משבר גיל ה30 - יש חיה כזו?

[Night Driver]

איזה דלתות נסגרות?

 

כמו שאמרתי אני כבר אוטוטו 50 ולא רק שדלתות לא נסגרות אלא נפתחות כל הזמן דלתות שבגיל צעיר יותר היו סגורות (ולא דיסקו, אני לא מדבר על הדלתות של בית הארות ושל הדיור המוגן). היום כשני מגיע לפגישות לא מתייחסים אליי כאל ילד, מתייחסים יותר ברצינות לידע המקצועי שלי ואני מקבל הצעות עסקיות שלא הייתי מקבל לפני 20 שנה.

[קורן בן אשר]

לכל אחד הדלתות הרלוונטיות לו. הפוזיציה שלך שונה לחלוטין. אתה כנראה הגעת לאן שרצית להגיע, להבנתי אתה בעל עסק עצמאי ומצליח, אתה מקבל סיפוק מהעבודה, מהאתגרים ומההצלחות, אשרייך (בלי טיפת סרקזם). אצל רבים וטובים אחרים זה לא המצב. מה, למשל, עם שכיר שרוצה לעשות שינוי קריירה בגילאי 35-40 וצפונה? או להפסיק הכל וללמוד לתואר מתקדם? יש כאן שירשורים כאלה חדשות לבקרים. אני לא חושב שיש ויכוח שמגוון האפשרויות שעומד לפני אדם כזה קטן ממגוון האפשרויות בגיל 25. אני שם את הדברים בפרופורציות המתאימות, אלה בעיות עולם ראשון, אבל דלתות מסויימות בהחלט נסגרות עם הזמן.

[pooh-bear]

להציב מטרות ויעדים כלליים זה אחלה, אבל לא צריך להרגיש רע אם לא תמיד הגעת לזה.

זה לא הרגשה רעה אם לא עמדת ביעדים, אבל אתה מתחיל לחשוב בצורה של "אם אני לא אקנה רכב ספורטיבי בחמש השנים הקרובות, אני כנראה לא אקנה (ואוכל להנות ממנו) אח"כ". ואז אתה מתחיל להבין שלא בטוח שהתוכנית הזו מתכנסת לך בחמש השנים הקרובות (לפחות לא אחד שאתה רוצה). משהו בסגנון הזה.

 

הרי גם יכול להיות שתסתדר בדירה, בעבודה ועם הרכב הנוכחיים שלך. למה להחליט מראש שלא? ועוד יותר גרוע, שאתה בדרך לירידה?

זה לא שלא תסתדר, זה שהשאיפות מתחילות להתכנס למציאות, ואתה מתחיל להבין על מה תאלץ לוותר בגלגול הזה.

הירידה היא פיסית (וקוגנטיבית), והיא מחכה לכולנו. אמנם כרגע היא לא משמעותית, אבל עם כל שערה אפורה וכל קמט חדש היא מבססת את מקומה בתודעה. זה בכל זאת משנה פרספקטיבה.

 

איזה דלתות נסגרות?

החל מאלו הטיפשיות והא-סוציאליות לחלוטין של גיל 20+ (מתי פעם אחרונה היית באיזו הופעה "מגניבה" וקפצת כמו משוגע, שיכור מהתחת? אפילו "מגניב" זה כבר לא מגניב היום), דרך עוד איזה תואר שחשבת שאולי יום אחד תעשה, או טיול תרמילאים של חצי שנה-שנה באיזה חור, וכלה באיזה ילד נוסף שפעם שקלת. לא חסר.

כמובן שיש כאלו שנפתחות, לחלקנו הן מאוד מתאימות, חלקנו עדיין תקוע מנטלית באיזה עשור איחור.

[natco]

חלקנו עדיין תקוע מנטלית באיזה עשור איחור.

אני חושב שכאן עלית על הנקודה.

אותי למשל, כבר לא מעניין יותר "להיות באיזו הופעה מגניבה ולקפוץ כמו משוגע, שיכור מהתחת".

אני לא יכול לעשות היום הרבה דברים שעשיתי אז. לעומת זאת אהי כן יכול לעשות היום הרבה דברים שלא יכולתי לעשות אז.

אם אתה מכיר בזה שבכל שלב בחיים יש דברים שאתה יכול להנות מהם (וכן, זה לא אותם דברים, אז מה?), אין לך שום סיבה להכנס למשבר.

אם אתה כל הזמן מצטער על מה שלא עשית בעבר, אתה מפספס גם את ההווה, ואז בעתיד, תצטער על מה שלא עשית היום.

ככה אפשר להעביר את כל החיים בלהצטער...

 

ובלי שום קשר, בקרוב אקנה לי את הTS שאמא לא הרשתה לי בגיל 16

[ModChiP]

לפי טונה יש

[pooh-bear]

אותי למשל, כבר לא מעניין יותר "להיות באיזו הופעה מגניבה ולקפוץ כמו משוגע, שיכור מהתחת".

 

מי שלא קופץ, זקן (סתם דוגמא ש"קפצה" לי לראש):

[SlowRide]

זה עניין של אישיות. גם כשהייתי בן 18 לא רציתי לקפוץ בהופעות ולהיות שיכור מהתחת.

את רוב הדברים שרציתי בגיל הזה יש לי עכשיו בגיל 30 בצורה כזו או אחרת. יש דברים שאתה רוצה כשאתה צעיר ולא יכול, אבל אחרי כמה שנים אתה קולט כמה מטומטם זה והרצונות שלך משתנים ו"משתפרים" אם אפשר לקרוא לזה ככה.

עריכה אחרונה ב-20 לנובמבר, 2017 על ידי SlowRide

[natco]

כל החבר'ה שלי, שהיו איתי בהופעה של GNR בשנת 93, הלכו השנה להופעה.

לי זה נראה קצת פתטי. במקרה הטוב, השיער הארוך האפיר. במקרה הרע (אצלי למשל) הוא התחלף בקרחת מבריקה.

מעיל העור השחור כבר לא נסגר על הכרס.

 

חאלאס. תשחררו. בגילנו המתקדם,יותר כיף לראות את אדל באלברט הול, בישיבה באולם ממוזג.

והיום אפשר בקלות להתפנק בכרטיס כזה. בגיל 19, כחיילים, גם לאוטובוס לפארק הירקון בקושי גירדנו כסף.

עריכה אחרונה ב-20 לנובמבר, 2017 על ידי natco

[Night Driver]

לכל אחד הדלתות הרלוונטיות לו. הפוזיציה שלך שונה לחלוטין. אתה כנראה הגעת לאן שרצית להגיע, להבנתי אתה בעל עסק עצמאי ומצליח, אתה מקבל סיפוק מהעבודה, מהאתגרים ומההצלחות, אשרייך (בלי טיפת סרקזם). אצל רבים וטובים אחרים זה לא המצב. מה, למשל, עם שכיר שרוצה לעשות שינוי קריירה בגילאי 35-40 וצפונה? או להפסיק הכל וללמוד לתואר מתקדם? יש כאן שירשורים כאלה חדשות לבקרים. אני לא חושב שיש ויכוח שמגוון האפשרויות שעומד לפני אדם כזה קטן ממגוון האפשרויות בגיל 25. אני שם את הדברים בפרופורציות המתאימות, אלה בעיות עולם ראשון, אבל דלתות מסויימות בהחלט נסגרות עם הזמן.

 

למה מגוון קטן?

מגוון שונה אבל בהחלט לא קטן.

אם אתה הולך ללמוד ניסיון החיים שלך יקל עליך משמעותית וגם כשתסיים תעמוד בנקודת פתיחה אחרת לחלוטין מול אלה שבאו בלי ניסיון חיים. אם אתה מחפש קידום אז אתה כבר לא מתחרה על משרת המהנדס הזוטר או ראש הצוות אלא על משרות ניהול וארגון בכירות יותר בזכות הניסיון והידע שצברת.

 

כמה מתמנים למנכל"ים או מנהלים בכירים שכירים לפני גיל 40 למשל?

[Night Driver]

ז

 

החל מאלו הטיפשיות והא-סוציאליות לחלוטין של גיל 20+ (מתי פעם אחרונה היית באיזו הופעה "מגניבה" וקפצת כמו משוגע, שיכור מהתחת? אפילו "מגניב" זה כבר לא מגניב היום), דרך עוד איזה תואר שחשבת שאולי יום אחד תעשה, או טיול תרמילאים של חצי שנה-שנה באיזה חור, וכלה באיזה ילד נוסף שפעם שקלת. לא חסר.

כמובן שיש כאלו שנפתחות, לחלקנו הן מאוד מתאימות, חלקנו עדיין תקוע מנטלית באיזה עשור איחור.

 

בהופעה קפצתי בקיץ האחרון ולא הייתי המבוגר ביותר. שיכור לא הייתי כי לא בא לי להשתכר ואם אני שותה אז זה בשביל הכיף ולא בשביל השכרות.

 

טיול תרמילאים מחוץ לתחום בשבילי פיזית בגלל פציעה אבל ברור שמי שנכנס למחויבויות לא יכול להתנתק בקלות לחצי שנה (גם בגיל 28 כנשוי טרי לא תוכל). זה לא אומר שאי אפשר ויש אנשים שעושים את זה אבל לי אישית לא מתאים

מנגד על כל דלת שנסגרת נפתחת לפחות דלת אחית אחרת. הילדים גדלים ואתה שום יכול לנסוע לחופש עם אשתך, הילדים המבוגרים לא רק יותר עצמאיים אלא בעלי תחומי עניין ושיח משותפים איתך, כשאתה נוסע לטייל אתה יכול להרשות לעצמך יותר לוקסוס שלא יכולת להרשות לעצמך בגיל צעיר ולחלקנו כבר יש נכדים שמביאים את כל הכיף והאושר שבילדים בלי האחריות שנשארת של ההורים שלהם.

 

בשורה התחתונה, אתה יכול לבחור לראות את מה ששמתרוקן ואתה יכול לבחור לראות את מה שמתמלא במקום. הבחירה היא שלך.

[itaysamurai]

ובכל זאת, אנושי והגיוני להתבאס על מה שכבר אי אפשר, אפילו אם יש כעת דברים יותר טובים.

לא כל הרצונות התגשמו וזה רק טבעי להרגיש פספוס.

אבל לא להיעצר עליו כמובן.

[ChemGuy85]

כמה מתמנים למנכל"ים או מנהלים בכירים שכירים לפני גיל 40 למשל?

 

אדם שלא הםך למנכ"ל או מנהל בכיר עד גיל 40 לא יהפוך לאחד כזה לעולם. בגיל 30 רוב הדלתות בחיים נסגרות ואנשים נמצאים במסלול מסוים ומאוד קשה עד כמעט בלתי אפשרי לבצע שינוי משמעותי.

[SlowRide]

הדלתות שנסגרות זה רק כשהמטרה שלך בחיים היא להיות מנכ"ל. להיות מנכ"ל זה משהו מאד ספציפי ולא ממש שינוי משמעותי לכל אחד.

[Night Driver]

איתי, תמיד יהיו דברים שלא נשיג בלי קשר לגיל. גם בחטיבה אתה יכול להתבאס שלא עשית את הצעד עם מושא חלומותיך, בתיכון אתה יכול להתבאס שלמדת פיזיקה ולא ביולוגיה, בצבא שהלכת לשירות רגיל ולא התנדבת ליחידה מובחרת, שבחרת הנדסת ג'וקים במקום מדעי הדשא ועוד. לכל גיל יש את הפספוסים שלו והחוכמה היא לדעת להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין.

 

איש הכימיה, אני לא יודע באיזה עולם אתה חי אבל בעולם שלי (שהוא עולם עסקי מסורתי של חברות יצרניות וחברות קבלניות בתחום התשתיות, ההנדסה והמתכת)אנשים עוברים מקומות עבודה ומתקדמים גם בגילאי החמישים ואפילו השישים.

[Pika007]

אני בספק שבגילך יש לך חברי נפש בני 40+ ו-50+ (או 60+, גם לקראת / אחרי פרישה יש נקודה כואבת) שיחלקו איתך את הקשיים האינטימיים שלהם.

 

 

משבר גיל לא מתייצב אצל כולם בשניה שהיום מתחלף. זה יכול להיות בטווח אפילו של כמה שנים לכאן או לכאן (וכמובן גם בכלל לא), אבל מכאן ועד להגיד שאנשים באזור גיל מסויים לא חווים קשיים דומים שנגרמים עקב התמודדויות עם אתגרים דומים זה קצת ללכת רחוק.

 

 

איזו תוכנית?

 

ד"א, לחיים יש לפעמים קצת הפתעות בשרוול בשבילך, גם אם אתה הבן אדם הכי מתוכנן שאי פעם נולד. כמו שאומרים, האדם מתכנן ואלוהים צוחק (ובגרסה המשפחתית שלנו, האדם מתכנן ואשתו מאחרת).

 

גם המילה "משבר" היא קצת מטעה - זה לא שאתה הופך פתאום לאיזה ואדים דיכאוני, רק שאתה מסתכל על דברים אחרת, וזה מוביל (או לא) לכל מיני שינויים שמפתיעים אפילו אותך.

 

1- אתה ראית פעם מקרה שמישהו מניח משהו לגבי מישהו אחר על סמך הודעות פורום ויצא מזה משהו יעיל/חיובי? לא.

כי זה אף פעם לא קרה, וזה גם בהחלט לא יקרה הפעם. אז בבקשה זנח את ההנחות האלו, אתה לא מכיר אותי וגם לא את הסובבים אותי.

 

2- כן, בהחלט, אנשים מתמודדים עם אתגרים דומים בשכבות גיל דומות. מפה ועד להפוך את זה ל "משבר"- אני חושב שזו כבר החלטה אישית, ומכיר, כאמור, מספיק אנשים שהצליחו להימנע מההגעה להגדרה כזו יפה מאוד.

 

3- ברור שלחיים יש הפתעות. ועדיין, הרשימה הזו שתיארת שם היא מאוד שבלונית ואפלה, ברור שצריך לחשוב על העתיד ולדאוג שלא תיתקע בנקודה מסוימת כי מה שנקרא, "לא טרחת בערב שבת", אבל אם אתה חי 20 שנה קדימה בלי להסתכל על מה שמולך- וואלה, אתה תחטוף משבר, מה זה משבר- לא משבר גיל ה 30, אלא משבר ה "שכחתי לחיות את השנים שלפני גיל 30".

נכון גם ל 40 או 50.