Jump to content

falou

אחראי ראשי
  • פרסום הודעות

    10,511
  • תאריך הצטרפות

  • פעילות אחרונה

מוניטין

12 נייטרלי

אודות falou

  • דירוג
    אחראי ראשי

צפיות אחרונות בפרופיל

צפיות הפרופיל האחרונות חסומות ואינן מוצגות בפני משתמשים אחרים.

  1. פוטושופ אין מדריכים, יש אנציקלופדיות. זו תוכנה עם אינסוף אפשרויות ויישומים. ההבדל הכי בסיסי בינה לבין LR זה שב-PS עובדים עם שכבות. כלומר, אתה מבודד עיבודים (או עיבוד בודד) לשכבה, וככה בונה מרכיב את התוצאה הסופית. זו לוגיקה אחרת מ-LR. לדעתי, אם המטרה שלך היא לא לבצע שינוי מהותי של התמונה, LR מספיק, אבל גם LR לא פשוטה. אני למדתי באופן לא מסודר, ובהתאם לצרכים שלי, לאורך שנים. אם אתה רוצה קורס מסודר, אפשר לחפש, אבל יש גם המון מדריכים ביוטיוב. לדעתי זה מספיק כדי להתחיל. אני חושב שמה שטוב ב-LR זה שלא חייבים על ההתחלה להתעסק עם כל הפיצ'רים. בהתחלה אני עבדתי רק עם המודול הכי בסיסי ולאט לאט הוספתי ידע וטכניקה. התמונה למעלה, לדוגמא, דרשה יחסית התערבות גסה, כי התאורה בעייתית. יכולתי לצלם אותה עם חשיפה מיטבית לדמות, ולשרוף את הרקע. במקום זה חשפתי באופן שדבר לא יישרף, כי ידעתי שאאזן את החשיפה לאחר מכן ב-LR. אני חושב שכשהתחלתי לצלם זה דווקא עבר לטובתי שלא סמכתי על עיבוד, צלמתי JPG, ועבדתי יותר על חשיפה נכונה מתוך המצלמה. גם המצלמה הנוכחית שלי, יש לה עוד איזה 3 סטופים של טווח דינמי, לעומת ה-DSLR שצלמתי איתה בהתחלה... זה גם עוזר. דרך אגב, אני לא ממליץ לצלם JPG. אני חושב שעדיף RAW, כי כל השינויים שעושים לקובץ RAW הם יותר עדינים והדרגתיים, גם אם אתה עושה את אותם הדברים בדיוק שהיית עושה ל-JPG. ב-LR אתה יכול להפעיל את אותם פרופילי JPG שיוצרת המצלמה שלך . אין סיבה לצלם JPG ישר מהמצלמה, אלא כאתגר לעצמך. דבר שני, ב-RAW אתה יכול לבחור white balance בדיעבד. אני לא מוצא שום עניין בלהתעסק ב-WB במצלמה. זה עניין טכני גרידא שאני מאוד שמח שאני לא צריך לחשוב עליו כשאני מצלם.
  2. חדשות היום בצילום, למדתי משהו על עריכת צבעים, שלא ידעתי קודם, עיבוד צבע ב-Camera Caliberation לפני שעושים עיבוד נפרד של ערוצי הצבע. הסרטון מסביר ומראה את ההבדל בין שינוי הממשק בין ערוצי הצבע לבין עבוד על כל ערוץ בנפרד. מניסיון, בתמונות שהתקשתי להגיע בהם לגוון עור רצוי ולעריכה טובה של שאר הצבעים... נראה שמה שנטען בסרטון צודק. הבעיה, אין את הפונקציה הזו בLR CC, שממש מצאה חן בעיני, כגירסה קלה ופשוטה יותר לניהול וגיבוי קבצים, אבל עם כל הפונקציות שאני עושה בהן שימוש. https://www.youtube.com/watch?v=Xg7SblduXsI שויין. ועוד תמונה אחת. כרגיל, אפשר לדבר עליה...
  3. פעם אחת החזקתי 5D. אין שום סיכוי שאני אסתובב עם כזה דבר כבד, גם לא בבית...😁 בינתיים הגעתי לתפעול טוב עם ה-GX8. יש עוד קצת כיוונונים ושינויי הגדרות שאני צריך לנסות. בגדול, ירדתי למצב ידני כמעט בלעדי ובחירת נקודת פוקוס מהמסך. פעם הייתי מפקס מהמרכז, ומקמפז. היום אני מפקס מהמסך, עם העין בעינית, אם לא מרוצה מהחשיפה, לוחץ על כפתור ברירת המחדל של המצלמה (מצב P), אם אוהב את התוצאה, בודק אם עומק השדה תקין. מתקן מה שצריך (שני קליקים לפה, שני קליקים לשם), וזהו. יש דברים שאי אפשר ללמוד מביקורות, ושום דבר, מלבד ניסיון ממשי וארוך, לא הכין אותי לכמה העינית טובה בלוודא חשיפה או כמה נוח לעבוד עם המסך לבחירת נקודת פוקוס. עבדתי קצת עם מצב פוקוס הקרוי fluid, בו המצלמה מפקסת, אם היא מזהה שהאובייקט זז. אי אפשר לעבוד איתו אם מפקסים ומקמפזים מחדש, כי אז המצלמה מפקסת מחדש. אבל כשצלמתי פורטרט של תינוקת, עם עומק שדה רדוד (לא בד"כ הקטע שלי), זה מאוד עוזר לשמור על פוקוס, בלי שצריך לפקס כל הזמן. זה, בשילוב זיהוי פנים (שלא תמיד עוזר, כי הצילום לא תמיד פרונטאלי), עובד יפה. אפס פספוסי פוקוס. השימוש במסך לבחירת פוקוס, גרם לזה שבחרתי שגם, כברירת מחדל, מדידת האור מתבצעת מנקודת הפיקוס. בזה שחררתי את כפתור נעילת החשיפה, שהייתי משתמש בו לנעול חשיפה במקרה של קימפוז מחדש, לשמש ככפתור פוקוס נפרד. כלומר, חצי לחיצה על המחשף עדיין עושה פוקוס, אבל עכשיו אני יכול לנעול את הפוקוס באמצעות כפתור אחד, ולהמשיך לצלם בלי שהמצלמה מפקסת מחדש, כל פעם שאני לוחץ על המחשף (כל זמן שהאצבע לא מרפה מכפתור הפוקוס הייעודי). וכמה תמונות מהזמן האחרון...
  4. שמאל זה חמשישה ח''כים של העבודה ומרצ, פלוס אורלי לוי Sent from my Mi A2 using Tapatalk
  5. אחוז התמותה הוא פונקציה של אחוז האבחון. אם באיטליה ההפצה של המחלה היא בקנה מידה מאוד רחב, אבל מאבחנים רק את המגיעים לבתי חולים עם תסמינים קשים, הרי אחוז התמותה הוא לא 5 אחוז מכלל הנדבקים והחולים, אלא 5 אחוז מכלל אילו שמצבם מספיק חמור כך שהגיעו להבדק...
  6. בהצלחה עם הרכישה. השלב הבא לקבלת תוצאות טובות זה ללמוד לעבד את קובץ ה-RAW היטב. זה תהליך בלתי נגמר...
  7. יותר סדרה של סגנון מאשר תסריט עלילתי. התחושה של פילם נואר, אבל התוכן הוא אנימה, וכמו הרבה פעמים באנימה, הנטייה היא לרומנטיקה. מאוד נהניתי מאיך שהיא עשויה. אני אצפה שוב...
  8. כמה נקודות 1. הדיל על ה-GX85 עם שתי עדשות הקיט הוא משהו שקשה להביס. 2. ההבדל המהותי בין הפאנסוניק לאולימפוס זה מיקום העינית. משפיע מאוד, מניסיוני, על אופן השימוש בצילום. אני מת על זה שהעין הימנית בעינית, ועם האצבע אני מסדר את נקודת הפוקוס על מסך המגע. חסל סדר פקס וקמפז. זה משנה את כל האופן בו אני מצלם. 3. לפאנסוניק אין פחות אפשרויות קיסטום מהאולימפוס. יש לי את ה-GX8 ולמעשה יש יותר כפתורים ממה שאני צריך... 4. וידאו 4K זה משהו לא נחוץ לגמרי לשימוש אקראי.
  9. יש לך פריים טלה בינוני מהירה ב-250 דולר https://www.bhphotovideo.com/c/product/918905-REG/sigma_60mm_f_2_8_dn_lens.html ידנית (לא חיסרון לצילום במוזיאון. אפילו עדיף לפקס ידנית) ב-159, ואפילו עם מאקרו... https://www.bhphotovideo.com/c/product/1485796-REG/7artisans_photoelectric_a112_m_60mm_f_2_8_micro.html ביד שניה נפתחות עוד אופציות. לא חסר...
  10. בו, יותר פרטים זו אופטיקה טובה יותר. יש במערכת M43 עדשות פריים טובות, עם צמצם פתוח, החל מ-150 דולר לעדשה ועד 300. כמה יותר פירוט יש להן יחסית לקיט, צריך לבדוק (חלקן מאוד חדות) , אבל בטוח יחסוך לך העלאה ב-iso. בשביל לצלם להב לא צריך כמעט עומק שדה. סוגרים קצת צמצם לחדות טובה, וזהו (רק להקפיד בפוקוס) בשביל לצלם מוצגים במוזיאון, השילוב של מייצב ועדשות פריים (לא צריך זום בשביל זה) חדות וזולות, הוא ללא תחרות, מבחינת עלות/תועלת
  11. 1. ידוע. עדיין 'גודל מלא' זה קובץ יותר גדול, אלא אם זה קרופ של 1:1. טווח דינמי רלוונטי לטכניקה. ככל שה-iso עולה, הטווח דינמי יורד. אם חשוב שגם אזורים כהים יותר יהיו מפורטים, זה משנה אם איזור מסויים בתמונה הוא החשוב, חשוב שיהיה בפוקוס. שימוש בפוקוס ידני עם פיקינג זה מעולה. גם לוודא שהאזור הזה אידיאלי מבחינת חשיפה. דבר נוסף, להשתמש במפתח הצמצם בו העדשה הכי חדה ןלבסוף, ליצור קונטרסט בין האיזור הזה לרקע,ידגיש את קווי המתאר. אם האיכות הזו מספקת לך, אז האולימפוס שציינת היא פתרון טוב מאוד.
  12. לייטרום בתמונה שחשופה נכון. ובעיקר יש רזולוציה ומיקרו קונטרסט טוב לעדשה, בצמצם מיטבי, אז יש פירוט לעבוד איתו. זו פריים טלה בינוני בצמצם אידיאלי. קל לייצר אותן באיכות טובה מאוד. ןאפשר יותר טוב אם ממירים את הקובץ קודם ל-DNG. דרך אגב, הפאנסוניק לייקה 25 1.4 יותר טובה מזה. ועוד לא נגענו בעדשות פרו בגלל זה אני אומר, העדשה יותר קריטית מהחיישן. ובכל זאת יש לזכור, צריך להסתכל בתמונה המקורית בגודל מלא. זה מה שחשוב. שם אפשר גם בלי ניקוי רעש. לא לבחור לפי חיישן. לבחור גוף לפי שימושיות. האיכות באה מהעדשות. זה common knowledge, לא המצאתי את זה.
  13. הבעיה היא שיובל הררי עושה דמוניזציה של הדת. זה ברור, הדת היא, מהרבה בחינות, אנטי חד מיניות. הסיבה לזה איננה שרירותית, ואם תבין אותה, תדע איך להתגבר עליה, כי אין ספק שהסיבות להלחם בהומוסקסואליות פסו מהעולם. אבל האיידס שימש תזכורת מודרנית למה שמרנות מינית נוצרה בכלל. זה לא אמצעי דיכוי לשליטה באוכלוסיה (לא רק), זה גם אמצעי תברואה. זה גם אמצעי להגנה על נשים מאגרסיביות גברית. זה גם אמצעי לשמירה על סדר חברתי (סדר זה לא דבר רע). צריך להבין דברים בהקשרם. השמרנות הנוצרית עלתה במקביל לקריסתה של רומא, שהיתה מעוז התרבות והקדמה. רומא קרסה תוך כדי הילולה מינית הולכת ומתגברת. זה כל הדברים הללו וזה גם אמצעי דיכוי של נשים, הומואים ועוד. אז ההפשטה הזו, דת=הורגת, מתירנות מינית = לא מזיק, פשוט לא נכונה. וגם לנישוק מזוזות יש את התועלות הפסיכולוגיות והסוציולוגיות שלו.
  14. מה אתה רוצה, כל האתאיסטים הם רציונאלים פר אקסלנס. אין אצלהם סתירות. הכל הולך לפי המדע. אין להם מנהגים טיפשיים. הכל אצלהם יעיל, מועיל, תועלתני ועובד ע"פ מודלים סטטיסטיים מוכחים. אפרופו הפצת מחלות, מזכיר לי שיובל הררי ציין ברדיו, בהקשר של מצעד הגאווה, שאף אחד עוד לא מת מזה שרקדו ערומים, אבל דתות הרגו מיליונים. א-הה... אם "לרקוד ערומים" זה ביטוי של מתירנות מינית, אז מתירנות מינית הרגה מיליונים בשנות ה-80'. הם לא נישקו מזוזות, פשוט זיינו כל מה שזז, כי הרי מין בין שני מבוגרים לא יכול לפגוע באף אחד. נכון? אבל מנשקי מזוזות הם מפיצי מחלות, והמנהגים שלהם, הם "אליליים". להכנס לבית מרחץ למין המוני, זה סבבה.
  15. אני רוצה להדגים משהו לגבי איכות העדשה. מצורף קרופ של התמונה של הרוכב. זה ב-ISO2500, בחיישן שהוא, עד כמה שאני יכול לראות, באיכות של החיישן של ה-D3400, מבחינת ISO (הבדל זעיר), עם יתרון של סטופ בטווח דינמי (משמעותי לתמונה כמו של החרב) לניקון, גם מבחינת עומק צבע, החיישן של הניקון קצת יותר טוב. יופי. https://www.dxomark.com/Cameras/Compare/Side-by-side/Panasonic-Lumix-DMC-GX8-versus-Nikon-D3400___1041_1105 עכשיו תראה איך נראה קרופ של מאה אחוז הגדלה, ב-ISO2500, אבל עם עדשת פריים, לא ברמת Pro, שעולה 300 דולר (אולימפוס 45 עם צמצם 1.8 צולם בצמצם 5.6 (הכי חד שאפשר), מהירות 320. עבר ניקוי רעשים מינורי. אני מזכיר, זה מאה אחוז הגדלה של התמונה שהעליתי שני עמודים אחורה. קצת עבודה בניקוי רעשים, והקרופ 100% הוא תמונה סבירה... אז אם אתה מחפש הורדת משקל, כמו שכתבת, אז מעבר לאולימפוס, עם מייצב, למה שאתה מצלם, מתבקש. אבל אם הבעיה שלך היא האיכות של הצילום של החרב... עדשה יותר טובה תעשה את ההבדל. ___________________________ הנה הרוכב עם ניקוי רעשים. סביר.
×
×
  • Create New...