Arik TG

וואו , צפיתי בחוק גודווין בפעולה

לא התכוונתי שנהגי F1 הם המדד. רק התכוונתי להשוות תפוחים לתפוחים. ה F1 הוא הכי מפורסם, ואני מכיר שם הכי הרבה נהגים. אתה מוזמן לעשות רשימה של נהגי ראלי (אני לא מעודכן, האליל שלי הוא עדיין וולטר רוהל) ושל נהגי סיבולת (מבחינתי שטפן בלוף עוד פעם, ואל תגיד ג'קי איקס כי הוא גם סגר לבלוף את הדרך כשבלוף החזיר נשמתו לבוראו וגם היה אחראי להפסקה המוקדמת של המרוץ F1 במונטה קרלו 84' לטובת פרוסט).

טעיתי בקישור לדונינגטון 1993. בבקשה. אגב, סנה ניצח את המרוץ הזה כשרק דיימון היל נכנס איתו לאותה הקפה, כמעט דקה וחצי מאחוריו, וכל השאר הקפה ויותר מאחור.

אני מעיר את הפורום מתרדמתו כדי להציג את הרשימה שלי ומזמין אתכם להציג את שלכם יש הרבה דירוגים של "הנהגים הכי טובים בכל הזמנים" בחו"ל, וגם בארץ יש את הסרטון של קורפל ואיתי אניג'ר ואני לא כל כך מרוצה מהדירוגים האלה. רוב המדרגים ברשת את הגדולים ביותר סופרים קודם כל אליפויות, נצחונות ופודיומים, ובאלה למכונית ולקבוצה יש חלק לא מבוטל. האם בחירות קריירה טובות זה חלק מלהיות נהג גדול? כנראה שכן, אבל זה פחות מעניין אותי. קחו למשל את סבסטיאן פטל: האם הוא היה נחשב מהגדולים ביותר בלי היתרון שהוא קיבל מהמכונית והקבוצה בכלל של רד בול? כדי לקבל מושג על החלק של הנהג אפשר להסתכל על הפער בין שני הנהגים באותה קבוצה. בעונת 2010 לדוגמה, בה זכה פטל באליפות הראשונה מתוך ארבע רצופות שלו, ההבדל בין פטל לבין חברו לקבוצה מארק וובר במקום השלישי היה זעום. לכל אחד מהם היו בעונה 10 פודיומים, אלא שלפטל היו חמישה נצחונות ולוובר ארבעה. לעומתו פרננדו אלונסו שסיים את העונה במקום השני, כפסע מאליפות, גם הוא עם חמישה נצחונות ועשרה פודיומים, היה במרחק עצום בנקודות מחברו לקבוצת פרארי פליפה מאסה, שזכה רק בחמישה פודיומים בלי נצחון אחד. אז מבחינתי בעונת 2010 אלונסו היה גדול מפטל. כדי להשאר באזור שמעניין אותי אני אדרג לא את הנהגים הגדולים ביותר אלא את המבריקים ביותר. אלה שאני רואה אותם נוהגים ועושה וואו! הנהגים עם הכישרון הגדול ביותר. גאוני הנהיגה. אומרים שהכשרון הוא רק 20-30% מההצלחה (אמרו במאסטר שף, זה חייב להיות נכון!), החלק המנטלי קובע יותר, וגם למזל יש תפקיד. זה לא אומר שהנהגים הגדולים שזכו בהרבה אליפויות הם חסרי כשרון. אדרבא! הם חייבים להיות כשרוניים מאוד. אבל הם לא בהכרח הכשרוניים ביותר. יש נהגים כשרוניים שעשו בחירות קריירה גרועות והגיעו למכוניות לא תחרותיות, יש כאלה שהנאחס רדף אותם, ויש אחד שנהרג על המסלול לפני שביטא את הכישרון שלו במלואו. אז איך מודדים כישרון? האפקט של ה"וואו" הוא סובייקטיבי לגמרי ודירוג סובייקטיבי לגמרי הוא ניו אייג'י מדי בשביל בומר כמוני. אבל יש גם קריטריון אובייקטיבי מאוד חשוב לכישרון של נהג והוא ההצלחה שלו ברטוב. כיוון שזה דירוג של נהגים ולא של מכוניות הגשם הוא זה שמוציא את המכוניות מהמשוואה. הוא מה שנקרא "המשווה הגדול". ברטוב רואים מי גאון ומי טכנאי. נגיד את זה ככה: אם לקחת אליפות ולא ניצחת בגשם, הקרדיט לאליפות הוא יותר לאוטו מאשר לנהג. לכן פרוסט, אלוף עולם 4 פעמים, לא ברשימה שלי, כי ככל שהוא היה מהיר ביבש (והוא אכן היה!), ברטוב הוא לא היה משהו. ואפילו פטל, למרות שדווקא היה טוב גם ברטוב, גם הוא לא ברשימה שלי, כי בעונות בהן לא היה לו היתרון של המכונית הוא לא הדהים. לא שאני חושב שפטל לא נהג גדול (הוא גם זכה באלוף האלופים, כלומר במכוניות זהות), אבל הוא פשוט לא מספיק מבריק כדי להכנס לעשיריה הראשונה שלי. לצערי אני צריך להוציא מהרשימה את כל הנהגים מלפני אמצע שנות השמונים, וזאת ממספר סיבות: א. הנהגים הגדולים של פעם היו גדולים ביחס למתחרים שלהם, אבל אני לא יודע מה היתה רמת המתחרים. בעידן המודרני יש כל כך הרבה צעירים שרוצים להיות נהגי F1 שלטופ באמת מגיעים רק הקצפת של הקצפת. אני לא יודע אם המתחרים של פנחיו, אסקארי וג'ים קלארק היו ברמה של ניג'ל מנסל (שהתחרה בפרוסט וסנה) וקימי רייקונן (שהתחרה בשומאכר, אלונסו והמילטון) לדוגמה. ב. הנהגים של עד 1965 בכלל נהגו על מכוניות של 150-200 כ"ס. לדעתי זה להשוות תפוחים לתפוזים. כמו שאני לא אכניס נהגי ראלי לרשימה. המכוניות של פעם היו שונות לגמרי. ב 1968 ג'קי סטיוארט נתן את מה שנחשב לאחת התצוגות הגדולות ביותר בגשם בכל הזמנים בנורבורגרינג וניצח בפער מטורף של יותר מ 4 דקות. אבל ההקפה המהירה שלו, שהיתה ב 15 שניות מהירה יותר מהבאה בתור, היתה 9:36 דקות. אני לא יכול להתרשם מזה כשאני עצמי הקפתי את הרינג מהר יותר עם רנו קליאו. ג. לא ראיתי אותם מספיק במו עיני. הסרטונים הקיימים לא ממש מראים את הכשרון שלהם. רק בשנות השמונים התחילו לצלם עם מצלמות מרובות ו On board. אז מבלי להטיל ספק בגדולה שלהם, יסלחו לי הגדולים של פעם כמו ג'ים קלארק וג'קי סטיוארט, וגם ג'יימס האנט. אני פשוט לא יכול להכניס אותם לאותה רשימה. ולאחר ההקדמה הארוכה הנה הרשימה שלי: 1. איירטון סנה בעיני סנה היה הכישרון הגדול מכולם. מרגע שהחלטתי על סולם הדירוג שלי היה ברור לי שהוא יהיה במקום הראשון. סנה היה אל הגשם. הוא הוכיח זאת כבר בעונת הרוקי שלו, במרוץ במונקו 1984 כשהוא סגר על פרוסט המוביל ב 3 שניות להקפה, והמרוץ הופסק לפני מחציתו כשסנה שני. וגם בבגרותו ההקפה הראשונה בדונינגטון 1993 שנחשבת על ידי רבים ההקפה הטובה ב F1 בכל הזמנים, בה הוא עקף (את דיימון היל, שומאכר הצעיר ופרוסט שזינק מהפול, כי הקוואלי היה ביבש) כאילו האחרים עומדים. או אם זה הנצחון שלו בסאו פאולו 1991 כשהגיר שלו תקוע בהילוך ששי בחמש-שש ההקפות האחרונות ובזכות הגשם והפער הגדול שהוא פתח קודם פטרזה לא הספיק לסגור עליו. סנה ניצח ב 10 מתוך 18 המרוצים הרטובים שהוא השתתף בהם. 55%. זה הישג מדהים בפני עצמו, ועוד יותר מדהים כשזוכרים מי היו המתחרים שלו. פרוסט, היריב הגדול של סנה, ניצח רק שניים מתוך 16 מרוצים רטובים שהשתתף בהם, 12.5%, חצי משיעור הנצחונות הכללי שלו של 25%. אגב, אחד מתוך השניים שהוא ניצח בגשם היה אותו מרוץ במונקו ב 1984 שהופסק בטרם עת, ולא ממש הגיע לו לזכות בו. מה שהכי מפליא בסנה הוא שלמרות שהוא היה מהיר מכולם בגשם הוא פשוט לא החליק ועף ממרוצים רטובים. כל הנהגים האחרים ברשימה הזו עפו והתרסקו אינספור פעמים בגשם, כי הם לוקחים את המכונית לקצה. אבל לא סנה- בדרך כלל שיעור ה DNF של נהגים כמעט כפול בגשם, אבל אצל סנה היחס הזה היה הפוך! הוא DNF רק 2 מרוצים רטובים מתוך ה 18 לעומת 16 DNF מתוך 100 מרוצים יבשים. 2. שטפן בלוף Stefan Bellof הפתעה! בלוף מוכר בעיקר בזכות שיא המסלול בנורבורגרינג שקבע בשנת 1983 בפורשה 956 האגדית של גרופ C בקוולי למרוץ ה 1000 ק"מ ( התוצאה שהשיג 6:11.13 פער של 5.7 שניות מחברו לקבוצה יוכן מאס שהיה שני) . שיא מסלול שהחזיק מעמד 35 שנה! אגב- יחד עם ההקפה המהירה ביותר שהשיג באותו המרוץ- שני השיאים הללו עדיין בתוקף גם היום עבור שיאי המסלול במסגרת תחרותית ובמרוץ, בהתאמה. קריירת הפורמולה 1 של בלוף היתה בת עונה וחצי בלבד, במכונית טירל לא תחרותית בעליל. הוא כמעט זכה במושב במקלארן המאוד תחרותית לשנת 1984, אבל הקבוצה בחרה בסוף לפתוח עם לאודה ופרוסט שבסיום העונה סיימו אלוף וסגנו. אז למה דירגתי אותו במקום כל כך גבוה? כי הוא היה היכשרון הגדול ביותר בתולדות המרוצים. זה לא אני אומר. זה ג'קי סטיוארט, בעצמו אגדת מרוצים, אמר: “The biggest talent, that I have ever seen”. אגב, בלוף הגרמני היה גיבור הילדות של מייקל שומאכר. הפודיום היחיד שלו בפורמולה 1 (וגם הוא אחר כך נשלל בגלל עונש שהקבוצה קיבלה) היה באותו מרוץ גשום להחריד במונקו 1984. הוא זינק מהמקום ה 20 והאחרון והתקדם בגשם השוטף למקום השלישי, ובזמן שסנה, שהיה במקום השני סגר על פרוסט המוביל בקצב רציני מאוד בלוף סגר על סנה. אני חושב שהוא היחיד בעולם ובכל הזמנים שהיה מסוגל לסגור על סנה בגשם, ועוד במונקו. (סנה ניצח במונקו שש פעמים בקריירה, יותר מכל נהג אחר). בלוף הצטרף למועדון ה 27 בהקפה ה 77 של מרוץ ה 1000 ק"מ של ספא 1985 כשניסה לעקוף את ג'קי איקס, פגע בו מאחור, עף מהמסלול והתנגש חזיתית בגדר. אלמלא פרישתו המוקדמת הוא כנראה היה אחד מהגדולים. פרארי כבר רצו אותו לעונה הבאה (1986) של F1 . ללא ספק הוא היה נותן פייט לפרוסט, מנסל, פיקה וסנה יותר ממה שנתנו סטפן יוהנסן ומישל אלבורטו שנהגו בפרארי באותה עונה. 3. מיכאל שומאכר כנראה הנהג הגדול ביותר בכל הזמנים. הוא זכה בשבע אליפויות עולם לא רק בזכות בזכות עבודה קשה ומדוקדקת בכל האספקטים של המירוץ, אלא גם בזכות כשרון ענק. שומאכר תמיד לקח את המכונית לקצה וקצת מעבר לו. הוא אמר שאתה יכול לדעת איפה הקצה רק כשאתה עובר אותו. את הכשרון שלו אפשר לראות כשהוא היה במכונית פחות תחרותית כמו העונה הראשונה שלו בפרארי ב 1996. הוא סיים שלישי בדירוג הנהגים (1-2 של וויליאמס) בעוד חברו לקבוצה אדי אירווין סיים עשירי. שומאכר היה ענק ביבש ועוד יותר ענק ברטוב. הוא ניצח 16 מתוך 44 מרוצים רטובים שהוא השתתף בהם, 36%, לעומת 29.5% שיעור נצחונות כללי. קור הרוח שלו בזמן מירוץ היה מדהים. אתה שומע אותו מדבר בקשר עם הקבוצה בזמן פניה רטובה שהוא מתקן בה היגוי יתר והטון שלו נשאר רגוע כאילו הוא בשיחת חולין. אגב- הכישרון שלו לא היה מוגבל למסלול- הוא גם היה כדורגלן מחונן. 4. מקס ורשטאפן ללא ספק הנהג המבריק ביותר בהווה. מקס הזועם לא רק שניצח 35% מהמרוצים הרטובים שהוא פתח בהם (לעומת 30% נצחונות בסך הכל), זה פשוט וואו לראות אותו תופס את המכונית שמנסה לצאת משליטה בכל פניה. המירוץ שלו בברזיל 2016 בו הוא עלה ממקום 14 אחרי הפיט לפודיום תוך 16 הקפות הזכיר לי את סנה. ויש שם גם את הקטע המפורסם בו הוא תופס את הזנב ברפלקס מטורף. הפערים שלו מחבריו לקבוצה מיוחסים לרוב לכך שהמכונית של רד בול תפורה למידותיו, אבל עדיין אלו פערים עצומים מנהגים שאינם קוטלי קנים. 5. לואיס המילטון אולי הכוכב הגדול ביותר שהצמיח הספורט המוטורי. הרוקי הכי מצליח בכל הזמנים שעלה על הפודיום במרוץ הראשון בקריירה שלו בפורמולה 1 ולא ירד ממנו בכל תשעת המרוצים הראשונים שלו. מי שהיה רחוק רק נקודה אחת מאליפות בעונת הרוקי שלו, מי שניצח מרוצים יותר מכל נהג אחר, מי שהשווה את שיא האליפויות של שומאכר ועדיין משתוקק לשבור אותו. להמילטון יש גם שיא מיוחד משלו- הוא ניצח 9 מרוצים רצופים בגשם בין 2014-2018. אמנם אחוזי הנצחון שלו התקלקלו בעונות האחרונות אבל לפני כן הוא היה עם 36% נצחונות בגשם, כמו שומאכר. אפילו בעונת 2025 הנוראית עבורו (אפילו לא פודיום אחד) זכינו לניצוץ מהיכולות שלו במירוץ הרטוב בספא בו הוא זינק מהפיטס, החליף מוקדם לסליקס ורץ קדימה לסיים שביעי. 6. נייג'ל מנסל אלוף העולם פעם אחת ושני באליפות שלוש פעמים, הסטטיסטיקה הפשוטה לא מספרת את הסיפור של מנסל. מנסל היה מהנהגים הגדולים בכל הזמנים, אבל… א. הוא התמודד מול פרוסט וסנה (ולאודה ופיקה ורוזברג וברגר). וב. הוא סבל מנאחס שחבל על הזמן. מתוך 187 מרוצים שהוא פתח בהם הוא פרש מ 92 (49%!). נראה לי שזה שיא שלא ישבר לעולם. לפחות 70 מה DNFים שלו היו מתקלות ברכב. היי, וזה בלי לספור את המירוץ בדאלאס 1984 בו תיבת ההילוכים שלו כשלה בהקפה האחרונה והוא דחף את המכונית לקו הסיום בחום של 38 מעלות והתמוטט, אבל קיבל את הנקודה על מקום ששי! מנסל ניצח ב 31 מרוצים, שזה רק 16.5% מהמרוצים שהוא פתח בהם, אבל זה 32.5% מהמרוצים שהוא גם סיים בהם! הוא היה מהיר, מאוד מהיר, והוא נלחם בשיניים ובצפרניים בענקי הספורט לרוב מתוך עמדת נחיתות מכנית. בעונת 1986 הוא סיים שני לפרוסט, עם 5 נצחונות לעומת 4 לפרוסט ולפיקה (2 לסנה ו1 לברגר). בעונת 1987 הוא סיים שני לבן קבוצתו פיקה, אבל עם 6 נצחונות לעומת 3 של האלוף (2 לסנה, 3 לפרוסט, 2 לברגר). בעונת 92' כשהיתה לו סוף סוף מכונית תחרותית עם פחות תקלות הוא לקח אליפות עם 9 נצחונות (מתוך 16 מרוצים בעונה) - פטרזה בן קבוצתו 1, שומאכר 1, סנה 3 וברגר 2. העקיפות של מנסל היו וואו. העקיפה שלו על ברגר מבחוץ בהקפה האחרונה של מקסיקו 1990 נחשבת לאחת הגדולות בהיסטוריה של F1. 7. פרננדו אלונסו אין מה לעשות איתו, הוא רק רוצה לנהוג. הבנאדם התחיל לנהוג בקארטינג בגיל 4, והיה אלוף ספרד מגיל 8. בגיל 44 הוא פתח את העונה ה 26 שלו ב F1- הוא היה על הגריד עם אבא של מקס ורשטאפן! פתח ב 425 מרוצים. אלוף העולם ב 2005 ו 2006 (מול שומאכר, כן?) שלישי באליפות ב 2007 עם נקודה פחות מהאלוף בקרב המשולש עם רייקונן והמילטון. שני לפטל (ולפני המילטון) בעונות הדומיננטיות של רד בול ב 2010. 2012 ו 2013. לאלונסו אמנם אין את הסטטיסטיקה בגשם של שומאכר, המילטון וורשטאפן, אבל גם הוא מענקי המסלול הרטוב. ראו את תצוגת הנהיגה שלו עולה ממקום 15 ל 6 בגרנד פרי הונגריה 2006 תוך 2 הקפות. עונת 2012 היתה בעיני העונה הגדולה ביותר שלו כאשר עם מכונית לא תחרותית ביבש הוא השיג נצחונות ברטוב. גם אלונסו הוא מגדולי הנחסיונרים. אלוף התקלות בפיט (פעמיים לא הרכיבו לו טוב גלגל והוא התרסק מייד אחרי הפיט, פעם הרכיבו לו בטעות צמיגים לא נכונים והוא היה צריך לחזור לפיט בהקפה הבאה), טעויות באסטרטגיה של הקבוצה, או רכב שמתרסק לפניו והורס לו מרוץ מדהים (וגם שולח אותו לבית החולים). 8. קימי רייקונן לאורך 20 שנות קריירה ב F1 הוא היה אלוף העולם רק פעם אחת, שני פעמיים ושלישי שלוש פעמים. הוא ניצח רק ב 6% מ 349 מרוצים שפתח בהם. קימי היה טוב בגשם, אבל לא מהכי טובים. אבל צריך לזכור מול מי הוא התחרה! מול הדומיננטיות המוחלטת של שומאכר בשיאו, מול אלונזו והמילטון הצעיר ואפילו מול הדומיננטיות של רד בול. אולי 103 פודיומים (29.5%) מספרים יותר טוב את הסיפור. קימי לא נמצא כאן בגלל הסטטיסטיקה. הוא נמצא כאן בזכות העקיפות. אפקט הוואו בעקיפות שלו הוא עבורי עד היום הגדול מכולם. תסתכלו על כל סרטון של "העקיפות הגדולות בפורמולה 1" ותראו את רייקונן מופיע בכל אחד מהם יותר מפעם אחת. 9. דניאל ריקארדו אמרנו החלטות קריירה גרועות? אמרנו ריקארדו. ריקארדו לא היה אלוף עולם, אבל יש לי סיבה אחת טובה מאוד להכניס אותו לעשיריה הראשונה- הוא עשה את ההקפה המהירה ביותר במכונית זהה בתחרות המתגלגלת של טופ גיר. 0.7 שניה מהר יותר מלואיס המילטון, שהגיע לתכנית פעם שניה אחרי שלא היה מרוצה מהזמן שלו כי הפעם הראשונה היתה ברטוב. 0.9 שניה מהר יותר ממרק וובר שבא גם הוא בפעם השניה, ו 1.8 שניות מהר יותר מסבסטיאן פטל. וזה לא היה מקרה. הוא עשה שלוש הקפות עוקבות בזמן זהה. זה כישרון! ריקארדו קודם לרד בול בעונת 2014, בדיוק אחרי 4 השנים הדומיננטיות שלהם בהן פטל לקח ארבע אליפויות רצופות, ובדיוק בתחילת הדומיננטיות המוחלטת של מרצדס. בעונה הראשונה שלו ברד בול הוא היה שלישי אחרי שני נהגי המרצדס וניצח בשלשה מרוצים. הוא היה היחיד באותה עונה שניצח ולא נהג במרצדס. הדומיננטיות שלו על חברו לקבוצה פטל היתה ברורה- פטל הגיע רק פעם אחת שני. ב 2015 הרד בול לא היתה תחרותית והוא סיים שמיני עם שני פודיומים בלבד, ולפני הרוקי החדש בקבוצה הלא הוא מקס ורשטאפן. ב 2016 הוא שוב היה שלישי אחרי שתי המרצדסים, וקצת לפני ורשטאפן שסיים חמישי. שני הנצחונות היחידים בעונה שלא היו של מרצדס התחלקו בין ריקארדו וורשטאפן. ב 2017 הוא סבל מנאחס- תקלות והתרסקויות, וסיים חמישי (ורשטאפן ששי) ומשם הקריירה שלו הלכה והתדרדרה. ב 2018 הוא התדרדר למקום ששי (ורשטאפן רביעי) והחליט באמצע העונה לעזוב את רד בול בעונה הבאה לרנו(??) וכל השאר מופיע בטלנובלה של נטפליקס. 10. ג'נסון באטן אלוף העולם פעם אחת, בעונה המדהימה של בראון ב 2009 (יש על זה דוקומנטרי מעולה בהנחיית קיאנו ריבס, למי שיש לו דיסני). את באטן אני מכניס לרשימה בלית ברירה. אין לו את אפקט הוואו עלי כמו לשאר הנהגים ברשימה. הוא נהג חלק, אלגנטי ומהר, בלי הדרמות שעושות לי את זה. אבל הסטטיסטיקה שלו לא מאפשרת לי להשאיר אותו בחוץ. באטן נהג רוב העונות שלו במכוניות לא תחרותיות, ולכן מתוך 306 מרוצים בהם פתח הוא זכה רק ב 15 ניצחונות. אבל הסטטיסטיקה המדהימה שלו הוא ששבעה מהם היו בגשם. הסיכוי של באטן לנצח מרוץ בגשם היה גדול פי 4.75 מהסיכוי לנצח ביבש! הוא מוביל בענק את הטבלה הזו כאשר במקום השני נמצא סנה, עם פי 2.5 סיכוי לנצח ברטוב לעומת היבש. זאת הרשימה שלי, וכן, בסוף היא סובייקטיבית. אפשר אחרת?

כבר הזהירו בעיתונות מפני רכבי יד שניה ממותגים סינים שלא נמכרו בכמויות גדולות. זה לא יהיה המצב עם המותגים המובילים שנמכרו בכמויות. אבל לחכות לחלקים שאינם בארץ (וזה בלי להזכיר את התמחור המטורף שלהם) זו לדעתי בעיה כללית בארצנו למודת המלחמות, שנתקלתי בה גם בדגמים מאוד פופולריים כמו ג'ילי גאומטרי ופיג'ו 3008.

הניחוש שלי הוא שהסיניות שמנסות להיות יותר מטסלה ישקיעו באיכות הבניה. במוצרים סיניים מה שאתה משלם זה מה שאתה מקבל. אין עדיין פרמיה על מותג (אולי חוץ משיאומי עם הרכב החדש). לכן הייתי מהמר על אקספנג וכאלה. אמנם אני מסכים במידה רבה שרכב חשמלי זה אייפון על גלגלים, מהבחינה שקצב החידושים הגבוה הופך את הרכב של לפני שלוש שנים למיושן, אבל לדעתי אם אתה קונה עכשיו רכב חשמלי שתרצה משום מה להשאר איתו, אז בעוד שמונה שנים כשהסוללה שלו תחווה בלאי מואץ תוכל להחליף אותה בסוללה עדיפה ולא ביוקר. כבר עושים את זה עם הבמוו i3 ( 2013-2022). באירופה אתה כבר יכול להחליף לה סוללה באפטרמרקט לכזו עם טווח כפול מהמקורית.

במענה לפות"ש: השאלה מה המטרה שלך. אם צדק, אז השוטר צודק, עברת על החוק. אל תלך למשפט. אם לצאת בזול- תגיד בקשה להישפט. 1. אולי תהיה טעות הקלדה 2. אולי תעבור שנה 3. אם לא עברה שנה וההקלדה היתה תקינה תלך למשפט ותסגור עם התובע לפני המשפט. ספר לו שיש לך גליון נקי ושהשוטר מסכים שבכלל דיברת בדיבורית. מקסימום תשאר עם אותו עונש.

במכירה פומבית, חברה ביקשה ממני לפרסם. ונדורה 1991, אמבולנס לשעבר, הפכו אותו ל RV עם מיטה ומטבחון. https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/sigallery/source/catalog/auction/62656/lot/61819/רכב-אספנות-GMC-Vandora-שנת-1991-160?lang=he

גם אני עם הריף פאנטום. זוג שלישי בחמש שנים. במשך עשורים נמנעתי מכפכפי אצבע כי לא היו לי נוחות. הפאנטום עשו לי את זה ונשארתי נאמן. לא פאנטום 2! הן פחות נוחות לי. הולך איתם יום יום כל היום 8 חודשים בשנה. אם מתחילות להסריח שם אותן בשמש ליומיים ולוקח את הזוג הישן בינתיים. הרצועה מעולם לא נקרעה לי אבל הסוליה נשחקת.

נשים זהירות יותר מגברים. וגם מודות יותר בדברים שאינן מבינות, ומוכנות לקבל דעתו של בר סמכא. אם הצמיגאי אומר לאשה שעדיף לה לשלם יותר על מותג פרימיום ולקבל יותר בטיחות היא תקבל את דעתו יותר מאשר גבר שגם חושב שהוא יודע הכי טוב, גם חושב שמנסים תמיד לדפוק אותו, וגם לוקח סיכונים בשיטת ה"סמוך, יהיה בסדר".

השנקל שלי: מה שהרוב אמרו כאן. בורות במקום הראשון. אין לאנשים בארץ מושג. אם היו יודעים שההבדל בין מותג פרימיום לבין סיני עלום שם היה יכול לחסוך להם את ההשתתפות עצמית ואת כאב הראש כשהם עשו תאונה בתוך העיר כי היו עוצרים שני מטר קודם, אולי היו חושבים פעמיים. אני מתאר לעצמי ש 90% מבעלי הרכב לא מחליפים צמיגים עד שמכריחים אותם. או הטסטר, או הצמיגאי כשהם באים לתקן פנצ'ר והוא נבהל. ה 10% האחרים מורכבים בערך חצי חצי מיקים ומחובבי רכב. יש לי גם הרושם שחלק גדול מהצמיגאים לא כל כך מתמצאים בתחום. זה כנראה נובע מכך שאף אחד לא באמת מאתגר אותם. אם ללקוחות אין מושג ורק רוצים לשלם בזול אז הצמיגאי לא ידע לצטט בעל פה מבחני צמיגים מחו''ל. אנחנו עולם שלישי בתחום הצמיגים. כשיוצא דגם חדש בחו''ל ייקח לו שנה ויותר להגיע לארץ. שאלתי פעם את הצמיגאי למה מוכרים דגמים ישנים בארץ והוא הסביר לי שזה בעיקר בגלל שמחליפים צמיג אחד וכדאי שיהיה מאותו דגם שכבר מותקן על הרכב. אנשים פשוט לא יחליפו זוג "סתם". צ'ופצ'יק בטח מכיר . אני משוכנע שבמדינות מפותחות גם אין תעשיה כל כך ענפה של צמיגים משומשים לרכב פרטי. ואחרי כל זה אני חייב לציין שהמותג הוא לא הכל. לכל אחד ממותגי הפרמיום יש צמיגים עם מאפיינים שונים. יש לאחיזה, יש לשמירה על איכות הסביבה, יש לשלג ויש לחול ובוץ. פעם היה צמיגאי שהציע לי זוג ממותג פרימיום ולמזלי קלטתי שעל הדופן היה כתוב בגדול M+S. לאחרונה ריבוי הדגמים הפך ליותר בעייתי כי אפילו אותו דגם, במקרה שלי פרימסי 4, מגיע עם גרסאות שונות לרכב חשמלי ויש עוד אותיות (XL ST) אחרי שם הדגם המציינות את תת הדגם. אז לא מספיק שהיצרנים מבלבלים אותנו עם שמות דומים מדי (פרימסי 4, 4+, 4S) ויש בארץ שמות דגמים שבכלל אי אפשר למצוא בחו''ל (גודייר איגל ספורט 2 שמוכרים עכשיו בארץ. לא הצלחתי למצוא עליו מילה בחו''ל) לא מספיק שהאיכות לפעמים שונה לפי ארץ הייצור. גם אין את מי לשאול. אני צריך עכשיו להחליף צמיג אחד לג'ילי בגלל מפגש עם מדרכה שפצע אותו קלות. ממש לא בא לי לשלם מעל 1000 ש''ח על הדגם הספציפי (כמו שאמרתי פרימסי 4 XL ST) . זה משגע אותי שהוא באותו מחיר של CUP 2. חשבתי אולי לקחת זוג קונטי פרימיום קונטקט 6 XL, שזוג עולה 1300 ש''ח, ולשמור לי פרימסי אחד להחלפה הבאה. אבל מי ידע להגיד לי משהו על ההבדל ברעש, למשל? כי בחשמלי יש לזה חשיבות. לפרימסי הספציפי הזה לרכב חשמלי יש ספוג בולם רעשים. בקיצור 🤷‍♂️.

זה לא כל כך קשה לנחש. א. שואלים מי נהג באוטו ולאן. זה לא שהמוכר יודע שהוא צריך לשקר שהוא נסע נסיעות ארוכות ולא קצרות. ב. אתה יודע איפה האיש גר. אתה יכול לקחת כלל אצבע שק''מ בגוש דן שווה 3 ק''מ מחוץ לגוש דן. ג. רכב מנהלים מליסינג עם הרבה ק''מ אפשר לנחש שנסע בינעירוני בין אתרים/סניפים. ד. מידת הבלאי במושב הנהג והגומי על הדוושות (בעיקר הקלאץ' בידני). חוץ מזה זה אוברייטד כי המוכרים עושים מזה עניין גם באוטו בן שנתיים שלוש שלא מעניין אותי אם הוא נסע 30 או 40 אלף ק''מ.

הכי אנדררייטד מסכים עם היסטוריית טיפולים. הנטייה הישראלית היא לתחזוקת שבר ורכב בלי היסטוריית טיפולים מלאה רוב הסיכויים שלא עבר טיפולים בזמן. את הלנצ'יה אפסילון של הילדה קניתי בלי בדיקה בזכות האמינות של המוכר ששמר קבלות על הכל ועשה טיפול כל שנה גם כשהאוטו בקושי נסע. הרוב המכריע לא כאלה. הכי אובררייטד- קילומטרז' נמוך. כנראה שברכב חשמלי משומש זה יהיה יותר מעניין, אבל במכוניות בעירה פנימית מה שמעניין אותי יותר זה שעות מנוע: רכב יכול לנסוע כמעט שעתיים ביום רק הלוך חזור הרצליה תל אביב ולעשות 10,000 ק"מ בשנה, או שעה ביום הלוך חזור זכרון- חיפה ולעשות 20,000 ק"מ בשנה. אני אעדיף את השני. היי, רוב הסיכויים שהראשון גם פספס טיפול בזמן

זהה. הזמנתי אצל אריק.

בדקתי וזה בכלל לא e אלא Primacy 4 , אבל עם תוספת : Extra load DT ST . יש אותו באינטרנט ב 950 ש"ח, אבל שיהיה. מה שמשגע אותי זה שמוכרים את הפיילוט ספורט שבאותן מידות ודירוג באותו מחיר. אני מתאר לעצמי שבחו"ל הפיילוט ספורט יהיה 25-30% יקר יותר, כלומר שקורעים אותנו כי אנחנו לקוח שבוי.