם 6,292,285 הודעות, והחלפנו ביננו 1,016,850 הודעות פרטיות. מאז המעבר ל-IPS התפרסמו במערכת המאמרים 111 מאמרים (בנוסף ל-3,613 במגזין), נפתחו 19 מועדונים ו-6 בלוגים, ואמרנו אחד לשני "אהבתי" 44,972 פעמים – ועוד 61,995 תגובות אחרות (לא כולל ה"תודה" של VB). ובטח 600 אלף מתוך הנושאים האלה מדברים על אותו דבר, נכון? דווקא לא. זוכרים את המשתמש החדש ההוא ששלחתם לעשות חיפוש לפני שהוא שואל את השאלה הזו בפעם ה-12 מיליון? אז מסתבר שהוא (וכל השאר) באמת עושים את זה. אפשר לראות את זה בגרפים שמציגים את כמות הנושאים החדשים שנפתחו וההודעות שהתפרסמו – באפריל 2007, נפתחו כאן 4,259 נושאים ונכתבו 31,593 הודעות. זה, בממוצע, הודעה כל 82 שניות, או עשר הודעות חדשות בזמן שלוקח לקרוא הודעה אחת (כי אנחנו חופרים, כבר אמרנו). איך עשיתי את החישוב הזה? קל. מסתבר שיש אתר שמראה כמה שניות יש בכל חודש. באמת. הנה הוא. נושאים חדשים אבל עם הזמן, ולמרות עוד ועוד חברים חדשים שנרשמו ותנועה שגדלה באופן מתמיד, באוגוסט האחרון נפתחו "רק" 1,359 נושאים חדשים ונכתבו בהם 15,571 הודעות. פףףף איזה עולב. אם תהיתם, זה אומר שהיו לכם כמעט 3 דקות שלמות לקרוא כל הודעה. מה עשיתם עם כל הזמן שהתפנה לכם...? הודעות שפורסמו אז אחרי כל החפירה הזו – וזו באמת חת'כת חפירה – מה המסקנה? השורה התחתונה? איך אפשר לרכז כמעט 15 שנה של דיונים, שיחות, הודעות, דעות ושינויים בנוף האינטרנטי למשפט אחד? האמת היא שזה בכלל לא פשוט. למדתי המון במהלך הפרויקט הזה, שהייתי בטוח שייקח איזה שעה-שעתיים, ובסוף גזל ממני כמעט שבוע רצוף של אינספור טאבים פתוחים, עשרות גרפים, הצלבות של מלאנתלפים מספרים נורא נורא גדולים (ומי שמכיר אותי, יודע שאני מתבלבל מכל דבר עם יותר מ-3 ספרות). ראיתי שהרבה דברים שהייתי בטוח בהם, היו הפוכים לגמרי. ראיתי מגמות שמעולם לא שמתי אליהן לב קודם, פשוט כי לא עשיתי מספיק זום אאוט. הפורום הפך כאמור ממקום בילוי של אנשים, למאגר ידע ומידע עצום. הגלישה בו הפכה פאסיבית יותר, אבל גם רצינית יותר. בכל הנוגע לקשקושים ופטפוטים החלפנו את הפורום בקבוצות וואטסאפ, עמודי פייסבוק וערוצי טלגראם. ואת הפורום שמרנו לדיונים שלא יכולים להתקיים במקומות אחרים. וגם הקהל הרחב רואה את זה ו"משתמש בנו", הוא מגיע לפה, הוא קורא, הוא לומד, הוא מקבל אינפורמציה, וחלק ממנו גם נשאר כדי להעביר את זה הלאה. אבל בעיקר ראיתי ששום דבר לא נשאר לעמוד במקום, גם אם אנחנו ממש ממש רוצים שזה יקרה, שהעולם, הזמנים, האנשים והשימושים משתנים, אבל גם שדברים טובים – אם אוהבים אותם מספיק ונותנים להם להתפתח – כנראה נשארים לנצח. או לפחות למלאאאאא זמן. אם למישהו יש שאלות, רוצה שארחיב על משהו או אביא עוד נתונים - בשמחה (עד כמה שהידע המאוד מוגבל שלי בכלים האלה יאפשר).
    39 נקודות
  2. ליד כפר סבא לא חסר שדות, במיוחד מצפון לעיר. אבל - למה דווקא ביום כיפור? עד כדי כך משעמם לך בחיים? אני אישית הייתי מתאפק, ואני ודת זה ממש לא חברים. פשוט עניין של כבוד לאנשים שכן שומרים.
    27 נקודות
  3. רק בשביל לדווח שהרכב עדיין חי - הייתי חייב להעלות את השרשור מהאוב (נראה לי הוא כבר שייך לאספנות 😆) נסגור קצת פערים לטובת אלו שעדיין כאן. רק בכדי לקצר ולהסביר - הרכב עלה למכירה 3 פעמים בארועים מקוננים ב 2011 - כאשר התחתנתי וחשבתי שצריך להחליף את רכב הרווקים (לא באמת קרה) ב2014 - כאשר נולדה בתי הבכורה (למזלי זה לא קרה) ב2018 - כאשר נולדה בתי הצעירה (שוב מזל שכאשר הגיע מישהו רציני עם כסף ביד - הקונה מלפניו הניע אותי ממכירה) ומכיוון שהרכב לא נמכר ב 2018 - נפלה עליי המוזה לשפץ אותו כך שיגיע לאספנות וישמש אותו בשוטף להגיע לעבודה (סה"כ עלות השימוש היא 1/4 מרכב ליסינג שהייתי יכול לקחת ורמת הסיפוק היא בכלל לא באותה הסקאלה) נלך מעט קדימה ונגלה שנשברתי... קניתי רכב דיילי - כזה שיספק אותי, שיהיה לו מזגן טוב, שיהיה 5 דלתות, נו, כזה משפחתי - אתם מכירים - 308GTI 😄 ובכן בחזרה לסקסו, הרכב עבר ב2020 צבע כללי, הורכבו בולמי בילשטיין B12, תושבות מנוע וחלקי מיתלה חודשו, כל האופטיקה מסביב חודשה (פנסים), פנים הרכב הוחלף ושופץ (מה שכבר לא ניתן להשיג) כסא נהג בתהליך עבודה ויאללה למסלול, בסה"כ הרכב עדיין עדיין כיפי מאוד רק לא הרגיש לי בטיחותי להתנהל איתו בשוטף עם 2 הבננות שלי ולכן מפה לשם הגעתי ל 308GTI (על כך סיפור בשרשור אחר) הסקסו אפילו התגייסה למילואים יחד איתי בקורונה היום הרכב על 326K ק"מ עם מנוע מקורי (לכל הסקפטים - יש מזגן לקיץ [חלש], ויש חימום לחורף [חזק]) בפוסט הבא קצת על התקלות שהיו לאורך השנים האחרונות - אילו מכלולים החזיק וכמה זמן לפי שנדרש שיפוץ נ.ב הגיע זמן לשנות את הכותרת מ 3 שנים ל 15 שנים 🤪 - מי אחראי היום על זה??)
    22 נקודות
  4. המהפכה שטויוטה ביצעה בעולם הרכב, ושהפכה אותה להיות אחת היצרניות הגדולות והרווחיות ביותר היא סיפור רחב יריעה- ופרק חשוב מאד בסיפור זה הוא הקורונה T40. היא הייתה הרכב עימו ביצעה טיוטה דריסת רגל מוצלחת בשוק הרכב בארצות הברית, השוק העשיר ביותר בעולם, האחראי לנתח משמעותי מרווחי טויוטה. בתוך שלוש שנים בלבד, מרגע הצגת ה-T40, הזניקה הקורונה את טויוטה מיצרן עלום-שם אל המקום השלישי בין המותגים המיובאים לארצות הברית. וזו הייתה רק התחלת ההשפעה האדירה של טויוטה על תעשיית הרכב האמריקאית, שספגה מכה אחר מכה, "הודות" למכונית צנועה זו וצאצאיה. הקורונה מיסדה את כל התכונות שטויוטה הפכה לשמה השני, ושתרמו כל כך להצלחתה. ולמרות שינוי בשם פעם אחת במעבר להנעה קדמית, הקורונה והקאמרי הן למעשה אותה אבולוציה המשכית- מעל חמישים וחמש שנים של אותה נוסחה בסיסית: רכבים אמינים, חסכוניים, נוחים ובגדול, כאלה שניתן לסמוך עליהם. מיותר לציין, נוסחה זו הייתה מוצלחת מאד. הגיחה הראשונה של טויוטה לשוק האמריקאי הייתה, באופן מוחלט, לא מוצלחת. בשנת 1957 הציגה החברה בארצות הברית את הטויופט קראון (Toyopet Crown) ושנה אחרי כן, החלו המכירות בחוף המערבי. טויוטה התגאו בעובדה שהמתכת ממנה היה עשוי גוף המכונית, הייתה כחמישים אחוזים עבה יותר ממתכות בהן עשו שימוש המכוניות האמריקאיות. כפי שניתן לראות, המרדף אחר איכות היה קיים בטויוטה מן ההתחלה, אבל יידרש יותר מעור עבה (תרתי משמע) כדי להצליח בשוק האמריקאי: אותה מתכת עבה הפכה את הקראון למכונית כבדה, ומנוע ארבעת הצילינדרים בנפח 1.5 ליטרים עשה אותה חלשה מדי עבור הכבישים הפתוחים של קליפורניה. היא סבלה מבעיות נוספות, רובן ככולן בשל התאמתה לשוק היפני, שלא היו בו הדרישות לסטייל, נוחות ופינוק המובנות בשוק האמריקאי. והיא הייתה יקרה מדי, ועלתה כמו שברולט בגודל מלא (full-size). בקצרה, היא הייתה מכונית לא-מתאימה לשוק בו נמכרה. אחרי כל מאמצי (וכספי) טויוטה ביצירת רשת סוכנים, מכירות הקראון הנמוכות אילצו אותה להאט את עסקי המכירה עד 1962, ולהתמקד כמעט לחלוטין רק בלנד-קרוזר, תוך חשיבה-מחדש. באופן ברור, נדרשה אסטרטגיה שונה כמו גם מכוניות מתאימות יותר לשוק. הקורונה דור ראשון (T10) הוצגה ביפן בשנת 1957 והייתה בחלקה עדכון לטויופט מאסטר הקודמת, שמוצבה מתחת לקראון. ה-T10 הונעה באמצעות יחידת ארבעה צילינדרים OHV בנפח 997 סמ"ק בעל 45 כ"ס, ומראש הוחלט במטה החברה לא לייצא אותה לארצות הברית: בשנת 1960 הופיע הדור השני של הקורונה (T20/T30), וקיבל את השם טיארה (Tiara) בשווקי הייצוא. זו הייתה מכונית חדשה לגמרי שעשתה תיקון לכל הבעיות שאחזו בקראון. ואכן, בשנת 1962 היא נשלחה למכירה בארצות הברית כדי לתמוך או להשלים את הקראון. הטיארה הייתה קלה ונמרצת יותר, עם מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 1.5 ליטרים ו-75 כ"ס ובהמשך, בשנת 1964, עלה הנפח ל-1.9 ליטרים. והיא תומחרה ב-1,613 דולרים כדי להתחרות ישירות בפולקסוואגן, זאת על אף שהיו לה יותר דלתות, מנוע גדול יותר ומרחב פנימי עדיף בהרבה: אם לא עניין כמעט-המוות של טיוטה בשוק בארצות הברית בשל הקראון הכושלת, ייתכן והטיארה הייתה מסוגלת להרים את טויוטה בהצלחה. אבל רצה הגורל וטויוטה הפסידה בסביבות 1.4 מיליון דולר בשוק האמריקאי באותן השנים הראשונות- בזמנה, סכום משמעותי עבורה. לא יותר מ-318 טיארות נמכרו בארצות הברית, שכן טויוטה כמעט לחלוטין הפסיקה את המכירות בשנים 1963-64. אבל טויוטה לא הייתה מוכנה לוותר בקלות על שוק הרכב העשיר ביותר בעולם. בשנת 1965 היא חזרה לזירה לאחר חשיבה מחדש ועבודת הכנה מסודרת. כעת האסטרטגיה נשענה על הקורונה T40 החדשה, שהייתה בעלת בסיס גלגלים של 242 ס"מ, אורך של 411 ס"מ ומעט צרה (כנהוג במכוניות יפניות דאז), ברוחב של 155 ס"מ. כדי לתמוך במכונית החדשה ומאמצי המכירות, הפעם מיתגה טיוטה את הקורונה תחת שם החברה ולא כ-טויופט. כן הוחלט להשתמש בשם קורונה, שבמקורו יועד עבור שוק-האם היפני. הקורונה הייתה מכונית מאד פרגמטית ויחסית שמרנית, ושיקפה את המסורתיות והאופי הארגוני של טויוטה. ובניגוד ליצרנים יפניים אחרים, שנכנסו בקשרים עם מעצבים איטלקיים נחשבים בכדי להיראות תחרותיים בשווקי הייצוא, טויוטה עשו את זה לבד- הקורונה בבירור לא עוצבה בידי פינינפארינה או ג'יוג'יארו. אבל המראה שלה היה בלתי-מקטב, ואפילו זכה לכמה מחמאות מסוקרים שסברו כי מדובר בסדאן קטן בעל עם סטייל מעוצב. לפי סטנדרטיים בני זמננו, הקורונה היא רכב קטן. אבל בזמנה היא הייתה מרווחת מאד וחזקה במיוחד בקטגוריה, עם מנוע OHV ארבעה צילינדרים בנפח 1.9 ליטרים ובעל 90 כ"ס, בערך כפול מפולקסוואגן חיפושית. שאר המכוניות המיובאות לשוק האמריקאי בקטגוריה היו בעלות מנועים קטנים וחלשים משמעותית: בשנת 1965 האופל קאדט (מספר 2 במכירות) הייתה בעלת מנוע בנפח 993 סמ"ק ו-40 כ"ס; הפורד קורטינה היקרה יותר הייתה בעלת מנוע בנפח 1498 סמ"ק ו-64 כ"ס. הקורונה פתחה במרוץ כ"ס בקטגוריית המיובאות ובתוך כמה שנים, כל המתחרים נאלצו להגדיל את נפחי יחידות ההינע על תפוקת הסוסים שלהן. ועדיין, שמרה הקורונה על ההובלה והייתה בעלת "יותר מנוע" מהמתחרים עד שנת 1970. מנוע סדרת R של טויוטה היה בשימוש כבר כמה שנים, ורכש לעצמו מוניטין של קשוח ובנוי היטב. מבחינת תכנון הוא היה שנות החמישים, עם בלוק וראש מפלדה, כניסות\יציאות סיאמיות מהצילינדרים (Siamese ports) ושלושה מסבים עיקריים. בהתאם לשורשי טויוטה כמרכיבה-ברישיון של מנועי שברולט טרום מלחמת העולם השנייה, המנוע היה כמו גרסת ארבעה צילינדרים קטנה יותר של מנועי ששת הצילינדרים של שברולט טרום 1963 (אבל לא העתק). מעין סוס עבודה קטן. יחידת ההינע הזו זכתה לשבחים רבים בכמה ביקורות מהתקופה. על אף ששיא ההספק (90 כ"ס) הושג כבר ב-4600 סל"ד, בוחנים רבים גילו כי המנוע עלה בשמחה גם עד 6000 סל"ד. בהתחשב בכך שהקורונה נמכרה בתחילה עם תיבת שלושה הילוכים ידנית (בעלת בורר המותקן על מוט ההגה, בסטייל מאד אמריקאי), קשת הכח (powerband) הרחבה של המנוע אפשרה לצמצם מאד את השלכות המחסור בהילוך רביעי. אפס למאה בביקורות האמורות היה 16.7 שניות, זמן סביר לחלוטין בשביל התקופה (בהשוואה להרבה מכוניות אמריקאיות בעלות מנועי ששה צילינדרים), ו-וודאי שמעולה מול מתחרות ישירות דומות. במהרה, תיבה ידנית בעלת ארבעה הילוכים נוספה כאופציה, ולאחר מספר שנים הפכה לסטנדרטית, מה שהוריד את זמני אפס למאה לסביבות 15 שניות. מהירות סופית הייתה 145 קמ"ש (בין אם ידנית או אוטומטית), והקורונה זכתה לשבחים נוספים על יכולתה לשייט בסביבות 130 קמ"ש ללא בעיות. אם כבר הזכרנו את שברולט, אז תיבת שני ההילוכים האוטומטית של טויוטה, הטויוגלייד (Toyoglide) הייתה חיקוי מוקטן ומוצלח של הפאוארגלייד (Powerglide) האגדית של GM. יחד עם קשת הכח הרחבה והמומנט הגבוה של מנוע 1.9 ליטר, היא עבדה הרבה יותר טוב מהמצופה, והפכה את הקורונה לידידותית למשתמש האמריקאי שאולי נמשך למכוניות מיובאות, אבל נרתע מהמוזרויות שאפיינו את תיבות פולקסוואגן ודומיה דאז. עוד עולה מאותן סקירות ישנות הוא שבמפתיע, לטויוגלייד הייתה השפעה מועטה על ביצועי הקורונה, בהשוואה לתיבת שלושת ההילוכים הידנית. אפס למאה נמדדו ב-17 שניות, והקורונה עם הטויוגלייד שובחה שוב, בהתחשב בכך שלא היה שום דבר עם תיבה אוטומטית, אפילו קרוב אליה בקטגוריה. בלמי הקורונה גם הם קיבלו ציונים טובים בשנותיה הראשונות. הקדמיים (תופיים) היו בקוטר 9 אינץ' ועשויים מאלומיניום מסורנן (finned) ופלדה פנימית, כדי לפזר את החום טוב יותר. אפילו אחרי כניסת בלמי דיסק לקטגוריה יותר ויותר, עדיין סיפקו בלמי הקורונה בלימה טובה יותר מהממוצע, גם במרחקי בלימה וגם בדעיכה. באותו זמן, רק ביואיקים גדולים השתמשו בבלמי תוף על בסיס אלומיניום\פלדה. פרסומי הקורונה לא יכלו שלא להשתמש בנתוני הביצועים של 90 כ"ס העדיפים בקטגוריה, אם כי אף לא אחד יטען שהקורונה אחזה בהתנהגות כביש של מכונית ספורט המקבילה לאותו כ"ס. למרות זאת, בסקירות מאותה תקופה, התנהגות הכביש של הקורונה נחשבה כטובה למדי עד כדי מצוינת, בלי המוזרויות הבלתי-צפויות שהיו מנת חלקן של מיובאות אחרות לארצות הברית, כגון פולקסוואגן, רנו או סימקה. אפילו שהדגש בתכנון הקורונה היה מוכוון נוחות, התנהגות הכביש של המכונית הייתה צפויה, בטוחה וטובה מזו של מכוניות אמריקאיות רבות מאותן שנים. הקורונה התייחסה באופן ישיר לחשש המובנה באמריקאים של מחסור בכוח ברוב המכוניות המיובאות, ואכן, בערך באותו זמן בו הופיעה הקורונה בארצות הברית, החלו פולקסוואגן ואחרים להעלות את נפחי והספקי מנועיהן. בשוק האמריקאי, אפשר לומר שהקורונה הייתה סוג של היבריד; גודל ומחיר של מכונית מיובאת אבל כח ופשטות בסטייל אמריקאי. Chevy II, אם תרצו, ללא יכולות העיצוב של GM אבל עם איכויות הרכבה ותכונות אחרות שיותר מ-מפצות על כך. אין שום סיכוי שבלמי אלומיניום מסורנן היו מוצאים את עצמם על Chevy II, למשל. תא הנוסעים היה מעוצב בבירור כיותר אמריקאי מאירופאי, עם ספסל במקום מושבים קדמיים ולוח שעונים בסטייל אמריקאי. לא קשה להבין מדוע אמריקאים רבים בחרו בקורונה במקום בפולקסוואגן או Chevy II \ פלימוט' ואליאנט (Valiant) ערומות ומשמימות. רמת הגימור בה נמכרה הקורונה הייתה אחת ויחידה, והאבזור הסטנדרטי היה עשיר במפתיע יחסית לתקופה בה שלוש הגדולות (קרייזלר, GM ופורד) התקמצנו ברמה הבסיסית אבל הציפו את הרוכש האמריקאי באינסוף אופציות אבזור בתשלום-נוסף. וגם זה היה אחד החלקים המרכזיים באסטרטגיה של טויוטה; אין מכוניות ערומות, כמה שיותר מכונית עבור הכסף. הקורונה ואופן שיווקה דיברו באופן מושלם לרוכשים האמריקאים וכתוצאה, עד 1967, קפצה טויוטה למקום השלישי בסולם המותגים המיובאים (אחרי פולקסוואגן ואופל). מדובר כאן בהישג מדהים בזמן כל כך קצר, במיוחד אחרי ההתחלה האיומה של טויוטה בארצות הברית. כך, מתוך הצלחת הקורונה, פתחה טויוטה במסע להרחיב את רשת סוכניה, אשר התחילה בחוף המערבי, אחר כך התמקדה במטרופוליטנים הגדולים של החוף המזרחי ואז עשתה את צעדיה אל לב ארצות הברית. בשנת 1968, הצטרפה הקורולה בעלת מנוע בנפח 1.0 ליטרים לליינאפ האמריקאי. כבר בשנתה השנייה על אדמת ארצות הברית, הייתה הקורולה הזולה (1686 דולרים אל מול 1950 דולרים שעלתה כעת הקורונה) למכונית המיובאת הנמכרת ביותר, שוב במקום השלישי. בתמונה הבאה מוצג הליינאפ המלא של טויוטה בשנת 1968: זו הייתה השנה האחרונה בה נמכרה ה- 2000GT המעולה אך יקרה מדי. הקראון S50 הצטרפה לחבורה כמה שנים קודם לכן וכאן רואים גרסאות סדאן וסטיישן שלה, בנוסף ללנד-קרוזר וכמובן, הקורונה. עשר שנים אחרי התחלה כושלת בשוק האמריקאי, הייתה טויוטה לסוס מנצח. התמונה הזו מסכמת כמעט במדויק את טויוטה אז, כמו גם היום: מכוניות פופולריות, חסכוניות ואמינות, יחד עם מכונית ספורט מתקדמת בעלת הילה טכנולוגית (לקסוס LFA היום) ליידע את מי שירצה כי טויוטה הייתה (ועדיין) יכולה לתכנן ולייצר יותר ממכוניות לחם וחמאה. הקורונה קופה הארדטופ (hardtop, כלומר ללא קורות B), שהייתה חמודה אם כי גוצה, הצטרפה לליינאפ בשנת 1967, והייתה להארדטופ הזולה ביותר באמריקה. אפס למאה נשמע כמו נצח בימנו, אבל בזמנו הנתון הזה היה מקביל או אפילו טוב יותר מרוב המכוניות האמריקאיות הטיפוסיות עם מנועי ששה צילינדרים. שברולט אימפאלה עם מנוע V8 283 ותיבת פאוארגלייד הייתה מהירה רק בשתיים-שלוש שניות פחות. והיום? הקאמרי הנוכחית עם מנוע V6 למעשה בלתי מנוצחת בקטגוריה. המשכיות אמרנו? כבר מההתחלה הבינה טויוטה כי אמריקאים רוצים קצת אנרגטיות במכוניות שלהם, אבל רובם לא מצפים להתנהגות כביש מדהימה. איזו צורה מיוחדת- מי היה מאמין שטויוטה תטפס לפסגה באמריקה הכל כך מודעת-אופנתית, בעזרת מכונית קצרה, גבוהה, צרה וגוצה כמו הקורונה? מסתבר שיש מי שראה בקורונה הארדטופ קופה דווקא כאטרקטיבית, עם סטייל נקי וצנוע. GM וודאי לא האמינו, ולזכותם יאמר- עם הווגה (Vega) הם אכן הראו עד כמה יכולה מכונית קטנה להיראות מלאת סטייל. אבל יחד עם הסטייל גם איכות הרכבה נחותה, נסיעה צולעת, אמינות מזעזעת ואפילו ניצול תת-ראוי של המרחב הפנימי. שתי המכוניות הללו, הקורונה והווגה, מגלמות את ההבדל בגישות אותן נקטו GM וטויוטה. התוצאות הן... ובכן, היסטוריה. צמיחת טויוטה בארצות הברית הייתה מטאורית- עד סוף 1975, עקפה טויוטה את פולקסוואגן והפכה ליצרן המיובא המוביל, עמדה אותה מעולם לא זנחה, ולא נראה שהיא מתכוונת לזנוח. ובהמשך הדרך, אותן קורונות T40 אשר הזדקנו, היו מצוינות כמכוניות משומשות. הן היו זולות, קלות לתחזוקה ובהנחה וטופלו כראוי (ונמנע מהן גורל החלודה השכיח עבור מכוניות בשנות השישים והשבעים), הן המשיכו להיות תחבורת א' ל-ב' בסיסית אך אמינה. בדומה לסובארו DL שהישראלים כל כך אהבו, שעדיין ניתן לראות משנעות את בעליהן אפילו שלושים שנה אחרי שהיו חדשות. אין פלא שדאטסון החליטו לתקוף את טויוטה בדרך אחרת, עם ה-510 המאד שאפתנית- למעשה זו הייתה מכונית ספורט כלואה בתוך מרכב סדאן, עם מתלה אחורי עצמאי ומנוע OHC בנפח 1.6 בעל 96 כ"ס, שאהב לטפס במעלה הסל"ד: יצרנים אירופאים התאמצו מאד למכור לאמריקאים איך מכונית צריכה להיות לפי תפיסת עולמם, כמובן בהתבסס על מוטוריקה אירופאית ותנאים אירופאים. השפעת אירופה על ארצות הברית אכן הייתה חיובית, אבל לאותה תפיסת עולם גם היה קשה לתקשר עם רוב גדול של אמריקאים, שהיו רגילים לכוח חסר מאמץ ונוחות, כמו גם המינימום האפשרי של עלויות אחזקה או תיקונים. טויוטה לא נכנסו לארצות הברית עם רעיונות מובנים על מה ראוי שהאמריקאים ינהגו; במקום זאת, הם למדו מטעויותיהם המוקדמות, למדו את השוק ונתנו לאמריקאים מה שהם רוצים בגודל קומפקטי- ואז המשיכו בדיוק באותה הדרך לעוד רכבים בקטגוריות נוספות. זו הייתה גישה שונה לחלוטין, וה-מפתח להבנת ההצלחה של טויוטה בארצות הברית. וכיום, טויוטה היא ממובילי טבלאות המכירות או סמוך לכך באופן קבוע. יש שיגידו כי מאז פורד והמודל T, לא היה יצרן שטרף את קלפי תעשיית הרכבים בארצות הברית ואולי בעולם כולו- היצרנים האחרים נאלצו ללמוד את השווקים מחדש, תוך תשלום מחירים כואב (ופשיטות רגל, במקרים רבים). לצפייה במאמר המלא
    20 נקודות
  5. שלום לכולם! מסתבר שלא הייתי פה כבר עשור! אומנם היו כל מני מכוניות ואופנועים שעברו תחת ידיי, אבל חשבנו חברי הטוב @nitch ואנוכי, שרגע, אנחנו חברי פורום כבר כעשרים שנה, מתוכן את רובן בילינו בחוצלארץ, אז בטח יש עוד כמה כאלה. כשהצטרפתי לפורום היה זה אי שם בתחילת שנות ה2000 והייתי בצבא. נהגתי בדייהו רייסר של אמא, ואחרך קניתי את הרכב הראשון שלי - איביזה טורבו צהובה, שהפכה לגולף TDI 130 וממנה אודי A3 גם כן דיזל עם 140 כוח סוס. עברתי לגרמניה ומאז היו לי BMW 320td, 120d, 520d, X5 30d ולפני שבוע החזרתי את מה שאני חושב הוא הרכב עם המנוע הטוב בהיסטוריה X5 M50d 400 hp. ומאחר ואני בבידוד ומשועמם מהרגיל, הנה היא הכלה החדשה, אולי מכונית הבנזין האחרונה שלי: M3 Competition בצבע הכי מגניב שיצא השנה אפור מאט מטאלי בשם ברוקלין גריי. אז יש לנו רק 1000 קילומטר, ועוד 1000 צריך ללכת להחליף שמן מנוע ודיפרנציאל, אך אני כאן לומר שלא נהגתי בחיי בבמוו מסתבר, עד שלא נהגתי במקס (ככה אני קורא לו). עד כה היה אסור לי לעבור 5500 סל״ד או 170 קמ״ש (טוב אולי קצת, על האוטובאן), אבל וואוו כמה כוח ומה שמדהים זה האופציות האינסופיות לתכנות הרכב, אני אישית תכנתתי את כפתורי M1 M2 כדוקטור ג׳קיל ומיסטר הייד, אחד מופרע לגמרי (אבל עם בקרת אחיזה מופעלת) והשני בדרגת 316i מליסינג. טוב לא באמת, אבל כמעט. זהו חברים, אם אתם רוצים לדעת עוד על המכונית (ואני מניח שאתם יודעים יותר ממני), מוזמנים לראות אותי עושה את ההשקה האירופאית החיה לפני כמה חודשים בסרביה כאן: אני מניח שאני לא אענה על כל ההודעות כי מסתבר שאני "נהג חדש" כאן, אבל מקווה שעוד חברים בחוצלארץ ישתפו בצעצועים שלהם. @RS סומך עליך שתעזור פה קצת גם כן. הכותב הוא מדריך מוסמך מטעם במוו, בדרך כלל לאופנועים אבל לפעמים אני נאלץ להתעסק גם במכוניות.... Servus
    18 נקודות
  6. טוב, אם נאלצים אז נאלצים. הצטרפתי לפורום עוד בצבא בעצת חבר מהיחידה שאני זוכר את שמו אבל לא את שם המשתמש שלו. נהגתי אז בקוואליר שנת 95 שירשתי מההורים כי אוטובוסים התפוצצו תדירות. הספקתי להשתדרג לYaris RS דנדשה, משם ללאנסר ליסינג נבלה אבל עם דלקן ואז עשור בלי מכונית כי עברתי לניו יורק ואז להונג קונג (שם ישבתי עם בחילה ליד @edan82 בזמן שהוא התגרזן). משם המשכתי ללונדון, יש מכונית מרווחת ומאובזרת למשפחה, אבל החיידק לא הניח לי. אז קניתי עם המכונית שרציתי מאז שהייתה חדשה, יגואר XKR דור ראשון. מראה שהוגדר ע"י @Derishשפגש אותה אתמול כעל זמני, ובעיטה אדירה בתחת כשלוחצים על הדוושה. עם 56 אלף מיילים בלבד, וחשבון דלק מכובד.
    18 נקודות
  7. שלום לכולם, בתחילת חודש אוגוסט טסנו בת זוגי ואני לטיול של 3.5 שבועות בארה"ב. היעדים היו (לפי הסדר) - סן פרנסיסקו, לייק טאהו, יוסמיטי, כביש 1, לוס אנג'לס, גרנד קניון, ווגאס ולבסוף ניו יורק. חיפשנו רכב שיתאים לנו מבחינת נוחות נסיעה, מזוודות וכמובן - שלא יהיה משעמם ויעניק אלמנט מסוים של הנאה מנהיגה. על כן, הזמנתי מהארץ רכב בדרגה הגבוהה ביותר מאוויס - פורג אדג' וכו' (לא הייתה אפשרות להזמין אקספלורר/טאהו/יוקון וכו'). אומנם לא מדובר במשהו מיוחד מידי אבל הוא ענה על הצרכים שלנו. בלי קשר לשכירות העיקרית, ברגע ספונטני החלטנו לשכור רכב ליום אחד בסן פרנסיסקו על מנת לבקר באטרקציות שמחוץ לעיר. חלק ראשון - שכירות ליום אחד: בגלל שידענו שהשכירות הקצרה היא רק ליום אחד לא באמת היה חשוב לנו איזה רכב נקבל והזמנו את הפשוט ביותר - Nissan Rogue. הגענו לסוכנות וחיכתה לנו הפתעה מאוד (מאוד) משמחת - מיני קופר ג'ון וורקס מודל 21 עם 3000 מייל על השעון. מנוע שני ליטר, 231 כ"ח, רעשי פליטה שעושים טוב לנשמה ובעיקרון - כיף גדול. הרכב הנ"ל הוא הספורטיבי והמהיר ביותר שאי פעם נהגתי בו. בגלל שמדובר במדינה זרה ומשום שזאת הפעם הראשונה שלי בארה"ב, לא הרשתי לעצמי להתפרע. אבל, כשכן הרשתי לעצמי ללחוץ קצת בין רמזורים ובהאצות ביניים - עלה לי חיוך על הפנים כמו שאף פעם לא עלה. מילה טובה על SIXT - אומנם קצת יקר בהשוואה לשאר אבל השירות היה מעולה - מהיר, נוח, פינקו אותנו ברכב (כל הרכבים שלהם בחניון היו חדשים ומעניינים) ובעיקרון סיפקו לנו חוויה טובה. חלק שני - השכירות המרכזית. ביום האחרון בסאן פרנסיסקו נסענו לשדה תעופה כדי לאסוף את הרכב מאוויס. בחרנו במיוחד בשדה התעופה כתחנת איסוף ולא בסניף העירוני מתוך המחשבה שבשדה יהיה מבחר גדול יותר של רכבים. דבר ראשון - הם לא נחמדים. הגענו לדלפק הפרימיום במקום הרגיל ואף נציג לא היה נחמד והסביר לנו איפה נמצא הדלפק הרגיל. אחרי שחיפשנו ומצאנו, הסתבר שכמעט ואין להם רכבים: מיצובישי אאוטלנדר, ניסאן מורנו או יונדאי סנטה-פה. רציתי מאוד לקבל רכב אמריקאי ואפילו שאלתי על אפשרויות שדרוג כאשר התשובה היא שאין רכבים למעט ריינג' רובר וולאר שתוספת המחיר הייתה לא פרופורציונאלית בעליל. אחרי מחשבות החלטנו לקחת את היונדאי לא לפני ששאלתי אותה איזה שנה הדגם - 2020. בארץ, המחיר של סנטה פה הוא בין 270-300 K. על כן, ציפיתי לקבל רכב שמחד הוא די גנרי ורגיל אך מאידך דיהיה מפנק. הגעתי לרכב ופשוט - אכזבה גדולה: דבר ראשון - צבע הרכב היה אדום בוהק. דבר שני - 35 אלף מייל שנראו כמו 100 אלף. דבר שלישי - בגלל שהנציגה אמרה שהרכב מודל 2020 ציפיתי לקבל את הגרסה החדשה. קיבלנו את הישנה. דבר שלישי - פשוט. פשוט. פשוט. הרכב ערום לחלוטין. חוץ ממערכת APPLE CAR PLAY ובקרת שיוט אדפטיבית - אין בו כלום. המינימום של המינימום. מתחילים לנסוע ואני בהרגשה מבואסת מאוד. אחרי נסיעה של 50 מייל שמתי לב שהדלק אוזל מהר מידי. בהתחלה חשבתי שאני מגזים אבל אחרי שהמשכנו לנסוע עוד קצת הבחנו בירידה משמעותית ולא הגיונית בכמות הדלק. אני לא יודע מה הסיבה לצריכת הדלק המוגזמת, בין אם נזילה או בין אם תקלה במערכת הדלק. עצרנו בצד והתחלנו בשיחות (באנגלית) עם נציגי השירות של אוויס. אחרי שעה של שיחות נאמר לנו לנסוע לעיר בשם elk grove ולהחליף את הרכב. התחלתי לשמוח וקיוויתי לקבל רכב מפנק יותר. אחרי נסיעה של שעתיים, עיכוב בלו"ז ופרוצדורה מעצבנת בסה"כ, הגענו לסניף של אויס באלק גרוב וקיבלנו - מיצובישי אאוטלנדר. התבאסנו מאוד - א. אין מערכת APPLE CAR PLAY ב. הרכב מטונף ג. בהשוואה למצובישי - היונדאי הרגישה כמו רולס רויס. אני משתדל לא להצטייר כמפונק אבל הרגשתי כאילו הרכב מודל 2008 (והוא היה מודל 21). הבסיס המינימלי ביותר הנדרש לנהיגה, שום דבר לא מעבר. לקחנו את הרכב בתחושה מבואסת והתחלנו לנסוע ללייק טאהו תוך שיחות עם אוויס בבקשה להחליף רכב בטענה שהאחרון לא תואם את רמת ההזמנה המקורית. אחרי שיחות בלתי נגמרות, נסיעה לסניף של אוויס בלייק טאהו להחלפה שהיה סגור בכלל, מעבר למנהל שירות באויס ועוד, סוכם שיום אחרי נגיע לשדה התעופה של העיר רינו להחלפת רכב נוספת. למחרת, אחרי נסיעה של שעה וחצי, הגענו לסניף של אוויס ולשם שינוי קיבלנו משהו נחמד - טיוטה 4runner עם 4000 מייל. מדובר ברכב שונה מכל הרכבים שנהגתי עליהם - ג'יפ במלוא מובן המילה. א. מערכת APPLE CAR PLAY (היה חשוב לנו בגלל הניווט). ב. מושבי עור עם חימום ג. 4X4 אמיתי שאפשר לנו לרדת קצת לשטח בלי לדאוג יותר מידי ג. גבוה ד. מנוע V6 בשרני (חלש ביחס שבין כ"ח לנפח אבל יש בו כיף מסוים) ה. בקרת שיוט אדפטיבית ו. בכללי - רכב מיוחד שנהנתי מאוד לנהוג עליו. כן, הרכב זלל דלק בכמויות אבל היה שווה את זה. הפתעה משמחת הייתה כשגילנו שתאריכי השהייה שלנו במונטריי חופפים בדיוק לשבוע הרכב המקומי: WhatsApp Video 2021-09-02 at 09.40.25.mp4 מבחינת הכבישים והנסיעה עצמה - נהגתי כ2050 מייל ב12 יום. הגודל שם (במיוחד עבור מי שזאת פעם ראשונה שלו בארה"ב) לא נתפס. נוסעים נוסעים נוסעים וזה פשוט לא נגמר והנוף לא משתנה. התרשמתי שהרוחב של הנתיבים שם צר יותר מאשר בארץ (או שאולי הרכב פשוט רחב יותר ממה שאני רגיל?). שמחתי לשתף! אופיר
    17 נקודות
  8. סיפור קטן. מכרתי ללקוח מחשב, יצאה חשבונית על סך 7500 שח. התשלום שלו בצ'קים שווים, זה היה לפני 2.5 שנים, קיבלתי 2 צ'קים על סך 1200 שח כל צ'ק ואמר לי, אין לי יותר צ'קים, אשלים לך אותם בהמשך. קיבל שירות ועמד בכל התחיבויותיו בעבר, בחור טוב. עבר זמן, שלחתי מיילים, אמר צריך להפגש אעביר לך, עבר עוד קצת זמן, ועוד קצת זמן, פה פגישות פה אני לא הייתי פנוי, והנה אני פונה אליו, אומר מה, לא שילמתי לך ? לא זכר (אני מאמין שהוא באמת לא זכר, מעופף כזה) מעביר לך חשבונית וקבלות, אומר, איזה פאדיחה, ממש מצטער, אבל אני עכשיו בבעיה (קורונה התחילה) , חייבים לי מעל מיליון שקל, אין לי מה להעביר לך, ממש ממש מצטער, חכה קצת זמן העניינים יסתדרו עובר עוד זמן, עוד זמן, בודק אותו, סיפורים, לקוחות לא משלמים, קורונה, הוא בבעיה, בלה בלה בלה בסופו של דבר, לא רק שלא הרווחתי, גם ממינתי לו את המחשב. עכשיו, אני כן מאמין שאני אראה את הכסף בסופו של דבר, כי הוא בחור טוב והוגן, לא מסנן אותי, עונה לי לטלפונים, מדברים על המשפחות, אבל אני יודע שעד שאני אראה, יצמחו לי שערות לבנות. אז שילמתי שכר לימוד, במזל הסכומים נמוכים יחסית. האינסטינקט שלך אומר לך, בוא נעזור למשפחה, אבל מי שמהצד יודע כבר לצפות את מה שיגיע בהמשך. יקחו את הכסף, ואז עננת הפחד תעלם (כי הם כבר לא חייבים לשוק השחור), ועכשיו הם מחזירים סכום מגוכך (2500 לעומת 10000), אז הם יבזבזו את הכסף העודף במקום אחר, ואתה תשמע תרוצים פתאום יעבירו לך חודש 1000 , או בכלל לא, יגידו חודש קשה, היו הרבה הוצאות, או כל מיני סיפורים הזוים. חוץ מזה, למה אף אחד אחר לא עוזר להם בצורה כזאת ? משפחה של האבא ? משפחה של האמא ? אחים/אחיות/דודים/הורים? כנראה שיש סיבה. אז מצטרף לדעת כולם, אל תכניס ראש בריאה למיטה חולה, ואם כן, תכין את עצמך שאתה משלם את כל הסכום בעצמך, ואם תקבל חלק חזרה, תגיד תודה. אגב, ההורים שלך, שעוזרים לך בעצמך לממן חלק מההוצאות שלך, יודעים על התכנון הזה שלך ? אני מנחש שלא, לא נראה לי הוגן לקחת על עצמך הלוואה של מישהו אחר, כשמישהו אחר משלם עבורך את הוצאותיך.
    15 נקודות
  9. אהלן חברים מעדכן. הייתי בדלק מוטרס ואכן הקמ ברכב שונה באוגוסט האחרון "בעדכון תוכנה" שעשו במוסך מסוים(הוצאתי הוכוחות בטפסים והכול) מעדיף כרגע לא לפרסם את שם המוסך והסוכונות ממנה קניתי. מעריך כול מי שניסה לעזור תודה! כרגע מעדיף להתייעץ עם עורך דין לראות מה כדי לעשות האלה
    14 נקודות
  10. למה כל שרשור בקארספורום חייב לצאת מגבולותיו? מה זה משנה כמה הוא נסע, באיזה כביש, ואת מי הוא סיכן? הבן אדם בא להתייעץ מה לעשות, לא שיטיפו לו. תאמין לי שהוא מרגיש כרגע שחרב עולמו, הוא לא צריך את הטפות המוסר שלך כמה הוא נהג גרוע. בישראל יש 90% נהגים גרועים, אלה שנוסעים מהר הם לא הבעייתיים.
    13 נקודות
  11. בת מצווה לשרשור 😁 חוץ מהתמונת אופניים בצומת הפיל כל השאר זה סביב מחלף ירקון
    12 נקודות
  12. אני עוזר לאנשים טובים שהגיעו למצב כזה באופן קבוע כבר שנים. בבקשה אל תעשה את זה: כי - הבנק, שמתקיים על ריביות וחוזים, שמכיר את מצב ההכנסות שלהם ופרטי החשבון - לא סומך עליהם, אז למה אתה סומך עליהם? כי - שיט הפנס, לפני שנתיים וחצי אף אחד לא ידע שתהיה מגיפה עולמית. כי - אתה לא תתממש את החוזה ביום שהם יתקשרו אליך ויגידו שאין להם מה לאכול. כי - הם לא יהיו לחוצים להחזיר לך את הכסף כמו שהם לחוצים מול שוק האפור. כי - אם חס ושלום הם ימותו, אף אחד לא יחזיר לך את הכסף. אני עושה את זה רק כשזה לא יכול לפגוע בי. כלומר מלווה סכומים זעירים יחסית להון העצמי שלי, יש לי נכסים, אין לי חובות ועבודה שמניבה משכורת גבוהה יחסית. כל עזרה כזאת, זה כסף אבוד ואם אני מקבל החזר - זה בגדר נס.
    12 נקודות
  13. הרכב שלי הגיע. דגם פרסטיג׳ (הבסיסי). חוויות מהיומיים וחצי אצלי: סה״כ נסעתי פחות מ 200 ק״מ. צריכת החשמל מרשימה, אם כי לא יצא לי לנסוע יותר מדי בדרכים מהירות ואיפה שכן לא ממש היה אפשר לפתח מהירות (הפקקים של תחילת ספטמבר זה משהו). חוץ מכמה נסיונות לבדוק את התאוצה, נוסע בעיקר במוד ״נורמל״. מהר מאוד מבינים שזה שהרכב חשמלי זה יתרון מבחינת ה״תדלוק״ ולא חסרון. לפחות לי יש עמדות טעינה בעבודה ועמדה בבית, כך שהמחשבה על לתדלק בדרך לעבודה או לבית יורדת מהפרק לחלוטין. עדיין נשאר לבדוק את המצב בנסיעות ארוכות לחופשה. מבחינת מרווח ונוחות בפנים, האוטו מאוד מרווח, אבל יחסית לרכב הקודם שלי (סקודה קארוק), יש דברים קטנים שפחות נוחים: התאים בצד צרים וצפופים יותר, ובקבוק מים מעבר ל 500cc נכנס רק בקושי. התא לטלפון פתוח (בקארוק יש מכסה נחמד). מגירת הכפפות מציעה נפח יותר גדול, אבל אם יושב נוסע, היא מתנגשת לו בברכיים. מאחור חסרים הווים לעיגון סלי הקניות שיש בסקודה. מבחינת נהיגה, זה השינוי היותר משמעותי עבורי. אחרי נהיגה ברכב ידני, יש הרגשה של ״קופצניות״ בעיקר בתמרונים קטנים כמו חניה. עוד לא מצאתי נקודת איזון טובה כך שלחיצה על דוושת התאוצה תגרום לי להתקדם לאט ובבטחה קדימה. זה אגב קרב לי גם ברכבים אוטומטיים רגילים. יכול להיות שצריך לשחק עם ה auto hold ולראות איך הוא משפיע. בנסיעה רגילה, האוטו מרגיש כבד (אבל לא איטי). זה יותר מורגש בבלימות. לא שיחקתי עם רמות הרגנרציה (כרגע על מצב אוטומט), כך שאולי זה גם ישפיע. מבחינת נוחות נסיעה ושקט, האוטו מרגיש יותר טוב מהסקודה, גם במהירויות גבוהות. מערכות הבטיחות עושות עבודה טובה: מצלמת הרוורס טובה, כולל התראה על רכב מתקרב מהצד עוד לפני שהוא מופיע במצלמה. גם ההתראות במראות ובצג על רכב בשטח מת טובות ולא מעצבנות מדי. לא ניסיתי את הקרוז קונטרול או שמירה על מרכוז נתיב. פיצ׳ר נחמד שלא שראיתי בנסיעת המבחן: כשעומדים בפקק או רמזור והרכב מלפנים מתקדם בלי ששמת לב, תתקבל התראה בצג וצפצוף קטן. מבחינת תצוגות ומולטימדיה, יש מופע אורות וצלילים קצת מוגזם בכל התנעה וכיבוי. מניח שאפשר לבטל את זה, אבל לא בדקתי. כנראה מתרגלים אחרי כמה ימים. בצג הראשי יש לא מעט פרטי מידע: יש כל הזמן תצוגה של טווח ואחוזים של הסוללה, למרות שכמו שכתבתי, מהר מאוד מפסיקים לחשוש מהטווח. בנוסף גם נתונים על המהירות וצריכת האנרגיה. במרכז הצג, רואים את הרכב ואינדיקציה על זיהוי הנתיב וסטייה מנתיב. חששתי קצת מהמעבר מלוח שעונים אנלוגי לדיגיטלי (שאפילו לא מנסה לדמות את השעונים), אבל זה ממש לא מפריע. בצג המשני, אני בדרך כלל שם קאר פליי, כך שהתצוגה די מוכרת אם כי מאוד רחבה יחסית לסקודה. מבחינת כפתורים וממשק: הכפתורים על ההגה נוחים ושימושיים. השליטה במיזוג היא עם כפתורים יעודיים, אבל הם לא כפתורים פיזיים, כך שעדיין צריך להסתכל רגע כדי לא להתבלבל. הצג הימני מאוד גדול, וזה אומר שכדי להגיע לקצה הרחוק שלו צריך להתאמץ קצת. לא משהו שעושים כל רגע, אבל לפעמים צריך. ידית ההילוכים התגלתה כחלק הבעייתי עבורי, ובכל מעבר מפארק לדרייב או רוורס אני צריך לוודא פעמיים שלא טעיתי. אין שם קושי אוביקטיבי, הידית נוחה ונגישה, פשוט הזכרון שרירים של הידני עוד לא עבר. אשמח לשאלות אם מישהו רוצה לדעת עוד.
    12 נקודות
  14. לא זוכר כרגע כל קטע וקטע אבל מלבד הנסיעות המנהליות (כולל נסיעה לחופשה משפחתית לירושלים), נסיעה בכביש בית אורן (3 פעמים), נס הרים, אשתאול, ועוד כביש חביב כמה דקות נסיעה ממני שבשעות הנכונות ניתן להנות ממנו. בזמנים שאני יושב בפקקים או סתם נוסע נסיעה מנהלתית רגילה, אני נהנה מהמושבים הנוחים שהיו לי בכל רכב עד היום (עוד קצת תמיכה צידית לא הייתה מזיקה, אבל הם נוחים בטירוף), מערכת סאונד לא פחות ממעולה (מניסיון, טובה יותר מההרמן קרדון שב-מ-וו דורשים עבורה מעל עשרת אלפים שקלים), ותא נוסעים אוורירי שנעים מאוד לשהות בו (עוזר שהלכתי על לבן בפנים). אגב כל הכוח הזה שאתה חוזר וטוען שהוא מיותר, מתבטא בהרבה מעבר לתאוצה המטורפת מאפס. הכוח הכל כך זמין והלינארי הזה אומר עקיפות זריזות ובטוחות יותר, השתלבויות מהירות יותר ובכלל כל לחיצה ולא משנה כמה היא קלה או חזקה, ולא משנה אם הכביש מישורי או עליה, והרכב מגיב כל כך effortlessly שזה מפתיע כל פעם מחדש. אני עוד אעלה מאמר סקירה כמו שצריך, אבל בינתיים תמונה קטנה שלך הרכב שלי (חסר קצת צבע פה בשרשור הארוך והמייגע הזה...)
    12 נקודות
  15. די...נו...תפסיק. עלית עלינו. אנחנו נוסעים בצעצוע, לא ברכב אמיתי כמו הבנזין שלכם, הכי כיף בנזין. אז נכון הצעצוע שלנו מנצח רכב אמיתי על המסלול(בלי שום קשר לזה שהוא מנצח במבחני תאוצה ועולה שליש מחיר מהרכב "האמיתי"): ונכון שהצעצוע שלנו לא מתקשה להגן עלינו כאשר הוא צריך לבצע תמרון חרום, בניגוד לרכב אמיתי שמתקשה לעשות את זה: https://www.carscoops.com/2021/08/2021-bmw-m4-competition-struggles-with-the-dreaded-moose-test/ ונכון שהצעצוע שלנו מצטיין גם במבחני ריסוק פאסיביים: https://www.euroncap.com/en/ratings-rewards/best-in-class-cars/2019/ וברור שזה כיף כמו פריוס, בגלל זה זוויות הגלגול כל כך נמוכות, עד שהצעצוע שלנו לא מרחיב את הפניה ברמה של רכבי בנזין, מאוד משעמם רכב שממש פונה לאן שמכוונים אותו, וממש באסה שממש קשה לצעצועים שלנו להתהפך כמו רכבים אמיתיים: https://www.businessinsider.com/why-tesla-model-y-5-star-crash-test-safety-rating-2021-5 אבל הכי טוב רכב אמיתי. רכב אמיתי, מחברות רכב אמיתיות, שיודעות ליצר רכבים ודואגות לצרכנים שלהם, שלא חטופות כל פעם תביעה יצוגית כי הם לא מוכנות לקחת אחריות על בעיות סדרתיות בתיבות הילוכים שלהם; https://m.ynet.co.il/Articles/57739510 או כאלה שלא יכלו לתקן בכלל עד שהיום אף אחד לא מוכן לגעת בהם במקל: https://thecar.co.il/תיבת-ההילוכים-הרובוטית-מוסיפה-לכרסם-ב/ הכי טוב אמיתי עם בעיות אמיתיות. ונכון שמאוד חסר לנו לשאוף גז בנזן בתחנת דלק פעם בשבוע. כיף לכם שיש כל כך רבות , בהם אתם יכולים לתרום את מיטב כספכם לטובת מיסים למדינה (אחרי שגמרתם לתרום אותם בקנית הרכב ובאגרת רישוי) ולקוות שאף אחד לא ימכור לכם דלק מהול או פגום: https://www.google.com/amp/s/www.themarker.com/amp/law/1.8508552 . ממש משעמם להגיע הביתה ולחבר את הרכב לחשמל, ממש כמו טלפון, אוף איזה צעצוע...באסה. ונכון שבה לנו מכסה מנוע...וואי, איזה כיף מכסה מנוע ושמנים דליקים, רצועות, שסתומים, חיישנים, איזה כיף, ומלא מלא צינורות של שמן ומים ודלק ואוויר ממש פסטיבל בתא קטן אחד, שכל מוסכניק , בטח מורשה, יכול לטפל כראוי: https://m.ynet.co.il/Articles/4990341 ואין סיכוי שירמו את הלקוח או לא ידעו לגלות תקלות; אין כמו רכב אמיתי לא צעצוע. בכלל ממש מעצבן שהורידו לנו את כל הכפתורים ברכב, כאילו מדובר בתפעול מטוס קרב והשאירו לנו רק את מה שדרוש לנהיגה. ומסך גדול עם תפריטים שאשכרה מישהו חשב איך לסדר אותם ולא זרק תפריטים בסדר אקראי כמו רכב אמיתי. וחבל שאין לנו רכב בנזין שלא ניתן לפרוץ אליו: https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://www.wired.com/2015/07/hackers-remotely-kill-jeep-highway/&ved=2ahUKEwjAssaTwNnyAhWxhf0HHaXYC4QQFnoECBYQAQ&usg=AOvVaw3ajnVTe6gsEQtCbcp1x7Qg&cshid=1630352469604 אה, טוב זה ג'יפ זה רכב צעצוע בטח לא אמיתי. בקיצור, כשאתה רואה אותנו מאיצים ומשאירים אותך רחוק ברמזור, בבקשה אל תפריע לנו אנחנו סובלים בצעצוע שלנו😔 הצעצוע הכי טוב שהיה לי, וכבר היו לי דברים אמיתיים שעלו פי שלוש ולא התקרבו לחוויה של הצעצוע הזה 😁
    12 נקודות
  16. לא ברור לי הרציונל של האנטי כלפי טסלה, למרות שאני מאמין שזה עושה להם טוב ברמה השיווקית, גם לא ברור לי כמה מכל התגובות הפסקניות על כל מיני בעיות או חסרונות או כבישים פקוקים באים מאנשים שאשכרה נהגו על הרכב, לא רק עשו סיבוב עם חבר או ראו סרטון ביוטיוב. אני הגעתי לטסלה ממאזדה וטויוטה, לא מרכבים שלוקחים למסלול.... השיקול שלי בקניה היה פשוט: מגיע לארץ רכב שבכל המבחנים באירופה וארה"ב ממוצב מול BMW330e ועומד מולה כשווה, עולה שם אותו דבר ובארץ מוכרים ב 30% פחות, ובשקיפות מלאה.. זה ממש כסף על הרצפה, רק על זה מגיע למאסק פרס ישראל, תראו איזה אימפקט יש כבר על כל המחירים מסביב. וכן, קניתי אותו בלי אפילו לראות אותו במציאות, חוכמת ההמונים עובדת בד"כ. החשש היחידי שלי היה טווח, אז קניתי LR, לא בטוח שבארץ זה קריטי. מנסיון אני יכול להעיד שהרכב חללית.. אפשר להתקטנן על הכיוון של המיזוג או הידיות של הדלתות אבל אי אפשר להתעלם מ: הוא משמעותית יותר מרווח ונוח (וארוך...) ושימושי מהיפניות שהיו לי (בנוחות דומה לפיזו' שהרבה שנים היו לי) הנהיגה זה חוויה אחרת: שקט, רגוע, האוטו מציית ועושה בקלות כל מה שאתה מבקש ממנו, ובלי דרמות - עקיפות בעליות, בלימות בסיבובים בירידות, תיקוני נתיב ואזהרות ענייני ובזמן. בגדול נותן תחושת בטיחות שלא היתה לי בשום רכב אחר טסלה לארג'ים - הרכב מחושמל מכל הכיוונים, מערכת אודיו יותר טובה ממה שיש לי בבית, לד מטריקס אדפטיבי, פתיחה וסגירה לתא מטען, חימום מושבים ואפילו הגה, מראות שמתכהות ומשנות זווית לרוורס, פתיחה מהטלפון בהתקרבות, פרופילים לנהג מהטלפון, מערכת שליטה שרואים שמישהו אשכרה השקיע ב UI ולא דחף איזה מערכת OEM לדשבורד, קישוריות סלולרית (הבסיסית חינם לכל החיים), אפליקציה לטלפון שרק מי שמשתמש יבין כמה זה נוח, עדכוני גרסה שוטפים וזה ברכב של 190 אלף... בטח שכחתי כמה דברים וגם חלק לא ממש חשובים, אבל בשוק עם יבואנים שמביאים בד"כ גרסאות בסיס וקורעים אותנו על כל שטות... אני מוריד את הכובע, ושוב תראו כבר את האימפקט שזה עושה על אחרים יש ברכב מלא שטויות - נטפליקס ויוטיוב וקאריוקי ופלוצים, ומרוץ מכוניות, וזמבורה ותצוגה מגניבה של מה שקורה מסביב. לא כל אחד מתחבר לכל דבר, אבל כל אחד מוצא משהו שמלהיב אותו... מילדים בני 7, ונוער, ומבוגרים בני 75... כל מי שנכנס לאוטו, אהב. הילדים בד"כ לא רוצים לצאת אז שכל אחד יקנה מה שבא לו. למי שאין איך לטעון בבית אני לא ממליץ לקנות עכשיו רכב חשמלי, אבל למי שיש, זו חוויה. לא בהכרח חוויה מוטורית, בשביל זה צריך פרפורמנס, אבל עדיין חוויה שונה מכל רכב אחר לדעתי אתה מפספס את המשמעות של "חווית נהיגה". בשבילי זה לא לקצר זמנים בבר גיורא ולנסות לא להוריד רוכבי אופניים בדרך.... למרות שהבנתי שגם שם או במסלול ה P ואולי אפילו LR עושים יותר טוב מרכבים שעולים פי 3. ברוב השבוע האחרון אני בפקקים עם האוטופיילוט והמוזיקה ונהנה מהשעה בדרך לעבודה הרבה יותר ממה שעם הטויוטה. בדרך חזרה לפעמים 471 פנוי ואפשר ללחוץ לכמה שניות ולהרגיש כמו רכבת הרים, זה באמת קצר אם רוצים לא לגמרי לזלזל בחוק, כי הרכב מרגיש עם אינסוף כוח בכל מהירות שהגעתי אליה. אני לא נוהג ספורטיבי אבל גיליתי שזה משאיר אותי עם חיוך של ילד. סופשבוע בירושלים, עולה את העליות כאילו זה גבעתיים, ירידה זה בכלל חוויה - מתי יצא לך לרדת מירושלים בלי לגעת בבלמים?
    11 נקודות
  17. אחרי שכבש את תחומי השטח, המשפחה, אמהות הקט-רגל (יעני soccer moms) ואפילו אכיפת החוק, פורד אקספלורר רוצה לתת בראש גם לשוק הספורטיביות. אז אייל לקח אותו, ונתן בראש לספורטיביות. סך הכל, עמידה מרשימה במשימה. הנה מה שהוא חשב עליו: https://www.carsforum.co.il/cars/מגזין-רכב/3614/מבחנים/פורד-אקספלורר-ST-במבחן---מהר-גבוה-וחזק-יותק
    9 נקודות
  18. פרולוג: זה היה אמור להיות פוסט על פאסאט. הפאסאט הזו: 2 ליטר TDI, רמת איבזור של כל מה שבקטלוג (פחות או יותר, בלי התוספות של גרסאות אבזור מיוחדות, אבל עם מושבי אלקנטרה משולבים עור, מסכי LCD בכל מקום, תאורת FULL LED כולל מטריצת תאורה ואור גבוה אוטומטי, תא מטען עם סגירה חשמלית, התנעה ללא מפתח וכו') לא ממש יודע פרטים נוספים כיוון שהרכב המופלא עם 15 אלף קילומטר על הספידומטר - היה תקול. מנורת מנוע. לא הרכב לקחת בשעת לילה מאוחרת לפני נהיגה של 3 שעות לפחות. - החזרתי את האוטו, ולא יכלו לתת לי פאסאט אחרת כי מסתבר שחברת ההשכרה מכרה את הפאסאט הנוספת בחזרה לפולקסוואגן. אז זה לא יהיה פוסט על פאסאט. - במקומה קיבלתי את המקבילה מבית אופל, אינסי(ג)ניה, "ספורט טורר", גם היא 2 ליטר דיזל, אוטומטית עם 8 הילוכים. המקבילות שלה היא בערך רק בגודל, ובכך שהיא סטיישן. בלא מעט דברים היא לדעתי נחותה מהפאסאט. אני משער שרמת האיבזור בפאסאט גבוהה ואילו באופל קיבלתי רמת כניסה עם חלק מהאופציות של רמת הביניים. האוטו יפה. אין מילים. ויש לו נוכחות. זה האוטו הכי גדול בכל מקום שבו הוא חונה. ממש לימוזינה. יש בה מושבי עור ובד יפים ונעימים אבל עם כיוונון מוזר, ישיבה נמוכה מאוד שניתן טיפה להגביה רק את מושב הנהג (הנוסע יושב על הרצפה). אוטו לגבוהים. כשקיבלתי את האוטו הוא היה חדש לחלוטין, 700 קילומטר על הספידומטר ושבוע על הכביש. אז האוטו חדש, אבל מעט רועש מדי. תרמו לכך גם צמיגי חורף (Goodyear Vector) שלא היו בלחץ אופטימלי ועם לחצי אוויר שונים בין כל הארבעה. יש מסך שבו מופיע לחץ האוויר בכל גלגל: עד שלא הצלחתי להביא לכך שכל זוג הוא זהה לחלוטין, לא נרגעתי. זה לקח כמה ניסיונות, ושימוש בעין של צלף כי המכשירים למילוי אוויר בגרמניה הם עם שעונים אנלוגיים. רמת האבזור פחות מהפאסאט (מפתח רגיל, לא מצאתי ACC אלא רק קרוז קונטרול רגיל שמאיץ בירידות, איכות הפנים פחות טובה מהפאסאט ומרגישה מעט פלסטיקית מדי עם יותר מדי פלסטיק קשיח ושימוש יתר במשטחים מבריקים שמתכסים אבק וטביעות אצבע תוך דקות). אז איך היא נוסעת? למען האמת, לא מספיק טוב. יחידת ההנעה מחוספסת, יותר מדי (8) הילוכים וגיר שמעלה אותם מהר מדי, ללא מצב ספורט או שליטה מההגה אלא רק ידית טיפטרוניק לא מספיק נוחה. קראתי מעט על הדגם באינטרנט והיה לי ברור שמדובר בגרסה עם מנוע 3 צילינדרים 1.5 ליטר, ולא ב-2 ליטרים. רק כשקראתי ברישיון הרכב התחוור לי שטעיתי. הנה, מתוך WhatCar מתאר בדיוק את ההרגשה שלי: המכונית לא אוהבת לטפס בסל"ד, מעל 3000 (מה שמביא את האוטו למאתיים קמ"ש עגולים אך לא נעימים בהילוך שמיני באוטובאן) מרגיש ממש כאילו לא ניתן ללחוץ יותר על הדוושה, כאילו הכניסו הגבלה בפוטנציומטר של הדוושה שתתנגד באסרטיביות... מפרטי המנועים (2 ליטר מול 1.5 ליטר) מסבירים את ההרגשה - ב-2 ליטר יש 174 כ"ס, 52 כ"ס יותר מגרסת ה-1.5, אבל פליטת הפחמן דו חמצני שלו היא 133 גרם לקילומטר, לפי תקן WLTP, לעומת המנוע הקטן שפולט רק 132 לפי אותו התקן. מגוחך, ויותר ממרמז שההגבלה התחושתית היא משהו מתוכנן. ברישיון הרכב אגב מופיע הנפח 2 ליטר עם 132 גרם לקילומטר. קופף-סלט. בכבישים מפותלים, האוטו נוסע נהדר ואוחז יפה מאוד, חבל רק שהגיר לא מאפשר להיות בהילוך הנכון בשום שלב. עקיפות בכבישים מפותלים, עליות וכדומה: מצב ידני, 2- בהילוכים, גז, איתות שמאלה תוך סיבוב ההגה מעט שמאלה, איתות ימינה תוך סיבוב ההגה מעט ימינה, חזרה למצב אוטומטי והרפייה של הגז. פשוט ועובד בכל מצב. חיווי רכבים בשטח מת, חיישני קרבה קדמיים ואחוריים, רדאר לתנועה חוצה מאחור, מצלמה מקורית לרוורס - הכל קיים, עובד מעולה, אבל יש קטע דפוק של צפצוף קרבה על חיישנים קדמיים כשהאוטו בנסיעה אחורה. דבילי. יותר מדי שנאפס לאיש התוכנה. Start-Stop וכן תיקון נתיב בוטלו מיידית בכל התנעה. אופל עשו נכון ונתנו לביטול שתי הפונקציות האינפנטיליות האלו כפתורים ייעודיים ונגישים. באוטובאן, המגבלה לנסיעה נוחה ונעימה אך מהירה מגיעה סביב 160-170. דיי מאכזב לטנק דיזלי גרמני גדול נמוך וחדש מהניילון. ציפיתי שבאוטובאן הוא יצטיין ואוכל לשייט 180 בנחת. זה לא קרה. 160 זה מה שנסעתי שם על אותם כבישי אוטובאן באותו איזור, בפולקסוואגן טרנספורטר, לפני 6 שנים. בקישור למעלה אפשר לראות תמונות של גרסת הסדאן, הפנים בה זהה לזו שקיבלתי, נראה מצויין ומרגיש בסך הכל בסדר גמור, אבל בהשוואה לפאסאט התאכזבתי קצת. היתרון הגדול של הרכב הוא באמת במרווח מדהים, כיף. הרבה מטראז' לנוסע מאחור, מרווח מקדימה לנהג ולנוסע, מושבים אחוריים נוחים למדי, מיזוג לשורה אחורית, בקרת אקלים עם 2 איזורים וגולת הכותרת תאורת לד קדמית שנקראת "IntelliLux LED® Pixel headlights with anti-glare high beam". בעצם מייצרת מטריצת תאורה ובאופן אוטומטי מחשיכה את האיזורים שבהם יש מכוניות כדי לא לסנוור. באוטובאנים החשוכים (בניגוד לזיהום האור המופרע בארץ, כל כך כיף להנות מקצת חושך ואור כוכבים מדי פעם) זה פשוט נהדר. המסך היה בגרסת ה- 8" ולא ה- 7". מהירות מירבית: בקטלוג 225 קמ"ש, אפשר להגיע קרוב לכך אבל כפי שציינתי לא בנוחות, אבל אם ככה, למה הספידומטר מראה 270? למה בספידומטר לא מופיעים המספרים הכי קריטיים לנהיגה בגרמניה, שהם 30 ו- 50 קמ"ש? הזוי, ועוד לחשוב שהמסך הוא דיגיטלי ולא אנלוגי, אז אין להם שום מגבלה. בפועל נאלצתי רוב הזמן ליסוע כשהצג המרכזי של האינפו מראה את המהירות במספר כי החץ של המהירות, פס לבנבן באורך סנטימטר, פשוט לא ברור. ראו תמונה למטה במהירות 135, הנקודה הירוקה היא הקביעה של הקרוז קונטרול, ומתחתיה כשאני נוהג בקצת יותר מ- 35 (ללא קרוז קונטרול). צריכת דלק: אין. ברצינות, 6 ליטר ל- 100 קילומטר יקבל מי שלא יודע לנהוג. מדהים. 4.6 זה מה שהצלחתי בקטע שניסיתי לחסוך אבל ברגוע, לא בהגזמה, לאורך 56 קילומטר. זה 21.6 קילומטר לליטר, ואנחנו מדברים על טנק ששוקל 1.6 טון כשהוא ריק. אני עשיתי, תוך כוונה ברורה לקבל מה שייצא וממש לא לחסוך בדלק - 5.6 ליטר ל- 100 קילומטר על פני כמעט 1500 קילומטרים. זה כמעט 18 קילומטר לליטר ולא רחוק מ- 5.4 שהשיגו במבחן ארוך טווח של AutoExpress. מחירי הדלק בגרמניה - תחנה יחסית זולה אבל יש זולות ממנה: בנסיעה האחרונה שלנו עם האופל, 3 שעות בחזרה למינכן, המחשב של הרכב השתגע לחלוטין. ה- GPS החליט שאנחנו נמצאים כמה קילומטרים במקום אחר, כאילו שאנחנו נוסעים לא על הכביש. אחרי כמה זמן זה הסתדר בלי התערבות. כחלק מאותה תקלה, המסך הודיע לנו ש- Climate Off למרות שהמיזוג עבד. השליטה בבקרת האקלים היא חלק באמצעות כפתורים (שתיפקדו למרות התקלה, תודה לאל) אבל חלק מהאופציות פשוט לא היו נגישות כי הן ניתנות להפעלה רק מהמסך. לאחר כיבוי האפליקציה של בקרת האקלים והתנעה מחדש זה לא נפתר, אבל בעצירה נוספת לצורך תידלוק של כמה דקות, זה הסתדר מעצמו. כנראה שנדרש שם עדכון תוכנה. לי לפחות זה נראה כאילו כל מי שמדמיין לעצמו עולם שבו מכוניות נוהגות לבד, חי באשליה. אנחנו עוד רחוקים משם מאוד מאוד. קטע מצחיק - האוטו של GM, כתוב בכל מקום GM, אבל במקום גלגל ספייר יש ערכת ניפוח של... (ניחשתם נכון, זה פורום רכב) PSA. לסיכום - שירת הברבור של אופל GM היא מכונית טובה וחסכונית אבל משהו חסר בה כדי להפוך אותה למובילת קטגוריה. כאשר חושבים על זה שהיא מציעה מחירים נמוכים מהמתחרות ומקבלים יותר אוטו ליורו - מובן למה בגרמניה היא נחשבת אוטו מוצלח ורואים ממנה הרבה. בגרסאות המאובזרות גם יש את כל מה שיש למתחרות שלה להציע, בפחות כסף. הייתי שמח למכונית קצת יותר מלוטשת, עם גיר שלא מוכרח להעביר להילוכים הגבוהים כל כך מהר. בקיצור, בהחלט הייתי שוקל כזו עם 2 הילוכים פחות ודוושה אחת יותר. היא אפילו קיימת על חסרונות המנוע אני מניח שיש כבר אנשי תוכנה שהתגברו. הבהרה, כל התמונות במהלך נסיעה לא צולמו על ידי הנהג!
    9 נקודות
  19. חוץ מתאוצה אין בטסלה שום דבר שאפשר לקרוא לו חוויית נהיגה. היא אכן מאד מהירה, אבל בכלל לא ספורטיבית.
    9 נקודות
  20. קרקע חרסיתית. זו גם הסיבה שעוקף קריות גלי ושכבישים באיזור עמק יזרעאל לא מחזיקים מעמד. קרקע חרסיתית מתנהגת קצת כמו ספוג, היא מתנפחת כשהיא סופגת מים ומתכווצת כשהמים עוזבים אותה, בגלל שמיסעת אספלט היא מיסעה גמישה (להבדיל מבטון למשל), נוצרים גלים - ולפני שאתם צועקים 'למה לא בטון', הוא פשוט יסדק וישבר בתנאים דומים. הפתרון? וזה ממש על בראשי פרקים: לחפור לעומק כ2 מטרים, להחליף את הקרקע לכזאת שלא סופגת מים, להעמיס מעל בסוללת עפר ששוקלת כמו מיסעת כביש ולחכות שנתיים שכל האיזור יתייצב מחדש. לאחר מכן להוריד את סוללת העפר ולסלול את הכביש. למה לא עושים את זה? כי כביש 85 זה לא נתיבי איילון, וכי המדינה לא פנויה לטפל בו כרגע (בגלל מגבלות של חמרי גלם וציוד למשל) כי היא סוללת כבישים בהמון מקומות אחרים חשובים קצת יותר (444,4,2 וכו' וכו') ואף אחד לא יזרום עם 4 שנים של אתר בנייה בכביש הזה. אז יעשו מתישהו בקרוב (אולי כשיסיימו עם המחלף בכרמיאל) תיקונים נקודתיים כאלו או אחרים ויגבילו שם את המהירות ושיהיה לכולנו בהצלחה. עד שתצא יוזמה לשדרוג משמעותי בכביש ואז זה יטופל כמו שצריך. אגב, סקופים ותכנון לדרי הצפון: כביש החוף ממשיך ומתעדכן, וכרגע נמצאת בתכנון המשך הרחבה שלו עד מחלף זכרון, כולל תכנון מחדש של מחלפי זכרון וקיסריה ומחלפון חדש בג'סר. וסקופ קטן לדרי השפלה, בית דגן הולך להיות ממוחלף+מסוף אוטובוסים, פרוייקט ממש יפה שישפר את המצב שם להמון שנים קדימה הן לנוסעי הרכב והן לנוסעי התח"צ, כולל הקו הכחול העתידי של הBRT.
    9 נקודות
  21. זה כבר נהיה בנאלי לעדכן פה אבל זה מרגיש לי טוב לספר לכם בערך שנה וחודשיים בלי קנאביס בערך שבוע בלי סיגריות
    9 נקודות
  22. באחת העבודות שלי בעבר, עבד איתי מהנדס שבדי. שבדי אסלי. גבוה, בלונדיני, ויקינג אמיתי. התחתן עם ישראלית והם חיו בארץ. כמובן ששאלו אותו למה הוא גר כאן אם הם יכולים לגור בשבדיה ובאירופה. התשובה שלו: אתם לא מעריכים מה יש לכם כאן.. יש לי המון ביקורת על המדינה הזו, אבל לכל מקום יש יתרונות וחסרונות ואנחנו נוטים להעריך ביתר את החסרונות שלנו ואת היתרונות של מקומות אחרים.
    9 נקודות
  23. תראה, לפעמים עדיף לשתוק. נכון שמהצד זה נראה שהתנהלות כלכלית זה לא בדיוק הצד החזק של האנשים האלה, ובטוח שלמצב הזה תרמו החלטות כלכליות לא הכי נכונות בעולם, אבל העוקצנות קצת לא במקום פה. הם לקחו הלוואות בשוק לא כי הם טיפשים שחשבו שמחלקים שם כסף בחינם או משהו. הם לקחו את זה כי הם היו במצב נואש. אני מאחל לך לא להגיע אף פעם למצב כזה, אבל כשאתה טובע, אתה נאחז בכל דבר אפשרי, גם אם זה קרש עם מסמרים וגם אם זה סנפיר של כריש. במצב של סטרס, של fight or flight, החשיבה הרציונלית שלך מתנתקת, וזה או לקחת הלוואה מגורם מפוקפק, או להיות עם מקרר ריק רגע לפני שהוא הופך ממקרר לסתם ארון (כי ינתקו את החשמל). פי כמה יותר גרוע אם יש לך עוד פיות להאכיל. לי ולך זה נראה מפגר, והכי קל לגחך על זה, אבל למישהו במצב נואש, פתאום הsmsים האלה של הלוואות פתאום נראים מפתים במיוחד. שוב פעם - מאחל לך אף פעם לא להגיע למצבים כאלה.
    9 נקודות
  24. אז תשאיר את הפנינה המלוקקת שלך מכוסה בבית, ותוציא אותה רק כשהחברים האוליגרכים שלך באים לביקור. למה אני צריך לסבול בגלל שקנית אוטו ב2 מיליון שקל? זה שהוא נוסע ברכב ליסינג חבוט, הוא פחות טוב ממך? הגישה שלך זה אחד הדברים שמרתיחים לי את הדם. עבד כי ימלוך, ואנשים כמוך עוד מעריצים אותו.
    8 נקודות
  25. ביקור במוסך המרכזי של מאיר בשישי האחרון אפשר לי להתנסות לזמן קצר עם שני רכבים שמאוד סיקרנו אותי, באדיבותו של חבר הפורום אסף. הרכב הראשון - S60 T8 . הגעתי אליו בציפיות נמוכות יחסית. יצא לי כבר לנהוג על הגרסאות החלשות יותר של ה V60 בארץ ובחו"ל. מאוד נהנתי מהרכבים אבל הייתה לי תחושה שמשהו חסר בחבילה מבחינת ערך מוסף ובמיוחד יחסית לV40 שלי. הS60 T8 פשוט טרפה את הקלפים מבחינתי. למרות שאני מאוד אוהב את תצורת הסטיישן של הV40 וה V60 , העיצוב של הS60 מאוד דיבר אליי. העיצוב לא שיגרתי יחסית לסדאן. לרכב יש נוכחות מרשימה ואי אפשר להתעלם ממנו בחניה או בכביש. הפרופורציות נכונות מלפנים ומהצד. פחות התחברתי לחלק האחורי. נעבור פנימה, סביבת הנהג מוכרת מאוד ומשותפת לכל דגמי וולוו מהדור האחרון. כרגיל בוולוו, הכסאות מדהימים, ברכב הזה היה לי הרבה יותר נוח מה V60 והV40 שלי, הכסא תומך היטב בכל חלקי הגוף. אולי הכסא מעט שונה בגלל שמדובר בגרסה הבכירה ביותר של ה S60. גם מערכת השמע משודרגת ומספקת חוויה סוראונד אמיתית, גם פה אני חושב שמדובר במערכת משודרגת יחסית לדגמים האחרים. תענוג למי שאוהב לנהוג עם מוסיקה (אני!) כל שאר המערכות זהות, אותו מסך ענקי במרכז הקונסולה. חיברתי את הטלפון בקלות בחיבור Android Auto וקיבלתי שיקוף מלא של הטלפון על המסך המרכזי. לא צריך שום תושבת לטלפון. כרגיל במערכות האלה, הן נראות טוב, מכילות פונקציות רבות אבל מסובכות לתפעול תוך כדי נהיגה. אני חושב שהיה נחמד לקבל יותר כפתורים פיזיים בנוסף למסך. יאללה, נתחיל לנהוג. הדבר הראשון שמרגישים הוא כמה שהרכב הזה שקט ונוח. פשוט תענוג. הרכב מבודד לחלוטין מרעשי מנוע וכביש. המתלים סופגים את פגמי הכביש בצורה מעולה. קיבלתי את הרכב עם סוללה ריקה, הצלחתי לנסוע מספר ק"מ מועטים על חשמל בלבד. אני מניח שזה תורם לצריכת דלק משופרת ולנוחות משודרגת בנהיגה עירונית. ומה עם ביצועים? גם פה אפשר לסמן ווי ענק, הרכב הזה מאוד וורסטלי. מצד אחד כיף לשייט איתו בקצב התנועה והרבה מעבר, אבל כשצריך הוא יכול לשגר אותך קדימה בלי יותר מדי דרמות. ניתן לסיים עקיפות במהירויות כביש 6 בזמן שיא וללא כל מאמץ. קיבלתי נקודת ייחוס חדשה למושג מהירות ותאוצות ביניים. בתחום הבלימה הפער היה גדול יחסית לחובת ה S60 . אין את אותה נשיכה בשרנית שיש ב V40. הבלימה לינארית יחסית ודורשת לחיצה חזקה על הדוושה. בשל מגבלות הזמן לא התנסיתי בנהיגה דינמית. לדעתי הרכב הזה כל כך מבודד ומנותק שזה לא המגרש שלו. מהבחינה הזאת לדגמים הישנים של וולוו, כולל הרכב שלי יש יתרון גדול. הם מערבים את הנהג הרבה יותר. לסיכום: לדעתי זאת הגרסה המועדפת by far. הרכב הזה נותן מהכל ובענק – נוכחות, אביזור, ביצועים, נוחות וכנראה גם צריכת דלק שפויה. אני מאוהב 🥰. הרכב השני שקיבלתי להתרשמות ממש קצרה- XC40 חשמלי מלא! אפשר לסכם את הסקירה במילה אחת טיל! בשתי מילים טיל בליסטי! מדובר בקוביה (סליחה על הביטוי) מאוד מאוד כבדה שיודעת לעוף. זאת הפעם הראשונה שלי עם רכב חשמלי. הדבר הזה לא דומה לשום דבר אחר שנהגתי עליו, תאוצות מטורפות שלא מהעולם הזה והכל בשקט מופתי וללא כל דרמות. בלחיצה על הדוושה, הרכבים מסביב נעלמים לאחור והספרות של המהירות בלוח השעונים רצות קדימה כמו במשחק מחשב. הגב כמובן נדבק לכסא. לחיצה בריאה בכל מהירות מרימה את החלק הקדמי של הרכב כלפי מעלה כאילו הרכב רוצה להמריא! למרות שהרכב שוקל מעל שני טון הנוחות טובה מאוד. הכיול של המתלים בהחלט מוצלח. התרכזתי בנהיגה בלבד, לא היה זמן לעבור על מערכת ההפעלה החדשה ושאר האביזרים של הרכב לעומק. למרות ביצועים עוצרי הנשימה התחברתי יותר ל S60 T8. העיצוב החיצוני, תא הנוסעים, תנוחת הנהיגה ובכלל הרגשה הכללית קסמו לי הרבה יותר. רוצה שוב להודות לחבר הפורום אסף שנתן לי את ההזדמנות.
    8 נקודות
  26. אתחיל בזה שמגניב לראות שיש עוד אנשים ששומרים על הדיסקים שלהם ומשקיעים במוסיקה שלהם בכללי 😏 אני מחזיק ספריית דיסקים לא קטנה עד היום, לאחרונה קניתי עוד אלבום בדיסק כי מדי פעם אני אוהב לעשות את זה, כשמת לי נגן הדיסקים שהיה לי (SACD של פיוניר מסדרה מיוחדת נמכרה ממש מעט בארץ) חשבתי לאיזה שבוע שאני לא רוצה לקנות חדש, ואז העפתי מבט על כמות הדיסקים שיש לי, בינהם גרסאות אסיאתיות/יפניות, מיוחדות, סינגלים שהם לימיטד אדישן וכאלה שיש מספר קטן מהם בעולם באופן כללי, ישבתי סופ"ש שלם מול ספוטיפיי וטידאל (אני עם מנויים ברמת האיכות הגבוהה ביותר בשניהם) וחיפשתי שירים שאני אוהב שישבו לי בדיסקים האלה, כל מיני הופעות חיות וקטעי דמו ושאר ירקות, חלק מסויים מצאתי, אבל חלק לא, וזה הבהיר לי שלפעמים להכניס דיסק למערכת טובה ולהקשיב למוסיקה בסטריאו, זה כייף אחר, בטח כשמחזיקים ביד דיסקים במהדורות שקשה למצוא. למחרת קניתי נגן של ARCAM למערכת שלי, חיברתי אותו עם כבל קואקס של אודיוקווסט למגבר שלי ובזה זה נגמר. היה לי MZR55 של סוני, אחד המכשירים הכי מגניבים שהיו לי, הייתי מעביר למיני-דיסקים מוסיקה עם חיבור אופטי שהיה ממקסם איכות ועוצמות באופן מושלם, לפני כמה ימים ראיתי את השלט החוטי המדליק שלו בקליפ של Freestyler... החזיר אותי אחורה שנים (הגעגועים למסך עם התאורה האחורית הכחולה ושם השיר שרץ שם) 🙃 הכל טוב ויפה, חוץ מהממשק של אפל שהוא זוועת עולם, ואני רושם את זה בתור אייפוניסט (ואייפדיסט 😄) של שנים. אני גם נהנה מאוזניות חוטיות של סנהייזר מדי פעם, הם עושים דברים טובים למדי. יש הבדל שמיע בהחלט בין גרסאות סטנדרטיות לגרסאות מאסטר גם בשירותי הסטרימינג, צריך DAC טוב, רמקולים טובים ומגבר טוב, מפה והלאה הכל תלוי באוזניים שלך (כמו שרשמת). אני נהנה מאוד מטידאל ומה שהם מציעים, בטח במאסטר אודיו, כייף להקשיב לחומרים בפורמט הזה והשקעתי במשך שנים כסף כדי להנות מסאונד טוב, עוד הרבה לפני הסטרימינג. כיום אני במקום הכי טוב שבו הייתי מהבחינה הזו ואין לי מה לשפר, נקודה נהדרת להיות בה שאני מאחל לכל מי שאוהב סאונד. ובגדול, אני אומר לא לזרוק דיסקים, כמו שאנשים שאוהבים תקליטים נהנים מהצליל המחוספס (אם לקרוא לו ככה), אז גם בלשבת עם כוס קפה ולקרוא את החוברת של הדיסק שאתם אוהבים, יש בעיני קסם מסויים.
    8 נקודות
  27. היי הופ, עוד שנה (ו-9 חודשים) ואנחנו עדיין ביחד. כרגיל, מספרים קודם: 31,000 ק"מ עם 3 השנים אשר בינואר, הנמוך מכל השנים, השפעות קורונה גם פה. כרגע כ-37 אלף. שני טיפולים כ-2000 ₪ וזהו. השנה ומשהו הנהדרות שעוברות עלינו לא פסחו על היחסים ביני לבין האוטו, שהיו מנומנמים וללא שום אקשן. כמעט בלי טיולים, אולי שני ימי מסלול, אנחנו עוד נשוב לזה. כן היה מעניין במוסך. מעניין זו מילה פחות מתאימה, יותר מעצבן. איזה יום אחד היה בוקר, מניע, צליל תקלה וחיווי של מינוס 40 כטמפ' חיצונית. אמנם אני גר בצפון אבל לא עד כדי כך. חיפוש קל באינטרנט מראה שזו תקלה די נפוצה בחיישן שממוקם בבית גלגל ימין, אמנם לא מדובר על הדגם שלי בדיוק אלא על ישנים יותר, אבל נפוץ ומוכר. בכל מקרה התכוונתי לעשות טיפול תקופתי, אז לא עשיתי מזה עניין והתכוונתי לחכות כמה ימים ולעשות הכל ביחד, האוטו באחריות ואני לא כזה מודאג. רק שלמזגן היתה מחשבה אחרת. כנראה בשל אותו חיווי שגוי, 5 דקות ראשונות בכל הנעה הוא פלט עליי אוויר חם. פחות כיף באוגוסט. אבל אח"כ פעל כמו שצריך. מדווח למוסך, הם מקדימים לי את התור והאוטו בבדיקה. מפה דיאלוג די מייאש: הצמה של החיישן קרועה. עכבר אכל לך אותה. אין אחריות. 750 ₪ לתיקון. עכשיו קצת רקע: האוטו חונה בחניה סגורה לחלוטין מתחת לבית. לא משותפת עם אף אחד אחר, לא עם ביוב ולא עם תעלות איוורור. מכוניות לבד. עכברים וחולדות הם יצורים שלא מנקים אחריהם. הם אוכלים הכל ומשאירים שאריות על הרצפה, עושים קקי בכל מקום ובכלליות אם טוב להם הם לא ממהרים ללכת. אצלי בחניה יש המון חפצים, חלקם על הרצפה, חלקם בקרטונים, שקיות ומה לא. בלאגן של גבר סטנדרטי. אני גם מבלה שם לא מעט, ב-man cave הצנוע שלי. אם היה שם עכבר הייתי יודע. אבל את המוסך זה לא עניין. גם תמונות שהם עצמם מראים לי ממיקום החיישן מאיזור בית הגלגל המאובק, שאין בו שום סימן של רגליים או תכונה אחרת של איזה מכרסם מבחיל, לא משכנע אותם. הקטע החזק יותר הוא ש-750 ₪ זה מחיר להלחמת המגעים, לא צמה וחיישן חדשים. עבודת הלחמה כזו עושים העובדים שלי, בקצב של 45 מגעים ב-20 דקות. לא לוקחים על זה 750 ₪ גם בשעתון של מוסך במוו. וגם העובדה ששמתי כ-4000 ₪ על 3 טיפולים תקופתיים לא מביאה את הרצון הטוב המיוחל. כשהבנתי שהדו שיח נעצר, שלחתי הודעה קצרה לאחד מנושאי התפקידים בדלק. 5 דקות אח"כ המוסך לקח על עצמו את התיקון. ניצלתי את השהות כדי לדווח שוב על התקלה שהתעוררה (שוב) באיתותי הפנסים האחוריים. פה הוזמנו שתי יחידות חדשות מטעם האחריות, הותקנו ומאז אין שום פדיחה. את הטיפול הבא (רביעי בפחות מ-4 שנים ו-36,000 ק"מ) כבר עשיתי במוסך נטלי בעוספיה, שעליו קיבלתי המלצות ודיווחים טובים. ואכן בהגעה לשם קיבל אותי הבעלים ראמי, לא צריך הרבה כדי להבין שהוא עמוק עמוק בענייני BMW, החל מכמות הרכבים בכל מיני שנתונים ששוכבים בחניה וכלה בסורק מפתחות ומידע ישיר שיש לו על כל ההיסטוריה של הרכב. המוסך קטן ומסודר, 2 עובדים חוץ מראמי, מכניסים לטיפול בזמן שנקבע, משתמשים בחומרים טובים ומקוריים, מנקים היטב את תא המנוע לאחר העבודה, משתדלים לשחרר את האוטו כמה שיותר מהר והמחיר זול ב-500 ₪ ממורשה היבואן. מפה קצת לירלורי "יחסינו לאן". אם אגיע לינואר יחד איתה, זה אומר 4 שנות פז"מ. הכי הרבה שהחזקתי רכב שלא קוראים לו "הדבר הזה שאשתי נוהגת בו" ושאין לו רישוי אספנות. זה אומר כמה דברים. אני מאוד אוהב את המכונית הזו. עדיין מאוהב במנוע האדיר שלה, עדיין סבבה לי עם האוטומט שלה ויותר מכל, עדיין נהנה להיכנס אליה בבוקר ובערב גם סתם בית-עבודה. אבל זה לא רק זה. העולם עובר תקופה מוזרה מאוד וכאמור קודם, זה לא פסח עליי. כל זה פשוט לא מפנה לי מקום בראש להבין מה אני לעזאזל רוצה. האם להישאר איתה? האם למכור? אם להישאר – לשפר? אם למכור – מה קונים? על כולן יש לי תשובות חלקיות בלבד ברמה שהדבר היחיד שהצלחתי להחליט – הוא פשוט לא להחליט. שמתי פוקוס על שאר הדברים שמלווים אותי בחיים, הם לא מעטים והם לא נגמרים אוטוטו, הם שם. וכבר נהייה לי קצת שקט בראש עם הלא להחליט שקיבלתי. עד שלפני איזה חודשיים הצלחתי לפנות זמן למוטורסיטי, אחרי ביקורים בפצאל ובערד. זה יופי של מסלול, גם בפני עצמו וגם ביחס לשניים האלה. מביקור לביקור גיבשתי את דעתי עליה, אבל במוטורסיטי ניתנה החותמת. איזה טיפוס שקורא לעצמו @BobbyMiata הגיע גם כן באותו יום, עם ה-M2 שלו. מפה לשם מדברים קצת, אני לוטש עיניים ליפה שלו, אומר לעצמי "פחחחח, אותו דבר כמו שלי", עד שהאיש הזה, מצמצם עו"שים נקרא לו, אומר לי "אתה לא נראה לי חוליגאן, בוא תעלה איתה על המסלול". 0.1 שניה ו-50 תודות אחרי זה אני חגור באוטו לצידו של בובי, הסביבה מוכרת למעט אותה ידית משונה במרכז, חושב שפעם היו מערבבים עם זה דלק. יוצא לדרך, בערך בסיבוב הראשון אני מבין את כל מה שבובי מתאר בפוסטים שלו במדויק, גם אם אני חושב שהוא קשוח מדי כלפי ה-235 שהיתה לו. אין מה לחפור יותר מדי. נהגתי, בערך חצי יכולת, הספיק לי כדי להבין את ההבדלים ולנסח את הפאנץ' העילאי הבא: ה-M2 נדלקת איפה שה-240 נכבית. במסלול מדובר בחיה אחרת לגמרי, חדה ומכויילת היטב, פותחת לנהג אפיקים להגיע אליהם ולהשתפר עוד קצת כל פעם ולהיות טוב יותר, איפה שה-240 מפריעה לו. איך היא ביומיום אני לא יודע ובכנות לא כ"כ אכפת לי. זה אולי רכב קשיח אבל לא מתעלל והדיילי שלי די מצומצם ורגוע. וזה לא שירדתי ממנה עם לבבות במקום אישונים, אבל היא גרמה לי לחשוב והרבה. ב-99 אחוז פעילות שלי שהיא בית-עבודה וממש מדי פעם כבישי נהיגה מוקדם בבוקר, ה-240 נהדרת. חסרונותיה לא מתגלים בטווח עבודה הזה ואני נהנה ממנה. שאלה לדיון: האם נכון לקנות ולהחזיק רכב יקר/קיצוני יותר שעונה על דרישות קצה שמתממשות אחת לכמה חודשים? כן, בפירוש כן. סוף דיון. אך האם בוודאות אעשה את זה? מתישהו כן, אך לא ממש עכשיו. אבל בראשי הקודח מסתובבות מועמדות, הן כבר הופיעו פה קודם והן בהחלט מהצד היותר ספורטיבי במפה. M2, ג'וליה תלתן, קיימן. אפשר גם להוסיף מועמדות שאולי אולי יגיעו לפה. כמו הניסאן Z, BRZ/GT86 החדשות. 240 חדשה? כרגע זה נראה כמו "תודה, את מכוערת, לא". אבל אני באמת לא במצב שאני מצליח לצלול לזה. בנתיים אני לא סובל.
    7 נקודות
  28. אמנם לא יום כיפור אלא ראש השנה, ואמנם לא כבישים אלא נתב"ג, אבל בכל זאת נראה לי שפה הכי מתאים לשים את זה-
    7 נקודות
  29. מקפיץ כדי להביע את אכזבתי מהתמחור של צ'קאפ... לא התפניתי להחלפה באותה תקופה ורק עכשיו החלפתי את הצמיגים. עשיתי סקר שוק על רביעיית פאלקן ופניתי גם לצ'קאפ לקבלת הצעת מחיר. בצ'קאפ (לאחר כמה וכמה ניסיונות להשיג מישהו בטלפון) קיבלתי את ההצעה הכי יקרה - 1380 ש"ח. זה במסגרת המבצע הנוכחי - צמיג רביעי חינם (חרטא). בפנצ'ריה הקרובה לבית (עיר קטנה, פנצ'ריה לא בשום רשת) קיבלתי מחיר של 1250. בטיירס4יו יש כמה שמוכרים ב-1008 באיזור שלי. ובפנצ'ריה אחרת, שמוכרת כאחת הזולות, קיבלתי מחיר של 1000 ש"ח ושם התקנתי. כמובן שהמחיר כולל הכל וקיבלתי סט טרי מייצור 2021. כל זה בלי מבצעים מיוחדים, טובות, או לחישת מילות קוד בליל ירח מלא. הפרש של 380 ש"ח (או 38%) זה הפרש עצום! ועם כל הכבוד לחבילת השירות (אם יש כזה) זה לא הפרש סביר. און א סייד נוט - למה לעזאזל כל כך קשה לקבל הצעות מחיר לצמיגים? אצל כולם! (חוץ מהבודדים שמפרסמים בטיירס4יו). 😡 למה התחום הזה לא התקדם למאה ה21 וצריך לנסות להשיג מישהו בטלפון (שבד"כ אף אחד לא עונה בו) שיבדוק ויחזור אליך (או שלא)?😡 אולי לפחות בתחום הזה צ'קאפ יכולים להראות שירותיות (ושקיפות) ולפרסם מחירים באתר. במקום מבצעים שלא אומרים כלום, כמו הרביעי חינם (אבל השלושה הראשונים ב185%) או השני בהנחה (אבל הראשון ב-250%).
    7 נקודות
  30. אני חושב אחרת, מסך דיגיטילי ניראה מרשים יותר, נותן הרבה יותר אינפורמציה,מאפשר שינוי תפריטים להתאמה שלך בחלק מהרכבים.
    7 נקודות
  31. אף אחד לא פראייר. ברור לכולם שהמוסך עושה רווח על החלפים, זה חלק מהמודל העסקי שלו. אני מטפל שנים אצל רון - לא הייתי אומר שהוא יקר אבל כמובן שזה שונה אצל כל אחד. לי יש ידיים טובות ואני יכול לטפל ברכב בעצמי - אבל אני מעדיף להגיע אל רון בבוקר לפני שאני יוצא לעבודה, לשוחח איתו על קפה ובזמן שאנחנו מדברים הרכב כבר על הליפט ואני יוצא משם תוך 20 דקות ישר חזרה לעבודה. מנגד, אם הייתי עושה זאת בעצמי, בלי ליפט ועל בוקים בחניון הבית שלי, זה היה לוקח לי משמעותית הרבה יותר זמן והחסכון לא היה כל כך משמעותי (עבורי). ה-100 או 150 ש"ח האלה ילכו באהבה אל רון, שלא פעם ולא פעמיים הציל (ויציל) אותי בתקלות מורכבות יותר לא אדע לפתור בעצמי. בסופו של דבר, אתה גם משלם על הניסיון של בן אדם. בקיצור - תטפל לבד אם זה כל כך יקר עבורך. יש קבוצה בפייסבוק שנקראית "תשאלו כנופצון", ששם ישמח מאוד לסייע לך ולבוא לטפל איתך ביחד ברכב, בהנחה שתקנה את החלפים רק. על הדרך תלמד, תהנה ותכיר אנשים חדשים. לבוא וללכלך על מוסכים שהם גנבים ולקרוא לאנשים פה פראיירים זה מגוחך. לא לכולם יש זמן לטפל לבד ולא לכולם יש את הסבלנות לעשות חקר שוק איפה כדאי לקנות את החלפים הכי זולים ואיזה מוסך מדרכה הכי משתלם ויסכים לטפל עם חלפים משלך. רוב האנשים כאן עובדים, נשואים, עם ילדים, אז הם מעדיפים לשים את הרכב אצל מישהו כמו רון ולחזור לקחת אותו.
    7 נקודות
  32. הקדמה אני בדרך כלל יותר מוכר בצד של האלקטרוניקה ברכבי VAG, אך לצערי כבר הגעתי לשלב שאין יותר Retrofit כמעט שלא קיים בגולף שלי. רציתי להעשיר את הידע המכני שלי, וזה בא בדיוק בזמן כאשר קפצה לי תקלה של פספוס הצתה בצילנדר מס' 1 לפני שבועיים. הנעתי את הרכב כהרגלי, התעסקתי עם הוייז מספר דקות והרכב גמגם בזמן שנורת ה-Check Engine הבהבה. מנסיוני, ישר ידעתי שזה פספוס הצתה. ברכב שלי תמיד יש כבל VCDS מוכן, אז כל שהייתי צריך לעשות זה לעלות חזרה הביתה, לקחת את המחשב ולחבר וכמו שחשבתי, אכן מחשב המנוע דיווח על תקלה של פספוס הצתה. שני הגורמים השכיחים ביותר לפספוס הצתה הם מצתים או סלילי הצתה, ומכיוון שהחלפתי את המצתים בטיפול האחרון שעשיתי אצל רון, ישר חשדתי בסלילי ההצתה. ניסיתי תחילה להחליף בין 1 ל-2 ולראות אם התקלה קופצת שוב, ואפילו ביצעתי Logging מעמיק באמצעות VCDS, אך לא ראיתי שינוי דרסטי במספרים (שהיו גבוהים מלתכחילה), מה שהביא אותי למסקנה שכנראה כבר כולם בלויים, מהסיבה הפשוטה שתקלה אחרת שקשורה להצתה (מצבר, אלטרנטור, דלק, או שילוב של כולם) כנראה הייתה מקפיצה תקלה נוספת, מה שלא קרה. ובכל מקרה, לא הרגשתי רע במיוחד, כי המחיר שלהם הוא לא כל כך גבוה (כ-800 ש"ח של סט 4), וגם כי מתישהו הייתי צריך להחליף אותם בכל אופן (מיותר לציין כי הסלילים לא הוחלפו לעולם). חלקים וכלים דרושים סלילי הצתה, מן הסתם בוקסה 10 מ"מ לוחץ באנדים הסלילים החדשים של NGK. מגיעים עטופים בנייר קרטון, ממש כמו לחמניות טריות ביום שבת בבוקר. מצד שמאל: לוחץ הבאנד המפורסם. אחד הכלים! * את הסלילים שלי רכשתי מ"משה חלפים" בפתח תקווה, שם הוא יכול לבדוק לפי מספר הרכב את המק"ט המדויק שנדרש לרכב. הסלילים שרכשתי הם של חברת NGK היפנית, אשר שמעתי עליה רבות, וכבר כאשר החזקתי את המוצר ראיתי שמדובר במוצר סופר איכותי ומדויק. הסלילים המקוריים, אגב, הם של חברת Eldor הברזיליאית, שלה אין יבואן רשמי בארץ. האם האחד יותר טוב מהשני? Time will tell. * את לוחץ הבאנדים קיבלתי מהשאלה מבחור מהכנופייה דרך הפייסבוק. אחד הכלים האיכותיים והשימושיים שהשתמשתי בהם בחיי. להוציא באנד עם פלייר ביחס לשימוש בכלי הזה - שמיים וארץ. עשה לי חיים קלים מאוד. תהליך ההחלפה תהליך ההחלפה הוא פשוט מאוד, ואני חושב שזה ידע ששווה לדעת, גם אם אינך חובב רכב מושבע. אני תמיד מנסה לעשות כל דבר בחיי D.I.Y, ופה המצב לא היה שונה. כמו כן, זה תמיד טוב להעשיר את הידע המכני ולדעת דברים בסיסיים כאלה. מכיוון שתעלות יניקת האוויר ממוקמות מעל סלילי ההצתה מס' 3 ו-4 (מסומן באדום), תחילה נצטרך להשתמש בלוחץ הבאנדים כדי לשחרר את הצינור שמפריע לנו. נשחרר את הבאנדים במקומות המסומנים בכחול והצינור יוצא. ניתן להוציא את הבאנד לגמרי, או פשוט לכווץ אותו ולהניח אותו על חלק קשיח כדי לא חלילה לפגוע בצינור העדין מהגומי. נשחרר את הברגים שמחזיקים את סליל ההצתה באמצעות בוקסה 10 מ"מ מכל הארבעה. במקביל, נתתק את הקונקטורים של סלילי ההצתה ונשלוף אותם החוצה. טיפ: רוב האנשים משתמשים ביד, אך זה מסוכן כי הרגל הגומי עלולה להיתקע בפנים. חשוב למשוך אותם החוצה בשליפה אחת, ישרה, לא בזווית, וכשהמנוע מעט חם. לקבוצת VAG יש כלי ייעודי אשר מתחבר להברגה של הבורג - T10530. נחבר את הקוילים החדשים בזהירות, נחבר את הקונקטור בחזרה ונבריג. בשלב הזה שווה לעשות שני דברים: 1. לנקות את התעלה מכל מיני לכלוכים ואבק באמצעות לחץ אוויר. לי אישית לא היה באותו רגע אבל זה היה נראה די נקי כי זה אטום. 2. לשים מעט גריז דיאלקטרי בקצה של סליל ההצתה כדי לסייע בעתיד לשליפה מהירה, וכמובן כדי להגן מפני קורוזיה ולסייע לרכיבים החשמליים. מכיוון והסלילים של NGK מגיעים מגורזים כבר בצורה מדויקת, לא הייתי צריך לעשות את זה. סיכום ללא ספק תמיד כיף להעשיר את הידע, בייחוד המכני, ולעשות דברים בעצמך. התהליך הוא סופר פשוט וההרגשה תמיד טובה. אולי זה פלסיבו, אבל האוטו מרגיש שהוא נוסע כבר טוב יותר. אהיה בבקרה בשבועות הקרובים לראות שהתקלה לא חוזרת. תודה לכולם על הקריאה. עד לפעם הבאה, Fraysa
    7 נקודות
  33. היי, מעדכנת איך נגמר הסיפור. אבא שלי פנה למוסך גבע, לרונן. קודם כל, יש לו רושם מעולה מהבן אדם. אמר שפשוט שמיים וארץ מהיחס שהיה מקבל במוסך אחר שטיפל בו באוטו כל השנים. שנית, אמנם הרכב היה יומיים במוסך, אבל היום הוא שוחרר ועבר טסט! כמו שכתבו פה קודם, החליפו גומיות ועוד משהו שקשור לאותו חלק במנוע. בנוסף, רונן החליף לו את רצועת הטיימינג שהייתה על סף קריסה, הראה לאבא שלי באיזה מצב היא. (במוסך הקודם בטיפול לפני כחצי שנה אמרו שאין צורך להחליף). כל הטיפול עלה 4,200 שח. אז חברים, המון תודה על המלצה שווה ועל אבחון מדויק של הבעיה על סמך פוסט אחד בודד. מעכשיו, המוסך הזה קיבל לקוח נאמן
    7 נקודות
  34. התשובה הקבועה שלי לאנשים ששואלים אם אפשר לעבוד בהייטק בלי תואר: זה אפשרי ויש אנשים שיכולים לעשות את זה, אבל אם באת לפורום לשאול את השאלה הזו, אתה כנראה לא אחד מאותם אנשים.
    6 נקודות
  35. לי זה יותר נשמע שהזינו מספר רישוי שגוי במערכת ולא בוצע שום טיפול ברכב. 30 אלף קילומטר גורר בלאי שאי אפשר להסתיר.
    6 נקודות
  36. הבנתי אותך על כל מילה שלך עד הרגע שנתת לגיטימציה לחנות בחנייה כפולה. אם זלזול ברכוש של אחר משגע אותך, יותר משגע אותי חוסר התחשבות וזלזול במשאבי ציבור. המיץ של הזבל הם האנשים שחונים על 2 חניות, מפחד על האוטו שרכשת ב2 מליון? אל תיסע איתו לחניונים ציבוריים. אין דבר יותר בריוני מלחנות על 2 חניות, היום זה זה ומחר זה נכים.
    6 נקודות
  37. ההנחיות לא ממש לוקחות בחשבון 'פערים תרבותיים' כמקדם ביטחון בתכנון עקומות ומרחקי ראות. הן לוקחות בחשבון זמני תגובה ממוצעים שמקורם במחקר אקדמי. מרחקי בלימה ממוצעים שלוקחים בחשבון מכנה משותף יחסית נמוך (צמיגים סיניים, כביש רטוב, רמת שליטה בינונית ברכב - כלומר חוסר מימנות בבלימת חירום). לצורך העניין מכונית תקינה על צמיגים טובים (לא משהו ספורטיבי, נגיד קורולה על מישלן פרימסי) ונהג מיומן תבלום מ100 קמ"ש בכ40מ' (על אספלט 'סבבה'), תוסיף לזה מרחק תגובה וקיבלתם מרחק עצירה. קורולה 1998 עם צמיגים סיניים ונהג עייף ומבוגר (או צעיר ולא מיומן) תעצור במרחק כפול מזה (אם לא יותר), מגבלת המהירות לא יכולה לא לקחת את המקרה הזה בחשבון. בכל אופן, פרט למקומות בהם הפוליטיקה העלתה את המהירות המותרת (כביש החוף מצפון לזכרון למשל), מגבלת המהירות בכבישים בין-עירוניים היא תמיד 10 קמ"ש פחות ממהירות התכן של הכביש ומהירות זו היא שקובעת את כל הרדיוסים האופקיים והאנכיים. יש עוד מקדם למשל שנקרא מרחק ראות להחלטה (שזה המרחק הקובע באיזורים בהם יש צמתים), שלוקח בחשבון זמני תגובה של נהגים במצב בו הם יתכן והם צריכים להתלבט (רמזורים בעיקר), כאמור הכל מגיע מניסויים ומחקר (שבוצע בחו"ל, למיטב זכרוני זה ספציפית מגיע מהתקנות האמריקאיות). לגבי המקרה הנדון, אני לא ממהר לצעוק 'בקטע הזה מותר ככה וככה אבל אפשר לנסוע שם במהירות אינסופית', כביש 4 בואכה ראשל"צ זה מקטע ארוך מאד ורב גוני יחסית, דווקא לא הייתי ממהר להחליט שמדובר בכביש בטוח וסלחני, ההרחבה ל4 נתיבים בקטע שמצפון למחלף העלימה לחלוטין את השול השמאלי, כמוה גם ההרחבה לכיוון צפון שמתחת לגשר. *גילוי (לא נאות, סתם גילוי): תכננתי לפני כמה שנים קטע קצר מאד מכביש 4 באיזור מחלף ראשון אז אני לא מדבר מהאוויר, ברשותכם לא אכנס למה ואיך ולמה מה גם שזה היה פרוייקט קטן לפני המון זמן ואני כבר לא באמת זוכר כל פרט. עכשיו ברור גם שאין דין 150 קמ"ש בפיאט פנדה ל150 קמ"ש במאזדה CXשקרכלשהו חדשה ואני לא מתמם, ברכב משפחתי מודרני אפשר לשים בתחילת כביש 6 קרוז על 180 ו(אם אין תנועה) לא באמת תצטרך להאט בשום שלב עד סופו אפילו שמהירות התכן שם היא 130 קמ"ש, רק שלצערי - ההנחיות לא יכולות להתאים מהירות מותרת אינדיבידואלית לרכב ולנהג. מי שזה לא לרוחו מוזמן לעבור לאי מאן שבבריטניה, שם אין מגבלות מהירות וכל אחד נוהג לפי יכולתו. באשר לכותרת, זו כבר סוג של תסמונת שחייב להאשים מישהו או משהו, אפילו אם זה משהו קלוש וחסר קשר לחלוטין. מה הבנאדם רוצה מוייז ולמה בכלל צריך להזכיר אותם אני לא מבין. קח עו"ד מר לונדון ואם השלילה לא באה לך בטוב בזמן מסויים בחיים אז אל תעשה עבירות שעלולות להגמר בשלילה באותו זמן. ה5 קמ"ש זו ההפחתה התקנית בחוק, תפסו אותך על 149, כדי לקחת בחשבון סטיות מסויימות מפחיתים ל144.
    6 נקודות
  38. את המאמר המצורף פרסמתי באתר שלי CAR-PAD לפני כמה ימים. אני יכול לבשר בשמחה שנולדה דת חדשה, דת בה אם אתה לא אומר שטסלה הכי טובה בעולם וכל היתר לא, אתה אויב. מרגע פרסום המאמר אני מקבל הודעות פרטיות במסנג'ר של פייסבוק ובווטסאפ (אנשים שאיתרו את הסלולרי שלי) מבעלי טסלות שמאשימים אותי בקבלת כסף מכלמוביל (מנכ"ל כלמוביל - לפרטי חשבון להעברת כסף אנא פנה בפרטי), בהיותי משוחד כי למה יש שתי מכוניות של כלמוביל ורק טסלה אחת, ועוד. בקיצור - אסור לכתוב שום דבר שלילי על טסלה. למרות הכל, להלן המאמר שפורסם: אחרי נסיעות בקונה החשמלית, באיוניק 5 ובטסלה מודל 3 לונג ריינג', יש הרבה תובנות. המכוניות בטווחי המחירים הגבוהים יותר, כלומר טסלה ואיוניק, ובעתיד גם קיהEV6 מעניקות חווית נהיגה שונה לחלוטין מכל מה שאנחנו מכירים. ושונה לחלוטין גם מהמכוניות החשמליות בטווחי המחירים הנמוכים יותר. נתחיל עם הקונה החשמלית. הקונה החשמלית, אם תיעשה עבודת שיווק כמו שיבואנית חזקה כמו כלמוביל יודעים לעשות, תיווצר לראשונה תחרות אמיתית ל MGSZEV השולטת בסגמנט, שהיא מכונית מצוינת לכשעצמה ומאוד מגובשת. הקונה נוסעת מעולה, ואין מה להזכיר את שתיהן שמגיעות אלינו עם תקינה אירופאית מלאה, לג'יפונים שאין להם תקינה, דוגמתGAC GE3 ששיווקה הופסק לאחרונה, וגם לא ל JAC ES2 שהיא נאה למדי אבל מפרט הבטיחות שלך מביך, דבר שמביא לפסילה מיידית עוד בשלב הברושור. הקונה החשמלית (כמו ה MG) לא דורשת מהנהג שום הסתגלות להנעה השונה מבחינת התחושה של הנהג ברכב. היא ממש כמו קונה רגילה עם הנעה שונה. לנהג שאינו חובב טכנולוגיה ומפחד משינויים אבל מאוד רוצה לעלות על העגלה החשמלית היא תהיה נהדרת. היא נעימה ושימושית לנהג, ומספקת מרווח פנימי טוב לנוסעים מאחור, בהתייחס לקבוצת ההשוואה שלה. בין שתי אלו לבין המכוניות החשמליות היקרות יותר תמצאו ג'יפונים מצוינים כמו האייוייז U5 שהוא מוצר מעולה, עם מרווח פנים היסטרי, אבל יש לו גליצ'ים של חוסר בשלות, והקיה נירו החשמלית שהיא נחזית להיות פתרון מעניין מאוד ואיכותי, אך ככל הנראה יקר מדי. (כבר ביקשתי תיאום מבחן). הטסלה והאיוניק 5 מביאות כבר חוויה שונה לחלוטין. הטסלה היא מכוניות מופרעת במובן הטוב של המילה. היא גאדג'ט על גלגלים. בדגם שנהגתי עליו נהיגת התרשמות מאוד קצרה, דגם ה 3 לונג ריינג', היא מעיפה אותך מהמקום בתאוצות שניתן רק לחלום עליהן לפני עשור. 4.4 שניות ל 100, וכוח זמין ברמות מטורפות. אי אפשר להסביר עד שאתה לא חווה את זה, בתנאי אמת ולא במסלול סגור. היא פצצה טכנולוגית עם כל-כך הרבה אפשרויות ומידע. אני ממש מבין מדוע היא מייצרת לעצמה משתמשים שמאמינים שאילון מאסק הוא נביא החדש. מערכות הבטיחות שלה הן מרשימות, ומוכנות כבר לרמה של נהיגה אוטונומית שאסורה בשימוש בישראל. הטסלה מזהה לך את הרמזור שבו אתה עומד עכשיו, עם הדגמה של כל אורות הרמזור שאתה רואה, היא כבר רואה את הרמזור הבא ומציגה אותו, מזהה מכוניות, ג'יפונים, אוטובוסים, הולכי רגל, רוכבי אפניים, ומצגיה לך הכל על המסך. אפשרויות הכיוון והשימוש הן מעל לכל דימיון. חבר שהגיע אלי עם הטסלה שלו להדגמה, היה בעל מספר רכבי יוקרה מבית המותגים הגרמנים והיפניים. מבחינתו אין בכלל שאלה איזה רכב עדיף. ההסבר שיקבלתי ממנו על הטסלה היה מקיף ומעמיק יותר מכל הסבר של נציג מכירות שעובד בטסלה, ובזה גדולתה של המכונית. החסרון הכי גדול של טסלה מודל 3 הוא המושב האחורי. בגלל שהסוללה ממוקמת בתחתית, הרצפה גבוהה יחסית, ואפילו מבוגר מאותגר אנכית כמוני למשל, לא מסוגל לשבת שם לאורך יותר מחצי דקה. לילדים קטנים זה יהיה פחות קריטי. את שלושת הילדים שלי אין סיכוי לשים שם במושב ולנסוע לטייל. וכאן מגיעה האיוניק 5, שהיא רכב משפחתי ראוי ומרשים. היא פחות מופרעת מהטסלה, ניכר כי תכננו אותה מהנדסים (זוכרים את הפוסט שלי על תרבות והנדסה – אלו ההבדלים המוחשיים מאוד) אבל היא הרבה יותר שימושית. מרווח אחורי משובח, מנוע מצוין עם זאת פחות חזקה מהטסלה. היא לא גאדג'ט עם משחקים בקונסולה הראשית או נטפליקס במסך הראשי כמו הטסלה, אבל היא הרבה יותר רכב. דמיינו מרכב האצ'בק שהוגדל X 2 בכל מימד. את האיוניק 5 תכננו מהנדסי רכב. את הטסלה תכננו ילדים מופרעים עם הנחיות להתפרע חופשי. המכוניות החשמליות כאן. כדי שתכינו את עצמכם. המאמר המקורי, דעות שונות, מבחנים ועוד - תמצאו באתר שלי www.car-pad.co.il קרדיט לתמונות האיוניק 5 והקונה EV - יח"צ יצרן. לצפייה במאמר המלא
    6 נקודות
  39. בחיי שאני חולה על יום כיפור למרות שאני לא יהודי, יש משהו מרגיע בזה שאני יושב על פסגת ההר ומסתכל על הכבישים שבד"כ סואנים כעת שוממים מאדם. פתאום כל הלחצים מתנדפים ומשנה לשנה אני אוהב את זה יותר. יש משהו מסוכן ברוגע הסביבתי של יום כיפור, הוא ממכר. אני תמיד מתפלא כאשר מי שחי בעיר הגדולה, שמבוקר עד לילה שומע רעשים, צפצופים, צעקות וכולי.., מחליט לברוח כאשר השקט מגיע ליום אחד לביתו. פות"ש, עם מחשבה כמו שלך אני לא אתפלא אם אתה קורא את השעון בכיוון ההפוך. תהנה מהשקט בן אדם, לך תטייל ברגל בעיר בשקט, כי יש רק יום אחד כזה בשנה.
    6 נקודות
  40. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהם לא תכננו את זה שנה שלמה ומי שהציג את זה כך שיקר כדי לנסות להקטין את גודל המחדל.
    6 נקודות
  41. אם פות"ש היה הייטקיסט שמרוויח סכום יפה בחודש, מחזיק שכירות/משכנתא על הראש, זוגיות יציבה וילדים שצריך להאכיל (ולשים בגן באלפי שקלים בחודש) - הוא לא היה מעז להיכנס להרפתקה הזאת. הסיבה שמדגדג לו "לעזור" זה כי כרגע הוא טרף קל. כשהוא יתעורר מהחלום זה יהיה מאוחר מדי והוא כבר יחטוף את הנזק שלו לכמה שנים עד שיצליח לקום מהבור שהוא מכניס את עצמו אליו. יש לי חבר שניתק קשר עם ההורים שלו בגלל התלות הכרונית שלהם בהלוואות וחובות. זה הדבר הכי טוב שהוא יכול היה לעשות למען העתיד שלו, כי בשנתיים הראשונות שלו בהייטק ההורים החלו לגרור אותו עמוק לבוץ שלהם. הם ממש ראו אותו בתור פרה חולבת, עוד מקום ממנו הם יכולים להוציא כספים. כשביקש להפסיק את הזרמת הכספים הבלתי פוסקת והם איימו שזה "ישפיע על הקשר שלהם איתו", הוא הבין את הרעיון ואמר להתראות. יש אנשים שאי אפשר לעזור להם.
    6 נקודות
  42. @Haim285 אני אנסה לקצר בלי להגיד דברים כמו חצי שנה אחרי שסגרת להם את החוב, תשמע שהבן שלהם קנה קורולה חדשה או שהבת טסה לאוסטריה לסופ"ש עם הילדים. אתה חושב שהבעיה זה 100 אלף שקל ואני אומר לך, שברוב המוחלט של המקרים - כסף זה לא הבעיה. אגיד שוב, כסף שיפול מהשמיים לא יעזור. ושוב, אם לא קראת טוב, סכום כסף, שיגיע משום מקום - לא יעזור לא לחוב ולא להם. אני יודע שאתה חושב שאתה עושה מעשה נכון אבל אתה טועה ואתה תיצור בעיה גדולה יותר למשפחה הזו, לך, וליחסים ביניכם. אם אכפת לך מהאנשים האלו - תפנה לפעמונים ותדאג שכל המשפחה תיהיה 110% בתוך התהליך.
    6 נקודות
  43. אין דבר כזה לעולם לסגור חשבון עם לקוח ואת השאר "נביא לך בהמשך כשיהיה לי" צ'קים מראש על כל הסכום אין צ'קים אין סחורה היו כאלה שגרמו לי להרגיש "מה בנאדם כמוך כל כך לחוץ על 2000 שקל כאילו שגם אם נברח אתה תמות מזה" למדתי לא לוותר אפילו על 100 מי שרוצה מוצר שישלם ד"א לא בטוח שתראה את הכסף יש חייבים שפשוט רואים שנוח לך לחכות אז דוחים ודוחים ודוחים
    6 נקודות
  44. אם כבר פתחו נושא על תוכנות אז אתן את השנקל שלי. *לא בא לעשות לאף אחד שיימינג, רק נותן את החוויה שלי. עם הרכב שלי יצא לי להתנסות על 3 תוכנות מנוע ו3 תוכנות לגיר. תוכנות מנוע: סטייג' 2 הראשונה - קניתי את הרכב עם תוכנה שהבעלים הקודם עשה אצל 2RACE, לא יודע מה שמה. תוכנה חזקה, אבל הדוושה מרגישה ממש כמו כפתור ON\OFF אחרי 20% מצערת. זאת אומרת שכמעט לא משנה כמה אתה לוחץ הרכב רץ קדימה חזק, בלתי ניתן לנהיגה. מנסה לצאת מפניה עם מעט גז אבל מאבד אחיזה כי המנוע נותן בערך פול בוסט. ואז שאתה כבר ביושרת ואומר "יאללה עכשיו אפשר פול גז" אתה מדביק את הדוושה אבל הרכב מאיץ אותו דבר. שניה- תוכנה של APR. עליהם יש הרבה סיפורים טובים ולכן גם רציתי לצרוב אותה על הרכב שלי. אבל? דווקא על המנוע שלי התוכנה ממש פח אשפה, אין לי תיאור אחר. עד 4-4.5K סל"ד בקושי סוחב ואז נכנס די במכה לטווח מאוד קצר ונופל חזק בהספק ממש כמו רכבי טורבו של פעם. כנ"ל, לא נהיג כי או שאין לך כוח או שאתה מפרפר, וגם ממש לא כיף למשוך את ההילוכים. שלישית - הפעם הלכתי על קאסטיום אצל דני מקס טיונינג. הרכב עולה על דיינו לפני הצריבה כדי לקבל BASE LINE, ואכן רואה בגרף בדיוק את מה שתיארתי בסעיף הקודם. עושים כמה PULLים, משנים ערכים והרכב מוכן. מבחינת הספק מקסימאלי התוכנה של APR והקאסטיום היו פחות או יותר זהות, אבל פה נגמר הדמיון. הקאסטיום מאפשרת לך לבחור כמה כוח אתה רוצה, יש מומנט גם בסל"ד נמוך אבל רק אם תלחץ הרבה. אפשר לצאת מפניה תוך כדי שאתה משחק עם הדוושה כדי למקסם אחיזה, תענוג. תמונה להמחשה: *המנוע מושך עד 7K סל"ד מבלי להתעייף, לא רואים את זה בגרף. אז כמו שאתם רואים, יש הרבה הבדלים בתוכנות וקשה מאוד להשוות אותן רק על סמך הספק מקסימאלי. תוכנות לגיר: קודם כל נסעתי ללא תוכנה לגיר, סטוק. העברות היו בסדר, אבל ההתנהגות הרגיזה, במה זה מתבטא? 1. זחילה על הילוך שני, הרכב מנסה לבלות כמה שפחות זמן בהילוך ראשון. זה אומר שהוא "גולש" ו-"רוכב" על הקלאץ' בהילוך שני במהירויות שגם ההילוך הראשון לא היה מצליח להשתלב לגמרי. גורם לרכב להרגיש הססן, אם תנסה להאיץ ממצב כזה ייקח לרכב זמן להגיב ולהתקדם, לא כיף. אבל כן גורם לגיר להרגיש יותר חלק, מדמה קצת ממיר מומנט. 2. תגובה איטית לפקודות של העברת הילכים, לשני הכיוונים. אין יותר מדי מה להרחיב פה, פשוט מתסכל. בנוסף היו קטעים שאם הייתי מנסה לרדת לשני היה לוקח לגיר המון זמן להגיב וגם להעביר. וגם כשלבסוף כן הוריד הילוך זה היה מלווה בטילטול ובלימת מנוע חזקה. כאילו (או באמת) הוריד הילוך ללא "מכת גז". 3. התנהגות מרגיזה בכללי, אבל לגמרי מובנת כי הכיול הוא לא ספורטיבי. מה זה אומר? גם במצב ידני הגיר יעלה הילוך אם הגעת לסוף הסל"ד, ויוריד הילוך אם לחצת על כפתור ה"קיק דאון" בדוושה. בכל מצב (ידני,D,S), אם הרכב מפרפר מספיק למשל בהילוך שני, הוא יעביר לשלישי, אפילו שבפועל מהירות הרכב נמוכה יחסית. ואז אתה מוצא את עצמך נוסע לאט בהילוך שלישי בסל"ד נמוך ללא כוח. אם הרכב מפרפר או שבקרת האחיזה התערבה (אפילו קלות) בכמה שניות האחרונות, הגיר מתעלם מפקודות. טוב, זה היה בסטוק, מה התוכנות לגיר הביאו איתן? ראשונה - שוב, לא יודע מה השם אבל נצרבה אצל 2RACE. לא היה שום שינוי בהתנהגות של הגיר, לדעתי מדובר נטו בהגדלת הלחץ על הקלאצ'ים. אולי משהו שקשור למגבלות מומנט, אבל שומדבר מורגש. שניה - תוכנה לגיר של PCP. היה שינוי ממש קל בהתנהגות, אבל לא מרגיש כמו תוכנה של ממש. כנראה באמת הייעוד העיקרי שלה הוא להעלות לחץ על הקלאצ'ים. שלישית - תוכנה של TVS. אוקיי, פה יש ממש מייקאובר. קודם כל עניין הגלישה בהילוך שני מבוטל, הרכב לא ממהר להיפטר מההילוך הראשון. זה עוזר ברמזורים כאשר הרכב שלפנייך לא לגמרי סגור על עצמו אז אתה לא מוצא את עצמך בהילוך שני על 4 קמ"ש. זה גם נחמד בחניות כי הרכב מגיב יותר טוב לגז במהירות נמוכנה. מעבר לכך, כל הלוגיקה של מתי להעביר הילוך שונה, הגיר מרגיש הרבה יותר חכם. את הראשון והשני הגיר מושך קצת (עד 2-2.5K תלוי כמה לוחצים), גורם לרכב להרגיש יותר זמין מבחינת כוח. מהילוך שלישי לעומת זאת, כאשר הרכב כבר קיבל אנרציה, העברות הילוכים מתבצעות סביב ה2000 סל"ד. אבל לא סתם, גם כשלוחצים טיפה יותר עדיין הגיר יעביר ב2000 סל"ד, פשוט תאיץ יותר מהר. תורם מאוד לתחושת ה"חוסר מאמץ" של מומנט בסל"ד נמוך. בניגוד לתוכנה המקורית אשר מושכת את ההילוכים ללא צורך כאשר לוחצים קצת מעבר לתאוצה מנהלתית. הגיר לא מתרגש להישאר על הילוך שישי סביב ה2000 סל"ד אם הוא לא בטוח שאתה מתכוון להאיץ. בסטוק לעומת זאת היית מוצא את עצמך כבר בהילוך שביעי. בנוסף, התוכנה פותרת את הבעיות שציינתי בסעיף 2 ו-3. התגובה לפקודות הרבה יותר מהירה, יש הרבה פחות דיליי מרגע הלחיצה על ה"משוט" ועד להעברה עצמה. הורדת ההילוכים הרבה יותר חלקה ויש התאמה של הסל"ד להילוך. במצב ידני הגיר לא יוריד הילוך גם אם הגעת לכפתור הקיק דאון, ולא יעלה הילוך אם הגעת למנתק. גם תוך כדי פרפור הגיר יעביר הילוך אם תבקש ממנו. במצבי איבוד אחיזה של הגלגלים הקדמיים הגיר לא יעביר להילוך הבא גם במצב D, הוא מבין את המצב. קשה להעביר את זה בטקסט 😬 אולי פעם אעשה סרטון. סיאט לאון דור שני 1.8 DSG. רק הערה אחרונה על מה שנאמר לגבי לחיצות בהילוך ראשון וSAFE SIDE: אומנם אני לא עושה את זה הרבה, אבל כן לוחץ בהילוך ראשון, פשוט צריך לעשות את זה בשכל ולא כמו חמור. לא לוחץ מעמידה מלאה, נותן קצת גז שהרכב יתקדם וישלב את הקלאץ' לגמרי (לא בורח להילוך שני בזכות התוכנה של TVS), ואז "נותן". אבל לא מדביק את הדוושה, זה לא ייקח אותי לשומקום כי הרכב יחליק בלי סוף. לוחץ בהתאם לאחיזה, כנ"ל בהילוך שני. דרך אגב, דווקא כשהגלגלים מפרפרים ללא אחיזה העומס על המנוע והגיר מאוד נמוך, כי אין התנגדות. מה ש"שובר" את המכלולים זה מעבר חד ממצב של פרפור מוגזם לאחיזה מלאה, ככה מרסקים את הCV בציריה.
    6 נקודות
  45. כניראה שהמחירון לא מעודכן בהתאם לביקוש... אתה לא מתכוון לשלם מעל המחירון? אחלה, אבל אם זהו המצב אתה פשוט לא תמצא רכב.
    6 נקודות
  46. תכנון גאומטרי של תשתיות תחבורה. בטון יכול לעבוד, אבל הוא ידרוש עבודת הכנה יקרה מאד ויעלה כמעט כמו גשר לכל אורך התוואי. בטון אגב לא מבטיח כביש ברמה של כבישי אוסטריה (שאגב סלולים אספלט), יתרה מכך בעולם יש מגמה לסלול אספלט מעל כבישי בטון קיימים, בעיקר באיזורים מיושבים או גשומים מאד (כי בטון לא מנקז ורועש מאד, הוא גם אוחז פחות וחייבים לקרצף אותו קרצוף עדין כל כמה שנים (להבדיל מההזיה שמוצאים בישראל (בעיקר בחיפה אבל לא רק) בהם עיריות מקרצפות כבישים כי מישהו שם שאמור להבין משהו דילג על שיעור הפיסיקה שבו לימדו את הקשר בין אחיזה לחיכוך ושטח מגע). בכל אופן, בישראל, בעורקי התנועה המרכזיים (כאלו שאי אפשר לסגור לתנועה כדי לבצע תיקונים) כמו איילון, כביש החוף בחלקו הדרומי (כולל זה האיזור שבבניה עכשיו), כביש 1 וכו', מבצעים היום את המיסעה כך שהיא תחזיק 50 שנה ולא 20 (שימו לב, לא מדובר על סדקים בשכבה העליונה של האספלט שאפשר לתקן בפעולת קרצוף-ריבוד בסיסית שמתקדמת משהו כמו 500-1000 מ' נתיב בלילה - אלא על קריסה של המיסעה כולה שיוצרת שקע גדול בכביש), מה שאומר עובי שכבת אספלט גדול משמעותית ומתחתיו המון שכבות מצעים (עובי המיסעה בכביש החוף הוא מעל מטר אם אני זוכר נכון), לצורך המחשה - האספלט (ללא שכבות המצעים שמתחתיו) במסלולי ההמראה בנתב"ג הוא בעובי מטר, ואנחנו הולכים ומתקרבים לזה גם בכבישים בגלל הסיבות הנ"ל.
    6 נקודות
  47. חלילה לא שנאה, הזמנת רכב, עשית את הבדיקות שלך והגעת למסקנה שהוא מתאים. ועכשיו אתה בא בטענות ליבואן. היבואן לא הבטיח לך משהו ולא קיים. מה שהזמנת קיבלת. נקודה. חלאס להתבכיין.
    6 נקודות
  48. מזעזע זה באבי יאר. מה שאירע לך זו אי נעימות ותחושת חוסר אונים
    6 נקודות
  49. סלח לי, אין לך שום כסף מתחת לבלטות. שמעון ודוד ששלחו לך מייל שלחו את אותו מייל לעוד 5-10 ספקים כדי לראות ממי ייצא להם הכי זול. הם קיבלו *בערך* את אותו המחיר מספקים שקונים בסיטונאות, מחזיקים מחסנים ולכן יכולים להרוויח. אלא אם כן אתה הולך עכשיו לשכור מחסן ולקנות בכמויות, המחיר שאתה תשלם על האלכוהול זה המחיר שדוד ושמעון משלמים כך שאין לך יכולת למכור ביותר. מקסימום תקנה יותר מדוד ושמעון אז תקבל הנחה של עוד אחוז או שניים. וזה לא כסף מתחת לבלטות- זה כאב ראש מובטח שלא משתלם.
    6 נקודות
לוח הניקוד מוצג לפי אזור זמן ירושלים/GMT+03:00
×
×
  • תוכן חדש...