צבא? בשביל מה? (אחד שתומך בצה"ל) אבל לא רוצה לשרת

[sperial]

במדינות כמו ארה"ב אתה מתחיל קריירה אקדמאית בגיל 18, בגיל 26 כבר יכול להיות בעל דוקטורט או קרוב לזה. בארץ במקרה הטוב בגיל 25 אתה בסוף התואר הראשון. על תחומים אחרים, כמו מוזיקה או ספורט, אני אפילו לא מדבר.

ובישראל צה"ל נותן לך את האפשרות, בגיל 25, להיות מפקד של עשרות אנשים ואחראי על ציוד בשווי מאות מיליוני דולרים - ולצבור ניסיון ששום מסגרת אחרת לא תתן לך, ואת הידע והניסיון האלה לקחת אתך לכל מסלול אזרחי בהמשך. זה בדיוק מה שכתב ניר לפני מספר עמודים. אפשרות כזו לא פתוחה לפניך בשום מקום אחר, כולל בצבאות אחרים שבהם כדי להגיע לתפקיד כזה אתה חייב להיות מוכוון לקריירה צבאית, שבה אתה יכול גם להתקע כמט"ק עד גיל 45.

 

זה לא רק עניין של גיל. הצבא מעצב אנשים בדרך שהיא, לרוב, קוטבית לזו שבה מתנהל העולם האקדמי. בוגרי צה״ל הם אנשים שלמדו כל חייהם לציית לבעלי סמכות. האקדמיה - כל עניינה הוא ערעור על סמכות.

 

ועוד לא התחלנו לדבר על היבטים כמו האופן שבו הצבא מנציח לשון דיבור שכל קשר בינה לבין עברית הוא מקרי לחלוטין, או את השימוש במצגות בקרב התלמידים בוגרי צה״ל, שהמרצים שלי כבר חולים ממנו.

 

בגלל זה הישראלים כל כך קונפורמיסטיים, חסר יוזמה ויצירתיות. לכן האקדמיה וההיי טק הישראליים כל כך כושלים. בדיוק ההפך: הצבא מכתיב מטרות, מכתיב מסגרות, אבל מחיב אותך להיות יצירתי בתוך המסגרת. ובנוסף לכך, המבנה ההיררכי המאוד לא שגרתי בצבאות, שמאפשר לכל מי שיכול ורוצה להתפתח, כנראה מקדמת הרבה מאד אנשים בהמשך.

[NirLevi]

השכונה בסביבתה המיידית של ישראל - לא רעה בכלל. לא מעט מדינות היו מתקנאות בשלום שיש לישראל עם ירדן ומצרים, או אפילו בשלום השקט בין ישראל לבין חזית אלנוצרא ולבין סעודיה ושות׳.

 

הבלאגן היחיד באזור מופנה כנגד יריבותיה המסורתיות של ישראל: חזבאללה, איראן ומשטרו של בשאר המכונה ״אלאסד.״ היריב הגדול והעיקש ביותר של ישראל כמעט והתפרק לחלוטין מבפנים, ואנחנו מתלוננים.

 

חולק על דעתך.

 

במגבלות אומר שכשעלה מורסי להיות נשיא מצרים, היו הרבה מאוד עיניים אדומות בצה"ל, ולא רק בגלל חוסר שינה.

 

המצב כאן שברירי ויכול להתהפך בכל רגע על ראשנו.

[חן ג.]

גם מצרים של דר׳ מרסי הסתדרה עם ישראל בסך הכל בסדר, כולל אך לא מוגבל ל:

 

תכתובת בין הנשיאים.

תיווך הפסקת האש שסיימה את עמוד ענן.

מבצעים נגד מבריחים בסיני שתואמו עם ישראל.

 

כשהאויב של כולם הוא איראן, זה עוזר.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2016 על ידי חן ג.

[shugiflex]

הקניית בקיאות בתחום הלימודים שבחרת היא רק אחד מהיעדים הבסיסיים של הלימודים האקדמיים. היעד העליון שלהם הוא להקנות לך חוש ביקורתי.

 

הצבא הוא גוף ענק ויש בו הכל מהכל. אלא אם כן היית בקבע חמש עשרה שנה אתה לא באמת יכול להגיד משהו בהכללה על הצבא.

אני יכול להגיד מהניסיון שלי שהאנשים הכי יצירתיים, מבריקים וביקורתיים שפגשתי בקריירה המקצועית היו בוגרי יחידות מובחרות.

 

לגבי מה שכתבת על האקדמיה, מלכישוע כבר הקדים אותי אבל גם לדעתי זה פשוט לא נכון ומעיד על תפיסה רומנטית ואפילו ילדותית של מה שמתרחש בכותלי האקדמיה.

[SlowRide]

 

בגלל זה הישראלים כל כך קונפורמיסטיים, חסר יוזמה ויצירתיות. לכן האקדמיה וההיי טק הישראליים כל כך כושלים. בדיוק ההפך: הצבא מכתיב מטרות, מכתיב מסגרות, אבל מחיב אותך להיות יצירתי בתוך המסגרת. ובנוסף לכך, המבנה ההיררכי המאוד לא שגרתי בצבאות, שמאפשר לכל מי שיכול ורוצה להתפתח, כנראה מקדמת הרבה מאד אנשים בהמשך.

אם יצירתי זה בנוסף ללקמבן ולעקוץ אז אני ממש מסכים.

הצבא אכן נותן ניסיון שיכול להועיל בעבודה באזרחות, אין ספק.

אבל מצד שני הוא גם מביא איתו כל מיני הרגלים מגונים, כמו למשל בזבוז תקציבים עד תום כי אם לא בזבזת הכל בשנה הבאה יקציבו לך פחות. או למשל עניין ה"יעילות" המזוייפת שכולנו מכירים. חייל יודע שאם הוא ישב עם ידיים בכיסים גם אחרי שסיים את העבודה, יתנו לו עבודה אחרת מסריחה יותר.

[ישה]

השכונה בסביבתה המיידית של ישראל - לא רעה בכלל. לא מעט מדינות היו מתקנאות בשלום שיש לישראל עם ירדן ומצרים, או אפילו בשלום השקט בין ישראל לבין חזית אלנוצרא ולבין סעודיה ושות׳.

 

הבלאגן היחיד באזור מופנה כנגד יריבותיה המסורתיות של ישראל: חזבאללה, איראן ומשטרו של בשאר המכונה ״אלאסד.״ היריב הגדול והעיקש ביותר של ישראל כמעט והתפרק לחלוטין מבפנים, ואנחנו מתלוננים.

 

 

 

.

 

מתי ביקרת במצרים ובירדן?

 

מה היקף הסחר שלנו איתם?

 

גודוקא שלהם קיבל הוראה לא ללחוץ את ידו של הגודוקא שלנו.

 

אבל

 

מעדיף את השלום הקר הזה על מצב אחר, אבל כפי שכתבתי , אין לך כל ערובה שזה המצב שישרור מחר.

 

גם מצרים של דר׳ מרסי הסתדרה עם ישראל בסך הכל בסדר, כולל אך לא מוגבל ל:

 

תכתובת בין הנשיאים.

תיווך הפסקת האש שסיימה את עמוד ענן.

מבצעים נגד מבריחים בסיני שתואמו עם ישראל.

 

כשהאויב של כולם הוא איראן, זה עוזר.

 

אפשר לקבל תשובה בגובה העיניים ולא בגובה נשיאים.

 

את "האהבה הגדולה" השוררת בין גרמניה לצרפת או אנגליה, או בין אנגליה לצרפת אתה יכול למדוד הכי טוב במשחק כדורגל.

 

אז כאן במזה"ת.

 

אתה חי בללה ללה לנד

[חן ג.]

אתה ממש לא רוצה להשתתף במשחק כדורגל עם מדינה ערבית. תוצאות של משחקי כדורגל בין מדינות ערביות הובילו בעבר למשברים ביחסי החוץ בין המדינות של הקבוצות ולהתפרעויות מרובות נפגעים.

 

בסוף היחסים לא מעולים, אבל ממש לא רעים.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2016 על ידי חן ג.

[flytomars]

חולק על דעתך.

 

במגבלות אומר שכשעלה מורסי להיות נשיא מצרים, היו הרבה מאוד עיניים אדומות בצה"ל, ולא רק בגלל חוסר שינה.

 

המצב כאן שברירי ויכול להתהפך בכל רגע על ראשנו.

 

לפי הכתבות האחרונות בוויינט, זה בגלל הבאנגים

[יבגניפ]

ובישראל צה"ל נותן לך את האפשרות, בגיל 25, להיות מפקד של עשרות אנשים ואחראי על ציוד בשווי מאות מיליוני דולרים - ולצבור ניסיון ששום מסגרת אחרת לא תתן לך, ואת הידע והניסיון האלה לקחת אתך לכל מסלול אזרחי בהמשך.

הגישה הזו כאילו כולם תפורים להיות בצבא, וכולם מרוויחים מזה היא מאוד... סובייטית. הצבא נותן הזדמנויות לאנשים מסוימים ולאחרים הוא ממרר את החיים במשך 3 שנים ויותר, בהתאם לתפקיד אליו שובצו. יותר מזה, צהל הוא מורה מאוד גרוע לניהול, מכיוון שאף אחד לא משלם אף פעם שום מחיר על בזבוז. אם אני רס"ן ביחידת תוכנה, שמקדם פרויקט שאף אחד לא צריך, ויהפוך ללא רלוונטי טכנולוגית עוד לפני שנכתבה שורת הקוד הראשונה, הוספתי לעצמי עוד נקודת זכות לפלאפל הבא על הכתף. בעולם האמיתי זה קצת יותר מורכב.

בגלל זה הישראלים כל כך קונפורמיסטיים, חסר יוזמה ויצירתיות. לכן האקדמיה וההיי טק הישראליים כל כך כושלים.

הישראלים הם סופר קונפורמיסטים. השרשור הזה מעיד על זה בצורה הכי טובה שרק יכולה להיות. ו"יצירתיות" זה שם רומנטי במקרים רבים ל"ברדק" או "אגרסיביות".

 

האקדמיה מצליחה בזכות זה שבעבר הרחוק התייחסו אליה בכבוד הראוי, והשקיעו בה מספיק. ההייטק הוא פועל יוצא של פקולטות טובות להנדסה (שהן, אגב, גם הבסיס ליחידות הטכנולוגיות בצבא).

 

ביחידות הטכנולוגיות, אגב, אולי מאוד אוהבים לעשות כתבות תדמית על המפקדים, אבל מעשית, מי שנשאר מעבר לקבע הראשוני לו לרוב מחויבים רוב המשרתים ביחידות הטכנולוגיות, אלו הם בדרךך כלל... לוזרים, שלרוב מפחדים מהעולם שבחוץ ונשאירם במסגרת שמרגישה להם בטוחה.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2016 על ידי יבגניפ

[COMMANDER]

חבל שהדיון בשרשור התרחק מן הנושא המקורי. השאלה של פות''ש עוסקת באגוצנטריות שהחליפה את הקונפורמיזם והיחס שבין אזרח למדינה. השירות הצבאי או לחלופין השירות האזרחי שהיו בעבר חובה אזרחית מובנת ומקובלת (גם אם מחוסר ברירה) הם כבר לא מובנים מאליהם ולפיכך צריך לשכנע את המתגייסים שהשירות יתרום להם ויקדם אותם בחיים. כאשר הנימוק היחידי של פות"ש הוא חוסר נוחיות אישית, התשובה היחידה היא שהשירות אמנם אינו נוח, אבל הוא חובה חוקית כל עוד הצבא לא יהיה צבא מתנדבים. הוא יגלה גם כי החיים יציבו בפניו עוד אתגרים רבים שלא יהיו "נוחים" או "נעימים" ולא יוכל להתפנק ולבחור לעשות רק את מה שנוח לו.

[sperial]

יבגני - לא כולם תפורים להיות בצבא. אבל מי שלא מתחיל מסלול לא יוכל להתקדם בו.

באותה מידה לא כולם תפורים לחיות לפי דרישות אחרות של החברה. הם ממררים את חיינו ומצריכים אותנו להשתמש בכל מיני אמצעים להגנה עצמית. למשל משטרה. למשל בתי כלא.

כל עוד החברה הישראלית לא משנה את גישתה - שלפיה כל אחד צריך לתרום את חלקו במערכת הביטחון - צריך להתיחס למשתמט כאל כל פורע חוק אחר.

אני רוצה לשאול אותך שאלה קטנה (שמתבקשת מתוך כמה פוסטים בשרשור הנוכחי) - כיחד אתה מתיחס למשתמט מס, כזה שבאוםן עקרוני מסרב לשלם?

[yossy]

בזמנו עשיתי מבצעים שהיו כל כך חודרים ומסוכנים, שיצאנו רק 3 למבצע.

חוץ מלחיצת יד של אלוף הפיקוד ומעלה, לא קיבלנו כלום ולא ציפינו לקבל משהו.

עשינו את מה שאמרו לנו וסתמנו את הפה.

 

אתה בטח יודע שאנחנו לא מוקפים במדינות עם בלונדיניות חטובות ולכן אין כאן עניין של תמריצים. יש לשלם שכר הוגן למי שמשרת ובמיוחד ללוחמים.

 

גיוס החובה צריך שיישאר, כי אנחנו עדיין חיים בשכונה הכי משוגעת על הגלובוס.

 

ניר אני יודע שלתרומתך אין אח ורע,אני מעריך את הקצינים שלנו מאד,

לא הייתי קצין אבל מודה שאהבתי מאד את השירות המעניין שהיה לי.

 

אני לא מחפש אפילו לחיצת יד אני מחפש שיוויון בנטל,להבדיל מהמצב היום שמי

שנושא בנטל הם רק חלק מאוכלוסיה רחבה,בעוד מגזרים אחרים מקדמים את עצמם על

חשבון המתגייסים.

הרעיון שלי לחלוקת הנטל מצויין ונותן מענה גם לפות''ש ודומיו ש (ראיתי הרבה)

הם רק נטל לצבא בסיכומו של דבר.

[Big_White]

אורך השיער אינו מוגדר בפ''מ... זה א'

זיפים גם... זה ב'

 

 

 

פטריוט אתה לא. זה ג'

 

אז תיהיה קצת מוסכניק 3 שנים אז מה?! אוי אוי אוי אל תשאל איזה קשה!

תגיד תודה שאתה מוסכניק בחימוש ולא בחיל האוויר בטייסת!

 

למי שאמר כאן בכמה התגובות הראשונות שיש בארץ חוק גיוס חובה, צר לי, אין בארץ חוק גיוס חובה.

 

מעבר לזה, זה נשמע לי כמו פוסט של " אוי אוי אוי אכלו לי שתו לי אבנים בקיטבג"

 

גם אני בעד גיוס לצבא!

לפני שכולם יקפצו עליי פה. שירתתי בצבא שירות מלא למרות שיכולתי להישתחרר בצורה חוקית וכשרה בתחילת השירות לאחר הטירונות.

החלטתי להמשיך בכל מקרה ולא מצטער על זה לרגע.

ואפילו שוקל להיתנדב למילואים. מכיבן שאני פטור מילואים.

 

אבל עם זאת, אני מבין ש... אף אחד חוץ מאיתנו.

המטוסים לא היו חותמים את עצמם, או הטייסים לא יוכלו לקשור את עצמם. והמטוס לא היה מייצר לעצמו דלק ומחליף לעצמו צמיגים.

אז תפסיק להיתבכיין בבקשה.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2016 על ידי Big_White

[יבגניפ]

ספריאל, אני לא מבקש למוטט את החברה. אני לא חושב שההשוואה שלך מתאימה כל כך. איך אתה מתייחס לרעיון של עבדות או הפרדה בין שחורים ללבנים באוטובוסים? עד לא מזמן (ויש שיגידו עד עצם היום הזה) זו הייתה המציאות החוקית והחוקתית בארה"ב, ועוד מקומות רבים בעולם.

 

צבא זו מסגרת מחורבנת, לא רק בארץ, אלא בכל מקום בעולם. זו גם המסגרת החוקית היחידה, בערך, שנמדדת ביכולת שלה להרוג אנשים אחרים. אני לא מספיק סמולני כדי לחשוב שאפשר להסתדר בלי אחד, אבל צריך להתייחס אליו בדיוק כמה שהוא: רוע הכרחי שהוא חלק מהקיום שלנו כאן, ושכולנו צריכים לשאוף ולצמצם אותו למינימום הנדרש. לא להפוך אותו למשהו שהוא לא, ולא לספר לעצמנו סיפורים איך הוא מלמד אותך לנהל מאות אנשים בגיל 25, במקום להסתכל על חלקות הקברים בהר הרצל, או עשרות אלפי הנכים (שאף אחד לא מזכיר אותם אף פעם, אלא אם הם במקרה רצים מרתון או משהו דומה), או אלפי האנשים, כמו פות"ש, ששורפים בו 3 שנים "כי ככה זה בארץ".

[martines]

כל עוד החברה הישראלית לא משנה את גישתה - שלפיה כל אחד צריך לתרום את חלקו במערכת הביטחון - צריך להתיחס למשתמט כאל כל פורע חוק אחר.

 

אני רוצה להזכיר לך שאין דבר כזה "משתמטים" מי שהפר את חוקי הגיוס נתפס ונשלח לכלא כמו כל פורע חוק, מי שהמערכת החליטה שהוא לא מתאים לשירות, הוא משוחרר באופן חוקי, לא כי הוא השתמט אלא כי המערכת החליטה שהיא לא רוצה אותו.