Jump to content

yohai71

  • פרסום הודעות

    2,845
  • תאריך הצטרפות

  • פעילות אחרונה

מוניטין

25 נייטרלי

אודות yohai71

  • דירוג
    חורך אספלט מצוי (> 2500 הודעות)
  • תאריך לידה 08/10/1971

Personal Information

  • מיקום
    כדור הארץ

צפיות אחרונות בפרופיל

צפיות הפרופיל האחרונות חסומות ואינן מוצגות בפני משתמשים אחרים.

  1. ^ לא יכול להצביע על גיל ספציפי, כמובן, אבל זה הולך יד ביד עם מה שהוזכר כאן, על הפיכת העולל מתינוק לאדם, ששוזר מילים למשפטים שלמים ומתקשר איתך. כמובן, זה הולך ביחס ישיר להשקעה שלך בילד - במקרה שלנו, מכורח אילוצים של הורים "מבוגרים" לא בדיוק יכולנו "לזרוק" את הילד אצל סבים סבתות, כי פשוט אין מספיק... או שלא פעילים מדי (אמא שלי, למרות מצבה המזהיר, בכל זאת בת 84 ולא יכולה להיות עם הילדים לבד, פיזית; אבי נפטר ב-2013 וגם כך לא היה טיפוס בשביל בייביסיטינג. אמא של אשתי נפטרה לפני 25 שנה, ואביה, למרות כל הרצון הטוב והעזרה האדירה שלו, לא מספיק עבור השגחות של שעות). כך יצא שאנחנו מבלים עם הילד (וכמובן עם אחיו הצעיר) רוב הזמן, וזה ניכר. אני לא רוצה להתחיל לדבר על "חינוך", אבל למשל, אין אצלנו כזה דבר שהילד מקבל ליד סלולרי או טאבלט ו"לך תראה יוטיוב". אני לא נכנס לעניין החינוכי פה, אלא שדה-פאקטו זה מצריך ממך להיות ולשחק איתו בעצמך = קשר הדוק יותר איתו. וכמובן, הכי מצחיק למצוא את עצמך בפוזיציה של מטיל הסמכות... ועוד יצא שבבית אני הקשוח, וזה מצחיק אותי ברמות, לא ציפיתי לזה כלל. אבל מסתבר שזה עובד, ולא גורע מהמשיכה של הילד אלי.
  2. אור, מזל טוב! אני זוכר כשביקרת אצלי לפני כשנתיים (?), והבכור היה בן כשנה וחצי, הוא היה עסוק בעיקר בלבדוק את מיתרי הקול. הפרצוף שלך כל פעם שהוא פתח את הפה... פרייסלס. ואני אוסיף מניסיוני; בדומה לאור, אני הייתי סבור שלי ולאשתי יש good thing going. העובדה שנפגשנו והתחתנו בגיל מאוחר (יחסית לאוכלוסיה), אולי גם תרמה לעניין- כבר היינו מספיק "מבושלים". אבל, אשתי רצתה ילדים- מאאאד רצתה. אני פחות, אבל הבנתי מאיפוא היא מגיעה, כולל האינסטינקט האימהי \ מגבלות הגיל וכיו"ב. אז זרמתי עם זה, כולל טיפולי הפוריות (שאני לא מאחל לאף אחד \ אחת לעבור. מי שמצליחה ללדת ללא החרא הזה, שתברך על מזלה הטוב). אני אחסוך כרגע את הרשמים מזה. בניגוד לאור, לא הייתה לי שום התאהבות ברך הנולד, שהגיע כשכמעט מלאו לי 45 שנים. להפך, אחת התחושות הראשונות שלי היו "איזו טעות עשיתי". אבל משם, שינסתי מותניים ולדעתי, ביצעתי את השינוי הגדול ביותר שיכולתי - בעצמי, בגיל שאתה כבר לא מצפה להשתנות בו. לא נתתי לילד להרגיש כלום מהחששות האלו, והכרחתי את עצמי להיות איתו כמה שאפשר. זה שהיה מדובר בילד נוח (כמו התינוקת של אור), עזר כמובן, אבל בעיקר- הוא דומה לי שתי טיפות מים. זה פשוט מדהים: זו תמונה ישנה, מלפני כמעט שנתיים, ובגיל 3.5 הוא כבר משתנה, אבל כמובן שעדיין דומה מאאאאאד. לפעמים אני מרגיש שאני מסתכל על עצמי, בייחוד כשאני עובר על תמונות ישנות שצולמתי בהן בשנות השבעים. אבל האופי שלו, שונה לחלוטין ממי שאני הייתי - ילד מספר שלוש מופנם ובן זקונים בעצמי (אבי היה בן 43 כשנולדתי). היום אני אדם אחר, והילד עוקב אחרי - בעל ביטחון עצמי, מלא בדימיון, אוהב מוזיקה ולשיר, וגם בעל רגישות שאני שמח שיש לו. מה שאני בא להגיד בכל הטקסט הזה, אם לא הבנתם - כן, החיים משתנים לחלוטין לאחר ילד, וכן, זה יכול להטריף בתקופות מסוימות. אבל אני לא יכול לתאר לעצמי את החיים שלי בלעדיו, ולא פיזית כי הוא שם - אלא כי אני אוהב אותו, יש משהו שהוא מוסיף לי. היום חזרתי מהעבודה ובאתי לפגוש אותו, אשתי ו... האח הצעיר (בן חצי שנה) ברחבת ה"מאה מטר" שאפשר לצאת אליה מהבית. אין לתאר את ההרגשה לכרוע, לפרוש ידים לחיבוק ולראות את הילד רץ אליך בשמחה עד לחיבוק החזק. ואף אחד לא היה יכול למכור לי את הסצנריו הזה לפני שלוש שנים. לחסרי ילדים מבינכם שמתלבטים, לא יודע אם זה עוזר, אבל מדובר בניסיון שלי. חלילה לא חושב ש"חייבים" ילדים, וגם היום אני סולד מהספורט הלאומי של ביקורת כלפי אלו שבחרו לא להשאיר אחריהם צאצאים. אני רק אומר; קשה עד בלתי-אפשרי להניח הנחות או לדמיין איך זה להיות הורה, כשאתה לא כזה. לגבי הקטן? קודם שיוכיח את עצמו. כבר עכשיו הוא דומה לאמא (שאמנם היא מאד יפה, אבל זה רק אומר שאני אוריש לו פחות מהבכור). 😇
  3. yohai71

    גם לי הייתה פעם הונדה "אצ'בק"

    תודה בוקי. ואחרי הדור השביעי של הסיוויק שלך, הונדה תפסו ביצים והוציאו את הדור השמיני - החללית, שאף אחד לא האמין שתהיה כמעט זהה לקונספט של 2005: אבל השאר ידוע. בעיני מדובר באחד העיצובים המוצלחים בסגמנט, אי פעם, שלא לומר ייחודי. עד היום אני מסובב את הראש אחרי סיוויק כזו כשאני מבחין בה. וגם שם, היה דימיון קלוש עיצובית בין הסדאן ה"אמריקאית" להאצ'באק האירופאית. וכנ"ל הדור התשיעי, שלמרות הדמיון לשמיני, לא זהה לו מכנית אלא גדול יותר. לי יש את הטורר (סטיישן), והוא כל כך חכם ושימושי שזה מדהים. אתה לא מצפה לזה ממכונית סה"כ אפרורית יום-יומית (למרות הטאצ' העיצובי):
  4. yohai71

    סיכום 4 שנות אאוטלנדר

    ^ דווקא זה לא אומר כלום, ואולי עדיף שיהיה גמיש ככה, עבור מגעים קלים עם "פגושים" אחרים. ממילא זה לא באמת פגוש; הדבר האמיתי מתחבא מאחורי כיסוי הפלסטיק הזה.
  5. ^ ייתכן, אבל אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב, גם בגלל שיש לי לכתוב על עוד הרבה מכוניות אחרות, לא רק בריטיש ליילנד; וגם כי דווקא על הטייגרים יש חומרים בעברית. תעשה חיפוש, אנשים כותבים עליהם כבר שנים.
  6. כן, כנראה שאתם צודקים - אין לי מה לבסס את ההתעניינות בסקירות לפי כמות התגובות בשרשור. וכן, אני מבין שלא מדובר במכוניות ידועות במיוחד בארץ, שזו הסיבה העיקרית שאני כותב עליהן. אני לא בטוח שיש בכלל חומרים בעברית על ה- Landcrab, למשל. אז כנראה שלא יזיק שיהיה משהו עבור הדורות הבאים. הכל עניין של זמן פנוי, שאין לי כל כך. בחיי שהייתי מוותר על העבודה הנוכחית בשביל לכתוב סקירות על בסיס קבוע... טוב, נמשיך בהמשך. ✊
  7. ^ תודה. כן, הכרתי את הפרינסס המקורית - אני לא בטוח שבריטיש ליילנד עשו ניצול ציני בשימוש בשם שלה בשביל למכור את הפרינסס משנות השבעים, זה לא שאחרים לא עשו את זה בעצמם. הבעייה, כמובן, היא אופן ההחלטות המבולבל שתמיד הוביל אותם, למשל להציג את הפרינסס תחת מותגים קיימים ואז לבצע שינויים אחרי חצי שנה מהצגת הרכב. זה מזכיר לי משהו בהתנהלות הממשלתית דהיום.... וכן, האבזור היה הרבה יותר מקיף ומיוחד מהמתחרים, אבל שום דבר לא יעזור כשהעסק רקוב מהיסוד. כאמור, אני עדיין חוכך בדעתי איך לכתוב את הסאגה על יצירת בריטיש ליילנד ונפילתה, בלי שזה יתפוס את כל הדיסקים בשרת הפורום. אולי הדרך להבין את ההתנהלות היא דווקא דרך הסקירות לרכבים ספציפיים שאני עושה. לגבי הרובר, בוודאי שמגיעה לו סקירה. אבל האמת, חשבתי לעצור לרגע מבריטיש ליילנד ולתת את הסקירה הבאה על פורד קאפרי, שנראה לי שתעניין יותר אנשים כאן. אני מודה ששקלתי להפסיק בכלל כי אני לא רואה שיש התעניינות בזה- אני מבין שמכוניות מלפני כמעט חמישים שנה לא מדברות לרוב גולשי הפורום, אבל אני משקיע מספיק זמן בהכנת כל סקירה בשביל שארצה לדעת שיותר מחמישה אנשים מתעניינים בזה.
  8. יופי של תמונה. יש שתי סיירות טרום מתיחת פנים, אחת מהן משטרתית. ואפילו פיאט 127 מייצור מוקדם! לא קדט אבל אומגה מאורכת: כמובן בילדותי יצא לי לנסוע במוניות המאורכות, ברוב מכריע מהמקרים אלה היו מרצדסים W123. והכי זכור לי מהן זה הריח - סיגריות, סיגריות ועוד סיגריות...
  9. בואו ננסה לשים בצד את ענייני הקורונה, אולי גם רכבים מודרניים ונצלול לעבר, להמשך ההיסטוריה של מכוניות BMC ובריטיש ליילנד. הפעם- מכונית מעניינת מתוצרתם, אולי המעניינת ביותר שהקונצרן הכושל הוציא תחת ידיו. הזכרתי אותה בסקירת ה- Landcrab, ולמרות שהיא מקבלת קרדיט כאחת משלוש המכוניות הגרועות ביותר ש- BLMC ייצרו (השתיים האחרות הן האוסטין אלגרו והמוריס מרינה), זה לאו דווקא נכון. אז נתחיל: אני לא יודע אם יש בין המכוניות הבריטיות יותר סבנטיז מבריטיש ליילנד פרינסס. שם קוד ADO71 בזמן פיתוחה, בתחילה מותגה כאוסטין-מוריס סידרה 18-22. הפרינסס הייתה פיתוח של ADO17 Landcrab, שהייתה המכונית שרמזה כי ייתכן וסר אלק איסיגוניס התפזר יותר מדי. הפרינסס הייתה אמורה להיבנות על יתרונות ה- Landcrab; מרחב פנימי גדול, נוחות נסיעה, גודל קומפקטי וחוזק מבני, תוך שהיא מוסיפה עיצוב עם סטייל ותא מטען גדול (איסיגוניס לא טרח לתכנן תאי מטען גדולים, אולי בגלל שאת הקניות הוא היה לוקח בכיסי הדלתות של המיני שלו- באמת!). תוסיפו לזה אופציה להאצ'באק בגלל צורתה, ועמידה טובה יותר בתאונות (שבשלב זה, נדרשה באופן חוקי). אגב, איסיגוניס לא היה מעורב בפרויקט הפרינסס, מאחר ופרש בשנת 1969 (אם כי המשיך בתפקידי ייעוץ לא-מחייבים עבור BLMC). העיצוב התקבע די במהרה, בהתחשב בכך שבזמן האיחוד עם ליילנד בשנת 1968, ל- BMC לא הייתה אפילו תחילת תכנון עבור מחליפת ה- Landcrab, ארבע שנים אחרי הצגתו. צורת הטריז (ראש חץ) הייתה הסטייל השליט בשנות השבעים, ואחד ממייצגיה הבולטים ביותר בזמנו היה המעצב האריס מאן: בין היתר הוא עיצב את האוסטין אלגרו (עוד לפני הפרינסס) ואת הטריומף TR7. מיתרונות הטריז היה יותר מרחב פנימי כתוצאה מחלק אחורי גבוה יותר (שכמובן היה אידאלי עבור תצורת האצ'באק- מה שאיפשר למכונית לתפקד גם כמחליפת האוסטין מקסי). אבל בשנת 1970, כשההחלטה נפלה לפתח מחליפה עבור ה- Landcrab, המקסי הייתה עדיין צעירה. היות והפרינסס הייתה אמורה להחליף גם את האוסטין 3 ליטר, נפסלה הדלת האחורית לגמרי. סיבה נוספת לפסילת ההאצ'באק בפרינסס הייתה החשש מתחרות פנימית פוטנציאלית מול הרובר SD1 שפותחה במקביל. אבל חייבים לציין, שהעיצוב נראה נהדר, מובחן לגמרי ממתחריו עם מקוריות וסטייל. להבדיל מהאלגרו, שלא שרדה את השינויים בין האיור המקורי של האריס מאן לתוצאה הסופית, דווקא הפרינסס לא התרחקה יותר מדי מהעיצוב המקורי: בזמנו קראתי ראיון עם מאן, שאמר כי הפרינסס אהובה עליו יותר מכל המכוניות אותן עיצב, מפני שצורתה הסופית שמרה על הרעיון המקורי שלו. לא כולם יסכימו, אך לדעתי המכונית עמדה במבחן הזמן היטב- היא שייכת לתקופתה בבירור ועדיין נראית טוב, בייחוד בצבע חזק אחיד כמו המכונית הכחולה בתמונות כאן: מתחת לעיצוב החדש, הפרינסס השתמשה בהרבה מטכנולוגית ה- Landcrab. מבחינת מנועים, המכונית שמרה על מנוע 1.8 ליטר מסדרה B של ה- Landcrab, כמו גם במנוע 2.2 ליטר ששה צילינדרים (במקורו מסדרה E וששימש את המקסי), שגם הוא מצא את עצמו ב- Landcrab החל משנת 1972. למצער, שני המנועים לא עשו שימוש בתיבת חמשת ההילוכים של המקסי. בנוסף לא נעשה שימוש במנוע ארבעה צילינדרים מסדרה E, גם בשל הרצון להגיע במהירות לייצור הפרינסס וגם בגלל שקיבולת ייצור המנועים האפשרית הייתה צפויה לשרת את ייצור מנוע E המודרני יותר עבור המקסי והאלגרו. בשל כך, מנוע סידרה B הוותיק משנת 1948 המשיך בשירות פעיל. המכונית הורכבה בקאולי (Cowley) שבאוקספורד, במפעל מוריס ההיסטורי שבשנות השבעים, ייצר את המיני: מערכת המתלים, שנעשה בה שימוש לראשונה באלגרו בשנת 1973, הייתה מבוססת הידרוגז. היא הייתה פיתוח של מערכת ההידרולאסטיק ששימשה את ה- Landcrab ועוד לפני כן, את ADO16  (מוריס\אוסטין 1100\1300). תא הנוסעים היה הרבה יותר קונבנציונלי מהמכוניות שבתכנון איסיגוניס, עם ישיבה פחות זקופה ונוחה יותר ועם לא פחות מרחב פנימי. האבזור היה די מקיף עם יותר יוקרה שנמנעה מה- Landcrab: בנוסף, הנדסת האנוש של הדאשבורד הייתה כמה דרגות מעל ה"סרטן". נגמרו הימים בהם הנהג היה צריך להיאבק עם בלם יד בצורת ידית מטריה מתחת ללוח השעונים, או להשתמש ברגלו על מנת לכוון את מתגי החימום, שהיו רחוקים ממנו באופן מוגזם ב- Landcrab: כמה פיצ'רים קטנים אך מודרניים בלטו במיוחד- תצוגת אזהרה עבור חגורת הבטיחות, זרועות מגבים נסתרות ואפילו 240 אפשרויות כיוונון (ידניות) למושב הנהג: השיווק הראשוני התבסס על יכולותיה של המכונית, ונראה כמכוון אל הנהג הבוגר, המיושב, תוך שימוש בהומור מעודן כדי למשוך את רוב הקהל: באופן טבעי, המכונית משכה תשומת לב רבה היות וזו הייתה המכונית הראשונה של בריטיש ליילנד לאחר ההלאמה (דה-פאקטו) של החברה הכושלת, שמעכשיו הייתה "שייכת" לעם הבריטי. הפיכת הפרינסס למטרה נעשתה קלה אף יותר בהתחשב בעובדה שזו הייתה מכונית בעלת צורה מודרנית, אפילו דרמטית, ושונה טכנולוגית מהמתחרים (מכוניות כמו פורד קורטינה, פורד גרנדה בגימור בסיסי, אופל רקורד, ווקסהול וויקטור FE, פוקסוואגן פאסאט, אודי 100 וגם פיאטים וסיטרואנים גדולים, כמו גם מכוניות סאלון יפניות). בנוסף, כמו ה- Landcrab, היא הייתה גדולה מהקורטינה אבל קטנה מהגרנדה, מה שקצת הפיל אותה בין הכיסאות. האם זו מתחרה לקורטינה, שבמקרה זה היא הייתה איטית ומגושמת, גדולה ויקרה מדי; או אולי מתחרה לגרנדה, שבמקרה זה עדיין איטית וגם לא גדולה או יוקרתית מספיק, בעלת מנוע לא-גדול יותר מ-2.2 ליטרים. המתחרה הקרובה ביותר אליה הייתה אולי הרנו 20, בעלת דלת חמישית ועם עיצוב פחות "קיצוני" ומקטב. מגזין CAR הציב פרינסס בגרסת HLS 2.2 ליטרים במבחן דרכים מול ב.מ.וו. 520 וסיטרואן CX, שם לפחות המכונית יצאה כשכבודה במקומה, אם כי לא מנצחת במבחן. בתחילה המכונית הושקה בגרסאות אוסטין ומוריס 1800, ובגרסאות אוסטין, מוריס ו-וולסלי 2200. לאוסטין היו פנסים גדולים בצורת טרפז ומכסה מנוע שטוח, בעוד שלמוריס היו ארבעה פנסים עגולים ומכסה מנוע בעל מיתאר בולט בקצהו. הוולסלי התהדר בחזית של המוריס (פרט לגריל, כמובן), עם כל האבזור היוקרתי המתבקש שיכולתם לבקש בשנת 1975 (אבל ללא חלונות חשמל). הדגמים בעלי מנוע ששת הצילינדרים קיבלו הגה-כח (ונדרשו לו נואשות), וסופקה גם אופציה בתשלום לדגמי ה-1800. מה שכן, זו בפירוש לא הייתה מכונית סאלון ספורטיבית- אפשר היה לשווק אותה על בסיס מרחב פנימי, נוחות וסטייל, אבל לא ביצועים. וכמו ה- Landcrab, היא מעולם לא הוצעה במרכב סטיישן. לשם ההגינות צריך לציין ש-ככלי להוביל חמישה מבוגרים על מיטלטליהם בנוחות, בטיחות וסטייל, הפרינסס הייתה טובה לא-פחות ממתחרותיה, וטובה אף יותר במקרים מסוימים. היא לא הייתה ספורטיבית, ומעולם לא התכוונה להיות. ששה חודשים לאחר תחילת המכירות, שונה המיתוג מאוסטין ומוריס "18-22" ל"פרינסס", בגרסאות 1800 או 2200 עם שלוש רמות גימור, בדומה לקורטינה. המותג וולסלי מת, חזית הרכב המשותפת לו ולמוריס נעלמה, והוחלפה בחזית בעלת ארבעה פנסים בגרסאות 1800 אך שמרה על הפנסים הטרפזיים בגרסאות 2200. וכך, בריטיש ליילנד צמצמו מותגים על ידי יצירת מותג חדש: חוסר אמינות הייתה בעיה שנפלה כנראה על כל מוצרי בריטיש ליילנד מאז המיני, אבל עד 1975 הבעיה הייתה כל כך קשה וכל כך ידועה (לפחות בתפיסה הציבורית, לאו דווקא כהשוואה סטטיסטית אל מול יצרנים אחרים), שכאשר החלה הפרינסס לפתח תקלות, הן נהיו חדשות לאומיות. סיפורי זוועה על קריסת מתלים וכשלים בגלי-הינע לא עזרו כמובן ובגלל שבריטיש ליילנד נתפסו כגוררי רגליים בתיקון התקלות, מוניטין המכונית צנח עוד יותר. ואם סיפור מלכתחילה לא-נכון, קשה מאד לשנות אותו אחר כך. גם השימוש בסלוגן "The Car’s That Got It All Together" היה ממש הכנה לנפילה: בשנת 1978 עברה הפרינסס לסדרה 2 עם מנוע ארבעה צילינדרים חדש מסדרה O, בעל גל-זיזים עליון (OHC), שחלקים ממנו היו ירושה מהסבת מנוע סידרה B (שהיה בעל שסתומים עליונים, OHV) לגרסת OHC מודרנית יותר. הנפחים היו 2.0 ו-1.7 ליטרים (הגודל 1.7 לא היה סטנדרטי ונבע מחסכון בכסף; נעשה שימוש באותה יציקת ראש-מנוע עבור שני הנפחים), ולמרות שהמנועים אכן התאימו יותר עבור תקנות הזיהום ההולכות ומתהדקות, אחרי שבע שנות פיתוח הם הציעו לא הרבה יותר ממה שמנוע סדרה B הישן סיפק. מנועי 2200 ששת הצילינדרים המשיכו ללא שינוי. ככל שהתקדמו השנים, שיווק המכונית נאלץ להיות יותר ויותר יצירתי כדי למכור את הפרינסס, ולנסות להשתמש בפיצ'רים הייחודיים והמראה של המכונית כדי למשוך לקוחות ולגרום להם להרגיש ייחודיות מהמתחרים: זו לא הייתה מכונית בשביל "מר ממוצע"- היית צריך לרצות משהו שהפרינסס הציעה (מרחב, נוחות, סטייל, מותג בריטי) כדי להעדיף אותה על פני קורטינה, ווקסהול קוואליר ויצרנים אחרים. הקושי בשיווקה נותר בעינו, והפרינסס מעולם לא מכרה מספרים גדולים יותר מה- Landcrab. אחרי שבע שנים קיבלה הפרינסס דלת חמישית, יחד עם עיצוב מחודש כמעט לחלוטין (לבד מהגג והדלתות), כמו גם תא נוסעים חדש, והפכה לאוסטין אמבסדור: ושוב הדגש היה על נוחות ומרחב; זה לא היה ישים לנסות ולמכור אותה על כל בסיס אחר. ואמנם, האמבסדור הוסיפה את יתרונות ההאצ'באק וגם תא נוסעים אוורירי יותר (בשל החלונות שנוספו לו במקום קורות C הרחבות), אבל המראה המוצלח של הפרינסס אבד במעבר העיצובי. בשלב זה כבר היינו בשנת 1982- הקורטינה הופרשה לטובת הסיירה, הדור השני של הקוואליר (אופל אסקונה C) מכר יפה והיה מוצלח מאד, ומכוניות כמו קרייזלר\טלבו אלפין, רנו 20 ופולקסוואגן פאסאט היו כולן מבוססות בשוק, וחשפו את האמבסדור כאיטי, חסר אישיות, לא בטוח בגודלו ולא ברור במי הוא צריך להתחרות. התבססותו על מכונית שנולדה בשנת 1975 ולמעשה, ארכאיותו יחסית למתחרים גרמה לשרידות של לא-יותר משנתיים, בין 1982-1984. כארבעים אלף עותקים נמכרו ומעולם לא יוצר אמבסדור עם הגה שמאלי או יוצא אל מחוץ לבריטניה. וכך בא לסופו עוד סיפור עגום על מוצר כושל. בריטיש ליילנד\ אוטין-רובר מעולם לא ייצרו מכונית "אמיצה" שוב, וזה חבל; BL היו במיטבם כשהם ניסו (המיני, ADO16, רובר SD1, טריומף דולומייט ספרינט). בנוסף, כל מה שלא היה מוצלח בפרינסס היה בדיוק החלקים הלא "אמיצים"; המנועים הישנים, תיבות ארבעת ההילוכים, הגודל הכללי המוזר, תצורת ארבע-דלתות בלבד, השיווק הלא-מהוקצע והייצור המרושל. ואסיים כהרגלי, במבחן דרכים אוהד מבית HubNut, שהצליח לארגן פרינסס מול אמבסדור– בערך. פשוט תראו:
  10. ^ מה שאתה אומר שבעצם לאנשים עם ידע כמו שלי אין יותר משמעות, כי ממילא גוגל מוצא את הכל. 😒
  11. נו מה, זה לא הוגן; כל מיני תפלצות מאחורי מסך הברזל...
  12. לא סימקה, והאמת לא כל כך דומה. מאזדה פאמיליה דור שני (1967-1973) שתי דלתות סטיישן (היה גם ארבע): הנה זווית קצת יותר טובה: 960 × 640 כן, אני יודע שיש קורה בתמונה של בוקי, ואין לי הסבר לזה- במקור אלו חלונות הזזה, ואולי מישהו חשב שעדיף לו לקנפג את הרכב כרצונו... מכל שאר הבחינות זה מתאים. וקרדיט לאחי שנעזרתי בו לשם הגילוי.
  13. שוב תודה, למרות שאותי אישית זה מטריף להכנס לפורום ולראות את זה מול העיניים: הקורונה מספיק נוכחי בכל מקום, ואני לא רוצה להכנס לאחד המקומות היחידים שיש לי מפלט מזה, ולראות "סוף העולם" מול העיניים.
×
×
  • Create New...