משהו שהוציא את החשק ממוטוריקה?

[JMG]

בקיצור , הלוואי והיה מכון גמילה מנהיגה או ממכוניות . אני הייתי הראשון שנרשם .

ברוך השם ותודה לה' שאין מכון גמילה כזה!!!

אני שלא כמוך הייתי דואג לסגור אותו מהר!!! ודחוף!!

 

אז מה שרכב - זאת המשאבת כסף הכי יעילה עלי אדמות??

זה עדיין התחביב המועדף עלי! אפילו עם משכורת של 1400 שקל, ו1000 שקל על דלק בחודש (נסיעות חיפה ירושלים לפחות 4 פעמים בחודש), פלוס 2000 שקל בממוצע הוצאות בכל 3 חודשים.... וביטוח ובלאגנים אחרים... אני עדיין לא אוותר על נהיגה, ומכוניות, וכל הקשור אליהן!!

 

אצלי זה התחיל כהתעניינות עמוקה בגיל צעיר עד מאוד (אולי בגיל 3-4... כשהתחלתי "לתכנן" את המכונית הראשונה שלי ), והתקדם לאן שאני עכשיו, כשאני כבר במצב של להסביר לאבא שלי איך עובדות מערכות האינג'קטור והאינטרקולר! (ורק שתבינו - אבא שלי מהנדס מכונות, וכשהייתי צעיר, הוא כנראה דאג להדביק אותי בחיידק הרכב! והוא היה זה שהסביר לי איך כל המערכות עובדות!)

 

אצלי ברוך השם לא היו תאונות עד כה, אבל אני יודע מה זה מכונית שלא פועלת בצורה מושלמת, ואני יודע מה זה לחפש תקלות נסתרות בין מבוכי המערכות של הצרפתיות האלה! (רנו מגאן)... אבל כל אלו אף פעם לא מנעו ממני להמשיך ולהתאהב כל פעם מחדש בפתרונות הפשוטים והגאוניים של ענף הרכב, או ההנאות שבלמידת טכניקת נהיגה חדשה.... או אפילו נסיון לחקות את גדולי המעצבים בציורים כושלים ביחס למקור!

 

זה חיידק שישב אצלי מאז שאני זוכר את עצמי, הוא הפריש מינונים נמוכים של רעל מוטורי בעודי צעיר... ופרץ כמגיפה - ישר אחרי קבלת הרשיון (בלי להתרברב - מטסט ראשון ) - מה שרק העלה לי את הבטחון עוד יותר בכל הנוגע לאהבתי לתחום!

[Turbo HKS]

תודה לאל...

אני ואה שאני לא החולה היחיד במחלה הזאת.

כבר התחלי לחשוש.

 

לא משנה באיזה שעה חוזרים מבילוי ישר לפורום לברר אולי מוכרים את ה106/וולקן שאני מחכה לה, בשביל להיות הראשון שיבדוק אותה לפני שתגנב לי מבן האצבעות.

וזאת שאני חסר עבודה כבר שבועיים גם כשהיתה ובדקתי רכב היה בתכנון לפנק אותו חודש שלם בחניה כי אין כסף אפילו לביטוח.

 

מוכן לוותר על יציאות ובילוים עם החברה בשביל סיבוב מהנה עם הרכב שסוף סוף יהיה שלי.

 

 

אחרי 3 שנות רשיון אולי בקרוב יגיע יומי לרשום רכב על שמי.

 

 

 

זה מחלה שאם מודה בזה שהוא מוכן לוותר על סדר יום תקין ובריא בשביל רכב מתפרק ומקרקש רק בשביל שתהיה איזו שבת שיוכל להפגש עם עוד כמה שחולים באותו הורוס וילכו לתקוף כמה פניות.

 

 

 

שיו לב לשעה שההודעה נרשמה תבינו כמה זה חמור

 

 

טיבי אתה לא לבד.. אחנו אוהבים אותך.

 

c.l.a

car lovers anounimus.

 

 

אלירן, שמרגיש חולה אבל עדיין מחייך כל פעם שעובר לידי איזה רכב מהנה.

 

 

אלירן

[d00G]

האמת, יש לי תמיד חשק למכוניות.

לנהיגה ספורטיבית (אם כי הרכב שלי לא כל-כך נותן אותה). אני לא נותן לשוטרים להתעלק עלי (או לחילופין - הם פשוט לא מצליחים).

אבל יש דבר אחד שבאמת מוריד לי את החשק מלעסוק במוטוריקה - כסף.

יש לי הרבה תוכניות לגבי המכונית שלי (או למכונית החדשה שאני יקנה - פיג'ו 106XSI), אבל מי כמו ותיקי הפורום יעידו, שבלי כסף כל החלומות שלי שווים לתחת. (למרות שכל העסק פה הוא אהבת המקצוע)

 

זה קצת מוריד את החשק, אבל לאט לאט, גם כסף יהיה. עכשיו אני חוסך בנתיים יש לי 450 שקל - התחלתי לעבוד השבוע.

[Kundason]

בתור אחד שחזר ה-ר-ג-ע מנהיגת לילה חביבה במיוחד שכללה שתי פניות שרודפות אחת את השנייה (מאוד חביבות)...

גגגגרררר...

מכביש 4 (מדרום לצפון), העלייה לכביש 1 (ירושלים / איילון), למי שמכיר.

תענוג.

 

היה לי רגע לפני חודשיים בערך, היגוי יתר שבאמצע שלו היה מים (וששון)... זה הפך להיגוי יתר חריף ותיקון יתר והתבחבשות של שני תיקונים ומשחקי מצערת והיגוי הפוך עד שהסדר הושב על כנו והרכב חזר למסלולו...

באותו רגע - קצת "ירד" לי מנהיגת כסאח ראוייה לשמה...

קילומטר אח"כ בפנייה הבאה כבר שכחתי מהכל ובעטתי שוב בדוושת הגז.

[Benni Haspel]

משהן שהוציא ממני את "החשק" לנהוג בפקקים כל יום לעבודה וחזרה:

 

הרכבת....

[Discover]

דבר אחד שהשביז אותי בצורה רצינית היה אחרי נסיעה בפרארי, שירד האסימון שיצור מוטורי חייתי שכזה בחיים לא יהיה בארץ

 

ואלירן, יש עמותה שנקרא Automobile Lovers Anonymous

[focus RS]

גם אני חובב רכב מאז גיל אממ 3 משהו כזה...

 

אבא שלי שתמיד דחף אותי לכל הנושא הזה גם הוא חולה הגה, בשנת 2001 אני והוא (אבא) התחלנו להתחרות באליפות ישראל לקארטינג (IKA) אז הייתי בג'וניורים (ילדים עד גיל 16) והיתחרתי נגד ילדים בני 9 ששוקלים גרם וחצי אבל בכל זאת הבאתי תוצאות יפות אפילו שני מקומות 3 היו כמה ריבים עם אחד שמאוד רצה לעקוף אותי לא משנה איך ופשוט התפוצץ עליי והוא לקח באותה שנה מקום 4 במקומי (כמובן שהשופטים לא ראו כלום, ובסוף היום הבחור שהתפוצץ עליי והעיף אותי אמר לי שאני צודק ובלה בלה ושהוא מצטער, ישראלי משהו הוא השיג את מה שרצה) התחילה לה עונת 2002 אז שוב שאני ואבא הלכנו כי בכל זאת זה כייף אבל הפעם אני בסניורים (16-40) הגיע לו מירוץ במנחת פיק לקרת סוף המירוץ ואפילו דיי בהתחלה אני מוביל ואחריי יניב חקמן וככה זה גם נגמר יששש יש לי מקום 1!! היה אחלה...

אחריו היה מרוץ ערד וגם שם הלך לי טוב זה היה מירוץ באמת יפה אני ועוד מתחרה שאייני זוכר את שמו נאבקנו על המקום הראשון ובסוף אני לקחתי יששש עוד מקום 1!! עד פה היה סבבה וטוב...

הגענו למירוץ בת"א (גני התערוכה) ופה כבר לא היה כייף לשאר שאני ואפילו גם אבא שלי מפגינים יכולת טובה, אז כבר התחילו להביא לנו להתחרות עם הכלים הכי גרועים (מגמגמים וכדומה) לי ולאבא שלי כמובן, שתבינו איך זה היה, הייתה הגרלה על קארט על כל מקצה (חצי גמר, חצי שני וגמר) אז אבא שלי עולה לגמר והוא עולה על קארט X ופתאום מקימים אותו ומעבירים אותו לY (הגרוע) בטענה שהבחור שהיה אמור לעלות עליו זה הפעם השלישית שיוצא לו לעלות עליו, אז אבא שלי מבין ויאללה נגיד למרות שהגרלה זה הגרלה, יאללה מתחרים וכמובן שאי אפשר להוציא ביצועים טובים מקארט כזה, חפיף, אני עולה אחרי שקיבלתי בהגרלה גם 3 פעמים את אותו קארט דפוק ואז ביקשתי שיעבירו אותי קארט (כמו שעשו עם אבא שלי והבחור השני) אבל לא "הגלה זה הגרלה" התחרתי ואי אפשר להוציא תוצאה טובה עם קארט כזה אז לא הלך לי ואחרי המירוץ הזה לא התחרתי עוד!!

ברור לכם שהיו עוד פול דברים קטנים ומעצבנים שכמה מהמתחרים\הנהלה (חלק דיי מצומצם) עשו..

אחרי זה הליגה דיי התפרקה והם חילקו לעצמם תארים ואליפויות זה היה ממש ככה וחבל, שנה שעברה 2005 ניסיתי את מזלי שוב במירוץ ברחובות ובאשדוד לא הכי הלך (הרבה זמן לא התחרתי ואו התאמנתי) אז הנה משהו שמוציא את החשק, אני רק מקווה שלא יהיה ככה בכל המירוצים שהולכים ליהיות פה(לשים רגליים למתחרים)...

זהו הוצאתי את זה(הייתי חייב, למרות שעברו הרבה שנים מאז)

[Liran xsi]

מאז שאני זוכר את עצמי אני חובב הגה ומכוניות ספורטיביות וזה לא ירד אף פעם, גם לא אחרי תאונה עם הטרקטורון.

 

משהו שהיה יכול להוציא ממני את החשק לנהיגה ומכוניות ספורטיביות, זה התאונה שקרתה לי עם ה106XSI שמי שמכיר יודע שהיא הייתה מושקעת, כמו כל הכלים/מכוניות שלי בהרבה אהבה וכסף.

כשגיע הכסף שלה מחברת הביטוח, ידעתי שאני צריך להתחיל לחפש אוטו אחר.

כל המשפחה דרשה מכונית מתונה יותר ושכדאי לי ללכת הפעם על משהו משפחת, שומו שמיים ?!!!

ואפילו התחלתי לחשוב על משהו לא ספורטיבי כמו סיוויק האצ'בק 98' או פיז'ו רגילה כלשהי...

לשמחתי המחשבות האלו היו רק חולשה של רגע ואחרי כשבועיים כבר קניתי 106 ראלי, שמזכירה לי כמו שאף אחת אחרת לא יכולה, כמה כייף התחביב הזה יכול להיות.

[אומי5]

עברתי תאונות.

 

נפצעתי בכל הגוף.

 

הפסדתי כסף.

 

חטפתי קנסות .

 

הפסדתי בחורות .(אם את לא שמה חגורה אני לא נוסע )

 

ואף פעם אפילו לא לרגע לא חשבתי לותר על התחביב הזה .

זה פשוט לא קשור לבחירה.

זה החיים.

אני עדיין נהנה מנהיגה על טרקטור ישן פתוח ולא זז ,אחרי שאני יורד מטרקטור ענק חדש ממוזג וחזק.

מה שכן נמאס לי זה שבגלל שכל אלה שלא ממש בתחום חושבים שאני נהנה להחליף להם פנצ'רים .....

[elad1299]

אצלי האהבה התחילה רק לפני שנים מספר.

דברים שמוציאים את החשק? תמיד.

זה מתחיל מימים שאין לי כסף לתדלק את האוטו(וזה מתפתח לשנאת המולדת), וזה ממשיך ב-הרבה מאוד "כמעט"-ים, שעד היום טפו טפו טופו, לא הפכו לתאונה, לא יודע אם זה מזל, אבל אני לא אעיז לקרוא לזה מיומנות(במאי הקרוב שנתיים על כבישי א"י).

גם ה-"כמעט"-ים הכי קטנים, שלא בהכרח היו באשמתי, או כל כך חמורים, מוציאים לי את החשק לנהוג לכמה ימים, בתוך תוכי מצאתי את עצמי אומר לעצמי בשנתיים שחלפו להן לא מעט פעמים - "זהו, אני לא נוהג יותר בחיים"/"אני לא נוגע באוטו בשבוע הקרוב" וכו'...

כמובן שאחרי יום גג אני חוזר לנהוג, עם הפקת לקחים ומסקנות, שלא לדבר על התפתחות ושינוי מועט אך מצטבר לאורך זמן באופי הנהיגה.

[aa123]

תודה לאל...

אני ואה שאני לא החולה היחיד במחלה הזאת.

כבר התחלי לחשוש.

 

לא משנה באיזה שעה חוזרים מבילוי ישר לפורום לברר אולי מוכרים את ה106/וולקן שאני מחכה לה, בשביל להיות הראשון שיבדוק אותה לפני שתגנב לי מבן האצבעות.

וזאת שאני חסר עבודה כבר שבועיים גם כשהיתה ובדקתי רכב היה בתכנון לפנק אותו חודש שלם בחניה כי אין כסף אפילו לביטוח.

 

מוכן לוותר על יציאות ובילוים עם החברה בשביל סיבוב מהנה עם הרכב שסוף סוף יהיה שלי.

 

 

אחרי 3 שנות רשיון אולי בקרוב יגיע יומי לרשום רכב על שמי.

 

 

 

זה מחלה שאם מודה בזה שהוא מוכן לוותר על סדר יום תקין ובריא בשביל רכב מתפרק ומקרקש רק בשביל שתהיה איזו שבת שיוכל להפגש עם עוד כמה שחולים באותו הורוס וילכו לתקוף כמה פניות.

 

 

 

שיו לב לשעה שההודעה נרשמה תבינו כמה זה חמור

 

 

טיבי אתה לא לבד.. אחנו אוהבים אותך.

 

c.l.a

car lovers anounimus.

 

 

אלירן, שמרגיש חולה אבל עדיין מחייך כל פעם שעובר לידי איזה רכב מהנה.

 

 

אלירן

אלירן אני מקווה שאין זכויות יוצרים על ההודעה שלך כי.. אני הולך להעתיק אותה

 

בקיצור, כנ"ל. (רק תשנו את "אלירן" ב"אביעד").

 

נ.ב חוץ מהעובדה שרשום על שמי רכב שני כבר. וזה שוחט את הכיס

[obarshad]

בחיי שבדיוק להודעה שלך חיכיתי.

מישהו עם עבר, ועדיין חובב מוטורי גדול.

 

נכון שאין באמצע במחלה הזאת, אבל אני מנחש שיש כאלה שעם השנים זה הופך להיות לפחות חמור.

למשל, כאלה שבעבר היו ממש אוהבים ספורט מוטורי אבל עם הזמן פחות...אז כעת הם אומנם לא יוצאים להחלקות והיגויי יתר, אבל בחיים לא תראה אותם חוסמים את הנתיב השמאלי על 70 קמ"ש ושאר עבירות תנועה מפגרות שעושים חסרי זיקה למוטוריקה בכלל.

 

השאלה היא - בחיים לא קרה שירד לך החשק\הביטחון?

שאחרי תאונה שעברת, או כמעט תאונה בעקבות משהו, חשבת לעצמך שאולי זה היה יותר מדיי קרוב?

 

המחלה אומנם לא עוברת אף פעם, אבל היא יורדת....

בלי צחק ממתינה לי עכשיו בחוף המערבי 993 טורבו ידנית ליומים.....ליומים אני יכול לקבל את הרכב עם הגיעי לחוף המערבי......כשהייתי צעיר ויפה (היום רק יפה ) הייתי רץ לשדה, היום משום מה אני מרגיש שאין לחץ....

[מצמץ]

בכל פעם שאני עולה על הכביש וצריך לפקוח 30,000 עיניים מפני הטרוריסטים שמסביבי, במקום להנות מהנהיגה, אני פשוט רוצה כמה שיותר מהר להגיע ליעדי .

[~TB~]

אז אני מבין שאצל כולם משתנה הג'וק לפעמים. חוץ מאצל יאשה. הוא סיפור מיוחד.

 

אני מעלה את השרשור הזה בגלל 2 סיבות.

קודם כל,

ראיתי בערוץ המדע על כך שכיום הרופאים כבר מוצאים את הגנים שאחראיים על התחביבים שלנו, ואמרו למשל על אנשים שמתעסקים בספורט אקסטרים (פעלולני סקי נניח) שיוכלו לבטל להם בעתיד את התחביב הזה על ידי שינוי קטן בגנים או משהו כזה. כל התגובות של פעלולני האקסטרים היו נגד. הם ידעו שזה תחביב רע, אבל אהבו את זה.

חשבתי - מה היה קורה אם היו מציעים לנו את אותו הדבר? כמה מאיתנו באמת היו עושים את זה ורוצים להיות "נורמלים" בנושא הזה? ולעומת זאת, כמה מאיתנו מרוצים מאיך שהם כעת?

יאשה - אתה באמת היית רוצה לבטל את התחביב הזה אם היית יכול?

 

 

לגבי אני עצמי...

אני שמח מאיך שאני היום.

המחלה שלי השתפרה אני חושב מכל הבחינות.

אני הרבה יותר שקול, הרבה יותר נבון, הרבה יותר נוהג נכון וטוב. לעומת זאת אני הרבה פחות בפורום, הרבה פחות בקהילה של המוטוריקה כמו פעם (לא שפעם הייתי ממש, אבל עדיין...).

אותי אישית מה שמפחיד זה הפחד מתאונה. שוטרים בחיים לא ישנו אותי. זה עניין של עיקרון בחיים, עיקרון שעלה לי בהרבה עצבים, כסף, ובעתיד הלא יותר מדיי רחוק גם משפט על תקיפה. אבל עם זה אני מוכן לחיות, זה כבר לא קשור למוטוריקה לדעתי - זה קשור לעיקרון.

לעומת זאת תאונה זה מפחיד. מפחיד אותי לפצוע מישהו. מפחיד אותי לגרום נזק לרכב שלי.

אני לא יכול להגיד שתאונה שינתה אותי...התאונה הראשונה שעשיתי לא שינתה אותי. עדיין המשכתי לנהוג עם 10% מקדם הגנה. כלומר, נהגתי כשכמעט לא התחשבתי בסיכון של "מה יקרה אם אחרי הסיבוב העיוור הזה יש בדיוק שמן\ילד". מישהו פה פעם רשם, אני חושב folou, שהוא נוהג תמיד כשהוא ממצה רק 70 אחוז מהיכולת שלו. יותר מזה זה מסוכן. אני חושב שזה הדבר העיקרי שהשתנה אצלי... אם פעם לא דפקתי חשבון ונהגתי על 90%, כיום אני הרבה יותר שקול ונוהג על פחות. לא כי אני נוהג פחות טוב, ליהפך. אבל בגלל שהמחשבה מתבגרת. הידיעה לסיכונים גוברת, הפחד גובר.

 

לאחרונה רכשתי רכב ספורטיבי. MX5. נשבע לכם, אחרי שמכרתי את האיביזה היו זמנים שפשוט חשבתי על לרכוש לעצמי איזה פיאסטה רגילה 1.4 או אנערף איזה משהו סולידי ורגיל שההורים שלי סוף כל סוף יגידו "הילד גדל". היו גם זמנים שחשבתי על S2000, אבל עצם העובדה שממש חשבתי ברצינות אולי ההורים צודקים מראה על משהו.

אבל בסוף, מצטער.... כניראה שזה לא יעבור. לפחות לא לחלוטין....

[שמר]

ראיתי בערוץ המדע על כך שכיום הרופאים כבר מוצאים את הגנים שאחראיים על התחביבים שלנו...

יש מצב שיהיו לי פחות מחיקות ונעילות , או שרק צאצאיי יהנו מזה?