משבר גיל ה30 - יש חיה כזו?

[pooh-bear]

אני עוד לא בן 30

כשתגדל, תבין.

 

ברצינות, איך אתה יודע מה קורה בגיל 40, או 50, אם עוד לא הגעת לגיל 30? יש לך דלוריאן? (עכשיו כשהן כבר בנות 30+ אפשר להביא אותן ביבוא אישי! רק תתקין flux capacitor, תשיג קצת פלוטוניום ואתה מסודר).

 

זה כנראה מאוד אישי, אבל בשבילי משבר גיל 40 זה בדיוק מה שקורה כשאתה "הופך צד" בחיים (לאלו שיודעים הכל לפני גיל 30 - פעם היה דבר כזה שקוראים לו תקליט, וממש היה צריך להפוך אותו כדי לשמוע את החצי השני של האלבום).

 

כשאתה בן 30, אתה מתכנן "לאינסוף". אתה קונה דירה במחשבה איך תשדרג לדירה גדולה יותר. אתה מחפש עבודה כדי שבפעם הבאה תוכל להתקדם לתפקיד טוב יותר.

 

כשאתה מעל 40, אתה כבר מתחיל לחשוב עד מתי תצטרך דירה גדולה כל כך, וכשאתה מחפש עבודה חדשה אתה תוהה עוד כמה מקומות עבודה בסה"כ נשאר לך להחליף, והאם המקום הבא באמת שווה את כמה השנים הבאות שלך. בקיצור, אתה מתחיל להתכונן לירידה.

 

גם יכולות פיזיות מסוימות מתחילות קצת להשתנות, ופתאום אתה נתקל במונחים רפואיים שעד היום שמעת רק מההורים שלך. זה לא במרכז עדיין, אבל אתה מתחיל להבין שהכיוון הכללי הוא קצת פחות חיובי.

 

וכל זה מוביל למשבר גיל 40 קלאסי - מה הספקתי, למה לעזאזל אני עושה מה שאני עושה ולא דברים חשובים באמת וכאלה.

[Pika007]

כשתגדל, תבין.

 

ברצינות, איך אתה יודע מה קורה בגיל 40, או 50, אם עוד לא הגעת לגיל 30? יש לך דלוריאן? (עכשיו כשהן כבר בנות 30+ אפשר להביא אותן ביבוא אישי! רק תתקין flux capacitor, תשיג קצת פלוטוניום ואתה מסודר).

 

אנשים שמסביבי עם מיינדסט דומה, בגילאים מתקדמים ממני. לא, לא כאלו שראיתי פעם אחת וסיפרו לי סיפור נפלא, כאלו שהם בסטטוס מכרים/חברים שמתראים על בסיס די קבוע, ומכירים כבר שנים.

הפואנטה היא שלא קורה כלום ברגע שהשעון מתחלף לחצות בין גיל 29 ל 30. יש אנשים שמשוכנעים שאחרי שיצאו בלילה לחגוג יום הולדת עם כמה שוטים של גרייגוס הם יקומו עם האנגובר פי 50 יותר גרוע, כל זכר לשריר שהיה להם בגוף יהפוך לשומן, הקטרקט כבר יראה נוכחות, ומהיום ברגע שהשעון מראה 11 בלילה הם יהיו גמורים מדי כדי לזוז.

לא משנה איזה מין משבר חטפת בגיל 30, זה לא קורה. אם זה אכן קרה- כנראה שגם לפני חצי שנה היית ככה, ואיכשהו פשוט לא שמת לב.

 

אגב, לא יודע מה לגבי שאר יושבי הפורום, אבל זו ממש, ממש לא התכנית לפיה אני לפחות מתכוון להתקדם, גם אם זה אומר שאני ארוויח קצת פחות כסף. (ולא, אני לא איזה היפסטר תלאביבי מצביע עלה ירוק שחי בדירה עם 3 שותפים ו 8 חתולים או משהו בסגנון....)

נראה לחלוטין כמו מתכון קלאסי למשבר עצמי בשלב מסוים.

[davemustaine87]

אצלי לא היה משבר גיל 30 עגול אבל כן היה משברון גיל 28,29. שם כמו שאמרו לפני, קיבולת האלכוהול ירדה פלאים, וכך גם התחלתי יותר להשמין.

אבל מה שבעיקר הפריע לי זה התמודדות הגוף עם פציעות. היום נפצע יותר בקלות ולוקח יותר זמן להחלים.

והבאסה שזה רק ילך ויחמיר עם הגיל.

[system_x]

אני תמיד צוחק על החלפת קידומת אבל משבר לא נראה לי שיהיה, חודש הבא אני בן 29.

 

סה''כ גם ההספק לא כזה רע, שני ילדים, הקריירה אם ניתן לקרוא לזה ככה סה''כ בסדר ובהתפתחות, אשתי בעבודה מסודרת שהיא מרוצה ממנה וזה נוח לנו. הילדים זה אושר שאין כמותו (גם טירחה ומגוון רגשות).

 

הדבר היחיד שרודף אותי ולצערי לא יהיה כנראה עד גיל 30 זאת רכישת דירה, מקווה שעד 35 זה ישתנה.

 

קיבולת האלכוהול אכן ירדה והופיעו כאבי ראש משתיה שלא היו בעבר.

במסגרת העבודע מבצע אחת לשנה בדיקות דם ותמיד איכשהו חושש מהתוצאה למרות שהכל תקין.

השמנה? לא ממש כי עוד מנסה לשמור אבל הגוף לא מה שהיה פעם, לא בהכרח בגלל הגוף אלא כי אין לי זמן או כוח לאימונים כמו פעם.

 

חוץ מזה החיים שלנו תותים.

 

Sent from my PRO 6 using Tapatalk

[Night Driver]

אני אוטוטו 50 ולא היה לי שום "משבר" גיל.

 

היו שינויים לאורך השנים שנבעו מסיבות חיצוניות (הצורך לכלכל בית, סיום תואר, חתונה, ילדים, פציעות וכו') אבל הם לא היו תלויי גיל. מה שכן, עם השנים בצורה הדרגתית החוסן הנפשי הולך ועולה ולעומתו החוסן הפיזי הולך ויורד. היום החלמה מפציעה לוקחת הרבה יותר זמן אבל מנגד הרבה יותר קל להתמודד עם ההשלכות שלה.

 

בשורה התחתונה, תתעלם מהמספרים ותמשיך לחיות בכיף.

[pooh-bear]

 

וגם השיר המרופרר שווה אזכור:

[pooh-bear]

אנשים שמסביבי עם מיינדסט דומה, בגילאים מתקדמים ממני. לא, לא כאלו שראיתי פעם אחת וסיפרו לי סיפור נפלא, כאלו שהם בסטטוס מכרים/חברים שמתראים על בסיס די קבוע, ומכירים כבר שנים.

אני בספק שבגילך יש לך חברי נפש בני 40+ ו-50+ (או 60+, גם לקראת / אחרי פרישה יש נקודה כואבת) שיחלקו איתך את הקשיים האינטימיים שלהם.

 

הפואנטה היא שלא קורה כלום ברגע שהשעון מתחלף לחצות בין גיל 29 ל 30. יש אנשים שמשוכנעים שאחרי שיצאו בלילה לחגוג יום הולדת עם כמה שוטים של גרייגוס הם יקומו עם האנגובר פי 50 יותר גרוע, כל זכר לשריר שהיה להם בגוף יהפוך לשומן, הקטרקט כבר יראה נוכחות, ומהיום ברגע שהשעון מראה 11 בלילה הם יהיו גמורים מדי כדי לזוז.

לא משנה איזה מין משבר חטפת בגיל 30, זה לא קורה. אם זה אכן קרה- כנראה שגם לפני חצי שנה היית ככה, ואיכשהו פשוט לא שמת לב.

משבר גיל לא מתייצב אצל כולם בשניה שהיום מתחלף. זה יכול להיות בטווח אפילו של כמה שנים לכאן או לכאן (וכמובן גם בכלל לא), אבל מכאן ועד להגיד שאנשים באזור גיל מסויים לא חווים קשיים דומים שנגרמים עקב התמודדויות עם אתגרים דומים זה קצת ללכת רחוק.

 

אגב, לא יודע מה לגבי שאר יושבי הפורום, אבל זו ממש, ממש לא התכנית לפיה אני לפחות מתכוון להתקדם, גם אם זה אומר שאני ארוויח קצת פחות כסף. (ולא, אני לא איזה היפסטר תלאביבי מצביע עלה ירוק שחי בדירה עם 3 שותפים ו 8 חתולים או משהו בסגנון....)

נראה לחלוטין כמו מתכון קלאסי למשבר עצמי בשלב מסוים.

איזו תוכנית?

 

ד"א, לחיים יש לפעמים קצת הפתעות בשרוול בשבילך, גם אם אתה הבן אדם הכי מתוכנן שאי פעם נולד. כמו שאומרים, האדם מתכנן ואלוהים צוחק (ובגרסה המשפחתית שלנו, האדם מתכנן ואשתו מאחרת).

 

גם המילה "משבר" היא קצת מטעה - זה לא שאתה הופך פתאום לאיזה ואדים דיכאוני, רק שאתה מסתכל על דברים אחרת, וזה מוביל (או לא) לכל מיני שינויים שמפתיעים אפילו אותך.

[vadim6385]

כשאתה מעל 40, אתה כבר מתחיל לחשוב עד מתי תצטרך דירה גדולה כל כך, וכשאתה מחפש עבודה חדשה אתה תוהה עוד כמה מקומות עבודה בסה"כ נשאר לך להחליף, והאם המקום הבא באמת שווה את כמה השנים הבאות שלך. בקיצור, אתה מתחיל להתכונן לירידה.

תסלח לי, אבל עם מחשבה כזאת, למה לא לסיים הכל וזהו?

[pooh-bear]

תסלח לי, אבל עם מחשבה כזאת, למה לא לסיים הכל וזהו?

הסוף תמיד היה שם, זה אתה שפשוט התעלמת ממנו. זה לא שהוא פתאום קפץ לביקור. פשוט באיזשהוא גיל אתה פתאום מתחיל להיות מודע אליו.

 

וזה שהוא שם, לא אומר שהכל אבוד, אפילו להיפך, זה אומר שיש לך פחות זמן להספיק את כל מה שלא הספקת עדיין.

[Fitch]

לא

 

12345

[SlowRide]

 

וזה שהוא שם, לא אומר שהכל אבוד, אפילו להיפך, זה אומר שיש לך פחות זמן להספיק את כל מה שלא הספקת עדיין.

לדעתי דווקא הדחף הזה "להספיק" זה מה שגורם לאנשים לחוות את המשברים המומצאים האלה.

זה כמו מישהו שטס פעם ראשונה בחיים לחו"ל לאיזו עיר תיירותית, לחוץ להספיק את כל האטרקציות וכתוצאה מכך מתחרבן לו הטיול.

להציב מטרות ויעדים כלליים זה אחלה, אבל לא צריך להרגיש רע אם לא תמיד הגעת לזה.

[Night Driver]

הסוף תמיד היה שם, זה אתה שפשוט התעלמת ממנו. זה לא שהוא פתאום קפץ לביקור. פשוט באיזשהוא גיל אתה פתאום מתחיל להיות מודע אליו.

 

וזה שהוא שם, לא אומר שהכל אבוד, אפילו להיפך, זה אומר שיש לך פחות זמן להספיק את כל מה שלא הספקת עדיין.

 

הסוף תמיד נמצא שם אבל אף חד לא יודע מתי ואיך הוא יגיע.

 

יש לי עובד שאחיו בגיל 37 אחרי 4 אירועים מוחיים ובקושי מתפקד ואבא שלי בן 82 ועובד משרה מלאה.

 

אני בגישה של להמ\שיך רגיל ומתי שהסוף יבוא הוא יבוא. מה שחשוב זו הדרך עד הסוף ולא מתי הסוף.

[discoTD5]

יש משבר נוראי בגיל 30. נוראי ממש. פתאום אתה מבין שאתה זקן מדי עבור בחורות בנות 18-24, ואלו בנות ה 23 שרוצות לצאת איתך אתה מבין שאתה חייב לברוח.

פתאום כל הסבתות והדודות מזכירות לך שבגיל 30 אבא שלך כבר היה נשוי עם 5 ילדים, ועבודה מסודרת, ואמא היתה בבית וחיכתה שתחזור מבית הספר.

זה משבר לא נורמאלי שפתאום מדברים עליך מאחורי הגב "מה לא בסדר איתו???"

משבר נוראי.

הגוף כבר לא אותו הדבר. יש'ך יותר שיערות בגב מאשר על הראש. עד כדי כך נורא שאתה מוצא את עצמך קורא את מדור 'גלריה' בעיתון 'הארץ'!!! פתאום אתה מתחיל להיות עייף בשעה 14:00 בדיוק, ואם ילדים משחקים למטה אתה יותא למרפסת עם תחתוני סבא וגופייה חצי קרועה וצועק להם "אזייאתים, פושטקים, תלכו! אסור לעשות רעש בין שתיים לארבע! אני תיכף יקרא לפוליציייה!"

קח את השנתיים הקרובות ותחגוג, כי אח"כ הלך עליך.

[itaysamurai]

כשאתה מעל 40, אתה כבר מתחיל לחשוב עד מתי תצטרך דירה גדולה כל כך, וכשאתה מחפש עבודה חדשה אתה תוהה עוד כמה מקומות עבודה בסה"כ נשאר לך להחליף, והאם המקום הבא באמת שווה את כמה השנים הבאות שלך. בקיצור, אתה מתחיל להתכונן לירידה.

 

אמנם לא אענה כמו ודים, אבל זה דרך מחשבה די מדכא.

למה לחשוב במושגים של תחנות? למה לא להתמודד עם דברים כשאתה מתקרב אליהם ולא 4-6 שנים לפני?

אני מעולם לא שמתי יעדים משמעותיים כמה שנים לפני.

לא תכננתי לקנות דירה בגיל 30 אבל זה קרה כי הבנו שאנחנו יכולים ושזה נכון כלכלית.

לא תכננתי להחליף רכב אחרי 3.5 שנים ואחד אחר אחרי שנה וקצת, אבל צרכים ויכולות השתנו, אז החלפתי.

הרי גם יכול להיות שתסתדר בדירה, בעבודה ועם הרכב הנוכחיים שלך. למה להחליט מראש שלא? ועוד יותר גרוע, שאתה בדרך לירידה?

[קורן בן אשר]

משבר גיל ה-X הוא אולי תיאור סטריאוטיפי מוקצן הרווח בחברה המערבית; אולי אין ממש משבר, אבל בהחלט יש את "אימת הדלתות הנסגרות". מן הסתם מי שרגיש כך הם אנשים הישגיים יחסית; כל מיני שאנטי-באנטי שרק מחפשים להתגלגל ממקום למקום ולהעביר את הזמן - אני מאמין שאין להם שום משברים כאלה (אולי יש להם משברים אחרים).

 

תסלח לי, אבל עם מחשבה כזאת, למה לא לסיים הכל וזהו?

 

כי ממה שאני רואה מסביבי, אנשים נורמליים בד"כ לא נכנסים לדיכאון מז'ורי, אלא פשוט מחשבים מסלול מחדש ומנתבים את האנרגיות שלהם למקומות אחרים. מבינים שכבר לא יהיו הר פרופסור דוקטור אינג'ינר XYZ, או מנכ"ל חברת הייטק מצליחה, או מוזיקאי צמרת, you name it, מתחילים להוריד פרופיל בעבודה ובכל מיני מחוייבויות טכניות, ומשקיעים בעצמם (תחביבים, טיולים) ובמשפחה.