שוק הרכב ב 1988-כתבה מעניינת.

[zvit]

לנצ'יה תמה הזכירה לי מכונית חיוורת נוספת מאותה תקופה; פיאט כרומה. הצ'באק מגושמת וחסרת חן, שהחליפה את הארג'נטה(שבעצמה היתה מחליפה חסרת חן ל-132). התמות הראשונות היו די סתמיות. מתיחת הפנים של 89' ומנועי 16 השסתומים שידרגו אותן משמעותית(אם כי, אישית, תמיד העדפתי 164 על פני התמא - ואינני חובב אלפות)

 

גם על הכרומה לא פסחתי במיוחד כי היה לה את אותו מנוע וגיר של הלנצ'יה במחיר שפוי. כשהייתי בסוכנות שאלתי/אמרתי לאיש המכירות שלא רואים את הרכב על הכביש וזה נראה לי מתכון לאסון בעת מכירה כמשומש. לאחר לחץ פיזי מתון הודה איש המכירות שנמכרו רק 6 כאלה (בדיעבד הסתבר באותה נמכרו רק 2 והיו עוד ארבע במלאי...שלא ברור לי אם נמכרו או הוחזרו לחו"ל) על כל פנים החלטתי להוריד את הכרומה מרשימת המועמדות למרות המחיר המפתה יחסית לתמורה ( כ-66000 ש"ח )

 

בפועל גם את האופל אומגה לא נצרכתי למכור והיא שרתה אותי 3.5 שנים, את אבא שלי 3.5 שנים נוספות, את אמא שלי עוד שנתיים ואת אחותי הקטנה שנתיים נוספות עד שנכנס בה ג'יפ והרכב הוכרז אובדן להלכה עקב מחסור בחלפים...

האופל נשארה במשפחה לא מפני שהיתה מוצלחת כל כך אלא בעיקר מפני שבשלב די מוקדם היה ברור שלא יהיה ניתן למכור אותה במחיר ראוי, ואחרי שלוש וחצי שנים זוועתיות גם מצאנו מוסך שידע לטפל ברכב די טוב והוא בסה"כ שמר על רמת אמינות סבירה.

 

אגב מנוע ה-1.8 המוזרק נתן ביצועים סבירים למדי וצריכת דלק טובה - כשהכל עבד כהלכה. העניין הוא שאיכות הדלק אז עוד לא היה ברמה במתאימה והמנוע סבל קשות מכך. ואז היבואן הביא משלוח עם מנוע 1.8S קרבורטור 90 כ"ס שאכן היו עגלות של ממש.

[itsik170]

לנצ'יה היא חברת מדבקה בדיוק כמו שסיאט וסקודה הן מדבקות שאם תגרד אותן תמצא את הסמל של פולקסוואגן. וכמו שלשתי הראשונות היה ייצור עצמאי בעבר והיום הן משאילות כל מה שניתן מפולקסוואגן, כך אף לנצ'יה ביחס לפיאט. ונכון שעברה המפואר של לנצ'יה הופך את הענין הזה למעט צורם, עדיין הדלתא היא מכונית מקסימה גם אם הקשר לדלתא המקורית נותר בשם לבדו.

מה שצורם יותר היא האנאלוגיה לחברות מדבקה בתחום האודיו, שהרי אלו הן שם עם עבר מפואר המוצמד למוצר ירוד וזול ולא זה המקרה. יחד עם כל זה התמה כקרייזלר 300C היא אכן נלעגת למדי ואני מוצא קושי להאמין שבפיאט מעסיקים גם טמבלים שעיקר מומחיותם יריות מדויקות ברגליים של העסק, אבל זו עובדה.

 

סיאט לא ייצרה הרבה דגמים עצמאיים, לפני שנרכשה ע"י פולקסוואגן ההיצע שלה היה כולל בעיקר דגמים מיושנים של פיאט.

 

דוקא הרכישה של פולקסוואגן עשתה לסיאט וסקודה רק טוב.

[Oshri]

.

להיט האביזרים היו מדבקות JPS, כיסויי מושבים מפוספסים שנקראו קרנבל ורדיו טייפ רודסטאר 5100.

ברי המזל הצליחו להגיע לרודסטאר 9000 שכלל אקולייזר (!)

 

איזו נוסטלגיה. איך אני זוכר את הרדיוטייפ רודסטאר הזה. אכן מי שהיה לו רודסטאר 9000 היה נחשב מלך

ב 89 הוצאתי רשיון וקניתי לנצ׳יה בטא קופה מתפוררת, אבל כ״כ אהבתי אותה ובכיתי שמכרתי אותה לרגל הגיוס.

החלום שלנו כבני נוער היה פג׳ו 205 gti או גולף gti. מישהו זוכר את אזעקת ״הצילו גנב, תעזוב את האוטו, טטטטייייי נווווווו,

טטטטטיייייייי נננננוווווו, ווווווייייי, וווווווווווויייייייי ״ ? ליד הבית של סבתא שלי היה רכב עם אזעקה כזו שהתחביב של כל ילדי

השכונה היה לתת מכה קטנה בפח ולשמוע את האזעקה צועקת.

[504L]

להיט האביזרים היו מדבקות JPS, כיסויי מושבים מפוספסים שנקראו קרנבל ורדיו טייפ רודסטאר 5100.

ברי המזל הצליחו להגיע לרודסטאר 9000 שכלל אקולייזר (!)

 

משום מה, רודסטאר מתקשר אצלי עם יק"ל וצד"ל, מעניין למה .

 

ולעניין המדבקות, המהדרין שמו את הג'יי אס פי(כך במקור) הפוך על הכנפיים האחוריות - והוסיפו מדבקות סוסים דוהרים מלפנים. "גבות" מניקל קישטו את הכנפיים וראשי התיבות של בעל הרכב(בלעז) הופיעו באותיות מסולסלות. מסולסלות היו גם הספרות בלוחיות הרישוי וברודסטאר סלסל, סליחה, ייבב, עופר לוי, להשלמת האפקט.

[[פנדוב]

ראשית, תודה רבה לפותח השרשור שהסב בכך הנאה רבה ל"מתבגרים" ביננו. מהו האתר ומדוע בחרו ב88 דווקא?

וכעת לתוספות הטרחניות:

504, יפה שזכרת סוסים דוהרים.היו גם פסים בתחתית המרכב- רחבים. רואדסטאר הוא לא רואדסטאר בלי חיקוי רמקולים של פיוניר. אצלי עם דורס וזפלין.שלי נרכש בתחנה המרכזית עם עוד חברים להוזלת עלות[היום זה נקרא קבוצת רכישה].כשראינו כי טוב, שכנעתי עוד חבר לרכוש. שוד ושבר- שלו היה פגום. הרגשתי רע, אני זה שהמליץ לו...חזרנו לדוכן ובלי בעיות מיוחדות המוכר החזיר לו את כל כספו. אני זוכר זאת כעת ונזכרתי בזה גם כאשר ניגשתי ליבואן גדול להחליף רמקול בעיתי. במקום זאת הרמקול "תוקן" אצלו.אותו דבר עם מכונת קפה -אותו יבואן גדול. לא בהכרח מקרה מייצג, אך אני מעדיף,גם בגלל זה, לפרנס את הקטנים.איני מיחס חשיבות רבה לאולם תצוגה נוצץ. גם כיום מי שמרמה אותי באמת הן חברות גדולות- חלקן של עשירי הארץ. קנסות מגוחכים שהם מקבלים- עוזרים בכך.

רמקול משופר נירכש בשוק הימאים. הסבירו שיש בו שמן ואני שאלתי אם גם חומוס. כיום מחיר הדלק היה הופך זאת ללא כדאי.

על מכוניות-בפעם אחרת.

[SurfHigh]

אחח, 88... הייתי אז בן 8. אני זוכר את אחי הגדול שומר עליי אחרי בית ספר ונותן לי שטר של שקל בצבע ירוק עם תמונה של הרמב"ם, כמה ממתקים יכולתי לקנות בזה אז...

 

חוץ מזה ב 89 אבא שלי קנה אוסטין מונטגו חדשה. אני לא זוכר כמה היא עלתה אבל זאת היתה נבלה סרוחה. 1300 סמ"ק על רכב במשקל כבד, בקושי זזה, דשבורד עם סדקים אחרי שנה, צבע דוהה ומתקלף, טנק דלק נמוך במיוחד שנסדק פעמיים, בעיה של מנוע שסירב להיכבות.

עד 93 היא החזיקה אצלנו ואז נמכרה בגרושים לאומלל הבא בתור. החליפה אותה רנו 19, אבל זה כבר לסיפור אחר.

[SurfHigh]

מצאתי גם תמונה של העגלה ואפילו באותו הצבע:

[חן פרחי]

האוסטין מונטגו היתה גירסת 3 הקופסאות של האוסטין מאסטרו, קומפקטית שהוצגה ב 83'.

לארץ יובאה המונטגו משנת 85', תחילה עם מנוע 1.3 ששימש עוד את המיני, ומשנת 86', כשהחלה הרפורמה במיסוי שביטלה את הטבת המס למכוניות בעלות מנוע קטן מ 1.3, היא יובאה בגירסת 1.6.

על הנייר אמורה היתה המונטגו להיות מכונית מעולה; מכונית נאה, מרווחת, מאובזרת היטב - הגה כוח, חלונות חשמל ונעילה מרכזית היו ציוד תקני ואפילו זולה לקנייה.

נתוני הביצועים היו טובים למדי והמכונית התהדרה בצריכת דלק נמוכה יחסית.

המונטגו יובאה גם בגירסת סטיישן שייחודה בכך שיכלה להסיע 7 נוסעים, בשורה שלישית.

בשנים 87'-88' נמכרה המונטגו היטב, בעיקר תודות לאיבזור נדיב ומחיר נוח, אולם על הכביש הכל נראה אחרת.

למונטגו היה מנוע קשה, רועש וחסר גמישות, התנהגות הכביש היתה בינונית כתוצאה מכיול רשלני של המיתלים ואפילו נוחות הנסיעה לא היתה טובה.

כמו כל מכונית בריטית ראוייה לשמה, גם המונטגו הפגינה איכות גימור והרכבה ירודים להפליא, המנוע בעל מאייד אלקטרוני היה קשה מאד לכיוונון, אטמי ראש הוחלפו בזה אחר זה ועוד שלל בעיות.

די מהר סר חינה בעיני רוכשיה, ובשנת 89' כמעט ולא נמכרו מכוניות כאלו.

בשנת 90' יובאה המכונית ללא סמלי אוסטין אלא עם השם מונטגו בלבד.

גרסה מעניינת שלה היתה ה MG מונטגו טורבו עם 152 כ"ס וביצועים מצויינים.

לא נתגעגע אליה.

[ETAA]

לאחד מבני משפחתי היתה מונטגו 1987. על איזה הגה כח אתה מדבר? היה צריך לעבוד בחדר כושר כדי להזיז את ההגה הזה.

אני זוכר איך התלהבתי שלרכב היו טאסות מפלסטיק לגלגלים. זה היה נחשב למשהו מיוחד יחסית בזמנו.

[חן פרחי]

כנראה היתה לו מונטגו 1300.

למונטגו 1600 היה הגה כוח.

[ETAA]

אכן 1.3

[sharon208]

אבא שלי קנה בסוף 1988 BX TRS במבצע- בערך 35,000 ש"ח כולל הגה כוח ומזגן מקורי, גיר ידני.

היה רכב מדהים במושגים של אז ובידני גם האמינות הייתה סבירה.

נמכר ב1996 ב 22,000 כשהמחירון היה 24,000 עם 100 אלף ק"מ.

[tzvipper]

אני מניח שגורל אלפא לא יהיה כגורל סאאב, אבל לראות קרייזלר C300 עם סמל של לנצ'יה, חברה שרשמה לזכותה הכי הרבה אליפויות בתחרויות ראלי, זה כבר יותר מידי.

מה שמעניין הקרייזלר מבוססת על פלטפורמה של מרצדס, כלומר לנציה האיטלקית למעשה תיהיה קצת מרצדס.

 

לנצ'יה תמה הזכירה לי מכונית חיוורת נוספת מאותה תקופה; פיאט כרומה. הצ'באק מגושמת וחסרת חן, שהחליפה את הארג'נטה(שבעצמה היתה מחליפה חסרת חן ל-132). התמות הראשונות היו די סתמיות. מתיחת הפנים של 89' ומנועי 16 השסתומים שידרגו אותן משמעותית(אם כי, אישית, תמיד העדפתי 164 על פני התמא - ואינני חובב אלפות).

 

ב-1988 זכינו לפגוש בסדרה 5 החדשה, E34. סטנדרד אחר, מכונית מדהימה(שהיתה אגב הבנצ'מארק למהנדסי אופל בתכנון האומגה הבאה שלהם).

 

מה שמעניין המנוע של אלפא היה 8 שסתומים ובכל זאת היה עדיף עך המנוע של תמה. המנוע היה בעל תזמון משתנה לפנייה הוי וק של הונדה. למרות שאלפא 164 לא הייתה כבר אלפא טהורה, מאוד אהבתי את הרכב. לאומת שאר הרכבים שהיו חולקים את הפלטפורמה היא היחידה הייתה בעלת צורה ייחודית. סאאב, פיאט ולנציה היו לא רק אותה רצפה אלא אותו מרכב וחלקי פח מסויימים התאימו לפי המידות שלהם. כניראה זאת אחת הדוגמאות הראשונות של הנדסת מותגים. לפחות אז המכניקה ברובה הייתה ייחודית לדגמים, במיוחד הסאאב.

 

הייתה לי E32, לרכב הזה הייתה מערכת מתלים יוצאת דופן בעלת מהלך מרשים ביותר, היא סיפקה נוחות נסיעה ואחיזת כביש מדהימה (לא רחוק ממרצדס E מודרנית).  

[צביקוש25]

גם על הכרומה לא פסחתי במיוחד כי היה לה את אותו מנוע וגיר של הלנצ'יה במחיר שפוי. כשהייתי בסוכנות שאלתי/אמרתי לאיש המכירות שלא רואים את הרכב על הכביש וזה נראה לי מתכון לאסון בעת מכירה כמשומש. לאחר לחץ פיזי מתון הודה איש המכירות שנמכרו רק 6 כאלה (בדיעבד הסתבר באותה נמכרו רק 2 והיו עוד ארבע במלאי...שלא ברור לי אם נמכרו או הוחזרו לחו"ל) על כל פנים החלטתי להוריד את הכרומה מרשימת המועמדות למרות המחיר המפתה יחסית לתמורה ( כ-66000 ש"ח )

 

בפועל גם את האופל אומגה לא נצרכתי למכור והיא שרתה אותי 3.5 שנים, את אבא שלי 3.5 שנים נוספות, את אמא שלי עוד שנתיים ואת אחותי הקטנה שנתיים נוספות עד שנכנס בה ג'יפ והרכב הוכרז אובדן להלכה עקב מחסור בחלפים...

האופל נשארה במשפחה לא מפני שהיתה מוצלחת כל כך אלא בעיקר מפני שבשלב די מוקדם היה ברור שלא יהיה ניתן למכור אותה במחיר ראוי, ואחרי שלוש וחצי שנים זוועתיות גם מצאנו מוסך שידע לטפל ברכב די טוב והוא בסה"כ שמר על רמת אמינות סבירה.

 

אגב מנוע ה-1.8 המוזרק נתן ביצועים סבירים למדי וצריכת דלק טובה - כשהכל עבד כהלכה. העניין הוא שאיכות הדלק אז עוד לא היה ברמה במתאימה והמנוע סבל קשות מכך. ואז היבואן הביא משלוח עם מנוע 1.8S קרבורטור 90 כ"ס שאכן היו עגלות של ממש.

 

 

אחת מהכרומות לפחות חיה ובועטת ונראית מצויין נראית לרוב באזור יבנה .

[bar72]

רדיו רודסטאר "מחליף צבעים" (carnival אני חושב) אכן נרכש על ידי ב"שוק" הימאים

(אבל אולי זה היה קצת מאוחר יותר)