למה אני מטומטם (או: הרהורים על פרידה)?

[gadik6]

אז אומנם הפורום זה לא ספת הפסיכולוג (וגם לא ביקרתי כאן די הרבה זמן), אך אולי מכאן תבוא הישועה.

 

אני יוצא (למען האמת מאורס) עם בחורה מדהימה כבר כחצי שנה (אנחנו בני 28+-) - היא יפה (הבחורה הכי יפה שיצאתי איתה), חכמה, מצחיקה, תומכת, מעניינת ועוד המון תכונות שרק אפשר לבקש. הקשר בינינו מצוין, אנחנו יכולים לדבר שעות, תמיד נהנים וצוחקים כשאנחנו ביחד, אפילו יש בינינו סוג של "טלפתיה" לפעמים (חושבים על אותו הדבר, יודעים מה האחר חושב), ויותר מזה, כשאני חוזר הביתה עצבני או מבואס אחרי יום ארוך, שיחה איתה תמיד מרגיעה אותי אחרי כמה דקות.

 

הסיפור שלנו בעיקרון הוא מעט לא רגיל - הכרנו לפני כשנה במסגרת משלחת סטודנטים (אני מישראל והיא מרוסיה), היא מצאה חן בעיניי (אז בעיקר פיזית), אך לא יצא מזה משהו שכן היינו בקבוצות נפרדות ולא דיברנו יותר מדי. מפה לשם, שמרנו מעט על קשר, ורצה הגורל ואחרי כמה חודשים שנינו ביקרנו באותו המקום בחו"ל באותו הזמן למשך כמה ימים, כל אחד מסיבותיו שלו. טיילנו ביחד, יצאנו לאכול/לפאב בערב, ונהניתי והרגשתי בעננים (בערב האחרון חיבקתי אותה ולא רציתי לשחרר). גם כאן שום דבר לא יצא, כל אחד חזר לארצו, אבל אחרי כחודש של געגועים אליה שלחתי לה הודעה בפייסבוק, סיפרתי לה מה אני מרגיש, ומפה לשם זה התגלגל עד שטסתי אליה לרוסיה למשך שבוע. השבוע עבר מצוין (חוץ מזה שחטפתי איזה וירוס וצינון רציני לקראת הסוף), נהניתי מכל שנייה איתה, ומשם הקשר המשיך (מדברים כל יום מעל שעה בסקייפ ועוד הרבה בוואטסאפ וכדומה, נוסעים זה לזו פעם בחודש-חודשיים ועוד), ובעוד כחודש היא עושה עלייה בגללי/בזכותי (לפני כחודש גם הצעתי לה).

 

עד כאן הכל מושלם כביכול, אבל הבעיה היא שזה לא. אני ידוע כאדם ביקורתי, פרפקציוניסט/פדנט ועוד שלל תכונות שמפריעות לי לפעמים בחיים, אך הבעיה שזה התחיל להפריע גם ביחסים איתה. אני כל הזמן משווה אותה לאחרות, כל הזמן מחפש חסרונות (במקומות שהם לא קיימים), וכבר לא יודע אם אני רוצה להמשיך בקשר.

מנקודת מבט אובייקטיבית יש לי את כל הסיבות לכך שפרידה היא לא הדבר הנכון - היא יפה, חכמה, מצחיקה וכל שאר הדברים שחשובים לי. אבל יותר מזה, הקשר בינינו מצוין, היא אוהבת אותי, היא מבינה אותי ואני אותה, טוב לנו ביחד, אנחנו מדברים בפתיחות אחד עם השנייה, נהנים מהזמן המשותף והכל, ואני יודע שבחורה כמוה לא בטוח שאמצא. יותר מזה, גם בשני קשרים רציניים שהיו לי בעבר (רציניים אצלי זה חודשיים-שלושה), כל הזמן חיפשתי מה לא טוב, ואת הקשר הראשון סיימתי בגלל זה (אחרי חודש ביקשתי ממנה שנחזור, ואז אחרי עוד חודש היא זרקה אותי, כנראה בצדק).

יותר מזה 2, לפני שנכנסתי לקשר לא חיפשתי בכלל קשר רציני, ככה שזה לא שרציתי להיכנס לקשר בכוח.

 

בשורה התחתונה, אני חושב על זה כל הזמן בזמן האחרון, ובשבועיים האחרונים זה כבר הגיע למצב שהתחלתי להתנהג כמו ילדה מתבגרת עם בחילות, חוסר תיאבון, דיכאון וחוסר חשק בגלל כל המחשבות על הקשר. במקום ליהנות מהקשר איתה ומהזמן איתה, אני רק סובל מהמחשבות. יותר מזה, אני דואג לה ועצם המחשבה על להיפרד ממנה (ואיך זה ישפיע עליה וישבור לה את הלב אחרי שהיא התאהבה) עושה לי רע.

 

אז נשאלת השאלה מה עושים? האם זה המרחק ממנה שמחרפן אותי, האם זה העובדה שהיא משקיעה כל כך בקשר ואוהבת אותי כל כך מבלי שארדוף אחריה (מה שאני לא רגיל לקבל מהבחורות בארץ, אלא יותר לרדוף אחריהן), האם זה בגלל שאני פוחד ממחויבות וכל הלחץ של העלייה שלה לארץ ועוד עושה לי רע, או שזה כי אני סתם מטומטמם ולא יודע מה טוב לי?

עריכה אחרונה ב-10 ליוני, 2015 על ידי gadik6

[Michael_N]

על פניו לפי מה שאתה מספר זה נשמע שהקשר בינכם הוא לא טוב, הוא טוב מאוד!

 

אתה מספר עליה שהיא חכמה מצחיקה, כיפית, טוב לכם ביחד, אתם נהנים ביחד ויותר מזה, מעבר לבת זוג היא גם חברה במלוא מובן המילה, שזה לא משהו מובן מאליו!

 

אתה גם מספר על עצמך וכנראה גם מבין מה הבעיה: הבעיה היא בך ולא בה (חלילה לא בנימה תוקפנית): אתה מחפש את החסרונות במקומות שלא צריך, אתה משווה אותה לאקסיות ובכל זאת, מבין שאולי לא תמצא עוד מישהי כמוה.

 

לדעתי, אתה צריך לעשות חושבים עם עצמך ולהוריד מעליך את כל הלחצים והפחדים כי כפי שזה נראה, יש לך בת זוג נהדרת, שאם תשכיל להשיל מעצמך את כל הפחדים והמגננות, אתה פשוט תזכה.

 

הכרת פעם זוג שאפילו שהם נחשבים לזוג היית אומר לעצמך בלב "הם לא מתאימים"? אין בינהם כימיה, אין חברות, אין כלום מעבר להגדרה שהם "בני זוג". אצלך זה בדיוק ההפך, נשמע שבקשר בינכם יש את כל היתרונות: מעבר להגדרה שאתם "בני זוג", אתם חברים, שזה לעניות דעתי, הבסיס לקשר מנצח.

 

מתנצל אם גלשתי מעבר לדברים ששאלת, הייתי חייב לפרוש את דעתי.

 

מאחל לך שתשכיל להמשיך בקשר ושתהיו לנצח מאושרים!

[אומי5]

אתה לא מטומטם

אתה פחדן

וגם מטומטם

[oryo]

אתה לא מטומטם

אתה פחדן

וגם מטומטם

 

או בנימה יותר נחמדה:

זה טבעי, אתה נלחץ כי אתה מבין שזה סופר רציני וזה גורם לך לחששות.

הייתי שם בעצמי, מניח שהרבה גברים היו שם.

 

ממה שאתה מספר, זה נשמע מדהים, נשמע שחוץ מ'רגליים קרות כי מחוייבות' אין לך שום סיבה אחרת לרגליים קרות (לא נמשך אליה, לא מעניינת אותך וכו').

grow a pair, man up, ותמשיך עם זה. זה נשמע שאתה מבין שאתה בקשר מצויין עם בחורה מצויינת, תנשום עמוק ותקבל החלטה.

עריכה אחרונה ב-10 ליוני, 2015 על ידי oryo

[Alon_A]

אתה לא מטומטם

אתה פחדן

וגם מטומטם

 

או בגרסה אחרת:

 

היא יפה, מצחיקה, חכמה, נחמדה, חברה אמיתית לחיים...

...

...

ואני מטומטם.

[sperial]

הסיפור לא לגמרי ברור לי - כמה זמן נטו אתם יחד?

מעבר לכך - החשש מובן. כניסה למחויבות ארוכת טווח מעלה הרבה סימני שאלה, וכמו אחרים כאן - אני זוכר את עצמי בסיטואציה דומה לפני קצת למעלה מ-25 שנה. הכרתי מישהי, כעבור 3 חודשים החלטנו להתחתן. סיבה טובה לחשש. מאז חלפו למעלה מ-25 שנה, לשמחתי חששותי התבדו.

[gadik6]

את זה שאני מטומטם, פחדן (?) ושאר הדברים אני יודע, השאלה היא מה עושים עם זה כדי לא להרוס לעצמי (ולה בעיקר) את הקשר? ניסיתי לעבוד על זה עם עצמי אבל כנראה שזה חזק ממני, אז מה השלב הבא? מטפל זוגי/פסיכיאטר/לדפוק את הראש בקיר עד שיעבור?

 

וזה בסדר מיכאל, נתת תשובה מכל הלב, תודה (וגם באתי לפה לשמוע עצות ולא לקבל מחמאות).

[Keyser]

מטפל זוגי זה מיותר (לדעתי), כי הבעיות אינן בקשר, לפי מה שאתה מתאר. על פניו, זה באמת נראה כאילו אתה נלחץ כי הקשר מאוד רציני. החיפוש אחרי "משהו יותר טוב" תמיד קיים, אתה פשוט צריך לזכור שזה לא בהכרח נכון ומשהו יותר טוב לא מחכה לך מעבר לפינה.

תזכור שהדשא של השכן לא תמיד עשוי מזהב

 

*אין באמור להוות יעוץ ו/או המלצה ו/או טיפול רפואי כלשהו.

[Arik TG]

תראה, אנחנו הגברים מוצר נחות לעומת הנשים.

ברגע שאתה מפנים את זה טוב טוב- החיים שלך הופכים הרבה יותר קלים.

דוגמה מייצגת- נשים הן מולטיטסקינג וגברים לא.

 

לענייננו:

כל העניין של קשר ומחוייבות קשה לגברים. לא התכוננו. שיחקנו כדורגל.

הנשים כן התכוננו, מה זה התכוננו!

אז צא מנקודת הנחה שהיא יכולה לפתור לך את הבעיות ופשוט תפיל את זה עליה.

 

תגיד לה הכל, כולל הכל, ותבקש ממנה לעזור לך.

ככה אתה גם יוצא רגיש ואמיתי.

גם לא מסתיר ממנה כלום (כל הבעיות מתחילות כשמסתירים דברים אחד מהשני) ומקבל על זה נקודות בונוס.

אם אתה מספיק חשוב לה היא פותרת לך את זה ואתם תחיו באושר ובעושר.

[חולגי]

האם הבחורה (חוץ מזה שהיא מתכוונת לעלות ארצה וזה בגללך...) לוחצת עליך או מנג'סת לך בנושא מיסוד הקשר ?

[MadCat_LE]

כנראה שני דברים:

1) שיחות עם פסיכולוג (לא אחת) אחרי שאתה מסביר בדיוק מה אתה מרגיש ואומר שאתה רוצה לחקור מהיכן זה בא ואיך להתמודד.

2) שתף אותה בעניין (לא יותר מידי, אלא עצם העובדה שזה משהו, ושאתה עובד עליו), אולי יש לה הצעות טובות.

 

לאדם יש נטיה לצבור קיטור עוד ועוד בנושא מסויים ואם אין שחרור, בין אם גדול או קטנטן, הנושא הופך למפלצתי.

[oryo]

רוצה לשמוע מה עזר לי?

דיברתי איתה (אשתי היום) על זה.

אמרתי לה בדיוק את מה שאתה מתאר, השיחה איתה מאוד הרגיעה אותי, לא יודע להסביר מדוע.

היא לגמרי הבינה אותי, לא היה שם כעס ולא היעלבות, זו היתה שיחה פתוחה שבסוף אני אישית יצאתי מחוזק, ואני נוטה להאמין שגם היא.

 

אני מניח שיש שלא יסכימו איתי על הגישה הזו, אבל לדעתי תקשורת פתוחה לחלוטין זה טוב לטווח הרחוק. לדעתי דבר איתה, הסבר לה את החששות האי-רציונליות שלך, שתף אותה ותראה מה יוצא מהשיחה הזו.

[Alon_A]

תגיד לה הכל, כולל הכל, ותבקש ממנה לעזור לך.

ככה אתה גם יוצא רגיש ואמיתי.

גם לא מסתיר ממנה כלום (כל הבעיות מתחילות כשמסתירים דברים אחד מהשני) ומקבל על זה נקודות בונוס.

אם אתה מספיק חשוב לה היא פותרת לך את זה ואתם תחיו באושר ובעושר.

 

היא עושה עלייה בשבילו ואתה אומר שהוא יגיד לה שהוא מפחד ממחוייבות ? לפחות שיגיד לה לפני שהיא עולה על מטוס, כדי שתחסוך את הטיסה .

 

הוא צריך לעזור לעצמו, לא היא לו.

[oryo]

היא עושה עלייה בשבילו ואתה אומר שהוא יגיד לה שהוא מפחד ממחוייבות ?

 

הוא צריך לעזור לעצמו, לא היא לו.

 

כן, הוא חייב לומר לה, בשביל שהיא לא תכנס למלכוד בלי שהיא יודעת על כך.

אם משיחה כזו היא תחליט שלא לעלות, זכותה. לדעתי אין בכלל שאלה - יש לה את הזכות (ולו יש את החובה) לדעת על הנושא הזה.

אני לא רוצה לדמיין אפילו מצב שהייתי עוקר את עצמי מהארץ ועובר לחו"ל, ואחרי חודש האישה שגרמה לי לעשות זאת היתה אומרת לי 'כן, אבל.....'.

[falou]

אתה בלחץ בצדק.

יצרת מחוייבות גדולה מדי על בסיס קשר שהוא עדיין פוטנציאלי (כלומר, אתה לא מכיר אותה והיא לא מכירה אותך).

היא עולה לארץ ואתה היעד שלה, אם הבנתי נכון.

 

במקומך הייתי הולך לייעוץ אישי לבד כדי לקבל תמיכה, כי אתה יכול למצוא את עצמך מתחייב שלא כרצונך או מאבד משהו שאולי יש לו עתיד ארוך טווח. כלומר, זה שיצרת ציפייה גדולה מדי מוקדם מדי (עוד בשלב ההתאהבות המוקדם) זה לא חכם ובטח לא אידיאלי, אבל זה לא אומר שהקשר יצליח או ייכשל. מה שכן, זה שם עליך הרבה לחץ (ובצדק).

עם איש מקצוע שיאפס אותך אולי תמנע מלהמשיך לקבל החלטות חפוזות.