Jump to content

Gosser1860

  • הודעות

    183
  • כאן מאז:

  • פעילות אחרונה

צפיות אחרונות בפרופיל

5,753 צפו בפרופיל

הנקודות של Gosser1860

נהג שודים

נהג שודים (6/14)

288

מוניטין

  1. ואו, זה לא מעט בכלל. לא פלא שאתה מרגיש עמוס. עדיין אפשר לגוון במסלולים תוך כדי אימון מובנה. כבדים ולא קשיחים מספיק. בתור גלגלי אימון/חורף הם נהדרים. אבל יש פוטנציאל גדול לאופניים עם גלגלים ברמה יותר גבוהה. חשבתי על זה האמת. כשלא היתה תחרות באופק היו לי פחות סיבות לצאת להתאמן (בעיקר בחורף). אני מתחבר מאוד לאימונים מחזוריים, תקופת בסיס שלאחריה אימונים יותר אינטנסיביים ובהמשך אימונים מכווני האירוע.
  2. מסכים לגמריי. אני חושב שאולי כדאי לבנות תוכנית שמשלבת ביניהם ולוקחת בחשבון את העומס בתחומים השונים. נדיר מאוד שיוצא לי לעשות רכיבה וריצה באותו יום, אלא אם זה חלק מהתוכנית. כמה הליכה אתה עושה? יש לי תקציב או לשעון או לגלגלים. מכיוון שאני רוכב יותר מאשר כל פעילות אחרת אני נוטה לכיוון הגלגלים (Hyper 50mm, מהיצרנים של Hunt).
  3. תבדוק אם יש אופציה להזמנות מרוכזות בבניין/משרד. זה מוריד את הסכום מינימום מהשולחן בד"כ, ואם יש עלות משלוח זה מתחלק בין יותר אנשים. היה לי סכום דומה בתןביס בעבר, אך הוא היה נצבר במהלך החודש, ומתאפס בסופו. רוב האנשים היו צוברים מספר ימים ואז רוכשים/מביאים אוכל מהבית/רוכשים תלושים, או תמהיל של כל הבחירות האלו.
  4. טוב, אז אני חוזר לעדכן (את מי שזה יכול לעניין אותו). אמ;לק - רכשתי עוד זוג אופניים והשתתפתי בכמה אירועים. לא הכל הלך חלק, לפעמים גם איבדתי מוטיבציה. החלפתי עבודה והייתי צריך לעשות סדר בבלגן. עכשיו כבר סוג של סיגלתי שגרה. החלטתי ללכת אול-אין נקרתה בדרכי הזדמנות לרכוש אופני (כמעט) קצה במחיר נוח מאוד. החלטתי שאני מספיק בעניינים כך שזו לא תיהיה רכישה לחינם, ובאיזשהו מקום פשוט רציתי. הדגם למי שמתעניין הוא Trek Domane SL6 עם בלמי חישוק (חיסרון משמעותי בתנאים רטובים) והילוכים חשמליים (רלוונטי רק בתחרויות). מכיוון שמד הוואטים שהיה לי לא התאים לשלדה, התקנתי אחד מעט מתקדם יותר שמודד כל רגל בנפרד (סופר מיותר בדיעבד). אחרי כל התירוצים, אני מבסוט על הבחירה עד כה. אופניים קלים, זריזים ונוחים במיוחד ברכיבות ארוכות. נקודת התורפה המרכזית היא הגלגלים, אבל זה יטופל בקרוב. את האופניים הקודמים השארתי בתור אופני טריינר, הם מחוברים אליו באופן קבוע, ומשמשים בתור אופני ב'. אירועי ספורט נרשמתי לגראן פונדו ערבה (130 ק"מ + מעלה עקרבים), טריאתלון גלילמן וטריאתלון כנרת. שני הטריאתלונים במרחק ספרינט (שחייה 750 מ', רכיבה 20 ק"מ וריצה של 5 ק"מ). המאמן בנה תוכנית ופשוט התחלתי לבצע. השבועות עברו מהר ואז הגיע האירוע בערבה. אמנם לא נרשמתי לתחרותי (אני רחוק מאוד מהרמה הנדרשת), אך בכל זאת היתה חוויה מרשימה מאוד. הטיפוס במעלה עקרבים פשוט מרהיב. סרפנטינות כמו בציורים. המטרה מבחינתי היתה לצלוח את הטיפוסים ולהישאר באמצע הפלוטון. אפשר להגיד שהצלחתי לעמוד בכך, אבל אפשר היה יותר טוב. עבר שבוע וטריאתלון גלילמן (בחוף בצת) הגיע. שבועיים קודם לכן עשינו טסט לבחון את השטח. זה היה כמעט הכרחי לביטחון העצמי במהלך התחרות. לא היו לי ציפיות מיוחדות. תכננתי לבצע בדיוק כמו באימונים. בתחרויות יחסית מרוחקות מקובל להגיע יום לפני וללון באזור וכך עשיתי, למרות שישנתי חצי-קלאץ' בגלל ההתרגשות. קמתי סופר מוקדם ועברתי על כל הציוד עוד פעם, לוודא הכל. אחרי התמקמות בעמדת הזינוק הלכתי לראות את הזינוקים של המקצים האחרים. זה בהחלט הוסיף לאווירה. המקצה שלי הגיע ואז אני פחות זוכר את מהלך התחרות, אלא שהרגשתי טוב מאוד אחרי השחייה (למרות שהיה סחף צפונה שקצת הרס את הזמנים), "לחצתי" קצת יותר ממה שתיכננתי באופניים והרגשתי שזה בהחלט המקצוע הכי חזק שלי, ובריצה החזקתי את הקצב שקבעתי לעצמי. הלך מעבר למצופה ואפילו הגעתי לפודיום (בקבוצת גיל שלי), ב-overall הייתי בסדר בשחייה, meh בריצה אבל באופניים טופ 5, זו היתה הפתעה נעימה מאוד. ואז הגיע המבצע בעזה המבצע בעזה החל מעט אחרי התחרות, ולא היה ראש כל כך לספורט. ניסיתי לשמור על שגרה כלשהי בעיקר בפן המנטאלי. אבל היו עניינים הרבה יותר דחופים. אין הרבה מה לספר פה מעבר לכך שלא ניגשתי לטריאתלון כנרת ובאופן כללי אפשר להגיד שכמעט ולא יצא לי להתאמן. איפה מוצאים מוטיבציה אחרי המבצע החלפתי מקום עבודה, וביחד עם לוח אימונים מבולגן מאז המבצע המוטיבציה קצת נעלמה. זה פשוט לא עניין או ריגש אותי באותה צורה. הייתי צריך להשקיע יותר זמן במקום החדש ולא הבנתי איך אני משלב את האימונים חזרה. הכושר ירד, המשקל קצת עלה והמצב רוח קצת הדרדר. הבנתי שאין ברירה אלא לעצור את המעגל הזה. ביחד עם המאמן בנינו תוכנית שתתאים ללו"ז החדש אך כן תאפשר שיפור בכושר, אם כי באופן איטי יותר. ואז מרפי הגיע עם רצף של פציעות/כאבים: פציעה בכף הרגל, מתיחה של ההאמסטרינג, התחלה של שברי הליכה בשוקיים. מצד אחד הם קרו אחד אחרי השני, מצד שני זה חירב כל סיכוי לחזור להתאמן כמו שהייתי רגיל. הרבה התאוששות והבנה שלא הכל הולך לפי התוכנית. ביצעתי מה שיכלתי בכל שלב ודאגתי להתאים את התוכנית בהתאם לפציעה/מגבלה. לאחר בערך חודש נוסף של עיכובים הגוף התחיל לחזור לעצמו אבל המוטיבציה היתה בתחתית. הבנתי שצריך לפנות לרגש הבסיסי ביותר ופשוט הכרחתי את עצמי לבצע את מה שכתוב בתוכנית. לאט אך בטוח המוטיבציה חזרה. היה קל יותר לבצע את האימונים ולהתמיד. חזרתי לשחות אחרי הפסקה ארוכה מידי ואני בהחלט רואה את הכושר חוזר. מה הלאה תחת ההנחה שאירועי הסתיו-חורף יתקיימו נרשמתי לכמה וכמה אירועים, בעיקר בתור מוטיבציה אבל גם בתור יעדים שאני רוצה לצלוח. טריאתלון מלא (אולימפי), ריצת 15 ק"מ, גראן פונדו ירושלים ורכיבת בית השאנטי (180 ק"מ). כאשר אירוע המטרה הוא הטריאתלון המלא, ושאר האירועים שם כדי לתמוך/לבנות עוד כושר.
  5. משבר הדיור, קווים לדמותו (?)
  6. הלכת רחוק עם מרפסת ומחסן. חניה מסכים. מחסן האמת יכול להיות בונוס, אבל לא חייב.
  7. אפילו לא בדיחה אחת? ציפיתי ממך ליותר.
  8. אל תשכח שגם הדירה הבאה שהוא יקנה עולה במחיר. צודק, אתה משעבד את הנכס ו"מקריב" את ההון העצמי בתמורה להלוואה (בתנאים כאלה ואחרים) שעימה אתה רוכש את הנכס המדובר. אין ספק שיש רק 2 חלופות (בהנחה ולגור עם ההורים/חמים זו לא אופציה). באזורים שמעניינים אותנו דירת 3 חדרים (צנוע, כבר אמרתי?) עולה 2.2~ בשכונה סבירה בבניין ישן (יחסית). בשביל סכום כזה צריך הון ראשוני של 550 אש"ח. גם אותו זוג חד קרן, ללא ילדים, יתקשה מאוד (תחת הנחות מסויימות) לחסוך את זה. ואני לא שיקללתי בפנים המשך עליית מחירים או ילדים. נ.ב. אז איפה אמרנו זוג מתכנתי C++ (כן ליאור, מצחיק אצלנו בארוחות ערב) צריך לגור?
  9. תגדיר נגישה. לקחת הלוואה של מעל מיליון שקל ל-25 שנים זה לא סופר קליל, ככה על הדרך. אנשים סביבי משתעבדים לבנקים בסכומים דמיוניים ואני מתחיל לתהות, אולי אני זה שאיננו מבין את המצב?
  10. אחד הדיונים היותר מדכאים שקראתי לאחרונה. בתור זוג (כמעט, אין ילדים עדיין) חד קרן כמו שליאור הגדיר, הדרך לדירה באזור בו היינו רוצים לגור (ר"ג/גבעתיים) נראית לא סבירה. לפחות שכירות היא עדיין אופציה ריאלית.
  11. אנחנו בעשור השני של המאה ה21. אתה יכול להיפגש עם הפילגש יחד עם אשתך ולעשות כסף בonlyfans.
  12. בגדול כן. כאשר בסמיכות כולל עד 11 ימים לאחר מתן המנה הראשונה ועד 37 ימים לאחר מכן. כאשר יש יחס הפוך בין מספר מחזורי השכפול לעומס נגיפי, מגיעים למסקנה (זהירה) שמחוסנים בעלי עומס נגיפי נמוך יותר מאשר לא מחוסנים. ברור שיכולים להיות סופר חתולים בקבוצת המחוסנים. אבל מה שמעניין הוא המגמה/תוחלת/ממוצע/<הכנס אומדן סטטיסטי מועדף עלייך>.
  13. אפשר, אם זה המידע היחיד שיש לך ובהמשך אתה מסוגל להגיד "טעינו", כי אולי המידע החדש סותר את מה שהיה ידוע, או שבדקו שוב את המידע הקיים והתוצאה הקודמת הופכת לשגויה. לא בטוח שירדתי לסוף דעתך בנוגע לילדים. תחת ההנחה שמאומת מדביק פחות, מה מוזר בזה ששולחים את כל הילדים לבידוד אם נמצא מאומת? הרי עוד לא מחסנים ילדים קטנים (למיטב זכרוני). אם אתה מדבר על ילדים מחוסנים אז כמובן שיש פה כשל לוגי וזה סופר מוזר. האם לילדים יש עומס נגיפי קטן יותר מאשר אצל מחוסנים באופן מובהק?
  14. קח עוד כמה מקורות: https://www.nature.com/articles/s41591-021-01316-7 https://www.medrxiv.org/content/10.1101/2021.02.06.21251283v1 https://www.jwatch.org/na53497/2021/04/27/viral-load-breakthrough-infection-after-receiving-pfizer כן, זה לא סופר דופר חד משמעי. אבל זה הכיוון וזה יחסית הכי טוב שיש לנו. אלא אם יש לך מקורות אחרים שסותרים את הטענה. בכל הנוגע לכיתות בית ספר ומאומתים, קטונתי. נראה שיש שם יותר פוליטיקה ממדע. מעולה. לא טענתי שהסימון לגבי שומן רווי מוצדק או לא. טענתי שמטילים הגבלות כאלה ואחרות (על יצרים, צרכני קצה) גם בנושאים שהעלת. בנימה אישית, איך אתה יכול לוותר על פיצה?? לא בדיוק זבש"ו. בעוד סוכרתי ומעשן מסכנים בעיקר את עצמם, ובהמשך מעמיסים את מע' הבריאות, לא מחוסנים מסכנים גם את עצמם וגם את הסובבים אותם.
×
×
  • תוכן חדש...