קורן בן אשר

על עכברים ואנשים... סהדי שבמרומים שאני לא מבין איך יש אנשים שעובדים קבוע מול מחשב ועדיין לא משתמשים בעכבר אנכי. גיליתי את העכברים האנכיים לפני יותר מ-20 שנה, ומאז המושג "כאבים בפרק כף היד" (=דלקת בתעלה הקרפלית) לא קיים יותר. בהתחלה אלה היו עכברים של Evoluent, שלמיטב זכרוני המייסד שלהם היה גם הממציא ובעל הפטנט. איכות הבניה שלהם הייתה זוועה, הם היו מתקלקלים כל כמה שנים ואילו המחיר היה בשמיים. אני חושב שהחלפתי ארבעה או חמישה במשך כ-15 שנה. אבל - הם לחלוטין סיפקו את הסחורה מבחינה ארגונומית. ברבות השנים פג תוקף הפטנט, ולמרבה המזל יצרניות רציניות יותר התחילו להציע עכברים אנכיים משל עצמם. היום אני עובד עם לוג'יטק ליפט, מגיע בכמה צבעים ויש גרסה ימנית ושמאלית. איכות בניה מעולה ומבחינתי שווה את משקלו בזהב. https://www.amazon.es/-/en/Logitech-Ergonomic-Vertical-Bluetooth-Compatible/dp/B07W4DGC27 אגב, למי ששואל "איך מתרגלים": רבע שעה לכל היותר, ולאחריה אין דרך חזרה.

אגב, מעבר לכיסא, עוד תוספת קטנה אך חשובה מאוד כדי לסדר את תנוחת הישיבה: הדום רגליים מתכוונן.

כמינימום השורט-ליסט שלך צריך לכלול הרמן מילר ו-steelcase. אני מבין שיש כנראה קושי אובייקטיבי לצאת לדגום את הכסאות; עדיין, מומלץ מאוד ואף הייתי אומר בגדר חובה - לאחד הסטילקייס יהיה יותר נוח (ויש יותר מדגם אחד) ולאחר הרמן מילר, ולא תוכל לדעת זאת מראש. כמו כן חשוב להבין שהקטע של הכסאות האלו אינו רכות של כורסא ומיליון כיוונונים של כל דבר אפשרי. במיוחד הדברים אמורים לגבי ה"אהרון" שם זה ממש להפך. את הקטע שלו אתה תבין רק אחרי שהישבן שלך יהיה דבוק אליו במשך חצי יממה, וזה ירגיש לך אותו דבר כאילו ישבת רבע שעה.

אם כך - טוב מאוד, הזמנתי את האלקטרה-מידאה. תודה לעונים!

ערב טוב לשוכני העוף במרינדה, האלקטרולוקס הוותיקה של אמי (פה בארץ הקודש) מתחילה להראות כוונות להחזיר ציוד, זקוק להמלצה כנ"ל. דרישות: * פתח עליון * קיבולת כביסה לא ממש משנה - מניח שאין פחות מ-6 ק"ג כיום. * גמישות מבחינת טמפרטורה, מהירות סחיטה ומשך התוכנית. ראיתי מידאה שנמכרת באתרי ה"טוסטר משולשים" למיניהם סביב 1500 ש"ח - ממבט קרוב יותר, נראית בסיסית מאוד מבחינת התוכניות (אין גמישות). שמתי עין על האלקטרה הזו: https://www.payngo.co.il/appliances/laundry-and-dryers/open-top-washing-machine/263863.html לכאורה עונה על הדרישות. ידוע מי מייצר את המכונות האלה עבור אלקטרה? למישהו ניסיון איתן? תודה מראש!

עצתי כבעל פלואנס בעבר. 1. זה לא רכב לסנדלרים. סע למוסכים מתמחים ומומלצים בלבד - מורשים או לא מורשים. אם יש אפשרות, סע לעמית שירותי רכב בבאר שבע. 2. תמיד מתחילים מהקל לכבד. יכול להיות שיש בעיה ב- abs. אבל קודם כל צריך לשלול בעיות חשמל. מתחילים בשלילת מצבר חלש או בעיה באלטרנטור.

תודה לעונים. דריש, תודה על הטיפ, המקלדת הזו של לוג'יטק נראית מגניבה לגמרי. ייבדק אם הניסוי שלהלן לא יוכיח את עצמו. כנראה שאכן אני צריך מקשים מופרדים היטב, עובדתית זה המצב בניידים שלי, ואיתם אני מסתדר הרבה יותר טוב בהקלדה. עדכון קצר, בזמנו קיבלתי מהעבודה סט מקלדת ועכבר של דל שלא נגעתי בהם עד היום. לאור הרעיונות שעלו כאן, הלכתי לחפש אותו - מדובר במקלדת דקה ומבחינת מקשים אכן דמויית לפטופ. אז עכשיו היא בתקופת ניסיון. החסרון - אין עברית.

ערב טוב לשוכני העוף. אף פעם לא ידעתי להקליד מי-יודע-כמה, לא ממש יודע להקליד עיוור, אבל יש מקלדות (כמו לדוגמא, של כל הניידים של לנובו שהיו או יש לי) שעליהן ההקלדה ממש זורמת ואני מוצא את עצמי מקליד כמעט עיוור; לעומת זאת, כל המקלדות stand-alone שהיו אצלי היו ממש גרועות מהבחינה הזו, כולל הנוכחית (משהו גנרי של מיקרוסופט). לאחרונה אני מרגיש שהמצב מחמיר, אני שוגה הרבה בהקלדה וצריך לתקן כל הזמן. אשמח להמלצה על מקלדת שעושה חסד עם מאותגרי הקלדה כמוני.

כנראה שהזכרון שלי כבר לא משהו 🤦‍♂️

ההמלצה הכללית כרגיל היא שאפשר לקנות מדפסת של כל יצרן בתנאי שכתוב עליה brother. ממליץ בכ"ז להתמקד בלייזר צבעונית, לי יש MFC L3750 שכנראה מחוץ לתקציב וגם אוברקיל מבחינת התכונות. יכול להעיד שעובדת בלי בעיות עם טונר חליפי סיני שמחזיק כבר די הרבה זמן. הרושם שלי לפחות הוא שבראדר יצרן יחסית שמרן שלא ממהר כל שנה להוציא דגמים עם מיטב הקשקושים הנוצצים, אבל מעבר לזה אני לא יודע אם יש שינויים לרעה מבחינת תאימות טונרים תחליפיים. אם לא צריך את הסורק אז אני מניח שיש דגמים שאינם MFC במחיר שקרוב יותר למסגרת התקציב.

אני זוכר את הקטר הכחול בממגורות בני ברק! עד כמה שאני זוכר, רבץ שם עד לפני כמה שנים ספורות - פחות מעשור לדעתי. רן חדוותי נפטר לפני מספר שנים. בחריש היה לי שכן ששמו חדוותי וידעתי שהוא במקור מעין שמר - אני מניח שזה היה בנו.

תגלית מעניינת מאוד בוקי. שכחתי בכלל מקיומה של המסילה הצרה באזור זה. הגעתי קצת באיחור, למזלכם . בצד שמאל רואים את הממגורות של מפעל גלעם של קיבוץ מענית. צמוד למפעל מדרום - הקיבוץ עצמו, ומדרום לקיבוץ, היכן שהאקליפטוסים - גבעת חביבה. ברקע - הבניינים המערביים של חריש. גרתי תקופה באחד מהבניינים הללו, כך שאני מכיר לא רע את הסביבה, ואני די מחבב את האזור, יש לי הרבה זכרונות משם מכל מיני תקופות.

מבואה ראיתי בשרטוטים ומפרטים של אדריכלים, בפועל בעממיקו השתרש המונח הול. למה, כנראה מאותה סיבה של הפריג'ידר, בקאקס ופרטיקוף.

מה קוראים באינגליזית mud room! היה לנו כזה בדירונת שגרנו בה בפינלנד, חלום חיי שיהיה לי כזה בבית ביום מן הימים ואז אוכל לרדוף אחרי כל מי שלא מוריד נעליים בכניסה. ד"א, קיים בדירות ישראליות ישנות (מכונה בארץ "הול"), בעיקר כאלה שנבנו בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת אבל גם אחרי קום המדינה עד שנות החמישים בערך (בדירות שאינן שיכונים - נניח אזור הצפון הישן בת"א).

זכרון טוב יש לך. ענף אחד של המשפחה משם, אלה שהספיקו לעלות על כבאית גנובה בפיקוד בן דוד של סבא שלי והתגלגלו מזרחה עד ניז'ני נובוגורוד... אבל זה סיפור לפעם אחרת. בכל המדינות הנורדיות יש אתוס חזק מאוד של התמודדות עם איתני הטבע, ומחנכים את הילדים לכך מגיל צעיר. מה שמשתנה זו הסקלה של הטמפרטורות, הדנים ואולי גם השבדים על הצד היותר רכרוכי בנושא זה :). הרבה פעמים בימים שאחרי שלג יש רמה, כלומר מזג אויר בהיר, שמיים כחולים, אין רוח, שמש (שקרנית) זורחת, ציפורים דווקא לא מצייצות כי כולן ברחו (או מתו מקור). במזג אויר כזה, נניח עד מינוס 10 מעלות, אפשר לראות שורות של עגלות עם תינוקות ישנים בתוכן חונות להן בחוץ מתחת לבניין. כנ"ל במז"א כזה נהוג גם להשאיר עגלות מחוץ לחנויות, מסעדות, בתי קפה וכדומה. יש סיפור מפורסם על תיירת דנית שלפני כשלושים שנה ניסתה בתמימותה את התרגיל הזה מחוץ למסעדה בניו יורק... היא סיימה במעצר כשרשויות הרווחה כמעט לקחו לה את התינוק.

מבין אותך היטב. אמנם אני יליד הארץ, אבל לי כמו לרבים מאיתנו יש את ה"קייב" שלהם... יש שיר של שלמה יידוב, "חלק ממני". ממליץ לך להאזין, מניח שידבר (גם) אלייך. קצת מביך שיצא לי להיות בשתי הבלטיות האחרות אבל דווקא בליטא עוד לא הייתי. וזה כי שני הוריי ילידי קובנה, וליטא תופסת הרבה מאוד מקום בהיסטוריה המשפחתית שלנו, לטוב ולרע (ודי לחכימא). ברווזוש, ברוסיה סובייטית, על שאלה כזו, היו שולחים אותך לעמוד מחוץ לדלת שעה במינוס 2 מעלות, אחר כך לעמוד עוד שעה בחוץ במינוס 25 מעלות. אחרי זה מובטח שלא היו יותר שום שאלות בנושא למה צריך זה טרמומטר הנה תרשים שקיבלנו בגן הילדים בפינלנד ונועד להסביר לכל מיני "פפואסים" כמונו מ"ארצות שטופות שמש" 😉 כיצד להכין את הילדים לגן. מיותר לציין שהגן פתוח כרגיל עד מינוס 25 מעלות, ויוצאים להפסקות בחוץ (חובה!) כרגיל עד מינוס 15. ברור שזה ברווז שלא שמע על דני סנדרסון ומזי כהן

לגבי נושא התאורה: אני שמח שסוף סוף מישהו מעלה את הנושא. אין שום עניין עדתי! לראיה - זוגתי שתחיה, שמשפחתה מערבות בגדד, עונה לכל הסימפטומים המתוארים. אני תמיד אומר שמגיע לה לקבל אזרחות פולנית מייד ובדיעבד, או לפחות תואר דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה היגלונית של קרקוב. אני לעומת זאת, "רוסי" דור 2.0 אם כי קצת מקולקל (רוסית שלי לא משהו ולא יודע לשחק שחמט), אוהב וחייב הרבה תאורה חזקה בבית. Don't get me started! בתחילת הדרך שלי פה, התמקמתי לכמה שבועות בדירת איירבנב בפרבר מצפון למדריד. אישה מבוגרת שהשכירה את ארבעת חדרי דירתה לתקופות ארוכות יחסית. הייתה סה"כ טיפוס חיובי, לא מרושעת או מנוולת חלילה, אבל היא הייתה מוציאה אותי מדעתי, ומהר מאוד התברר שגם את האחרים. הייתה דופקת על הדלת באמצע היום בתואנה כלשהי, ומשנכנסה, אם ראתה שהאור דולק כשבחוץ תיאורטית יום לפי השעון (היה חורף), טראח מכבה את האור בהפגנתיות, "עכשיו יום, לא צריך אור". כשרציתי לעשות כביסה, היה תדריך שלם - רק בתוכנית הזו והזו, ורק מים קרים. זה כבר הספיק לי. לא רציתי להתעסק איתה, והיא בהחלט הייתה מסוגלת לצוץ משום מקום ולסגור לי את המכונה לו הייתה מגלה ש"העזתי" לכבס ב-30 מעלות. אמרתי מויחל טויבעס, אספתי את הבגדים בשק איקאה כחול תקני, הלכתי לכביסיה הקרובה, ושלום על ישראל, תוך שעה ורבע כביסה יבשה וריחנית בלי בלבולי מוח. לשמחתי תוך זמן קצת הצלחתי להתארגן על פתרון חלופי לטווח ארוך, צררתי את מעט חפציי, הזמנתי אובר ונמלטתי משם, אף על פי שנשארו לי עוד כמעט שבוע ימים עד הצ'ק-אאוט. על העניין של מכונות הכביסה במטבח (אני יודע, לא ייחודי בכלל לספרדים), ומלחמתם הדון-קיחוטית של הספרדים במייבשי הכביסה אפשר להרחיב בפעם אחרת.

שבוע טוב לשוכני העוף, רצפת הקרמיקה במטבח הדירה השכורה שלנו "מקושטת" במספר סדקים גדולים ומכוערים שרצים דרך לא מעט אריחים. כך קיבלנו את הדירה וכמובן הכל תועד ביום הכניסה לדירה. אולוהים יודע איך הצליחו להרוס את הרצפה ככה. בכל אופן, חשבתי על אפשרות לשפר קצת את המצב בהשקעה מינימלית ע"י ריצוף המטבח ב"אריחי" ויניל מהסוג הזה: https://www.amazon.es/dp/B093STNQP3?th=1 אשמח לשמוע אם למישהו יש ניסיון עם "ריצוף" מהסוג הזה. כמובן אשאל את הבעלים אם יש מניעה מבחינתם, אבל לפני כן אני מנסה להבין אם בכלל כדאי להכנס ל"פרוייקט" כזה.

עוד נקודה. בדוק שצינור המוצא של המכונה יושב בתוך צינור הניקוז (יעני standpipe) בגובה הנכון לפי הוראות ההתקנה. בנוסף, חייב להיות מעבר אויר חופשי - אין לאטום את המרווח בין צינור המוצא לבין צינור הניקוז. אם מותקן סיפון על צינור הניקוז, הפיה של צינור המוצא חייבת להיות מעל הנקודה הכי גבוהה של הסיפון. אם אחד מאלה לא מתקיים, יכולה להווצר בעיה של זרימה חוזרת של מים לתוך המכונה ועקב כך בעיות סירחון קשות.

יכול להיות גם עוד כמה דברים שלא קשורים ל-DPF ישירות, אבל עלולים בעקיפין לגרום לסתימת DPF מהר מאוד אם לא מטפלים. למשל חור באינטרקולר. לכן לטפל בהקדם ולא למשוך ככה. שייתכבד וייסע לעמית שירותי רכב, פנחס החוצב 16 ב"ש - מכירים את הרכבים האלה ככף ידם.

אשמח ללמוד עד כמה המרקטפלייס אפקטיבי. מעולם לא השתמשתי בו, ובעוד כשבוע אני מתכנן להעמיד את הרכב שלי למכירה.

זו מקינטה ביאלטי Mukka Express שמכינה קפוצ'ינו (או דמוי קפוצ'ינו, לטהרנים). אני חושב שאין כבר להשיג כאלה, ולא מצאתי מוצר מקביל (מביאלטי או מיצרן אחר) שמתאים לאינדוקציה. בכל אופן אני משתמש בה די מעט אז אני לא מוטרד יותר מדי מהעניין.

הבוש שאני קניתי בזמנו הגיעו עם פס חומר אטימה מוכן, אם אצלך אין חומר אטימה אז זה בהחלט רעיון לא רע לדאוג שיהיה. מומלץ להמנע מפלטות מתאמות למיניהן, בגדול זה דבר די גרוע שעלול לגרום להתחממות יתר. אני משתמש בכזו לכמה דקות בעוצמה די נמוכה בשביל המקינטה, לא מעבר לכך. דבר אחרון, יש חומרי ניקוי ייעודיים לכיריים ויטרו/אינדוקציה. לא להשתמש בחומרים אגרסיביים שלא מיועדים לכיריים מזכוכית, ולא בסקוטש - רק מטליות רכות, ומטלית מיקרופייבר לסיום למראה מבריק.

אין בעיה, נסדר לך אחת עם תקן נמוך והגבהת תקרה ברמה נמוכה. 🤭

היה בזמנו ברנש בשם מאיר שפירא שהסתובב בפורומים בתפוז, מורה דרך ששמו הלך לפניו, נדמה לי שנפטר לפני מספר שנים. הוא עשה דוקטורט על הנושא, ואלה המסקנות: 1. מאוד-מאוד מומלץ להנפיק את חתיכת הנייר המתקראת רישיון בין לאומי ולקחת אותה לנסיעה. לא רק זאת, אלא שגם אם לא מבקשים אותה בתחנת ההשכרה, יש לפעול באופן פרואקטיבי כך שייתעדו את קיומה במעמד ההשכרה. [זו המסקנה שלו. לא יודע עד כמה הייתי רב איתם כדי שיצלמו גם את הרישיון הבינ"ל וירשמו שהצגתי אותו, גם אם לא ביקשו.] 2. הסוגיה היא סוגיה ביטוחית בעיקר, ולא רק חוקית. 3. למרות שהרישיון לכאורה בפורמט תואם לחוקי האיחוד האירופי\EEA, ולמרות שישנם הסכמים בילטרליים עם מדינות מסויימות לגבי הכרה הדדית, ולמרות הרעש שעשה משרד התחבורה בזמנו, הוא אינו רישיון 'בינלאומי', ולמעשה חסר תוקף מחוץ לישראל. מה שבתוקף הוא, ובכן, הצטעלע שמוציאים באופטיקנה. עד כאן הדברים בשם אומרם, פחות או יותר, ואני בגדול נצמד לגישה הזו. לא רק זאת, ספרד לא מכירה ברישיון הישראלי (וברישיונות של עוד הרבה מדינות, כולל ארה"ב) לצרכי המרה - אני צריך לעשות פה תיאוריה וטסט מחדש 😭.