כשמשפחה של אחד מבני הזוג דוברת שפה שהשני לא מבין, מה עושים?

[GABIUBOGI]

אהלן,

 

מחפש הארות לסיטואציה שאני נמצא בא, מתחתן בעוד חודש עם בת הזוג שלי מזה 3 שנים, מאוהבים ברמות, גרים ביחד שנתיים וחצי, הכל זורם מושלם.

 

הבעיה היחידה אצלנו היא המשפחות, אני בן לעולים מאוקראינה (32 שנה בארץ) והיא בת למקומיים.

לא משנה כמה אני מנסה אני לא מצליח להחזיק שיח בסביבת המשפחה של יותר מ5 דק מבלי שיתחילו לעבור לרוסית. כל פעם מעיר,מעיר,מעיר. בסוף נכנא וגם מדבר רוסית.

כל זה יוצר מן הסתם אצל בת הזוג תחושה של חוסר שייכות, ריחוק, אי הבנה.

כרגע אני במצב שאני צריך ממש על גבול הלהתחנן שהיא תגיע למשפחה שלי, לרוב זה נגמר בדמעות שאני לא מרגישה שייכת ולא מקבלים אותי למשפחה. 

מצד שני יש את המשפחה שלה, שאני בן בית שם, אח שלה הפך לחבר טוב שלי, אני מעורב בהכל מהכל.

אבל נוצרת אצלי תחושת תסכול שאני נותן 100% מעצמי בכל מה שקשור למשפחה שלה והיא משקיעה בחזרה 10% בלחץ. מה שיוצר אצלי עכשיו ריחוק ורצון להפסיק להתחבר למשפחה שלה כדי שלא ארגיש חוסר שיוויון.

 

בקיצור, מה אני עושה? כי אני כבר משתגע.

[DareDevil]

אני הולך להישמע גזעני אבל תמיד נתקלתי בצורך של יוצאי בריה"מ לדבר ברוסית. הייתי היחיד בחדר, הם דיברו ברוסית. גם שאני לא הישראלי היחיד, עדיין היה להם את הצורך לדבר ככה.

אין לי הרבה ממש להוסיף כי אני תמיד מהצד השני זה שלא יודע רוסית. להתחנן להורייך כבר עשית ועדיין הם מדברים רוסית. הייתי מפסיק לדבר ברוסית גם אם זה נוח לך. רק בעברית כי יש לך בת זוג ישראלית וזה די חשוב (אני מתאר לעצמי) כי אתה רוצה שהיא תהיה חלק מהמשפחה שלך (התא המשפחתי). 

 

נ.ב. 

ההורים שלך די אנוכיים ברמות אבל זה חלק מהתרבות הזו. ככה שזה עדיין די גזעני

[Liviur]

זה לא רק אצל יוצאי בריה״מ. (אולי מוגבר שם) אבל אני נתקל באותה בעיה לאורך השנים (הורים מרומניה - עלינו ב84)

חוזרים ומתעקשים ומדברים איתם על כמה זה חשוב לתקשורת.

זה קשה - וזה חד וחלק מעיב על היחסים והתקשורת.

עם שני הצדדים - אבל זה מה יש...

[hans]

"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

 

על פניו, ממה שאפשר להבין דרך המסך של הפלאפון, המשפחה *שלך* היא זו שלא עושה שום מאמץ לקלוט את המצטרפת החדשה. אתם הופכים לזוג ולתא משפחתי בפני עצמו ואי שיוויון בין הצדדים הוא נפוץ להפליא, אפילו הייתי אומר המצב הטבעי.

בקיצור, אני ממליץ לדבוק באשתך ואני מאוד ממליץ להעמיד את הזוגיות שלכם ברמת חשיבות גבוהה יותר מכל מיני דברים שנראו מאוד חשובים עד עכשיו, כולל משפחה גרעינית שהופכת להיות גרעינית לשעבר.

 

- +

איפה שהוא במעגל המשפחתי שלי יש דיידה ובבושקה, עולים מבוגרים מאוד שבקושי ממלמלים עברית והתקשורת איתם מתבצעת בעיקר בתנועות ידיים - ולמרות הכול *כל שאר המשפחה המורחבת* מרגישים רצויים אצלם. אבל זה עניין של לב, לא משהו טכני שאפשר לשנות או לכופף.

עריכה אחרונה ב-7 למרץ, 2022 על ידי hans

[אורח לרגע]

לפני 6 שעות, GABIUBOGI כתב:

לרוב זה נגמר בדמעות שאני לא מרגישה שייכת ולא מקבלים אותי למשפחה. 

נו, ואתה מאשים אותה? זה מצב ממש לא נוח. היא לא רוצה להגיע למשפחה שלך כי היא חייבת (גם אתה לא רוצה). היא רוצה להגיע כיי נחמד לה שם (או לכל הפחות לא סובלת, ולשבת לארוחה משפחתית כשאתה לא מבין את השפה ואתה לא יודע אם צוחקים מבדיחה או עליך- זה סבל).

לפני 6 שעות, GABIUBOGI כתב:

אבל נוצרת אצלי תחושת תסכול שאני נותן 100% מעצמי בכל מה שקשור למשפחה שלה והיא משקיעה בחזרה 10% בלחץ. מה שיוצר אצלי עכשיו ריחוק ורצון להפסיק להתחבר למשפחה שלה כדי שלא ארגיש חוסר שיוויון.

אז אתה רוצה להעניש את עצמך ולהתרחק מהמשפחה שלה (שאתה מרגיש שם ממש טוב ובנוח) רק כדי להראות לה שאתה יודע לעשות דווקא?

 

בוא, עם ההורים שלך יהיה אולי יותר קשה. אנשים מבוגרים יחסית שאולי לא שולטים בעברית על בוריה. יש גם אחים/אחיות שביום יום מדברים בעיקר עברית כי הם גדלו פה? אם גם הם לא יודעים לעשות את המאמץ אז או שהם אנוכיים וזוגתך צודקת בגישתה, או שהם לא אוהבים אותה ואז היא צודקת בגישתה.

 

אל תשחק את המשחק הזה של 'אם את לא מגיעה גם אני לא מגיע'- זה משחק שאין בו מנצחים. גם אני במקומה לא הייתי מגיע. 

 

המשפחה שלך יכולה לעשות מאמץ אם הם אוהבים ו/או מכבדים אותה. אם לא 100% מהזמן אז 90 או 80. ואני כותב מנסיון.. 

[Liel Baruch]

להיות בתוך סיטואציה שאתה היחיד שלא מבין את השפה זה פשוט לא נעים.

גם אם אתה בטוח ב100% שלא מדברים עלייך, זה לא נעים לשהות בבית או בכל מקום אחר שכולם מדברים אחד עם השני ואתה כמו גולם.

אתה לא היית מרגיש כמו שהיא מרגישה? לא רואה באמת  מצב שמישהו לא היה סובל מזה, על אחת כמה וכמה אם זו הייתה אישתי לעתיד וכל פעם שהיינו מגיעים לבית שלהם הייתי צריך להתמודד עם שפה שאני לא מכיר.

זה לא נעים ואני מתאר לעצמי שעם השנים זה יהפוך לבלתי נסבל (לדעתי).

עריכה אחרונה ב-8 למרץ, 2022 על ידי Liel Baruch

[ALÞћÃ]

לפני 25 דקות, אורח לרגע כתב:

היא לא רוצה להגיע למשפחה שלך כי היא חייבת (גם אתה לא רוצה). היא רוצה להגיע כי נחמד לה שם.

 

בדיוק זה.

[SlowRide]

לדעתי קודם כל היא צריכה להבין שזה לא משהו נגדה, קשה לשנות הרגלי דיבור במיוחד לאנשים מבוגרים. עם הזמן זה משתנה לטובה.

מצד שני, אתה לא יכול לבוא אליה בטענות שהיא לא מתאמצת מספיק להתחבר למשפחה שלך. מה היא יכולה לעשות? כדי להתחבר לאנשים צריך לדבר איתם, וזה לא הולך כשאי אפשר להשתתף בשיחה.

אני מכיר את זה מהצד הלא דובר רוסית. 

 

 

[BarryG]

המשפחה שלך מכירה את הסיטואציה כפי שהצגת אותה כאן, או שרק ברמת זה שאתה מעיר להם לעבור לרוסית מדי פעם? כי אולי כדאי לעשות איתם שיחה רצינית כדי שיבינו את המצב.

המצב אצלי זהה אבל המשפחה שלי מדברת 95% בעברית כשאנחנו מבקרים את ההורים שלי. עוד משהו, מה זאת אומרת שבסוף אתה נכנע ומדבר רוסית? הרי אתה תמיד יכול לענות בעברית גם אם מדברים איתך רוסית (ככה נשמעות שיחות טלפון עם אבא שלי בד"כ)...

[avargel]

לפני 7 שעות, GABIUBOGI כתב:

אבל נוצרת אצלי תחושת תסכול שאני נותן 100% מעצמי בכל מה שקשור למשפחה שלה והיא משקיעה בחזרה 10% בלחץ

 

כאן איבדת אותי

 

*אצלך* נוצרת תחושת התסכול?!

 

גבר, שנה לרגע את נקודת המבט שלך ונסה להסתכל דרך העיניים שלה. תחזור לספר לנו איזה כיף זה להיות מוקפת באנשים שיודעים עברית אך בוחרים לדבר ברוסית על אף הידיעה שאדם שאינו דובר את השפה נמצא איתם באותו חדר.

[discoTD5]

הלוואי שהמשפחה של אישתי היתה מדברת עירקית ולא הייתי צריך להבין על מה הם מדברים.

 

אבל ברצינות רגע, זה מובן למה לאישתך לעתיד לא נוח עם המשפחה שלך, והדבר שאתה יכול לעשות זה שאתה לא תעבור לדבר ברוסית כשהיא איתך.

גם אם מדברים איתך ברוסית, אתה ממשיך לענות בעברית, כדי שהיא תרגיש שאתה לצידה, וכדי שהיא תבין על מה מדברים מתוך התשובות שלך. 

 

מצד שני, היא גם תצטרך קצת להתגמש ולהבין שב 95% מהמקרים בהם מדברים ברוסית הנושא זה מיונז, סלק או תפוחי אדמה, ולא היא. 

בסופו של דבר אני לחלוטין מבין אותה, ואם הייתי במצבה כנראה שהייתי מתאמץ להתחיל להבין קצת יותר את השפה כדי לא להרגיש אאוטסיידר. 

[farkash7]

לעשות דווקא לא יעזור לך.

לדעתי תגיד תודה שהיא לא מזייפת ומעבירה לך תחושות כנות. פשוט תבין אותה וזהו ותנסה לגרום לה להרגיש יותר בנוח. בתקווה שעם הזמן זה יעבור ואם לא? אז לא. בסוף אתה חי איתה לא עם ההורים שלך.

תחושת נוחות אי אפשר לקנות, בטח שלא במעשי דווקא, ועם נוח לך אצלה אז תגיד תודה ואל תיקח את זה לכיוונים שאתה מתאר. יכל להיות יותר גרוע, שאף אחד ממכם לא רוצה לנסוע למשפחה של השני.

 

אני למשל אוהב מאוד את ההורים של אישתי. היא נוסעת אליהם בכל שבת בבוקר ומבלה שם את כל היום. עם כמה שנחמד לי שם אין לי מה לעשות שם יום שלם.

אני מצטרף עם רכב אחר וחותך כשמתחשק לי.

יש אנשים שהסתכלו על זה מוזר, למי אכפת, היא מרוצה ואני מרוצה.

 

 

 

 

[Mech Morphix]

לפני 8 שעות, hans כתב:

אבל זה עניין של לב, לא משהו טכני שאפשר לשנות או לכופף.

זה הכל. הייתי במערכת יחסים יחסית ארוכה עם אוקראינית וההורים שלה דיברו בעיקר רוסית (שלא נדבר על דור אחורה) אצל אבא שלה הרגשתי סופר רצוי, אצל האמא קיבלתי את הרושם שכתבת שחברה שלך מקבלת מהמשפחה שלך. 
כרגע זוגתי אמריקאית ומרגישה מאוד בנוח אצל המשפחה המורחבת שלי למרות שהיא מדברת באנגלית ועונים לה לפעמים במרוקאית בלי שהבינו מה אמרה בכלל. כיף סך הכל

[Gosser1860]

אצלנו המצב דומה (המשפחה שלי דוברת רוסית, היא לא). כשאנחנו אצל המשפחה שלי אני עובר למוד עברית בלבד, גם אם פונים אלי ברוסית אני עונה בעברית (למי שיודע עברית) ככה שהיא תמיד מבינה לפחות 50% מהשיחה. עם הסבים זה קצת יותר טריקי כי הם בקושי מדברים עברית (חלקם כן מבינים ברמה מסויימת). בתחילת הדרך הייתי המתורגמן, אבל מרוב שהם רצו ליצור קשר הם למדו לתקשר (היא למדה כמה מושגים בסיסיים ברוסית והם חידדו את העברית).

 

צריך להבין, זו סיטוציה סופר לא נעימה. להיות היחיד שלא מבין ובנוסף גם זה שאמור להיות בצד "שלך" אחרי 5 דק' גם "נעלם". אין הרבה ברירה, בשביל ליצור חיבור כלשהו צריך תקשורת ברמה מסוימת.

 

בכל הנוגע ל"פנקסנות" (אני משקיע X, היא משקיעה Y, חוסר שיוויון וכו'), אף פעם לא יוצא מזה שום דבר טוב.

עריכה אחרונה ב-8 למרץ, 2022 על ידי Gosser1860

[Pika007]

לפני 10 שעות, GABIUBOGI כתב:

הבעיה היחידה אצלנו היא המשפחות, אני בן לעולים מאוקראינה (32 שנה בארץ)

לא משנה כמה אני מנסה אני לא מצליח להחזיק שיח בסביבת המשפחה של יותר מ5 דק מבלי שיתחילו לעבור לרוסית. כל פעם מעיר,מעיר,מעיר. בסוף נכנא וגם מדבר רוסית.

 

אבל נוצרת אצלי תחושת תסכול שאני נותן 100% מעצמי בכל מה שקשור למשפחה שלה והיא משקיעה בחזרה 10% בלחץ. מה שיוצר אצלי עכשיו ריחוק ורצון להפסיק להתחבר למשפחה שלה כדי שלא ארגיש חוסר שיוויון.

 

בקיצור, מה אני עושה? כי אני כבר משתגע.

 

מודגש ראשון- כל עוד לא מדובר על אנשים בני 80 שעלו לפה בגיל 50, אחרי 30+ שנה במדינה אחרת גם אם לא תרצה השפה שלך צריכה להיות לפחות סבירה (אלא אם התעקשת באופן פעיל לא ללמוד אותה), אז ניתן לתקשר.

 

מודגש שני- אתה צריך להבין שהיא לגמרי מרגישה ננטשת ברגע הזה. אתה בשולחן שאתה היחיד שלא מבין את השפה. אנשים יושבים ומדברים. מה אתה אמור לעשות? לבהות בהם כל הערב? מה הפואנטה להיות "אצל המשפחה" אם יש חוצץ ואין תקשורת? אם אני בקרבת אדם שלא דובר את השפה שלי אבל אני כן דובר את אחת השפות שהוא דובר, ואם אני רוצה לתקשר איתו- מן הסתם שאעבור שפה, הרי אין דרך אחרת ליצור את התקשורת. מה בדיוק היא אמורה לעשות מהצד שלה?

 

בנוגע לשאר- איך היית מגדיר "השקעה"? ללמוד רוסית בשלב זה כנראה שלא יקרה, לא ממש ריאלי. אז שתעמיד פנים ותשב עם חיוך בזמן שאחרים מדברים ואין לה תקשורת עם אף אחד? זה מצב נוראי.

ונראה שהמשפחה שלה קיבלו אותך לגמרי, אימצו אותך ממש לפי מה שאתה אומר. אפילו שיש לכם שפה משותפת לתקשר בה, זה לא מובן מאליו בכלל.

בקיצור, נראה שאתה ה "מרוויח" מכל הצדדים פה, אני באמת שלא מבין איך הגעת למסקנה שצריך להיות "שוויון" ולזה שבת הזוג שלך היא זו שצריכה לעשות משהו בנושא.