Jump to content

לוח ניקוד


תכנים פופולרים

תכנים שצברו את הניקוד הגבוה ביותר מתאריך 08/03/20 בכל התחומים

  1. 39 points
    אז לפני כ 4 שנים רכשתי את הפיאט הרביעית שלי. פיאט אונו 45 מודל 1986, יד 2. את הדור הזה תמיד אהבתי בתור ילד בשנות ה 90. הרכב עמד בבית פרטי יותר מ 20 שנה עם טסטים בתוקף ע"י מכונאי מבוגר כבן 80 עם כ 59,000 ק"מ מקוריים. לפניו היה של רופאה, גם בת 80, בעל הרכב אמר שקיבל אותו במתנה ממנה. הרכב עבר שיפוץ קומפלט כפי שניתן לראות, בחרתי להשאיר אותו חוקי על הכביש עם מנוע 999C FIRE המקורי והעדיף על פני מבחינת חלקי חילוף בעלות אפסית (היחידי בשנה הזו, בדגמים האחרים של 87-8 הגיעו עם מנוע 903C שמשותף לפיאט פנדה). אף פעם לא יכולתי להרשות לעצמי אונו טורבו מבחינת המחיר וגם מפני שאין כבר על הכביש, החלטתי לאתגר את עצמי ולעשות אותה טורבו מבחינת פנים וחוץ. תמיד מדגדג לי להרכיב לה מנוע 1600 ששוכב אצלי במחסן של טמפרה/פונטו אך לא רוצה להתעסק עם טסטים וחוקיות. הנה היא ביום הרכישה: שימו לב לפנים המזעזע, חלק מהדשבורד חוסה בפרווה: הקווים של הרכב היו טובים מאוד, הוא היה ללא תאונות כלל, אמנם חלודות קשות בין המסגרות והמנוע החזיק בדיוק כחודש עד שנאלצתי לעשות לו שיפוץ ראש והחלפת כל המסביב. כל הריפודים, הגג והפנים היו רקובים אך הנסיעה בו היתה כל כך כיפית, לנסוע ברכב ששוקל 700 ק"ג בלבד גם 45 כוחות סוס הספיקו. הרכב עם 59,000 ק"מ בלבד בשעון. שטיפה ראשונה והחלודות מתגלות: מה שאני תמיד אוהב למצוא במכוניות ישנות, זה מפתיע עד כמה החלקים המקוריים החזיקו! הנה רדיאטור מקורי משנת 86 שהחזיק 30 שנה עוד עם מעטפת הפח של FIAT! גם ראש המנוע ברכב היה מקורי (חותמת שנת 86 על הראש): הדבר הראשון שהוחלף הוא השמן והפילטרים: פילטר דלק שהוחלף בשנת 1999: נקיון קצר לפנים הרכב המזעזע: טיפול ראשון: פלגאים היו כל אחד מתוצרת אחרת, ושל מאזדה בכלל 😂 הרדיאטור המקורי כמובן הוחלף: נמרח חומר לחדש קצת את הטמבונים והאוטו החל לקבל קצת צורה. לאחר כמה חודשים, החלטתי שאני מכניס אותו לפחחות, והוחלט לצבוע בצבע קרם/שמנת ולא לשמור על הלבן הסתמי. התחלת הפחחות: מי שחושב שהרכב כעת נראה מליון דולר, שימשיך לחשוב. החלודות שיצא לי לעבור עליהם לאחר הפחחות, גרמו לי להשקיע יותר ממה שהשקיעו עליו את הצבע. אך הייתי מרוצה לשנה שנתיים. איך לא, כבר רציתי לשים את מדבקות הטורבו כיאה לרכב בשנות ה 80. למרות שרשימת החלקים עוד ארוכה. כל חלק הגיע מקורי מאיטליה, שעוד יש להם סטוקים של חלקים נדירים. הנה פנסים מושחרים מקוריים של אונו טורבו: לאחר מכן הגיע מדף אחורי שלא היה קיים אצלי וסמלים להשלמת כוחות הסוס 😝 לאחר מכן הגיעו חגורות אדומות של אונו טורבו שימו לב איך נשמרו, גם משנת 1986, ממש תואם. מאחורה בכלל לא היו חגורות. הרכבתי. לאחר מכן הגיע השוס, פנה אלי בעל מוסך פיאט בירושלים, ששוכבים אצלו ג'אנטים מקוריים של אונו טורבו במידה 13 כבר 30 שנה + ספרות טכניות של פיאט אונו טורבו בעברית: הם היו במצב קטסטרופלי, אך ידעתי שהם הסט היחידי שאמצא בארץ. הג'אנטים עברו תהליך שטיפה,שיוף, ליטוש, והחלקה על ידי שארך כ 9 שעות סה"כ עד לקבלת מראה כראוי לאלומניום. התחלתי במריחת מסיר צבע וגירוד לאחר מכן שיוף עם נירות עד לנייר 3000. ומריחת פוליש למתכות. והתוצאה הכמעט סופית: וזה המראה שהצלחתי לקבל: מוכנים להרכבה: אך היה עוד דבר קטן על מנת להשלים את המראה שגם הוא הגיע מאיביי איטליה: לאחר מכן, הגיע גם לוח שעונים מקורי שהשלים את המראה מבפנים: זוכרים את החלק השבור בדשבורד? מסתבר שהוא נפרד ולא צריך לחפש דשבורד שלם בשביל זה! השגתי אותו כמובן במקומות הנכונים. הסרת הפרווה המזעזעת (אפשר לשים לב גם להגה חדש שהגיע. איך לא, עדיין צריך לפרק את הדשבורד בשביל להגיע לברגים של הדבר הזה מתחת. שואב האבק עבד שעות נוספות. מה שנשאר מהדבר הזה אחרי 30 שנה בשמש הישראלית: והנה לכם, דשבורד "כחדש" והנה ספר הרכב המקורי שמצאתי בתוך תא הכפפות. לאחר מכן, היה זה השלב של הגג, או הקרטון שנשאר ממנו. תלוי איך מסתכלים. הגג מרופד מחדש: הגג היה מושלם אך הפריעו לי סכי השמש שמיד הוחלפו לחדשים. פה זה כבר השלב שממש רציתי להפוך כל חלק רקוב ברכב. והתחלתי עם ראש המנוע שהיה כבר אכול מכל כיוון, וביום בהיר אחד על 100 קמ"ש בכביש המהיר, הוציא עננים של עשן עקב חדירת מים לצילינדר, אך אונו כמו אונו, הצלחתי להגיע איתו במצב הזה מפתח תקווה לראשל"צ. ראש המנוע פורק ושופץ בעלות של 400 ש"ח בלבד!! החלקים עלי. את ראש המנוע הפשוט כמו הFIRE 999C אפשר לפרק תוך 10 דק. וגם אם קופצת שן בטיימינג או נקרעת החגורה, לא נורא, לא קורה כלום. בגלל זה המנוע נחשב אמין מאוד גם כיום ויכול להחזיק שנים. צילינדר 2+4 שכשלו: שימו לב לעיוותים באטם, המנוע צלצל עקב דיסטרבוטור לא מכוון. וכנראה שלא עניתי לתחנוניו של המנוע המסכן. התעשקתי לבצע שיפוץ לראש המקורי רק בשביל החותמת עם שנת היצור 86. והנה היפיוף: ממש צעצוע: סגירת הראש: סטרטר עבר שיפוץ גם כן. על הדרך הוחלף פקק מים בצד של הטיימינג שאמרתי לעצמי, אולי נעזוב אותו ונשאיר. אך מיד התגלתה החלטה זו כנכונה: הפקק היה גמור לגמרי וכבר החל להתפורר כשהוצאתי אותו. בוצעה שטיפה לרדיאטור הפנימי, או לפחות ניסיתי לשטוף. זה מה שיצא מהצינורות: וכמובן שהוא היה סתום לגמרי. בשום פנים ואופן לא היה ניתן לנקות אותו. ועם ראש מנוע חדש, לא רוצה לקחת סיכונים. אז הבאתי רדיאטור חימום בעלות אפסית של 100 ש"ח בלבד. מקורי עם ברז חימום! שלא כמו בפיאט פונטו, רדיאטור החימום נשלף ומוחזק ע"י 2 ברגים בלבד מאחורי הרדיו! איזה תענוג, 15 דק' פירוק והוא בחוץ. חלקים בני 30 שלא החזיקו בעבודה: אך לא דאגתי כי הכל בר השגה. שפצור קטן ויש גם USB במקום המצת. לאחר מכן הגיעה ההפתעה הבאה: שטיח אדום *חדש* שהגיע באונו טורבו. שלבי ההרכבה: כבר עכשיו הפנים נראה כיאה לאונו טורבו מאותה התקופה. שימו לב שכך הפנים היה נראה בקניה: לאחר מכן התווספו סט קפיצי הנמכה שגררתי איתי במזוודה באחת הטיסות לחו"ל. עוד הפתעה: שבועיים שלמים נסעתי עם הניילונים על השטיחים על מנת לא להרוס אותם 😎 יום בהיר אחד בנסיעה, הרכב התחיל לקרטע. כנראה סתימה בדיזה של הקרבורטור. ספריי קרבורטור והרכב נוסע כמו חדש. אך מקור הבעיה היה חול בקרקעית טנק הדלק. הייתי מחליף פילטר דלק אחת ל 3 חודשים כי התלכלך מחול: מצוף חדש על הדרך: הפיתרון היה לשים 2 פילטרים. אחד מהטנק, ואחד לקרבורטור. זה פתר לי עד הבעיה עד היום וכך לא הגיע חול לדיזות. לאחר מכן הבאתי פילטר דלק גדול יותר מזה לאחר שעשיתי ניסוי כלים עם כמה חברות של פילטרים. רוסיה לא החזיקה במבחן. הפילטר הטוב ביותר ניצח: נשם הדלק, שהיה שבור, גם הוחלף: עוד כל מיני גומיות שנאכלו ונסדקו ב30 שנה האלה, הוחלפו. חלקים אלו אין להשיג בארץ וגם בחו"ל כבר נדירים מאוד. גומיה חדשה לבוסטר: גומיה חדשה לדיסטרבוטור שקיבל שימון: וגם הוא קיבל שיפוץ יחד עם יחידת וואקום חדשה. לאחר כ 3 שנים, הרדיאטור החל לנזול והוחלף: גם המשולשים התחדשו בגומיות חדשות פוליאוריטן. הגומיות החדשות בשילוב הקפיצים נתנו לרכב חיים חדשים מבחינת היציבות. האונו התחדשה גם בסט דיפונים של טורבו מקוריים מאיטליה: + שק ידית הילוכים מקורי מעור: מכיוון שעוד לא הגעתי לייבא כסאות, מצאתי ריפוד תואם מפוח החימום שבק וגם הוחלף במפוח מקורי שמצאתי לאחר כמה זמן, הרכב קיבל כמה תוספות כמו קמשפט של פונטו 75 + קרבורטור 30/32 של WEBER שיפוץ קרבורטור WEBER DMTE 30/32 שהגיע בפיאט אונו מנועי 1300: כל החול שיצא ממנו: היה פילטר דלק? אם כן הוא ראה ימים בהחלט יפים יותר. החלפת משאבת תאוצה: סט אטמים חדש: לאחר כל השיפוץ הזה, היתה לי הזדמנות לרכוש קרבורטור חדש בחו"ל לאחר שכמה ברגי כיוון נגזרו. קרבורטור חדש לגמרי: אחרי זה היה תורן של החלפת כל גומיות הפנים לחדשות: לאחר שגם צבעו עליהם כשהרכב עבר פחחות. ועכשיו לחלודות. הרכב עבר אמנם פחחות, אבל כל החלודות לא קיבלו התייחסות.עבדתי ימים כדי לסדר את כל החלודות ברכב. הרוב היו באזור השמשות + פנים הרכב בין המסגרות של הגומיות. התחלת העבודה: לאחר מריחת ממיר חלודה: באזור הפנסים היתה גם חלודה שהתפוררה לחור: סתימת החור עם פאטץ' וחומר פחחים: חלודות בספי הדלתות: אחרי צבע: חלודה במסגרת האחורית: תיקון חלודות במסגרות הפנים, הדלתות והדיפונים: מריחת ממיר חלודה ושיוף: תיקון החלודות בתחתית הדלתות מבפנים: והתוצאה הסופית: עוד חלודות שונות: והנה צלון שמש ישן שמזכיר את התקופה: וכך היא נראית היום: 4 שנים כיפיות של שיפוץ, חלקי חילוף זולים, דלק בכלום כסף, ומגיעה לכל מקום. לאונו יכולות אחסון מרשימות. בין אם עגלת סופר שנכנסת: לבין בובת פרווה ענקית: היו לי עוד 900 תמונות שנקעטו בעריכה. 4 שנים עברה מהפך כולל, מסיעה אותי לכל מקום. יבוא יום ואולי ארכיב בה מנוע חזק יותר אך לבינתיים אני נהנה. גם יחידת מזגן יש, עדיין מחפש אחת מושלמת כי הפלסטיק לא החזיק. זה בגדול תיק השיפוץ, אעדכן כמובן להמשך.
  2. 36 points
    אז ככה. זהו הרכב ה3 שרכשתי. הסיאט איביזה ליוותה אותי כל הילדות והיתה לנו כזו במשפחה בשנת 87 עד 2006 שעברה בין אבי, לסבי, לבסוף נמכרה בצער רב ואני מתחרט עד זה עד היום. כזו היא היתה, סיאט איביזה 1.5 בצבע חום זהב אולי עדיין מסתובבת או מוחבאת, מי יודע. פרס למוצא, הייתי משלם הרבה כדי להחזיר עטרה ליושנה. אבל לפני כ 5 שנים, נמצאה האחת. כאשר לא היתה אף אחת אחרת וכיום אין בכלל. סיאט איביזה דור 1, בציר 1993 מסוף התקופה, לאחר מתיחת פנים בשונה מדגמי ה 86-90. הרכב עם מנוע 1.5 האימתני, SYSTEM PORSCHE חרוט על מכסה השסתומים 😋 מזגן מקורי, 150 אלף ק"מ בלבד ויד 3!!! הצרה היחידה היא שהרכב ללא טסטים מ2008. ויש עליו חוב של יותר מ 8000 ש"ח. הרכב עומד אצלי בחנייה כבר 5 שנים, נשארו עוד 3 בלבד לאספנות. כך הרכב היה נראה ביום הקניה: הרכב עמד 10 שנים בפתח תקווה באותו המקום. על הרכב שמתי פתק, וחודש אח"כ קיבלתי שיחת טלפון האם אני רוצה לבוא לקחת. האיביזה על הגרר הביתה, לא רציתי להניע ולבדוק אותה אחרי 10 שנים שעמדה. המנוע: שטיפה ראשונה: הרכב נשמר בצורה יוצאת דופן, ללא כל תיקון פחחות, חלודה שטחית, קווים ישרים מאוד ופנים שמור מאוד כחדש. "רק" 153,000 ק"מ בשעון. שימו לב לריפוד מדבקת הדגם עדיין שרדה. טיפול ראשון אחרי 10 שנים פילטר שמן גדול כמו שצריך להיות ולא מה שנותנים בחנויות החלפים כשזמין. פלאגים לאחר 10 שנים: צנרת דלק הוחלפה קומפלט, לאחר שהגומי עמד זמן רב. צינורות מים נפוחים: שטיפת מערכת הקירור לראשונה: ניקוי מערכת הדלק ובניית לחץ ממשאבה חשמלית לפני הנעה ראשונה. שימו לב לברז החימום שברקע 😉 קרבורטור WEBER עם לוע כפול: ניקוי רשת מכסה השסתומים, לאיביזה יש פילטר רשת מיוחד שנמצא בתוך מכסה השסתומים. אין בוצה, אך המנוע עבד. הכל עבר ניקוי כולל הסעפת שנוצצת מחדש: בורר ידית ההילוכים הוחלף למקורי, כולל שיפוץ בוררי המזגן. הפלסטיקה ברכב הזה כל כך עדינה ואין להשיג חלקים כלל. בטח שלא בארץ. שיפוץ יחידת לוח המיזוג: הפלא ופלא, המזגן עובד כמו שיצא מהחברה לאחר 10 שנים שהרכב עמד!! בחיים לא נתקלתי במזגן שעובד במכונית מתחת לשנת 95. איכות גרמנית, לאחר מתיחת הפנים, חלק מהרכיבים ברכב כבר עברו לקונצרן פולקסווגן ולא ספרד. הרכב מתחיל לרקום עור (אור) וגידים: כמות החוטים שהוצאתי בזמן העבודה: שימו לב למדבקת המפעל המקורית של סיאט על החלון האחורי ששרדה! מכיוון שיש לה עוד 3 שנים לנוח, הצלחתי להשיג את כל פסי הקישוט וחלקים על מנת להפוך אותה לדגם ה SXI! אשר תמיד חשקתי בו. הכל כבר מוכן חלקים בהזמנה אישית מספרד: טמבונים מקוריים של SXI שמצאתי בארץ! גם ג'אנטים כבר יש: אחרי פוליש: ולמנוחה של 3 שנים.... יהיה מעניין
  3. 33 points
    מכירים את התיאוריה הזו, שגורסת כי עדיף שלא לפגוש גיבורי ילדות כי במציאות הם לא יעמדו בציפיות שבניתם בפנטזיות שלכם? כן… אז בקשר לזה ** רקע ** הסיפור מתחיל עם חבר אמריקאי שפגשתי באחד ממפגשי הרכב אליהם אני הולך מדי פעם (Cars & Coffee). ברנש מבוגר, חובב רכב שאף פעם לא מימש את ה״צורך״, היינו נפגשים ומקשקשים על מכוניות כלכלה השקעות ונדל״ן ונהיינו סחבקוקים. ואז הגיעה נקודת הזמן בה הוא מחליט להגשים חלום, ומאיזושהי סיבה החליט להיוועץ איתי בכל התהליך. הוא מספר שהוא מתכנן לרכוש משהו אקזוטי, ואנחנו מתחילים לנהל תכתובות על כל מיני דגמים אפשרויות וכו׳ - עד שאני נתקל במודעה למשהו שתואם בדיוק את ההגדרות עליהן דיברנו: Huracan Spyder, שחורה עם אקסנטים אדומים, בלי גג, עם אלקנטרה, ללא טורבו ועם 10 צילינדרים שדוחפים 640 כ״ס לרדליין צווחני של 8,500rpm. הוא מחליט ללכת על זה. ** הרכישה ** למרות שהרכב לא שלי, אני כבר מעורב בהליך הרכישה ומרגיש מחויב לזרוק כמה עצות דיטיילינג - שכן זה משהו שהרבה אנשים לא לגמרי מכירים או מודעים אליו. בעיקר ובעיקר כשמדובר ברכב שחור… (אל אל אל אל אל אל!!!!! תקנו רכב שחור, באמא שלכם!!!!) הוראקן זה רכב שמושך מבטים, ועלול לצערנו למשוך גם תגובות לא נעימות. בנוסף, היות (ולמגינת ליבי) הברנש בחר צבע שחור, תחזוקת הרכב נעה איפשהו על הספקטרום בין ״לא יקרה, הלאה״ ל״חחחח שיהיה בהצלחה״ - כל מגע בצבע משאיר סימנים, כל סווירל מודגש ומוחזר. אני מסביר לו על ההשלכות, מנסה (ונכשל) לשכנע אותו ללכת על ציפוי מאט (״Stealth״), ובגדול אנחנו מגיעים לשלב שנוצר מספיק אמון שהוא פשוט אומר לי משהו סטייל (תרגום חופשי) ״עזוב שטויות, פשוט תחליט עבורי מה לעשות, אני סומך עליך״. אני לוקח את זה משם ומתמקח עם הדילר שבין היתר יסדר פוליש ושכפ״צ (ציפוי וייניל) לכל הרכב, ע״מ שאם איזה חלאה יחליט לפרגן לו בציורי מפתח - קצת חום והכל נמחק, וע״מ שיהיה קצת קל יותר לגרום לרכב להיראות סביר מבלי לגרור תחזוקת מנע שוטפת ומייגעת. הרכב בסדנא למשך שבוע, ואני מתפעל את האירוע כי לברנש אין מושג מכלום ושום דבר. מפה לשם אני מקבל טלפון מהמתקין ששואל האם להתקין הגנה לגחון - משהו ששכחתי בעצמי היות ואני לא נוהג להסתובב עם רכבים בגובה 2 ס״מ מהרצפה. אני שואל אותו כמה זה עולה, זה כבר לא כלול בטיפול עליו התמקחתי בדילרשיפ, והמחיר נשמע לי לא סביר. מתחיל לחפור באינטרנט, ומגלה שאני יכול להזמין את החומרים עבור שבריר מהמחיר, ושההתקנה נראית פשוטה מספיק עד שאפילו הדיוט כמוני מסוגל לבצע. עולה השאלה - האם שווה להשקיע זמן בשביל החוויה של לעבוד על למבורגיני? (וכן, אפילו שמדובר בסה״כ בהתקנה פשוטה, עדיין, פאקינג למבורגיני…) 
כמו כן, אמנם אני כבר מושקע בשלב הזה עשרות שעות בפרויקט, אבל עכשיו מדובר בקצת יותר התעסקות מרוכזת וממש Manual labor, ולמרות שהדמות האינטרנטית שלי אולי נתפסת כמו איזה בטלן משועמם המצב בפועל די שונה. מנגד, מחרפן אותי לדעת שהחבר ישלם יותר מדי כסף, ובתכלס מתחשק לי להוסיף לארסנל החוויות שלי ״העלתי למבו על רמפה בגראז׳ והתקנתי לה הגנה בגחון״ - אז מפה לשם אני מציע לחבר הצעה: אני אתקין את הסיפור הזה בעשירית מהמחיר (עלות החומרים), ובתמורה הוא יפרגן במשהו קטן לטסלה שלי. השורה התחתונה היא שאני צברתי חוויה, הוא חסך 50% במחיר אול-אין, הכי win/win situation שאפשר לדמיין. החבר לא רוצה לקחת את העסקה ומציע חלופה אחרת - הוא ישלם לבעל המקצוע שיתקין ע״מ שלא אבזבז את הזמן שלי על זה, ועכשיו כשחשפתי את הקלפים הוא יוכל לפרגן מתנה לטסלה עבור השעות שכבר השקעתי בפרויקט. נוצר מצב של מיקוח מטומטם לחלוטין במסגרתו כל צד מנסה לדפוק את עצמו יותר… בכל מקרה לא הייתי מוכן לקבל את ההצעה, ולבסוף הסכמנו על כך שאני אתקין את הסיפור, אקבל מתנה לטסלה, ועל הדרך אבלה שבוע עם הלמבו כי בלאו הכי הוא בקנדה בתקופה (בדיוק לפני פריצת הקורונה) - עם פס לנהוג בה כמה ואיפה שאני רוצה. וזה איך הגעתי למצב בו יש לי למבורגיני צמודה לשבוע. ** ההתקנה ** ההתקנה היתה פשוטה. צפיתי כמו חפרנצ׳יק חפרנובר בכל הסרטונים, מס׳ פעמים. קראתי בפורומים על best practices, רכשתי אביזרים: רמפה, תאורה, מספריים תעשייתיות - אפילו קריפר. ניגשתי לעבודה פשוטה של להדביק כמה פסים כאילו אני מינימום מחליף מנוע. אם עושים משהו, אז עושים את זה עד הסוף. פיניתי לי ערב, העלתי את הלמבו על רמפה (שזה די מפחיד, אגב, גם כי זה רכב שעולה כמעט כמו הבית שלי וגם כי הרכב כ״כ נמוך עד שהיה צריך לתת קונטרה לרמפה היות והפלסטיק מתחת לספליטר דחף אותה קדימה כשהרכב ניסה לעלות). ניגבתי את התחתית עם אלכוהול, מרחתי ״מאיץ הדבקה״ או איך שלא קוראים לשיט הזה, מדדתי את נק׳ האמצע של הרכב וסימנתי עבור סימטריית-על - והתחלתי במלאכה. החומר מאוד פשוט, מדביקים אותו, לוחצים, זהו. החלק הקריטי זה לוודא שהכל סימטרי, plush, ומגן מכל הזוויות הנכונות. בניגוד לאיך שהמכון רצה להתקין, קניתי כפול חומר - ע״מ לכסות ממש את כל האזור ולא רק את החלק הקדמי. בסוף ההתקנה עברתי עם אקדח חום על כל האזור, ולאחר מכן גיחכתי על כמות הoverkill שביצעתי בפועל - הרכב עד כדי כך נמוך, עד שאי אפשר בכלל לראות את ההתקנה, וכל הסימטריה והמדידות לא משנות שום דבר היות ובלי לעלות אותו על רמפה גם ככה אי אפשר להעריך את העבודה הדיוק וההקפדה על הפרטים. לא משנה, העיקר שיצא לפחות טוב כפי שהיה עושה המכון (בכנות? סביר להניח שקצת יותר טוב, כי לא התפשרתי על כמות חומר). החומר עצמו (Sliplo) בהחלט עושה את העבודה ואני יכול להמליץ למי שרוצה לשמור על הגחון שלו מפני מדרכות, או רמפות במידה והוא נוסע במשהו בגובה רצפה. הדבק עשה רושם חזק, אבל רק הזמן יוכל להעיד על כך. נזקקתי ל3 ״מגבונים״ או ״יחידות״ של מאיץ הדבקה, ע״מ לכסות גחון מלא של למבורגיני, למי שצריך רפרנס לכמות חומר (אני חושב שבדיפולט הם מספקים רק מגבון אחד, ממליץ לרכוש עוד כמה). (חומרים / נזק שכבר הספיק לקרות מנסיעה של 10 ק״מ ...) (רמפה / לפני / אחרי) (סופי) ** דיילי דרייבר ** חחחחחחח. וברצינות - הדבר היחיד שנראה גרוע יותר מאיך שאתה נכנס (נופל) לרכב, זה איך שאתה נראה כשאתה מטפס ממנו החוצה. הרכב נמוך בקטע מטומטם! יש לו שלושה מצבי נהיגה: 1. סטראדה, שזה באיטלקית ״טלפון״ כי הסיבה היחידה שאתה תנהג במצב הזה זה אם אתה מדבר בטלפון. 2. ספורט, שזה באיטלקית, ובכן, ספורט? יענו המצב הרגיל. 3. קורסה, שזה באיטלקית ״בוא מכות״. במצב הזה רואים רק את הRPM על כל הקלאסטר, המהירות מופיעה בפונט קטן יותר מכמות הדלק, ולחגיגה מצטרפים שיפטר לייטס שזה אולי נשמע כמו גיזמו חמוד ותו לא אבל מהר מאוד (ליטרלי מהר מאוד) מגלים שזה לגמרי נססיטי. הרכב מתפוצץ ומפליץ כאילו דפק שלושה בוריטו׳ס בצ׳יפוטלה עם אקסטרה חריף. אין דברים כאלו. אי אפשר לשהות בו יותר מדקה ברצף בלי לחייך או לצחוק בקול (גם אחרי שבוע, אי אפשר). הוא נראה מפחיד, נשמע מפחיד, אבל מצליח לעורר תגובות מאוד חיוביות על הכביש - כשלקחתי את אשתי לסנדוויץ׳ ב$10 (מפרגן לה!), הבחור שראה אותנו נכנסים לחניה השתחווה. ליטרלי השתחווה. לול. הלמבו מושכת גם תגובות פחות רצויות, כפי שגיליתי כשלקחתי את השכן לסיבוב בשכונה ונעצרתי ע״י שוטר שיצא משום מקום. למזלי לא הייתי בfull retard mode (כי שכונת מגורים) ולכן זה לא שהייתי הרבה מעל המהירות המותרת, אבל מנגד צריך להבין שגם כשאתה מאיץ רק ל50 מל״ש, הרכב בחוץ נשמע ונראה כמו מטוס קרב שמנסה לרצוח, והתגובה בהתאם. למזלי השוטר קלט שאני בתכלס ילד טוב, ומהר מאוד השיחה עברה מ״אתה יודע על כמה נסעת?״ ל״תגיד, כמה הדבר הזה עולה בעצם?״. כמובן שאין תא מטען קונבנציונלי, אבל יש תא מטען קדמי שמתאים בדיוק לטרולי אחת. בנוסף זו האיטרציה הראשונה שמגיעה עם מסך מולטימדיה סבבאי לחלוטין, ואציין שבקטע מפתיע במצב טלפון הרכב לא מתרסק, ובאופן כללי לא חוויתי כאבים גם בנסיעות ממושכות ואף אגרסיביות. מפתיע לטובה! כאמור, הרכב מאוד מאוד נמוך, מה שגורם לך לנסוע כמו סבתא׳לה כשמגיעים לחניונים עם באמפרים, ולקחת עליות רגילות לחניה בבית בזוויות מצחיקות. לרכב יש בולמים מתכווננים שמגביהים אותו בהינתן פקודה, אבל גם איתם הוא יגרד את הכביש אם השיפוע יותר מ2 מעלות וחצי… זו הסיבה שהיה קריטי שאתקין את המיגון לגחון (שלגמרי עושה את העבודה). כמו כן חשוב לציין כי צריכת הדלק של הלמבו היא ״חחחחח למי אכפת״ מייל פר גלון, מצטער שאני לא ממיר לק״מ לליטרים אבל בשביל זה יש את גוגל. ** נסיעה מבצעית ** ״כביש הבית״ שלי הוא Volante. הספקתי להיות שם עם מיאטה, קיימן, טסלה, נינג׳ה ואיירון883 - אבל שום דבר לא מגרד אפילו את מעטפת הביצועים של הלמבו. השכמתי קום ויצאתי לדרך ב05:00 - אין נפש חיה על הכביש, מלבד כמה ארנבים שצריכים דחוף לדפוק ׳הגומל׳ כשהם מגיעים למאורה שלהם. איך אפשר לתאר את ההתנהגות של הדבר הזה? הייתי אומר שמדובר בהכלאה בין מסור חשמלי וסכין מנתחים. בקטע מפתיע, דווקא הדנ״א של סכין המנתחים הוא זה ששולט בחוויה. אמנם מדובר ברכב שכנראה היה עולה משהו כמו 3,000,000 ש״ח בישראל, עם כמות כח מוגזמת לחלוטין ומנוע שצווח כמו חתולה מיוחמת עד הקו האדום - אבל הוא מדויק בקטע אחר ומשרה בטחון (מוגזם) בצורה מפתיעה מאוד. לא הצלחתי לייצר פרובוקציות, לא משנה באיזו מהירות הגעתי, כמה חזק בלמתי, כמה הדוק סובבתי… הלמבו לא מצמצה. עזבו מצמצה, לא הצלחתי לשמוע חריקת צמיגים אחת(!) (למרות שבמאמר מוסגר הרכב כ״כ רועש שלא ברור אם ניתן לשמוע את הצמיגים מלכתחילה). ברצינות, אם מה שאתה מחפש זה מקסימום דיוק ומהירות - למבורגיני יצרו מכונת נהיגה מושלמת, וספציפית אני סבור שהגולם קם על יוצרו היות וההוראקן די מייתרת את האוונטדור. האחרונה פחות יפה, פחות זריזה(!), יותר כבדה, יותר יקרה (בהפרש) - באופן כללי אני סבור שהתשובה לשאלה ״איך זה שהדלתות של ההוראקן הן בתצורת דלתות-עוני״ היא ״כי צריך למכור גם אוונטדור״. אין לי מושג אם הקסם מגיע מה all wheel steering, מהV10, מהבולמים התמסורת השלדה או (כנראה) משילוב של הכל. זה גם לא מעניין, בשורה התחתונה מדובר ברכב ששווה מליונים שמאפשר לך לנהוג אותו כאילו הוא שווה ״רק״ מאות אלפים, ואם זה לא קסם אז לא יודע מה כן. הזכרתי בכמה מילים את השיפטר לייטס, אבל רק כאן נפל האסימון שלא מדובר בסתם תעלול אלא משהו פרגמטי מאוד - כשאתה נוסע חזק בכביש מפותל, העיניים לא יורדות מהאספלט. כשאתה מוסיף מנוע שצורח (באמת צורח) עד סל״ד גבוה מאוד, פתאום אתה מגלה שהדבר הכחול המהבהב הזה בתחתית שדה הראייה שלך מאוד מסייע לדעת מתי בדיוק כדאי להעביר הילוך. שווה להזכיר שבלמבו, כשאתה במצב ״בוא מכות״, הגיר הוא ידני לחלוטין ומגיב אך ורק לפעולות הנהג. התמסורת עצמה היא בבירור הדבר הכי מהיר ומדוייק שחוויתי בחיים, והשיפטרים שעשויים מתרכובת פחמן כלשהי (forged composite) גורמים לך להרגיש כמו נהג מירוצים בכל פעם שאתה סוחט אותם בשביל לדלג מעלה/מטה ביחסי ההעברה. להגיד שזו היתה הנסיעה הכי כיפית שלי בוולנטה? זה תלוי בהגדרה של מה זה כיף. הלמבו יותר מדי רכב בשבילי, אני לא רוצה ו/או מסוגל לקחת אותה אפילו 30% לקצה, כנראה שמעטים טיפשים/עשירים/מוכשרים מספיק בשביל לעשות זאת בכביש ציבורי. אתה כל הזמן זוכר שאתה נמצא בתור רכב שעולה כמו בית וזז כמו טיל, וזה משפיע על ההתנהגות. זו עדיין היתה הנסיעה הכי מהירה שהיתה לי BY FAR, הרכב עובר את ה100 מל״ש לפני שאתה מספיק להבין מה קורה ומשתגר מהאייפקס בקצב מסחרר - אבל מצד שני הוא לא יודע מה זה אובר(או אנדר)סטיר, ובכלליות אתה מרגיש כל הזמן שהלמבו מסתכלת עליך בזלזול וחושבת: ״is that all you got, little pleb?״ עבורי, אין ספק בכלל שזו היתה הנסיעה הכי חוויתית, סוריאלסטית כמעט; לתפור סיבובים ליד הבית בלמבורגיני ועוד לקנח בסטארבקס ולתת לה להרגע במוסך? לא באמת חשבתי שזה משהו שיכול לקרות אי פעם, אבל זה קרה, נדמה לי לפחות, מי היה מאמין (לא אני). ** מה הלאה? ** לאחר שבוע של רומן מטורף הלמבו עזבה את הקן שלי, הטסלה חזרה למקום מושבה בגראז׳, ואני עדיין בשוק שכל הסיפור הזה קרה מלכתחילה. אחרי מס׳ חודשים עם הטסלה, זה היה מטלטל לחוות במכה לא סתם ICE, אלא את ה-רכב הכי הכי שיש (לדעתי האישית). ברצינות, כשמסתכלים על כל רכבי הביצועים פסאודו-ברי-השגה כיום (הכוונה לרכבים שאפשר לקנות מסוכנות, ולא לאיזה סופר דופר לימיטד ורז׳ן סטייל לייקן או קוניגסנגגנגנגנגנגנג) אני חושב שזה ה-רכב. הכי יפה, הכי מבצעת, הכי ננהגת. פייר? אני חושב שגם כשמצרפים לתמהיל כל מיני דברים הזויים כאלו היא עדיין נמצאת בטופ, לטעמי. אבל זהו, חזרתי לשגרה, עכשיו יש וירוס בחוץ והעולם בבידוד, ואני תוהה לעצמי האם כל הסיפור הזה אמיתי או תעתוע שדמיינתי בגלל השפעות של קורונה… וואלה, לא יודע, אבל אם צריך לחטוף קורונה בשביל לחוות את הדבר הזה אז מבחינתי תנו לי שתיים ושימו לימון בצד.
  4. 29 points
    קצת אסקייפיזם מהקורונה, אפשר בבקשה? בדצמבר 2019 עשיתי יבוא אישי של ב.מ.וו i3. מאז כבר עברתי איתה בנעימים מעל 5,000 ק"מ ויש כמה תובנות. אשתף לגבי הרכב עצמו, על החיים עם רכב חשמלי מלא בכלל וגם קצת על חוויית היבוא האישי. מבחני הדרכים שנעשו בארץ התייחסו אל ה-i3 בעיקר כקוריוז, כי בטווח מחירים של 250-280 אלף שקל בו היא נמכרה עד לאחרונה (ב-2020 עם עליית המיסוי שרדה רק גרסה אחת, ב-259 אש"ח), וביחס לרכב קטן עם טווח חשמלי מוגבל (עד סוף 2018) - אי אפשר היה להצדיק כלכלית את הרכישה שלה. זה נכון ואכן לא מפתיע שהיבואן מכר ב-4 שנים רק 25 יחידות, רובן בשנת 2017. אבל ברכישה כמשומשת, בארץ ובעיקר בחו"ל, השיקול הכלכלי פוגש את התשוקה ועושה שכל, ולא רק בראש שלי. מה זה בעצם? קשה לשייך אותה לקטגוריה. האורך המאוד צנוע (4 מ') ובסיס הגלגלים הקצר (257 ס"מ) מתאימים לסופר מיני. הגובה (159 ס"מ) והרוחב (179 ס"מ) משתלבים יפה ברכב פנאי קומפקטי. תא המטען קטן (260 ל') והחישוקים ענקיים (20"), יש מרחב רגליים וראש ראויים מאחור, כמו במשפחתית, אבל רק שני מושבים. יש מי שקורא לה "מיקרו-ואן" בגלל הישיבה הגבוהה, אבל בעיני היא לא. והביצועים? 184 כ"ס עם 27.5 קג"מ מסל"ד אפס, הנעה אחורית, מטיסים אותה ל-100 ב-6.9 שניות שמרגישות קצרות (דגם S הספורטיבי. הרגיל מוסיף 0.4 ש'). איך כל זה מתבטא בפועל? במילה אחת: כיף. מה לעשות. התאוצה של רכב חשמלי נמרץ והשקט פשוט ממכרים. ההשתלבות בתנועה בכל מהירות, יציאה לעקיפות ויציאה מהמקום (0 ל-60 קמ"ש ב-3.4 ש'), הנהיגה בדוושה אחת אחרי הסתגלות קצרה מאוד נוחה וגם בכבישים מפותלים כמו 395 היא יציבה ונעימה עם זויות גלגלול קטנות הודות למרכז כובד נמוך - הסוללות ממוקמות על רצפת הרכב, ולכן גם הישיבה גבוהה יחסית - בדיוק באמצע הדרך בין X5 לסדרה 1. הראות קדימה מעולה אך נוחות הנסיעה רק סבירה, בעיקר בגלל המשקל (כמו סדרה 1) והחישוקים הגדולים. על כביש מהיר גלי היא קופצת יותר מדי ובעיר היא בסדר. מפצה בידוד רעשים מוצלח אבל בסה"כ היא אוהבת אספלט איכותי ולא בנויה לשבילים. החיסרון העיקרי מבחינתי הוא מפרט חלקי מאוד של מערכות בטיחות מתקדמות. למרות שקניתי את כל האופציות האפשריות נאלצתי לוותר על תיקון אקטיבי של סטייה מנתיב (הוא קיים, אבל רק עד 60 קמ"ש כמערכת סיוע בפקקים), בלימה אוטונומית במהירות בינעירונית (קיים רק עד 60 קמ"ש) והתראה על שטח מת. את כל זה היה לי ברכב הקודם, אאודי Q2, התרגלתי ואהבתי את המערכות האלה - יעילות וחשובות. ב-i3 הן פשוט לא קיימות בהיצע עד היום. מה שכן יש זו בקרת שיוט אדפטיבית עד עצירה מלאה, זיהוי תמרורי מהירות, זיהוי הולכי רגל, התראת התקרבות מסוכנת ואורות לד אדפטיביים. מבחינת אבזור נוחות המצב טוב. תלוי כמובן ברמת הגימור שבוחרים אבל ברור שאם כבר עושים יבוא אישי והמס נמוך, זה פשע לא להוסיף 10% עבור כל התוספות. שלי מצוידת בתאורת לד מלאה, חישוקי 20" מושחרים, חלון גג, ריפודי עור מלא, עץ אלון לאורך הדשבורד, מפתח חכם מלא, מסך אינפוטיינמנט 10.25" איכותי ומסך 5.7" כלוח מחוונים מוקרן, מצלמה אחורית, חיישנים מלפנים ומאחור, טעינה אלחוטית לנייד, חיישני גשם ותאורה, בלם יד חשמלי, מערכת ניווט לווייני, קישור אינטרנטי, פקודות קוליות, קיפול מראות חשמלי, חימום למושבים, בקרת אקלים אוטומטית, מערכת סאונד טובה 6 רמקולים, מדידת לחץ אוויר בכל צמיג, מתלה אחורי רב חיבורי, חימום וקירור לסוללות ומערכות הבטיחות שצוינו. אי אפשר לא להזכיר את הייחודיות שבשלדה: הרכב הראשון בייצור סדרתי שבנוי מסיבי פחמן (קל וחזק), נטול קורות B - מה שהופך את הדלתות האחוריות לדלתות התאבדות (מיוחד ומגניב אבל לא נוח אם המושב האחורי בשימוש). איכות ההרכבה והחומרים (חוברת שלמה מתארת כמה הם "ירוקים") גבוהה מאוד, עיצוב הפנים עתידני (אין קונסולה בין המושבים הקדמיים, בורר ההילוכים יוצא מההגה) ותחושת הפרמיום ברכב מוחשית, יותר מאשר ב-X3 שיש בבית. הקטע החשמלי. טוב, בגללו בכלל התכנסנו פה. ההחלטה העקרונית שלי הייתה לעבור לרכב חשמלי, תחילה הזמנתי ניסאן ליף חדשה אבל לא הייתי שלם איתה וראיתי שייבוא ב.מ.וו i3s בת 10 חודשים (ייצור 02/2019) ברמת הגימור הגבוהה ביותר עוד ישאיר לי עודף מהליף, מה שהתברר כנכון. דבר ראשון זה הטווח, כלומר גודל הסוללה. ב-i3 יש שלושה דורות של סוללה: 2014-2016 הסתפקה ב-22kwh וכלל לא נמכרה בארץ (בחו"ל נמכרה בעיקר עם מאריך טווח, גנרטור בנזין). הדור השני 2017-2018 עם סוללת 33kwh יובא לארץ וכבר הציע טווח אמיתי של 200 ק"מ. 2019-2020 זה הדור השלישי עם 42.2kwh וטווח 270 ק"מ, כמו ברכב שלי. בפועל היא משיגה בקלות את הטווח הזה גם עם עליות יום-יומיות לירושלים ורגל כבדה על ה"אין גז", במצב נוחות או ספורט. במצב אקו הטווח חוצה את ה-300 ק"מ אבל במחיר ירידה מורגשת בביצועים. שתי אפשרויות לטעינה: מעמדה ביתית, טעינה תלת פאזית בהספק 11kwh תטען 1 ק"מ בדקה. העלות היא 8-9 אג' לק"מ. בטעינה מהירה בעמדה ציבורית ההספק הוא 50kwh, כ-5 ק"מ לדקת טעינה, המחיר יותר יקר אבל אף פעם לא היה לי צורך להתנסות. אפשרי לצאת ממרכז הארץ, לעצור בפונדק 101 ל-20 דקות של טעינה ולהגיע לאילת (תשובה מוכנה לשאלה הבנאלית). עמדת טעינה תלת פאזית עולה כ-2,500, אבל ההתקנה תוסיף עוד 1,000-3,000 בהתאם לתוואי ולמרחק. המלצות חמות בפרטי. העמדה צורכת 16A מכל פאזה מה שמחייב שבבית יהיה חיבור של לפחות 3X32A, אבל ליתר ביטחון וכדי שלא יקפוץ הפקק מעומס יתר אפשר לתכנת את הרכב שייטען בשעה רצויה - אצלי זה לפנות בוקר, אז גם הסוללה התקררה וצריכת החשמל בבית נמוכה. המהדרין (כמוני) גם יתקינו מערכת סולארית על הגג ובכלל יסעו בעלות אפסית ובלי זיהום, אבל זה כבר שייך לפורום אחר. למי היא מתאימה? דבר ראשון וזה ברור: חייבים עמדת טעינה פרטית, בבית או בעבודה. אני לא יכול לדמיין איך אפשר להסתדר אחרת, לבוא לעמדה והיא תפוסה, או ללכת ברגל מהעמדה הביתה ובחזרה בזמן טעינת לילה. שנית זה מה הצורך - מי שמסתכל על הצד הכלכלי של רכב חשמלי, המספרים יסתדרו לו רק אם הוא נוסע הרבה, הייתי אומר לפחות 20,000 ק"מ בשנה. יש לזכור שבנוסף לחיסכון בדלק יש גם חיסכון גדול בעלויות האחזקה - הטיפול ממש מינימלי: פעם בשנתיים להחליף פילטר מזגן ונוזל בלמים. זהו. גג 300 שקל פלוס עבודה. הרפידות מחזיקות מעל 100,000 ק"מ בגלל הבלימה שאוגרת חשמל (נדרשים לדוושת הבלמים רק בתוך העיר, ברמזור אדום או אם מישהו נדחף למסלול). המנוע החשמלי אמין ביותר ולסוללות יש 8 שנות אחריות (בכל המותגים אגב). הרכב שלי עם 20,000 ק"מ מראה קיבולת סוללות של 99.5%. עוד הייתי מוסיף שלמשפחות היא יותר מתאימה כרכב שני בבית. הפתרון האולטימטיבי למגבלת הטווח היא שפשוט אפשר לקחת את הרכב של אשתי... ונגמר הסיפור. אני לגמרי רואה רווק נהנה מאוד מ-i3 כהוט-האץ' חמימה ומתגבר בקלות על חרדת הטווח, הכל חארטה. נוסע 120 ק"מ ביום ולא מנצל חצי מהסוללה, אז מה הלחץ? אם מסיעים ילדים יש את הקטע הזה שאת הדלתות האחוריות אפשר לפתוח רק אחרי פתיחת הקדמיות, כלומר לצאת ולפתוח לילדים. מצד שני הבן המתבגר, 1.83 מ', לא התלונן על מקום מאחורה אבל הפדחת כבר הייתה קרובה לתקרה אם להודות על האמת. כמה מילים על יבוא אישי: לא לפחד. לא עשיתי את זה לפני כן, אין לי קשרים ולא היו לי יועצים. כמובן שהמוטיבציה העיקרית היא המחירים הנמוכים בחו"ל (ירידת ערך של כ-25% בשנה הראשונה) והמיסוי הנמוך על הנעה אלטרנטיבית (10% לחשמלי מלא, 25% לפלאג אין - אבל עם תקרה להטבה בחישוב מסובך שלא אכנס אליו כאן). יש אמצעי זהירות לנקוט ולדעת ממי קונים, יש חשש טבעי בלהעביר כסף לאדם שאתה לא מכיר עבור רכב משומש שלא בדקת ולקוות שהכל יעבור בשלום. המפתח לדעתי הוא למצוא דילר טוב שיטפל בעצמו בייצוא. באתרים כמו Mobile.de יש מבחר עצום של מכוניות, רובן בגרמניה, ורכישה מדילר שמבין עניין בייצוא תקזז 19% מע"מ גרמני כבר במועד הרכישה. הדילר יחתום אתכם על חוזה (יש לקרוא ביקורות עליו, להתכתב איתו ולהתרשם), יטפל בכל הליכי הייצוא ויידרוש תשלום מלא מראש. משלוח מפרנקפורט לדוגמא עולה 1,350 אירו כולל הובלה יבשתית לנמל באיטליה ושילוח ימי לארץ. בצד הישראלי יש להכין מראש רישיון יבוא - אפשר לעשות את זה לבד (לא פשוט כ"כ כשלא יודעים איך) ואפשר באמצעות מתווך ביבוא אישי, שגם מתחייב לספק לכם את הרכב מה שמכניס אלמנט ודאות מרגיע - בתמורה לכ-4,000-6,000 שקל. התיאור של מיכה על יבוא 330e מפורט ומדויק דיו אז לא אחזור עליו (שרשור ששווה לקרוא). מבחינת זמנים - חודש וחצי עבר מיום ההחלטה לרכוש את הרכב ועד שהוא עבר רישוי בישראל (שבוע בלבד בים), וזה היה מתקצר עוד יותר אם לא הייתי נופל על שיא הלחץ בייבוא בגלל עליית המס ב-1.1.20 (הרכב שוחרר מנמל אשדוד ב-17 יום במקום בכארבעה). עמיל מכס גבה 2,000 שקל וכל עלויות השחרור בנמל הסתכמו ב-2,000 שקל נוספים. בדיקת תקינה (מעין טסט מורחב לרכב) עולה כאלף שקל ולרוב רכבים מתחת ל-200,000 שקל לא חייבים בדיקת שמאי וגם לא מערכת איתור. ביטוח מקיף במגדל עלה 6,000 שקל, ממליץ על סוכנות ביטוח ספרטה שמתמחה בייבוא אישי (ינון). בהצלחה!
  5. 27 points
    היי, ימי הקורונה והיותנו מפעל חיוני שעדיין עובד בזמן המגיפה פינו לנו את הזמן לפרויקט הקטן שלנו - שיפוץ מאזדה מיאטה NA שנת 98. קצת רקע: הגיעה אלינו למוסך מאזדה מיאטה NB שנת 2005 שעברה תאונה די קשה ולא היתה כשירה לשיקום או נסיעה. דין ודברים עם בעל הרכב הובילו לרכישה של שרידי הרכב למטרת חלפים. בגלל שהרכב היה מושקע מאוד ומלא בכל טוב, החלטנו שחבל "לבזבז" את החלקים שלו לתרומת איברים. חיפוש קצר מאוד, הרבה מזל וטיימינג טוב הובילו אותנו למיאטה NA שנת 98 במצב... נקרא לזה רעוע. היא היתה במושב במרכז הארץ כמה שנים, בלי טסט, בלי מנוע, בלי גיר, בלי חלקי פלסטיקה פנימית, גג קרוע. אני די בטוח שאם משרד הבריאות יחפש טוב הוא יגלה שהיא הפיצה את הקורונה בעולם ולא העטלף המדובר כידוע, מיאטה NA ומיאטה NB הן בגדול רכב זהה בהרבה מהחלקים וזו בעצם מעין מתיחת פנים של הדגם (וויתור על הפנסים המדהימים 😬). ה-NA נרכשה עם המון חלקי חילוף נוספים שהיו לבעל הרכב במחסן ונגררה למוסך. המטרה היתה לשפץ אותה ולהעביר אליה את המנוע והגיר של ה-NB בלבד. המצב הפנימי של ה-NB גרם לנו להחליט שאנחנו מעבירים ממנה גם את הדשבורד וכל חלקי הפנים. כמובן שזה כולל את כל צמות החוטים (עדיין מחפשים פתרון לפנסים שאין להם את הפונקציה של הפתיחה ברכב החדש יותר). הצבע שהוחלט אחרי הרבה התלבטות הוא הצבע האדום של דגמי המאזדה החדשים (מיאטה ND ליתר דיוק). הוא צבע קשה לצביעה, בעל 3 שכבות + לקה כדי להגיע לגוון המדויק. הפרויקט עדיין בעיצומו, משתף אתכם תמונות מהדרך (הן לא מסודרות כרונולוגית). מי שרוצה לראות אותה תוך כדי עבודה מוזמן לבקר אלכוג'ל וכפפות - עלינו. בסוף, זה יהיה הרכב שלי מהעבודה 😻 מוזמנים לשאול שאלות, עדי
  6. 27 points
    זה עוד שירשור שמבוסס על זכרונות ילדות... מדי פעם, בדרך לבית הספר או ליד אתרי בנייה הייתי רואה את המשאיות האלו: וכל פעם שברתי את הראש: מדוע בחלק מהן הגלגלים עומדים עקום. זאת אומרת עם קאמבר חיובי גדול מאוד שאפשר לראות בעין. חשבתי וחשבת על זה ולא מצאתי תשובה. הרי ידעתי איך הסרנים (בכל משאית) בנויים - סרן חי מאחורה, סרן קשיח מקדימה. הם לא מאפשרים לגלגים לעמוד בצורת / \ אי אפשר. זה לא אפשרי טכנית... בהמשך התחלתי לשים לב שהתופעה הזו של גלגלים "עקומים" קיימת רק במשאית שנוסעת ריקה. במשאית עמוסה כל הגלגלים עומדים ישר כמו שצריך. פה כבר התבלבלתי לגמרי. טטרה. Tatra. יצרן צ'כי בין הוותיקים בעולם, ייצר מכוניות נוסעים משנת 1897 ומשאיות מ 1898. ייצרן יחודי ששמר על אותם מאפיינים טכנולוגיים לאורך עשרות שנים (בעצם כמעט 100 שנה) ורק שיפר ושכלל אותם. המאפיין העיקרי של משאית טטרה הוא שילדת צינור מרכזי Backbone tube frame. רעיון של דר' הנס לדווינקה שהפך לסימן היכר של טטרה. זה של טטרה 111 משנות ה 40-50. זה בהמשך: וזה היום: המבנה הזה שרד את השנים ולא השתנה. כל מכלולי ההנעה נמצאים בתוך אותו צינור מרכזי שהוא גם הרכיב שנושא בעומס. המבנה מאפשר מודולריות - יכולת לייצר מגוון תצורות הנעה: 6X4, 6X6, 8X8 וכדומה, וגם מעניק גמישות וחוזק גבוהים מאוד. ייעוד המשאיות הוא בעיקר לעבודת שטח. לכל גלגל מתלה נפרד המאפשר לו לנוע מעלה - מטה. זו התשובה לשאלה שבכותרת... המאפיין השני שלא השתנה עד לשנים האחרונות ממש הוא מנוע דיזל קירור אוויר. היום משתמשים גם במנועים קנויים עם קירור נוזל ואין כבר "בלעדיות" לקירור אוויר, אבל המשאית שפגשתי בדרך לבית הספר הייתה עם קירור אוויר, כמו גם מספר דורות לפניה ואחריה. קירור אוויר "זה טוב" כי זה יותר פשוט, יותר אמין, לא צריך לרוקן את מערכת הקירור בלילה חורפי כשמשתמיש במים אבל...המשאיות היו מתחממות בנסיעה איטית בעומס גבוה. אפשר היה לראות אותן לפעמים נוסעות עם גריל מפורק לשיפור הקירור. האגדה מספרת שהוזמנו מהנדסים מצ'כיה לבדוק את הבעיה. בדקו, עשו סיבוב ואמרו לנהגים הרוסים - ההההא...הכל תקין. אין שום בעיה, אתם פשוט נוהגים לאט מידי ובטורים נמיכים. תנו גז. סעו יותר מהר ותמשכו יותר בכל הילוך והכל יהיה בסדר. המשאית הזו היא Tatra 148. דגם שיוצר בין השנים 1972-1982, מנוע V8 קירור אוויר בהספקים עד 212 כ"ס, נפח 12.6 ליטר. הנעה 6X6 עם נעילה דיפרנציאליים (רוחבית ואורכית) פנאוומטית, גיר ידני 5 הילוכים + "חצאים" זאת אומרת 10 הילוכים, כושר העמסה 16 טון. הן נחשבו מאוד אמינות ועמידות, "סוסי עבודה" שעבדו במקומת הכי קשים ונשארו בשימוש במשך 20-30 שנה. לפניה היה דגם דומה 138, אותו אני לא בטוח שזוכר. ואחריה, דגם 815, משאית "ללא אף" וחוץ מזה עם אותו מבנה מסורתי. הסדרה הזו מיוצרת עד היום עם כמה שינויים. משנת 2011 מיוצרת Tatra Phoenix, עם קבינה של DAF אבל השילדה ומערכת ההנעה נשארו מסורתיים. הפניקס מיובאת לארץ: בנוסף טטרה מייצרת כלים צבאיים (יש בצה"ל משאיות שטח של טטרה), בעברה יצרה מכונות נוסעים (גם ייחודיות ולא דומות לשום דבר אחר), קרונות, חשמליות. היום זה יצרן משאיות קטן, פונה לנישה ספציפית מאוד ולא מתחרה ביצרנים הגדולים.
  7. 25 points
    הבהרה חשובה - כי הכותרת עלולה להטעות: הכוונה ב״לא רצה ילדים״ היא שכשקיבלנו את ההחלטה להרחיב את המשפחה, הרציונל לא היה ״וואו איך בא לנו ילדים!״ אלא יותר בכיוון של ״אהממ אוקיי נראה לנו שלא לא-בא-לנו ילדים״. או באנגלית: I planned to have a child, but I didn't yearn for it. ** יש לי משפט שנהגתי לומר במשך שנים לחברים-הורים שלי: ״ילדים זה כמו קראק-קוקאיין: מי שעושה את זה מעיד לכל העולם ואחותו שמדובר בדבר הכי מופלא בעולם, ושעד שתנסו לא תבינו. פותח לך עולמות חדשים, הנאה מזוקקת, תובנות מחשבות וחוויות שמעולם לא חווית! מי שמתסכל עליו מהצד בסה״כ רואה ג׳אנקי שמאיזושהי סיבה לא קולט שהחיים שלו בתחת״. אז עכשיו הצטרפתי לחבורת הג׳אנקיז, ואת השרשור הזה אני כותב מהפריזמה האישית שלי ע״מ לתת לחבר׳ה אחרים שנמצאים בנקודה דומה לנקודה בה הייתי, נקודת מבט שלאו דווקא שומעים הרבה. ** רקע ** אני ואשתי יחד כבר למעלה מעשור, התכנון של כל אחד מאיתנו היה להמתין עד שהשני יפתח חשק עז לצירוף עולל למשפחה ואז לזרום איתו, רק שככל שהשנים עברו היה ניכר שאף אחד מאיתנו לא מגיע לשם... בפשטות: היה לנו טוב מדי. טיילנו, בילינו, יש לנו חיי חברה ותחביבים, לאף אחד לא נפער חור גדול בלב ולא הרגשנו שהזוגיות שלנו צריכה איזשהו חיזוק ע״מ ״להשתדרג״ לשלב הבא. השנים עברו, החלפנו את קידומת ה2 בקידומת 3 (שדרוג שכלל פיצ׳רים חדשים כמו ״כאבי גב״ ו״לרייר על הספה ב21:00״, מומלץ בחום), עברנו מדינה(ות), ולאט לאט - או יותר נכון מהר מהר - הגענו לנקודה שחייבים לקבל החלטה. הבעיה עם ילדים זה שמדובר בהחלטה שאינה רוורסבילית: כל עוד אתה בנאדם אחראי שלא מוכן להפוך תינוק ליתום רק כי ״אופסי החלטתי שלא מתחשק לי״, ברגע שהבאת ילד לעולם אתה ״תקוע״ איתו ויהי מה. א-מה-מה, גם אי הבאת ילדים זו החלטה שאינה בדיוק ברת תיקון, שכן מגיל מסוים ההחלטה לייצר ילדים הופכת למסוכנת בריאותית, וכמו כן קיימות השלכות נוספות למי שמחליט להתחיל את התהליך בגיל מאוחר. בפועל, אנחנו נותרים עם הדרישה לקבל החלטה עצומה, כנראה ההחלטה הכי הכי גדולה ומרכזית בחיים, החלטה הרת-גורל שיכולה לעוות לך את מסלול החיים לחלוטין (במקרי קצה, לא עלינו). היות ואי-פעולה היא הרי פעולה בעצמה, אני סבור כי לאנשים רציונליים שאינם עם conviction עמוק הדוגל ב(כן/לא)לייצר ילדים - מדובר בהחלטה לא פחות מגורלית וסבוכה מאוד. וזה המקום ממנו אנחנו הגענו. ** אנליזה מהשטח ** מבין חברי הילדות הקרובים, אנחנו האחרונים להצטרף למירוץ. הספקנו לראות חברים שהופכים לצל של עצמם, חברים מרוטי שינה ויכולות קוגנטיביות, חברים עם ילדים שגורמים לך לרצות לעשות סניפי-סניפי… זה לא עזר שרבים מתוך אותם אנשים עם ילדים שנוצרו מהחומר של הסיוטים שלי, העידו שהילדים שלהם זה ה-דבר וההחלטה הכי טובה שהם קיבלו בחיים וכו׳. כאילו, אני מודע לכך שילדים זה כמו פלוצים (״אתה אוהב רק את שלך״) אבל אלוהים איך אפשר לומר שהילד שהרגע זרק אבנים לתוך המזגן של החבר המשותף וניסה לרסק לו את הטלויזיה זו החלטה טובה? הוא נראה כמו פרסומת חיה לקונדומים. מנגד, כמובן שיש גם חברים עם ילדים חמודים, ואני מוכרח לציין שבאיזשהו אופן תמוה נדמה לי כי ישנה קורלציה הפוכה בין כמה הילד חמוד ובין כמה ההורה מספר לכל העולם שזה הילד הכי חמוד בגלקסיה וההחלטה הכי טובה מאז שרכש ביטקוין ב$50 ליחידה. לך תבין. בכל מקרה, איך שלא מסובבים את זה, נדמה היה כי להחלטה הזו יש בעיקר השלכות רעות מתוך עולם המושגים המוכר לי. יש לך פחות זמן פנוי, יותר הוצאות כספיות, יותר מטלות משעממות / רפטטיביות, (הרבה הרבה)יותר אחריות, יותר חששות (…). בפן הרציונלי (רציונלי נטו, לא רגשי!) ככל שחפרתי פנימה בחיפוש אחר סיבות לייצור ילדים, כך היה נדמה שהחיפוש עקר יותר. אילו סיבות ״רציונליות״ שמעתי? * מישהו ידאג לך כשתהיה מבוגר - אולי הסיבה הכי חסרת שחר מכל מה ששמעתי, ועם זאת אחת השכיחות יותר. ילדים עולים מליוני דולרים (הוצאה מצטברת), אם אני חוסך את הכספים האלו ומפעיל ריבית דריבית, אני אקבל מספיק משאבים בשביל לקנות עזרה הרבה הרבה יותר איכותית ממה שילד ממוצע דואג להורה שלו לעת זקנה. * מי שלא מתרבה, הגנום שלו נכחד, ולכן אתה צריך להתרבות - בתור אפיקורס מובהק, למה שיעניין אותי מה קורה לגנום שלי אחרי שאני מת..? עבורי, זה לא מעניין בכלל. * עוזר לייצר חברה איכותית / יהודית / הנדסית יותר - ע״ע סעיף קודם. * בלי ילדים יהיה לך משעמם - מתקשר קצת לנק׳ הראשונה: בלי ילדים יהיו לי יותר משאבים (זמן וכסף) להפיג את השיעמום, ואם עד עכשיו השנים רק הפכו אותי ליותר עסוק ופחות משועמם, אז זה לא מחזק את הטענה. * ילדים מאפשרים לך לחוות את העולם מנק׳ מבט אחרת, ויכולים לעשות ״צ׳אנלינג״ לחוויות שלהם אליך (לדוגמא: הילד שלי שמח —> אני שמח). זו אחת הסיבות הכי חזקות מבחינתי (experience a new experience), הבעיה איתה היא שהיא פסאודו-רציונלית כי הרבה מהמשקל שלה מתבסס על קישור רגשי. כמובן שסיבות רגשיות קיימות, והרבה מהן. חשוב להבהיר שאני לא רואה בהן כנחותות(!!), הבעיה המרכזית היא שבניגוד להגיון קר - רגש זה משהו הרבה יותר סובייקטיבי. אני לא נכנס לסיבות הרגשיות כרגע (לדוגמא: אני רוצה מישהו לדאוג לו, אני רוצה מישהו לחגוג איתו חגים, אני רוצה לחוות אהבה מסוג אחר וכו׳) - כולנו מכירים אותן וכולנו מתחברים אליהן ברמה זו או אחרת. ** מקבלים החלטה ** כפי שציינתי בתחילת החפירה, לא קיבלנו את ההחלטה להביא ילדים מתוך צורך או רצון אקטיבי, אלא יותר מתוך רצון פסיבי (ההפנמה כי לא לא-רוצים —שקילות—> כן רוצים) וההבנה שחלון ההזדמנויות מצטמצם ומוכרחים לקבל החלטה כעת, כי כאמור גם לא-להחליט זו בעצם החלטה. כן אציין שמהרגע ש״השלמתי עם מר גורלי״, החשש מהשינוי בחיים קיבל נופך נוסף של ציפייה לראות מה יקרה, סוג של ownership לסיטואציה שאני מבין שאנחנו הולכים לייצר. ייתכן שזה התת-מודע שלי שניסה להגן על השפיות(?), לא יודע, אבל בפועל פתאום החשק הזה שלא היה קיים התחיל להראות סימני חיים מסוימים. בנוסף, מ״ראיונות״ שקיימת עם הורים מסוימים התחלתי לקבל אינפוטים רגשיים מעניינים, כולם מכירים את המשפט הידוע ״לא תבין עד שתנסה״ (ואני מצטער להודות - משפט נכון), אבל משפט שיותר הקליק לי בראש היה ״זה כמו לנסות להסביר צבע ירוק לאדם הרואה שחור/לבן״ - בגלל שילדים זה משהו כ״כ רגשי ברמה הכי עמוקה שיש, קשה להסביר לאדם שאין לו ילדים איך זה מרגיש כי אין בהכרח את הכלים להבין זאת. בהקבלה לעולם המתמטיקה - איך אנחנו מדמיינים צורה 4-מימדית? אנחנו יודעים שיש לכך מודל אמיתי אבל עדיין מתקשים להמחיש את זה. אז היות וגם ככה קיבלנו את ההחלטה ללכת על זה, בחרתי בגישה האופטימית של לקוות שהתרחישים שתיארו לי יתממשו. על ההריון אין מה להרחיב יותר מדי, אבל כן אציין שמשהו בי השתנה, ומצאתי את עצמי נמשך (מלשון ׳מחפש קרבה׳ לא בפן מיני) לבטן של אשתי יותר ויותר. ברור לי שגוף האישה עובר שינויים הורמונליים כאלו ואחרים, אבל נראה שגם אני עברתי שינוי מסוים, ולא ברור לי אם זה 100% התנהגותי או שיש כאן עניין פיזי/הורמונלי. בתור אדם הרואה עצמו כמונחה-הגיון, הייתי די בשוק מעצמי ומהסיטואציה. ** הלידה ** קודם כל, איזה כיף להיות גבר עבורי, הלידה הייתה חוויה מהממת, כנראה הכי קרוב לmagic שהיה לי בחיים. אתם נכנסים שני אנשים לבית החולים ויוצאים ממנו שלושה, זה די הזוי כשחושבים על זה (קראתי איזה טקסט פמיניסטי שהגדיר את האישה כאלוהים ליום אחד, תכלס זה הכי קרוב לאלוהים שראיתי - היא אשכרה יצרה אדם יש מאין). בנוסף, התמזל מזלי ומשהו בגוף שלי הקליק ברגע הלידה, ולראשונה בחיי חוויתי את מה שאנשים מכנים ״אהבה ממבט ראשון״. אהבה ממבט ראשון זה קונספט דפוק לחלוטין שמעולם לא הבנתי - איך ניתן ״להתאהב״ במישהי מבלי שאתה מכיר אותה!? אני לגמרי מבין את הקונספט ״משיכה מינית ממבט ראשון״ אבל להתאהב בבן/בת זוג רק עקב מבט? מה אני, בן 12? לא. ואז, הדבר הקטן והמופלא הזה הגיח לעולם, ולמרות שהיא חסרת כל תועלת / פונקציה / צורה - התאהבתי מיד. ממש במובן העמוק של המילה. אין לי הסבר לתחושה הזו מהסיבה שאין לי כלים להסביר את התחושה הזו, כי היא לא הגיונית בעליל. הקטנטונת לא ״הרוויחה״ את האהבה הזו, ובכל זאת היא שם והיא מאוד מוחשית ועצמתית, מהרגע הראשון ממש. קצת בדומה לדכאון אחרי לידה או קשיים בהנקה, יש ״סוד״ או ״טאבו״ מסוים עליו לא מדברים כ״כ: כשחופרים בנושא ההורים עלולים לגלות כי הורים רבים (ובפרט גברים רבים) חווים ״תקופת התאהבות״, אני הייתי בטוח שזה מה שיקרה לי והתכוננתי לכך נפשית, ולכן אני מרגיש מאוד בר מזל שבמקרה זכיתי להיות מאלו שחוטפים סיבוב מהרגע הראשון. יותר מזל משכל, ליטרלי. ** עולם חדש ** ״קשה באימונים - קל בקרב״: למרות שהתכוננתי לגיהנום עלי אדמות, בפועל החוויה היתה הרבה יותר קלה וטבעית משציפיתי. אני ואשתי פעלנו (ופועלים) כצוות ע״מ לנסות לאזן את העומס - שמטבע הדברים נופל בעיקר עליה (פיזית ונפשית). היו רגעים קשים יותר, אתגרים כאלו ואחרים, אבל בשורה התחתונה זכינו בילדה בריאה חמודה ונוחה. הלכה למעשה מצאתי את עצמי נהנה מהסיפור הרבה יותר ממה שציפיתי: יחס העומס יחסית להנאה החזיר מספרים גבוהים משחשבתי. לא נכנסנו לאיזה נוהל קרב, למרות שאין לנו עזרה (ההורים בישראל) הצלחנו לחזור לשגרה תוך שבועיים בערך לאחר הלידה, ובפועל החיים נשארו במשהו כמו 60% דמיון למה שהיו קודם - עדיין נפגשים עם חברים, עדיין רואים סדרות, עדיין משחקים, יוצאים לטיולים / תחביבים וכו׳. באותה כמות? לא, כמובן שלא, הזמן החופשי הצטמצם משמעותית. ירד ל-0? גם לא, עושים פריוריטיזציה ומוצאים דרך להמשיך לעשות דברים החשובים לנו. אנחנו מאמינים גדולים בדעה שהילד אינו מרכז העולם, אלא חבר משפחה נוסף שבגלל אילוצי התפתחות מקבל עדיפות על חברי המשפחה האחרים - עדיפות, לא בלעדיות. מבחינתנו, הורים שמחים —> ילדה שמחה, וזו הדרך בה בחרנו לפעול עד כה, ובשאיפה נצליח ליישם גם בעתיד. כעת הילדה כמעט בת חצי שנה, אני מאמין שזה עדיין השלב קל יחסית - ומנגד מבין שלכל שלב יש את האתגרים שלו. בינתיים החוויה הרבה יותר חיובית וקלה מששיערתי, ואני מקווה מאוד שזה ימשיך כך. נחיה ונראה. ** נקודת המבט כיום, מה השתנה? ** אני לא חושב שילדים זה הדבר הכי טוב שקיים, ואני בטח ובטח לא חושב שזה עבור כל אחד. אני חושב שכל מקרה לגופו, ושילדים אינו הכרח אלא בסה״כ עוד פיצ׳ר לחיים שאפשר לממש - או לבחור שלא. לבינתיים, עבורי, הילדה היא מקור אושר גדול. היא פתחה לי סט חדש של רגשות וחוויות שלא חוויתי מעולם, וזה די מגניב. יש את המשפט הזה ״הילד/ה מביא/ה לי נחת״, משפט ששמעתי הרבה פעמים בעבר - אך רק עכשיו יש לי את הכלים להבין את משמעותו. בנוסף, יש לציין שבתור גבר + מפרנס עיקרי, האימפאקט המשמעותי והמיידי הוא בעיקר על אשתי. שלא ישתמע אחרת - אני שותף מלא (חיתולים, לילות, האכלות, …), ומנגד ברור לי שזה כאין וכאפס לעומת המחיר שהיא נדרשת לשלם. אני מקפיד לפרגן לה (כי מגיע לה) ומנסה לתמוך בה כמה שיותר, אבל לא אעמיד פנים שההקרבה הנדרשת ממני, בתא המשפחתי שלנו, שקולה לשלה. אין לי דרך לדעת באמת האם מדובר בהליך הצדקת פעולה / דיסוננס קוגנטיבי, אבל אני באמת ובתמים שמח שקיבלנו את ההחלטה. כמובן שיש כאן כל מיני דברים שהתמזלו לנו (ילדה בריאה, ילדה נוחה), אבל בשורה התחתונה - נכון להיום כמות האושר שלי בעקבות הילדה עלתה, ולא רק נקודתית אלא גם ברמה הכללית - או בתרגום ישיר של איך שזה עובד לי בראש: כשאני עושה אינטגרל על כמות האושר בקיזוז התסכול / קושי, התוצאה האישית שלי היא חיובית - מאוד חיובית. אין לי דרך לדעת האם זה ימשיך, אבל אני אופטימי. דעתי האישית היא שהדבר החשוב ביותר זה להגיע לסיטואציה מוכנים - הן נפשית והן כלכלית. להכנס לאתגר הזה מפוזיציה עם בסיס רעוע עלול להיות הרסני, ולקחת אתגר מורכב מלכתחילה ולהפוך אותו לקשה בעשרות מונים. מי שנמצא בזוגיות ״גבולית״ וחושב שילד יסייע, באמא שלך, תשקול צעדיך היטב... אמנם הפוסט נכתב בפורום ציבורי, אבל ברור שמדובר בנושא רגשי ואישי. בחרתי לשתף בעיקר בשביל כל מיני אנשים שנמצאים באותה צומת בו הייתי בעצמי לפני שנה, אני זוכר היטב איך זה מרגיש. למען הסר ספק אין כאן כוונה לטעון שום דבר כללי לגבי תאי משפחה שאינם שלי. מוזמנים לחלוק את החוויות והרשמים שלכם אם יש לכם ילדים, או לשתף את המחשבות שלכם במידה ואתם מתחבטים בנושא בעצמכם. בתמונה: ילדונת ששומעת שאבא חופר עליה באיטנרנטים
  8. 21 points
    איך נפלו פולנים?! מרד אלור! אז למי שעוקב אחרי סיקורב – מפגר טורבו – הסיקור של הדודג' ניטרו, הרומן הזה הגיע לקיצו בסוף פברואר כאשר גמלה בי ההחלטה שזו השנה האחרונה שלי עם באנדי (הניטרו). אבל הגיע לו יום שישי פנוי ונדיר והחלטתי לקפוץ למגרש טרייד אין ענק בקרבת העבודה שלי – אוטו-דיל לצורך העיניין, סתם בכדי לראות איזה רכבים אפשר לרכוש בסכום שמגיע עד 80 אלף שקלים שזה בעצם התקציב שתכננתי עליו לסיום השנה הקרובה (תחילת 2021). לאמר את האמת מדובר בסוכנות שמוכרת אסטון מרטינים כמו לחמניות ורכבי יוקרה שם זה כמו מים בערך? למצוא שם רכב בטווחי מחיר שנופלים מ80 אלף שקלים אבל כאלו שהם בהחלט מציאה זו גם לא מציאה קלה. אז ראיתי איזו דודג' ראם שהיתה בטווח מחיר – צחקתי המשכתי הלא. ראיתי אאודי A1 מאובזרת ומאוד מעניינת חייב לציין שגרמה לי לחשוב על זה ברצינות בסכום שהיה ממש מפתה (נחטפה תוך שבוע) אבל המשכתי הלאה. ואז פתאום איפשהו בקצה המגרש ראיתי מכונית יפה, שחורה עם פסי כרום ואני מביט במחיר ובחיי 55 אלף שקלים – הרכב נראה ח-ד-ש! מביט בסמל ואני רואה שזה סיטרואן עם תג של DS ואני מבין שאני מביט על DS5 מאוד נדירה. ועשיתי את הטעות הייתי חייב לפתוח את הדלת ולהתיישב בפנים – ואני מתחיל לנסות להבין מה אני רואה וזה פשוט לא נגמר, העיניים לא מצליחות לנוח לרגע! מה זה הסלון המטורף הזה?!? המושבים הם משהו בליגה אחרת! עור משולב עם בד אלקנטרה אפור ואני מביט אחורה ואני פשוט רואה את הילדים שלי יושבים שם מבסוטים על החיים והרכב גדול מבפנים, מרגיש מאוד מרווח. ויש לרכב ריח של חדש. ואני קולט פתאום עד כמה המושב של הנהג נווווח – לא זה מפגר. ואני מביט בחומרים של הדשבורד והדלתות והידיות המתכתיות וכל הגימורים ואז מתחילים להגיע בערך אין סוף כפתורי חלונות בקונסולה המרכזית ואז אני מרים את הראש וקולט שיש קונסולה מרכזית – גם בגג!!! עם מיליון כפתורים!!! ואז אני קולט פתאום שרגע – זה לא גג רגיל יש פה כמה?!? אחד, שניים, שלושה! שלושההההה סאנרופים! מוציא לרגע את הראש מהרכב מביט על הגג ולא רואה פתחים – ואז אני קולט שכל הגג של הדבר הזה – הוא גג זכוכית אחד שלם מהווישרים הקידמיים – עד הווישרים האחורים – וואט דה פאק! אקסקיוז מיי פרנצ' ואחרי שאני קולט את ההלם – מיד חוזר לתוך הרכב, סוגר עליי את הדלת וממלמל לעצמי משהו כמו – לא רוצה לצאת, טוב לי בכסא הזה, אני אשאר לי כאן לישון אולי אבקש מהאשה שתקפיץ לי קצת שימורים. טוב יוצא מהרכב – מביט בתא מטען ופשוט ממשיך להכות בי שהרכב הזה לא נראה בן 6 שנים – הוא נראה אולי למעט סדק אחד בציפוי של אחד ממסגרות החלונות –בן 6 דקות! התא טען נוח, חכם – לא ענק אבל סופר פרקטי. ואני אומר לעצמי לעזעזל 55 אלף שקלים? שאסגור עסקה עכשיו? ואני אומר לעצמי לא אדי, תחשוב! זה מנוע THP ויש לך רכב שהוא טוב לפחות לעוד שנה בחיאת יא פולני תחזור הביתה. וחזרתי הביתה מאוד מבולבל לא סגור על עצמי אז החלטתי לדבר עם הבוס על הנושא והבוס שאלה אם הרכב יעשה צרות – אמרתי לה אני ממש לא אתפלא אם כן אבל יוכל פחות דלק, רכב משפחתי נורמאלי ואז כשהראיתי לה את התמונות היא אמרה לי אוקיי – רוצה רוצה רוצה ההכנות לעסקה בקיצור אמרתי לה שלא נראה לי שזה רכב שיחטפו אותו ולכן במהלך השבוע הקרוב אני אעשה שיעורים אלמד קצת על המנוע ועל הצרות של הרכב, אבדוק באמת את ההיתכנות לגלגל הלוואה ובמידה ויתנו לי הצעה הוגנת על הדודג' – ורק לאחר שאבדוק במקום את הרכב ואקח למכון בדיקה או מוסך – אסגור עסקה. מה הסבירות שזה יקרה? בערך 0.5% נכון? למדתי קצת על הTHP והבנתי שדווקא עיקר הצרות הן בגרסאת ה200 סוסים שלו וגם שאחרי שנת 2013 עשו שם שינויים בשרשרת תזמון ובנושא הצטברות הפיח והחלטתי שיש מצב לגשת לבדוק את הרכב. אז מה באמת קרה? נכנסתי לפאקינג בלק-אווט זה מה שקרה! אקסקיוז מיי פרנצ' וואנס אגאין מרד אלור. נכנס עם האיש מכירות לחדר – בן אדם נחמד מאוד וישיר בשם איתי. שואל אותו על הרכב ועל הנתונים – מראה לי שהרכב עם טסט ל11 חודשים – אני מראה לו שהדודג' בדיוק אותו הדבר. שזה כבר אומר לי שרכב נוסעים בן 6 שהרגע עבר טסט לפחות נבדק בטיחוטית ואין ליקויים (אח"כ תבינו איפה כאן היתה לי טעות אחת – לא נעימה אבל לא נוראית). מתשאל אותי קצת על הדודג' – ניגש לראות את הדודג' חוזרים למשרד והוא אומר לי אתה מקבל מחירון על הדודג' זה רכב שכי... שאט אפ אנד טייק מיי מאני! (זה מה שעבר לי בראש באותה שניה) מחירון על הדודג'?!? זהו נגמר... אני קונה את הDS גם אם היא לא מניעה (שוב מה שעבר לי בראש – או שאולי לא?) ניגשנו לסיטרואן (כן בתמונה אתם תראו את התביעות כף יד שלי – לא, לא מה שאתם חושבים כאן זה קארזפורם לא פורן האב) פתחתי מכסה מנוע, מביט מתחת לרכב הכל יבש! אפס סימן לנזילות. מביט ברדיאטור והכל נראה יבש רק שבמיכל החזרים חסרים מים – לא מודאג במקרה הכי גרוע אכלתי אותה ביישור קו ברדיאטור או צינור או משהו כי אין מיונז בנשם מנוע וגם באמת לא רואה שום סימן ברור לנזילת מים – כנראה שרק חסרים קצת. מניעים את הרכב על מנוע קר – לא שומע טרטור של שרשרת. הבן אדם מפעיל מזגן ואני מתיישב בתוך הרכב לנהוג. הנהיגה הראשונה – רושם ראשוני כאן, כבר בערך מהשני מטר הראשונים הבנתי שזה זה. לא ממש ידעתי מה עובר עליי רק ידעתי שאני אוהב את זה. הרכב שקט, רח ונימוך כמו חמאה מצד אחד. ההגה לא ממש ברור מה רוצה ממני – מרגיש כמו קונסולת משחקים על קפיץ שחוזר למרכז אבל כן מדוייק וכן מרגישים את הצמיגים. הרכב אכן נוקשה בכיול שלו כמו שכותבים כל הסוקרים אבל רחוק מלהיות לא נוח – להפך איכות נסיעה מרשימה מאוד לרכב שבאמת מרגיש שכיילו אותו בכלל להיות ספורטיבי. המנוע לא מפלצת בשום מובן אבל הרכב כן זריז ומשהו במנוע הזה מרגיש הכי לא 1.6 ליטר – יותר הייתי אומר מרגיש כמו איזה 2.5 או אפילו 3 אטמוספרי אם הייתי צריך לנחש מה יש שם. לא מרגיש צעצוע בכלל אלא באמת משהו שמתאים לרכב יוקרה שנועד להיות נוח, זריז אבל הקטע שלו הוא לא להיות מהיר. לא מכון בידקה ולא מוסך – נדפק לי המוח באותו הרגע. ומשם לסגירת העסקה זה היה מהיר מאוד. אפרופו באותו יום שישי הגיעה משפחה – אבא, אשה, וזוג צעיר שאחד מהם הוא הילד או הילדה שלהם – מגיעים באסטון מרטין שלמעט שריטה על אחד הג'אנטים חדשה נוצצת. האבא מצביע על האסטון מרטין שעמדה בעולם תצוגה – הם הניעו אותה – וואו איזו סימפוניה! ואחרי כמה דקות כאילו ורכש שקית עוגיות ביקש לקנות אותה בשבילו ועוד אחת לילדים. מדהים. האשה היתה נראית לי מוכרת – צמרת עסקית או בנקאית לא יודע אבל נראיתה לי מוכרת. בשבת של אותו סופשבוע קפצתי לכפר קסם וקניתי שני גלונים של נוזל קירור מקורי סיטרואן – 70 שקלים סה"כ. מה שאני מעלה עכשיו זה תמונות של הרכב סמוך לביצוע הרכישה ועד הבאתו הביתה. בפוסט הבא אתאר את יישור הקו שהוא עבר ולאחר מכן אגיע לחווד לאחר חודש בעלות וסקירת הרכב עצמו – יש כאן הממווון לכתוב כי יש כאן המון על מה. סטיי טיונד מיי פרנץ'! אפרופו עלויות - המחירון של הדודג' היה 20,200 שקלים המחירון של הDS היה 54 אלף שקלים תמונות
  9. 21 points
    באביב לפני 83 שנה תמה תקופת ספינות האוויר (צפלינים) האזרחיות, אחרי אירוע שמופיע בעטיפת אלבום הבכורה של לד זפלין. * ספינת אוויר היא כלי טייס ממונע אשר משקלו קל יותר ממשקל האוויר, הוא צף באוויר בדומה לאונייה במים. אחרי 5 שנות עבודה ב 1936 הושלמה בגרמניה בניה של ספינת האוויר הגדולה ביותר לאותה תקופה (ובכלל) שכונתה LZ129 Hindenburg, על שם קנצלר גרמניה פאול פון הינדנבורג שנפטר תקופה קצרה קודם לכן. הינדנבורג היה מדהים בגודלו. אורכו 245 מטר, שזה רק כמה עשרות מטרים פחות מאורכה של טיטאניק. הוא היה צפלין קשיח זאת אומרת גוף בעל שלד אלומינים ששומר על צורתו גם ללא גז, בניגוד לגוף רך בצפלינים קטנים. הונע באמצעות 4 מנועי דיזל תעופתיים 16 צילינדרים של מרצדס, 900 כ"ס כל אחד. המנועים מוקמו מחוץ לגוף בחופות נפרדות. לכל חופה מוביל גשר שרות ולכל מנוע צמוד מכונאי מוטס שמשגיח על העבודה שלו. המנועים מפעילים פרופלורים מעץ בקוטר 6 מטר, דרך תמסורת הפחתה. מהירות עד 135 קמ"ש, במיכלים 60.000 ליטר סולר שמאפשרים טווח של 14.000 ק"מ. תהליך הבניה: כך הוא נראה. על הסיפון היו 25 תאים לנוסעים עם 2 מקומות בכל אחד (בהמשך מספר הנוסעים הוגדל מ 50 ל 72), מסעדה, ספריה, מטבח וסאלון מפואר. רוב פרטי הריהוט והאיבזור היו עשויים מאלומינים כלי לחסוך במשקל. צוות ספינת האוויר כלל 54 אנשים בהתחלה ועם הגדלת כמות הנוסעים נוספו עוד 6 אנשי צוות. בתוך אחד התאים: בסאלון. תאי הנוסעים מוקמו בחלקו התחתון של גוף הספינה, מעל תא הפיקוד הזה. לא היו בתאים חלונות. לפי התכנון המקורי, הינדנבורג היה אמור להיות ממולא בגז הליום, גז בטוח ולא נפיץ. באותם שנים רק לארה"ב הייתה יכולת להפיק הליום ומתכנני הספנה בנו על כך שתהיה להם אפשרות לקנות את הגז מארה"ב, אבל ארה"ב הטילו אמברגו. לא היו מוכנים למכור הליום לגרמניה כי כבר אז התחילו לחשוש מהמשטר הגרמני. עקב כך ומחוסר ברירה הוסב הינדנבורג למילוי בגז מימן, גז דליק מאוד. שימוש במימן חייב יישום כללי בטיחות אש נוקשים - כל הנוסעים בעליה על הסיפון נדרשו להפקיד גפרורים, מצתים, סיגריות וכדומה, אנשי הצוות לבשו מדים מבד אנטיסטטי ונעלים עם סוליה מבודדת ועוד. יחד עם זאת, היה על הסיפון תא עישון אחד עם מצית חשמלי ובידוד אסבסט לקירות. בתא העישון נשמר לחץ גבוה במעט מהאטמוספרי על מנת לשלול כל אפשרות של חדירת מימן לתוך התא. הינדנבורג ביצע בהצלחה מספר רב של טיסות בתוך אירופה ומספר טיסות טרנסאטלנטיות לצפן ולדרום אמריקה, סה"כ 63 טיסות. טיסה מגרמניה לחוף המזרחי של ארה"ב ארכה כ 3 ימים, זמן שיא יחסית לשבועיים שהיה לוקח לאונייות לעשות את המסלול הזה. ב 3.5.1937 בפרנקפורט, 36 נוסעים, רובם אנשי עסקים, עלו על סיפון הינדנבורג בדרכם לארה"ב. הקברניט היה מקס פרוס, טייס מנוסה בעל מספר רב של שעות טיסה על צפלינים עוד מתקופת מלחמת העולם הראשונה. הטיסה הייתה אמורה לקחת כיומיים וחצי אבל מעל האוקיינוס האטלנטי נשבה רוח חזקה לכיוון מזרח שהורידה את המהירות והינדנבורג מעט איחר את הל"ז. פרוס היה לחוץ כי בדרך חזרה הוא היה צריך להטיס לאירופה אורחי VIP לטקס הכתרה של מלך בריטניה. איחור פירושו פגיעה במוניטין של החברה וירידה בהכנסות. עדיין בשל תנאי מזג האוויר הסוערים, כבר קרוב לחופי ארה"ב ב 6 למאי פרוס נאלץ לסטות מהמסלול המתוכנן. אחרי זה הוא הנמיך טוס מעל מנהטן כדי לתת לנוסעים להנות מהנוף והמשיך לכיוון בסיס חייל האוויר בלייקהרסט, שם היה מגדל עגינה היעודי לו. הינדנבורג הגיע לאיזור הבסיס בשעה 16:00 אך כיוון שהסערה טרם הסתיימה לא קיבל אישור נחיתה. רק ב 18:12 התקבל האישור לנחות וצוות הצפלין החל לבצע תמרוני נחיתה שכללו סיבוב גדול על מנת למקם את גוף הספינה נכון מבחינת כיוון הרוח. שעה אחרי זה, ב 19:11 הידנבורג נעמד בגובה 180 מטר מעל מגדל העגינה במקום נכחו מספר עיתונאים שהסריטו את הנחיתה, אחד מהם שידר אותה בשידור חי. ב 19:14 פרוס נותן פקודה להעביר את המנועים לרוורס על מנת לבלום את הספינה לגמרי, וקצין המשנה לאמן נותן פקודה לשחרר מימן על מנת לרדת נמוך יותר ולא לבזבז עוד זמן על תמרונים. ב 19:21 בגובה 90 מטר הורדו חבלי הנחיתה. צוות קרקע של 250 איש היה אמור למשוך את הינדנבורג אל המגדל באמצעות החבלים האלו. באותו רגע נשמע "בום", סביב גוף הספינה הופיעה "הילה" בצבע כחול שמהר מאוד שינתה את הצבע לכתום ותוך מספר שניות הופיעו להבות אש. לאחר עוד מספר שניות כל גוף הספינה הפך לכדור אש ואחרי 34 שנות הספינה התפרקה באוויר ונפלה על הקרקע כערמת ברזלים. כשהאש הגיעה לאיזור תאי הנוסעים, הצפלין היה בגובה 50 מטר, חלק מהנוסעים שברו חלונות וקפצו, חלק הסתגרו בתאים, חלק המתינו להזדמנות לקפוץ מגובה הגיוני יותר. אנשי צוות קרקע ברחו תחילה למקום בטוח אבל מפקדיהם הורו להם לחזור לעזור לניצולים ולכבות את השריפה. מתוך 97 נוסעים ואנשי צוות 62 ניצלו, כולל הקברניט פרוס. בהתחלה דובר על חבלה מכוונת אך בתחקיר שבוצע האפשרות הזו נשללה. הסיבה להתפתחות הדלקה - דליפת מימן פנימה לחללים הטכניים בתוך גוף הספינה מאחד הבלונים שניזוק בתמרוני נחיתה הגסים יחסית. שיחרור המימן בהוראת הקצין לאמן לא היה מנוגד להוראות. ההוראות אסרו על פעולה זו רק בעת סופת רעמים שהסתיימה נכון לשעת הנחיתה. אבל אחרי טיסה בסערה גוף הספינה נטען בחשמל סטטי שבדיוק נפרק לקרקע דרך חבלי הנחיתה ובמגע עם מימן גרם לאותה הילה כחולה ולהצתת המימן. כאמור, כל האירוע הוסרט והועבר בשידור חי. החל מאותה נקודת זמן הפופלריות של הצפלינים ירדה לקרשים, שימוש בהם למטרות אזרחיות הופסק ושני צפילנים זהים להינדנבורג (אחד מוכן ואחד בתהליך בנייה), נגרטו. תקופת הצפלינים הסתיימה. בעיר Friedrichshafen בגרמניה פועל מוזיאון הצפלינים שמוקדש בחלקו הגדול לאירוע הזה כולל פרגמנטים משוחזרים של הינדנבורג. לא ביקרתי, אולי מתישהו בעתיד. תמונות מהאינטרנט, קרדיט לצלמים.
  10. 17 points
    בסוף 2019 קפצתי לכמה ימים למסקבה... מה כל רוסי נורמלי עושה בתאריך 31/12? טוב, זה ברור, כולם יודעים אז זהו, קפצתי לבקר במוזיאון מכוניות שנפתח לא מזמן. המוזיאון ממוקם במתחם מפעל קריסטל, מפעל הסטורי שנפתח ב 1901 וייצר אך ורק משקאות חריפים. המפעל עצמו לא פועל באתר הזה כבר מספר שנים, הייצור הוצא מחוץ לעיר. אבל כל המתחם מתוחזק ונשמר במצב מצויין. עובר את הש"ג, שם שואלים אותי מה מטרת הביקור ואחרי שעניתי מסבירים איך להגיע למוזיאון. חוצה את הרחבה הנטושה של המפעל שנראית כאילו רק אתמול הייתה מלאה בעובדים שיצוא להפסקה. בדרך, בתוך המתחם של המפעל עברתי ליד איזו תצוגה אפוקליפטית שלא קשורה למוזיאון, המקום היה סגור כך שלא הבנתי מה בדיוק הרעיון. ממשיך, חוצה את פסי הרכבת, פה היה פעם מסוף הסחורות של המפעל. מסביב מספר פסלים תמטיים. ותצוגה חיצונית קטנה ברוח אווירת ה"נובי גוד". נכנס פנימה, בפנים יושבות שתי בחורות נחמדות בקופה. הן די מופתעות...מה באמת מישהו הגיע ביום הזה? -"תרצה לבקר במוזיאון?" -"כן כמובן, אחרת בשביל מה הגעתי..." קניתי כרטיס, יקר באופן יחסי, כ 40 ש"ח. השארתי את המעיל בחדר היעודי למעילים ונכנסתי. בתצוגה יש כ 150 מכוניות, שטח התצוגה 7000 מטר. חלק גדול דווקא מכוניות מערביות. ממש בכניסה מספר דגמים שמציגם עקרונות פיזיים שונים ואבני דרך בהסטוריית המצאת המכונית. בהמשך, צעצועים מוטריים של פעם, עשויים מברזל ובמשקל איזה 10 קילו כל אחד יש כמה מכוניות פתוחות בהן אפשר לשבת. או אפילו לראות את כל המבנה הפנימי. או להרגיש נהג במונית שרות, כאשר במסכים שבחלונות מקרינים את תמונות העיר מפעם. אחרי זה המשכתי לתצוגה עצמה. התצוגה מחולקת לפי מדינות ותקופות. מכוניות סובייטית, אירופאיות ואמריקאיות בתצוגות נפרדות. יש פרטים "תקופתיים" כמו הטלפון או החדר הזה בחלק הסובייטי או תחנת דלק בחלק האמריקאי. מה שאולי הכי אהבתי - שחזור מוסך וכלי עבודה. עוד מספר מוצגים. ביציאה מהמוזיאון חנות קטנה עם דגמי מכוניות, חולצות וכו'. לא המוזיאון הכי גדול שראיתי אבל נחמד, שווה ביקור לדעתי גם בזכות האתר בו הוא נמצא. ובמיוחד כשאתה המבקר היחיד, מסתובב שם בשקט מוחלט. אתר האינטרנט - www.automuseum.ru מטרת הפוסט הזה היא גם לבדוק איך המערכת החדשה מתמודדת עם העלת כמות גדולה של תמונות בנפח גדול וזה על פניו נראה מצויין...
  11. 15 points
    תקופה לא פשוטה זו. לאף אחד. למי יותר, למי פחות, מה שבטוח הוא שאף אחד לא הולך לעבור אותה כאילו כלום. בעיקר עסקים קטנים ועצמאים. לכן החלטנו לפתוח עבורכם - בין אם אתם עצמאים שעובדים לבד ובין אם אתם בעלי עסק - שרשור פרסום ופרגון חינמי לחלוטין. השרשור ישאר בראש הפורום למהלך התקופה הקרובה ועד שכולנו נוכל לחזור לשגרה של כולנו. אז ספרו לנו על עצמכם: מי אתם מה שם העסק מה תחום העיסוק איפה אתם נותנים שירותים (או איפה ממוקם העסק) מה שעות הפעילות מה טווח המחירים איך אפשר ליצור איתכם קשר (טלפון, לינק לאתר או עמוד פייסבוק) האם אתם מעניקים הטבות כלשהן כדי למשוך עוד אנשים (ממש לא חובה, רק כדי שאנשים יידעו) כל דבר אחר שאתם חושבים שכדאי לנו לדעת. *משתמשים שאינם עסקים, ורוצים לפרגן על היוזמה או לכתוב תגובה לעסק, השתמשו בתגובות (תודה, אהבתי וכו'). בואו נימנע - רק הפעם - מפיתוח דיון פורה וניתן את הבמה לאלו שצריכים אותה באמת. אם אתם רוצים לעזור (ואנחנו רוצים שתעזרו) פרסמנו פוסט בפייסבוק ואתם מוזמנים לשתף אותו.
  12. 15 points
    שלום לכולם מי שהצליח לשים לב, כמעט כל שרשור שיזמתי בשנה-שנתיים (ואולי יותר) האחרונות היה קשור לחיפוש אחר הרכב הבא. אז כן, חיפשתי די הרבה. אז במשך קרוב ל5 שנים התניידתי עם מיצובישי לנסר ספורטבק 2011 שהייתי מרוצה ממנה מאוד (ועדיין חושב שזאת הייתה קנייה טובה), אבל תמיד היה חסר לי משהו אחד - כוח. לא שהלנסר ספורטבק זה רכב מאוד חלש, בכל התקופה הראשונה שנהגתי בו הרגשתי שזה רכב חזק ומספק לרוב הנסיעות, כמובן אפשר לדבר עד מחר על התחושה האנמית של הגיר הרציף (שדי אהבתי את היתרונות של הגיר באיזשהו מקום), פשוט עם הזמן מתרגלים, ובטבע שלנו (או רק שלי?) תמיד נרצה יותר. ואז התחלתי להשתעשע עם הרעיון של קניית ראליארט, שזאת בעצם גרסת ביניים בין הלנסר הרגילה לאיבו המשוגעת. מכיוון שיש או היו רק 5 כאלו בארץ (ומצאתי את כולן אגב), לא היה קל לשים את היד על אחת במצב מדהים. בסוף בסוף מצאתי, אבל זה סיפור ארוך שלא ממש רלוונטי לסיפור הזה מאז הג'וק לא יצא מהראש (לא, לא של ניסאן) אז החלטתי לחפש חלופה, והקריטריונים היו: אוטומט בלבד ביצועי מנוע ברמה גבוהה, לא רק תאוצה מ0 ל100. גם מומנט היה חשוב כאן. תקשורת עם הנהג. התנהגות כביש חדה פחות דיבר אליי, הנסיעות שלי הן מנהלתיות. אני לא עושה טיולי נהיגה, מסלולים וכו'... אבל רציתי שלפחות תהיה תקשורת, הגה בעל משקל וכו'.. אמינות כמה שניתן. תקלות קורות, אבל מחלות ידועות מראש - לא בא בחשבון. לא לנקר עיניים. כמה שפחות סמל - ככה יותר טוב. אבזור - לא מתפנק, אבל אני אוהב אבזור ולפחות שיהיה בקרת שיוט ובקרת אקלים. חובה אצלי מכאן התחילו החיפושים הלא נגמרים. נשבע לכם שלא תמצאו רכב שלא חשבתי עליו. לא דילגתי על אחד. לא פסלתי שנתונים, לא פסלתי עיצוב, לרגעים הייתי מוכן לוותר על קריטריון אחד או שניים, אבל בכל פעם זה לא היה זה ולא התפשרתי. באופציות היו המון המון סוגים: רכבי הוט האץ', סתם סופר מיני חזקות, מנהלים עממיות, מנהלים יוקרתיות, אמריקאיות, משפחתיות יותר "סטנדרטיות" אבל עם פאנץ' של מנוע חזק, הרבה מאוד ואגיות, רכבי דיזל, אפילו ג'יפונים שלא חשבתי שאלך לשם, בקיצור, מה לא?! בכל מקרה... לא מצאתי... או שזה היה רחוק מהקריטריונים, או שאני בעייתי. אז חידדתי קצת את הקריטריונים: רק מנוע טורבו, בלי תיבות רובוטיות על שלל גווניהם ורצוי קצת שונה מהנוף בכבישי ישראל. וננעלתי על וולוו C30 T5 מעולם לא חשבתי שאלך על וולוו, זה למבוגרים לא? אז זהו שלא ממש... היא גם ענתה לי על כל הקריטריונים פחות או יותר, אז התחלתי בחיפושים. ראיתי לא מעט. חלקן היו במצב סביר, והיו גם כאלה שלא הבנתי איך יש להן טסט. הבעיה היא שאין הרבה כאלו בארץ, אמנם אם מצאתי 5 מתוך 5 ראליארטים שיש בארץ, מה הבעיה למצוא רכב שיש בערך 50 כאלו בארץ? מסתבר שלא בעיה, הבעיה היא למצוא אחת נורמלית. התחלתי להתפשר על נתונים יבשים העיקר שאמצא אחת במצב מכאני סביר, ומצאתי. התחלתי תהליך מכירה של הלנסר ספורטבק שהיה מהיר וקל ממה שציפיתי, ואז בזמן שאני בלי רכב התחלתי קצת להתלבט מחדש על הC30 שראיתי, גם הבעלים לא ממש שיתפו פעולה ומרחו אותי כשרציתי לראות תיעוד כלשהו על הטיפולים וכו'.. בנוסף לכל זה נפלה עליי הוצאה יחסית כבדה, שיכולתי להתגבר עליה, אבל ירד לי כל האוויר והרגשתי שזה פשוט לא הזמן. אז התחלתי במסע חדש של חיפושים על רכב זמני, בכמה שפחות כסף, כמה שיותר אמין, שאוכל למכור כמה שיותר מהר ובכמה שפחות הפסד במידה ואמצא C30 T5 ראויה. קניתי זמנית מאזדה 6 משנת 2008 (דור 2) כשבועיים אחרי שקניתי אותה, התפרסמה לה C30 T5 חמודה במאיר טרייד, עם נתונים שעוברים אצלי, אבל היו כאן שתי בעיות, הראשונה: זה היה לי קצת צפוף לקנייה של המאזדה, הבעיה השנייה - כשהתקשרתי לברר, אמרו לי שהיא נמכרה. מכאן פשוט ניסיתי כל דרך אפשרית כדי למצוא C30 T5, ושוב, גם כשמצאתי, הן לא היו במצב קנייה לדעתי, ובנוסף על כל זה? הרבה מעל המחירון ללא הצדקה. מה נסגר?! אז מחודש מאי 2019 הייתי עם המאזדה ששירתה מעולה, וכשהתקרבנו לפברואר 2020 ואיתו היום הולדת שלי, החלטתי שזהו, מגיעה לי מתנה, אני מגדיל את התקציב... וקניתי וולוו S60 T5 ברמת גימור R-DESING PLUS משנת 2015 קניתי אותה ממאיר טרייד, במצב מעולה ועם נתונים טובים מאוד, יד 1 פרטית ו-45K ק"מ. אז איך היא? הרבה מעבר לציפיות שהיו לי, חזקה מאוד, מתקשרת ברמה שרציתי, איכותית, נוחה (במיוחד המושבים!), מאובזרת ברמה גבוהה מאוד ומבחינת עיצוב זה גם בול כמו שאני אוהב, הS60 בבסיסה נראת מאוד סולידית, אבל עם האבזור של ה-R-Desing מתקבל שילוב של ספורטיביות עם הסולידיות הזאת. ככה שהיא לא מכובדת ורשמית מדי כמו אאודי A4 או מרצדס C קלאס, אבל גם לא מוחצנת וצעקנית כמו לקסוס IS300h למשל. כמובן שזה עניין של טעם אבל זאת נקודת המבט שלי. אפרופו מתחרות, ברגע שהתקציב עלה, לא ננעלתי על וולוו מלכתחילה כמו שזה נראה. בדקתי את כל האופציות שיש ועדיין לא מצאתי משהו שהתאים יותר, מה גם שכאן התמורה לכסף היא הגבוהה ביותר. בנוסף להכל ממה שבדקתי רמת האמינות טובה, האחזקה יחסית שפויה, הביטוח יותר זול לי מהמון רכבים אחרים, אפילו מהלנסר ספורטבק שהייתה שווה שליש, כנראה בין היתר בזכות המערכות בטיחות. מעבר לכך אני מרוצה מכל תהליך הקנייה ממאיר טרייד, קיבלתי שם שירות מעולה. אפשר גם לציין שבמהלך הקנייה של הוולוו התחלתי תהליך קניית רכב נוסף עם הבת זוג שלי (בשבילה) ממחלקת טרייד אין של יבואן אחר, וההתרשמות שלנו היא שרמת השירות שם הייתה מבישה, מזלזלת ומתסכלת ברמות, ככה שזה לא מובן מאליו. בנוסף להכל גיליתי שיש לי בעיה בתדלוק של הרכב, ידית התדלוק כל הזמן הייתה במהלך קופצת והתדלוק היה מעצבן וארוך. קפצתי למוסך מאיר ואמרו לי שם שתיקון יכול לעלות באזור ה-2,700 ש"ח. אמרתי להם שמדובר בקנייה ממש טרייה מהטרייד אין שלהם, בדקו לי את העניין ותיקנו לי את התקלה ללא עלות כלל. סך הכל אני מאוד מרוצה, לא ציפיתי שזה מה שאעשה בסוף, אבל קפצתי כמה רמות קדימה, כמובן אעדכן כאן בהמשך לגבי החווית אחזקה של הרכב, ואני מקווה שאשב בשקט ב3-4 שנים הקרובות, עד הג'וק הבא (לא, לא של ניסאן!)
  13. 13 points
    לפי לא מעט שנים חיפשתי לקנות רכב יפני אבל מכיוון שלא אוהב את תצורת הסדאן הקלאסית ואת רוב העיצובים היפניים של אותם שנים, חיפשתי משהו קצת שונה והעיקר שלא יהיה סדאן. התגלגלתי במהלך החיפושים לסיוויק הזו, דגם לא כ"כ מוכר בארץ שנמכר בין 2001-2005 במספרים קטנים ביחס לסיוויק סדאן הרגילה. ברוב המקרים ואצל רוב היצרנים גרסת הסדאן זהה כמעט לחלוטין לגרסת ה 5 דלתות למעט החלק האחורי אבל במקרה של הונדה זה שונה. חוץ מהמנוע והגיר אין חלקים משותפים בין שני הדגמים, אין אף חלק חיצוני או פנימי זהה. ה 5 דלתות היא דגם עצמאי עבור השוק האירופאי. ייצור באנגליה. האוטו היה שמור יחסית עם 70.000 ק"מ, יד ראשונה, נרכש מעט מתחת למחירון בגלל מצב חיצוני לא מושלם. מודל 2003. רמת איבזור LS האמצעית עם ABS, נעילה מרכזית עם שלט מקורי, 4 חלונות חשמל, כיוון גובה כסא נהג, מראות חשמליות, 4 כריות אוויר ובלמי דיסק בכל הגלגלים. מנוע 1600 עם מערכת VTEC המפורסמת של הונדה שבדגם הזה ירד מ 125 כ"ס שהיו בדגמים קודמים ל 110 כ"ס לטובת שיפור במומנט. גיר אוטומטי 4 הילוכים, גיר ידני לא הוצע בכלל בגרסה ה 5 דלתות בדור הזה. מתלה קידמי מקפרסון סטנדרטי, שוב, בניגוד לדורות הקודמים שהיו עם מתלה רב חיבורי מקדימה. מתלה אחורי נשאר נפרד, לא קורת מתח. הגה כוח עם תגבור חשמלי, זו כנראה המכונית השניה בארץ (אחרי פונטו ספייס) שהגיע עם הגה כוח חשמלי. התחלתי לנהוג, הגה קל ודי מעצבן, ללא תחושת מרכז ברורה. נוחות נסיעה סבירה. לא סיטרואן של פעם אבל גם לא יפנית מתרסקת משנות ה 90. בינוני על הצד הטוב דווקא. המנוע חזק יחסית אבל השילוב מנוע-גיר "משוחרר" מאוד, החלפות הילוכים בסל"ד גבוה, תגובות מרוחות ובנוסף הרכב כמעט ולא מתקדם במקום בדרייב ללא גז, שיפוע מזערי ביותר עוצר את ההתקדמות. הוא התגלה כמרווח באופן מפתיע. אין תעלת "דרייבשאפט" - רצפה שטוחה לגמרי באיזור המושבים האחוריים וגם המרווח בינהם לבין הגב של המושבים הקידמיים גדול מאוד. המושבים מתקפלים 40/60, כאשר גם כרית המושב מתקפלת ולא רק המשענת, לקבלת רצפה שטחה בתא המטען. עוד דבר לא שגרתי לאותה תקופה - מיקום ידית ההילוכים. זה פחות קריטי כשמדובר באוטומטי אבל עדיין, מאוד נוח. הידית קרובה להגה ו"נופלת" ישר ליד. אין כפתור ביטול O/D, אלא הונדה רואים את זה כ D4 ו D3. ז"א שימוש ב 4 הילוכים או ב 3. מעבר בין שני המצבים הוא על ידי הזזת הידית שמאלה-ימינה. גם המרווח מקדימה מצויין. בין המושבים, איפה שבדרך כלל נמצאת ידית ההילוכים יש תא אחסון גדול מאוד עם שתי קומות נפרדות. לוח שעונים פשוט מאוד שלא לאמור פרימיטיבי, ללא מחשב דרך, ללא דימר, בגדול נשאר ללא שינוי משנות ה 90. המכונית הייתה ברשותי 7 שנים. צריכת דלק עירונית 1 ל 8.5, בינעירונית לא יצא לי למדוד על פני מיכל שלם. היא לא בדיוק הצדיקה את תדמית האמינות של הונדה. במהלת התקופה היא עשתה אצלי רק כ 40 אלף ק"מ ובזמן הזה הוחלף בולם זעזועים שבור, מדחס מזגן עקב פולי שהתפרק, חיישן חמצן, מנוע נעילה מרכזית בדלת נהג, חיין קאמשאפן, בוקסות במשולשים קידמיים ואולי עוד משהו ששכחתי. גליתי שיש בעיית חלפים מסויימת, כאמור שום דבר לא מתאים מדגם 4 דלתות. אפילו דברים טריוואלים כמו סך שמש ופילטר אוויר - שונים. מצאי החלפים התחליפים בארץ לא גדול. עדיין אחרי 15 שנה המנוע והגיר תפקדו כמו חדשים ובגדול הכל באוטו עבד והוא לא הרגיש בכלל בן 15. כשפרסמתי אותה למכירה, קיבלתי מבול של טלפונים והיא נמכרה תוך כמה שעות. Civic__3.pdf Civic__4.pdf
  14. 13 points
    אמלק – סיטרואן C4 מנוע 1.2 טורבו 130כ"ס. אחלה אוטו, זריז, די מרווח, מנוע מעולה ותיבת הילוכים נהדרת. שקט מופתי בנהיגה במהירויות יפות... מזגן נהדר עם גישה ישירה ולא דרך תפריט מחשב. חסרונות - לעיתים רחוקות מאוד יש קצת רעידות, ממש לא מטריד. אמינות כמעט מופתית פרט לנושא החגורה שהוחלפה כבר מזמן. היו היתה אלמרה, עברה במשפחה שנים, שנים היתה אצלנו. שירתה אותנו בכבוד. הזדקנה ועשיתי טעות ולא נפטרתי ממנה שנה קודם. האכילה אותי מרורים. הייתי צריך רכב לא יקר, בטיחותי, נוח. לא רציתי להשקיע הרבה כי לא ידעתי לכמה זמן אחזיק אותו. היה גם אפשרות לקבלת רכב חברה שהתעכבה. מה עושים? מנסים למצוא גם וגם וגם. שקלתי גם C4 פיקאסו שיהיה עוד יותר מרווח לילדים. הסתכלתי קצת על פיזו 308, ראיתי איזה 301 עצובה בלובינסקי טרייד . נפלתי על בחור שמכר סיטרואן 2015 C4 ושכח למכור אותה שנייה לפני רילוקיישן יותר נכון ירידה מהארץ. נשמע מופרך. הפעלתי מומחה מכוניות שיבדוק שזה לא סוחר שמוכר לי סוס מת. הבחור אישר שהכל תקין והרכב במצב תצוגה. . באתי לראות את הרכב. צבע אדום יין מגניב. מספר שריטות שטחיות מבחוץ על דלת אחת. בפנים הרכב במצב תצוגה, ממש לא רכב של 88km באתי לעשות העברת בעלות. לא עוברת. חופר ברשיון. לא מבין מה הבעיה. הרשיון משולם. הבעלים שבערב עוזב עם משפחתו את ישראל, מראה לי איזה נייר שהילדה קשקשה עליו. מסתבר שהוא שילם אגרת רישוי אבל לא ביצע טסט. חבר אמר לו שלא צריך. כלומר למעשה הבחור נסע חצי שנה עם רשיון רכב לא בתוקף. הבחור נסע לבצע טסט, ממש לחוץ, כי בערב הם על המטוס וכל הבית ארוז. עשה טסט, עבר, ונסע משם. כמובן בלי האישור... החזרתי אותו לקבל את המדבקת טסט ואת החותמת על הרישיון... עדיין אי אפשר להעביר טסט כי מחשב משרד הרישוי לא התעדכן. אם עד אותה נקודה הייתי לחוץ שמדובר בסוחר ממש מתוחכם, הבנתי שמדובר באיש שלא כך לא מבין בדברים האלה ונרגעתי. הרכב עבר לידי לאחר מספר ימים נוספים באמצעות יפוי כח. השם ירחם. העברתי לו כסף בהעברה בנקאית. הרכב נוסע מעולה. מנוע טורבו גמיש לדעתי, פעם ראשונה שיש לי מנוע טורבו בנזין. התיבה הילוכים מכוילת על הצד החסכוני כלומר מעלה הילוך בזריזות אבל עדיין שומרת על כח. מצב ספורט שבדקתי אותו פעם אחת מושך את ההילוכים וגם לדעתי מחדד את תגובת המצערת לדוושת הגז. הבנתי שיש גם נעילת ממיר מומנט בתיבה שתורמת גם לביצועים (המומנט מעיף אותך קדימה) וגם לחיסכון בדלק. מאוד נוח להעביר הילוכים ידנית, להזיז את הידית למצב M ואז דחיפה עדינה קדימה או אחורה. הרכב מעביר אותם בזריזות ובאמת בנוי לאפשרות הזאת שבהרבה רכבים מאוד מאוד לא נוחה. 99% מהזמן אני על D. לפעמים בירידה ארוכה מוריד הילוכים גם ידנית. מאוד נוח לנסוע ברכב, מושבים מצויינים, מערכת שמע טובה עם מסך מגע 7 אינץ עם בלוטוט ודיבורית. יש אפשרות להתקין אנדרואיד ומצלמה בנוסף מבירור שעשיתי אבל כרגע לא רואה בזה צורך. שדה ראייה מעולה לכל הצדדים, חלונות אחוריים ומטען מושחרים מקוריים. אני רוב הזמן שומע מוזיקה דרך ספוטיפיי, עובד מעולה כולל שליטה מההגה. הרדיו גם מעולה. יש גם בקרת לחץ אוויר בגלגלים. נא לשים לב – יש חיישן בכל גלגל והוא מדווח מה הגלגל הסורר ולא רק שיש בעיה. בהחלפת הצמיגים הם התלבלבו ושמתי לב לזה דרך התפריט והחזירו כל גלגל למקום שלו. אין בעיה להחליף בין הגלגלים, רק שאם יש לחץ אוויר נמוך הגלגל הרלוונטי יהיה במיקום אחר... מזגן – המזגן הכי טוב שהיה לי אי פעם. זה בקרת אקלים עם כיוון טמפ נהג ונוסע. המפוח אימתני. נדמה לי שיש לו 7 או 8 רמות עוצמה. ברמה המקסימלית הוא עושה רעש אבל מזיז אוויר באופן מטורף. רוב הזמן הוא על רמה 1/2. הקירור עצמו נהדר והוא מצליח לקרר את הרכב בצורה אפקטיבית מהר מאוד. איכות ההרכבה מעולה. אין רעש של שום דבר. רעשי צמיגים ורעשי רוח לדעתי מאוד נמוכים. תענוג. אתה סוגר את החלון ויש שקט. הדבר היחיד שמשמיע רעש זה הלוח מקשים של הקודנית שמשום מה נמצא על תושבת קטנה ולא מודבק. חשבתי להוריד את התושבת ולהדביק אבל אז חשבתי שכל הקודנית מיותרת. כרגע היא שם. תזכורת לעצמי - צריך לדחוף שם חתיכת מחק. חלונות חשמל – כולם אוטומטיים כלפי מעלה ומטה. יש לרכב קטע שאנשים לא מבינים – אם אתה רוצה לסגור חלונות אחרי שנעלת – צריך לחיצה ארוכה על השלט. זה קטע בטיחותי. זה הופך את סגירת החלונות לאחריות של הנהג. הרעיון של מרים חלונות חשמליים שפועל תמיד הוא לא בטיחותי ויכול לגרום לאסון. טופל כמו שעון שוויצרי בלובינסקי. עלה על הכביש ב 9/2015. בעלים ראשון הוא איש צבא קבע לשעבר מבוגר פנסיונר שנסע על הרכב קמ מכובד. לא היו בעיות משמעותיות שאילצו כניסה לא מתוכננת. עבר בעלות באיזור ה73k. בעיות כן משביתות – הרצועת טיימינג שהוחלפה אצל הבעלים השניים. הבעלים השניים קנה את האוטו, נאלץ להכניס אותו לטיפול גדול. זמן קצר אחרי הטיפול הלכה הרצועה... לא פלא שהוא החליט למכור. הבעלים השלישיים, נסע ברכב תקופה קצרה יחסית ונאלץ למכור בגלל רילוקיישן, יותר נכון שהם כנראה עזבו את המדינה לתמיד ☹ אני הרביעי 😊 בהעברת בעלות קיבלתי שובר לטיפול קטן. הכנסתי את הרכב ללובינסקי שורק, שם בוצעה החלפה פילטר + שמן + פילטר אוויר. יש אחריות על מנוע וגיר עד 5 שנים או 100k לאחר מספר חודשים נדלקה נורה אזהרה. נסעתי לשורק. האבחנה – חיישן VVT וגם תרמוסטט. אני בטוח ב100% שהתקלה שהם מצאו על התרמוסטט היתה ישנה ונוצרה בטיפול הקודם (בכל תקלה יש את הקמ, שעה ומצב הרכב והמהירות). אין שום בעיה בטרמוסטט במנוע הזה (בניגוד למודלים הקודמים). לא מבין למה לא התווכחתי איתם. יש שרשור ישן שפתחתי על זה ויש לי תצלומים של כל התקלות. קיבלתי הנחה משמעותית והחליפו תרמוסטט וחיישן VVT. גם הקפיצו אותי לרכבת ואספו אותי למחרת. חבל מאוד שלא החליפו את החיישן עם החלפת הטיימינג. מאז הכל היה שקט. הרכב לא נוסע הרבה יחסית, פעם בשבוע נסיעה בינונית ופעם בשבוע נסיעה קצרה. זה רכב שני, והראשון גדול יותר. הצמיגים שכולם היו סיניים (וזוג אחד מהם אפילו הותקן בלובינסקי שזה בושה) עשו קצת רעשים בסיבובים, במיוחד בחורף ונראו קשים. במסגרת העובדה שאני מתרחק מחלפים סיניים ובעיקר מצמיגים, נקנתה רביעיית צמיגים מישלן פרימסי4 בגלגלי המגן. אם כבר רכב צרפתי אז שיהיה צמיגים צרפתיים, מה שהסתבר בעייתי כי הצמיגים תוצרת גרמניה... הרכב מאז דבוק לכביש ואין רעשים בסיבובים... המצבר החזיר נשמתו לאלוהי הצפרדעים אחרי מעל 4 שנים. לא מפתיע כי הstart stop כבר הפסיק לעבוד עוד לפני שקניתי את הרכב. יתכן שהיה אפשר להחליף אותו עוד באחריות. הוחלף מצבר אחרי התעצבנות על איציק מצברים. ממליץ להגיע אליהם ולא שמישהו יגיע אליך. במיוחד ביום חם. יש שנתיים אחריות וזה מצבר של וארטה AGM. סביר להניח שיחזיק כמה שנים, במיוחד שאני מקפיד לבטל את ה start stop. נשרפה נורת ברקס אחורי – נדלקה נורת סרויס והודעה במסך על הנורה הספציפית. נהדר. אחרי שעה נעלמה ההתרעה. אחרי שבוע חזרה. הלכתי לאוטו דיפו – הגיע בחור צעיר, אמר סיטרואן, לך למוסך, בעיות חשמל בלה בלה, רכב צרפתי בלה בלה. קראתי לטכנאי האמיתי שם, שלף את הנורת להט שבמקום להשרף באמצע החוט, החוט התנתק בצד אחד ולפעמים כן עבד ולפעמים היה נתק. נשרפה גם נורת אור מעבר. גם עליה היתה אתרעה. נהדר (בלי ציניות). הלכתי לאוטו דיפו אבל זה היה מיותר כי מסתבר שהיה ממש פשוט להחליף אותה והיא ממש נגישה. הרבה יותר נגישה מכל המכוניות היפניות והקוריאניות האחרות שלי ושל המשפחה במשך כל השנים. כדי לוודא שלובינסקי לא יכניסו לי צפרדע בדמות סט בלמים מיותר, הכנסתי את הרכב לבדיקת בלמים ע"י המכונאי הותיק שלי, אמר שאין מה לגעת בהם. הרכב עבר טיפול שוטף עכשיו בלובינסקי, שכרגיל יצא לא זול, אבל יש עדיין אחריות על המנוע והגיר.
  15. 13 points
    אז המאזדה 3 שליוותה אותי ב-3 שנים האחרונות חזרה אחר כבוד לאלדן, ובמקומה הגיעה מאזדה 3 דור רביעי. ההשוואה היא בין דור 3 לפני מתיחת הפנים רמת גימור Sport מנוע 2 ליטרים (משמע אין GVC, פנסי קסנון) ובין דור רביעי רמת גימור Spirit. תנוחת הנהיגה הייתה טובה בדור ה-3 (אבל פחות טובה מאשר בולוסטר) בעיקר בגלל הכיסא, אז זה השתפר (דיי משמעותית) בדור הרביעי, הכסא ותנוחת הנהיגה בכלל היא אחת הנוחות שיצא לי לחוות, כמובן שזה עניין אינדיבידואלי אבל אני סאקר של מושבי באקטים ודמויי באקטים. כיוונני המושב ידניים, אבל דיי נוחים, ידית הרמה לקביעת קדימה-אחורה, ידית נעילה לזווית גב המושב (מושכים זה פותח נעילה והקפיץ דוחף את המושב אליך, אתה דוחף את המושב הפוך וכשמצאת זווית משחרר את הידית וזה ננעל), ידית הרמה והורדה לקביעת גובה המושב, ובדור החדש התווספה גלגלת, זו שולטת על הגובה של חלק המושב הקדמי ביותר, איפה שיהיו הירכיים שלנו, זה חלק מאוד חשוב בשיפור של תנוחת הנהיגה. לחגורות הבטיחות הקדמיות התווספה אופציה לבחירת גובה, שזו תוספת מבורכת. עוד דבר שישר שמים אליו לב הוא מערכת המדיה החדשה, מסך בתצורה רחבה (לא מגע! בדור הקודם כן היה מגע, לא הפסד גדול או בכלל מבחינתי), מערכת המדיה זזה אחורה לכיוון השמשה (מכאן גם חלק מההחלטה לא לשים מסך מגע), התצוגה השתפרה מאוד (הקודמת הייתה סבירה, החדשה מצוינת), מערכת הניווט המובנית שהייתה בדור הקודם (NavNGo) כבר לא זמינה, וגם כרטיס המפות עם הרישיון לא עובד על מערכת המדיה החדשה (באולם התצוגה הכרטיס לא עבד על ה-CX30 החדשה גם כן, אבל עבד על ה-CX5), אז נכון לעכשיו אין ניווט אופליין למי שזה חשוב לו, אבל יש AndroidAuto (לא רשמית מכיוון שהמוצר אינו נתמך בישראל על ידי גוגל, מורידים את התוכנה של AndroidAuto לטלפון, מתקינים וזה עובד), לחובבי תפוחים יש CarPlay שכן נתמך רשמית (ולכן גם מופיע במפרט הרכב), אבל לא טרחתי לבדוק אותו, ואין לי רצון לקחת אייפון מהעבודה כדי לבחון את זה אלא אם מישהו ממש יבקש. מצד שמאל של ההגה מעט למטה יש מגירה נסגרת קטנה, אם אתם מתכננים לשים שם את המפתחות - אני מקווה שאין לכם צרור מפתחות, כי ייכנס שם רק המפתח עם השלט של מאזדה, וזהו בערך. לידו יש מערך של כפתורי דמה, בגרסאות מסוימות בחו"ל כאן יישבו כפתורים לשמירת מצב המושבים (מושבים עם שליטה חשמלית ו-2 זכרונות), מעליהם עוד שורה של כפתורים לביטול ה-iStop (בדגם הקודם כיבוי ה-iStop שם כיתוב iStop בכתום בלוח המחוונים, עכשיו יש נורית כתומה על הכפתור עצמו), המיקום בסדר אם כי מוסתר, הבעיה היחידה שלי היא שכשמכבים את ה-iStop נדלקת הנורה הכתומה, וזו משתקפת (בתנוחת הנהיגה שלי לפחות כאדם מאותגר גובה) ישירות במראת הצד השמאלית, מעצבן, כשמוסיפים למיקס את מערכת הבליינד ספוט שגם היא נורה כתומה שנמצאת בתוך המראה עצמה, בהצצה מהירה לא ברור לך אם יש מישהו בשטח המת שלך או שזה ה-iStop הכבוי. לידו כפתור כיבוי מערכות ה-ActiveSense שזה כל מערכות הבטיחות - בקרת שיוט, בקרת שמירת מרחק, בקרת שמירת נתיב וכו' וכו' וכו', או הכל או כלום, רוצים לכבות משהו ספציפי? ממערכת המדיה תחת תפריטים שונים תוכלו לכבות מערכות ספציפיות או לשנות אותן. לוח השעונים שונה, הקודם היה בנוי בצורה של 3 "מנהרות" כשהאמצעית הייתה למחוון מהירות אנלוגי, בשני הצדדים היו מסכים, השמאלי הראה הילוך וסל"ד, הימני דלק ועוד כל מיני, עכשיו אין מנהרות, עדיין יש חלוקה ל-3, האמצעי מהירות - דיגיטלי, עם 3 תצוגות לבחירה, "יענו אנלוגי", "יענו אנלוגי" שהאמצע שלו מציג צריכת דלק ממוצעת (ניתן לבחירה, ק"מ לליטר, ליטר ל-100 ק"מ או MPG, דרך מערכת המדיה), או דיגיטלי עם מצב בקרת השיוט (עוד עליה בהמשך), השמאלי לסל"ד (אנלוגי), הימני דלק (אנלוגי) וטמפ' נוזל קירור של המנוע (אנלוגי). ביניהם נמצא גם שעונים דיגיטליים, הימני יציג לנו את רמת הדלק (בדיגיטלי, כשבערך 3 ס"מ ימינה משם יש שעון אנלוגי שעושה את אותה עבודה) עם ק"מ צפוי לכמות הדלק הקיימת, אין תאימות מי יודע מה בין האנלוגי והדיגיטלי, לתחושתי בינתיים הדיגיטלי יותר מדויק, והאנלוגי יותר מיותר. השמאלי יציג לנו את צריכת הדלק הממוצעת כשעון בין 0 ל-40 ק"מ לליטר (באמת? 40? אתם לא קצת חיים בסרט?) בגדול - יפה מאוד, בקטן זה נראה שהיה להם נדל"ן פנוי והחליטו לדחוף שם דברים שנראים לא הגיוניים, למה? לא יודע ההגה בקוטר ועובי דומים (מאוד) לדור הקודם, גם החישור השלישי (שבעצם מחולק ל-2 חישורים) גם מזכיר מאוד את הדור הקודם, כל הפקדים על ההגה השתנו, הכפתורים העליונים הם בעצם "רוקרים לחיצים", זה אומר שמזיזים אותם כלפי מעלה לפעולה אחת (נניח ווליום למעלה), למטה לפעולה אחרת (ווליום למטה) ולחיצה פנימה להשתקה, זה הכפתור השמאלי העליון בצד שמאל, שיר (או תחנת רדיו) קדימה, אחורה והחלפת מקור (FM, AM, USB, CD וכו') בהתאמה. מתחתם יש 3 כפתורים רגילים לגמרי, מענה לשיחה, ניתוק שיחה ו-INFO שמשנה את התצוגה, בניגוד לדור הקודם (לא אהבתי) לחיצה על כפתור מענה לשיחה לא יפתח את השיחות האחרונות, אלא רק יפעיל את העוזרת הקולית. בצד ימין של ההגה נמצא את השליטה על בקרת השיוט מבוססת רדאר, עם כפתור העלאת מהירות, הורדת מהירות ו-RESET, לידו שמירת מרחק יותר גבוהה, יותר נמוכה וביטול בקרת השיוט, תחתם שוב כפתורים רגילים, אחד לבקרת שיוט, אחד למגביל מהירות ואחד... דמה, לא כפתור. מעל ההגה בגירסאות מסוימות בחו"ל יש תצוגת מהירות עילית, לא על הזכוכית הטיפשית כמו בדור הקודם, אלא ישירות על השמשה, אבל זה לא מציג הרבה, וזה גם לא עלה לארץ. ימינה אל הקונסולה, שינוי גדול מאוד לתפעול של מערכת המיזוג, עדיין כפתורים פיזיים (תודה לאל), אבל חלק במבנה פסנתר (לחיצה מלמעלה, שינוי מהירות מפוח למשל), השליטה על הטמפ' עם גלגלות (בקרת אקלים דו איזורית), וחלק כפתורים רגילים שנלחצים פנימה, עוד לא התרגלתי לשינוי. בנושא זה התווספו פתחי איוורור ליושבים מאחורה (תודה לאל שוב). למטה קצת מגלים שברמת גימור Spirit יש כאן כניסה ל-CD, ברמת הגימור Comfort אין, למה לשים את זה עדיין בכלל? ואם כן למה בחלק מהגירסאות? למה? בשתי הגרסאות כאן נמצא חיבור USB בודד. עוד למטה יש הזזות בקונסולה המרכזית, הכי קדימה יש משטח (נוח לטלפון, יש גם חיבור USB ממש כמה ס"מ מעל, מה שאומר שאפשר להשתמש בכבל USB קצר, שכידוע AA רגיש לכבלים, וכבלים קצרים טובים יותר בשבילו), מאחוריו מחזיקי הכוסות שעכשיו נמצאים אחד ליד השני ולא אחד מאחורי השני, מאחוריהם נמצא את ידית ההילוכים, דומה עד זהה לדגם הקודם, לידה סוויצ' בין מצב רגיל ומצב ספורט, אחורה בצד שמאל כפתור בלם יד ומאחוריו כפתור Auto Hold, מימינו השליטה על מערכת המדיה, באמצע גלגלת גדולה (שגדלה עוד, נוחה מאוד לדעתי), אפשר לגלגל אותה עם ונגד כיוון השעון, להזיז אותה למעלה, למטה, ימינה ושמאלה ולחיצה פנימה, כמו בדגם הקודם, מימינה אליהם גלגלת הווליום שקיבלה שידרוג וגם היא זזה ימינה ושמאלה (שיר קדימה ואחורה) ונלחצת פנימה (כיבוי). סביב הגלגלת הראשית יש 4 כפתורים, ניווט (עם AA ישלח אתכם ישירות פנימה ל-Waze / Google Maps דרך AA, בלי טלפון מחובר ישלח אתכם למערכת הניווט הלא פעילה, שתציג לכם את הקואורדינטות שלכם), בית, אחורה, ומדיה (בחירת מקור מדיה), פחות נוח מהדור הקודם, ברור שהנוחות משלמת כאן את מחיר העיצוב, בדור הקודם לכפתורים שונים היו גדלים וצורות שונות, עכשיו כבר לא. מדברים הרבה על התחושה של הכפתורים והגלגלות בדור החדש, יש הבדל, הוא משמעותי, מרגישים ממש הבדל גדול בין איך שהכפתורים הרגישו ונלחצו בדור הקודם לבין החדש, האם זה מספיק חשוב? אינדיבידואלי, אבל אי אפשר לומר שאין הבדל. עוד קצת אחורה נמצא את התא אחסון ומעליו משענת יד, נוחה מאוד, התא עצמו בסדר, גודל בסדר, יש חיבור USB נוסף (גם עובד עם AA, אם אתם רוצים לשים את הטלפון שם ולשכוח ממנו), יש כניסת SD לכרטיס זיכרון (בחו"ל מערכת ניווט אופליין שנראית טוב, לארץ לא הגיעה), שימו לב, התא נפתח ע"י לחיצה על הכפתור ומשיכת המכסה אחורה, ואז הרמה, כדאי שלא יישב מישהו במושב האחורי באמצע כשאתם עושים את זה, או שיהיה ילד, אחרת את המכסה הזה הוא מקבל ישירות בברכיים. בצד ימין נמצא שני פתחי איוורור לנוסע, וביניהם משהו שנראה כמו פתח איוורור רחב מאוד מאוד, אבל זה סתם קישוט, תחתיו תא כפפות בגודל טוב (לא מקורר) ולידו סוויצ' לכיבוי כרית אוויר הנוסע. למעלה (פתאום יש למעלה, בדור הקודם לא היה דבר כזה, הייתה מראה ותאורת מפות וזהו), עכשיו יש במרכז תא למשקפיים, תאורת מפות (לד, נוח ובהיר, מאיר מצוין, כולל כפתור נפרד לכל צד, וכפתור להדלקת כל האורות כולל למושב האחורי מכפתור אחד), בספיריט נמצא פה גם את הסוויצ' לשליטה על גג השמש (הלא פנורמי). בנוסף לזה יש מראות איפור, לנהג ולנוסע, עם תאורה שנדלקת רק אם פותחים את כיסוי המראה. המראה מתכהה אוטומטית אלקטרו-כרומטית, רק בספיריט, מראה מסוג Frameless, לאנשים כמוני עם מצלמת דרך שנתפסת על הזרוע של המראה, מתאם כזה לא מתאים, צריך מתאם כזה, וגם אותו צריך לכוון (לא חזק מדי) אחרי שהמראה מכוונת, אחרת הידוק שלו מזיז את המראה (כן, עד כדי כך זה צפוף שם). הדשבורד, עבר שידרוג משמעותי, החומרים התחלפו בטובים משמעותית, יש עור, נעים מאוד, יש פלסטיק, גם הוא נעים מאוד, יש פלסטיק באיזורים שהשמש לא זורחת בהם (תחתית ההגה, תחתית הקונסולה עמוק בפנים) שהוא קצת פחות טוב, היד שלכם לא מי יודע מה אמורה לחוש אותם. תחושת פרימיום? לגמרי. בדלת הנהג נמצא את כיווני המראות (לחיצה על המראה השמאלית תדליק את הנורה, ואז תאפשר לכוון בעזרת הג'ויסטיק שמעליו), אז הכי למעלה נמצא הג'ויסטיק, תחתיו בחירת המראה בעזרת שני כפתורים, תחתיהם כפתור לקיפול המראות (בזמן שהרכב פתוח, כשהוא סגור הן אוטומטיות מתקפלות), ארבעת כפתורי החלונות (הללויה, שודרגו ל-One Click, משיכה עד הסוף תרים את החלון עד הסוף, לכל החלונות, בדור הקודם זה היה רק לחלון הנהג). וכפתור נעילת חלונות אחוריים. עוד על הדלת לא צמוד כפתור נעילה ופתיחת דלתות, עוד בנושא פתיחת ונעילת דלתות, השלט החדש עם כפתורים מיניאטוריים (שוב הנוחות שילמה את מחיר העיצוב), בגירסת הספיריט יש כניסה ונעילה ללא מפתח, נעילה ע"י מגע בחיישן בחלק החיצוני של אחת הידיות של הדלתות הקדמיות, פתיחה ע"י מגע בחיישן בחלק הפנימי של אותן הידיות, כל זה כשהמפתח נמצא בטווח של +- 80 ס"מ. עוד התווסף (הללויה) נעילה אוטומטית, עם אפשרות בחירה, למשל נעילת הדלתות כשהילוך משולב (יוצאים מ-P) ופתיחתן כשלא (נכנסים ל-P). ניתן לבחור למשל שפתיחה באמצעות לחיצה בודדת על כפתור הפתיחה (או החיישן) תפתח רק את דלת הנהג ודלתית הדלק ושתי לחיצות תפתח את כלל הדלתות, העדפתי שיטה יותר מסורתית שלחיצה אחת פותחת הכל. דלת תא המטען גם היא נפתחת כשהמפתח נמצא בטווח ע"י כפתור שנמצא בחלקו התחתון של הסמל הבולט (מאוד) - לפי מדגם לא מייצג שעשיתי - זה מקום הרבה יותר אינטואיטיבי מבדור הקודם (תודה לכל השומרים בקניונים ובחניונים שהשתתפו במדגם). מצלמת הרוורס הלכה למטה למטה ליד לוחית הרישוי, שזה מקום שמתלכלך הרבה יותר מאשר בדור הקודם. אבל זה לא נורא. המושב האחורי שודרג גם הוא, לא משמעותית כמו הקדמיים, תאי האחסון בצידי הדלתות גדלו (כבר אין רק את התא העמוק לבקבוק), קיבל פתחי איוורור אחורה וגם תאורה משלו, עם כפתור משלו, גם כן תאורת לד מצוינת. נלך עוד קצת אחורה, תא המטען גדל ב-30 ליטרים שלמים, חלק מזה מגיע מתוספת האורך (8 ס"מ), מתוכם רק 2.5 ס"מ התווספו לבסיס הגלגלים, החלק הנוסף בא מהחלפת המתלה האחורי מרב חיבורי לקורת מתח. מה שזה אומר שחלק מתוספת הנפח מגיעה מתא מטען גבוה יותר שזה נחמד, אמנם בגדול זה עדיין מבנה מאוד עמוק (דיי סטנדרטי לסדאן) אבל יש לו גם גובה לא רע בכלל. מערכת התאורה כוללת פנסים ראשיים מסוג LED, גרסת הספיריט מחליפה את ה-DRL (סוג של Angel Eyes) והפנסים האחוריים גם הם ל-LED. יש מעבר אוטומטי לאור גבוה, יש חיישני תאורה, אין פנסי ערפל קדמיים, לפי מאזדה באמצעות ניטור דרך המצלמה שבשמשה הקדמית, כשיש צורך בפנסי ערפל קדמיים תאורת ה-LED הראשית תידלק בצורה שתדמה פנסי ערפל קדמיים ולכן אין בהם צורך. בגירסת הספיריט יש גם מערכת תאורה עוקבת פנייה, אבל כבר לא כזו שמשנה את זווית הפנסים אלא שולטת במערך ה-LED. מערכת ההנעה נשארה מאוד דומה, המנוע קיבל קצת עידכון, נשאר 165 כ"ס, המומנט עלה מ-21.4 ל-21.7, הסל"ד לאותו מומנט נשאר 4000, התווסף כאמור למעלה מצב נורמל, כשלמעשה מצב הספורט דומה להתנהגות של הדור הקודם, מצב הנורמל רגוע ועדין ומשרה אווירת שאנטי למרות קצב צבירת המהירות הגבוה (טוב יותר במצב ספורט בשביל זה), התאוצה מ-0 ל-100 התקצרה מ-8.9 שניות בסדאן הקודמת ל-8.5 שניות, במצב נורמל (לא ממדידה אלא תחושה) התאוצה יותר קרובה ל-9.5 שניות, אבדוק בהזדמנות. דף הנתונים עוד מספר על ס"מ אחד פחות בגובה, עלייה במשקל של 43 ק"ג, כרית אוויר אחת שנוספה, חיבור ה-AUX שנעלם (ה-CD לא אבל ה-AUX כן? למה? AUX שימושי בהרבה מ-CD), ובקרת השיוט שקיבלה גם שמירת מרחק, מערכת הבלימה האוטונומית עובדת עכשיו גם במהירויות בין עירוניות, ועכשיו יש לנו GVC+, את ה-GVC לא יצא לי להרגיש, אז נשווה בין מצב בלי GVC כלל ובין GVC+. שימו לב שאם בא לכם להוריד את ה-PDF של ספר הרכב מהאתר של מאזדה, אתם צריכים ללכת דווקא למאזדה 3 החדשה האצ'בק, לסוף הדף ולהוריד משם את ספר הרכב, תחת הסדאן תמצאו את ספר הרכב של הדור הקודם, או שתלחצו על הלינק הזה עוד יבואו המשכים
  16. 12 points
    מנועי סדרת פרינס זכו מספר פעמים בפרס "מנוע השנה", אך זה לא מנע את העובדה שמשפחת מנועים אלו צברו בישראל מוניטין מפוקפק ביותר, בעיקר הודות למנועי יורו 4 ויורו 5 (THP140/THP150/THP156 ו-VTi 120 האטמוספרי) אשר סבלו מכמות תקלות ובעיות ארוכה מאד מצד אחד, ומחוסר התגובה של היצרן ובא כוחו היבואן מצד שני, מה שהביא לפגיעה משמעותית במוניטין היצרן בארץ (בארץ הפגיעה במוניטין בעיקר של פיז'ו/סיטרואן הייתה קשה יותר מאשר בחו"ל, כיוון שבארץ רוב מכוניות הנוסעים שלהם שווקו עם מנוע THP156 או VTi120, להבדיל מאירופה ששם רב מכירות היו עם מנועי דיזל מוצלחים למדי). פגיעה במוניטין של BMW הייתה הרבה יותר קטנה כיוון שהמנוע המדובר הוצע במספר מצומצם של דגמים ובמשך זמן קצר יחסית, ותגובה טובה יותר של BMW בטיפול בתקלות ובביצוע עידכונים. לטובת הגולשים, אנסה לעשות קצת סדר תוך הסתמכות על ידע של מכונאים בארץ ומקורות ברשת (צרפתיים בעיקר) שהעליתי בחקתי. סדרת המנועים היא תוצר לשת"פ בין קונצרן PSA ל-BMW. המנועים יוצרו במפעלים שונים (לכל יצרן פס ייצור שלו), מה שהשפיע על כך שלא כל התקלות שקרו ב-PSA קרו גם ב-BMW .BMW הגיבו הרבה יותר מהר לבעיות שהתגלו והוציאו עדכונים רבים יותר ומוקדם יותר מהצרפתים. PSA לעומת זאת היו די חרשים לתלונות שהגיעו מהשטח ולא מיהרו לקחת אחריות על הכשלים הרבים (לא רק בארץ, זאת הייתה מדיניות היצרן בכל העולם). מאז 2015, PSA שינו את היחס והחלו לקחת אחריות על סדרת הכשלים, אך במקרים הקשים ביותר הם השתתפו בעלות חלקית של התיקון כל עוד המכונית הרלוונטית הייתה בת פחות מ-5 ועברה פחות מ-100K ק"מ ובתנאי שטופלה במוסכי רשת היבואן. ראשית, סדרת המנועים נחלקת לשלוש קבוצות כדלהלן: מנועים אטמוספרים הזרקה עקיפה עם תזמון שסתומים משתנה וגובה הרמת שסתומים משתנה (1.4VTi 95 EP3-EP3C/1.6VTI 120 EP6-EP6C ) - מנוע 1.4 שווק בפיג'ו 207, סיטרואן C3 פיקאסו ומנוע 1.6 שווק בנוסף גם ב-308 ובסיטרואן C4 דור שני. מנועי טורבו הזרקה ישירה עם תזמון שסתומים משתנה בשסתומי היניקה בלבד יורו 4 THP140/THP150/THP175 - EP6DT/EP6DTS מנוע THP140 שווק ב C4 דור ראשון החל מ 2008, ב-308 דור ראשון וב C4 פיקאסו דור ראשון במודלים המקדמים. מנוע THP175 שווק ב-207GTi יורו 5 THP156 - EP6CDT מנוע THP156 שווק בפיג'ו 508 דור ראשון, 3008/5008 דור ראשון, סיטרואן C5 דור שני, סיטרואן C4 פיקאסו ו-C4 דור שני, סיטרואן DS3, DS4, DS5 (ייצור עד מודל 2014 כולל), סיטרואן C4 דור שני ופיז'ו 308 דור ראשון. יורו 6.1/6.2 THP165/THP180 מנוע THP165 שווק בפיג'ו 508 דור ראשון לאחר מתיחת הפנים (ייצור החל ממודל 2015), 3008 דור ראשון לאחר מתיחת הפנים, 3008 דור שני (מודל 2017-18), סיטרואן C4 פיקאסו, DS3 מנוע THP180 נכנס לשימוש כדי לעמוד בתקן יורו 6.2 בפיג'ו 3008/5008, 508 דור שני, סיטרואן C5 AirCross מנועי טורבו הזרקה ישירה עם תזמון שסתומים משתנה יניקה/פליטה יורו 5 EP6CDTX THP200 - שווק בפיג'ו RCZ ובפיג'ו 208GTi לפני מתיחת הפנים יורו 6.1 THP208 EP6FDTX/272 EP6FDTR ששווקו בפיג'ו 208GTi לאחר מתיחת הפנים וב-308GTi יורו 6.2 THP225 בפיג'ו 508GT/308GT לא כל מנועי פרינס זכאים למוניטין המפוקפק, ודווקא המנועים החזקים והעדכניים בסדרה - אלו בתקני יורו 6 הם הכי אמינים ומוצלחים. הבעיה הדומיננטית בכל מנועי היורו 4/5 (VTi ו-THP) הייתה קשורה למערכת התזמון. חומר חלש מידי ממנו יוצרה השרשרת גרם להתארכותה ומותחן הידראוולי כושל לא התייצב לעבודה כדי לפצות על ההתארכות. PSA עדכנו את המותחן, השרשרת ומובילי השרשרת מספר פעמים במהלך חיי המנוע. כמו כן, בעיות בראש המנוע - גומיות שסתומים שהתייבשו מהר ואטם מכסה שסתומום נוזל גרמו בין היתר לצריכת שמן מוגברת. התארכות השרשרת גרמה למגוון בעיות עליהן יפורט בהמשך. המנוע הכושל ביותר הוא ה-THP156 שכלל רשימה ארוכה של בעיות, אך גם הוא עבר מספר עדכונים במהלך שנות ייצורו. BMW הפסיקו את השימוש במנועים אלו עם המעבר לתקן 6.1, אולם PSA החליטו להמשיך להשתמש במנועים אלו כיוון שלא היה להם תקציב לפיתוח מנוע בנזין חדש במקביל לפיתוח מנוע 1.2 ומנוע דיזל 1.5. לקראת עדכון המנועים לעמידה בתקני יורו 6, המנועים זכו לשדרוג משמעותי וכ-20% ממכוללי המנוע הוחלפו בחדשים. הרשימה כוללת משאבת הזרקה לחץ גבוה חדשה, מגדש טורבו ומערכת קירור טורבו מעודכנת, תכנון חדש לראש המנוע וכלה במחשב ניהול מנוע מעודכן. המנועים העדכניים (THP165/208/180/225/272) מוצלחים ולא ידועים כשלים סדרתיים. לאחרונה מצאתי סיכום שפורסם במגאזין הצרפתי LaArgus שמכיל את המידע המקיף ביותר על הבעיות השונות האופייניות למנועי יורו4/5 - כתוב בצרפתית אמנם, אך מכיל מידע רב. להלן תמציתו בעברית + מידע נוסף שהצטבר במוסכים מתמחים בארץ: מנוע VTi - מנועים אלו אמנם פחות מוצלחים ממנוע ה-NFU אך בסך הכל האמינות שלהם סבירה, כדאי להעדיף מנועים שיוצרו ממרץ 2013. הבעיה המרכזית במנועים אלו היו סביב מערכת התזמון כתוצאה מכשל תכנוני של המותחן והשרשרת. מתבטא ברעש מכיוון השרשרת בזמןן הנעה קרה. אם השנים, היו מספר עדכוני יצרן: מותחן שרשרת תזמון - מותחן ושרשרת מרוויזיה מעודכנת הותקנו החל החל מ-17/07/2009 אולם רויזיה נוספת יצאה בפברואר 2013. מנועים שיוצרו בין 18/07/2009 ועד 12/09/2011 יצא קמפיין שרות להחלפת בית מסנן שמן ומשאבת וואקום מנועים שיוצרו לאחר 13/09/2011 עודכנה שוב משאבת הוואקום צריכת שמן מוגברת כתוצאה מכשל של אטם מכסה שסתומים או התעוותות מכסה ראש המנוע עצמו - החל מ-20/10/2013 עודכן תהליך הייצור והבעייה נפתרה מערכת קירור - חיישן טמפרטורת נוזל קירור כושל ומשאבת מים כושלת - במנועים שיוצרו החל מ-01/10/2012 הוחלפה משאבת מים בדגם מעודכן. סלילי הצתה בעייתים גרמו להנעות קשות ו-miss fire. מנועים שיוצרו החל מ-01/10/2008 צויידו בסלילי הצתה מעודכנים. ממיר קטליטי - הידלקות נורת זיהום אוויר ללא ירידה בתפוקת המנוע , יכולה להצביע על צורך בהחלפת ממיר. ירידה בכח המנוע מלווה בהודעה על בעיית זיהום אוויר נגרמת לרב משסתום PCV מטונף. ניקוי שלו אמור לפתור את הבעיה מנועי יורו 4 THP140/175- מנוע זה נדיר יחסית בארץ, אך הבעיות שלו משותפות גם למנוע THP156. מנועים שיוצרו עד 14/07/2009 יוצרו עם שרשרת ומותחן מתכנון כושל. כאמור גם הרוויזיה שהוצגה ב-2009 לא הייתה הרוויזיה הסופית ועדכון אחרון יצא בפברואר 2013 (ראו עדכון של מנועי THP156/200). בעיה זאת היא הגורם העיקרי להצטברות פיח על שסתומי היניקה, כיוון שהתארכות השרשרת "דפקה" את התזמון של השסתומים, וגרמה לכך ששסתומי היניקה נותרו פתוחים זמן ארוך מהנדרש בתחילת מהלך הפליטה. הרוויזיה האחרונה של שרשרת התזמון והמותחן שהוצגו ב28/02/2013 פותרים גם את בעיית הצטברות הפיח על השסתומים. משאבת מים - במנועים שיוצרו החל מ-01/10/2012 הוחלפה משאבת מים בדגם מעודכן. צריכת שמן מוגברת, הופעת עשן כחול - בדומה למנועי ה-VTi, נגרת כתוצאה מכשל ייצורי של אטם ראש המנוע ו/או מכסה שסתומים. מנועים שיוצרו החל מ-31/12/2010 כללו תכנון מעודכן. סלילי הצתה תקולים גורמים לגמגומים בנסיעה - מנועי שיוצרו עד 01/09/2012 סבלו מסלילי הצתה בעייתים מנוע THP156 - הנבלה הסרוחה שהוציאה את השם הרע למנועים הנ"ל בארץ. המנוע הזה הופיע עם מספר כשלים תכנונים - אך המסמך של LaArgus מגלה שהמנוע עבר שידרוגים במהלך חייו ומנוע שיוצר במחצית השנייה של 2013 אמור לגלות אמינות סבירה. שרשרת תזמון ומותחן כושל (בעיה משותפת לכל סדרת מנועי פרינס יורו 4/5) שנוטה להתארך תוך מספר קילומטרים קטן יחסית. בעיה זאת היא הגורם העיקרי להצטברות פיח על שסתומי היניקה, כיוון שהתארכות השרשרת "דפקה" את התזמון של השסתומים, וגרמה לכך ששסתומי היניקה נותרו פתוחים בזמן מהלך הפליטה. הרוויזיה האחרונה של שרשרת התזמון והמותחן שהוצגו ב28/02/2013 פותרים גם את בעיית הצטברות הפיח על השסתומים. סלילי הצתה תקולים גורמים לגמגומים בנסיעה - מנועי שיוצרו עד 01/09/2012 סבלו מסלילי הצתה בעייתים. תקלות בטורבו וניהול זרימת האויר. מערכת הקירור של הטורבו סבלה מתכנון כושל שגרם לכך לכך שהקירור החשמלי של הטורבו לא עבד וגרם לקיצור חיים של המגדש. בעיות בפורק לחץ טורבו ושסתום ויסות הטורבו משאבת הזרקה לחץ גבוה שנוטה להחזיר נשמתה, בין היתר בגלל ה"מכות" שהיא חוטפת משרשת התזמון שהתארכה. המשאבה מופעלת ממערכת התזמון. סימפטומים כוללים איבוד כוח והדלקות נורת SERVICE. מסתבר שמנועים שיוצרו החל מ-01/05/2013 כללו משאבה מעודכנת (היצרן נתן כיסוי מלא עד 5 שנים או 100K ק"מ) משאבת מים עם תכנון לקוי שמסיימת את חייה מוקדם יחסית (זהה למנוע VTi שמוכר מעלה) - מנועים שיוצרו החל מ01/10/2012 מצויידים במשאבה משודרגת מחבר של קו הקירור של הטורבו גרם לאיבוד נוזל קירור - מנועים שיוצרו החל מ-28/04/2014 כללו מחבר מתכנון חדש גומיות שסתומים מתייבשים וגורמים לצריכת שמן (טופל בצודלים מאוחרים יותר). תוכנה לניהול מנוע רגישה מאוד ולא סלחנית לשום תקלה וישר נדלקת נורת אזהרה ונכנסים למצב "חירום" גרירה למוסך ואי נעימות תופעה של אורגן אורות בלוח המחוונים במנועים שיוצרו עד 14/04/2014, דרשו החלפה של ריתמת החיווט במכונית... מנוע THP200 - המנוע הכי חזק (ששווק בארץ) הוא המוצלח ביותר ממנועי היורו 5 למנוע זה שרשרת ומותחן שונים מהמנועים עם תזמון משתנה לשסתומי הינקיה בלבד. אולם מסתבר שגם כאן מותחן שרשרת ו/או מובילים של השרשרת תזמון במנועים שיוצרו בין 30/09/2010 עד 28/02/2013 היו בעיתיים. זה רלוונטי לדגמי RCZ בעיקר (שמעטים מהם נמכרו עם מנוע זה), דגם ה-208GTi הגיעה ארצה כבר עם המותחן המעודכן ולכן גם לא סבל מהצטברות פיח ובעיות אחרות שקשורות לשרשרת התזמון. מחבר של קו הקירור של הטורבו גרם לאיבוד נוזל קירור - מנועים שיוצרו החל מ-28/04/2014 כללו מחבר מתכנון חדש בעיה בפורק לחץ של הטורבו (BMW הוציאו פורק משופר) ושסתום ויסות הטורבו משאבת הזרקה לחץ גבוה שנוטה להחזיר נשמתה. סימפטומים כוללים איבוד כוח והדלקות נורת SERVICE. מסתבר שמנועים שיוצרו החל מ-01/05/2013 כללו משאבה מעודכנת (היצרן נתן כיסוי מלא עד 5 שנים או 100K ק"מ) אותה בעייה כתוצאה מריתמת חיווט תקולה שאופיינית למוע THP156 מוזכרת גם המנוע זה, אולם אני לא מכיר תלונות כאלו בארץ (לפחות בקהיליית ה-208GTi) מנוע פרינס עבר אבולוציה ארוכה יחסית וכחלק מהעדכון שהוא עבר כחלק מהעמידה בתקן יורו 6, כאמור הוא עבר שדרוג מהותי. מנועי יורו 6 בשימוש כ-5 שנים ולא מצאתי עדויות לכשלים מהותיים במנועים אלו. PSA_THP_problems.pdf
  17. 12 points
    אז חיפשתי ספורטיבית קטנה וכיפית, לשימוש יומיומי, ומצאתי, נכון לעכשיו עברנו יחד 47000 ק"מ. כחודש לפני שהזמנתי את האדם, הוזמנה אבארט 595 (145 כ"ס) כי אפשר לומר שזו הסיבה שהתחלתי לאהוב את הרכבים הקטנים והשובבים האלו בגלל חבר קרוב שהחזיק 2 כאלו (וגם צילם את רוב התמונות שהוספתי), אבל הפרשי המחירים היו כמעט 30 אלף ₪ לרכב שעמד בתצוגה וקצת קפצתי מעל הפופיק אז העדפתי שלא להכנס להרפתקאות, כמו כן התחזוקה והאחזקה שלה הייתה ועודנה יקרה לעומת האדם כמעט בפי 2! הן בטיפולים והן בביטוח ועוד כ- 1000 ש"ח לטסט השנתי. לאחר הרבה מחשבות פתאום נתקלתי במודעה על האדם S, לאחר סיבוב קטן באולם התצוגה והתלהבות מפגרת אפשר לומר מהיופי החיצוני שהיה בול לטעמי, להוסיף לזה את המחיר - ביטלתי את ההזמנה והחלטתי ללכת על האדם, ובתאריך 14/3/2017 עלתה לכביש הגברת הנכבדה. פנים/חוץ הרכב ומסביב: מבחוץ לא יותר מדי, צבע לבן מבריק עם גג ומראות אדומים, סמלון בצד החלונות האחוריים בכיתוב ADAM S יפים, ג'אנט 18' על חתך 35 אפור בחיתוך יהלום וקאליפרים אדומים, ספוילר חמוד למרות שאני לרוב אנטי אבל במקרה הזה זה הוסיף, חצאיות מקיפות את תחתית כל הרכב ודיפיוזר שחור עם סופית אגזוז אחת, שפו יש פספוס כי חבל שלא עשו פה יציאה כפולה, היה מוסיף בהרבה וייתכן שאעשה זאת בעתיד. פנים הרכב יפה מזמין ודיי לעניין, אין יותר מדי קשקושים לשמחתי ולא מורגש שהוא "מת" או משעמם, סמל ה S טבוע על הדשבורד בזווית בצבע אדום לבן בצד הנוסע, הגה מצופה עור חצי שחור חצי אדום (מגיע במכוון בהתאם לגג מהיצרן) מתכוונן עומק וגובה, ידית ההילוכים במקום נוח ליד. חסרה לי משענת ליד שניתן לקנות בצורה חיצונית מהיבואן (לא מובן למה זה לא מגיע בסטנדרט) בתוספת תשלום נכבדה – או באיביי ולהרכיב עצמאית, לא מפריעה למהלך ההילוך או ליד, אבל יקר סביב 150 יורו. רמת הגימור נחמדה פלוס, הפלסטיקה לא מרגישה זולה מדי מלבד הגימור שמסביב למערכת מולטימדיה בגימור PIANO מה שאני לא סובל, לדעתי צריך לעקור את החומר הזה מרכבים, מספיק שאתה מתעטש על זה ויש עליו שריטות עדינות. תאורת הפנים משתנה וגם באיזור הרגליים בצד הנוסע ובדיפונים ורוב החלקים הנ"ל מכוסים במעין עור כלשהו נחמד ועמיד, מושבים נוחים מאוד חצי בד חצי עור, תמיכה טובה לגב ולרגליים בצדדים מרגיש שאתה "מוקף" במושב, כיוון הכיסא מתבצע ידנית ולא בצורה חשמלית. בגרמניה יש אופציה להביא את הדגם עם מושבי RECARO, בארץ משום מה – לא, למרות שהתחננתי אם ניתן לעשות משהו בנדון, לא הסכימו בסוכנות, אנשים קשים, מה שגם המחיר יקר (2500 יורו תוספת!) העור שמגיע על ההגה והידית הילוכים נחמד אבל לא הכי איכותי, דיי עדין. הייתי מעדיף לקבל את ההגה והידיות ללא הצבע האדום אלא שחור בנאלי וזהו או אפילו ידית הילוכים ממתכת אבל לא היתה אופציה מהיבואן שהביא רק שילובים קבועים, לכן בסטנדרט צבע הגג תואם את הצבע החלקי על ההגה + ידית הילוכים + בלם יד. מזגן דיי חזק וטוב, מקרר יחסית מהר את הרכב, מגיע עם בקרת אקלים (בדגמים הפשוטים מגיע ללא בקרת אקלים). מאחור מושבים קטנים כיאה לרכב עם 4 מקומות, לא נשמעו תלונות מנוסעים גם לאחר נסיעות ארוכות וקופצניות. יש גם אופציה ל ISO FIX בשני הכיסאות שזה אחלה, רק שתא המטען לא יספיק אפילו לרבע עגלה כשיש שם נפח של בקבוק קולה, אבל אני לא מהמעמיסים גם ככה. הדבר שכן הציק לי זה מסך התצוגה בלוח השעונים ה LCD, האדום המיושן שלדעתי הורס את המראה. מה היה כ"כ קשה לשים מסך קצת יותר מתקדם? גם ככה לוח השעונים יפה, כיערו אותו עם המסך הזה. חבל שסמל ה S בלוח השעונים לא מואר, רק מחזיר קצת אור בחושך או שיש תאורה על הכיוון. מערכת המולטימדיה: מדובר ב Intellilink 4.0, היא דיי מוגבלת וללא אפשרויות או תוספות כלשהן מלבד Android Auto וגם Apple Car. אפשר להתקין מערכת אפטרמרקט ANDROID אבל זה מצריך לא מעט עבודה והתעסקויות, כמו כן למצוא מתאם שיעבוד עם שליטה בהגה וזה עולה המון סביב 200-250 דולר. שליטה על המערכות של הרכב מתבצעת דרך מסך הדרך, כל מה שקשור לנעילות בתחילת נסיעה / סאונד והתראות כלשהן וכדומה. ישנם 6 רמקולים שהם 4 בעצם ועוד זוג טוויטרים כמדומני, אבל איכות הסאונד סבירה, רק במהירויות גבוהות עם חלון פתוח תהיה בעיה לאחד כמוני שאוהב לנהוג ככה, אין יותר מדי פקודות שליטה בסאונד וזה מסתכם ב MID / BASS / TRIBLE וזהו, התפרעו שם. גיר, מנוע וביצועים: דיי גמיש וחזק באופן יחסי בסופו של דבר, לא חסר כוח – היא אמנם לא ה OPCאו 208GTI , אבל לא כזה הפרש מטורף שגרם לי להתחרט, נסעתי גם כן בפיאסטה ST והרכבים הרגישו דיי דומה מבחינת תאוצה, אולי זה הסאונד שמוסיף או שאולי זה פסיכולוגי, אבל כן לא הייתי מתנגד לעוד איזה 20-30 סוסים (שמגיעים בתוכנה אצל הסדנאות המוכרות). הרכב מאיץ חזק ויפה מהילוך שלישי + רביעי (בעיקר בין 60-120 קמ"ש) שמקל מאוד על עקיפות. אין רעשי דרך מוזרים או מציקים יותר מדי, ואני אחד שכל רעש מציק לו משום מה אני שומע רעשים שאף אחד אחר לא, לטוב ולרע. המנוע מגיע עם 150 כ"ס 1.4 טורבו Garret 1446, (למיטב הבנתי), רוב הכוח מגיע מאיזור ה 2700-3000 סל"ד עד ה 4500 בערך, למרות שאפשר לזחול יפה גם באיזור ה 2000 אבל כל לחיצה בגז לא תועיל ועדיף מאוד להוריד הילוך כדי לקבל את הכוח שצריך. התאוצה - היצרן מעיד על 8.5 שניות ל- 100 אבל לאחר נסיון בדיקה שלי עם GPS בטורק פרו ושעון, הרכב עושה זאת באיזור ה 7-7.5 במישור ללא שיפורים ברכב (הוספתי סרטון בשביל הכיף) ואני מתדלק רק 98 - המלצת היצרן בחו"ל, רוב מבחני הרכב "אכזבו" מעט עם התאוצה אבל מסתבר שאף אחד מהם לא טרח לבטל את בקרת האחיזה TC / ESP (שמתנתק לגמרי אגב בלחיצה ארוכה כפתור ה TC) ונותנת לך להיות הרבה יותר עצמאי, הרכב יוצא מהמקום הרבה יותר טוב (וגם לא שובר את הגב עם ה ABS הזה) ולא מגביל במיוחד ביציאה מסיבוב חזק, אבל זה קצת יותר מסוכן ואני נוטה מאוד שלא לעשות זאת, אולי אחרי קורס נהיגה מקצועית. האחיזה זה מה שעושה את הרכב למהנה בעיקר, השלדה והצמיגים הרחבים, לשלב את זה עם כבישים מפותלים והיציאה מהסיבוב שמעלה חיוך מפתיעה אותי בכל בכל פעם. לקח לי זמן בהתחלה להבין עד כמה הרכב פונה טוב ואפשר לומר "טורף" את הסיבוב, כל זה במהירות גבוהה ממה שאני רגיל ללא בריחה מוגזמת או תת היגוי מוגזם, בקושי מתחתי גבולות לרכב, לדעתי ההיגוי פה עושה את כל הכיף, הוא פחות נותן לך לברוח ויותר עושה את הסיבוב ומסיים אותו בצורה חלקה. זה לא רכב לזריקת זנב אלא ליותר דיוק, ואמנם לקח זמן אבל אני יכול לומר שלמדתי לסמוך על הרכב לגמרי בפניות חדות ובכל פעם להתלהב מהתוצאה, סתם לדוגמא, היציאה בכביש 6 לאשדוד כשמגיעים מכיוון דרום לצפון, יש את החצי ספירלה שביציאה, הרכב עושה את זה סביב 80 קמ"ש ללא כל צליל מהצמיגים ויש סיכוי שאפשר יותר, אני לא רציתי לבדוק זאת. הרכב דיי נוח עד שמתחילים שיבושים בכבישים (בכל זאת 225/35/18), אבל זה מפוצה ע"י האחיזה המעולה שלהם על הכביש (פחות על המחיר של הצמיגים). הגיר הוא 6 הילוכים קצרים יחסית אז אני מוצא את עצמי משחק עם ההילוכים לא מעט בעיר, ההילוך הראשון קצר וקצת מעצבן שזה כך, אני מוצא את עצמי מחליף הילוך באיזור ה 20-25 קמ"ש לכל היותר. ברוב הזמן זה כיף כי הגיר עצמו קליקי וכיפי למשחק, מצד שני בימים שאני קם לעבודה אחרי שעתיים שינה זה לא כזה כיף 😛 . איכשהו כאן אני מוצא את האבארט עליה התנסיתי בעיקר כהשוואה יותר נוחה מבחינת הילוכים ארוכים ופחות משחקים עם הקלאץ', והסאונד שמגיע כסטנדרט מאגזוז מקורי מהחברה וחבל שלא היה מענה לזה מאופל, שכן סאונד המנוע זה אחד הגורמים היותר מושכים מבחינתי ובטח מבחינת הרבה אחרים, הסאונד שמגיע פה כסטנדרט עדין לחלוטין ולא נשמע כיאה לדגם "S", ולכן לאחר כמה חודשים קיבלתי סיבוב וביקרתי אצל אור פאב שאצלו הורדתי את הרזונטור/משתיק, מה שנתן סאונד יותר בשרני ונעים, לא קודח בשיוט כלל ופה ושם פיצוצים קטנים, עשה עבודה מעולה ונשמע מקורי לחלוטין (הוספתי סרטון להמחשה). הבלמים טובים, מדובר בסט קדמי בגודל 308 מ"מ ואחורי 264 מ"מ, נותנים נשיכה חזקה ועושים עבודה מצוינת, מדובר בסט שנמצא על ה- OPC הסטנדרטית מבית ATE. אני איתם עד היום (47000 ק"מ מזכיר), עם הסט הראשון ועדיין יש כמעט חצי רפידה, זה גם כי אני נוהג רגוע בסה"כ ולא קורע את הרכב בכלל, אני מאלו שיש להם ערך סנטימנטלי לרכבים ומעבר לזה שקשה לי למכור אותם גם קשה לי מאוד להתעלל בהם. בקרת שיוט נחמדה ומגיבה טוב החל מ 30 קמ"ש, מערכת StartStop שאני דואג לבטל בתחילת כל נסיעה, זה מעצבן בטירוף. מערכת לסיוע בזינוק עובדת טוב אבל בזווית גבוהה בלבד. עלויות אחזקה, אמינות ונקודות כלליות: * אני מעל גיל 30 לכן כנראה יש השפעה קטנה במחיר, אבל הרכב נקנה כשהייתי עדיין בן 29, הביטוח מלכתחילה היה דיי נמוך ועלה לי 3600 מקיף + חובה, היום יוצא לי קצת פחות סביב 3500+-. * טסט שנתי סביב 1500 ש"ח אם אני לא טועה. * היצרן ממליץ טיפול אחת לשנה או 15000 ק"מ, אני מקצר טיפולים ושלי נכנסת כל 10-12 אלף ק"מ. * מחירי טיפול רגיל שנתי במוסך היבואן עולה לי 650-750 ש"ח, לא מעט, החלפים לא כאלו יקרים, מה שכן מחליפים פילטר אוויר מסתבר כל 60,000 ק"מ, ממליץ לחתוך בחצי או לכל טיפול, החלפתי בעצמי לאחר שגיליתי שהמחיר לא כולל פילטר אוויר למנוע כי אלו ההנחיות עאלק. * טיפול "גדול" של 60,000 ק"מ עולה סביב 1200 ש"ח. * לצערי לא מצאתי מספיק מוסכים טובים שיודעים לטפל באופל, מלבד מוסך קמק בהרצליה שם החבר'ה תותחים מבינים אדיבים ונחמדים ממש, להפתעתי וניסיוני הלא כל כך טוב עם כמה מוסכים אחרים. * רפידות ובלמים - עדיף לקנות בחוץ ולהביא ולהתקין במוסך, לא עולים הרבה בכלל, ולטיפול הבא כנראה שאביא איתי גם את החלפים שכן זה כבר מחוץ לתקופת האחריות. * תקלות שהיו זה חיישן דלק שזייף, מחלה ידועה בכל דגמי אופל, דיי מציק אבל ברגע שמחליפים את הצמה העניין נפתר, חצי שעה עבודה במוסך. * פנסים משום מה נוטים לקבל "צריבה" קלה (פתחתי שרשור על זה בזמנו) בחלק עליון שמשתקף עם הכרום/ניקל שבפנים, כנראה שזה ה HOT SPOT של שילוב השמש והחום וזה גורם לצריבה פנימית של הבקלית, בהתחלה סרבו לכך בטענה שזה ככה בכל הרכבים האלו, לא קיבלתי זאת ולאחר דין ודברים מול יבואן אופל הוסכמה החלפה ללא עלות. * חיישן PCV או שסתום purge valve התחיל לעשות רעשי תקתוק מעצבנים, הוחלף באחריות, נמסר לי שזה תקין אבל אני לא קיבלתי את זה לכן הוחלף. הרעש היה מציק. * אין רעשי פלסטיקה מקרקשת ובזה אני שמח ביותר. * צמיגים יקרים עקב המידה (למרות שיש מבצעים טובים מדי פעם והשגתי צמיגים ב 600 ש"ח ליחידה). * נוחות הנסיעה היא +-, שוב בגלל הצמיגים. מעבר לצמיג Eagle F1 Asymmetric 3 עשו פלאים לנוחות, וממליץ עליהם מכל הלב מעבר לזה שהם צמיגים בכללי מעולים. * קלאץ' קצת קשה, מתרגלים (סיבה לעשות דדליפטים ולהתחטב, יא בטטות). * צריכת דלק ממוצעת בעיר עם רגל סבירה - סביב ה 10 ק"מ לליטר. * צריכה משולבת עירונית בין עירונית סביב 14-16 ק"מ לליטר, אפשר גם להוציא יותר מהרכב הזה כל עוד נוהגים רגוע, קצת קשה מאז שהורדתי את המשתיק זה מדרבן לעוד קצת גז. * הרכב מגיע ללא תאורת LED ראשית רק יום, מה שמבאס אותי בהחלט, כמובן שניתן לפתור את הבעיה בהתקנה מקומית וכיוון הפנסים כלפי מטה כדי לא לסנוור אף אחד, אבל עדיין חסרון בעיני. * הרכב מגיע ללא מערכות בטיחות, ביקשו ממני אם אני רוצה להוסיף, העדפתי שלא להתעסק עם התקנות מקומיות. * חיישני רוורס כן הותקנו בארץ, חשבתי שזה מגיע ככה מהיצרן אבל מסתבר שלא ואם הייתי יודע לא היתי מרכיב אותם, חיישנים מעפנים שהותקנו אצל גיל כמדומני. גם ההתקנה מעפנה. במילים אחרונות - אני שמח מהבחירה שלי, אוהב את הרכב ומקווה להשאר איתו עוד איזו שנה שנתיים. תודה למי ששרד עד פה VID_341630121_203647_662.mp4
  18. 12 points
    היו ברשותי לאורך השנים מספר רכבי סאאב מסוגים שונים. בהחלט רכבים יחודיים ומעניינים עם יתרונות וקסם מיוחדים. האמינות באופן כללי טובה בהחלט, בהינתן שמצאת אקסמפלר שמור ותמשיך לטפל באופן נכון אצל קומץ המקומות שעדיין מטפלים בסאאב. מה המצאי (המאוד מועט) בשוק? דגמי שנות ה-90 נחשבים אצל חובבי הסאאב כדגמים האמיתיים עם האיכויות המקוריות מהשנים בהן סאאב הייתה חברה עצמאית וחדשנית. מדובר בדגמי ה - 900 וה - 9000. 1. ה - 900 . מאוד אמינה ובנוייה לשרוד שנים. מנועים 2.0 ו- 2.3 אטמוספריים או 2.0 טורבו (130/150/175 כ"ס). נותרו עשרות בודדות, רובן שחוטות ובלויות. יש בודדות בתצורת קבריולט, נאות מאוד. הייתה לי סאאב 900 מנוע 2300 אטמסופרי . טנק איכותי אך זריז. זו הירוקה בצילומים. 2. סאאב 9000. הדגם הגדול יותר מדור זה הוא ה - 9000 . רכב סלון מהיר וייחודי. מנועים כמו ל- 900 וגם 2.3 טורבו בהספקים 175-225 כ"ס. נותרו בודדות , להערכתי 10-15. שוב רובן גרוטאות. יש כ- 5 שמורות נפלא אצל חובבי סאאבים. צירפתי תמונה של זוג 9000 מקומיות. לאחר דגמים אלו הוצגו דגמים חדשים תחת בעלות חדשה על סאאב - חברת GM האמריקאית. הרבה חובבי סאאב אדוקים סבורים שדגמים אלו איבדו חלק מהייחוד והקסם של הדגמים הקודמים. כמובן שהם יותר חדישים ומשוכללים מהקודמים. 3. סאאב 9-5. הדגם הנפוץ ביותר בארץ הוא 9-5. זה רכב בקטגוריה של BMW סדרה 5. הובא לארץ בשנים 1998-2008 בשלל דגמים. יש היום כ-150 כאלו במצב נסיעה. הגיעו בשלוש דורות במגוון רמות גימור. מנועי טורבו בלבד. * הדור הראשון - 1998-2001. הדור הפחות מוצלח. מנועי טורבו בנפחים 2 ליטר, 2.3 , 3.0 .(150/185/200 כ"ס בהתאמה). היה לי 9-5 1998 מנוע 2.0 טורבו (עם ערכת שידרוג מקורית של סאאב למנוע - 192 כ"ס) . ראה צילומים של הכחולה. * הדור השני - 2002-2005. זהו הדור המומלץ - מנועי 2.3 / 3.0 . בשנים אלו הובאה גם גרסת הקצה AERO עם מנוע 2.3 250 כ"ס וביצועים נהדרים. (אנקדוטה - מנכ"ל UMI דאז - אביהו בן נון - מכר אישית דגמי אירו למספר קברניטי אל על שהיו חבריו בח"א). היה לי דגם נדיר שהיו ממנו 3 בלבד בארץ - מודל 2002 מנוע V-6 טורבו . זה דגם ה -ARC שיועד לשוק האמריקאי כרכב מפואר לשיוט מהיר. ראה צילומים של הסגולה- אפרפרה. * הדור השלישי - יש בודדות מדור שלישי 2006-08. פחות מומלצות יחסית. עיצוב מעט מאכזב. 4. סאאב 9-3. בשנים 2003-2005 הובא הדגם היותר קטן 9-3. רכב שנועד להתחרות בBMW סדרה 3 (ולא הצליח בכך...) הוצע עם מנועי 2 ליטר טורבו של GM (כבר לא מנועי סאאב מקוריים) מקור של אופל. הגיע בהספקים 150/175/225 יש גם דגם קבריולט נאה. אמינותם סבירה בהחלט. יש בכבישים כ- 40 כאלו מתוכם 7 קבריולט. איפה מטפלים? בעבר מוסכי UMI - יבואן GM וסאאב - נתנו שירות , שהיה יקר להחריד ועפ"ר מאוד לא מקצועי. חלק קטן עדיין מוכן לטפל , בעיקר בעלי 9-3 מגיעים. לכל בעלי שאר הדגמים ממש לא כדאי לגשת למוסכים אלו. איפה כן? יש שלושה ארבעה מוסכים פרטיים שמתמחים בסאאב . אחד בצפון - פליקס במעלות, אחד בכפר אחים (קסטינה) - דיקר , ואחד בת"א - גרוסמן. יש מועדון בעלי סאאב עם קבוצת ווטסאפ שעוזרים זה לזה בטיפולים, חלפים , מידע וכו'. מידי פעם יש מפגשים. לפחות בעבר, מנהל המועדון שהוא מומחה מספר אחד לסאאבים בארץ גם טיפל ברמת מומחה מופלאה. חלפים - דברים בסיסייים אין בעייה - פילטרים, פלגים וכו'. חלפים מורכבים - יש לחלק מהמוסכים הנ"ל חלקים חדשים/משומשים כולל רכבים מפירוק לחלקי פח. עדיין המקור המועדף - EBAY. יש בארה"ב מלאי מדהים של חלפים במחירים נמוכים - חדשים ומשומשים. יש להביא בחשבון שאם הרכב נחוץ על בסיס יומי ואין לך תחליף מוטורי עלול להיווצר מצב של המתנה לחלק ייעודי ואז יש בעייה. בגדול - בהחלט ממליץ, אבל לא לכל אחד... איפה לחפש? אפשרי בלוחות אבל צריך מאוד להיזהר. רוב המוצע הינו במצב רעוע . הכי כדאי לחפש רכב של חבר מועדון סאאב שמוכר. ניתן לחפש בפייסבוק את קבוצת המועדון. אם יש שאלות אשמח לענות. עוד כמה השלמות : 1. מצרף צילום של הסאאב הראשונה שהייתה ברשותי בתחילת שנות השמונים - סאאב "ספורט" עם גוף פיברגלאס ומנוע V4 1500 של פורד. נקראה SONNET . 2. להתרשמות - סאאב 9-5 דור שלישי מודל 2006 , מנוע 2.3 טורבו 220 כ"ס. 3. להתרשמות איך נראית 900 קבריולט לעומת 9-3 קבריולט. 4. צילום ממפגש סאאבים - דגם 9-5 AERO שהוא דוגמא יפה לזאב בעור כבש. (ליד 9000 שמורה היטב).
  19. 11 points
    אני חייב להגיד שבנושא החתונות, האירועים, והאחריות הכלכלית האישית- אם המשבר הזה יבעט את התחת של אנשים קצת חזרה לפרופורציה, אולי לא הכל כזה רע. ללכת לערב שהוא 10 דקות חופה ולהגיד מזל טוב לבני הזוג ו 90% מוזיקה גרועה בווליום מחריש אוזניים, אוכל בינוני-עד-בסדר שנרכש במחיר מופקע, והקטע הזה ביום שאחרי שצריך להגיד לנשואים הטריים איזו חתונה פגז הייתה שבפועל חצי מהחברים מדברים על החצי חבילת דקסמול שהורידו בבוקר אחרי ואיך היה לסטייק טעם של קלקר. בשביל מה זה טוב? בחלק גדול מהמקרים החוגגים אפילו לא מכסים את ההוצאה. אז גם זה, וגם חגיגות מופלגות סטייל בת מצווש ב 150 אלף שקל למשפחה שבקושי מכניסה 15 לחודש. וכמובן המצב של להתלונן שלא סוגרים את החודש אבל קונים את האייפון 92 פלוס אולטרה ב 6000 שקל. אולי עבור עמים מסוימים "כאפת מציאות" פעם בכמה עשורים זה דבר נדרש. מקווה שאנשים ילמדו דבר או 2, ואפשרי שנצא מהמשבר עם תועלת לטווח הארוך.
  20. 11 points
    סקירה מעניינת מאוד. להלן סיפור המעיד על התכונות המעולות של משאיות טאטרה בהקשר ישראלי - בטחוני. בתחילת המאה הנוכחית הבינו בצה"ל שאין ברירה וחייבים לרענן את צי המשאיות הטקטיות של דרגי השדה שהיה כולו מבוסס על ריאוסים ישנים שלאחר עשורים רבים החלו להיות רעועים ולא עונים על הצרכים. הקימו צוות בחינה שבדק את כל החלופות בשוק העולמי שהיו זמינות והמליץ חד משמעית על משאיות טאטרה. אבל מה? תקציבית הייתה העדפה לנצל דולר סיוע מארה"ב למימון , אך החלופות האמריקאיות הטבעיות דאז (אושקוש ועוד) היו נחותות לעומת הטאטרות. מה עושה המוח היהודי ? מצאו קומבינה. הקימו חברה ייעודית אמריקאית בשם ATC --> AMERICAN TRUCK COMPANY ציטוט מאתר ג'יפולוג: כך הגיעו טאטרות לצה"ל בכספי הסיוע הדולרי האמריקאי. אנקדוטה: בצה"ל , משום מה , העדיפו לקרוא להם TETRA ולא TATRA (שהוא כידוע רכס הרים גבוה בסלובקיה). למתעניינים כתבת מבחן בג'יפולוג על הטאטרות בצה"ל : http://www.jeepolog.com/forums/content.php/1189-jeepolog-archive מצרף מספר תמונות של טאטרות צה"ליות ועוד הפתעה - צילום עתיק של סוכנות למכירת טאטרות פרייבט בתל אביב. 1653509-46.webp
  21. 11 points
    בואו ננסה לשים בצד את ענייני הקורונה, אולי גם רכבים מודרניים ונצלול לעבר, להמשך ההיסטוריה של מכוניות BMC ובריטיש ליילנד. הפעם- מכונית מעניינת מתוצרתם, אולי המעניינת ביותר שהקונצרן הכושל הוציא תחת ידיו. הזכרתי אותה בסקירת ה- Landcrab, ולמרות שהיא מקבלת קרדיט כאחת משלוש המכוניות הגרועות ביותר ש- BLMC ייצרו (השתיים האחרות הן האוסטין אלגרו והמוריס מרינה), זה לאו דווקא נכון. אז נתחיל: אני לא יודע אם יש בין המכוניות הבריטיות יותר סבנטיז מבריטיש ליילנד פרינסס. שם קוד ADO71 בזמן פיתוחה, בתחילה מותגה כאוסטין-מוריס סידרה 18-22. הפרינסס הייתה פיתוח של ADO17 Landcrab, שהייתה המכונית שרמזה כי ייתכן וסר אלק איסיגוניס התפזר יותר מדי. הפרינסס הייתה אמורה להיבנות על יתרונות ה- Landcrab; מרחב פנימי גדול, נוחות נסיעה, גודל קומפקטי וחוזק מבני, תוך שהיא מוסיפה עיצוב עם סטייל ותא מטען גדול (איסיגוניס לא טרח לתכנן תאי מטען גדולים, אולי בגלל שאת הקניות הוא היה לוקח בכיסי הדלתות של המיני שלו- באמת!). תוסיפו לזה אופציה להאצ'באק בגלל צורתה, ועמידה טובה יותר בתאונות (שבשלב זה, נדרשה באופן חוקי). אגב, איסיגוניס לא היה מעורב בפרויקט הפרינסס, מאחר ופרש בשנת 1969 (אם כי המשיך בתפקידי ייעוץ לא-מחייבים עבור BLMC). העיצוב התקבע די במהרה, בהתחשב בכך שבזמן האיחוד עם ליילנד בשנת 1968, ל- BMC לא הייתה אפילו תחילת תכנון עבור מחליפת ה- Landcrab, ארבע שנים אחרי הצגתו. צורת הטריז (ראש חץ) הייתה הסטייל השליט בשנות השבעים, ואחד ממייצגיה הבולטים ביותר בזמנו היה המעצב האריס מאן: בין היתר הוא עיצב את האוסטין אלגרו (עוד לפני הפרינסס) ואת הטריומף TR7. מיתרונות הטריז היה יותר מרחב פנימי כתוצאה מחלק אחורי גבוה יותר (שכמובן היה אידאלי עבור תצורת האצ'באק- מה שאיפשר למכונית לתפקד גם כמחליפת האוסטין מקסי). אבל בשנת 1970, כשההחלטה נפלה לפתח מחליפה עבור ה- Landcrab, המקסי הייתה עדיין צעירה. היות והפרינסס הייתה אמורה להחליף גם את האוסטין 3 ליטר, נפסלה הדלת האחורית לגמרי. סיבה נוספת לפסילת ההאצ'באק בפרינסס הייתה החשש מתחרות פנימית פוטנציאלית מול הרובר SD1 שפותחה במקביל. אבל חייבים לציין, שהעיצוב נראה נהדר, מובחן לגמרי ממתחריו עם מקוריות וסטייל. להבדיל מהאלגרו, שלא שרדה את השינויים בין האיור המקורי של האריס מאן לתוצאה הסופית, דווקא הפרינסס לא התרחקה יותר מדי מהעיצוב המקורי: בזמנו קראתי ראיון עם מאן, שאמר כי הפרינסס אהובה עליו יותר מכל המכוניות אותן עיצב, מפני שצורתה הסופית שמרה על הרעיון המקורי שלו. לא כולם יסכימו, אך לדעתי המכונית עמדה במבחן הזמן היטב- היא שייכת לתקופתה בבירור ועדיין נראית טוב, בייחוד בצבע חזק אחיד כמו המכונית הכחולה בתמונות כאן: מתחת לעיצוב החדש, הפרינסס השתמשה בהרבה מטכנולוגית ה- Landcrab. מבחינת מנועים, המכונית שמרה על מנוע 1.8 ליטר מסדרה B של ה- Landcrab, כמו גם במנוע 2.2 ליטר ששה צילינדרים (במקורו מסדרה E וששימש את המקסי), שגם הוא מצא את עצמו ב- Landcrab החל משנת 1972. למצער, שני המנועים לא עשו שימוש בתיבת חמשת ההילוכים של המקסי. בנוסף לא נעשה שימוש במנוע ארבעה צילינדרים מסדרה E, גם בשל הרצון להגיע במהירות לייצור הפרינסס וגם בגלל שקיבולת ייצור המנועים האפשרית הייתה צפויה לשרת את ייצור מנוע E המודרני יותר עבור המקסי והאלגרו. בשל כך, מנוע סידרה B הוותיק משנת 1948 המשיך בשירות פעיל. המכונית הורכבה בקאולי (Cowley) שבאוקספורד, במפעל מוריס ההיסטורי שבשנות השבעים, ייצר את המיני: מערכת המתלים, שנעשה בה שימוש לראשונה באלגרו בשנת 1973, הייתה מבוססת הידרוגז. היא הייתה פיתוח של מערכת ההידרולאסטיק ששימשה את ה- Landcrab ועוד לפני כן, את ADO16  (מוריס\אוסטין 1100\1300). תא הנוסעים היה הרבה יותר קונבנציונלי מהמכוניות שבתכנון איסיגוניס, עם ישיבה פחות זקופה ונוחה יותר ועם לא פחות מרחב פנימי. האבזור היה די מקיף עם יותר יוקרה שנמנעה מה- Landcrab: בנוסף, הנדסת האנוש של הדאשבורד הייתה כמה דרגות מעל ה"סרטן". נגמרו הימים בהם הנהג היה צריך להיאבק עם בלם יד בצורת ידית מטריה מתחת ללוח השעונים, או להשתמש ברגלו על מנת לכוון את מתגי החימום, שהיו רחוקים ממנו באופן מוגזם ב- Landcrab: כמה פיצ'רים קטנים אך מודרניים בלטו במיוחד- תצוגת אזהרה עבור חגורת הבטיחות, זרועות מגבים נסתרות ואפילו 240 אפשרויות כיוונון (ידניות) למושב הנהג: השיווק הראשוני התבסס על יכולותיה של המכונית, ונראה כמכוון אל הנהג הבוגר, המיושב, תוך שימוש בהומור מעודן כדי למשוך את רוב הקהל: באופן טבעי, המכונית משכה תשומת לב רבה היות וזו הייתה המכונית הראשונה של בריטיש ליילנד לאחר ההלאמה (דה-פאקטו) של החברה הכושלת, שמעכשיו הייתה "שייכת" לעם הבריטי. הפיכת הפרינסס למטרה נעשתה קלה אף יותר בהתחשב בעובדה שזו הייתה מכונית בעלת צורה מודרנית, אפילו דרמטית, ושונה טכנולוגית מהמתחרים (מכוניות כמו פורד קורטינה, פורד גרנדה בגימור בסיסי, אופל רקורד, ווקסהול וויקטור FE, פוקסוואגן פאסאט, אודי 100 וגם פיאטים וסיטרואנים גדולים, כמו גם מכוניות סאלון יפניות). בנוסף, כמו ה- Landcrab, היא הייתה גדולה מהקורטינה אבל קטנה מהגרנדה, מה שקצת הפיל אותה בין הכיסאות. האם זו מתחרה לקורטינה, שבמקרה זה היא הייתה איטית ומגושמת, גדולה ויקרה מדי; או אולי מתחרה לגרנדה, שבמקרה זה עדיין איטית וגם לא גדולה או יוקרתית מספיק, בעלת מנוע לא-גדול יותר מ-2.2 ליטרים. המתחרה הקרובה ביותר אליה הייתה אולי הרנו 20, בעלת דלת חמישית ועם עיצוב פחות "קיצוני" ומקטב. מגזין CAR הציב פרינסס בגרסת HLS 2.2 ליטרים במבחן דרכים מול ב.מ.וו. 520 וסיטרואן CX, שם לפחות המכונית יצאה כשכבודה במקומה, אם כי לא מנצחת במבחן. בתחילה המכונית הושקה בגרסאות אוסטין ומוריס 1800, ובגרסאות אוסטין, מוריס ו-וולסלי 2200. לאוסטין היו פנסים גדולים בצורת טרפז ומכסה מנוע שטוח, בעוד שלמוריס היו ארבעה פנסים עגולים ומכסה מנוע בעל מיתאר בולט בקצהו. הוולסלי התהדר בחזית של המוריס (פרט לגריל, כמובן), עם כל האבזור היוקרתי המתבקש שיכולתם לבקש בשנת 1975 (אבל ללא חלונות חשמל). הדגמים בעלי מנוע ששת הצילינדרים קיבלו הגה-כח (ונדרשו לו נואשות), וסופקה גם אופציה בתשלום לדגמי ה-1800. מה שכן, זו בפירוש לא הייתה מכונית סאלון ספורטיבית- אפשר היה לשווק אותה על בסיס מרחב פנימי, נוחות וסטייל, אבל לא ביצועים. וכמו ה- Landcrab, היא מעולם לא הוצעה במרכב סטיישן. לשם ההגינות צריך לציין ש-ככלי להוביל חמישה מבוגרים על מיטלטליהם בנוחות, בטיחות וסטייל, הפרינסס הייתה טובה לא-פחות ממתחרותיה, וטובה אף יותר במקרים מסוימים. היא לא הייתה ספורטיבית, ומעולם לא התכוונה להיות. ששה חודשים לאחר תחילת המכירות, שונה המיתוג מאוסטין ומוריס "18-22" ל"פרינסס", בגרסאות 1800 או 2200 עם שלוש רמות גימור, בדומה לקורטינה. המותג וולסלי מת, חזית הרכב המשותפת לו ולמוריס נעלמה, והוחלפה בחזית בעלת ארבעה פנסים בגרסאות 1800 אך שמרה על הפנסים הטרפזיים בגרסאות 2200. וכך, בריטיש ליילנד צמצמו מותגים על ידי יצירת מותג חדש: חוסר אמינות הייתה בעיה שנפלה כנראה על כל מוצרי בריטיש ליילנד מאז המיני, אבל עד 1975 הבעיה הייתה כל כך קשה וכל כך ידועה (לפחות בתפיסה הציבורית, לאו דווקא כהשוואה סטטיסטית אל מול יצרנים אחרים), שכאשר החלה הפרינסס לפתח תקלות, הן נהיו חדשות לאומיות. סיפורי זוועה על קריסת מתלים וכשלים בגלי-הינע לא עזרו כמובן ובגלל שבריטיש ליילנד נתפסו כגוררי רגליים בתיקון התקלות, מוניטין המכונית צנח עוד יותר. ואם סיפור מלכתחילה לא-נכון, קשה מאד לשנות אותו אחר כך. גם השימוש בסלוגן "The Car’s That Got It All Together" היה ממש הכנה לנפילה: בשנת 1978 עברה הפרינסס לסדרה 2 עם מנוע ארבעה צילינדרים חדש מסדרה O, בעל גל-זיזים עליון (OHC), שחלקים ממנו היו ירושה מהסבת מנוע סידרה B (שהיה בעל שסתומים עליונים, OHV) לגרסת OHC מודרנית יותר. הנפחים היו 2.0 ו-1.7 ליטרים (הגודל 1.7 לא היה סטנדרטי ונבע מחסכון בכסף; נעשה שימוש באותה יציקת ראש-מנוע עבור שני הנפחים), ולמרות שהמנועים אכן התאימו יותר עבור תקנות הזיהום ההולכות ומתהדקות, אחרי שבע שנות פיתוח הם הציעו לא הרבה יותר ממה שמנוע סדרה B הישן סיפק. מנועי 2200 ששת הצילינדרים המשיכו ללא שינוי. ככל שהתקדמו השנים, שיווק המכונית נאלץ להיות יותר ויותר יצירתי כדי למכור את הפרינסס, ולנסות להשתמש בפיצ'רים הייחודיים והמראה של המכונית כדי למשוך לקוחות ולגרום להם להרגיש ייחודיות מהמתחרים: זו לא הייתה מכונית בשביל "מר ממוצע"- היית צריך לרצות משהו שהפרינסס הציעה (מרחב, נוחות, סטייל, מותג בריטי) כדי להעדיף אותה על פני קורטינה, ווקסהול קוואליר ויצרנים אחרים. הקושי בשיווקה נותר בעינו, והפרינסס מעולם לא מכרה מספרים גדולים יותר מה- Landcrab. אחרי שבע שנים קיבלה הפרינסס דלת חמישית, יחד עם עיצוב מחודש כמעט לחלוטין (לבד מהגג והדלתות), כמו גם תא נוסעים חדש, והפכה לאוסטין אמבסדור: ושוב הדגש היה על נוחות ומרחב; זה לא היה ישים לנסות ולמכור אותה על כל בסיס אחר. ואמנם, האמבסדור הוסיפה את יתרונות ההאצ'באק וגם תא נוסעים אוורירי יותר (בשל החלונות שנוספו לו במקום קורות C הרחבות), אבל המראה המוצלח של הפרינסס אבד במעבר העיצובי. בשלב זה כבר היינו בשנת 1982- הקורטינה הופרשה לטובת הסיירה, הדור השני של הקוואליר (אופל אסקונה C) מכר יפה והיה מוצלח מאד, ומכוניות כמו קרייזלר\טלבו אלפין, רנו 20 ופולקסוואגן פאסאט היו כולן מבוססות בשוק, וחשפו את האמבסדור כאיטי, חסר אישיות, לא בטוח בגודלו ולא ברור במי הוא צריך להתחרות. התבססותו על מכונית שנולדה בשנת 1975 ולמעשה, ארכאיותו יחסית למתחרים גרמה לשרידות של לא-יותר משנתיים, בין 1982-1984. כארבעים אלף עותקים נמכרו ומעולם לא יוצר אמבסדור עם הגה שמאלי או יוצא אל מחוץ לבריטניה. וכך בא לסופו עוד סיפור עגום על מוצר כושל. בריטיש ליילנד\ אוטין-רובר מעולם לא ייצרו מכונית "אמיצה" שוב, וזה חבל; BL היו במיטבם כשהם ניסו (המיני, ADO16, רובר SD1, טריומף דולומייט ספרינט). בנוסף, כל מה שלא היה מוצלח בפרינסס היה בדיוק החלקים הלא "אמיצים"; המנועים הישנים, תיבות ארבעת ההילוכים, הגודל הכללי המוזר, תצורת ארבע-דלתות בלבד, השיווק הלא-מהוקצע והייצור המרושל. ואסיים כהרגלי, במבחן דרכים אוהד מבית HubNut, שהצליח לארגן פרינסס מול אמבסדור– בערך. פשוט תראו:
  22. 11 points
    # טהרנים-נא לעבור ישירות לתמונות. תודה. נשבע שלא התכוונתי, 9162 ק"מ בשנה? עם רכב פאן נטו?? פששש... שאנחנו נהנינו השנה... אז עשיתי ייבוא, שוב. ותיקי הפורום בטח זוכרים שכבר הבאתי אחת, כחולה, מרובעת גלגלים לפני שנים מארה"ב-השם יקום דמה. הפעם, למרות שרוב חיי הדו גלגליים שמרתי אמונים לג'יקסרים החלטתי לבדוק-לבגוד-להתנסות. אז ייבאתי מאנגליה ימאהה FZR1000EXUP שנת 1989 מקורי להחריד, עם 48500 ק"מ על השעון, 209 ק"ג ו 145 כ"ס טבין ותקילין במנוע. הוא הגיע בסוף פברואר שנה שעברה ועד שסיימתי שחרור, תשלומים, רישוי ושאר ירקות-הנה הגענו למרץ 2019. הוצאות: לאחר תקר בקדמי ביום מסלול ועוד תקר באחורי על איילון החלפתי זוג צמיגים-2000 ש"ח. בולם קדמי נוזל דרש ריענון+ביצעתי טיפול על הדרך- 2000 ש"ח. משאבת מצמד הידראולית נזלה מעט-קיט שיפוץ ב 14 דולרים שלמים סידר את הסיפור. ביטוח אספנות. תענוג. 1000 ש"ח. דלק? 1:14 בממוצע, תעשו חשבון לבד. ירידת ערך-ירידת ערך?? חה חה חה. עליית ערך. המחיר רק עולה בעולם. איך זה זז: טוב, זה מפתיע לגמרי והשאיר הרבה פיות פעורים בשנה הזו... פאקינג אופנוע בן 31 שנים עם טכנולוגיה בת 31 שנים, מה הסתובב אז בכבישים? רנו 18, סובארו ג'אסטי, סובארו לאונה, רנו 5, וולבו 740... תעשו את ההקבלה לבד. בשנה הזו, מכיוון שזהו אופנוע ספורט שמטרתו האחת והיחידה היא להסתובב בשדות הציד המעוקלים, מסתובסבים, מענגים בעיקר בסופ"ש בשעות הבוקר המוקדמות מצאנו את עצמנו רוכבים בחברת חברים יקרים על סוסי פרא חדשים וחדישים ששוקלים נוצה עד כ 160-170 ק"ג ומוציאים הספקים הזויים סביב 200 כ"ס על טכנולוגיות מתלים דמיוניות. אופנועי על חלל. ובכל זאת-שום רגשי נחיתות. אופנוע נעים וגם מרגש, חזק וגם נשלט, מתנהג נפלא ולא גרם לי לדפיקות לב כלל וכלל וזהו לא משהו של מה בכך כי אני רוכב, אהממ, חזק! אין רחמים. בשנה הזו ביקרנו באילת-כולל רכיבה מהירה במיוחד בכביש ישר עם אופנועים חדישים-בדקנו- נשבע הוא עמד עם כולם-נשבע-כולם מוגבלים ל106 קמ"ש... ביקרנו במסלול נפלא-שדה תימן. רכיבה מהממת. מסלול זה משהו אחר. כל רכיבה כזו הוסיפה לספידו 300-500 ק"מ. לא התחמם, לא החסיר פעימה, לא דרש מים. רק מעט שמן מדי פעם, ככה הוא, אוהב חצי סינטטי. עתיד: השנה הוא יעשה הרבה פחות קילומטרים, פשוט כי עברנו ממש קרוב לכבישי הכיף אז אין מנהלתיות. בטח תהיה עוד החלפת צמיגים. דרוש כיוון קרב', לא קריטי אבל עדיף, בכל זאת החברים שמאחור מריחים מתי אני עובר לגז מלא... זהו, הגיגי כיף טהור.
  23. 10 points
    החלפת רפידות בלם (דיסק) אחוריות בסיטרואן ברלינגו, דגם B9 שנים 2008-2019. כלים נדרשים: 1. סטנד (בוק) 2. מפתח מד פיתול עם טווח 30-110Nm. 3. כלי להחזרת בוכנות קליפר בסיבוב. 4. מפתח פתוח 15. 5. ידית ראצ'ט 1/2 6. בוקסה 13 7. מברג שטוח. 8. מברשת פלדה. 9. מפתח גלגלים וג'יק. חומרי עזר - תרסיס לניקוי בלמים, סמרטוטים. חלפים - סט רפידות אחוריות. במקרה זה החלטתי לעבוד לפי הוראות היצרן כלשונן, לבצע בדיוק את מה שרשום ולא לבצע את מה שלא רשום... מכיוון שהעבודה מתבצעת עם בלם יש משוחרר, הרכב חייב להחנות במשטח ישר, נוסף על כך יש לאבטח את הרכב במקום על יד שילוב להילוך ראשון בגיר והצבת בלוקים לפני ואחורי הגלגים הקידמיים. 1. בדוק מפלס נוזל בלמים בכוסית בתא המנוע. במידה והמפלס לא קרוב למקסימום, המשך לשלב הבא. במידה והמפלס במקסימום, תשאב עם מזרק מעט נוזל על מנת להביא את המפלס לאמצע בין המינימום למקסימום. 2. שחרר מעט את ברגי הגלגל האחורי. שחרר בלם יד. הרם את הגלגל, הצב סטנד אבטחה. פרק את הגלגל. 3. מדוד את עובי הדיסק האחורי. דיסק חדש מגיע בעובי 12 מ"מ, עובי מינימלי מותר 10 מ"מ. יש למדוד את הדיסק עם מיקרומטר, דיברתי על זה בשירשורים אחרים לכן לא אחזור על זה. אם הוא קרוב ל 10 מ"מ, צריך להחלף את הדיסק. אצלי היה מעט פחות מ 11 מ"מ. כמו כן יש לבחון את פני שטח העבודה של הדיסק. אם יש גלים, חריצים והבדלי גבהים, יש לשלוח את שני הדיסקים לחריטה. 4. פתו את הבורג העליון של מוביל הקליפר תוך שימוש בבוקסה 13. את המוביל יש להחזיק (לתת קונטרה) עם מפתח פתוח 15, אחרת הוא יסתובב ולא ניתן יהיה לפתוח את הבורג שלו. 5. באותו אופן פתח את הבורג התחתון של מוביל הקליפר. 6. משוך את הקליפר הצידה והזז אותו מהדיסק, שלוף את הרפידות הישנות. 7. שלוף את הקפיצים (קפיצים למניעת רעשים) של הרפידות ממסגרת הקליפר תוך שימוש במברג שטוח. 8. נקה את הקליפו ואת המסגרת שלו מלכלוך תוך שימוש בספריי ניקוי בלמים ומברשת פלדה. בדוק שהמובילים זזים חופשי. אני מעדיף, אם המובילים זזים חופשי להשאיר את הגריז המקורי ולא להוציא, לנקות ולגרז אותם מחדש. 9. הרכב את הכלי להחזרת הבוכנה על הקליפר והחזר את הבוכנה למצב התחלתי. בשום פנים ואופן לא להשתמש בשום כלי אחר להחזרת הבוכנה. הבוכנה חייבת לחזור רק בסיבוב + לחיצה, בשום אופן לא בלחיצה בלבד. במהלך החזרת הבוכנה מומלץ לעקוב אחרי מפלס נוזל הבלמים בכוסית ולשאוב מעט נוזל ממנה אם המפלס מתקרב לפתח המילוי. בוכנת הקליפר לאחר החזרה למצב התחלתי. לשים לב לשלמות גומיית האבק מסביב לבוכנה. בסיום ההחזרה הבוכנה צרכה לעמוד במצב המצולם, החריצים בשעות 3 ו 9. 10. הרכב קפיצים חדשים על מסגרת הקליפר, הקפיצים מגיעים עם סט רפידות. 11. התקן את הרפידות החדשות למקום. 12. הורד את מדבקת המגן מהרפידות. שתי הרפידות מותקנות. 13. החזר את הקליפר למקום והדק את שני הברגים. יש להשתמש בברגים חדשים שמגיעים עם סט רפידות. מומנט הידוק 35Nm. 14. הקליפר מורכב. וודא ניתוב נכון של צינור הבלם. 15. החזר את הגלגל, הדק חלקית את ברגי הגלגל. הורד את הרכב. הדק את ברגי הגלגל ל 110Nm בהצלבה. חזור על כל הפעולת בגלגל האחורי השני. תניע את המנוע. לחץ מספר לחיצות מלאות על דוושת הבלם. הרם והורד בלם יד מספר פעמים. לחץ שוב מספר לחיצות על דוושת הבלם. בדוק מפלס נוזל בלמים. אם מעל המקסימום, שאב עודפים. רפידות פרודו, מחיר 180 ש"ח. תודה.
  24. 10 points
    לא יודע מה אתכם אני חרדי בכבודי ובעצמי ובבנוסף לכך גם גבאי בית כנסת. ובשבת ארגנו והתפללנו בעשרות מניינים מאולתרים בכדי לעמוד בהוראת משרד הבריאות אבל לבלבל את השכל כנראה יותר קל. האדון שעובד בחברתן של חרדיות לא מחוסנות ומפיצות מחלות- התלבטתי אם להגיב בכלל לשטות הזו כי בקצב הזה אני אטרך להוכיח שחרדים לא חייזרים. חרדים מחסנים את הילדים כמו כל אוכלוסיה אחרת וכמו בכל אוכלוסיה יש את המשוגעות לבריאות שחושבות שחיסון זה הדבר הרע ביותר שניתן לעשות לילד דעה נפוצה (וטיפשית בעיניי) בכל המגזרים. אז אנא הזהר עם הכללות.
  25. 9 points
    פרוייקט שיפוץ ענק לפונטו 1995 שלי שרכשתי לפני כ6 שנים לאחר עשור עם פיאט פונטו. החלום תמיד היה המכונית הצהובה הזאת שהיתיי רואה בתור ילד בסדרה "פלורנטין" עשור לאחר מכן, הצלחתי להגשים את החלום במציאת האחת. הפונטו הספציפית הזאת היא בין הראשונות שהגיעו לארץ, נבנתה ב 1994 ועלתה לכביש בפברואר 1995. עם 13 ידיים קודמות, 230 ק"מ בשעון, וללא היסטוריית טיפולים כלל, הפונטו עברה שיפוץ מקיף מלא שארך כמה שנים עד למצב תצוגה. אף פעם לא רציתי את דגם ה 1.6 והיו לי הזדמנויות לרכוש כמעט 3 פונטו קבריולטים בעבר עם מנועים בסיסיים 1.2 אבל הם היו כל כך שחוטות מכל כיוון (וגם לא צהובות 😳) אך התרגלתי להגה כוח, חלונות חשמל, לגג החשמלי ולכוח המנוע שאין מצב בחיים שאחזור אחורה. ככה היא נראתה ביום הרכישה: הדבר הטוב היחיד ברכב, היה הצבע. הגג לא התקפל כמו שצריך, נורת המנוע דלקה, מזגן לא עבד, ראש המנוע היה גמור, ועוד המון קומבינות. כשהרכב הגיע מפתח תקווה עד ראשון, טפטף נוזל קירור על הרצפה ואמרתי נו יאללה, שיפוץ מקיף. מכיוון שהחזקתי כבר פונטו כעשור, אני מכיר כל חלק ברכב, אך המנוע 1.6 היה חדש לי לטיפול ותחזוקה. המנוע נחשב אמין מאוד, יש פלוסים ומינוסים לטיפולים איתו. הפלאגים והסטרטר יושבים בקדמת המנוע ולא מאחורה. בשביל לפרק סטרטר סה"כ צריך להוריד פילטר אויר. אך לפרק אלטרנטור למשל, מצריך יום עבודה שלם שתראו עוד בהמשך. שלב א' היה להביא את המנוע לצעירותו. אטם הראש המעוות: חדירת מים לצל' 2, וגם 1 וגם 4: הראש עבר הלחמות, שטח ומילוי אצל אמן. התענוג עלה 800 ש"ח. הוחלפה כמובן משאבת המים ועוד דברים מסביב: כל חלקי המנוע שונים מפונטו 1.2 ומשותפים חלקם לפיאט טמפרה אך לא כולם. הראש מורכב: חודש אחרי השיפוץ, הרכב החל לקרטע ולגמגם. מצאתי שיש קורוזיה על חוטי ההצתה ועל הכויל. מכיוון שכל התחברות למחשב הרכב הישן הזה מצריכה ביקור במוסך מורשה. העדפתי להחליף חלקים עד כדי בינגו כי גם ככה רציתי לרענן את הכל. הוחלפו חוטי ההצתה והפלאגים: הוחלף יוניט חום מנוע ברכב: הקרטועים השונים נבעו גם מחוטי חשמל חתוכים וחרוכים: הייתי צריך לעבור מחדש על כל הקונקטורים ברכב ולהרכיב קונקטורים חדשים. חודש לאחר מכן שהבעיה נפתרה, הרכב החל להיכבות בסיבובים. קראתי על הנושא והבנתי שיש חיישן מהירויות על הגיר שאחראי על הנושא. ייחודי רק במנוע הזה. הצלחתי להשיג חיישן כזה פה בארץ מקורי. החיישן הישן: החיווט אליו: הבעיה נפתרה ללא ביקור במוסך או התחברות למחשב! חודש אחרי זה, הרכב החל לקרטע ולא להגיב לגז במהלך נסיעה. הדבר הזה חזר על עצמו הרבה, גם כאן קראתי המון וכיוונו אותי לבדוק את חיישן הקראנק. הפלא ופלא, החיווט לחיישן הקראנק הישן היה חשוף גם הוא. החלפת חיישן הקראנק בדגם הזה מצריכה פירוק של תושבת המזגן (מזגן בהתקנה מקומית "רסקור"): הבעיה נפתרה! עם הזמן מצאתי חלקי חילוף בעלות אפסית, כמו חיישן חמצן בעלות של 150 ש"ח (מקורי)! לא נקנה? גם אליו החיווט נעשה בצורה מרושלת: חדש מול ישן: הרכב הגיע במקור עם ג'אנטים מגנזיום כמו של Punto GT שמי יודע מה קרה להם עם השנים. הצלחתי להשיג סט כזה בארץ: והפונטו סוף סוף קיבלה מראה מקורי: הוזמנו גם הסמלים המקוריים של המעצב Bertone על הכנף: הקלאץ' העייף הוחלף (גם הוא בעלות של 250 ש"ח בלבד!): הגה וידית הילוכים הוחלפו לדגם מעור של Punto GT מחו"ל: החלק האחורי עבר נקיון: חיווט לגג החשמלי חווט מחדש: תוקן שעון הזמן שלא הראה אור: תושבת המצבר נוקתה מחלודה: סידור החיווט ברכב ע"י צינור שרשורי: סידור חוטים ופיוזים: שימון מסילות חלונות חשמל שהיו עייפות: עוד גומיות מנוע של נשמים הוחלפו: אטם מכסה השסתומים החל לנזול שנה אחרי והוחלף: צינור בוסטר חדש: בוכנות תא מטען חדשות: במהלך תקופת הקיץ, המשאבה ההידראולית של ההגה החלה לנזול. בדגם הזה היא יושבת מעל האלטרנטור וטיגנה אותו. זו העבודה הכי קשה שיש על הרכב הזה. פירוק סעפת יניקה, פירוק משאבת הגה ורק אז מתחילים לראות את האלטרנטור שיושב קרוב לאגזוז. האלטרנטור המקורי החזיק 21 שנה! שנת ייצור 1994 הוא שופץ יחד עם משאבת ההגה ב 400 ש"ח לכל חלק. הצנרת המקורית של ההגה לא החזיקה עם השנים: צנרת סיליקון פתרה את הבעיה. אין להשיג צינורות כאלה בשום מקום. התגלו עוד צינורות לפני קריסה במהלך הקיץ: הרדיאטור הישן גם הוחלף: טרמוסטט חדש, ברכב לא היה טרמוסטט כלל. הוחלף על הדרך מעבה המזגן לאחר שהיה לי כל כך חם בקיץ שאמרתי אין מצב שאסע עם גג פתוח. מאוורר SPAL חדש על הדרך: מפוח גדול מדגם של פונטו עם מזגן מקורי גם הוחלף: בית פילטר מזגן שלא היה קיים הותקן גם מפונטו עם מזגן מקורי: לאחר מכן הגיעה תורה של מערכת הדלק להתחדש: משאבת דלק חדשה: פילטר דלק מקורי: ווסת דלק מקורי לאחר שהישן הזיע: פקק שהיה גמור: צנרת דלק מחוררת (פתח מילוי): גומיות חדשות: לאחר מכן הוחלפו חלקים במערכת המתלים: גומיות מתלים חדשות: לפני: אחרי + בולמים חדשים ב2016 הפונטו חגגה 250,000 ק"מ: פנסים הוחלפו ל Angel Eyes: גומיות לציריות הוחלפו: לאחר כשנתיים משאבת הדלק החלה לנזול שוב, היא מורכבת מ2 חלקים. החלק העליון הוא הבעייתי ברגע שמחליפים פילטר דלק ולא מנתקים את הצינורות עליה. המון לכלוך המשאבה החדשה המסכנה ספגה בשנתיים: הלכלוך נתקע בפילטר המובנה של המשאבה. הוחלף החלק העליון: הצלחתי להשיג צינורות חדשים של כל צנרת הקירור, מקוריים ולא תחליפיים: כולל טרמוסטט מקורי: ברכב הייתה בעיה שהתחמם הפיוז של מפוח המזגן כל הזמן. האוטו היה נשרף אם לא הייתי מחליף את בית הפיוזים בזמן. בית פיוזים חדש: גומיות לגג המתקפל הוחלפו לחדשות: הגג נסגר סוף סוף כמו שצריך ובלי בליטה: להמחשה, גג שלא נסגר באופן תקין: הגג עבר גם שחזור צבע (הגג הוא המקורי ברכב משנת 1995! ולא הוחלף). שיפצו רק את החלון האחורי. חומר משחיר לגג ויניל: האוטו עבר פוליש רב שלבי, גלייז, אוטם ווקס, צבע שרוף במכסה המנוע: לאחר הפוליש: אני דואג להקפיא אותו מטסט לכל תקופת החורף למשך של שנה על מנת לשמר לאספנות. עוד חלקים הוחלפו לאחר שהרכב עמד שנתיים, כולל חיישנים חדשים ונדירים שאף פעם לא מצאתי. חיישן סל"ד מקורי: צנרת בילום גמישה הוחלפה: משאבות אופן אחוריות + תופים וסנדלי בילום חדשים: שמן משאבת הגג ההידראולי הוחלף: הפונטו שימשה אותי כרכב החתונה שלי לפני כחצי שנה: היא נוסעת יום יום וחונה בחניה מקורה. משמר אותה לאספנות ודואג לה יום יום בין שאר הרכבים. אמשיך לעדכן ושיהיו ימים יותר טובים!
  26. 9 points
    התושבות של הכסאות היו מעט חלודות, אז שייפתי וצבעתי הבפנים מתחיל לקבל צורה קצת גם מתחת למצבר היה חלוד אז שייפתי וצבעתי. הבלאגן בחשמל שמה לא ישאר ככה אבל לזה עוד לא הגעתי. בארץ לא מצאתי שום פונטו לפירוק בשביל פלסטיקה. אבל באיביי מצאתי כמעט כל מה שרציתי ובמחירים סבבה לגמרי (הרוב פחות מ100 שקל). כל כמה ימים הפתעה חדשה בדואר. הידית הילוכים היתה כמובן של ערסים. גם יש דבר מקורי שממש לא אוהב בפונטו וזה כל הפלסטיק המגושם שיושב מתחת לידית הילוכים בין הקונסולה מרכזית להנדברקס. אז מצאתי באיביי ידית הילוכים עם פלסטיק מינימלאי שבאה עם דגם פשוט יותר: נראה לי שבגדול פה נעצרתי בקוסמטיקה. אני עדיין צריך להשיג 4 דיפונים או לתקן את הנוכחיים (הקדמיים עם חורי רמקולים, האחוריים מישהו ריפד בשחור) צריך מראות חדשות (לא מתאים של פונטו 5 דלתות), צריך לנקות את הכסא האחורי ולרפד את החלק העליון שלו (זה חתיכה נפרדת) אולי עוד דברים קטנים פה ושם אבל כבר לא משהו נוראי, הפנים של הפונטו עכשיו נראה סבבה יחסית. כבר קניתי רדיאטור חימום חדש, מתישהו ארכיב אותו ביחד עם דשבורד בלי קדיחות. לבחוץ אני כמובן אלך על המראה המקורי, אני רוצה מעבר ללצבוע מחדש אחרי שהאוטו יסע, לדאוג שיהיה שחור כל מה שצריך להיות שחור, להשיג פגוש קדמי מתאים ולא זה של הדגם הבסיסי שיש אצלי. גג חדש.. ג'נטים 14 במקום ה13 הנוכחיים.
  27. 9 points
    סיכום שנה שניה, נכון לתחילת ינואר. הקמ"ז 23,012. טיפול 20 אלף שעשיתי בערך ב-18K: כ-1300 ₪, שמן, פילטרים, KY פרימיום. ביטוח: 10,200 למקיף, כאלפייה לחובה. צריכת הדלק השתפרה! ל-8.54 קמ"ל. 7465 ₪ על דלק. מכירים את זה שאומרים שלגרמנים אין הומור? אז קבלו קטע: כן. תקלה במאותתים האחוריים. בבמוו. בהתחלה זה היה רק השמאלי ואחת לכמה שבועות. אח"כ זה נעלם. ואז חזר. ואז הופיע בצד ימין. כבר שקלתי לתבוע על עוגמת נפש - הרי הבנאדם אוהב לאותת, תנו לו לאותת - אבל זה היה קומי מדי ואף שופט לא היה מאמין לי. ובמוסך – תדהמה. מה עושים? "בחיים לא ראינו דבר כזה." - אני לגמרי מאמין לכם. כשהתעשתו קצת, רצו להחליף את הפנסים קומפלט. אני חשבתי שזו בעיית מגעים או הארקה כי הרי לא הגיוני שזה בא והולך ועוד בא גם לצד השני. אז החלטתי לדחות את ההצעה, הם כנראה עשו קצת חיזוקים ובנתיים אין שום תקלה כבר כמה חודשים. בין לבין עברנו החלפת צמיגים (PS4 ב-3600 לסט עם שתי מידות. עולים על ה-PSS המקוריים) וקצת פחות פעילות ספורטיבית. סתם עסוק כזה, מתרחב לפה, מכווץ לשם. היא באמת טובה ומתאימה לי, לא סתם היא תיכף שוברת את שיא זמן ההחזקה שלי ברכב כלשהו (שנתיים ו-4, הכתר אצל ה-159), אך ברור שאני מתעלל בעצמי עם רעיונות למחליפות שמושתק מהר עם המשפט ה...בעע...בוגר הזה "בשביל מה, מה חסר לך בה?". וואלה, תכלס, בנתיים לא הרבה. כלומר, הייתי שמח למשקל נמוך יותר, למידות קטנות יותר שבמילה אחת פשוט נאמר "קיימן", אבל לוגיסטית זה לא פייר למשפחה ולא באמת אפשר לחגור 3 ילדים במושב אחד – ניסיתי. כבר חשבתי איך אני קונה אחת ועוד איזה דיילי זולה והגיונית, אבל כבר הייתי עם האקסטרה כלי רכב הזו והחלטתי never more. אין לי מקום, זמן וחשק להתעסק עם עוד משהו. אז אולי ג'וליה תלתן? האם עוד 160 כ"ס ועוד בטח 2-3 רמות ביצועים ואטרף מעל ה-240 שוות לי בממוצע (בין חדש למשומש) עוד בערך 250 אלף? לא כרגע לפחות. אני מבין לבד שזה סתם היצר הרע הזה ואין באמת צורך להשקיע בזה משאבים ומחשבות. לשנה הקרובה אאחל לעצמי להזמין סוף סוף דיפ' מוגבל החלקה שעד שאזיז את עצמי גם תיגמר האחריות וארגיש עם זה נוח.
  28. 9 points
    וכמובן אי אפשר בלי קצת תמונות...
  29. 9 points
    לכל המבודדים שמרגישים מטומטמים- לא, אתם לא מטומטמים, השאר כן. לשם שינוי אתם אלו שבסדר, והרצפה באמת עקומה. ישר כח ושלא תפתחו ולו סימפטום אחד עד סוף המשבר.
  30. 9 points
    יוסי גם אם לא אהבת את השינוי יש דרך להתבטא, מרגיש לי כפיות טובה לרדת על הדברים שעושים פה כאילו מדובר באיזה שירות שאתה משלם עליו, אל תשכח שבסכ"ה הכוונות טובות ושזה נעשה כדי שיהיה לך יותר כיף ונוח להיות פה.
  31. 8 points
    אני כבר שנה וחצי עם הרכב, סיאט לאון FR ידנית שנת 2014 מנוע 1.4 122 כ"ס והחלטתי לעשות סיקור קצר. הרכב עכשיו עם 82K ק"מ, רכשתי אותו באוקטובר 2018 עם 52K. הרכב משרת אותי בצורה נאמנה ביותר, כל נהיגה בו היא תענוג, שילוב של מנוע 1.4T ותיבת הילוכים ידנית 6 הילוכים הוא שילוב מוצלח ביותר, לא חסר כוח, מומנט יחסית גבוה בסל"ד נמוך, אף פעם לא חוויתי שלאוטו קשה והרכב מרגיש זריז וחזק, נסעתי 3 פעמים לאילת, האוטו לא אוכל טיפה אחת של שמן ולא מתחמם בכלל. הרכב מאובזר מאוד, ריפודי עור חצי אלקנטרה, גג סאנרוף, צמיגים בקוטר 18", מערכת מולטימדיה מקורית אומנם קטנה ומהדגם הישן אבל לפחות הכל עובד בה ואין בעיות התקנה של גיל קאר, מראות מתקפלות, בקרת אקלים מפוצלת עם יציאה למושב אחורי, תאורת לד קדמית ואחורית, 4 מצבי נהיגה, תאורת אווירה בדלתות ותאורת רגליים, יש משענת יד ויחסית הרבה מקומות אחסון, 2 נוסעים מאחורה יוכלו לשבת באופן מרווח, 3 זה כבר לא מומלץ. רמת הגימור הזו בשנתון הזה מגיע רק במרכב של 3 דלתות, נראה מעולה אך דורש הסתגלות בהתחלה. איכות החומרים מרגישה מצוינת, האוטו כבר בן 6 שנים ובינתיים אין סימני הזדקנות מלבד פגיעות אבנים במכסה מנוע. המערכת שמע ברכב סבבה, לא אגיד שהיא וואו אבל היא עושה את העבודה על לווליום מסוים שאחריו כבר יש זיופים. אוטו ממש כיפי לנהיגה, העברת הילוכים חלקה ומהירה, מנוע TSI אומנם מנוע רק 1400 טורבו ומפיק רק 122 כ"ס לעומת הדגמים החדשים יותר שמפיקים 150 כ"ס אבל אני מבטיח לכם שהוא עדיין נותן בראש ומרגיש הרבה יותר בשילוב עם התיבה הידנית, אפשר לצרוב תוכנת ניהול מנוע כמו APR ולהעלות קצת את הסוסים והקג"מ אבל בשבילי זה מספיק כרגע. במהלך השנה וחצי שלי עם האוטו היו הרבה הוצאות תחזוקה רובן חד פעמיות ואני לא צופה עוד הוצאות חוץ מטיפולים. עשיתי 4 טיפולים סה"כ כולל החלפת פלאגים, צלחות ורפידות ושמן גיר (2150 ש"ח), הוחלפה רצועת טיימינג (1800 ש"ח), הוחלף מצמד השבוע (2700 ש"ח), מצבר - מקורי החזיק 5 שנים (700 ש"ח), 2 פנצ'רים (90 ש"ח). ג'אנטים - (2500 ש"ח), רביעיית מישליין פיילוט ספורט 4 מידה 225\40\18" - צמיגים מקוריים החזיקו 5 שנים ו60K ק"מ (2700 ש"ח). עלות הביטוח בשנה הראשונה הייתה 7400 ש"ח, בשנה השנייה ירד ל 6100, נהג צעיר בן 23 ללא עבר. אגרת הטסט 1600 ש"ח, עבר פעמיים ללא בעיות. צריכת דלק ממוצעת נוסע משולב עירוני ובינעירוני 1:14.5 מדוד משאבה בנסיעה רגילה, אפשר להגיע ליותר מזה בנסיעה רגועה מאוד באזור 1:16-17 , בבינעירוני בלבד אפשר להגיע לנתונים כמו 1:17-18 ממש ממש בקלות ואפילו מעבר לזה, הגעתי ל 1:22 בנסיעה בינעירונית בלבד. במהלך הזמן שהרכב אצלי הקפדתי תמיד לשטוף אותו רק ידני ורק אני נגעתי בו, אין שפשופים, יש מעט שריטות קטנות ופגיעות אבנים במכסה מנוע אבל לא יותר מדי נראה לעין. תפרתי כיסוי הגה שהזמנתי באינטרנט, התקנתי עורות ערפל LED, שמתי תמוכות הידראוליות במכסה מנוע, ועשיתי מעט קידודים (פנסי ערפל עוקבי פנייה, קיפול מראות עם נעילת הרכב בלחיצה קצרה, צפצוף בפתיחה וסגירה שזה אופציונלי, מחוגים שעולים ויורדים בפתיחת סוויץ' ואיתות לד מתחלף). אני מרוצה מאוד מהרכב למרות האחזקה המעט יקרה שלו אבל אני מאוד נהנה ממנו והוא משרת אותי כמו שצריך, כיף לנהוג בו והוא נראה ממש טוב ומושך הרבה מבטים. למרות שהרכב בן 6 הוא במצב מצוין ולא אחליף אותו בשנים הקרובות. מומלץ ביותר לצעירים אבל לא כרכב ראשון.
  32. 8 points
    בגלל איזושהי תקלה קוסמית, פבל הזמין הפעם גם לא-מובילי-דעה ליום מובילי הדעה הנ"ל. אולי זו הקורונה, אולי איזה חור שחור שנפער איפשהו ביקום, אולי סתם ה-i10 קצת פחות אטרקטיבית מה-i30n. מה שזה לא יהיה, היה לי הכבוד להשתתף בארוע. ברשותכם, אני רוצה לעשות משהו קצת מוזר ולהתחיל מהסוף: אם אני מנסה לסכם את ההתרשמות הקצרה למדי מה-i10 החדשה, אפשר לסכם אותה בשתי מילים בדיוק: לא מבאסת. וזה אולי נשמע קצת מעט, אבל זה בכלל לא. כי את הדור הקודם של ה-i10 אפשר היה בקלות לסכם במילה אחת: מבאסת. היא באמת היתה מבאסת: היא הרעישה, רעדה, כיסא הנהג היה לא נוח בצורה מזעזעת, מערכת השמע הזכירה ימים חשוכים, אפילו הצ'ופצ'יק הקטן של המראה התבאס והלך לחפש רכב סביר יותר להיות בו, ורק מעט צבע שחדר לתא הנוסעים הפיח איזו רוח חיים. אבל בגדול, זה היה רכב שהיה די מבאס לנהוג בו. וה-i10 החדשה, היא ממש לא מבאסת. וזו קפיצת מדרגה עצומה בהמון תחומים. מושב הנהג למשל הפך להיות, ובכן, סביר למדי. לא כורסה רכה ומפנקת, לא משהו ספורטיבי ואוחז, סתם מין מושב כזה שאפשר לשבת בו שעה או שעתיים בקלות. גם שאר המושבים בסה"כ סבירים לגמרי, כולל אלו מאחורה. גם הנוחות בסה"כ ממש בסדר. ה-i10 כבר לא מתרסקת, לא קופצת ולא חובטת יותר מדי ובסה"כ מרגישה מאוד בוגרת, ושוב, סבירה לגמרי. בידוד הרעשים גם הוא בתחום הסביר. זה אולי לא המקום הכי שקט לשהות בו כשעוקפים בכביש 6, אבל זה בוודאי לא רע, בטח ביחס לקטגוריה, ולגמרי מאפשר לנהל שיחה סבירה גם במהירויות כביש 6. המולטימדיה היא קפיצה נחשונית קדימה, לא פחות. ממסך מונוכרומטי קטן ועצוב למערכת מלאה (8"), טאץ והכל, כולל Android auto ו-Apple carplay, שאפילו מוציאה סאונד סביר. משהו שסביר שהנהג הממוצע יוכל לחיות איתו בלי להתבאס יותר מדי. ויש אפילו מצלמת נסיעה לאחור! מערכות הבטיחות גם מפתיעות מאוד לטובה, עם בלימה אוטונומית (שממש, אבל ממש עובדת), תיקון סטיה מנתיב (שלפעמים עבד לנו ולפעמים פחות), עמעום אוטומטי של אור גבוה (שלא יצא לנו לבדוק), התראה על עייפות נהג (שגם לא התריעה לנו, אבל בצדק) והתראה על תחילת תנועה של הרכב מקדימה שבהתחשב בהרגלי השימוש בטלפון בנהיגה של נהגי ישראל בטח לא תזיק. בסה"כ, יחסית לקטגוריה, מפרט מאוד מרשים. המרווח מפתיע גם הוא לטובה. במושבים הקדמיים לא הורגש שום חיסרון במקום, וגם המושב האחורי יכול לאכלס בקלות רבה שני נוסעים מבוגרים במידות סבירות בלי הרגשת צפיפות מוגזמת. תא המטען, ובכן, הוא תא מטען של רכב מיני – הוא יכיל קניות מהסופר של זוג, אולי אפילו משפחה קטנה (ורזה), אבל לא הרבה יותר מזה. אפילו ההיגוי, שהיה מעורפל בדור הקודם הפך להיות סביר לגמרי. השטח המת במרכז נעלם, המשקל סביר לגמרי והכל מרגיש הרבה יותר נכון. ממעט הכיכרות שעברנו בדרך אפשר היה טיפה להתרשם שגם ההתנהגות היא על הצד החיובי, למרות זוויות גלגול מורגשות, אבל זו היתה התרשמות קצרה מכדי לקבל מושג אמיתי. מעבר לזה, בואו נודה על האמת, אף אחד לא קונה בשביל זה i10. מה היה קצת פחות מוצלח? המזגן הרגיש לי קצת חלש, ואני ממש לא מעדות הפינגווינים. כדי להגיע לטמפ' נעימה נאלצנו לכוון את המאוורר לדרגה 3 מתוך 4, ומדובר ביום אביבי רגיל לגמרי של תחילת מרץ (בקרת אקלים קיימת רק בדגם הכי מאובזר, בשאר הדגמים מדובר בהפעלה רגילה). אבל הבעיה העיקרית של הרכב, לטעמי, היא יחידת ההנעה שלו, וזה קצת חבל כי כל רכיב בה לכשעצמו הוא בגדר הסביר, אבל השילוב הרבה פחות מוצלח. המנוע בסה"כ מספק את הסחורה, כשזוכרים שמדובר בסה"כ ב-1.2 אטמוספרי. הוא לא מרעיש יותר מדי, לא רועד ואפילו מספק טיפה כח כשדוחפים אותו מספיק למעלה. גם הגיר הרובוטי (החד מצמדי) הרבה פחות נורא ממה שאפשר לדמיין, והעברות ההילוכים שלו הרבה פחות מטלטלות מהנהוג בז'אנר (עד כדי כמעט לא מורגשות מכל מושב שהוא לא מושב הנהג), אם כי הן ללא ספק א-ר-ו-כ-ו-ת מ-א-ו-ד, ברמה מתסכלת ממש. אבל השילוב של שניהם, ביחד עם כיול דוושת תאוצה שהרגיש לי כאילו השני שליש הראשונים של הדוושה אומרים משהו כמו "סע לאט, לאן יש לך למהר" והשליש האחרון הוא משהו בסגנון של "טוב נו, אם אתה ממש מתעקש" – זה פשוט לא זה. היציאה מהמקום מאוד איטית, צבירת המהירות לא בדיוק מרשימה אף אחד, ובדיוק כשנראה שהמנוע מתחיל להתקרב לאיזשהו תחום אפקטיבי שיוציא ממנו משהו, או אז הגיר מחליט ל-ה-ע-ל-ו-ת ה-י-ל-ו-ך ל-א-ט ל-א-ט, וכשהעלאת ההילוך סוף סוף מסתיימת מתחיל מחדש התהליך המתסכל של האצה איטית, וחוזר חלילה. רק בלחיצה מאוד החלטית העברת ההילוכים מתאחרת לסל"ד סביר, ואז אפשר לקבל איזושהי תאוצה חצי סבירה. אני מניח שהתוצאה של התסכול הזה תהיה צריכת דלק משופרת, ושהמשתמש הממוצע בכלל לא ירגיש בזה בין רמזור לרמזור, אבל ברגע שיוצאים קצת מהפקקים (בוודאי ברגע שמגיעים לעליה כזו או אחרת) העניין הזה נהיה, ובכן, מתסכל. מצד שני, בפקק עצמו העסק עובד לא רע בכלל, וההחלפות, גם אם מורגשות (לפחות מצד הנהג) לא מטלטלות את הרכב. בסה"כ, כשאני מתעלם באלגנטיות מהנעלם של התחזוקה העתידית של הגיר, מדובר ברכב מוצלח (ואפילו מוצלח מאוד) לקטגוריה. הוא נח, מאובזר, מרווח, בטוח, שקט, חסכוני, מתנהג ומגיע מיצרן עם מוניטין מכובד. הוא אפילו נראה (לטעמי) לא רע בכלל מבחוץ והוא מוצע במגוון מכובד מאוד של צבעים. מבפנים הוא קצת מקושקש (כולל מין פלסטיק בשחור מבריק שממלא את המקום בין המולטימדיה ללוח המחוונים, א-לה מרצדס), והוא בעיקר מרגיש מאוד מאוד בוגר ומאוזן, ובעיקר לא נופל (כמעט) באף נקודה משמעותית. פרט, כמובן, לעניין הפעוט הזה של לנסוע. יכול להיות שלרוב המכריע של הרוכשים זו בכלל לא תהיה בעיה, ולאלו שכן, ושמשום מה בכל זאת קונים i10, יש גם גרסה ידנית.
  33. 8 points
    [למען הסר ספק אין לי כל קשר לעסק המוזכר או למי מטעמו] אחרי השרשור של @oryo נזכרתי שכבר כמה זמן רציתי לכתוב פוסט על הגשמת חלום משלי, ועם הקורונה אין הרבה מה לעשות בכל מקרה. בעוד אנחנו מתארגנים לטיול בחוף המערבי, החליטה זוגתי להגשים לי חלום שאמנם קשה להגשים בארץ הקודש אך זמין יותר במדינת היעד. אחרי שבחרנו את היום, את שאר הסידורים היא עשתה בעצמה. אמנם בחרתי את הרכבים מרשימה אך לא היה עוד מידע על המקום. מתקדמים לעבר היום המיוחל, ואני לא כל כך מצליח להירדם באותו הלילה למרות הטיול הארוך שעשינו באותו היום. בתור ילד שגדל עם הפוסטר של הקונטאש על הקיר ההתרגשות היתה בשיאה. קמים בבוקר, ורק אז אני מקבל את המיקום, speed vegas בפאתי לאס ווגס. מדובר במסלול לא ארוך במיוחד כ-2.4 ק"מ, 12 פניות והדובדבן - ללא הגבלת מהירות. עבור חבוב ללא ניסיון מסלול משמעותי מדובר במשהו שהוא כמה מידות מעליי. ובטח ובטח ברכבים בקאליבר הזה. מצד שני, זו סביבה יחסית סטרילית ובטוחה לנהוג במפלצות הללו. כל הנסיעה למקום אני לא מרוכז במיוחד, ובלי הרבה זיכרון על איך הגענו, רק את הרגע בו חנינו. הגענו מוקדם, הרכבים והמדריכים עושים מקצה חימום. הרעש שמגיע מהמסלול מטמטם. רישום זריז, חתימה על waiver גנרי ומקבלים תג. מבקשים לחכות בכניסה לחדר הדרכה. בנתיים אפשרו לצאת לחניה ולראות את הרכבים שסיימו את הסיבוב הראשון שלהם לבוקר. אני כמו ילד קטן אחוז אמוק ממהר לצאת ולהתרשם. לא התאכזבתי. בחניה עצמה: ההוראקן ממבט קרוב (וחדי העין כבר שמו לב לעוד אחת ירוקה מאחור): הפורשה: חוזרים חזרה ונכנסים להדרכה. סרטון ראשון חצי תדמית חצי הסברתי וממשיכים להסבר על כללי הבטיחות, על הקונוסים המפוזרים ברחבי המסלול ועל קווים אדומים מבחינת המדריכים. הנסיעה מתבצעת עם מדריך, כאשר יש לו דוושת בלם כדי למנוע התרסקות יקרה. כל עוד יודעים מה עושים, הם לא מתערבים. במהלך הסיבוב המדריכים עוזרים בסגנון ראלי. פקודות גז, הילוך מעלה, מטה, בלימה ופניה מועברות דרך הקסדה לאורך כל הנהיגה. מאוד עוזר ושומר על קצב גבוה. לפני שעוזבים את החדר, מוציאים את התרשים של המסלול ועוברים על הפניות השונות, את הקונוסים המפוזרים, כאלו המיועדים לבלימה, לאייפקסים ולהאצה. סה"כ מדובר בנקודות שמתאימות כנראה לאיזה ממוצע של האנשים הפוקדים את המסלול ואת הרכבים השונים ביכולות. זה עוזר כדי לקבל כיוון, כמובן שאפשר לטייב כל נקודה בהתאם לנהג ולרכב. עוד נגיע לזה. בסוף ההדרכה מחלקים כל אחד והרכב שהוזמן לפי כמות הסיבובים ומפנים למדריך הרלוונטי. משם מקבלים קסדה ויוצאים לדרך. שלום-שלום עם המדריך ומניעים. הרכב הראשון הוא ה-GT3 RS. הדלת עוד פתוחה, ולרכב יש נהמה בשרנית ותחושה קרבית במיוחד. סוגרים את הדלת. רגע, מה זה? איפה הרעש של המנוע? פתאום הבחוץ השתתק ואני מרגיש מנותק. קצת מבאס. המדריך מוודא שאני חגור היטב, הבקרות דלוקות, מכוונים למצב ספורט ויוצאים לדרך. הדופק על 200. אין זמן להעריך את האינטריור, המדריך צועק "גז" ואני מאיץ. הרכב מזנק קדימה ומדביק את הבטן ואת הצאוור חזק אחורה. מעלה הילוך עם המשוט. נזכר שחסר לי הגיר הידני, המוט הילוכים והקלאץ'. המדריך שוב גוער בי, הפעם כדי לבלום, הרחק אחרי הקונוס הייעודי. לוחץ על הדוושה והפורשה כאילו כלום. כמו במשחק מחשב. הכל מתבצע באופן מדוייק, בלי דרמות ובלי לחץ. פונים באייפקס, ואני רק מחכה שמשהו יקרה. מסיימים את הפניה הראשונה וחוזרים לגז, הפעם אני בפוקוס ומנסה לבצע יותר טוב. מסתכל קדימה ומנסה לתזמן. פנייה שניה מבצע יותר טוב. והיא? לא מתרגשת. עוד כמה פניות ומגיעים לישורת ואני מחכה לראות כמה מהר נגיע לסופה. אני מופתע מכמה חזק היא מאיצה, אני עוד יותר מופתע מכמה מהר היא בולמת. והאחיזה, כאילו אינסופית, דבר לא מזיז לה. עוד שלושה סיבובים, ואני כבר מתחיל להרגיש קצת יותר בנוח. בסיבוב האחרון כבר הרשתי לעצמי לבלום יותר מאוחר, ובכלל לנסוע יותר מהר ולהישאר מדוייק. החוויה היתה מהנה מאוד, בלי דרמות, בלי היסטריה אבל מעט מנותק. יוצא מהרכב ומנסה להבין מה עבר עליי כרגע. עוד לפני שאני מספיק לעכל, המדריך חוזר עם המפתחות של הלמבו. חיוך מצד לצד נמתח על פניי ואני כמו ילדה עם קוקיות "איזו מהן?". הוא מצביע על השחורה ואני בלב צועק "הבאטמוביל!". נכנס, או יותר נכון נופל, לתוך הכיסא. אם בפורשה היה לי צפוף, פה כבר קלסטרופובי. חוגר ומרים את הראש לכוון את הכיסא וההגה. מקבל מכה מהתקרה. נכון אני עם קסדה, אבל עדיין - כמה נמוך הרכב הזה? המדריך מריץ דאחקה שהרכב בנוי לאיטלקים קטנים. אחרי הסיבובים על הפורשה הידיים כבר מזיעות והגוף קצת עייף, אבל אחרי ההנעה כאילו הכל מתפצוץ לחיים. מה-זה-המנוע הזה? הכל רועד והיא כאילו אומרת "באתי לטרוף!". המדריך שם איזה מצב ספורט (לא שמתי לב עד הסוף), זכור לי איזה כפתור אדום ו"זהו דוקטור, יותר אני לא זוכר כלום". מתחילים להתגלגל, לוחץ על הגז ולא מבין איך אני כבר עמוק בתוך הכיסא. מרוב לחץ משחרר אותו מיד. ואז הגברת מתחילה לנפוח, לפצפץ ועוד שלל סופרלטיבים על רעם אגזוזים ממכר. משהו בתגובה הזו חילחל עמוק וגרם לי להחזיק את ההגה חזק יותר, בסוג של תקווה שהיא לא תקרע אותי לגזרים. מיד בעליה על המסלול ברור לי שזו מכונה מסוג אחר. הרבה פחות גרמנית (מה שזה לא אומר), והרבה יותר מטורלל. פשוט מטורלל. החירפלוצים מהאגזוז בכל עזיבה של הגז, הבלמים שמפתיעים לנוכח המשקל והעוצמה חסרת הרסן של המנוע הזה משאירים טעם של עוד. גם כאן, אחיזה נדמה היא איזה מדד לא רלוונטי. תחושה של רכבת על מסילה, מגהצת פניה אחרי פניה בסוג של "מה אתה נוב?". אני לא מספיק למצמץ ואנחנו מגיעים לישורת בפעם הראשונה, מתוך סה"כ 3, המדריך גוער בי "גז!!" ובלי לשים לב אנחנו כבר (שוב) אחרי הקונוס המציין לבלום ועל הצג מופיע 197 קמ"ש (122 מייל), ואני מתפוצץ מצחוק. סוחט את הבלמים, והיא מוכיחה שאני לא קרוב בשום צורה כדי לנצל את היכולות שלה. היא מצידה מכוונת את החרטום לאיפה שכיוונתי וממשיכה בלי דרמות. מסיימים את המקצה ויורדים מהמסלול. מזדחל מהרכב בקושי ומנסה להבין מה עברתי. מודה למדריך, מחזיר את התג ביציאה ובכניסה לרכב השכור מגיע למסקנה אחת - אני מעדיף דרמה ורגש על פני דיוק וביצועים עילאיים. חשוב להבין שהרפרנס היחיד שיש לי מרכבי על הוא ווייפר קשישה, גם על מסלול, רק שאז הייתי מוגבל ל-70 קמ"ש (אאל"ט). לא היתה אז איזו יומרה ספורטיבית אלא בעיקר חוויה, אך התרשמתי מאוד מהדרמה, הרעש, הריח, הגיר הידני של פעם, הקלאץ' וההגה בלי תגבור. כאן קיבלתי טעימה מרכבים מודרניים, הרבה (הרבה) יותר חזקים ועם הרבה יותר בקרות ואלקטרוניקה. אני כמובן לא בר סמכא להעביר ביקורת אובייקטיבית ובעיקר כתבתי מ"הבטן". אם אני צריך לסכם, הייתי לוקח את הלמבו בכל יום, פשוט כי היא "עשתה" לי את זה הרבה יותר מהפורשה הקרבית. הרכבים מהסוג הזה ואחרים בקאליבר הזה הם בעיקר חלום, ואני קצת יותר מאושר אחרי שהגשמתי חלום לנהוג בתפלצות כאלו. ולסיום, עוד כמה גבירות: מוסטאנג 5.0 עטופה עבור דריפטים (עטיפה קצת מרושלת למען האמת) R8 V10 GT3 "רגילה" וקיימן 718
  34. 8 points
  35. 7 points
    לכל מי שבבידוד, בהסגר, בחל"ת או סתם משועמם, הנה לכם טקסט משובח מבית היוצר של רומן שמלווה בצילומים מרהיבים של ראלף חסון (יש שם גם כמה תמונות שלי, אבל הן הרבה פחות מעניינות). תהנו. כי גם כשהמצב בטטה חשוב לאפשר לפחות למוח שלכם מפלט.
  36. 7 points
    חייב לציין שגם אני צחקתי מזה בקול - אחרי שהילדים ירדמו יהיה לי קצת זמן לשבת עם עצמי ולהקליד כאן - הרבה, אולי המון - אולי יותר מידי. אז מה קרה? איך הגענו עד הלום? האם זו היתה "טעות"? האם אני מתחרט או מצטער? זה היה כדאי? איפשהו במהלך ינואר עברתי טסט אבל זה עלה לי, ביוקר! בערך חודש לפני הטסט החלפתי רביעיית צמיגים ואז על הדרך לקראת הטסט החלפתי משולשים עליונים, נאבות קדמיות, ריענון נוזל הגה ועוד כמה דברים שהסתכמו הכל ביחד כולל הצמיגים והקולר גיר שהתקנתי בקירוב לעשיריה. והרעיון של אולי לנעול את הסרן האחורי של הרכב כבר ירד מהפרק באותו רגע. גם בגלל שבטסט פסלו לי את קיט ההגבהה בהתחלה ורק אחרי שהראיתי להם שהוא רשום ברישיון העבירו – וזה לבד כבר גרם לי להזיע שם לא מעט. וגם בגלל שבכלל להעביר רכב זקן טסט זו חוויה לא נעימה. אבל עברתי את הטסט והרכב תכלס נסע חלום! ואמרתי לעצמי טוב – נמכור את הדודג' אחרי שנעשה את חוצה ישראל ממש לקראת הטסט הקרוב. אבל אז אבא שלי ביקר אותנו ערב אחד ושאל אותי אם לא הייתי מעדיף למכור את הרכב כשהוא עוד במצב טוב ואולי יחסית יהיה לי קל למכור אותו? באותו רגע הייתי ממש נגד. וכמה ימים אחרי זה התחלתי לשמוע איזשהו רעש של חריקה מכוון הסרן האחורי בכל פעם שהרכב פשוט מתדרדר לו בלי שאגע בגז כשאני במורד כלשהוא. ותוך כדי גם שמתי לב שמתחילה לה נזילת מים מינורית מכוון משאבת המים – שזו מחלה ידועה בכל הקונצרן תכלס ולא מדובר בעבודה קשה במיוחד – אז הזמנתי משאבת מים, טרמוסטט ובית טרמוסטט וצינור עליון שגם כבר היה נראה לי קצת עייף – ואכן הם הגיעו אחרי שבועיים בערך. אבל מה ששמתי לב זה... שכבר אין לי כוח וגם לא חשק להתחיל להתעסק עם זה כל כך מוקדם מהצפוי. ואז בעצם הגיע המסמר פחות או יותר האחרון בארון הקבורה – קם בבוקר, בא להניע ואין כלום... לא סטרטר, לא משאבה סוויץ'? מצבר? סוגר אזעקה מכניס קודנית והופס מניע בנגיעה – עכשיו... אחרי כמה ימים זה שוב חזר רק שהפעם לא קודנית ולא נעילה של האזעקה אלא פשוט הוצאתי הכנסתי מפתח והניע בנגיעה – אז זה אימובלייזר? זה סוויץ'? ללכת עכשיו ולהתחיל לאבחן משהו שיש במסלול שלו לפחות ארבעה חמישה גורמים? הייתי כבר עייף מזה ודי מותש כי כשאיתרתי את הבעיות במערכת המיזוג אמנם עליתי בסופו של דבר שזה היה מנוע המפוח ולא הנגד אבל אח"כ גם גיליתי שהיה לי שם ממסר סורר שהיה מתרחב בחום גבוה ואחרי ניתוק לא היה מצליח להסגר יותר – אבל יכלתי להניע את הרכב. אז כבר הבנתי שגם אם זו השנה האחרונה שלי עם באנדי – גם היא לא הולכת לעבור שקט ככל הנראה או די בטוח... לבינתיים נהניתי לי מהתוספת של המידבאסים 8 אינטש בדלתות – זה לפחות היה כיף גדול וכמובן הכוח של הרכב, ההתנהגות הברוטאלית של המנוע שלו והישיבה הגבוהה – לפחות זה לא השתנה ובאמת בכל פעם שנהגתי בדודג' – זה היה עם חיוך אדיר על הפנים! אז איך הגעתי להחלטה שהגיע הזמן? פשוט מאוד – ראיתי שאני לא ממש יוצא לשטח. התחלתי להשתמש ברכבת בכדי להגיע לעבודה בכדי לחסוך דלק וזמן. ואני הולך לאכול עוד צרור של תקלות ואני עייף – פיזית ומנטלית – יותר נכון, מותש! אמרתי די – והתחלתי להביט על וובלו S60 מדגם T5 זו היתה המטרה שלי והכוונה היתה באמת למשוך עם הרכב בערך שלושה חודשים לפני הטסט ואז לחפש לי וולבו שכזו. ואז הגיע איזה יום שישי פנוי שאמרתי לעצמי וואלה בא לי לקפוץ למגרש רכב שאני מאוד אוהב לראות בו את הרכבים שלהם – וחזרתי הביתה קצת מבולבל... אבל את זה אני אשאיר לבלוג שאפתח על הDS ומה ואיך זה קרה. ואחרי שבוע נוסף ניגשתי לשם – עשיתי נסיעת מבחן ושכחתי פחות או יותר מהכל. במהלך הסופשבוע פירקתי מהרכב את המערכת סטריאו השארתי רק את הHU והשמונה אינטשים ובמהלך השבוע שלאחר מכן הושלמה העסקה – פרטי העסקה אציין בבלוג על הDS כי גם זה היה תהליך מפגר ומבדר. וזהו מסרתי את באנדי לשלום עם נשיקת פרידה ודמעה קטנה בעין. אבל הקלה אדירה! אין לי כבר גב וברכיים כמו שהיו לי כמה שנים אחורה, אני עייף ואני לא זקוק לעודף המשימות הזה – וגם התחביב שאני מעדיף להשאר איתו זה סטריאו ולא שטח – בשלב הנוכחי. זה יפנה לי זמן ובתקווה שגם קצת ממון לדברים שאני רוצה יותר כרגע וגם צריך יותר כרגע. איך היתה חווית הבעלות – האם זו היתה טעות שאני מצר עליה? ממש לא! ואם הייתי יכול הייתי עושה זאת שוב! למען האמת מכל הרכבים שלי – עד היום זה הרכב שאני הכי אהבתי להיות הבעלים ולראות בחניה. סוג של שכרון של כוח – נכון, רק 205 סוסים על 30+ קג"מ אבל זה הגיע מחובר למנוע V6 עם הנאה אחורית על מרכב גבוה עם סרן אחורי חי ועיצוב קרבי ומטמטם, כל נהיגה היתה יציאה למשימה, חוויה כיפית וההגעה לחניה היתה כזו שהיתה משאירה בי את הרצון לנהגיה הבאה. זה הגיע בזמן הנכון כשהכי הייתי זקוק לזה ואני לא אתנגד בכלל, בעתיד מתישהו לראות איזה רוביקון קצר בחניה או רנגלר ספורט – או לסירוגין,ג'ימני. ואיזה חוצה ישראל איזה – חוצה סלון במקרה הטוב במצב הנוכחי. אז המון תודה לקרייזלר – מופאר – דודג' – וואטאבר והמון תודה לכל העוקבים בשרשור! שנעבור את התקופה הזו בבריאות, תשמרו על עצמכם ועל יקיריכם.
  37. 7 points
    אחרי לא מעט זמן שרציתי כזאת, מצאתי וקניתי פונטו קבריולט (למעשה כבר לפני 3 חודשים אבל התעקבתי עם השרשור, עוצר קורונה זה זמן טוב לזה) בגדול תמיד אהבתי מכוניות פשוטות וקטנות, תמיד הכי אהבתי פיאטים, היתה לי פעם פונטו 5 דלתות, רציתי רכב לאספנות בלי בעיות חלודה, מעניין מספיק, שיהיה הכי בסיסי שאפשר שאוכל לעשות בבית כמה שיותר ושיהיו כמה שפחות בעיות. הפונטו לא תשמש ליום יום, ולכן העדפתי ומצאתי את הדגם הבסיסי - בניגוד ל1600 של chesh, בפונטו שלי יש את אותו המנוע 1.25 fire שיש בערך בכל פיאט מאז אונו ועד 500 חדשה. אין חלונות חשמל, אין גג חשמלי, אין כריות אוויר, ABS, הדבר המודרני היחיד זאת הזרקה- וגם היא חד נקודתית בסיסית. המוכר מכר מראש את הפונטו בלי טסט חודשיים, עם בעיית התחממות, צבע מתקלף, פלסטיקה\ריפודים במצב מגעיל, גג שמספיק טוב לחניה אבל לא יפה. אני תיכף אוסיף בתגובות תמונות עם מה שהספקתי לעשות עד כה, לא חשבתי שב3 חודשים עדיין לא יהיה לי טסט אבל היו אילוצים מעכבים והבעיית התחממות היתה יותר חמורה משקיוויתי. אני אעדכן כמובן בהמשך... טוב אז יום אחרי שהמוכר פרסם נסעתי ישר לקריות לראות, המחיר היה זול והבודי לא היה הרוס מדיי, אז יאללה גרר אל המרכז. דבר ראשון שעשיתי היה להוריד את הכיסויים מהכסאות וההגה, אני לא סובל את הקונספט של כיסויים. אבל מתחת הכל היה הרוס. דבר שני שעשיתי במסגרת לזרוק דברים לפח, היה לפרק את כל המיליון חוטי חשמל ורכיבי סטריאו מיותרים.. החלטתי שאין צורך. ב500 יש לי מערכת טובה, בפונטו זה בחיים לא ישמע סביר וחבל על המשקל. היה רדיו עם מסך מתקפל ממש מכוער, מגבר, 2 סטים של חוטי התקנה של מגבר ומצלמת רוורס. הכל בחוץ, לא מסוגל לראות את הערמות חוטים המבולגנות האלה באוטו. כפי שראיתם בתמונות צריך להחליף המון פלסטיקה וריפודים. מזל שלchesh היו כסאות מתאימים (של פונטו GT כנראה) והגה (גם את זה הצליחו לשבור ולהרוס אצלי - הספוג לא היה תפוס על הברזל והיה קרוע, וההגה עצמו היה שבור ומתנדנד נורא) הכסא נהג ה"חדש" גם לא מושלם אבל אני מקווה לתפור את הקרעים בהמשך, ועוד יותר בהמשך למצוא ריפוד כחול כמו שהיה לי במקור ולרפד כמו המקורי. אני אוהב את הצבעוניות בד המקורית של הפונטו, לא מחפש לשים כסאות עור\ספורט וכו. את הכסאות ה"חדשים" ניקיתי מאוד בעדינות עם STP. כשניסיתי מוקדם יותר לנקות את הכחולים עם מברשת קשה זה ממש הרס את הבד. על ה"חדשים" כבר השתמשתי רק במגבונים ומגבות נייר. סתם לצורך העניין, כשהייתי תלמיד בתיכון עם פונטו, ככה היא נראתה מבפנים (הכל מקורי) הייתי שמח לריפוד כתום הזוי גם היום 😆
  38. 7 points
    עדכון קצר: כפי שציינתי, המכונית לרב ננהגת בסופ"שים ולעבודה אני מתנייד ברכבת. בעקבות התפרצות מגיפת הקורונה והנחיות משרד הבריאות, בשבועיים האחרונים זנחתי את הרכבת ואני מתנייד במאתייםושמונה במוד דיילי ( לפחות משהו חיובי הביאה הקורונה - אין פקקים 🙃). נסיעה של 25 ק"מ לכיוון, עוברת בכ-20 דקות, נסיעה רגילה אבל ממש לא "מוד סבתא" (באיילון וכביש 4 כ-120-110). לאחר תדלוק, צריכת הדלק עמדה על 14.8 ק"מ/ל' (!) במשאבה - האמת הופתעתי (ברור שהתנועה המאד זורמת תרמה לכך). המכונית מאד נעימה כדיילי ודלילות התנועה מאפשרת לגנוב פה ושם פניות תוך הוצאת זנב קלה (כניסה לפנייה בשני וליפט-אוף לרב עושה את העבודה). נחמד מאד.
  39. 7 points
    הפוך גוטה, הפוך... אני עונה לדורון_7 על השאלה לרומן, אבל בעצם, מגיב גם לכתבה של רומן ולתובנות שלו מהנהיגה על המרקספלצת. היה לי העונג והכבוד להצטרף לטיול באותו יום מבחן, והיינו כמה חברים טובים שהמשותף לנו הוא לכאורה האהבה לנהיגה. ואני אומר "לכאורה", כי המשותף לנו, מבלי שהגדרנו זאת לעצמנו, הוא הרבה מעבר לכך. משותף לנו אותו דבר חמקמק שאני מכנה: האבולוציה שלי כחובב נהיגה, ששם את כולנו פחות או יותר באותו שלב "אבולוציוני". תיכף נגיע לזה... למרקס קרה מה שקורה למעשה כמעט לכל תעשיית הרכב במירוץ החימוש שלהם בסגמנט מכוניות ה"ספורט". המרדף הבלתי פוסק אחר הכוח הביא לתוצאה מגוחכת שכיום, למכוניות בייצור סדרתי בסגמנט הזה יש כוח שעד לפני שניים שלושה עשורים מכוניות על רק חלמו עליו. הבעיה היא שכפי שהתייחס לכך ברמיזה רומן, בכתבה הנפלאה שכתב, מי שאיננו איירטון סנה זצ"ל או שאיננו שארל לקלר, לצעירים ביניכם שהשם סנה נשמע להם כמו שם של עץ מהתנ"ך, אלא הוא נהג חובב כמונו, כשהוא מעז לסחוט את דוושת ההאצה בנהיגה בכביש, מתפלל שיצליח להוריד כזה כוח מטורף לכביש ובא בעת להשאיר את המפלצת על הכביש... אלא אם כן, תהיה שם אלקטרוניקה. ובמנות גדושות. וזה בדיוק מה שעשתה היצרנית משטוטגרט. העלתה את רמת האלקטרוניקה לכזו שתהיה תואמת לרמת הכוח האינסופי ותשמור עליך הנהג. השאלה היא מה התוצאה של שעטנז הכוח, האלקטרוניקה וגם, בל נשכח, המשקל הנוכח והגומי הרחב. מאוד רחב... התוצאה היא משהו שהולך ומתקרב לנהיגה בסימולטור או במשחק מחשב. אין שום פיל. נאדה תקשורת. לא מההגה (לכך רומן התייחס), לא מהבלמים (גם לזה התייחס), לא מהצמיגים ולא מהשלדה. אתה יושב בסימולטור מנהג את המחשב והמחשב הוא זה שמנהג את המרקספלצת. אז נכון. מהר. מהר מאוד אפילו. סביר להניח שלא אעשה כאלו זמנים כמעט בכל כביש נתון, כמעט בכל רכב אחר עליו נהגתי (בסייג אולי, רק אולי, ביחס ל981S). אז מה ? וכאן, אני חוזר לעניין ההוא, של האבולוציה שלי כנהג חובב. מה מרגש אותי בנהיגה ? מה אני מחפש בטיול נהיגה, או במסלול ? מה מגדיר את התחביב הזה שלי ? האם אני מחפש להיות "הכי מהיר" בשכונה ? לא! או, אם להיות כן, אז כבר לא; האם אני נהנה להרגיש את הבעיטה הזו בהאצה חזקה ? לפעמים נחמד, אבל כבר לא ממש מעניין. היום, ולמעשה כבר זמן רב, שהכיף שלי כנהג חובב, בכל אירוע של נהיגה, טיול בכביש מתפתל, נהיגה במסלול, בארץ או בחו"ל, הוא להרגיש את הרכב, לקבל ממנו את הפידבק שאני רוצה, מכל חלק שלו, מהצמיגים, ההגה, השילדה, הבלמים, המתלים, וכך, לאחר שאני מרגיש ש"התחברתי", לחפש את המגבלות שלו, את מגבלות האחיזה, את התיקון הנכון והמדויק של ההגה כשהזנב מכשכש, את הטרייל ברייקינג ביחד עם הפניית ההגה אל תוך הפנייה, ובקיצור, את אותה תחושה עילאית של כיף מזוקק וטהור כשאתה מרגיש שאתה שולט ברכב במעטפת, בקצה המגבלות, והרכב יודע לתגמל אותך כשהוא קצת יוצא מהמעטפת, ולא נושך. ואני לא מדבר על הנעה קדמית. עכשיו בואו נחזור למקרספלצת. היא תספק אולי הרבה סחורה, בטונות, אבל לא את אותו דבר שעושה לי אישית כיף. היא תהיה מהירה בטירוף, תתן לך כוח לינארי מדהים ומשיכה בלתי נפסקת במהירויות על קוליות, היא תנסוך בך המון ביטחון ולא תבגוד (כשלא נתת גט כריתות לאלקטרוניקה). ואם חלילה תנתק את האלקטרוניקה, היא תהיה בלתי נשלטת ובלתי צפויה ברמות של אשתך במחזור ביום רע. אבל היא לא תהיה פאן. לעולם. עם כל המשקל, הכוח, הגומי האינסופי שלה, והסוציופטיה התקשורתית שלה, היא לא תתן לך לעולם ליהנות ממשחקי זנב נשלטים במהירויות שפויות, כאלו שיאפשרו לך להחזיר לחוף מבטחים את הזנב שלפתע החליט לצאת לעצמאות. את כל זה היא לעולם לא תספק. ולכן, גם אם המחיר שלה היה זמין יותר עבורי, היא לעול לא תהיה מכונית חלומותיי, ואני לא רואה את עצמי מתחמש בה. וכדי להקדים תשובה לשאלה - כן, נהגתי עליה. בכביש מתפתל אי שם בצפון, שמאפשר לשחרר את הסוסים מהאורווה. ולא, לא שחררתי בקרות... ועכשיו, אני חוזר אליך דורון ולשאלתך. באותו כביש נתתי לרומן, הבוחן, לנהוג ברכב שלי. רודסטר קלילה, מנוע קדמי, הנעה אחורית, דיפ מוגבל החלקה, 1/2 מהמשקל של המרקס, 1/3 מהכוח, 1/5 מהמומנט ו - 1/10 מהאחיזה. +- נתונים דומים לברז (ולא מיאטה :). ההבעה על פניו אמרה הכל. איי רסט מיי קייס.
  40. 7 points
    לאור גילה של האישה, ממליץ להשתמש בשרות הסעה ששמו מונית. בסכום שהוקצב לרכישת רכב חדש היא יכולה לנצל את שרות המוניות עד לגיל 120. הבטיחות הפסיבית והאקטיבית שלה והסובבים אותה וכמובן הבריאות שלה תהייה יותר טובה.
  41. 7 points
    תמונות מפגש 7 מרץ 2020 משמר השרון
  42. 7 points
    נכון מאוד כל המוסכים רמאים גנבים שקרנים שוחטים במחיר מתעשרים מאוד על האזרח הקטן. לאף אחד כאן אין שבב של שמץ של מושג עלויות בשביל רק לפתוח את שעריו בבוקר ללא עובדיו. לא צריך מוסך קנו חלקים תחליפו בבית חשבתם שזה הפתרון? אז המוסכים קצת יפגעו בהכנסות ואז המחירים יעלו כאשר מישהו יזדקק להחליף למשל קלאץ או עבודה שחייב לבצע במוסך עקב חוסר בליפט או כלים תשלמו כפליים. אשמח מאוד שהעבודה במוסכים תרד אבל המחירים יזנקו פי כמה ואז נעבוד עם קצת לקוחות עם כסף של הרבה לקוחות. אין כאן אשכול אחד הפורום שמישהו מתלונן על מחיר גבוה מבלי שטרח בכלל לבצע סקר מחירים ואז מתלווים אליו כל הגאונים ששונאים את המוסכים, משמיצים ומזלזלים. הייתי מאוד שמח אם אחד מהגאונים האלה יפתח מוסך בעצמו ונראה את התמחור שלו בשביל לשרוד עם עסק של מוסך ואני מדבר מתוך ניסיון כבעל מוסך לשעבר וכיום עובד שכיר במוסך. אין שום קשר בין המחירים בישראל לאף מדינה אחרת בעולם הנושא הזה נטחן יום יום אין כאן מה להוסיף יש סיבה לכל דבר שעולה יקר וזול ביחס לשאר העולם ובין כל המדינות. לדעתי למי שלא טוב כאן שיטוס להגר למדינה בה הוא חושב שזול יותר ונראה אם יהיה לו טוב יותר. ולהבא כדאי לעשות סקר שוק כדי לקבל את התמורה הטובה ביותר במחיר הטוב ביותר. ולא להיות חכמים אחרי המעשה. אף אחד לא מחייב אתכם לתקן או לרכוש שום דבר בכוח המחיר או התמורה לא בעינייכם אל תקנו לכו לחפש במקום אחר כמו בכל דבר בחיים.
  43. 7 points
    כמה ישראלי. התגובות הראשונות - דפקו אותך, אין הונדה עם 8 מצתים, לך תדרוש החזר. בפועל המחירים סבירים לחלוטין למוסך מורשה וכמו שאמרו כאן, לפחות קיבלת טיפול הולם ומתאים לרכב. במוסך אחר בטוח היית משלם פחות, ובסבירות גבוהה כדי מוחלטת היית מקבל פחות. שמן יותר זול, מסנן יותר זול (האחראים מס' 1 לבריאות המנוע שלך), היית חוסך על החלפת מצתים (פגיעה בשגרת הטיפול הנחוצה) וכנראה יוצא גם בלי החלפת שמן CVT (ומקצר משמעותית את חיי הגיר). גם מצבר שהיית מקבל ב-300 ש"ח לא היה, בסבירות גבוהה כדי מוחלטת, תואם את הרכב שלך. מכאן תחליט מה חשוב לך.
  44. 7 points
    לילה טוב, קודם כל, תודה על הברכות, ואני שמח שלרובכם הנחיתה הייתה קלה יחסית. זה ממש לא מובן מאליו. בימים הקרובים אנחנו עדיין צפוים להיות באטרף עם הגדרות, תיקונים, תרגומים ושינויי עיצוב, אז אל תתבאסו יותר מדי מדברים מצד אחד, ומצד שני גם אל תתרגלו יותר מדי, כי דברים עוד עומדים להשתנות. עכשיו לגבי התלונות: אוף טופיק - לא עכשיו. כרגע כאמור אנחנו עסוקים (מאוד. כמו שאתם רואים, עכשיו 2 בלילה) בדברים אקוטיים ו/או כאלה שמשרתים את כלל הקהילה. לדברים פרטניים נגיע מאוחר יותר. תנו לנו כמה שבועות שיפסיק להסתובב לנו הראש, ואני מבטיח שנחזור לטפל בזה. אני לא יודע מה היה עד עכשיו, אבל מעכשיו כל פניה תיענה. זה אולי ייקח כמה ימים, אבל אני מבטיח שנגיע לכולם. עיצוב - כאמור, נא לא להתרגל. זה העיצוב הדיפולטי של המערכת, שבכנות גם אני לא מת עליו. במיוחד לא על עיצוב המובייל. בפוסט הראשון בשרשור יש לינק לרשימת ערכות הנושא שזמינות למערכת הזו, אתם מוזמנים לקפוץ לשם ולהעיף מבט, ולהבין שיש אינסוף אפשרויות. כבר יש לנו כמה ערכות כאלה (כולל אחת כהה) על הכוונת. הנושאים שבהם הגבת - בתפריט העליון (או בתפריט הצד במובייל), ריחוף (או לחיצה במובייל) על "פורומים" יפתח לך בשורה מתחת, הכי מימין, "ההודעות שלי". זה זה. זה בדיוק מה שרציתי שיהיה שם, אבל שמתי משהו אחר בטעות. אני לא יודע למה אני מספר את זה, אולי זו העייפות ואולי ההתלהבות מכמה קל לערוך דברים במערכת עבורכם. רוחב - ניתן להגדיר שהוא יהיה צר יותר (במחשב בלבד) אבל לדעתי היה עדיף לנצל את כל הנדל"ן על המסכים שלכם. עד שסוף סוף יש לנו מערכת רספונסיבית שיודעת להתאים את עצמה, למה לא. בכל מקרה, בעתיד גם יתווסף סרגל צד שיאכל קצת מהרוחב, ואני מאמין שבצד השני יתווספו אולי פרסומות (אני לא מחליט על זה). בסוף יהיה מה שיתפוס את המקום. כרגע המצב הוא כאילו שעברנו לבית חדש ואנחנו עומדים בסלון בלי רהיטים. הוא נראה נורא גדול וריק, אבל רק חכה שתכניס ספה ושולחן ומזנון והסרוויס ההוא מהחתונה שאתה מת להעיף כבר 200 שנה אבל לא נעים לך כי אמא שלה ו... הבנת. יחד עם כל זאת - כולכם מוזמנים להגיע לפורום תמיכה טכנית, ולפתוח שרשורים עם הצעות. בנושאים כמו רוחב העמוד, אפשר גם לפתוח סקר ולתת לאנשים להחליט מה הם מעדיפים.
  45. 6 points
    שלום במשך שנתיים היה לי את הרכב המדובר, בכל החלפת שמן מנוע ,החלפתי גם את פילטר השמן . הייתי גם חבר מן המניין בקבוצת הוואטסאפ של חלק מבעלי סיויק 1500, התייעצנו שם בכל מיני דברים לא רק בעיית דילול השמן. שלחתי דגימת שמן מנוע מעורבת בדלק להונדה למהנדס . כמובן הוא איבד אותה. קראתי פורומים בארץ ובחול , ניסיתי לחיות עם זה.. הגעתי למצב שכל 5000 ק"מ צריך להחליף לשמן טרי. פה נמאס לי ,זה לא רכב משנות ה 70..80 של המאה שעברה. אבל זה אני ולא אתה או כל אחד אחר בקבוצת הוואטסאפ שלמרות זה נישארו עם הרכבים. ולכן העדפתי להיפטר מהצרה הזו לתמיד.
  46. 6 points
    עכשיו המנוע. שבצד הזה נעזרתי באבא שלי. בקניה המוכר אמר לי שהמאוורר לא מתחיל לפעול כשהאוטו מתחמם, והציע לי לחבר את המאוורר ישירות לאלטרנטור... חשבתי וקיוותי שהבעיה תהיה ביוניט חום שמותקן על הרדיאטור, אז הוחלף, אבל זה לא פתר את הבעיה. האוטו הניע בקלילות בכל פעם ונסע (בחניה) סבבה, לא היה טחינה במים\שמן, אז היה נראה שהבעיה לא קשה - לא ראש. אז ניסינו להחליף טרמוסטט (שהיה רק בית טרמוסטט, כמובן) וצינור שהיה נראה רע, גם לא עזר. ואז ניסינו רדיאטור חדש, לא עזר. ניסינו משאבת מים חדשה, לא עזר (וכאן הפשטות בפונטו באה לידי ביטוי, מזיזים את הטיימינג הצידה בלי לפרק אותו מהגלגל התחתון, מחליפים משאבה ומחזירים את הטיימינג, אין סכנה אם זה מתפקשש) ניסיתי להוציא אוויר מהמערכת בצורה יותר נכונה, הצלחתי להגיע למצב שהאוטו מונע לדיי הרבה זמן, המאוורר פעל ונכבה כמה פעמים והכל היה טוב. חשבתי שסיימנו עם זה סוף סוף, אבל אז שמתי קצת גז ומיד התחיל להתחמם ובועות מים גדולות התחילו לצאת מהפקק של הרדיאטור (שזה קרה בכל הפעמים הקודמות). הגענו למסכנה שכנראה הראש אכול או אטם הרוס בצורה שגזים עוברים אל המים ולא בצורה של מים עוברים אל השמן שיותר מוכרת. פרקנו את הראש (מאוד בזריזות אני חייב לציין, האוטו הזה כל כך פשוט) והוא באמת נראה רע - מסביב למעברי מים היה אכול האלומיניום בצורה דיי נרחבת, והרבה אבנית חומה במעברים אבל יש מצב שלא ברמה של סתימה. במקום של שיפוץ ראשים נאמר שהראש כבר שוייף עד הקצה ולא נשאר חומר לעבוד איתו, היה להם ראש משופץ ישן שמה שקניתי מהם. בפירוק של הראש ראינו שהצינור מים המתכתי שיוצא מהבלוק אל הלמטה של הצנרת מים לא מחובר לתושבת שלו בכלל ו"נפל" בנגיעה. כבר הזמנתי את הצינור הזה כשבועיים לפני סתם שיהיה יותר יפה, אבל פתאום נראה שחייבים לחכות שהמשלוח הזה יגיע. אז חיכינו למשלוח, חיכינו ליום בלי גשם, יום שאבא שלי זמין והרבה לחכות. אתמול הגיע היום המיוחל וישר ראינו שהצינור לא מתאים בכלל 🤭😬 הרכבנו את הראש וכל המסביב והנענו לשניה בלי מערכת קירור, עבד. אבא שלי מצא בשניה בארץ את הצינור הזה מהסוג הנכון, עכשיו מחכה להזדמנות ראשונה להתקין אותו, ולקוות שנגמרה הסאגה והאוטו לא מתחמם יותר. במנוע חוץ מענייני קירור גם החלפנו אטם מכסה שסטומים, חוטי הצתה, פלאגים, פילטרים, שמן וכו', וניקינו את המנוע משנים של שמן שחור שהצטבר עליו. ואחרי שהכל מורכב בחזרה והכי נקי שהצלחתי:
  47. 6 points
    המון צעירים איבדו משרות במיוחד כאלה בתחום הפנאי ותיירות. אנשים חוזרים להורים, דירות מתפנות. תוסיף לזה עשרות אלפי דירות airbnb שנפלטו לשוק בחודש האחרון. הדבר שבאמת מפחיד אותי זו רמת הפגיעות של הציבור הישראלי. חודש בלי עבודה וכבר רצים לבטל חוזים? כאילו אנשים עם איזה כסף בדיוק רכשתם דירה בהתחייבות ל-30 שנה?
  48. 6 points
    מסיבה מאוד פשוטה - אנשים כאן קוראים חצי ידיעה בעיתון מוטה או באתר אינטרנט ומתווכחים איתך כאילו שהם מבינים, כאשר אפילו את הרמה הבסיסית הכי נמוכה אין להם. בגלל זה כמעט ולא תמצא כאן עורכי דין שמגיבים בנושאים משפטיים, למרות שיש להם את הידע, בגלל זה לא תמצא מכונאים מעולים שמגיבים בטכני כי כל גולש מתווכח איתם כאילו יש לו עשרים שנות נסיון במכונאות, כשהוא אפילו לא יודע להחליף נורה ברכב, ומי שלפעמים מגיב הוא בעל אינטרס. בגלל זה יש כאן שרשורים שלמים בתחומים פיננסים כשאנשים שמגיבים בו לא חיים את שוק ההון ולא מכירים את הנהלים והוראות החוק העדכניות, אבל מרגישים מספיק בנוח לתת עצות לאחרים. אז האנשים שכן יודעים וכן מעודכנים, נמנעים מלהגיב בדיונים האלה. מי שמכלכל את ענייניו על סמך המלצות באוף טופיק של קארספורום, במידה מסויימת - בעיה שלו.
  49. 6 points
    אני ואני ואני. יאללה תתאפסו על עצמכם. אתם לא עדר של אגואיסטים (אני מקווה). נכון קשה, נכון לא כיף, נכון חונק כלכלית, אבל יש פה עניין שנקרא אחריות קולקטיבית כחברה. ההוראות האלו ניתנות כי הן כתובות בדם. קיימים מאות אלפי אנשים שנמצאים בקבוצות סיכון בארץ. החיים שלהם כרגע (לפחות עד שהמצב יתבהר) באחריות כולנו, בין אם נרצה בכך או לא. כשעפים טילים, כולם נכנסים יופי לממ"דים כי התחת שלנו הוא זה שבסכנה. כשהתחת של אחרים, אנחנו פחות ששים להקשיב להנחיות. רק להבהיר בן, זה לא ספציפי אליך. זה לכל רוח הבכיינות (המוצדקת) שעוטפת את השיח הציבורי בזמן האחרון.
  50. 6 points
    הזמנתי היום משלוח משופרסל, אמור להגיע ביום חמישי. אין לחץ ועומס מטורף במוקדי ההזמנות כמו שהמפחידנים מחרטטים, ואין צורך לצאת מהבית בשביל זה. גם מסעדות עושות משלוחים הביתה, חלק מציעים משלוח חינם בגלל המצב. אני אישית ממשיך ללכת לעבודה כי אני בערך העובד היחיד במשרד ואני לא צריך להשתמש בתח"צ. האמת שזה כיף חיים ה"שגרה החדשה" הזאת. נראה שהאוויר נקי יותר בגלל פחות מכוניות, אין הרבה אנשים ברחובות, אם רוצים לצאת לסיבוב באוטו לא צריך לפחד מפקקים, תענוג.
לוח הניקוד מוצג לפי אזור זמן ירושלים/GMT+03:00
×
×
  • Create New...