ChemGuy85

רק אם הם מצאו את עצמם תקועים בתחתית הסולם המקצועי.

לא אתה רק מסוגל לפתוח עליו את העיניים הגדולות - גדולות שלך.

אין לו מה להציע. הוא מגרד את התחתית של החבית מבחינת ההון האנושי. פה ושם אולי נופל לידיים שלו איזה סטודנט שלא מעריך את הערך שלו בשוק, אבל אני די בטוח שהוא בורח בשנייה הראשונה שהוא מבין מה הוא שווה.

תחגוג איש קטן, תחגוג.

שחרר אף אחד לא שולח קורות חיים למפעל פח זבל שהוא מנהל באשקלון. ובכלל כל היעוד שלו בחיים זה תמיד להגיד את המילה האחרונה אז אל תיתן לו להכניס אותך למעגל האינסופי הזה.

זה בגלל סוג הקרקע עגבניות באיטליה פחות חמוצות.

נכון לכל מקצוע בעולם. בהייטק לפחות עושים כסף.

אחרי כל הרעש והצלצולים קיבלנו 578 מתים שחלקם המוחלט קשישים שכנראה ממילא היו מתים השנה או שנה הבאה. בקיצרו NEXT על כל הקורונה הזאת תחזרו לחיים שלכם.

רומנטיזציה מוגזמת. באותה מידה בחור יכול להתגלגל 2-3 שנים אחרי צבא בלי לדעת מה לעשות עם עצמו, ילך ללמוד 3-4 שנים פילוסופיה ובינתיים ישרוד ממשרות סטודנטיאליות ללא שום אופק קידום, יסיים תואר בגיל 26-27 רק בשביל לגלות שאין לו מה לעשות עם זה בשוק העבודה, יחזור לאקדמיה בגיל 28 - 29, יטחן תואר עד 33-34 תוך כדי מאבק הישרדות אין סופי על פרנסה רק כדי לצאת לשוק העבודה בגיל 34 עם 0 ניסיון מקצועי בתחום שלו ולמצוא את עצמו מתחרה בבני 24 - 25 עם פחות או יותר אותו רקע מקצועי, אבל עכשיו הוא הרבה יותר מבוגר והוא צריך לשכור דירה ולשלם על הגן של הילד ובכלל סל ההוצאות שלו שונה לגמרי בזמן שחברים שלו כבר בתוך הענף עושים כסף, התקדמו משמעותית, נהנים ממשרה מתגמלת, מוכרים מניות וקונים דירה ומכונית חדשה. רואה? it can go both ways. עבודה לא חייבת להיות grinder (חחח) היא יכולה להיות מספקת גם מקצועית וגם כלכלית והסיכוי להגיע לכתבה בעמוד השער בגלובס תחת הכותרת "הדור האבוד" נמוכה משמעותית. אגב, אני אפילו לא מדבר על זה שקשה כלכלית ונפשית להיות במסגרת אקדמאית קרוב ל-10 שנים לא משנה כמה התואר מעניין ומספק.

אם החוויה מובילה אותך לחתום אבטלה או להיתקע במשרה של 6-7-8 ברוטו בחודש בזמן שחברים שלך בהייטק עושים 30 אלף + מניות + רכב + קרן השתלמות + בונוסים + ארוחות אז אולי עדיף להתפשר על קורסים מקוונים ולהוציא מזה את המיטב.

היום בעידן האינטרנט והקורסים המקוונים אין באמת סיבה ללכת ללמוד מדעי הדשא. אפשר ללמוד הרבה דברים מעניינים בזמן החופשי בלי לבזבז 3-4 שנים במסלול סמתי רק כדי לחזור לאקדמיה וללמוד הנדסה במשך עוד 3-4 שנים לפחות.

ואחרי כל זה מיליונים לא מרוויחים. מיליונים עושים כל מיני פסיכולוגים - מותג סטייל דן אריאלי (הכניסו אותו לדריקטוריון של lemonade בדיוק בגלל זה) או כל מיני מטפלים שבעיקר מפרסמים את עצמם בטלוויזיה וגובים 1,000 - 1,500 שקל לשעת טיפול. מדובר בבודדים. במציאות היקרים גובים 300 - 350 שקל לפגישה והבינוניים 150 - 200 שקל. הזולים עובדים דרך קופות חולים כי הקופה מביאה להם מטופלים וככה הם בונים לעצמם מוניטין. זה נכון, אבל עדיף לנסוע מנקודה א' לנקודה ב' ישירות מאשר לעשות 4-5-6 שנים של עיקופים. ונשאלת השאלה למה הוא בכלל למד פילוסופיה מלכתחילה.

כי לא מדובר במקצועות אלא בתארים. הבעיה בכל בתארים כגון ביולוגיה, כימיה, סוציולוגיה, היסטוריה ועוד (הרשימה ממש ארוכה) שאם אתה לא ממש, אבל ממש מוכשר בתחומים האלה הסיכוי למצוא באמצעות הלימודים האלה עבודה בתחום ועוד אחד כזאת שניתן להתפרנס ממנה בשנת 2020 כמעט אפסיים.

זה מה יש. מי שמשלם בוטנים מקבל קופים.

יש מישהו במדינה הזאת שלא בוכה שהמקצוע שלו בפשיטת רגל? רופאים בפשיטת רגל, מורים בפשיטת רגל, עובדים סוציאליים בפשיטת רגל, סיעוד בפשיטת רגל, תעשייה בפשיטת רגל, חקלאות בפשיטת רגל, רואי חשבון בפשיטת רגל, עורכי דין בפשיטת רגל, טייסים בפשיטת רגל. אני חושב שהמוח שלהם נמצא בפשיטת רגל, לא המקצועות.