אני חושב שזאת ההגדרה הכי מדויקת.
אני נוסע בטייפ אר למכולת, לטיולים ולכל דבר מחוץ לעבודה. עם האאוטבק אני נוסע לעבודה ולכל מקום, שדות חניות מאתגרות לא מסודרות.
כתבו בשרשור שזה יכול להיות כאב ראש להחזיק שתי מכוניות, מבחינתי זה בסך הכל עוד טיפול וטסט (עם כל התקלות של האאוטבק היא מעולם לא עצרה).
אני מכיר את התופעה הזאת מסוף שנות התשעים כשהכסף של ההייטק ועוד כמה תאוריטיקנים ומוכרי לייף סטייל מטעם עצמם היו צריכים לתת הופעה בכניסה לכנס.
לאחר מכן זה נהיה יותר לא לדפוק את הרכב בחניה על אבן שפה, לטפס על אי תנועה, להרגיש גבוה על הכביש.
כמובן שזה בא עם מרכז כובד גבוה שאת הרוכשים זה לא עניין.
היצרנים מחויבים לרשום את הרכיבים שקיימים במוצר.
תקרא איזה רכיבים יש במוצרים של שטראוס, תנובה, טרה ותעשה את הבחירות שלך.
תזונה זה תמיד אישי.
אני משתדל לאכול שני גרם חלבון לקילוגרם משקל גוף. נוהג לשתות/לאכול שניים ביום.
בסוף זה הכל כסף, כל אדם והשיקולים שלו. אני מוכן לשלם רק לא לעמוד בתור כמו שעמדו פעם בתור לאוכל בקיבוץ.
כיוון שאני מחזיק שני רכבים אז תמיד יש לי רכב זמין.
אני לא זקוק לרכב בשוטף. הרכב עומד בחניה ליד המוסך ללא תזוזה.
כשהייתי מטפל במורשה של הונדה אז הייתי קובע טסט וטיפול לאותו יום וגם אז המנהל היה לוקח את הרכב לטסט.