שוק הרכב ב 1988-כתבה מעניינת.

[[פנדוב]

תהילת העבר ותקוות העתיד, לא פחות חשוב.

[חן פרחי]

אני מביא בחשבון שהתגובה שלי תקים עלי חברים יקרים ממועדוני אלפא השונים, אך עם כל הצער שבעיניין לאלפא אין הרבה עתיד, אם בכלל, וכנ"ל גם לנצ'יה.

אלא אם לייצר גרסאות פסבדו ספורטיביות לפיאטים נקרא תקווה.

אני מניח שגורל אלפא לא יהיה כגורל סאאב, אבל לראות קרייזלר C300 עם סמל של לנצ'יה, חברה שרשמה לזכותה הכי הרבה אליפויות בתחרויות ראלי, זה כבר יותר מידי.

[sronis]

אני מסכים עם חן. אלפא מייצרת כיום מכוניות הרבה פחות מרשימות מבעבר - קונפורמיסטיות, לא מלהיבות ולא משכנעות מספיק במבחנים השוואתיים. אם הם לא יתפכחו הם יהפכו לפשוט לא רלוונטיים. על לנצ'יה אני בכלל לא מדבר - זה פשוט סיפור עצוב...

[[פנדוב]

חן ורוני, במידה רבה מסכים איתכם, כרגיל-עם הסתיגויות.

באשר ללנציה, כיום זו חברת מדבקה, בדומה לחברות עבר רבות מתחום האודיו. אגב, מתחת למדבקה עשויות להיות גם הפתעות טובות. הדלתא אינה ראויה לשמה, אך היא חביבה ומשעשעת ואיני שולל על הסף- במחיר הנכון.

התמה החדשה היא קריזלר 300 שהיא שילדת מרצדס אי מיושנת והרי לנציה הם המרצדס של איטליה...הומור מיואשים.

בהווה גוליטה ומיטו- אכן פיאט משופרות, אלא שהבסיס, הפיאט- אינו נורא כל כך.

הן מענינות אם הן במחיר הנכון. אני חושד שחלק מהלקוחות שמחים לשלם יותר עבור יחודיות מסוימת בכביש.

כן -זה מה שאני אומר, שיש שמעדיפים לשלם יותר.[לא אני]

 

על עבר מפואר, אנו מסכימים.

על הווה אפור, במידת מה.

על עתיד איננו מסכימים, לא רק כי אני חובב אלפות. אלא בגלל שאתם מתימרים לחזות עתיד בעוד שלי אין מושג-לכן יש לי תיקווה.

[zvit]

בינואר 1988 רכשתי אופל אומגה 1.8i עם 115 כ"ס חדשה מהניילון עלתה לי 72000 ש"ח והחליפה 505 1.8 מודל 1984 (שנמכרה ב-36500 ש"ח) לו הייתי רוכש חדשה כזו אז היתה עולה לי 56000 ש"ח.

 

המכוניות שהגיעו לקו הגמר אך היו יקרות מדי היו: אודי 100 ( 90000 ש"ח ) לנצ'יה תמה ( 94000 ש"ח) וולוו 740 ( 80800 ש"ח)

 

המכונית היוקרתית של ליאו גולדברג אז היתה השברולט קפריס שעלתה 115000 ש"ח אחרי הוזלה גדולה עקב הרפורמה במיסוי.

 

אגב בדיקה פשוטה באתר הלשכת המרכזית לסטטיסטיקה מראה ש-72000 ש"ח של אז שווים היום 358000 ש"ח...

 

היום - לא הייתי מוציא סכום כזה רכב...

[yulianx]

הקפריס סטיישן ניראה לי באותה תקופה היה הרכב הכי ארוך שיש לא?

 

ועוד שאלה שמעניינת אותי,היום חברה צעירים נוסעים על סופר לנסרים והונדות סיוויק,מה היו הרכבים האהובים של צעירים?

[חן פרחי]

ויתרה מכך, הקפריס סטיישן היתה אחת המכוניות הכי ארוכות שיוצרו אי פעם.

בסוף שנות ה 80' כיכבו בקרב צעירים בעיקר סובארו מסוף שנות ה 70' ופורד אסקורט וקורטינה.

כמו כן האוטוביאנקי אבארט והפיאט 127 ספורט היו להיט בתור משומשות, כי הן היו הספורטיביות הכמעט יחידות שהיו אז.

להיט האביזרים היו מדבקות JPS, כיסויי מושבים מפוספסים שנקראו קרנבל ורדיו טייפ רודסטאר 5100.

ברי המזל הצליחו להגיע לרודסטאר 9000 שכלל אקולייזר (!)

[רועי5]

חן ורוני, במידה רבה מסכים איתכם, כרגיל-עם הסתיגויות.

באשר ללנציה, כיום זו חברת מדבקה, בדומה לחברות עבר רבות מתחום האודיו. אגב, מתחת למדבקה עשויות להיות גם הפתעות טובות. הדלתא אינה ראויה לשמה, אך היא חביבה ומשעשעת ואיני שולל על הסף- במחיר הנכון.

התמה החדשה היא קריזלר 300 שהיא שילדת מרצדס אי מיושנת והרי לנציה הם המרצדס של איטליה...הומור מיואשים.

בהווה גוליטה ומיטו- אכן פיאט משופרות, אלא שהבסיס, הפיאט- אינו נורא כל כך.

הן מענינות אם הן במחיר הנכון. אני חושד שחלק מהלקוחות שמחים לשלם יותר עבור יחודיות מסוימת בכביש.

כן -זה מה שאני אומר, שיש שמעדיפים לשלם יותר.[לא אני]

 

על עבר מפואר, אנו מסכימים.

על הווה אפור, במידת מה.

על עתיד איננו מסכימים, לא רק כי אני חובב אלפות. אלא בגלל שאתם מתימרים לחזות עתיד בעוד שלי אין מושג-לכן יש לי תיקווה.

 

לנצ'יה היא חברת מדבקה בדיוק כמו שסיאט וסקודה הן מדבקות שאם תגרד אותן תמצא את הסמל של פולקסוואגן. וכמו שלשתי הראשונות היה ייצור עצמאי בעבר והיום הן משאילות כל מה שניתן מפולקסוואגן, כך אף לנצ'יה ביחס לפיאט. ונכון שעברה המפואר של לנצ'יה הופך את הענין הזה למעט צורם, עדיין הדלתא היא מכונית מקסימה גם אם הקשר לדלתא המקורית נותר בשם לבדו.

מה שצורם יותר היא האנאלוגיה לחברות מדבקה בתחום האודיו, שהרי אלו הן שם עם עבר מפואר המוצמד למוצר ירוד וזול ולא זה המקרה. יחד עם כל זה התמה כקרייזלר 300C היא אכן נלעגת למדי ואני מוצא קושי להאמין שבפיאט מעסיקים גם טמבלים שעיקר מומחיותם יריות מדויקות ברגליים של העסק, אבל זו עובדה.

[BigMak]

לגבי ה BX 88 - אבא שלי הגדיל לעשות וקנה את הדגם הכי יפה שהיה ל BX באותה תקופה, עלתה 42,000 (מעל המחיר שצויין בקטלוג).

 

מלבד תוספות הדגם TRS, היו גם התוספות הבאות:

1. צבע לבן שנהב.

2. מדבקות יפות לאורך כל הרכב.

3. ניקלים ע"ג הקשתות מעל הגלגלים.

4. תוספת של בקלית סביב המספר (בקלית בלבד, ללא נורות).

 

צרפתי תמונה להמחשה, שכוללת את המדבקות (אצלנו לא היה הפס האדום) ואת תוספת הבקלית מאחור.

לגבי הניקלים - לא מצאתי תמונות כאלה, אולי אני לא מחפש נכון...

 

הלכה לעולמה בשנת 2001 לאחר החלפת מנוע, גיר, בומבות, בומבה מרכזית, משאבת נוזל הידראולי ועוד...

מצחיק, אבל המפתחות עוד אצלי (רב בריח לידית ההילוכים וסויץ) - הילדים הקטנים שלי משחקים איתם ...

 

אז לא היו מצלמות דיגטליות בתפוצה רחבה ותמונות פילם אין.

 

הייתי ילד בכיתה ב' כשהוא קנה אותה, איזה זכרונות...

לעזאזל - אהבתי את הרכב הזה !

 

אריאל.

[504L]

בינואר 1988 רכשתי אופל אומגה 1.8i עם 115 כ"ס חדשה מהניילון עלתה לי 72000 ש"ח והחליפה 505 1.8 מודל 1984 (שנמכרה ב-36500 ש"ח) לו הייתי רוכש חדשה כזו אז היתה עולה לי 56000 ש"ח.

 

המכוניות שהגיעו לקו הגמר אך היו יקרות מדי היו: אודי 100 ( 90000 ש"ח ) לנצ'יה תמה ( 94000 ש"ח) וולוו 740 ( 80800 ש"ח)

 

המכונית היוקרתית של ליאו גולדברג אז היתה השברולט קפריס שעלתה 115000 ש"ח אחרי הוזלה גדולה עקב הרפורמה במיסוי.

 

אגב בדיקה פשוטה באתר הלשכת המרכזית לסטטיסטיקה מראה ש-72000 ש"ח של אז שווים היום 358000 ש"ח...

 

היום - לא הייתי מוציא סכום כזה רכב...

 

כמה נוסטלגיה בשרשור אחד. ואנחנו אפילו לא בפורום אספנות...

 

האומגה היתה מכונית מרשימה, עם נתונים יפים על הנייר והבטחה להתחרות בסדרה 5 ובאודי 100. בפועל, היתה זו נבלה שהשטן לא ברא כמותה; עגלה כבדה ועצלה שסבלה משתיינות וחוסר אמינות כרוני. אומגה החליפה את רקורד, שלפחות בגרסאות שנמכרו בחו"ל עם מנועים נורמליים ורמות איבזור נאות - היתה מכונית מצויינת - ואמינה. האומגה היתה אחת המכוניות שסדקה את תדמית האיכות של אופל, עד שבתחילת שנות התשעים תהילת העבר חלפה לה מכבישי ישראל.

 

לעניין ה-BX; הוריי רכשו TRS חדשה בתחילת 88' ב-38,000 שקל, לפני מפולת המבצעים של לובינסקי; אותה מכונית נמכרה באמצע שנת הדגם ב-30...אבי, שמתעקש לנהוג בצרפתיות עד עצם היום הזה זוכר בערגה את ה-BX כמכונית הנוחה ביותר שהיתה לו. אני זוכר גם את איכות הפלסטיק הירודה ואת העובדה שעד שהמכונית נמכרה, ב-80 אלף ק"מ, כל חלק במערכת ההידרופניאומטית כבר הוחלף. עדיין, אני זוכר את ה-BX כמכונית מהנה ונוחה - ועם מושבים הרבה יותר מוצלחים מאלו שבפיז'ו 405.

 

לנצ'יה תמה הזכירה לי מכונית חיוורת נוספת מאותה תקופה; פיאט כרומה. הצ'באק מגושמת וחסרת חן, שהחליפה את הארג'נטה(שבעצמה היתה מחליפה חסרת חן ל-132). התמות הראשונות היו די סתמיות. מתיחת הפנים של 89' ומנועי 16 השסתומים שידרגו אותן משמעותית(אם כי, אישית, תמיד העדפתי 164 על פני התמא - ואינני חובב אלפות).

 

ב-1988 זכינו לפגוש בסדרה 5 החדשה, E34. סטנדרד אחר, מכונית מדהימה(שהיתה אגב הבנצ'מארק למהנדסי אופל בתכנון האומגה הבאה שלהם).

 

1988 היתה גם השנה של האלפא ספיידר מדגמי "חיש גד". איזה ג'אנק .

 

ולעניין האינוצ'נטי בעלת מנוע הדייהטסו; פנינה כזו לא מוכרים. דגמי 84' אלו היו פשוט נהדרים, אם מישהו זוכר...

[ETAA]

בשנת 88 רכשו הוריי סובארו ליאונה סטיישן בצבע בז' מכוער ללא מזגן (המזגן הותקן בהתקנה מקומית). הרכב היה אוטומטי והדבר צוין באופן מודגש ובולט ע"ג הרכב. ההמתנה היתה של כמה חודשים. לא זוכר את המחיר המדויק, אך היה משהו סביב 28K. אם אני זוכר נכון, כמעט כל הרכבים שנמכרו באותה תקופה היו סובארו לאונה וסיטרואן BX.

 

לכל אלה שעורגים למחירים של 1988 - אני חושב שכיום רכבים ראויים זמינים להמון הרבה יותר מאשר בשנת 1988. לא עשיתי את החישוב המדויק, אך אם 72K של אז שווים כיום 358K (כפי שכתב ZVIT), אז זה אומר שרכב בסיסי כמו סובארו ליאונה עלה יותר מ-150K במונחים של היום ורכב נחות בכל קנה מידה כמו דלתה עלה כ-60K במונחים של היום (בדומה לרכבי המיני כיום). הדלתות נראו זוועה כבר לאחר שנה על הכביש ולא שרדו יותר מכמה שנים ספורות עד שנעלמו לחלוטין מהנוף. אגב, אז גם לא הוצע מימון עבור הרכישה ורכבים משומשים לא איבדו 50% מהערך שלהם בתוך שלוש שנים.

[רועי5]

לא רק זוכר, גם היתה לי כזו. וזה היה אוטו נהדר, 600 ומשהו ק"ג של עיצוב יפהפה ומאוד פרקטי, מנוע 1 ליטר שלושה צילינדר עצבני של דייהטסו, נוח באופן בלתי מובן לאוטו עם בסיס גלגלים של עגלת תינוקות. והוא גם היה מהנה לנסיעה בצורה בלתי רגילה, בתנאי שמדובר בכביש יבש. בכביש רטוב הוא היה מגלה כשרון החלקה של אלופה אולימפית בגלישה אמנותית על הקרח שאיבדה שליטה, פחד !!! ואז לא היה כידוע לא ABS, לא ESP, לא שום דבר שיציל אותך. וגם היה כזה דה טומסו עם אותו מנוע וגם טורבו, אבל זה האחרון היה די מחורבן, ודאי יחסית לאינוצ'נטי דה תומסו המקורית עם שילדה מתלים ולזכרוני גם מנוע של מיני קופר, והאוטו הזה התנהג פשוט נהדר על הכביש, קשה, אוחז ומהנה בכמויות. ובקיצור פרטת אצלי על המיתר הנכון.

ומכיון שלא ציטטתי, אני מכוון לפריטה של 504L כמובן.

[sperial]

מצד שני - אני רכשתי ב-1992 שקודה פייבוריט. עלתה כ-30,000 ש"ח. בתרגום במחשבון מדד המחירים לצרכן זה מגיע ל-70,000 ש"ח נכון להיום - מתאים לסופרמיני מודרנית ידנית מקבילה (והרבה יותר איכותית).

כמובן שלשקודה לא היו אבזרי יסוד כמו רדיו ומזגן, ואת אלה נאלצתי להוסיף בעצמי בהשקעה לא קטנה.

[yulianx]

אני זוכר בתור ילד קטן באמצע שנות ה 90 אח של אבא שלי רכש BX משומשת,כול פעם כיף היה להרגיש איך הרכב פתאום מתרומם,ממש אטרקציה.

[bar72]

בינואר 1988 רכשתי אופל אומגה 1.8i עם 115 כ"ס חדשה מהניילון עלתה לי 72000 ש"ח והחליפה 505 1.8 מודל 1984 (שנמכרה ב-36500 ש"ח) לו הייתי רוכש חדשה כזו אז היתה עולה לי 56000 ש"ח.

המכוניות שהגיעו לקו הגמר אך היו יקרות מדי היו: אודי 100 ( 90000 ש"ח ) לנצ'יה תמה ( 94000 ש"ח) וולוו 740 ( 80800 ש"ח)

 

אומגה היתה בעיני שיא. משהו לשאוף אליו. היו לי חברים (תאומים) שאימם היתה נכה, ולכן יכלו להרשות לעצמם כזה רכב. בזמנו - תענוג. עוד אופלים שזכורים לי לטובה היו הקדט 1.6 ידני של אותן שנים שנסע בזריזות מופלגת, ודגם חצי-ספורטיבי משנת 86 שאינני זוכר את שמו.

 

אאודי 100... היו גם כמה בודדות 200. ראיתי אחת לא מזמן בפנקס, ת"א, אבל לא הספקתי לצלם לכם