התחדשתי בתינוקת (ביקורת משתמש מפי אחד שלא רצה ילדים)

[m3x7r3m3]

לפני 21 דקות, oryo כתב:

לצורך העניין לאשתי היו בעיות עם ההנקה, והיא אכלה על זה סרטים שמשהו דפוק בה וכו׳ - וכל הזמן אמרתי לה שזה קשקוש ושהמון עוברות את זה, ואכן ככל שהיא התחילה לפתוח את הנושא עם חברות היא גילתה עוד ועוד מקרים... קיצר תמיכה היקפית זה עניין חשוב, במיוחד בזמנים רגישים.

 

אף אחת לא נולדת עם היכולת באמת להניק, זה משהו שצריך ללמוד.

לצורך העניין אשתי הצליחה להניק אותה, אבל היה נראה לנו שזה לא מספיק מבחינת זמן וחלב, אז מטפלת בתינוקיה שבמלונית לימדה אותה, הייתי לידה, זה אחד הדברים הכי לא טריוויאליים שיש.

 

@SlowRide

קצת שיט שואו, לא מתקרב למה שעבר אצלי.

מה שכן בשיבא לא היו אז חדרי אישפוז פרטיים בכלל, כולם היו 2 יולדות בחדר יחסית בסדר, ברמה ששתי משפחות יכלו לבקר, יש עדיין כמובן בעיית ווליום אבל סביר מעבר לזה, בנוסף כורסא נפתחת לאבא, ואוכל שהוא ממש לא בית מלון, זה לא עכשיו מסעדת שף, אבל יותר מסביר והם אלו שלחצו שאשב לאכול עם אשתי למרות שלא הרגשתי בנוח.

המלונית עלתה לנו סביבות 3000 ומשהו שקל, אבל היינו בה 5 ימים. כולל ארוחות מצוינות, תינוקיה פרטית ואפילו רופא נשים / מיילדות שבא במיוחד לשם.

 

שווה כל שקל.

[Night Driver]

בברזילי מגבילים מבקרים. מי שרצה לבקר בחמולות אז בלובי ולא בחדר.

 

גם בעלים מוגבלים בשעות ביקור (שעות מאוד נרחבות אבל לא בחילה ולא בצהריים) אבל זו קומצ קרקע ואשתי קיבלה מיטה ליד החלון 

[אורי מ.]

רק אני חושב שאין מה לבוא לבקר יולדת בבית חולים?
בן זוג זה ברור ואם יש ילדים נוספים אז גם בסדר, אבל בקטנה.
לגבי כל השאר. תבואו לבקר כשכולם בבית וגם עדיף לא בימים הראשונים, כשמתאקלמים. במיוחד כשמדובר בילד הראשון.

[David32]

לפני 2 שעות, m3x7r3m3 כתב:

אף אחת לא נולדת עם היכולת באמת להניק, זה משהו שצריך ללמוד.

לצורך העניין אשתי הצליחה להניק אותה, אבל היה נראה לנו שזה לא מספיק מבחינת זמן וחלב, אז מטפלת בתינוקיה שבמלונית לימדה אותה, הייתי לידה, זה אחד הדברים הכי לא טריוויאליים שיש.

 

אני רק שאלה. ניגא וואט?

זה לא אמור להיות בערך הדבר הכי בסיסי ואינסטנקטיבי?

[Night Driver]

חמולות זה בכלל לא לעניין.

מקסימום סבים סבתות לביקור קצר.

 

תהו ליולדת לנוח.

[SlowRide]

לפני 3 דקות, David32 כתב:

 

אני רק שאלה. ניגא וואט?

זה לא אמור להיות בערך הדבר הכי בסיסי ואינסטנקטיבי?

ממש לא.

יש הדרכות ויועצות הנקה בבתי חולים.

[Emanuel5]

זה כן בסיסי ודיי אינטואיטיבי,

ולמרות זאת יש הדרכות ויעצות ...

[itaysamurai]

לפני 15 דקות, David32 כתב:

 

אני רק שאלה. ניגא וואט?

זה לא אמור להיות בערך הדבר הכי בסיסי ואינסטנקטיבי?

זה לא הכי בסיסי ואינסטנקטיבי אבל גם לא כמו ש-mx הגזים. לפעמים יש מה ללמד, לפעמים לא וזה גם יכול להשתנות אצל אותה אמא.

[hans]

ממש אבל ממש לא בסיסי ואינטואיטיבי. החלב בכלל לא יוצא בקלות בהתחלה, עד שהיילוד לומד את זה האישה משתגעת ובטוחה שמשהו לא בסדר איתה (כישלון כאימא וכיו"ב) וברגע שהיילוד מצליח לינוק כמו שצריך הוא גורם לכאבי תופת עקב הפרשת הורמונים שגורמים להתכווצות הרחם.

 

ולא, לא חיפשתי את זה בוויקיפדיה, אני שולף את זה באופן טרי מהחוויות שלי ומהחוויות של אשתי בתור אחות פקחית ועתירת ניסיון במחלקת תינוקות. תכל'ס יועצת הנקה בלי תואר רשמי, בינינו.

 

וכמו כל דבר בחיים, יש משרעת.

יש אימהות שאצלן החלב משפריץ והתינוק תופס את העניין בקלות ומרוב אופוריה הן לא שמות לב לכאבים, ויש כאלה ששום דבר אצלם לא עובד גם עם יועצות ההנקה הכי מוצלחות ועם הרצון הכי טוב שבעולם.

 

סתם לדוגמה, אצלי יצא ש-3 ינקו כמו גברים מיוחמים מהיום הראשון, והבת התקשתה והתקשתה והתקשתה עד שעברה לבקבוק עקב משקל חסר. כולם גדלו ולא נוצר שום פער בגדילה בסופו של דבר.

 

[SlowRide]

יש נשים שלא מסוגלות לייצר מספיק חלב לתינוק. זה גנטי.

פעם היו מביאים מיינקת בשביל זה, היום יש תמ"ל.

עריכה אחרונה ב-30 למרץ, 2020 על ידי SlowRide

[m3x7r3m3]

לפני 2 שעות, Night Driver כתב:

בברזילי מגבילים מבקרים. מי שרצה לבקר בחמולות אז בלובי ולא בחדר.

 

גם בעלים מוגבלים בשעות ביקור (שעות מאוד נרחבות אבל לא בחילה ולא בצהריים) אבל זו קומצ קרקע ואשתי קיבלה מיטה ליד החלון 

 

רומנטי משהו לבקר דרך החלון. זרקת אבן כדי שהיא תפתח את החלון?

בשיבא לא הגבילו כמות מבקרים אבל כשנכנסים למחלקת יולדות אומרים לך לנסות להתחשב.

ובאמת לא ראיתי חמולות, אבל במחלקת יולדות היינו פחות מ-24 שעות עד שעברנו למלונית.

 

לפני 1 שעה, אורי מ. כתב:

רק אני חושב שאין מה לבוא לבקר יולדת בבית חולים?
בן זוג זה ברור ואם יש ילדים נוספים אז גם בסדר, אבל בקטנה.
לגבי כל השאר. תבואו לבקר כשכולם בבית וגם עדיף לא בימים הראשונים, כשמתאקלמים. במיוחד כשמדובר בילד הראשון.

 

חחח חשבת שבאים לבקר את היולדת? באים לראות את התינוק החדש, זה מה שמעניין את כולם.

 

לפני כשעה, David32 כתב:

 

אני רק שאלה. ניגא וואט?

זה לא אמור להיות בערך הדבר הכי בסיסי ואינסטנקטיבי?

 

תיאורטית כן. מעשית בלי הדרכה בהנקה ייצא אולי שליש מהחלב שתינוק צריך.

אינסטנקטיבית האמא תרים את התינוק לציצי, הוא יפתח פה ויחפש פטמה, ימצא אותה וימצוץ, אבל כוח השאיבה שלהם לא מספיק כדי להוציא חלב לארוחה.

זו אגב הסיבה שהמון תינוקות נרדמים על הציצי, זה מאוד מעייף אותם.

האמא צריכה לעזור בסוג של סחיטת ציצי כדי שייצא מספיק חלב.

אחרת זה מתכון מהיר לאמא מתוסכלת ותינוק רעב שקם כל שעתיים שלוש לאכול. גם בלילה.

 

לפני כשעה, Emanuel5 כתב:

זה כן בסיסי ודיי אינטואיטיבי,

ולמרות זאת יש הדרכות ויעצות ...

 

לסחוט את הציצי זה אינטואיטיבי?

 

לפני כשעה, itaysamurai כתב:

זה לא הכי בסיסי ואינסטנקטיבי אבל גם לא כמו ש-mx הגזים. לפעמים יש מה ללמד, לפעמים לא וזה גם יכול להשתנות אצל אותה אמא.

 

לא אמרתי שזה לתכנן רקטה של ספייס X כן?

אמרתי שזה ממש לא אינטואיטיבי או טריוויאלי.

זה לא כמו לחבר תקע לשקע נניח, או להכניס מפתח לסוויץ'.

דווקא מבחינת אינסטינקט זה מאוד אינסטנקטיבי.

כאילו יש אצל כולם את האינסטינקט הזה של למצוא פטמה ולמצוץ אותה. פשוט לא באופן יעיל - לא מספיק חלב, אם מתוסכלת וכו'.

 

אגב משאבות חלב טובות לא סתם יונקות את החלב עד דלא יידע כמו מכונה, כי זה גורם לגוף האישה להפסיק לייצר חלב, משאבות טובות שואבות בגלים עולים ויורדים, כמו תינוק, ומפסיקות אחרי רבע שעה - מה שמעודד את הגוף לייצר יותר חלב. כל יום שעובר התינוק צריך יותר חלב.

עריכה אחרונה ב-30 למרץ, 2020 על ידי m3x7r3m3

[oryo]

אנחנו רצינו להניק, לא היתה כאן שאלה בכלל.

ביומ/יים הראשונים יוצא רק ה״כולסטרום״ - שזה לא חלב אלא נוזל סמיך וצהוב שנראה יותר כמו מוגלה מחלב (יאמי!). יוצא מעט מאוד, אבל הוא מפוצץ בויטמינים וברזל כמעט כמו קפטן קראנצ׳ - והקיבה של התינוק בלאו הכי פצפונת כך שזה אמור להספיק.

אז ניסינו להאכיל אותה כך, וזה היה מאוד קשה. היא לא הצליחה ׳להנעל׳, לא משנה כמה ניסינו. מה שלא קלטנו זה שהיא לא אוכלת מספיק, ולכן לאחר יום היא איבדה יותר משקל משצריך - וברגע שקלטנו את זה אז נתנו לה תוספת פורמולה והיא חזרה לגרף התקין.

 

משם המשכנו לנסות, עשינו האכלה משולשת, הלכנו ל3 יועצות הנקה שונות, ראינו אינספור סרטוני יוטיוב ... לא הסתדר. לא משנה כמה ניסינו.

כאמור - האישה התחילה לאכול סרטים שמשהו בה לא בסדר, ולאחר שיחה עם עוד ועוד חברות התחילה לחלחל לה התובנה שהנקה זה לא הכל פרחים וחדי קרן שמפליצים קשת בענן... זה יותר מסובך מזה. יש כאלו שזה מסתדר להן מיד, אחרות לא יסתדרו בכלל. אני ראיתי את אשתי מנסה, היא נתנה 110%, לא ויתרה בקלות, לא התעצבנה או משהו בסגנון - אבל לא הסתדר. מתישהו הבנו שזה מאבק אבוד ועברנו לשאיבה.

 

מהרגע שעשינו זאת, ה״יחסים״ של הילדה ואשתי נהיו יותר טובים מידית - ההנקה עברה מהליך מעייף ומתסכל (לשני הצדדים) למה שזה אמור להיות: קבלת אוכל. אשתי צריכה להתמודד עם השאיבות, שזה אתגר לא קטן בפני עצמו, אבל הילדה אוכלת וגדלה כמו שצריך. 

 

אני חולק את זה בשביל שהורים לעתיד ידעו: זה חשוב להתעקש - אבל גם צריך לדעת מתי ואיפה לוותר. וכמו שנרשם כאן, אני באמת מאמין שהכי חשוב להקשיב לאינטואיציה שלכם - לא באופן בלעדי כמובן, אבל גם לא לבטל אותה כליל כי אתם חסרי נסיון.

 

עוד סיפור אחד ודי - כל האחיות אמרו לנו את אותו דבר: תינוק מאכילים כל 3 שעות, פק״ל. 8 האכלות ביום, פק״ל.

אז עשינו את זה לפי הספר בהתחלה, אבל בהינתן האכלה משולשת (האכלה -- בקבוק -- שאיבה) יוצא שכל הסייקל לוקח שעה וחצי בערך, שעה כשאני מאכיל בשביל למקבל את התהליך. זה בעצם אומר שאנחנו מאפשרים לאמא ולבת לישון סד״ג של שעה וחצי (ומטה) בין לבין. 

שמנו לב שכשאנחנו מעירים את הילדה לאכול, היא אוכלת פחות טוב: היא מצוברחת, עצבנית, וכמובן שגם לאישה זה מאוד קשה.

החלטנו להקשיב לתחושת הבטן שלנו ולהפסיק להעיר אותה בכח, לאפשר to self regulate herself. זה הרגיש לנו יותר נכון, ועובדתית הילדה נהייתה פחות עצבנית, ועדיין עלתה במשקל בדיוק כפי שצריך.

כשסיפרנו על זה ליועצת הנקה, היא התפחלצה. מבחינה יש הוראות הפעלה, והיא נכנסה ללופ אינסופי כזה של ״אבל ככה צריך״ ולא הצליחה להקשיב לארגומנטים שלנו כנגד הסיפור. אשתי מנסה להסביר לה שאנחנו לא רוצחים את התינוקת, והיא בשלה... אני הפעלתי את אותו מנגנון שאני מפעיל במקומות אחרים (תדון בעניין, כשאתה מזהה שאתה מדבר לקיר שלא חולק איתך מידע חדש אלא רק חוזר על אותו ארגומנט שוב ושוב - תסנן ודפדף הלאה), אבל אני חושב שלאשתי זה נגע באיזו נקודה רגישה או משהו, אנאערף, המשיכה להתווכח עם טחנת רוח.

 

כל זה בשביל לומר - אני חושב שקודם כל ולפני הכל, צריך ללמוד, להיות מיודע, ולהקשיב להוראות. עם זאת, לדעת להפעיל שיקול דעת, לא להתבייש לשאול שאלות, וכמובן תמיד לוודא שמה שעושים נתמך ע״י הדאטה (אם, לצורך העניין, הילדה היתה מאבדת משקל - אז כן עצבנית לא עצבנית היא היתה מתעוררת כל 3 שעות ואוכלת עד שהסיפור מתנרמל).

הבעיה שרעיונות מורכבים קצת קשה להעביר לכתב, אז מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.

[m3x7r3m3]

לפני 21 דקות, oryo כתב:

ביומ/יים הראשונים יוצא רק ה״כולסטרום״ - שזה לא חלב אלא נוזל סמיך וצהוב שנראה יותר כמו מוגלה מחלב (יאמי!). יוצא מעט מאוד, אבל הוא מפוצץ בויטמינים וברזל כמעט כמו קפטן קראנצ׳ - והקיבה של התינוק בלאו הכי פצפונת כך שזה אמור להספיק.

 

הוא לפעמים יוצא גם שלושה ו-4 ימים, אחרי זה יש יום או יומיים שיוצא חלב עם קצת קולסטרום ואז רק חלב.

והקטע שזה עוד יותר דופק לאמהות את המוח, כי יומיים שלוה הכל נראה בסדר, ההנקה עובדת, ואז פתאום "משהו משתבש", כי ההנקה האינסטינקטיבית היא לא סקלבילית, היא עובדת לכמויות קטנות ולא גדולות.

 

לפני 21 דקות, oryo כתב:

האישה התחילה לאכול סרטים שמשהו בה לא בסדר, ולאחר שיחה עם עוד ועוד חברות התחילה לחלחל לה התובנה שהנקה זה לא הכל פרחים וחדי קרן שמפליצים קשת בענן... זה יותר מסובך מזה. יש כאלו שזה מסתדר להן מיד, אחרות לא יסתדרו בכלל.

 

יותר גרוע, יש כאלה שעם ילד אחד יילך ועם אחר לא, וזה עוד יותר מוסיף לדפיקת מוח שגם ככה הולכת שם ולתחושת אשם.

 

לפני 21 דקות, oryo כתב:

עוד סיפור אחד ודי - כל האחיות אמרו לנו את אותו דבר: תינוק מאכילים כל 3 שעות, פק״ל. 8 האכלות ביום, פק״ל.

 

זה גם ה- By the book שקיבלנו במחלקת יולדות, בתינוקיה במלונית דברו אחרת, צריך לחוש את התינוק, אם הוא קם בוכה ועברו 3 שעות לפחות - תנו לו לאכול, אם לא קם לאכול אל תעירו, זה מעצבן אותם, מתיש אותן, ותינוק מותש ועייף לא יונק טוב, לא מבקבוק ובטח לא מציצי.

כמובן הכל במידה - אם עברו 6 שעות להעיר לאכול.

 

עוד עצה מניסיון מר - אם יש חשש לצהבת או שהבילירובין ממשיך לעלות - תאכילו הרבה, זה מעודד קקי - וקקי זה הדרך הכי מהירה וטובה לגוף להפריש בילירובין החוצה.

 

@SlowRide

כמעט שכחתי - תזכור ותיקח בחשבון - אחרי לידה 12 שעות במחלקת יולדות, אחרי לידת מכשירים 24 שעות, ואחרי ניתוח קיסרי 48 שעות, כל זה לפחות, עד שמקבלים שיחרור ממחלקת יולדות לעבור למלונית.

עריכה אחרונה ב-30 למרץ, 2020 על ידי m3x7r3m3

[Derish]

לפני 3 שעות, David32 כתב:

 

אני רק שאלה. ניגא וואט? זה לא אמור להיות בערך הדבר הכי בסיסי ואינסטנקטיבי?

 

 

מסתבר שלא, וזה אחד הטיעונים הקבועים של נשים אל-הוריות: 'אם ללדת זה טבעי, אז איך זה שאנחנו המין היחיד שדורש מיילדות ויועצות הנקה?'

 

 

בתאריך 29.3.2020 בשעה 10:18, dj_dani כתב:

 

מה שאני מוצא הכי מטריד בכל עניין הילדים זה העובדה שמביאים אותם לעולם, אבל מעוניינים לשהות במחיצתם כמה שפחות זמן, ראה משבר קורונה או חופש גדול, נחשבים כסבל להורים.

 

 

אני חושב שזה תלוי מאד בהורים הספציפיים, ואסתפק באמירה הכללית הזאת כדי לא להסיט את הדיון ממסלולו.

 

 

לפני 1 שעה, oryo כתב:

 

אני חולק את זה בשביל שהורים לעתיד ידעו: זה חשוב להתעקש - אבל גם צריך לדעת מתי ואיפה לוותר. וכמו שנרשם כאן, אני באמת מאמין שהכי חשוב להקשיב לאינטואיציה שלכם - לא באופן בלעדי כמובן, אבל גם לא לבטל אותה כליל כי אתם חסרי נסיון.

 

החלטנו להקשיב לתחושת הבטן שלנו ולהפסיק להעיר אותה בכח, לאפשר to self regulate herself. זה הרגיש לנו יותר נכון, ועובדתית הילדה נהייתה פחות עצבנית, ועדיין עלתה במשקל בדיוק כפי שצריך.

כשסיפרנו על זה ליועצת הנקה, היא התפחלצה. מבחינה יש הוראות הפעלה, והיא נכנסה ללופ אינסופי כזה של ״אבל ככה צריך״ ולא הצליחה להקשיב לארגומנטים שלנו כנגד הסיפור.

 

 

המשפטים שכתבת פה הם כללים לחיים ונוגעים בנקודה רחבה יותר של בטחון עצמי וחשיבה עצמאית. הייתי רוצה לחיות בחברה שבה זה הנורמה, או לפחות במקום שבו לא צריך להצניע אמירות כאלה מתוך ההבנה שזה תמיד יזכה אותך במבטים עקומים, לא רק בהקשר של גידול ילדים. מקווה שבמקום מושבכם הנוכחי זה המצב, כי אם לא אז הפילוסופיה שלכם תהיה מתכון להרבה חיכוכים מיותרים בעתיד, כשהילדה תלך לביה"ס ותצטרך להשתלב במסגרות חברתיות עם נציגי האוכלוסיה הכללית. זו אחת הסיבות שבאופן אישי גיבשתי עמדה חד-משמעית נגד ילדים ולא סתם 'על הגדר', כי החיים מספיק קשים כשאתה בעצמך כזה מיוחד, אז עוד לזרוק ילד למים העמוקים והסוערים האלה...

 

בכלל, הרבה דברים שאתה כותב מזכירים לי שיחות שהיו לי עם @yohai71 , עוד אחד מהפריקים האלה שחושבים אחרת. 😄

 

עריכה אחרונה ב-30 למרץ, 2020 על ידי Derish

[pooh-bear]

מזל טוב! הילדה נראית ממש מתוקה (טוב, זה התפקיד שלה), ומשמח לשמוע שהכל עובר לכם יחסית חלק.

החלק שהכי הדהים אותי היה ההתפתחות האקספוננציאלית (קורונה, מישהו?) - בחודשים הראשונים שהם רק אוכלים וישנים (ומחרבנים) היתה לי תחושה שאין שום סיכוי שאי פעם בקצב הזה היא תצליח ללכת, והנה, היום אנחנו כבר בכפל ארוך וחוק הפילוג (וכן, היא הולכת). איך הזמן רץ...

 

בתאריך 29.3.2020 בשעה 11:18, dj_dani כתב:

כמישהו שלא צופה בעתידו הקרוב או בעתידו בכלל להעמיד צאצאים, יש לי תהייה עבורכם...

מה שאני מוצא הכי מטריד בכל עניין הילדים זה העובדה שמביאים אותם לעולם, אבל מעוניינים לשהות במחיצתם כמה שפחות זמן, ראה משבר קורונה או חופש גדול, נחשבים כסבל להורים,  סוג של "איך לעזאזל מתמודדים עם הילד שהבאתי לעולם במשרה מלאה? הבטיחו לנו שבבוקר הוא בגן בצהריים בצהרון ובערב אצל הסבתא"

דבר ראשון, זה נשמע קצת שיפוטי, ונורא קשה לשפוט את החוויה עד שלא עברת אותה.

חוץ מזה, זה כמובן תלוי ילד והורים. יש ילדים נוחים שישנים בלילה, אוכלים הכל, ומקשיבים למה שמבקשים מהם ויש כאלה... שלא. ילד קשה יכול לנוע על הטווח שבין מבצע ממוצע בעזה למלחמת עולם. תכפיל ב-3, תוסיף לזה לחץ כלכלי, עומס בעבודה, פקקים, פוליטיקה, בי"ס, זוגיות ומשפחה מורחבת, תטבל בהבנה שזה לא הולך להגמר עד שהאחרון לא מגיע ללשכת גיוס (או אפילו אח"כ, עם קצת פחות מזל) ואז אתה תהיה כבר זקן מדי (ומרושש מדי) לעשות מה שבא לך, ותקבל את מה שתיארת. כמובן שעדיף להיות צעיר בריא ועשיר, כרגיל, אבל לא לכולם זה מצליח.