Jump to content

חן ג.

  • הודעות

    6,457
  • כאן מאז:

  • פעילות אחרונה

מוניטין

161 טוב

צפיות אחרונות בפרופיל

4,136 צפו בפרופיל
  1. ערכי העולם המערבי ≠ חוקת ארצות הברית. אני אגב לא מתיימר להכריע בעניין. אבל הקידוש של חופש הביטוי כאילו הוא חזות כל העולם המערבי כולו, ואין בלתו (כשהוא רק אחד מתוך סט שלם של ערכים) היא לא משהו שאני בהכרח מאמין בו. בישראל למשל אסורה הסתה לגזענות, שזו לחלוטין דוגמה של העדפת המחוקק את ערך הפלורליזם על פני ערך חופש הביטוי. אסורה הדלפה של סודות מדינה, שזו דוגמה להעדפה של בטחון הציבור על פני חופש הביטוי, וכך הלאה. החיים בעולם הם תמיד עניין של שיפוט בין ערכים שונים שמתקיימים במכלול; לא עניין של לקיחת ערך אחד ויחיד והעמדתו מעל הכל בבחינת "חופש הביטוי Über alles" - זו חשיבה פשטנית.
  2. בסופו של דבר, גם חופש הביטוי וגם הפלורליזם הם ערכים של העולם המערבי. וכמו כל סט ערכים, במקרים מסוימים צריך ליישב ביניהם. פלורליזם הוא לא הצעה ידידותית. הוא ערך יסודי וחשוב במחשבה הפוליטית והחברתית של המערב.
  3. זה לא הופך אותו ליותר חשוב בהכרח.
  4. כל השיח הזה הוא רדוקטיבי, וזו בעיה ענקית שיש לי עם האופן שבו נושא השואה מונגש לציבור הישראלי גם במערכת החינוך וגם דרך הממסד של יום השואה. הלקח מהשואה (ומהפוראיימוס, ומהרצח של סלאבים שההיקף שלו עולה בכמה מונים על השואה) איננו - ולא צריך להיות - לקח ל"עם" היהודי: הוא לקח לאנושות. במקום להסתכל על הזוועות של המאה העשרים כשוועה לחמלה והומניזם, אנחנו משתמשים בה אך ורק כדי להנציח קרתנות. זה עצוב.
  5. אמרתי את זה כבר, אבל היהדות תמיד התשנתה. הראיה של היהדות את עצמה כמשהו שירד מן השמיים כמוצר מוגמר לחלוטין אינה תואמת את העובדות, אפילו רק מלקרוא את הספרות ההלכתית עצמה. אם יש תהליך של פסיקת הלכה, ויש פסיקות חדשות ושונות בכל דור ודור, אז בהגדרה הדת מתפתחת ומשתנה; והרבה מהשינוי הזה הוא לחלוטין תולדה של הסתגלות לנסיבות חיצוניות ול"צו השעה." העובדה הזו היא גם תעודת עניות להסתכלות הזו על היהדות עצמה (הסתכלות שמנציחה שמרנות, למשל בציבור החרדי) אבל גם אזהרה לציבור החילוני שלא להסתכל על היהדות בכללותה או בבסיסה כתופעה מאובנת: היא לא. תופעה חברתית שלא מסתגלת לנסיבות משתנות, סופה להיכחד. כנ"ל כל הדתות, או כל חברה. אני זוכר שהיה לי ויכוח עם מרצה (פופולרי, לא אקדמי) שהציג את העובדה שבהלכה האסלאמית יש התנגדות אוטומטית לחידושים (בדעה) כאמצעי לנגח את האסלאם כאמונה מקובעת וקנאית. השתקתי אותו מול קהל הצופים שלו כשציינתי שיש מושג של "חידוש לטובה" (בדעה חסנה).
  6. להנעה כפולה יש גם השפעה על חלוקת המשקל, נכון, אבל לא לזה התייחסתי. דווקא בהנעה אחורית, סגירת מצערת היא בעייתית במיוחד כי אתה גם מקטין את ההצמדה של הסרן האחורי (עקב העברת המשקל קדימה) וגם מנצל חלק מסך-הכל האחיזה שלו לטובת בלימת מנוע. בהנעה כפולה, לעובדה שבלימת המנוע מתחלקת בין כל ארבעת הגלגלים יש השפעה מייצבת במצבים כאלו.
  7. למערכת ההנעה יש גם השפעה כשאתה סוגר את המצערת מבלי לבלום, שזה לא עניין של מה בכך. זה תלוי במערכת, אבל הנעה כפולה נוטה פחות ל-Lift-Off Oversteer גם בזמן בלימה, לאופן שבו הדיפרנציאל מחלק את בלימת המנוע יש משמעות על התנהגות הרכב. ראה כאן. זה כמובן לא קשור ישירות להנעה כפולה, אבל זה משהו.
  8. לא ממש. הכי הרבה שאפשר לומר על התפקיד של ההנעה הכפולה בבלימת חירום היא שיש לה השפעות עקיפות על יציבות הרכב במצב כזה, בעיקר עקב השפעתה על משקל הרכב, חלוקתו, קשיחותו, זוויות ההיגוי, הדיפרנציאלים וכדומה. ולא כל ההשפעות הללו בהכרח חיוביות בבלימת חירום, אגב.
  9. להנעה לכל-הגלגלים אין השפעה בבלימת חירום. כן יש לה השפעה על בלימת מנוע, שזה לא עניין של מה-בכך ליציבות הרכב; אבל בבלימת חירום? לא ממש, לא.
  10. אף אחד לא אמר משהו ספציפי בנוגע להתנגשות הזו. כדי להתייחס להתנגשות הזו, צריך לראות את שדה הראיה של הנהג לצדדים: המצלמה מצלמת רק היישר לפנים.
  11. להסתכל לצדדים חייבים. יש כאן כמה מצבים אפשריים: או שרואים שיש מכוניות אחרות שמתקרבות לצומת ואז לומדים מהר מאוד להבחין אם הן עומדות לעצור בזמן או לא; או שיש מכוניות שכבר עומדות ו"חוסמות" את הכניסה לצומת, ואז יש פחות חשש; הסיכון העיקרי הוא כשהצומת "ריק" כמו כאן. "להאט" זה באמת תלוי בצומת: לפעמים (בעיקר בעיר) יש בעיית שדה ראיה שלא מאפשרת להבחין בנהג שלא עומד לעצור, ואז צריך להאט כך שבנקודה שבה ניתן להבחין בנהג כזה עדיין יהיה אפשר לעצור בזמן. אני גם נוהג להוריד קצת מהירות כשאני מתקרב לצמתים בינעירוניים. בלי קשר, בכניסה לצומת עצמו אני תמיד סוגר מצערת ונוגע בבלמים רגעית. הסכנה הכי גדולה היא בזינוק לתוך הצומת עם מופע הירוק, שזה מה שיש לנו כאן. כמו ש@dorsht אמר, צריך להתחיל את הזינוק לאט ולהסתכל לצדדים.
  12. זה לא עניין של "פרספקטיבה", זה עניין של לראות היישר לאחור דרך מראת הצד, כך שבמעבר נתיב אתה צריך לבדוק רק מראת צד ולא את המראה הפנימית וגם את מראת הצד. יש לזה יתרונות במצבים מסוימים: נוסעים גבוהים במושב האחורי, מטען, רכב קרוב מאחור, שיפוע הכביש ועוד יכולים להגביל את שדה הראיה של המראה הפנימית ולדרוש מהנהג לראות היישר לאחור במראת הצד. העניין הוא שכדי לעשות את זה אפשר לכוון את המראות רחב ופשוט להסיט קצת את הראש כדי לראות היישר לאחור במראת הצד.
  13. סתם ככה בנהיגה רגילה זה לא בעיה גדולה. אבל כשצריך להפעיל הרבה כוח על דוושת הבלם מהר, זה כואב ברגל (דוושת הבלם היא לא בדיוק כרית נוצות) ולכן קצב הבלימה במצב כזה יהיה איטי יותר מאשר עם סוליה כלשהי.
  14. אני חושב שקרה לי פעם במהלך לימוד הנהיגה. כמובן, בלבול בין הדוושות הוא בהחלט תופעה שקיימת. חלק מזה זה חוסר תשומת לב, לעתים קרובות בתחילת הנסיעה: לוקח כמה דקות להיכנס לריכוז בנהיגה, וזו אחת מהסיבות (למשל) שעדיף לחנות כך שהיציאה תהיה בנסיעה קדימה ולא אחורה. נעליים לא מתאימות, סוליות חלקות בחורף (שיכולות להחליק מדוושה אחת לאחרת) ועוד יכולים לתרום למצב הזה. גם למרחק הישבה מהדוושות יש תפקיד. כשאתה רחוק יותר מהדוושות, צריך פחות תזוזה בירך כדי להזיז את כף הרגל מדוושה אחת לאחרת ולכן הסיכוי להתבלבל ביניהן גדול יותר.
  15. אני זוכר שבדקתי פעם גם מספרים של פצועים והם היו בסך הכל בהלימה למספרי ההרוגים, אבל זה היה יום עבודה למצוא את הנתונים הללו... בכל אופן, זו רק נקודה למחשבה; אני לא אמריגופיל גדול (ואני לא חושב שגם אתה) ולכן יש בי רתיעה מסוימת מהשוואות לארצות הברית, בפרט בתחום התעבורתי.
×
×
  • תוכן חדש...