עובדי ייצור בשכר של 16 אלף שקל. מישהו?

[Night Driver]

ספייר, רק לגבי המרוויחים לא רע צריך להבין שיש הבדלים גם בהשקעות החומריות. אם אני יושב על מבנה עם ציוד שמחיר המכירה שלהם בשוק עומד על כמה מיליונים אז אני צריך להרויח לפחות 6-7% בשנה על ההון הזה ששמתי. נכון שזה כסף טוב אבל זה מעט יחסית לאלטרנטיבות לכסף. אם אני יושב על נכס ששווה לצורך העניין 15 מיליון שקל ומחזיק עוד 20 במלאים ואשראי לקוחות אז אם אני מרויח 30,000 ברוטו לחודש אתה תגיד שזה מרויח טוב אבל את זה אני יכול לעשות בהשקעה הכי סולידית בלי סיכון וללכת לעבוד כשכיר בשביל עוד 15.

 

בתעשייה המסורתית שוכב הרבה כסף ממשי. לא רק ידע, רעיונות והון אנושי כמו בתחום התוכנה. על הכסף הזה צריך לקבל תשואה כי בסופו של דבר זה עסק שנועד להרויח כסף ולא להיות פילנתרופ.

 

גם התפיסה שהתעשייה המסורתית מקצצת מלמטה כבר מזמן לא נכונה. יש לא מעט קיצוצים דווקא בחלק הלא יצרני. אתה רואה היום לא מעט מפעלים שלפני 20 שנה החזיקו 40 איש במשרד ו 80 בייצור מחזיקים היום 10 במשרד ו 50 בייצור.

[Night Driver]

צודק. אף אחד לא חייב לי כלום גם לא מסך מחשב. כבודו מוזמן לקחת לפטופ ולהוציא את העיניים על מסך 14 אינץ'. הכל טוב. זו לא הנקודה.

 

הנקודה היא כשיש ענף שמתקמצן על עוגיות ומסכי מחשב לעובדים ומצד שני יש ענף שמביא לעובדים שף שמכין סושי והמבורגרים שלא יתפלאו שהמוכשרים הולכים לענף שמשקיע בהם יותר.

 

אם אין להם כסף לשלם משכורות ראויות לעובדים אז למה שמוכשרים ילכו לעבוד במקצוע שלהם? זה לא חינוך או עבודה סוציאלית או גננות שאפשר להחליף - לפחות באופן חלקי - תגמול כלכלי בתגמול של תחושת סיפוק ועזרה לקהילה.

 

מדובר במקצוע משרדי יבש של ייצור דוחות. אז במקום לייצר דוחות אנשים ילכו לכתוב שורות קוד או להטמיע מערכות ERP בשביל הרבה יותר כסף ותנאים. המשרדים יצטרכו לגרד את התחתית של החבית של ההון האנושי עובדים שבקושי יודעים להפעיל מחשב.

 

אולי זה תקין. אולי ככה זה אמור להיות. לא יודע. אני רק שם את הדברים על השולחן.

 

 

קודם כל ראיית חשבון ברמו הנמוכות זה מקצוע אפור של ייצור דוחות. ברמות היותר גבוהות זה מו"מ, עסקים והרבה מעבר (לא מעט מנכלים מצליחים הם רואי חשבון בהכשרתם ולא בכדי).

 

אתה גם חושב שכולם יושבים במסעדות יוקרה לכתוב קוד. הרוב יושבים באופן ספייס ועובדים כמו חמורים מצאת החמה עד צאת הנשמה וכמו בכל מקצוע אתה שומע על העשירון העליון שלהם שהצליח. את העשירון הזה יש כמעט בכל מקצוע (חוץ מהשירות הציבורי ששם זה טבלאות שכר קשיחות שלא קשורות לכישורים). לא חסרים מהנדסי מכונות כאלה, רואי חשבון, עורכי דין, כימאים, מתימטיקאים ועוד.

[m3x7r3m3]

לא יודע לגבי ענפים אחרים - אבל בתכנות למרות המשכורות והתנאים - בהחלט חסר מתכנתים, והמון מהם.

פשוט אף אחד לא רוצה לקחת כמעט כאלה בלי ניסיון.

 

ChemGuy - אני לא יודע כמה מסובך אתה חושב זה להטמיע מערכות ERP, אבל העובדה היא שיש לא מעט חברות בארץ שעוסקות בדיוק בזה, מעסיקות מתכנתים ומשלמות להם שכר לא נמוך בכלל.

בוא נאמר שזה ממש לא Plug & Play ולא מסתכם בכתיבת כמה שורות קוד.

אמנם אני מכיר את זה ממערכות בסדר גודל וצרכים גבוהים בהרבה משל העסק הממוצע, אבל עדיין.

[ChemGuy85]

קודם כל ראיית חשבון ברמו הנמוכות זה מקצוע אפור של ייצור דוחות. ברמות היותר גבוהות זה מו"מ, עסקים והרבה מעבר (לא מעט מנכלים מצליחים הם רואי חשבון בהכשרתם ולא בכדי).

 

נכון. בכל זאת אם תיקח נניח רו"ח אפור שמייצר דוחות ומצד שני איש QA, אדם שעושה QA כנראה בממוצע ירוויח יותר ויהנה מתנאים יותר טובים.

 

אתה גם חושב שכולם יושבים במסעדות יוקרה לכתוב קוד. הרוב יושבים באופן ספייס ועובדים כמו חמורים מצאת החמה עד צאת הנשמה וכמו בכל מקצוע אתה שומע על העשירון העליון שלהם שהצליח. את העשירון הזה יש כמעט בכל מקצוע (חוץ מהשירות הציבורי ששם זה טבלאות שכר קשיחות שלא קשורות לכישורים). לא חסרים מהנדסי מכונות כאלה, רואי חשבון, עורכי דין, כימאים, מתימטיקאים ועוד.

 

אני ממש לא חושב ככה. בכל ענף צריך להסתכל על הממוצע ולא על הטאלנטים. ברור שטאלנט בכל תחום יעשה הרבה כסף ויהנה מיוקרה חברתית, אבל רוב האנשים הם לא טאלנטים בתחומם אלא נמצאים בנקודה כלשהי במרכז התפלגות פעמון גאוס.

 

איפה המשרד שלך שמגלגל מליונים עם נופשונים כל חודש לכל העובדים?

 

אם הם מרוויחים מיליונים וכמעט שום דבר מזה לא מחלחל לדרגים נמוכים יותר זה אומר שהמודל שלהם נצלני בצורה די קיצונית.

 

מצד שני אם הם אכן כאלה מסכנים שהם לא יכולים לקנות מסכי מחשב לעובדים, לשים עוגיות במטבחון ולקנות כיסאות לא מתפרקים אז למה הם מתפלאים שבהינתן אפשרות בחירה אנשים לא עומדים בתור להיכנס למועדון "תלמד 4 שנים + אל תחייה שנה כי צריך ללמוד למבחני מועצה עם 41% מעבר ואחר כך תבוא אלינו להרוויח 5,500 ברוטו בחודש"?

עריכה אחרונה ב-13 לינואר, 2020 על ידי ChemGuy85

[Gosser1860]

דעה אישית של מתכנת זוטר:

לא מעניין אותי תנאים מוגזמים. לא צריך חיים כהן, בלי פופים, בלי שוקולד וחטיפים ושאר הדרעק(*). זה לא רלוונטי. באתי לעבוד. יותר מלעבוד (לקבל שכר על שעות עבודה) אני מגיע כדי להתקדם מקצועית ולתרום חזרה מהידע הנצבר.

כל התפנוקים האלה לא באמת מושכים את המוחות הטובים ביותר. הכסף הוא שיקול אבל הוא לא בטופ.

 

(*) יש לנו את כל הווג'רס הזה. וגם במקום הקודם היה את זה (את הרוב). אחרי חודש-חודשיים-שלושה זה כבר לא מלהיב וזה לא באמת מעניין. זה נוח, אבל שם זה נגמר.

 

אין לי הרבה שנים בתעשייה הזו (5 שנים בערך), אבל מההיכרות שלי ושל בוגרים אחרים הדרייב הכי גדול הוא בעיקר מקצועי ובינאישי, קרי הצוות, המוצר והקוד בייס (לאו דווקא בסדר הזה). היו כאלה שויתרו על הצעות עבודה של כמה אלפים מעל רק כדי לעבוד בתפקיד שהוא יותר ליבתי.

כמובן שהמדגם לא מייצג, ואי אפשר לעשות אקסטרפולציה של מה יקרה עוד 15 שנים והאם זה התעדוף או שהכסף יהיה בראש הרשימה כי משכנא/ילדים/הכנס_סיבה_כאן וכו'.

 

ועכשיו לכמה דוגמאות להמחשה (המחשה, לא הוכחה):

 

- מתכנת קצת פחות זוטר מגיע למיקרוסופט. בהתחלה הכל היה חדי קרן וקשתות בענן. אחרי שההלם עבר, גילה קוד בייס לגאסי מסורבל קשה לתחזוקה ובעיקר מירמור רציני. וזה עוד בחור שעובד על אחד המוצרים הכי מכניסים/מפורסמים בענן שלהם. למרות חיים כהן, והמשכורת בחתך הגבוה של הסקאלה, אין הבטחה ל"אושר".

 

- מתכנת עוד יותר פחות זוטר מגיע לאמאזון (שרונה). ומגלה שאין תן ביס. וגם אין בונוסים שנתיים כמקובל (מבחינת גובה התוספת) בחברות הגלובאליות הגדולות. רגע, אמאזון? אמאזון שלנו?

אבל, המשכורת בין הגבוהות (נכון) וה-5% הכי טובים מקבלים הקפצה רצינית (גם נכון). אז מה?

 

מה שאני מנסה לומר, שלא הכל מושלם בהייטק כמצטייר בשרשור הזה. אפילו לא קרוב. מאחורי התן ביס, הפופים ושאר הירקות יש גם הרבה דברים פחות טובים.

 

"אבל לפחות בהייטק מנסים למשוך את המוחות הטובים ביותר"

 

לא בדיוק. הרבה יותר קל (וזול) להביא שף סלב מאשר להקים (ולתחזק) בדיקות אוטומטיות קצה לקצה המגדילות את הביטחון של המתכנת בקוד שלו ובמוצר בכלל.

יותר פשוט להביא עוד סוגי חטיפים לארון ולשדרג מסכים מאשר לאחד גירסאות ולייצב אותן במקום לעבוד עם אלפי פאצ'ים עם תוכן קצת שונה ואתה יושב ומגרד את הראש "למה אצל הלקוח התוכנית קרסה?" D:

 

אני (אישית) הרבה יותר מעריך מקום שמקדש את הנושא המקצועי ופחות שם דגש על יחסי ציבור וחטיפים במטבחון.

[Spire]

ספייר, רק לגבי המרוויחים לא רע צריך להבין שיש הבדלים גם בהשקעות החומריות. אם אני יושב על מבנה עם ציוד שמחיר המכירה שלהם בשוק עומד על כמה מיליונים אז אני צריך להרויח לפחות 6-7% בשנה על ההון הזה ששמתי. נכון שזה כסף טוב אבל זה מעט יחסית לאלטרנטיבות לכסף. אם אני יושב על נכס ששווה לצורך העניין 15 מיליון שקל ומחזיק עוד 20 במלאים ואשראי לקוחות אז אם אני מרויח 30,000 ברוטו לחודש אתה תגיד שזה מרויח טוב אבל את זה אני יכול לעשות בהשקעה הכי סולידית בלי סיכון וללכת לעבוד כשכיר בשביל עוד 15.

 

שוב, אני לא אומר אם זה טוב או רע ובטח שאני לא נכנס לאף אחד לכיס או לישיבת הדירקטוריון. אני רק התייחסתי לדיסוננס שאני רואה בין אמירה של "אני מרוויח לא רע" יחד עם אמירה של "אם אני מעלה את המשכורת של העובדים שלי ב-10 שקל, אני פושט את הרגל". לי אישית, זה לא מסתדר בראש. אני לא מסתכל על אלטרנטיבות או אפשרויות או תשואה. אני מסתכל על מצב קיים והצורה שבה אנשים מנתחים אותו.

 

בתעשייה המסורתית שוכב הרבה כסף ממשי. לא רק ידע, רעיונות והון אנושי כמו בתחום התוכנה. על הכסף הזה צריך לקבל תשואה כי בסופו של דבר זה עסק שנועד להרויח כסף ולא להיות פילנתרופ.

אני מניח שאתה לא כל כך מכיר את העלויות של ציוד מקצועי בתחומי היי-טק וכמה "כסף ממשי" שוכב שם. רק לצורך השוואה, לא נדיר שמחשב אחד של מעצב עולה כמו אותו רובוט מרתך מתחילת/אמצע השרשור, שלא לדבר על חוות שרתים, מעבדות וכו'.

 

גם התפיסה שהתעשייה המסורתית מקצצת מלמטה כבר מזמן לא נכונה. יש לא מעט קיצוצים דווקא בחלק הלא יצרני. אתה רואה היום לא מעט מפעלים שלפני 20 שנה החזיקו 40 איש במשרד ו 80 בייצור מחזיקים היום 10 במשרד ו 50 בייצור.

באופן אירוני, מה שכתבת זה בדיוק "לקצץ מלמטה" כי אני לא מדבר על כמה אנשים יש במשרד, אלא כמה כסף לוקחים הבעלים/C-Levelים הביתה.

 

אבל עזוב, כל זה לא רלוונטי לשרשור. זה דיון אחר לחלוטין על תפיסות ניהול ומנהיגות וההבדלים בין התחום העסקי לתחומים אחרים (עולם החי, צבא) שלא רציתי להיכנס אליו. המטרה שלי הייתה להראות שאין באמת הבדל במצב בין התעשיות מבחינת כמות העובדים החסרים, וההבדל העיקרי הוא באופי בו משווקים את המחסור הזה, שזה הבדל שנובע במידה רבה מאוד מהאופי השונה של התעשיות האלה (היי-טק מול תעשיה מסורתית).

[Spire]

"אבל לפחות בהייטק מנסים למשוך את המוחות הטובים ביותר"

לא נכון, עובדה שהשרשור נפתח עם לינק לכתבה על "עובדי ייצור ב-16 אלף שקל".

 

לא בדיוק. הרבה יותר קל (וזול) להביא שף סלב מאשר להקים (ולתחזק) בדיקות אוטומטיות קצה לקצה המגדילות את הביטחון של המתכנת בקוד שלו ובמוצר בכלל.

יותר פשוט להביא עוד סוגי חטיפים לארון ולשדרג מסכים מאשר לאחד גירסאות ולייצב אותן במקום לעבוד עם אלפי פאצ'ים עם תוכן קצת שונה ואתה יושב ומגרד את הראש "למה אצל הלקוח התוכנית קרסה?" D:

 

ברור. זה לא יותר רק קל, זה כל מה שמחלקת השיווק של מחלקת משאבי האנוש צריכה: קל, זול, מצטלם טוב, ומביא אנשים. כל הדברים המהותיים עליהם דיברת הם יקרים, מסובכים, ולא גורמים לאנשים להגיע, הם גורמים לאנשים שכבר הגיעו להישאר. וזה בדיוק אחד מהדברים שמייצרים את הבעיה של התחום (הייטק) - נאמנות נמוכה ותחלופה גבוהה. כי מנסים להביא לשם אנשי מקצוע רתומים ונאמנים עם פרסים שעובדים על אנשים רגילים, אגואיסטיים ואינטרסטיים.

 

הנקודה היא שלא חסרים עובדים. בשום מקום. זה הכל קשקוש יחצני. חסרים עובדים טובים ששווים את הכסף שמשלמים להם. ההבדל הוא שהתעשייה המסורתית מתמודדת עם זה בצורה מסורתית ומתלוננת על זה שאין עובדים, והתעשייה המתוחכמת יותר מצפה את זה באוכל טוב בחינם, ימי כיף, ופופים.

 

[video=youtube_share;hER0Qp6QJNU]

 

ובהמשך לזה, מצאתי את הסרטון המקורי שרציתי:

[Gosser1860]

התייחסתי לכימאי ביחס לכך שההון האנושי ינהור להייטק והשאר יילחמו על השאריות.

אז רציתי להדגיש שלא בטוח כמה המעסיקים בהייטק מנסים (באמת) למשוך את הכי טובים.

 

Sent from my Pixel 3a using Tapatalk

[Night Driver]

ספייר, לא ראית כנראה חדר שרתים של חברות לואו טק בינוניות ומעלה. מחשוב אצלי נכנס לציוד מתכלה והוצאה שוטפת בגלל אורך החיים הקצר יחסית שלו (ומכאן ירידת הערך שלו כיד שנייה).

[Spire]

לא, לא ראיתי, אבל אני מנחש שחדר שרתים וציוד מחשוב של משרד עו"ד/רו"ח הגדול ביותר בישראל הרבה פחות יקר מזה של חברת מדיטק בינונית או אפילו של חברת פיתוח קטנה. ושוב, הנקודה היא לא לבדוק איזה ציוד עולה יותר, אלא להראות שגם בתעשייה המתקדמת שוכב הרבה כסף ממשי. לא רק ידע, רעיונות והון אנושי.

 

התייחסתי לכימאי ביחס לכך שההון האנושי ינהור להייטק והשאר יילחמו על השאריות.

אז רציתי להדגיש שלא בטוח כמה המעסיקים בהייטק מנסים (באמת) למשוך את הכי טובים.

 

Sent from my Pixel 3a using Tapatalk

 

אז פעם הבאה תצטט בלאט

ואני לא מסכים עם זה שבהייטק לא מנסים למשוך את הכי טובים, הם פשוט עושים את זה - כמו בכל עסק אחר - ע"י בחינת ה-ROI של טקטיקות שונות וכנראה מצאו שהקטקטיקה הזו עובדת הכי טוב עבור העובד החציוני שהם מנסים לגייס (איש טכני טוב, שלא בהכרח מונע ע"י אידיאלים או רצון להתפתח מקצועית אלא ע"י דברים כמו איזון בית-עבודה, תנאי העסקה ואווירה). זו טקטיקה מאוד מקובלת של "כוון לירח, במקרה הכי גרוע תיפול בין הכוכבים". היא כמובן מביאה עמה סט שלם של בעיות אחרות (ההרצאות אליהן קישרתי), אבל אף אחד לא ציפה שזה יקרה והיום אתה כבר רואה חברות שמתחילות לנסות לפתור גם את זה.

[ChemGuy85]

התייחסתי לכימאי ביחס לכך שההון האנושי ינהור להייטק והשאר יילחמו על השאריות.

אז רציתי להדגיש שלא בטוח כמה המעסיקים בהייטק מנסים (באמת) למשוך את הכי טובים.

 

אני כבר חושב שההון האנושי נוהר. דרישות קבלה למדעי המחשב באוניברסיטאות המריאו לשמיים. לאחרונה בשביל להקל על העומס התחילו לפתוח כל מיני מחלקות היברידיות מכוונות הייטק כמו "מדעים להייטק" באוניברסיטת תל אביב שזה 50% חוגים שימושיים במדעי המחשב ועוד 50% חרטא ממדעי החברה לפי בחירת הסטודנט. כתבות בעיתונים, משכורות, אקזיטים ששומעים עליהם כל חודש עושים את העבודה.

 

בהייטק יש המון תחרות על ההון אנושי תחרות שלא קיימת לדעתי באף ענף אחר. הון אנושי איכותי נמשך לתחום גם אם מעסיקים לא באמת מנסים למשוך את הכי טובים.

[ModChiP]

אני יכול לספר לך לא מעט סיפורי זוועה על קמצנות חסרת פשרות, מאבקי אגו וליטרלי טמטום משני עשורים של עבודה בהייטק, אבל עזוב אותי, לא קראת אף פעם דילברט?!?

 

מעבר לזה, מרירות עושה קמטים. בסוף תגמור כמו סקווידוויד.

 

זה נשמע מעניין.

[pooh-bear]

בוא נתחיל בסיפור אחד, בשביל הסיפתח:

לפני מס' שנים עבדתי בחברה אמריקאית גדולה (עשרות אלפי עובדים). אנחנו פיתחנו צ'יפ שאמור היה להימכר ליצרני טלפונים, וכחלק ממכירה כזו יש הרבה (מאוד) עבודת אינטגרציה, הן חומרתית והן תוכנתית. הלקוח הספציפי שסיפורנו נסוב סביבו היה קוריאני. למי שלא מכיר את מוסר העבודה הקוריאני, אני רק אגיד שנדיר שישראלים ממוצעים מצליחים לשרוד שם ליותר משבועיים בלי נזק פסיכולוגי פרמננטי.

 

אי לכך, ומכיוון שהלקוח דרש תמיכה on-site במהלך כל הפרויקט, נשכרו שירותיה של חברת כח-אדם הודית ששלחה הודי אומלל לאתר הלקוח ע"מ "לתמוך" בפרויקט הנ"ל. ההודי האמור כמובן קיבל מהחברה שבה הוא עבד מחשב בתקן הודי, כלומר כזה שאולי בקושי מריץ גרסת וונדוס ישנה, ובוודאי לא מסוגל להתמודד עם המשימה שלשמה הוא נשלח (קומפילציה של אנדרויד, בתור בתחלה). במשך כשבועיים-שלושה ישב אותו הודי במשרדי החברה הקוריאנית וניסה ללא הצלחה לקמפל אנדרויד, אבל מכיוון שהא הקפיד לשלוח status reports (הודים מתים על בירוקרטיה) היה נראה לאיזשהו מנהל שלא מבין כלום שבסה"כ מדובר בבעיות טכניות פתירות, ולכן אף אחד לא טרח לעשות שום דבר. בל נשכח ששהודי הנ"ל מקבל משכורת + הוצאות על הזמן הזה שבו הוא ליטרלי לא עושה כלום (שם קומפילציה, מחכה כמה שעות, רואה שזה נכשל וחוזר חלילה). כמובן שבאותו זמן הלקוח מתבשל מכעס בתוך עצמו (ובצדק), מה שממש לא משפר את תדמית החברה בשום צורה.

 

כשהגיעו מים עד נפש באו ובישרו לי ש"י שמשבר, מישהו חייב עוד יומיים לעלות על טיסה לסיאול", ואני נבחרתי למשימה.

 

הטיסה לסיאול יוצאת במוצ"ש, נוחתת בראשון אחה"צ (זמן מקומי), עוד נסיעה של 4-5 שעות באוטובוס לסוף העולם שמאלה (בקוריאנית קוראים לזה "קומי"), ואני מגיע למלון מותש ורעב סביב 11 בלילה, כשנראה שארוחת ערב אמיתית כבר לא אוכל היום. לא נורא.

 

בשני בבוקר אני מגיע למשרד, לאט לאט מבין את גודל האסון, עושה לעצמי רשימה של מה ששבור (לפחות הדברים המהותיים), מקלל את כל ההודים ומתחיל לעבוד. לקראת חצות אני לא מתאפק ושואל את הקוריאנים מה דעתם על ללכת "הביתה", והם חומלים עלי ונותנים לי לצאת מוקדם (בחצות וחצי) כי "אתה עייף מהג'ט לג". בימים הבאים זה כבר לא נגמר לפני שתיים וחצי בלילה, הזמן הוא ינואר (או דצמבר, לא זוכר בוודאות), והחורף הקוריאני אמנם די יבש, אבל מאוד קר (סביב 10- צלזיוס בלילה), ובאמצע הלילה אין ממש מוניות אז אני נאלץ ללכת למלון. רבע שעה, נו ביגי.

 

בסוף השבוע הזה איכשהו נגמר, יום שבת מגיע, ולי יש טיסה חזרה שיוצאת ב-17:15 מאינצ'און (שדה התעופה של סיאול), אבל הדרך לשם די ארוכה, ואני ממש (אבל ממש!) לא רוצה לפספס את הטיסה הזו, אז אני מתכנן להקדים בשעתיים-שלוש, ולכן יוצא שבעשר וחצי אני עולה על אוטובוס, שאליו אני נוסע במונית, וסה"כ אני עושה צ'ק אאוט מהמלון בתשע וחצי בבוקר. לא ממש שבת של כיף.

 

אני נוחת בראשון לפנות בוקר בישראל, לוקח מונית למשרד (כי השארתי שם את הרכב, חניה מקורה וכל זה), ועד שאני מגיע ומתארגן אנשים מתחילים להגיע למשרד. רק כדי להיות בסדר אני מתקשר למי שאחראית ב-HR על מדיניות הנסיעות, מספר לה את הסיפור בקצרה ומסביר לה שאני קצת עייף, ובגדול אני הולך לישון בבית ושתרשום לי, במטותא, יום חופשי במקום הסופ"ש שפספסתי.

 

רגע, ההיא מה-HR אומרת, מתי אמרת שהטיסה שלך המריאה? פה אני מתחיל לחשוד. ב-17:15, שעון מקומי. למה? הא! היא אומרת, הנוהל שלנו אומר שאם הטיסה שלך המריאה אחרי 17:00 שעון מקומי, אתה לא זכאי ליום חופש על חשבון החברה, כי בעצם היית שם בחופש בשבת!

 

ניסיתי קצת להסביר, אבל התייאשתי די מהר (מזל גדול שה-HR היה בקומה אחרת, אחרת הסיפור הזה היה יכול להיגמר הרבה פחות טוב). הלכתי למנהל קבוצה והסברתי לו שאני הולך לישון, ושאם אני אצטרך לשלם על זה ביום חופש הם כנראה יצטרכו למצוא עובד חדש. הוא היה מספיק הגיוני כדי להסכים איתי, ובאופן מפתיע זה אפילו עבד.

 

וזה, ממש על קצה המזלג, בירוקרטיה בחברה אמריקאית גדולה.

[ModChiP]

נשמע הפוך מההיגיון לחלוטין.

אם נשארת שם אחרי 17:00 אתה אמור לקבל יותר זמן חופשי ולא פחות.

 

אני מת על הסיפורים האלו, רק למה אף אחד לא הביא להודי המסכן הזה מחשב אחר?

הקוריאנים לא שמו לב שהמחשב שלו חלש מאוד?

[SurfHigh]

ועכשיו ברור יותר למה אי אפשר להחליף את הההייטקיסט הישראלי באחד הודי בשליש מחיר, לפחות ב 15 שנים הקרובות.