הורי החברה לוחצים עליה להתחתן.

[sperial]

אם אמונתו של האתאיסט כל כך עמוקה עד שיהיה מוכן לוותר על אשה בגלל הרבנות - שיבורך. כל אחד שם את גבולות הפשרה לפי דרכו. אתה מצאת אשה שויתרה על הרבנות, אני פגשתי אשה שלא היתה מוכנה לוותר על טכס דתי. בפרספקטיבה של 22 שנה לא טעיתי בכך שקיבלתי את דרכה בעניין זה. תאמין לי, גם היא קיבלה את דרכי בהרבה עניינים.

 

על זה מאר "איש באמונתו יחיה".

[falou]

לא נאמר "איש באמונתו יחייה".

נאמר "צדיק באמונתו יחייה", כי האמונה מבטיחה חיים.

 

אין לי בעיה עם הבחירה שלך, חס וחלילה. גם אין לי בעיה לעשות כל מיני דברים שאני לא ממש מאמין בהם, כמו טקס הנישואים. אבל יש דברים שאני לא מוכן לעשות, אפילו אם הם מאוד מקובלים.

[hans]

מה הקשר בין אתאיזם לרבנות?

יש מיליון ואחת סיבות לא להיקשר בשום צורה לכוח הפוליטי שמניע את הרבנות,

אף אחת מהן לא קשורה לאתאיזם.

"נאמר" על בסיס "as the good book says" של טוביה החולב, אני מניח...

[sperial]

כוחות דתיים - לא רק הרבנות - הם מרכזי כוח ועושר, וברור על חשבון מי נצברים כוח ועושר אלה.

פאלו - שהציטוט שלך יותר מדוייק משלי, אבל אני לא מתימר להיות צדיק ומדבריך משתמע שגם אתה לא, לפחות בידי אלה המנכסים לעצמם את הזכויות על מונח זה. אתה יכול להבין כמה אני אוהב אותם.

בארץ יש לרבנות מונופול בתחום הנישואין והגירושין של יהודים, אז מי שרוצה להתחתן (או להתגרש) בארץ בדרך המקובלת חייב ללכת בדרך זו, או לנסוע לחו"ל לצורך זה ואח"כ להסתבך עם הביורוקרטיה, או להפוך את כל הנושא לחוזה אזרחי שעלול לסבך פרוצדורות בדרכו. בקיצור - במדינת ישראל של היום ובודאי בזו של 1990, אין פתרון פשוט.

[yosi2u2]

עכשיו בו ננסה משהו יותר קשה.

למשל, לא מו***...

 

הלו הלו , יש דברים שעליהם לא מתפשרים .

[wil]

sperial - אין שום בירוקרטיה מיוחדת (למעט פעם אחת עמידה בתור הארוך במשרד הפנים, שנראה לי שצריך לעשות גם אם מתחתנים בארץ.) ושום סיבוך פרוצדורלי בנישואין בחו"ל.

למעשה זה הרבה הרבה יותר פשוט קל ונעים מאשר נישואין בארץ. תתפלא.

 

לגבי הגירושין אתה צודק כמובן - גם מי שהתחתן בחו"ל חייב להתגרש ברבנות. בעסה. זהה לחלוטין לזוג שהתחתן בארץ.

[ofir]

אפשר גם להתגרש בחו"ל, אפילו ע"י מסמכים בלבד, בלי הצורך להופיע

[wil]

אופיר - אבל לא יהיה לזה שום תוקף בארץ, ולכן זה חסר משמעות.

כדי שהגירושין יוכרו בארץ (למשל, כדי שיהיה אפשר להתחתן שוב, לא משנה איפה...) חייבים לבצע זאת ברבנות.

וזה נכון באותה מידה לגבי מי שהתחתן בארץ ולגבי מי שהתחתן בחו"ל.

 

הדרך היחידה להימנע באופן וודאי ממגע כלשהו עם הרבנות היא לא להתחתן בכלל.

זה לא אומר שאי אפשר לעשות מסיבה ולשרוף עשרות אלפי שקלים בכמה שעות - חבר טוב שלי עשה בדיוק את זה, היה אולם, היו 300 מוזמנים, היתה שמלה, היה קייטרינג, היו ריקודים, היו ואוצ'רים לחניה, היו צ'קים, אבל רב לא היה.

זה לא הפך את האירוע לפחות כיפי.

זה כן הפך אותו לחסר משמעות משפטית. אז מה.

לזוג הנ"ל כבר יש 2 בנות (ששש... אל תגלו שאפשר לעשות ילדים בלי חתונה עם רבי) יהודיות כשרות למהדרין שיוכלו, אם ירצו בעוד ~20 שנה, להתחתן ברבנות.

ולפני שיקפצו פה - לא, הן לא ממזרות. בנים/בנות של רווקה לא יכולים בכלל להיות ממזרים לפי ההגדרה של ממזר.

[sperial]

אני מכיר מישהו שסרב להתחתן (לא ברבנות ולא בשום מוסד אחר) כיון שנסיונו המשפחתי הוא שממילא מתגרשים. בינתיים הזוגיות סוגרת 30 שנות אושר and counting.

[Soundman]

אני יכול להגיב בתור חתן טרי (5/1/2012)

 

וחברתי כבר אישתי. בגלל המשפחה רצתה רב. ולא היה סיכוי לשינוי. ואני שהודעתי שבמידה והרבנות תעשה בעיות. אני חוזר לשם עם מחבט ביסבול וסוגר את הסיפור.

 

מצאנו פתרון.

הרב היה בן משפחה שלי. שראה הכבוד שלחתן אותנו ברכה גדולה. וכבוד גדול. שאני מכבד אותו בתור בן אדם.

התהליך היה קצר ביותר. ! 10 דקות חופה! מהתחלה ועד הסוף!.

והרב טיפל לנו בכל התהליך. אני לא הגעתי פעם אחת לרבנות! .

 

ולמען הסר ספק. אני חילוני. אוכל חזיר ושרצים. בכיפור אני באינטרנט. ומכין לי סטייקים על המחבת.

ואשתי שומרת כשרות. מפרידה בשר וחלב. ברמה סבירה.

בשבת אבא שלה מברך. אני בלי כיפה.

במקרר יש לי בשר לי כשר. שאני מכין. ולא אשתי.

 

על הכול אפשר להסתדר.

במסעדות כולכים לכשר וללא כשר. במקומות לא כשרים היא אוכלת דברים כשרים. (סלט. עוף. דגים. וכו.)

[sperial]

Soundman - כאשר כתבתי "פשרה" - בדיוק לכך התכוונתי, והמצב שאתה מתאר הוא בדיוק המצב שבו אני חי כבר די הרבה שנים, באושר רב. ביו"כ אני אפילו משמש כגוי של יו"כ.

אשריך שמצאת רב שמבין עניין. אולי זה נשמע מפתיע, אבל יש כאלה, צריך למצוא אותם. רב נחמד עם קצת חוש הומור יכול להפוך את החופה לטכס שיזכר לטובה. כאשר הגעתי להרשם לנישואין (כזכור מהודעה קודמת, ב-1990) היה לי הרושם שאנשי הרבנות התאמצו להיות נחמדים. זה אחרי שבאותו סניף, שנה קודם, כאשר אחותי נרשמה לנישואין, התנהגו בצורה לא נעימה. כנראה שנפלתי על רשם יותר סימפטי, או שקיבלו פידבק שלילי וניסו לשפר את השירות.

[ezuf]

על הכול אפשר להסתדר.

 

צודק,אבל! רק אם כל צד מראה נכונות ומביע רצון להתפשר\לבוא לקראת השני.

 

במסעדות כולכים לכשר וללא כשר. במקומות לא כשרים היא אוכלת דברים כשרים. (סלט. עוף. דגים. וכו.)

 

אין דבר כזה דברים כשרים במקום לא כשר.

 

מקום שפותח בשבת אין לו תעודת כשרות ומכאן שום דבר שהוא יכין ויגיש לך איננו כשר.

[sperial]

הכוונה למשהו שאינו בלתי כשר מיסודו, כגון בשר חזיר. או למזון בעל הכשר גם במקום שאינו בעל תעודת כשרות. למשל - המשפחה שלי אוכלת בחו"ל פירות וירקות, מוצרי חלב ועוף, אך לא סוגי בשר אחרים. בלתי הכשרים ובלי רבנים, אבל לא חזיר ולא שרצים.

[wil]

כן, גם אני מכיר כל מיני אנשים שאוכלים סלט במסעדה לא כשרה אבל לא יסכימו לאכול שם בשר בקר או עוף.

עוד לא הצלחתי להבין את ההגיון מאחורי זה.

הרי אם הכשרות נובעת מהחותמת של הרבנות אז גם הסלט לא כשר.

ואם הכשרות נובעת מסוג האוכל עצמו אז גם סטייק אנטריקוט הוא כשר.

[נהג מתחיל]

אני יכול להגיב בתור חתן טרי (5/1/2012) BUSTED!

 

 

ולמען הסר ספק. אני חילוני. אוכל חזיר ושרצים. בכיפור אני באינטרנט. ומכין לי סטייקים על המחבת.

ואשתי שומרת כשרות. מפרידה בשר וחלב. ברמה סבירה.

בשבת אבא שלה מברך. אני בלי כיפה.

במקרר יש לי בשר לי כשר. שאני מכין. ולא אשתי.

 

על הכול אפשר להסתדר.

במסעדות כולכים לכשר וללא כשר. במקומות לא כשרים היא אוכלת דברים כשרים. (סלט. עוף. דגים. וכו.)

 

בדיוק מה שהיה אצלי כשהייתי נשוי. עובד יופי כל עוד מעוניינים שזה יעבוד. כשנוסעים לחו"ל יש כבר בעיה גדולה יותר.

 

Soundman - כאשר כתבתי "פשרה" - בדיוק לכך התכוונתי, והמצב שאתה מתאר הוא בדיוק המצב שבו אני חי כבר די הרבה שנים, באושר רב. ביו"כ אני אפילו משמש כגוי של יו"כ.

 

גם אני, לשעבר...

 

אגב, כשלוקחים את זה בפרופורציה הנכונה ומבינים לקראת מה הולכים, גירושים ברבנות זה עסק די חלק ולא מעיק, ובטח ובטח שלא חלק משמעותי בשיקול של האם להתגרש או לא...