משבר גיל ה30 - יש חיה כזו?

[gbguy]

ליאב, הדור של ההורים שלך זה הדור שלי (ואם הם התחתנו בגיל 20 כנראה שהם צעירים ממני). לפחות בחוגים שלי לא היה מקובל להתחתן בגיל 20, וגם מי שהתחתן לא הביא ילדים מיד, אבל המחצית השניה של העשור השלישי היתה גיל מקובל. בדור שלך גיל הנישואין עלה עוד. לא טרחתי לחפש בטבלאות הלמ"ס, ויש גם בעיה של קבוצות אוכלוסיה שמושכות את גיל הנישואין מטה ולכן מקשות להסיק מה קורה אצל אנשים כנומי או כמו הבנים שלי (המבוגר בהם בן 27, זה כבר הדור שלך), אבל הגישה שמתחתנים אחרי שעולים על מסלול הלימודים והעבודה בהחלט היתה קיימת גם לפני 30-40 שנה.

 

לגבי משברי גיל - אישית לא חשתי בהם. החיים הם תהליך מתמשך, ואם אין איזו קטסטרופה הדברים מתקדמים בהדרגה זו או אחרת. הגילאים ה"עגולים", , וגםן יום ההולדת השנתי, הם איזה נוקדה שנוח להתיחס אליה, אבל אין לה משמעות רבה בטווח הארוך. אני חגגתי יום הולדת עגול לפני 3 שבועות, חוץ ממסיבת ההפתעה שאשתי ארגנה לי והשינוי במספר שאני מקיש בבוקר על האליפטיקל אני לא מרגיש שינוי. לא נשרו לי פתאום כל השערות, הקרחת מתקדמת בהדרגה. החריג הבולט האחד עליו אני חושב בשעה זו הוא פרישה לגמלאות

אתה יודע: למטבע יש 2 צדדים.

גם בכל תקופה בחיים יש יתרונות וחסרונות. לייל שהחיים חרא זה לא כף גדול. צריך להשלים עם המצב ולהנות. בסך הכל החיים זו חוויה אישית שלך.

 

רוב המוחלט של אנשים הם אנשים רגילים, שקמים בבוקר לעבודה, חוזרים הביתה בערב, קצת נהנים עם המשפחה, והולכים לישון. מחזור יום יומי.

אני מדי פעם מבקר את סבא שלי בבית אבות גריאטרי. תאמין לי, לחיות ככה זה לא כיף גדול. כל עוד אתה לא תלוי באף אחד, ויש ל: 2 ידים, 2 רגלים ואחד בין הרגלים, המצב שלך טוב.

 

אבל אם אתה רוצה לבכות על החלב שנשפך, תהנה. אני בטוח לא אפריע לך.

[sperial]

אני לא בוכה על שום חלב שנשפך, ואני לא מבין למה אתה חושב כך, זה ממש לא מה שכתבתי.

 

אף אחד מאתנו לא נשאר בן 18. אז הכושר הגופני יורד קצת והכרס גדלה, אבל, מצד שני, החיים יותר רגועים, משברים מקבלים פרופורציות אחרות, ולפחות אני מצליח להגשים כמה חלומות ילדות קטנים (חפש שרשורים שלי על הטיולים שלי בשנים האחרונות).

 

מצב סיעודי ובעיות בריאות קשות הן עניין אחר. אבל הכרתי אנשים שבגיל מבוגר ועם תיק רפואי עב כרס יצאו לטיולים באלסקה ובאנדים. כל אחד לפי יכולתו ולפי רצונותיו.

עריכה אחרונה ב-21 לנובמבר, 2017 על ידי sperial

[gbguy]

אני לא בוכה על שום חלב שנשפך, ואני לא מבין למה אתה חושב כך, זה ממש לא מה שכתבתי.

 

אף אחד מאתנו לא נשאר בן 18. אז הכושר הגופני יורד קצת והכרס גדלה, אבל, מצד שני, החיים יותר רגועים, משברים מקבלים פרופורציות אחרות, ולפחות אני מצליח להגשים כמה חלומות ילדות קטנים (חפש שרשורים שלי על הטיולים שלי בשנים האחרונות).

 

מצב סיעודי לבעיות בריאות קשות הן עניין אחר. אבל הכרתי אנשים שבגיל מבוגר ועם תיק רפואי עב כרס יצאו לטיולים באלסקה ובאנדים. כל אחד לפי יכולתו ולפי רצונותיו.

 

טעיתי בציטוט. מצטער. הכוונה שלי הייתה ל-pooh-bear.

 

שלום, כאן יללני הפורום למיניהם.

 

מחכים לסיפור על האתיופית החרדית הערביה (היא כבר תמצא דרך לחבר את זה, סמוך עליה) שעזבה בגיל 60 את בעלה המתעלל עם 30 ילדיה, ותוך שנתיים זכתה בפרס נובל ופרס טורינג, מכרה את הסטארט-אפ שלה ב-2 מיליארד דולר לגוגל וחצתה את האוקינוס האטלנטי בשחיה (תוך כדי השלמת אולטרא איירון מן ופוסט דוקטורט פורץ דרך, במקביל).

 

יאללה יאללה, כולם פה חיים ב-happy happy joy joy. בואו תפרצפו את זה - כן, דברים משתנים עם הגיל. לא כל מה שאנחנו רוצים לעשות אנחנו עושים, ולא כל מה שעושים (כי צריך) הוא כזה כיף. וכן, לפעמים בא לך לקום בבוקר ולהעיף הכל לעזאזל. ואפילו, יודעים מה, מותר להגיד את זה.

 

או במילים אחרות - זה שעם הגיל הפרספקטיבה משתנה, וזה עלול מדי פעם אפילו לגרום לך למחשבות מעט פחות שמחות ממצב האושר הקבוע של כמה מהחברים כאן, זה די סביר. ומי שלא שואל את עצמו מדי פעם למה הוא עושה מה שהוא עושה ואם כל העסק הזה עדיין עומד באיזה מדד של סבירות, עלול באמת להתעורר כשיהיה מאוחר מדי.

 

(לידיעת הקורא ואדים, אין באמור לעיל הצדקה ו/או המלצה לשקוע בדיכאון).

 

יאללה, חזרתי לפרסונה הרצינית שלי. מישהו צריך המלצה על סיטרואן?

[ChemGuy85]

זאת אומרת, שאם בגילאי ה- 20-30 לא צעדתי ב"שבילים הנכונים". (אקדמיה/רכישת מקצוע כלשהי+התמקצעות)

אז מגיל 30 ואילך, זה יהיה כמעט ובגדר הבלתי אפשרי לשנות את זה.

 

תראה תמיד יש מקרים חריגים לפה ולשם, אבל בגדול כן. היכולת לשנות משמעותית את המציאות מגיל 30 ואילך נמוכה דרסטית בהשוואה לשנות ה-20 במיוחד אם יש ילדים בתמונה. בגיל 30 כבר אין פריווליגה לעבוד במשרת סטודנט, לא מקובל להתעלק על ההורים, סטודנט בשנות ה-20 יסיים תואר ב-3-4 שנים בזמן שסטודנט בן 30 יעשה את אותו מסלול ב-6-7 שנים במקרה הטוב ואז ימצא את עצמו בגיל 37 מתחרה בבני 20+ רווקים על משרת ג'וניור. ארגונים רבים לא אוהבים לשלב עובד מבוגר חסר ניסיון בצוות של בני 20 חסרי ניסיון כי מדובר בוויב שונה לחלוטין. לדעתי ארגון גדול אפילו לא יזמן עובד מבוגר לתהליך גיוס ראשוני.

 

משווה ומעלה.

אני מכיר אחד שהתחיל את לימודי הרפואה בגיל ארבעים פלוס.

נאלץ לעקור זמנית עם משפחתו וארבעת ילדיו להונגריה עבור הלימודים, חזר לארץ,

ועובד כבר כמה שנים בארץ, לקראת סיום הסטאז׳.

לאור היכרותי עם הבחור - חד כתער במחשבה ויחד עם זאת עדין וקשוב - אני מנחש שכבר עכשיו הוא מתעלה על רופאים בכירים ממנו.

והשוס? אתיופי. שלא תחשבו לרגע שהייתה פה איזו תמיכה של הורים עשירים או משהו כזה.

 

נקודה למחשבה עבור יללניי הפורום למיניהם.

 

להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אני ביצעתי שינוי כיוון מוחלט בגיל 30 בדיוק. לא היו ילדים, גורם מקל משמעותי.

 

ברשותך הבא ננתח את סיפור הסנדלרה שהבאת:

 

א. מדובר בבחור שיכולתיו נמצאות אי שם ב-5% העליונים באוכלוסיה

ב. הוא קיבל תמיכה מלאה ממשפחתו. דבר ממש לא מובן מאילו.

ג. אתה נאיבי אם אתה חושב שבמשך כל השנים לא הייתה הזרמת כספים מהמשפחה של הבעל והאישה. אף אחד לא יכול לכלכל 6 נפשות במשך 4 שנים בארץ זרה בלי לעבוד או לקבל כסף ממקור כלשהו.

ד. חומר למחשבה לפני שאתה מכליל מקרה קיצון על כלל האוכלוסיה.

עריכה אחרונה ב-21 לנובמבר, 2017 על ידי ChemGuy85

[Tsachi89]

תראה תמיד יש מקרים חריגים לפה ולשם, אבל בגדול כן. היכולת לשנות משמעותית את המציאות מגיל 30 ואילך נמוכה דרסטית בהשוואה לשנות ה-20 במיוחד אם יש ילדים בתמונה. בגיל 30 כבר אין פריווליגה לעבוד במשרת סטודנט, לא מקובל להתעלק על ההורים, סטודנט בשנות ה-20 יסיים תואר ב-3-4 שנים בזמן שסטודנט בן 30 יעשה את אותו מסלול ב-6-7 שנים במקרה הטוב ואז ימצא את עצמו בגיל 37 מתחרה בבני 20+ רווקים על משרת ג'וניור. ארגונים רבים לא אוהבים לשלב עובד מבוגר חסר ניסיון בצוות של בני 20 חסרי ניסיון כי מדובר בוויב שונה לחלוטין. לדעתי ארגון גדול אפילו לא יזמן עובד מבוגר לתהליך גיוס ראשוני.

 

זה לא נכון לכל תואר. קח למשל לימודי סיעוד, גם אם אתה מתחיל בגיל 30, אז תסיים בגיל 34. ניחה. יש לך עדיין עד +67 לעבוד בזה. וזה לא הייטק, אין יתרון לגיל צעיר. יחטפו אותך כמו לחמניות חמות לא משנה בין כמה אתה. ותואר אחד מספיק בהחלט. להבדיל מפסיכולוגיה למשל.

 

קיצר , לכו כמוני ותלמדו סיעוד. תסגרו 10+ נטו בכיף כל חודש. סיפוק אדיר מהעבודה. תחושת שליחות. אין סוף אפשרויות קידום במקצוע ובשכר. זה ביטחון כלכלי עד לפנסיה (כי לא יזרקו אתכם מכל המדרגות כמו בהייטק למשל בגיל 50)

[hans]

מי שמשוכנע שבגיל x יזרקו אותו מההייטק או מה שלא יהיה בגלל שהוא זקן, בסך הכול מכין לעצמו נבואה שתגשים את עצמה.

זאת פיקציה. שקר. אין דבר כזה.

חבורת פתאים שניזונים משמועות ומהתשקורת.

 

ואכן, כפי שציין צחי, אם רוצים ביטחון תעסוקתי פשוט עובדים בסיעוד. אבל זה לא מתאים ליללנים, אופס, צריך קצת עמוד שדרה (גם) בעבודה הזאת.

[ChemGuy85]

לא רוצה לבאס אף אחד, אבל 10 נטו זו משכורת פח אשפה וגם בשביל להגיע למשכורת הזאת צריך לעבוד בתחום 5-7 שנים. בכלל תחום סיעודי הוא תחום מאוד קשה נפשית ופיזית וממש לא מתאים לכל אחד.

 

מי שמשוכנע שבגיל x יזרקו אותו מההייטק או מה שלא יהיה בגלל שהוא זקן, בסך הכול מכין לעצמו נבואה שתגשים את עצמה.

זאת פיקציה. שקר. אין דבר כזה.

חבורת פתאים שניזונים משמועות ומהתשקורת.

 

ואכן, כפי שציין צחי, אם רוצים ביטחון תעסוקתי פשוט עובדים בסיעוד. אבל זה לא מתאים ליללנים, אופס, צריך קצת עמוד שדרה (גם) בעבודה הזאת.

 

בכלל לא דיברתי על הייטק. אתה יודע משרות ג'וניור יש בעוד מקצועות. מצטער שאני מנפץ את קשקושי ה-happy happy joy joy מטיפים בעידן הניו אייג'. שנות ה-20 זה שנות ה-20 ושנות ה-30 זה שנות ה-30. ההבדל הוא שפעם בני אדם מתו בגיל 50-60 והיום הם הופכים לחסרי תועלת בגיל 60 וחולבים את המשאבים של החברה עד שהם מתים בגיל 90.

עריכה אחרונה ב-21 לנובמבר, 2017 על ידי ChemGuy85

[Or05230]

קיצר , לכו כמוני ותלמדו סיעוד. תסגרו 10+ נטו בכיף כל חודש.)

בכיף? בעוני אתה מתכוון, הרגת אותי

זכורה לי הודעה של אורן (אורן שירותי רכב) שרשם שהבעיה של הישראלים שהם שואפים לנמוך, הבאת פה דוגמא מצויינת.

[hans]

תראה תמיד יש מקרים חריגים לפה ולשם, אבל בגדול כן. היכולת לשנות משמעותית את המציאות מגיל 30 ואילך נמוכה דרסטית בהשוואה לשנות ה-20 במיוחד אם יש ילדים בתמונה. בגיל 30 כבר אין פריווליגה לעבוד במשרת סטודנט, לא מקובל להתעלק על ההורים, סטודנט בשנות ה-20 יסיים תואר ב-3-4 שנים בזמן שסטודנט בן 30 יעשה את אותו מסלול ב-6-7 שנים במקרה הטוב ואז ימצא את עצמו בגיל 37 מתחרה בבני 20+ רווקים על משרת ג'וניור. ארגונים רבים לא אוהבים לשלב עובד מבוגר חסר ניסיון בצוות של בני 20 חסרי ניסיון כי מדובר בוויב שונה לחלוטין. לדעתי ארגון גדול אפילו לא יזמן עובד מבוגר לתהליך גיוס ראשוני.

 

 

 

ברשותך הבא ננתח את סיפור הסנדלרה שהבאת:

 

א. מדובר בבחור שיכולתיו נמצאות אי שם ב-5% העליונים באוכלוסיה

ב. הוא קיבל תמיכה מלאה ממשפחתו. דבר ממש לא מובן מאילו.

ג. אתה נאיבי אם אתה חושב שבמשך כל השנים לא הייתה הזרמת כספים מהמשפחה של הבעל והאישה. אף אחד לא יכול לכלכל 6 נפשות במשך 4 שנים בארץ זרה בלי לעבוד או לקבל כסף ממקור כלשהו.

ד. חומר למחשבה לפני שאתה מכליל מקרה קיצון על כלל האוכלוסיה.

אתה ניגש לדיון כשאתה נעול בקיבעון מחשבתי על גיל, שכפי שכבר כתבתי, לא קשור למציאות.

 

מזה כל השאר נגזר.

(אתעלם באלגנטיות מכל ההנחות הבלתי מבוססות שכתבת על גיוס מבוגרים לצוות, זה העולם הדימיוני שלך).

 

הדוגמה שהבאתי אכן קיצונית ויוצאת דופן, מודה.

בנוגע לכסף - הבחור חסך. לא שרף כלום על שופוני ואעיפון איחס.

בנוגע לתמיכה מלאה מהמשפחה - זה תנאי הכרחי ובל יעבור לכל שינוי כיוון שהוא, מסכים בהחלט!

[hans]

ואחרון בנוגע לסיעוד - 9k לשלוש משמרות בשבוע (שני שליש משרה כזה), כולל משמרת לילה אחת, לבעלי קצת ותק. לא רע? רע?

[ChemGuy85]

9K יספיקו לקיום מינימלי ותו לא.

[hans]

מה שתגיד... 3 משמרות להזכירך. תמצא לי עוד עבודה כזאת.

[SlowRide]

קיום מינימלי זה הגדרה מאד נזילה.

אני וזוגתי לעתיד מרויחים 15k נטו ביחד, גרים בדירה נחמדה, מתקיימים וחוסכים יפה מאד, מעבר למינימלי מבחינתנו.

אם אתה כיחיד צריך 10k כדי רק להתקיים כנראה נישלו אותך לא מזמן משושלת מלוכה סעודית, או שפשוט אתה עושה משהו לא נכון.

[יבגניפ]

10 אלף בחודש נטו, זה יותר ממשכורת ממוצעת במשק. אנשים חיים מזה. פשוט לא במרכז תל אביב. ואם זה היפותטית משכורת מובטחת עד הפנסיה - אפשר לחיות איתה מעולה. כן, בלי במוו 140 או אפילו 135 בחצר, אבל עם הרבה דברים אחרים.

 

אבל כל שרשור כאן הוא אחלה פלטפורמה לצ׳מגיא לכתוב שוב כמה הכל יקר מדי וכולם עניים, ולואדים לכתוב כמה הכל חרא באופן כללי (לא שפילוסופיית הwish it want it do it שמוצגת ממול היא הרבה יותר חכמה או בריאה).

[vadim6385]

קיצר , לכו כמוני ותלמדו סיעוד. תסגרו 10+ נטו בכיף כל חודש. סיפוק אדיר מהעבודה. תחושת שליחות. אין סוף אפשרויות קידום במקצוע ובשכר. זה ביטחון כלכלי עד לפנסיה (כי לא יזרקו אתכם מכל המדרגות כמו בהייטק למשל בגיל 50)

בעבודה שלי (חברת היי טק בינלאומית גדולה) יש המון בני 50+, לא רואה שזרקו מישהו.

 

מצד שני אם תבוא לעבודה לחתום כרטיס ולהסתכל על קיר, ותהיה בכללי בורג במערכת שעולה שקל וחצי ואפשר להחליף תוך דקה, יזרקו אותך גם בגיל 25. תהיה אחד שיודע מה הוא עושה, ובא לעבודה לעבוד, אז המעסיקים ירדפו אחריך גם בגיל פרישה.