צבא? בשביל מה? (אחד שתומך בצה"ל) אבל לא רוצה לשרת

[SG159]

לא מסוגל לשרת בצבא. לא מסוגל. לא משום שאני שמאלני קיצוני תומך "בצלם", או מפונק שלא יכול בלי הדמי כיס של אבא והשניצל של אימא.

לא מסוגל, וזה רק בגלל שאני רוצה את החיים שלי.

אני כן חושב שצריך להתגייס, אבל לא כל אחד ובכל מחיר. אני אוהב את המדינה שלי, אני פטריוט ותמיד אהיה ככה, אבל לא אמשיך את שירותי בצה"ל.

אני רוצה במקום ה3 שנים האלו לעשות תואר, להשלים בגרויות, לעבוד להתחיל את החיים שלי מעכשיו. אני חימושניק, ואני לא רוצה להיות מוסכניק 3 שנים. לא רוצה להיות תחת חוקים מגוכחים שאם יש לך מ"מ יותר בשיער אתה תיענש! אם יש לך זיפים? תיענש! אם הכומתה שלך משופצרת - תיענש. בקיצור אין לך חופש כבן אדם.

 

אני בן אדם(!) ועצם זה שאני בן אדם מגיע לי להרגיש בן-אדם.

אני אסיים את השירות שלי ומה...? כן, תרמתי לצבא איכשהו, עכשיו אני אוכל להגיד בלב שלם שעשיתי צבא. בשביל מה? 3 שנים מהחיים שלי הלכו ולא יחזרו, ואני רק מקבל טפיחה על השכם ומקבל "תודה", וממשיך את החיים שלי מכלום ושום דבר. אותם 3 שנים שהייתי יכול כמעט לסיים תואר ולבוא לחיים שלי בגיל 21 עם עבודה מסודרת ועוד הישג(ברשימת ההישגים של החיים שלי) לפרוטוקול, ולאט לאט להתקדם. פאקינג גיל 21.

 

לפני שהתגייסתי חברים שלי תמיד דיברו על לצאת מהצבא, הייתי נגדם, צעקתי וקיללתי בגלל מה שהם אמרו והשטויות שעשו כדי לצאת מהצבא. תכלס? עכשיו אני מבין אותם.

בן אדם יש לו הזכות לקבוע מה הוא רוצה לעשות בכל שלב בחיים שלו. נכון שהצבא הוא חובה, אבל יש דברים יותר חשובים מזה.

לדעתי חובתי כאזרח זה לשלם מיסים, להיות שומר חוק ואכפתי, לתרום למדינה בדרכים כאלה ואחרות - וכל אחד בוחר את הדרך שלו.

 

מקווה לטוב ולצאת מצה"ל - אותו צבא שתמכתי בו ותמיד אתמוך, אבל אתמוך בדרכים אחרות, הדרכים שאני רואה לנכון, ולא הדרכים שהמדינה או הנורמה החברתית רואה לנכון.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2016 על ידי SG159

[martines]

אני חושב שהיית מתחבר מאד לדברים של ד"ר משה קרוי. חפש את הספר שלו "חיים על פי השכל", או את הפרק עליו בסדרה "המקוללים" ששודרה לא מזמן. כמו כן כמובן איין ראנד והפילוסופיה הרציונלית שלה.

איך שלא הופכים את זה, שירות צבאי כפייתי הוא פגיעה בכל זכויות האדם הכי בסיסיות, זכות לחיים, זכות לחופש.

[ישה]

בוא ניקח את זה צעד קדימה

 

כולם יחליטו את אותה ההחלטה.

 

מי ישרת?

 

תאילנדים?

 

ולמה לעצור כאן , למה לשלם מיסים בכלל, למה להיות שומר חוק איכפתי.

 

אוי לעיניים שרואים פוסט כזה.

[AK21]

לאחד מהחברה פה (לא זוכר את השם) יש משפט בחתימה בול בשבילך.

גש לאפסנאות ותחתום על שק אשכים.

אתה חי בישראל ובישראל יש גיוס חובה.חלק מהחובות שלך בתור אזרח ישראלי הוא לשרת בצבא/שירות לאומי. את החשיבות של המסגרת הזאת אני לא צריך להסביר ובוודאי שבמצב אידאלי כולם היו מעדיפים להשקיע בהתפתחות האישית שלהם אבל המצב לא אידאלי.

[Fazer]

לא מסוגל לשרת בצבא. לא מסוגל. לא משום שאני שמאלני קיצוני תומך "בצלם"

 

לא בשביל משהו, אבל אתה יודע שהסמולנים הקיצוניים המניאקים האלו, "בצלם", הם בוגרי שירות קרבי מלא, חלקם (ימח שמם) אפילו קצינים, אנשים שאשכרה סיכנו את החיים בשבילך, ולא חבורה של מכונאים שרוצים לצאת באמצע הצבא כי העירו להם על עוד מילימטר בתספורת.

 

רק אומר.

[oryo]

עזוב Fazer, הם עדיין לא הגיעו לשיעור הזה ב'אוניברסיטה של החיים'.

[edan82]

לא מסוגל, וזה רק בגלל שאני רוצה את החיים שלי.

 

אז תגיד שאתה סוציומט, אתה מאוד תומך בצבא, מאוד בידו, כל עוד הוא לא "מציק לך".

 

החדשות הטובות הן שעכשיו אתה יודע ממה אתה סובל, סיציומטיות זו מחלה קשה.

 

החדשות הפחות טובות הן שברוב המקרים זו מחלה חשוכת מרפא.

 

רפואה שלמה.

[ExoduS]

חבל ששירשור ה"לא אוהב לעבוד" של אושריקו נמחק, זו הייתה אחלה דוגמה לזה שלא חייבים לעצור בצבא, אפשר להמשיך ולא לרצות גם לעבוד.

הטענות שעלו שם מאוד דומות לאלו שעלו פה, רק בניחוח אזרחי יותר.

[discoTD5]

אוי לעיניים שרואים פוסט כזה.

 

בדיוק.

פות"ש - דווקא נראה שהצבא יעשה ממך בן אדם שמבין שלא כל העולם סובב סביבו.

לדעתך כאזרח חובתך לשלם מיסים ולהיות שומר חוק. הבעיה היא שדעתך לא נחשבת. למדינה יש דיעה אחרת.

תתבגר.

[MiKa_P]

פות"ש, תתכונן להרבה קיטונות רותחין על מה שכתבת...

אני לא אהיה מהמטיפים, אני חושבת שהתחושה שאתה מתאר חזקה פי כמה וכמה אצל נשים, שחלקן הגדול מנותב למשרות צבאיות שגם לפטריוטית הכי גדולה מאוד קשה לראות בהן תועלת ממשית כלשהי.

השירות הצבאי שלי התחיל ברגל שמאל בדיוק כזו. הייתי עתודאית שפרשה מהמסלול ולכן הגיוס שלי לא היה מסודר ומתוכנן ונותבתי לעבודה פקידותית בקריה בה הרגשתי כאילו חיי אוזלים אט אט מגופי... נאבקתי לצאת לקצונה כדי להימלט מהשעמום ולמצוא תוכן בשירות, והצלחתי לנתב את עצמי לתפקיד מאתגר יותר שבדיעבד ניתב גם חלק מההחלטות שלי בקריירה אח"כ.

מה שאני רוצה להגיד לך זה, שהמחשבה "אני רוצה את החיים שלי", תהיה בעייתית עבורך לא רק בהקשר של צבא אלא בכלל בחיים. הצבא הוא חלק מהחיים שלך. החיים שלך הם מה שקורה לך עכשיו, ואתה צריך למצוא דרך למצות אותם וללמוד מכל מה שנקרה לפניך, גם אם בעולם מקביל היית אמריקאי שהולך לקולג' במקום.

אתה מבין, כל החיים אתה יכול להסתובב בהרגשה שהיית יכול לעשות משהו אחר עכשיו. משהו מועיל יותר, חכם יותר, מקדם יותר. אתה תחשוב על זה בזמן שתשלים בגרויות שאחרים לא צריכים, בזמן שתטחן מבחנים מטופשים במקצועות מיותרים בתואר, בזמן שתקום לעוד בוקר של עבודה שגרתית ושוחקת שכבר שכחת כמה רצית פעם. זה יתקוף אותך כשתקום לעוד לילה לבן בגלל תינוק בוכה, לעוד שבת בבוקר שבה מחפשים תעסוקה לילדים, או לעוד ערב שבו אשתך מתלוננת שכבר מזמן לא עשיתם משהו רומנטי ביחד. אתה תחפש את "החיים שלך" בעולמות מקבילים כל הזמן אם לא תגדל להפנים שהחיים שלך הם מה שקורה עכשיו, מבחירתך או שלא מבחירתך.

הצבא הוא מסגרת מיושנת, מסורבלת ומגבילה. כך גם האוניברסיטה, כך גם מוסד הנישואים וגם מס הכנסה. עם חלק מהדברים אפשר לבחור שלא להתמודד, עם חלק הבחירה פחות נתונה. אבל לדעתי, הדרך לחיות חיים שלמים ומלאים, עם כמה שפחות תסכולים, חוסר מנוחה וייסורי מצפון, היא למצוא את הטוב, את האתגר, את ההזדמנויות להתפתח וללמוד על עצמך דברים חדשים בכל מצב נתון.

לא טוב לך בתפקיד? נסה לשנות אותו, נסה למצוא בו ערך אחר, פקח עיניים ואוזניים למה שקורה סביבך וחפש הזדמנויות לעשות דברים מעניינים שהם לאו דוקא במסגרת התפקיד היבש שלך.

ברר דרכים להשלים בגרויות בזמן הצבא, לעשות פסיכומטרי על חשבון הצבא. המסגרת הזו נוקשה, אבל גם מסוגלת לתגמל. חפש מה היא יכולה לעשות בשבילך ואולי תרגיש פחות מנוצל.

מאחלת לך שקט נפשי, הגשמה והצלחה בכל מה שתבחר.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2016 על ידי MiKa_P

[edan82]

הצבא רחוק מלהיות מושלם, ההבדל בינך מיקה לבין פותח השרשור זה שאת לפחות ניסית.

 

נכון, נשים לא פעם מנותבות לתפקידים פחות מאתגרים, אבל יש גם לא מעט נשים שמשרתות בתפקידים שכן מאתגרים ובעלי חשיבות גבוהה.

 

אצל גברים זה מקבל משנה תוקף בכל הקשור לשירות קרבי ויחידות כאלה ואחרות שעדיין סגורות לנשים (לא נכנס לדיון אם בצדק או לא).

 

לבוא ולומר "אני בעד הצבא אבל שיעזוב אותי בשקט כי לא מתאים לי" זו צביעות לשמה.

[Muzic4Ever]

אני עם פותח השרשור! מזאת אומרת רשיון נהיגה?! אני אדם חופשי! אנהג בכל כלי רכב שבא לי ומתי שבא לי. סמים? סליחה, אני אדם חופשי. ורק אני אחליט איזה חומרים נכנסים לי לגוף! כמובן שהדברים נאמרו בציניות, וכמובן שברגע שאדם מתחיל עם דרך החשיבה הזאת אין לדעת היכן זה יסתיים. אתה חי במדינה עם זכויות וחובות, וכמו שהיית זכאי לקבל דמי אבטלה אם היית מובטל, ככה אתה חייב לשרת בצבא מגיל 18 ועד 21. אין מה לעשות חבר, סה לה וי.

 

Sent from my X9006 using Tapatalk

[vadim6385]

3 שנים מהחיים שלי הלכו ולא יחזרו, ואני רק מקבל טפיחה על השכם ומקבל "תודה", וממשיך את החיים שלי מכלום ושום דבר. אותם 3 שנים שהייתי יכול כמעט לסיים תואר ולבוא לחיים שלי בגיל 21 עם עבודה מסודרת

 

הערה קטנה.

 

אני מכיר כמה אנשים שהחליטו לוותר על שירות צבאי, ואחרי שלוש שנים הם היו באותו מקום כמו בגיל 18. ז"א, לא הלכו ללמוד, ועבדו בעבודות מזדמנות.

 

כן, הם הרוויחו כסף, קנו מכוניות, אבל שם זה נעצר בערך.

[shugiflex]

פות"ש, תתכונן להרבה קיטונות רותחין על מה שכתבת...

אני לא אהיה מהמטיפים, אני חושבת שהתחושה שאתה מתאר חזקה פי כמה וכמה אצל נשים, שחלקן הגדול מנותב למשרות צבאיות שגם לפטריוטית הכי גדולה מאוד קשה לראות בהן תועלת ממשית כלשהי.

השירות הצבאי שלי התחיל ברגל שמאל בדיוק כזו. הייתי עתודאית שפרשה מהמסלול ולכן הגיוס שלי לא היה מסודר ומתוכנן ונותבתי לעבודה פקידותית בקריה בה הרגשתי כאילו חיי אוזלים אט אט מגופי... נאבקתי לצאת לקצונה כדי להימלט מהשעמום ולמצוא תוכן בשירות, והצלחתי לנתב את עצמי לתפקיד מאתגר יותר שבדיעבד ניתב גם חלק מההחלטות שלי בקריירה אח"כ.

מה שאני רוצה להגיד לך זה, שהמחשבה "אני רוצה את החיים שלי", תהיה בעייתית עבורך לא רק בהקשר של צבא אלא בכלל בחיים. הצבא הוא חלק מהחיים שלך. החיים שלך הם מה שקורה לך עכשיו, ואתה צריך למצוא דרך למצות אותם וללמוד מכל מה שנקרה לפניך, גם אם בעולם מקביל היית אמריקאי שהולך לקולג' במקום.

אתה מבין, כל החיים אתה יכול להסתובב בהרגשה שהיית יכול לעשות משהו אחר עכשיו. משהו מועיל יותר, חכם יותר, מקדם יותר. אתה תחשוב על זה בזמן שתשלים בגרויות שאחרים לא צריכים, בזמן שתטחן מבחנים מטופשים במקצועות מיותרים בתואר, בזמן שתקום לעוד בוקר של עבודה שגרתית ושוחקת שכבר שכחת כמה רצית פעם. זה יתקוף אותך כשתקום לעוד לילה לבן בגלל תינוק בוכה, לעוד שבת בבוקר שבה מחפשים תעסוקה לילדים, או לעוד ערב שבו אשתך מתלוננת שכבר מזמן לא עשיתם משהו רומנטי ביחד. אתה תחפש את "החיים שלך" בעולמות מקבילים כל הזמן אם לא תגדל להפנים שהחיים שלך הם מה שקורה עכשיו, מבחירתך או שלא מבחירתך.

הצבא הוא מסגרת מיושנת, מסורבלת ומגבילה. כך גם האוניברסיטה, כך גם מוסד הנישואים וגם מס הכנסה. עם חלק מהדברים אפשר לבחור שלא להתמודד, עם חלק הבחירה פחות נתונה. אבל לדעתי, הדרך לחיות חיים שלמים ומלאים, עם כמה שפחות תסכולים, חוסר מנוחה וייסורי מצפון, היא למצוא את הטוב, את האתגר, את ההזדמנויות להתפתח וללמוד על עצמך דברים חדשים בכל מצב נתון.

לא טוב לך בתפקיד? נסה לשנות אותו, נסה למצוא בו ערך אחר, פקח עיניים ואוזניים למה שקורה סביבך וחפש הזדמנויות לעשות דברים מעניינים שהם לאו דוקא במסגרת התפקיד היבש שלך.

ברר דרכים להשלים בגרויות בזמן הצבא, לעשות פסיכומטרי על חשבון הצבא. המסגרת הזו נוקשה, אבל גם מסוגלת לתגמל. חפש מה היא יכולה לעשות בשבילך ואולי תרגיש פחות מנוצל.

מאחלת לך שקט נפשי, הגשמה והצלחה בכל מה שתבחר.

 

מילים כדורבנות!

[oryo]

מיקה, כתבת יפה מאוד. אהבתי.

 

רק שימי לב שיש שני סוגי 'הטפה' בהקשר להודעה הספציפית של פותש:

האחת היא שכולם צריכים לאהוב ולשרת בצה"ל כי 'צבא העם' , 'ככה זה' וכו'

השניה היא שחוסר הלוגיקה שלו "אני בעד צה"ל וחושב שצריך לשרת בו, אבל לא אני!" מזעזעת, וכשמשלבים פנימה את זה שהוא מסביר איך הוא אוהב את צה"ל בניגוד ל'בצלם' שכאמור עם כל חוסר ההסכמה (ואני ממש, ממש לא מסכים עם פועלו ושיטותיו של הארגון במתכונת הנוכחית) - זה, לדעתי, צבוע ומחליא.

 

הציונים המודרנים: משתמטים משירות צבאי מחד, תוקפים קצינים על פועלם הלא מספיק 'ציוני' מאידך. לפרטים נוספים כנסו לעמוד של צל'צול...