בתור סבא לחמישה שנוסע הרבה יחסית (מיצובישי ספורטבק 2015 שעשתה כבר מעל 125K) הרשה לי לייצג את סבא.
אז ככה:
שתי נקודות צריך להבהיר ביחס למי שעברו את גיל הששים:
הגוף והחושים מגיבים פחות מהר וזה גורם לירידה בביטחון העצמי (במיוחד לאור הנהיגה של צעירים יותר...) הגוף עצמו חייב רכב שיתאים לו כי יש בעיות של מיפרקים וכו'.
לכן אלה הם כללי הייסוד שכדאי לחשוב כשמדובר על סבא:
רכב גדול יחסית וגבוה, תעזבו את המזדה MX או אפילו הונדה שהיא נמוכה בדרך כלל. מוביל נוסעים או ג'יפון זה בהחלט מתאים ואל תשכחו למדוד את הגובה מהמדרכה ולא מהכביש. אנחנו נרגיש ביטחון ברכב גדול יחסית.
רכב אמין, רצוי יפני או קוריאני, כלל האצבע הזה, מנסיון רב שנים, פשוט עובד.
ורצוי עם הפעלה פשוטה ואינטואיטיבית של לוח השעונים ובעיקר של המסך. שהרדיו יהיה רדיו ושלא יקרה מצב שנפעיל בטעות את המזגן רק כי רצינו לשמוע את רשת ב. רצוי שהמזגן יהיה אנלוגי ולא דיגיטלי כי להתעסק עם המסך בכוון המעלות כשנכד מיילל מאחור, זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים. שהתצוגה תהיה בהירה ולא מסנוורת. שהכפתורים יהיו גדולים וברורים ושלוח המחוונים יהיה מול העיניים ובתצורה אנלוגית.
שהגיר יהיה אוטומטי טיפש או מקסימום רציף. סורי אבל הגיר הרובוטי לא בשבילנו.
עוד משהו:ברכבים משומשים רצוי שיהיה ביטול כרית האויר במושב הנוסע באמצעות מפתח הרכב בתא הנוסעים.
שיהיו נקודות עיגון איזופיקס כי אנחנו האחרונים שמעוניינים להסתבך עם קשירות מסובכות.
עדיף כמובן רכב עם מערכות הבטיחות הכי מתקדמות, כי החושים שלנו...אוי אוי אוי....
ושנזכה לאריכות ימים ובריאות