גיבוב טקסני

[Night Driver]

תמיד בסוף מאשימים את מהגרי העבודה.

 

מזל שהמקבילה האמריקאית של מירי רגב לא שמעה על זה.

[flytomars]

לפני שעתיים, Nakamichi כתב:

אור אני מצטער לא הבנתי לגמרי בדיוק מה קרה.

אתה יכול להסביר שוב, רק בקטע של הנזילה המקורית - 

מה קרה. למה זה לא אותר בהתחלה ומה בסוף היה הפתרון (אני מבין שהעברת צנרת חדשה - אבל למה בצורה שאינה סטנדרטית?)

 

 

 

 

 

כן גם לי זה הרגיש כמו הפרק האחרון של לוסט, הררים של מילים ואז כשמגיעים לפואנטה פתאום אין הסבר?

[oryo]

אמ;לק לסיפור: 

יש נזילה, מסתבר שקו מים תת קרקעי מנחושת דולף, חתכתי את הקו בנקודות הכניסה/יציאה (אלו שנמצאות מעל הקרקע), העברתי צנרת חדשה ממקום אחר (במקום לחפור את כל הקו המקורי, להכנס ממקום נגיש יותר שכבר היה חפור בעקבות פעולת איתור הצינור). 

 

תכננתי את המערכת החדשה כך שניתן להחליף אותה בעתיד ללא פתיחת הרצפה. 

על הדרך החלפתי את כל שאר הצנרת בבית (אותו סיפור של חיתוך הקווים בקרקע, מעקף דרך הקירות). 

על הדרך בניתי "חנוכייה" בשביל שפעם הבאה שיש נזילה אני מאתר אותה דרך סגירת קווים תוך דקה, ואז מתקן אותה תוך יומיים בלי לחפור ברצפה. 

 

ההשוואה ללוסט - מזעזעת ולא במקום, פעם הבאה תשקול לעבור שלבי החמרה, נניח תתחיל בנאצי ואם אני ממשיך להיות מניאק תעלה הילוך ותגיע לרמות האלו. לא יפה ככה 😭😭

[SlowRide]

[oryo]

דיברתי אתמול עם אמא שלי, מספרת בדמעות שהיא בדכאון - אחותי אמרה לה שהסיכוי שהיא תחזור לישראל בשנים הקרובות שואף לאפס. בפועל לי זה די ברור שהיא לא תחזור נקודה, בישראל לא מצאה את עצמה, בישראל עבדה במסעדה ועשתה תואר במדעי השקר, כעת היא פורחת עם מס׳ מיזמים עסקיים במקביל (אחד מהם איתי- העורכת המהממת שלי, גאה בה מאוד). 

 

יצא שמתוך שלושה ילדים, אחד בארה״ב, שניה בדרום אמריקה, שלישי עדיין בישראל אבל בעיקר מחוסר ברירה - השאיפה אינה להשאר שם. נכדים יש רק אצלנו.
כעת אני ממתין לאזרחות שלי (עוד שנתיים למנאייק), שתגיע די במקביל לפרישה של ההורים, ומקווה שאצליח לסייע להם: כשמקבלים אזרחות בארה״ב, קל מאוד להנפיק תושבות קבע - גרין כארד - להורים. כבר הכנתי את הקרקע ורכשתי בית שנמצא 10 דק׳ ממני + סמוך לגן שעשועים, סחבק חושב קדימה. 

 

זכיתי בהורים רציונליים שמבינים שטובת הנכדים עולה על טובת כולנו, בביקור האחרון שלו בארה״ב אבא שלי אמר לי ״שלא תעיז לחזור לישראל, אין לך מה לחפש שם״, משפט סופר עצוב לשמוע מאבא שלך כשברור לך שכל מה שהוא רוצה זה שתגור במרחק נסיעה ממנו.

 

אבל בשורה התחתונה המצב לא פשוט, כי או שהם יבצעו רילוקיישן בגיל מאוחר (דרעק), או שיגורו במרחק טיסה מהאנשים שהם הכי אוהבים בעולם (גם דרעק). בין הבחירות, לנכדים הרחוקים, לילדה שמשתקעת במקום אחר - הם בהחלט מיואשים מהסיטואציה, ובצדק. הם עשו הכל נכון, אבל הסביבה היא הסביבה והמציאות היא המציאות.

 

מבאס.

**

 

בנימה חיובית יותר -

 

שבוע שעבר הייתי מרותק למיטה עקב גב תפוס, הגעתי לגיל הזה בו אתה עושה סקוואט והגוף מורד, אין פלא שהתחלתי לשתות סודה. איכס.

בסופ״ש מקבל טלפון מחבר - בא לך לצאת לסיבוב כל עוד עדיין אפשר?

יאללה, קצת ספונטניות.

 

עולים על מדים ומתניעים, הוא על הדיוק (ktm duke 390) ואני על הדוק (ducati monster 1200). רכשנו בעבר מערכת של סנה שמאפשרת ״ווקי טוקי״, אביזר חובה למי שיוצא לטיולי אופנועים כי אפשר לקשקש כל הדרך בסבבה.

אני לא יודע להסביר מה כ״כ כיף בזה, אבל יש משהו משחרר ברכיבה. תרפיוטי כמעט.

בכבישים בראשון בצהריים אין יותר מדי מכוניות, אז אפשר לרכב באיזה קצב שמתחשק. שנינו כבר זקנים ולכן לא מתחרעים, אבל מדי פעם לסחוט מצערת בהילוך שלישי גורם לשאיבת מעיים וחיוכים מטומטמים.

עצרנו לקפה ב Marble Falls, עיירה כלשהי שנמצאת בסמיכות לנהר קולורדו. לפני שאנחנו מתקדמים לקראת חזרה הביתה, רכבנו לאזור הנהר לנק׳ יפה - פארק שומם עם איזה 3 אנשים בלחץ.

כמו ישראלים טובים עלינו על המדרכה בשביל לצלם כמה תמונות:

 

היינו שם פחות מחמש דקות, בלי להגזים, ומשטרה מגיעה. בחיים שלי לא ראיתי כזו יעילות...

השוטר עוצר אותנו, על מדים אנחנו נראים כמו שני ילדים על אופנועי ספורט, לא נק׳ פתיחה טובה. לשמחתי החבר הוא גם לבן וגם עם משקפיים, השוטר שעוד רגע שאל אם צריך להתקשר להורים שלנו - הצטנן בזריזות שהבין שהוא מדבר עם שני אנשים בוגרים עם קצת יותר מדי שובבות עבור העיירה הקטנה. שחרר אותנו בסבבה וביקש שלא ניסע עם אופנועים על מדרכות - 

צודק.

 

בחזור לקחנו עיקוף דרך כביש מפותל שהיה בבירור הhighlight של הטיול, בנקודה מסוימת עצרתי והעמדתי פנים שאני רוכב על הדו״ש ולא על המפלצתול - ויצאה תמונה שממש אהבתי:

[פינדר]

גיסי החליט שהוא יגור באמריקה עוד לפני שהתגייס. בזמן השירות שלו הוא מילא גרין קארד לוטרי לכל בני המשפחה ואחד מהם עלה בגורל כבר בפעם הראשונה.

הוא ארגן את כל התהליך ולקח איתו לשם את ההורים, האחים, הסבתא, חבר ילדות וגם את אחותי שכבר הייתה חברה שלו מהצבא.

היה להם לא קל ואפילו קשה. אבא שלו היה סאל במיל ומנהל חטיבת ביניים. מצא את עצמו צובע רהיטים בשכר מינימום.

אבל היום הם שם כולם, עם הילדים והנכדים.

יצא לי פעם לפגוש את אבא שלך. איש נחמד מאוד. תביא את ההורים אליך, קרוב לנכדים. זה לא חייב להיות מעבר קבוע. עם גרין קארד הם יכולים לחלק את הזמן בין ישראל לאמריקה, אם הם רוצים. יש לי דוד בקליפורניה שעכשיו בגיל 80 כמעט, מבלה חצי שנה בארץ וחצי שנה שם. אפשר להנות מכל העולמות.

[oryo]

לפני 53 דקות, פינדר כתב:

יצא לי פעם לפגוש את אבא שלך. איש נחמד מאוד.

wait, what 😳

(הוא באמת חמוד)

 

לפני 53 דקות, פינדר כתב:

תביא את ההורים אליך, קרוב לנכדים. זה לא חייב להיות מעבר קבוע. עם גרין קארד הם יכולים לחלק את הזמן בין ישראל לאמריקה, אם הם רוצים.

זה אכן התכנון, בגדול. זו גם אסטרטגיית הטמעות הרבה יותר נוחה, במקום לעשות git commit הם יכולים לעשות git branch (נישתי מדי??)

[לירון .ה.]

לפני שעה, oryo כתב:

דיברתי אתמול עם אמא שלי, מספרת בדמעות שהיא בדכאון - אחותי אמרה לה שהסיכוי שהיא תחזור לישראל בשנים הקרובות שואף לאפס. בפועל לי זה די ברור שהיא לא תחזור נקודה, בישראל לא מצאה את עצמה, בישראל עבדה במסעדה ועשתה תואר במדעי השקר, כעת היא פורחת עם מס׳ מיזמים עסקיים במקביל (אחד מהם איתי- העורכת המהממת שלי, גאה בה מאוד). 

 

יצא שמתוך שלושה ילדים, אחד בארה״ב, שניה בדרום אמריקה, שלישי עדיין בישראל אבל בעיקר מחוסר ברירה - השאיפה אינה להשאר שם. נכדים יש רק אצלנו.
כעת אני ממתין לאזרחות שלי (עוד שנתיים למנאייק), שתגיע די במקביל לפרישה של ההורים, ומקווה שאצליח לסייע להם: כשמקבלים אזרחות בארה״ב, קל מאוד להנפיק תושבות קבע - גרין כארד - להורים. כבר הכנתי את הקרקע ורכשתי בית שנמצא 10 דק׳ ממני + סמוך לגן שעשועים, סחבק חושב קדימה. 

 

זכיתי בהורים רציונליים שמבינים שטובת הנכדים עולה על טובת כולנו, בביקור האחרון שלו בארה״ב אבא שלי אמר לי ״שלא תעיז לחזור לישראל, אין לך מה לחפש שם״, משפט סופר עצוב לשמוע מאבא שלך כשברור לך שכל מה שהוא רוצה זה שתגור במרחק נסיעה ממנו.

 

אבל בשורה התחתונה המצב לא פשוט, כי או שהם יבצעו רילוקיישן בגיל מאוחר (דרעק), או שיגורו במרחק טיסה מהאנשים שהם הכי אוהבים בעולם (גם דרעק). בין הבחירות, לנכדים הרחוקים, לילדה שמשתקעת במקום אחר - הם בהחלט מיואשים מהסיטואציה, ובצדק. הם עשו הכל נכון, אבל הסביבה היא הסביבה והמציאות היא המציאות.

 

מבאס.

**

 

בנימה חיובית יותר -

 

שבוע שעבר הייתי מרותק למיטה עקב גב תפוס, הגעתי לגיל הזה בו אתה עושה סקוואט והגוף מורד, אין פלא שהתחלתי לשתות סודה. איכס.

בסופ״ש מקבל טלפון מחבר - בא לך לצאת לסיבוב כל עוד עדיין אפשר?

יאללה, קצת ספונטניות.

 

עולים על מדים ומתניעים, הוא על הדיוק (ktm duke 390) ואני על הדוק (ducati monster 1200). רכשנו בעבר מערכת של סנה שמאפשרת ״ווקי טוקי״, אביזר חובה למי שיוצא לטיולי אופנועים כי אפשר לקשקש כל הדרך בסבבה.

אני לא יודע להסביר מה כ״כ כיף בזה, אבל יש משהו משחרר ברכיבה. תרפיוטי כמעט.

בכבישים בראשון בצהריים אין יותר מדי מכוניות, אז אפשר לרכב באיזה קצב שמתחשק. שנינו כבר זקנים ולכן לא מתחרעים, אבל מדי פעם לסחוט מצערת בהילוך שלישי גורם לשאיבת מעיים וחיוכים מטומטמים.

עצרנו לקפה ב Marble Falls, עיירה כלשהי שנמצאת בסמיכות לנהר קולורדו. לפני שאנחנו מתקדמים לקראת חזרה הביתה, רכבנו לאזור הנהר לנק׳ יפה - פארק שומם עם איזה 3 אנשים בלחץ.

כמו ישראלים טובים עלינו על המדרכה בשביל לצלם כמה תמונות:

 

היינו שם פחות מחמש דקות, בלי להגזים, ומשטרה מגיעה. בחיים שלי לא ראיתי כזו יעילות...

השוטר עוצר אותנו, על מדים אנחנו נראים כמו שני ילדים על אופנועי ספורט, לא נק׳ פתיחה טובה. לשמחתי החבר הוא גם לבן וגם עם משקפיים, השוטר שעוד רגע שאל אם צריך להתקשר להורים שלנו - הצטנן בזריזות שהבין שהוא מדבר עם שני אנשים בוגרים עם קצת יותר מדי שובבות עבור העיירה הקטנה. שחרר אותנו בסבבה וביקש שלא ניסע עם אופנועים על מדרכות - 

צודק.

 

בחזור לקחנו עיקוף דרך כביש מפותל שהיה בבירור הhighlight של הטיול, בנקודה מסוימת עצרתי והעמדתי פנים שאני רוכב על הדו״ש ולא על המפלצתול - ויצאה תמונה שממש אהבתי:

השני בני דודים שלי, שכבר גרים למעלה מ 20 שנה בארצות הברית, והילדים שלהם נולדו שם, אמא שלהם(דודתי), יש לה כבר גרין קארד, והיא מחלקת את הזמן בין שם לדירה שלה בתל אביב. ילד אחד גר בניו יורק, והשני בווגס. אני זוכר שהנכדים היו קטנים, היא הייתה לפחות 8 חודשיים בשנה שם, בתור הביביסטר, עזרה להורים שעבדו הרבה.

אבל היא לא מוכנה לעשות את המעבר, הילד הקטן, שהוא בן 43, נשאר בתל אביב ולא רוצה לעבור, וגם לא נשואי ואין ילדים.

אם גם הוא היה שם, לא בטוח שהיא הייתה חוזרת לארץ.

ומצד שני אנחנו 4 ילדים, וכולם פה.

אני הייתי 5 שנים בנורווגיה, ועוד מדינות

אח שלי היה 6 שנים בניו יורק וחזר.

עכשיו נשואי וגר בצפון תל אביב בדירה שלהם, המשפחה של אשתו גם היו בארצות הברית וחזרו.

אחות שלי נשואה לבן שפיים ועכשיו סיימו לבנות את הבית קרקע עם הדשא, 15 דקות מתל אביב. הבעל הוא חוקר באיכילוב.

אחות שלי גרה בתל אביב עם הבעל לעתיד, ולא חושבים על מקום אחר.

ואני בעל בית גם בכרכור.

אבא חקלאי, גדלנו בקיבוץ.

בדיוק בשבת סיימתי טיול בשדות העמק, קצת אדמה על הידיים.

 

הכי מצחיק שציינת שהחבר גם לבן, מזל באמת שאתם לא כהי עור, אחרת מי יודע מה היה קורא עם השוטרים שם באמריקה.

ושרשמת כמו ישראלי טוב עליתם על המדרכה לצלם. מה שפה מפריע, שם זה בסדר?

וגם לקחת חבר ישראלי.

קיצר תחזור לפה חחח

 

עריכה אחרונה ב-13 לנובמבר, 2022 על ידי לירון .ה.

[Gosser1860]

לפני שעתיים, oryo כתב:

במקום לעשות git commit הם יכולים לעשות git branch

פפפףף, בהצלחה עם הקונפליקטים בgit merge. הכי פשוט שאתה תעשה להם git pull --rebase ושלום על ישראל.

[Tair]

לפני 3 שעות, oryo כתב:

דיברתי אתמול עם אמא שלי, מספרת בדמעות שהיא בדכאון - אחותי אמרה לה שהסיכוי שהיא תחזור לישראל בשנים הקרובות שואף לאפס. בפועל לי זה די ברור שהיא לא תחזור נקודה, בישראל לא מצאה את עצמה, בישראל עבדה במסעדה ועשתה תואר במדעי השקר, כעת היא פורחת עם מס׳ מיזמים עסקיים במקביל (אחד מהם איתי- העורכת המהממת שלי, גאה בה מאוד). 

 

יצא שמתוך שלושה ילדים, אחד בארה״ב, שניה בדרום אמריקה, שלישי עדיין בישראל אבל בעיקר מחוסר ברירה - השאיפה אינה להשאר שם. נכדים יש רק אצלנו.
כעת אני ממתין לאזרחות שלי (עוד שנתיים למנאייק), שתגיע די במקביל לפרישה של ההורים, ומקווה שאצליח לסייע להם: כשמקבלים אזרחות בארה״ב, קל מאוד להנפיק תושבות קבע - גרין כארד - להורים. כבר הכנתי את הקרקע ורכשתי בית שנמצא 10 דק׳ ממני + סמוך לגן שעשועים, סחבק חושב קדימה. 

 

ממש מבין אותך,

ההורים שלי בישראל, אחותי החורגת ומשפחתה בטקסס, אנחנו בפנסילבניה, ואחות נוספת בישראל, אין מצב שתעזוב את ישראל.

נכדים יש בכל מיקום, הרוב באמריקה 💪.

בינתיים ההורים מגיעים לפה פעמיים בשנה לחודש פלוס מינוס, וזה אף פעם לא מספיק, במיוחד שעבור אמא שלי אני הבן היחיד שלה + נכדים לא חורגים היחידים.

כולנו אזרחים פה, והאופציה היחידה שהגענו אליה היא כמו שאמרת, להוציא להם גרין קארד, שיחלקו את זמנם בין ישראל-אמריקה חצי חצי.

כמובן שלא יהיה להם שום צורך להוציא כסף על דיור פה, אנחנו כנראה נתחיל בתהליך מתישהו בשנה-שנתיים הקרובות, תלוי מתי אמא תחליט לצאת לפנסיה 🤷‍♂️

[כוכב השחר]

כמי שסובל סבל רב מאוד בטיסה מארה"ב לישראל (ועוד יש לי ישירה) אני לא רואה איך אני עושה את זה לאמא שלי... ככל הנראה אמשיך במתכונת של לבקר בישראל מדי פעם.

הבעיה הגדולה שאני גם בעצמי סובל בישראל בכל ביקור - ואז יוצא שהביקורים נהיים קצרים יותר ולעיתים רחוקות יותר.

מניח שבסופו של דבר יצטרך להיות איזה שיוויון בנטל והיא תצטרך גם להגיע לפה מדי פעם.

[לירון .ה.]

באמת חייב להבין במה אתה סובל פה בביקור?

הרי זה רק ביקור, ואתה חוזר לבית שלך באמריקה.

כשגרתי בחול הייתי מגיע פעם בשנה ל 3 שבועות לארץ, האמת נהנייתי מכל רגע, אולי בגלל שאני קיבוצניק? 

אבל גם היה לי נעים לקבל את השוני פה, דברים ששם לא היה לי, לא מדבר רק על הרעים.

אז שואל בכמת מה הסבל כל כך בביקור?

[כוכב השחר]

לפני 8 דקות, לירון .ה. כתב:

באמת חייב להבין במה אתה סובל פה בביקור?

הרי זה רק ביקור, ואתה חוזר לבית שלך באמריקה.

כשגרתי בחול הייתי מגיע פעם בשנה ל 3 שבועות לארץ, האמת נהנייתי מכל רגע, אולי בגלל שאני קיבוצניק? 

אבל גם היה לי נעים לקבל את השוני פה, דברים ששם לא היה לי, לא מדבר רק על הרעים.

אז שואל בכמת מה הסבל כל כך בביקור?

ממה לא? יש מלא אבק בכל מקום, מהשניה שאני יוצא מהדלתות של התנבג ועד השניה שאני נכנס בחזרה אני שומע צפצופים בכל מקום, כל הזמן.

כל יציאה לכבישי ישראל כנהג היא באווירת מלחמה. אם לקחתי מונית הנהג לא מפסיק לאכול לי את הראש, לשאול שאלות, ולהטיף לי על זה שאני עוכר ישראל כי ירדתי מהארץ.

כל עמידה בתור אתה צריך להיות דרוך שלא ינסו לעקוף אותך - כי מנסים, כל הזמן. 

ספציפית בביקור האחרון שלי המזג אוויר היה קיצוני ביותר - היו שבועיים של חורף משוגע, סופות, גשם ללא הפסקה, ואז שבועיים של שרב של 30 מעלות.

פקוק. כל הזמן. בכל מקום.

 

כן, פגשתי את כל המשפחה וכל החברים אחרי יותר משנה, וזה היה נחמד מאוד, אבל כל הבין לבין היה בלתי נסבל.

[לירון .ה.]

איפה את גר בארצות הברית?

כשגרתי בניו יורק

כל יום במנהטן, לא יכולתי לעבור ברחוב מרוב דחק, הציפצופים מהמוניות הצהובות לא הפסיקו, הנהגים שם שיגעו אותי חחח

נהגו כמו מטורפים, אוטובוס שיפשף את כל הצד של החבר שלי, והאוטובוס אפילו לא עצר!

בקיץ לא נשמתי שם, מרוב לחות, במיוחד ברכבת התחתית.

בדלאס גרתי חודש, וכל יום קמתי לחמסין עם הזהרת שיטפון. ופקקים לא נגמרים.

אבל אמריקה ענקית אז יש הרבה אפשרויות שפה אין מסכים.

 

[hans]

לפני שעתיים, Morningstar כתב:

ממה לא? יש מלא אבק בכל מקום, מהשניה שאני יוצא מהדלתות של התנבג ועד השניה שאני נכנס בחזרה אני שומע צפצופים בכל מקום, כל הזמן.

כל יציאה לכבישי ישראל כנהג היא באווירת מלחמה. אם לקחתי מונית הנהג לא מפסיק לאכול לי את הראש, לשאול שאלות, ולהטיף לי על זה שאני עוכר ישראל כי ירדתי מהארץ.

כל עמידה בתור אתה צריך להיות דרוך שלא ינסו לעקוף אותך - כי מנסים, כל הזמן. 

ספציפית בביקור האחרון שלי המזג אוויר היה קיצוני ביותר - היו שבועיים של חורף משוגע, סופות, גשם ללא הפסקה, ואז שבועיים של שרב של 30 מעלות.

פקוק. כל הזמן. בכל מקום.

תעשה סוויץ' ותדמיין שאתה באיזה טרק בהודו. ברצינות. זה נראה כאילו באת מוכן ודרוך להילחץ ולסבול מכל דבר, בלי קשר לישראל.

צפצופים? חבוש אוזניות.

תמיד אפשר לנווט שיחות עם נהג מונית למקום שמעניין אותך (או לחפור בפלאפון)

ולגבי תורים - למשוך כתפיים ולתת ללחוצים לעבור.

אתה בחופש, לא?