מי יותר טוב לישראל, טראמפ או טראמפ?

[חן פרחי]

זה פשוט מדהים איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה, רק בהפוך.

לפני 40 שנה בדיוק ניצח מועמד אלמוני ממדינה אלמונית לא פחות, ג'ורג'יה, את מועמד המפלגה הרפובליקנית, ג'רלד פורד, אדם עם הרבה ניסיון במערכת הפוליטית האמריקאית.

הציבור האמריקאי העדיף אדם חסר ניסיון רק כי מאס בשחיתות שפשתה במערכת הפוליטית האמריקאית, והקלף העיקרי שלו היה ניקיון הכפיים.

ג'רלד פורד בזבז את כל האשראי שלו שחנן את ריצ'רד ניקסון ומנע את השלכתו לכלא.

כמו טראמפ, גם קרטר היה אאוטסיידר, ורק בגלל זה נבחר.

[malcishua]

^ יש נקודות דמיון אבל קשה לומר שהמקרים זהים.

 

קרטר כיהן שתי קדנציות כסנאטור ואחת כמושל לפני שהתמודד על הנשיאות. כך שהיה אמנם אלמוני, אבל הגיע מתוך המערכת הפוליטית ו״על הנייר״ היה כשיר להמשיך לתפקיד בכיר יותר באותה המערכת. ממש לא אאוטסיידר. פשוט לא מאוד מוכר.

 

טראמפ, לעומת זאת, היה רחוק מאוד מההגדרה ״אלמוני״ בעת ההתמודדות. הוא היה מה שנקרא household name. הרבה מהניצחון שלו הגיע דווקא בגלל שהוא היה כזה מוכר. מצד שני, נטול לחלוטין ניסיון פוליטי או אפילו זיקה פוליטית ברורה (להזכירך, לאורך חלק גדול מהבחירות המפלגה הרפובליקנית די התנערה ממנו. גם היום היחסים ביניהם מתוחים). די ההיפך מקרטר.

 

מה שאכן דומה בין שני המקרים הוא שבשניהם המועמדים ניצחו בזכות הטינה של העם האמריקאי למועמד/ת שמולם ולמה שהוא/היא מייצג/ת.

עריכה אחרונה ב-5 לאוגוסט, 2017 על ידי malcishua

[חן פרחי]

עוד נקודה מעניינת - דווקא לשני הסגנים שלהם, וולטר מונדייל ומייק פנס, היה הרבה יותר ניסיון ממה שהיה לנשיאים עצמם.

[חן ג.]

טוב, במובן מסוים, זה מה שחשוב. לא חסרים מקרים בהסטוריה הפוליטית שהסגן מצא את עצמו מתפקד (מאחורי הקלעים) כנשיא זה-פקטו.

[sronis]

זה די קרוב למה שאי טענתי וזה מה שמאד קשה לשונאי טראמפ לקבל. אנשים העדיפו להמר על ליצן (אידיוט הוא לא, במלוא הכבוד), מאשר להצביע לשקרנית מושחתת. הוא קיבל את ההנאה מהספק, היא כבר בזבזה את הקרדיט שלה.

 

ממש לא קשה לי לקבל שבראש של אנשים הם בחרו באידיוט (או ליצן, כרצונך) לבין בחירה בשקרנית מושחתת. הטענה שלי היא שהוא הרבה יותר אידיוט (או ליצן, או סתם מגלומן אגואיסט משוגע) מאשר שהיא שקרנית מושחתת.

אנשים חושבים שהיא יותר שקרנית מושחתת ממה שהיא בגלל שהוא ותומכיו הציגו אותה ככזו בכל הכוח. אבל אסור לשכוח שהוא לא פחות מושחת ובטח שלא פחות שקרן ממנה (ואני טוען - הרבה הרבה יותר שקרן, וככל הנראה גם יותר מושחת). לכן, לדעתי הבחירה הייתה יותר "פאק יו" מאשר "היא מושחתת, הוא ליצן, אני מעדיף נשיא ליצן מנשיא מושחת".

[falou]

למרות שאני מכיר את שפירו ופועלו, נתתי לך קרדיט וצפיתי בוידאו מתחילתו ועד סופו, בציפיה למצוא שם משהו מלבד הקשקושים (מתובלים ב״הומור״) הרגילים שלו.

 

טעיתי.

בשביל לקבוע שהוא מקשקש, אתה צריך להיות מסוגל לתקוף אותו עובדתית, וזה מאוד קשה, כי האיש הוא מכונה של עובדות.

 

זה שמפגינים נגדו זו הבושה של השמאל הרגרסיבי,שאיבד את היכולת לנהל דיון. זו פשיטת הרגל האינטלקטואלית שמשאירה את הוואקום אליו נכנס טראמפ.

 

Sent from my MI 5 using Tapatalk

[sronis]

אתה ממשיך לומר "השמאל הרגרסיבי" כאילו כל השמאל הוא רגרסיבי או כאילו השמאל הוא רק רגרסיבי. יותר מזה, אתה טוען שהרגרסיביות בשמאל היא שגרמה לפשיטת רגל אינטלקטואלית (רגע, רק השמאל הרגרסיבי הוא אינטלקטואלי? שאר האנשים לא מסוגלים לחשיבה עצמאית?) ואפילו יותר - שאותה פשיטת רגל אינטלקטואלית היא שגרמה להרבה מאוד אנשים להגיד "פאק יו" ולהצביע טראמפ. סורי, לא קונה את זה. אלו לא האנשים הלכאורה חכמים שכרו לעצמם בור שממנו יצא טראמפ, אלו האנשים הלא חכמים שאשכרה חשבו שהוא יציל אותם (או שהצבעת המחאה שלהם תוביל למשהו חיובי - ראה ברקזיט).

[malcishua]

בשביל לקבוע שהוא מקשקש, אתה צריך להיות מסוגל לתקוף אותו עובדתית, וזה מאוד קשה, כי האיש הוא מכונה של עובדות.

 

זה שמפגינים נגדו זו הבושה של השמאל הרגרסיבי,שאיבד את היכולת לנהל דיון. זו פשיטת הרגל האינטלקטואלית שמשאירה את הוואקום אליו נכנס טראמפ.

 

Sent from my MI 5 using Tapatalk

אתה טוען שמי שהוא ״מכונה של עובדות״ הוא בהכרח לא קשקשן? אם כן, אתה טועה טעות מרה. הקשקשנים הכי מסוכנים הם אלה שמדייקים בעובדות.

 

אין ספק, האיש רטוריקן מוכשר. הוא דובר רהוט, זריז וכזה שמכיר היטב את הקהל שאליו הוא מכוון. אבל זה לא סותר את העובדה שהוא פשוט קשקשן. רוב דבריו ריקים מתוכן. הוא נוקט בטכניקות רטוריקה די מתוחכמות כדי להסוות את זה, אבל אם אתה מקשיב טוב זה די ברור. הוא נוהג הרבה פעמים, למשל, להסיט את הדיון לכיוונים בהם הוא מרגיש יותר בטוח ובקי, ואז פשוט להפציץ בעובדות (שלא רלוונטיות כבר לנושא המקורי) עד שהקהל מקבל את הרושם שהוא ״ניצח״ בויכוח. הוא מבטל דעות מנוגדות לשלו ע״י הגכחה והקצנה שלהן עד כדי ״הומור״. הוא פולט בקצב מסחרר בליל של מילים שרובו בכלל לא קשור לנושא, אולי בתקווה שרוב הקהל לא יצליח לגמרי לעקוב אחריו, ואז עוצר ואומר לאט את ה״מסקנה״ שלרוב אין לה קשר לבליל המילים שפלט.

 

ממליץ לך לראות את הדיון שלו מול אתאיסט על למה רצון חופשי חייב לבוא עם אמונה בכוח עליון. אחרי הדיון הזה החלטתי סופית שמדובר באידיוט (וזה היה קשה בהתחשב בכך שגם האתאיסט שעמד מולו היה דביל מוחלט). אדיוט אינטיליגנטי ורהוט מאוד, אבל עדיין אדיוט.

 

ראיית העולם שלו מאוד פשטנית - כולם והכל מחולקים לקטגוריות, הכל דיכוטומי. כל נושא ברור חד וחלק, אין רצף, אין מורכבות. או שהוא באמת מאמין בכך, או שהוא נותן קרדיט מאוד מועט לקהל המאזינים שלו (או שניהם). הוא מתיימר לפנות לקול ההגיון אבל אם תקשיב טוב לדבריו, תבין שזה בדיוק הפוך - הוא פונה בעיקר לרגש של המאזינים.

 

שים לב שלא אמרתי כאן מילה על העמדות שלו בנושאים שונים. למען האמת, גם אני חושב שתרבות ה-PC בארה״ב כבר עברה כל גבול, ויותר מזה, שהאמריקאים חייבים לעשות משהו כדי לבלום את התופעה. אבל הצורה שבה הוא מעביר את מסריו וראיית העולם שלו באופן כללי כפי שהיא מתבטאת בדבריו - מעוררים בי חלחלה.

 

גם העובדה שכמעט כל הסרטונים בהם הוא מופיע ביוטיוב נקראים בשמות כמו "!!!Shapiro dominates X״ או "!!!Shapiro owns Y״ אומרת משהו, אם לא עליו אז לפחות על מעריציו.

עריכה אחרונה ב-5 לאוגוסט, 2017 על ידי malcishua

[falou]

 

ממליץ לך לראות את הדיון שלו מול אתאיסט על למה רצון חופשי חייב לבוא עם אמונה בכוח עליון. אחרי הדיון הזה החלטתי סופית שמדובר באידיוט (וזה היה קשה בהתחשב בכך שגם האתאיסט שעמד מולו היה דביל מוחלט). אדיוט אינטיליגנטי ורהוט מאוד, אבל עדיין אדיוט.

 

הנטיה של אתאיסטים לחשוב שאנשים דתיים הם אידיוטים, זה בעוכרם. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שישעיהו ליבוביץ' (איש דתי, יהודי מאמין ואתנו-צנטרי) הוא אידיוט. אבל זה כי זיהו אותו עם השמאל המדיני. אבל כל ימני דתי - הוא אידיוט...

נכון?!

המחשבה שאתאיסט שמחזיק באידיאולוגיה כזו או אחרת הוא אדם פחות אמוני ודוגמטי מאדם דתי, היא לגמרי לא מבוססת.

 

בן שפירו לא אידיוט, ולזכותו ייאמר שלא משנה מה אמונותיו, הוא לא מנסה לכפות אותן מחוץ למנגנונים הקיימים לניהול המדינה, והוא מעולם לא משתמש בטיעונים אמוניים כדי לגבות את עמדותיו, כי הוא מכיר בכך שאמונה זה עניין של בחירה.

 

דרך אגב, אתה יכול גם ללמוד את ג'ורדן פיטרסון, שהוא אדם מאמין (גם אם לא בכוח עליון, במובן הפשטני), על חשיבות המיתולוגיות והדתות, מבחינה אבולוציונית, ואיך המסרים שלהם נוצקו מתוך תהליך האבולוציה האנושית, להכיל מידע על האופן בו התודעה מסתגלת לחיים בעולם (פיטרסון הוא בוגר מדעי המדינה ופסיכולוג). זה רק לוקח המון זמן ללמוד אותו, כי התורה שלו מאוד ארוכה.

בקצרה: אם מערכת אמונית קיימת כ"כ הרבה שנים, ובתרבויות שהתקדמו כ"כ רחוק, סימן שיש לה ערך אבולוציוני, ברמת הפרט וברמה החברתית.

[falou]

אתה ממשיך לומר "השמאל הרגרסיבי" כאילו כל השמאל הוא רגרסיבי או כאילו השמאל הוא רק רגרסיבי.

 

אני לא אמרתי כזה דבר.

 

יותר מזה, אתה טוען שהרגרסיביות בשמאל היא שגרמה לפשיטת רגל אינטלקטואלית (רגע, רק השמאל הרגרסיבי הוא אינטלקטואלי? שאר האנשים לא מסוגלים לחשיבה עצמאית?) ואפילו יותר - שאותה פשיטת רגל אינטלקטואלית היא שגרמה להרבה מאוד אנשים להגיד "פאק יו" ולהצביע טראמפ. סורי, לא קונה את זה. אלו לא האנשים הלכאורה חכמים שכרו לעצמם בור שממנו יצא טראמפ, אלו האנשים הלא חכמים שאשכרה חשבו שהוא יציל אותם (או שהצבעת המחאה שלהם תוביל למשהו חיובי - ראה ברקזיט).

 

כן, אני חושב שאחת מהסיבות שהצביעו טראמפ היא שלאנשים נמאס לשמוע מסרים רגרסיביים, שלא רלוונטים למה שמטריד אותם והם נטולי כל קוהרנטיות, גם אם הם לא מסוגלים להסביר זאת אינטלקטואלית.

השמאל הרגרסיבי הוא לא אינטלקטואלי, הוא פסאדו-אינטלקטואלי. אינטלקטואל מסוגל להפשטה ברמה גבוהה, אבל הוא גם מסוגל לבחון את המציאות בכלים אובייקטיבים ולבדוק את ההנחות שלו. הפסאדו אינטלקטואלים מניחים הנחות, מתעלמים מעובדות והולכים לחפש את יישום תפיסת העולם שלהם בחקיקה, היכן שהרב מתנגד.

 

מדובר בפיגור פסאדו-אקדמי שמצמיח טמבלים שכל מה שהם יודעים זה לצווח.

 

https://en.wikipedia.org/wiki/Sokal_affair

 

ריצ'ארד דוקינס (אתאיסט ידוע), על פוסטמודרניזם:

 

 

חומסקי (שמאלן די קיצוני) על הרגרסיבים:

 

ובהקשר ישראלי-פלסטיני:

https://www.youtube.com/watch?v=WwTfHv5dpPw

[sronis]

העניין הוא שקבוצה מהשמאל (בוא נקרא לה רגרסיבית, אם בא לך) צועקת מסרים כאלה, אבל השמאל, או בוא נגיד הליברלים, אומרים גם הרבה דברים אחרים. התקשורת והציבור כמובן נדבקים למסרים ה"קיצוניים" יותר ומשייכים אותם לכל השמאל. מכאן מגיעים דברים כמו "מה הליברלים האלה מתעסקים בזכויות של טרנסים לעזאזל, כשההכנסה שלי נשחקת, המהגרים מסתובבים לי ברחובות והטרור מפחיד אותי נורא" - ומכאן הדרך להצבעה לטראמפ ברורה. כאילו שאם הילארי הייתה נבחרת אז הגבולות היו נפתחים, מיליוני מהגרים היו נכנסים לארה"ב וכל מעמד הביניים היה מאבד את העבודה שלו.

 

אגב, שיהיה ברור שאני מסכים איתך לחלוטין עם הבעיות שאותם רגרסיבים גורמים להן.

[falou]

מכאן מגיעים דברים כמו "מה הליברלים האלה מתעסקים בזכויות של טרנסים לעזאזל, כשההכנסה שלי נשחקת, המהגרים מסתובבים לי ברחובות והטרור מפחיד אותי נורא" - ומכאן הדרך להצבעה לטראמפ ברורה. כאילו שאם הילארי הייתה נבחרת אז הגבולות היו נפתחים, מיליוני מהגרים היו נכנסים לארה"ב וכל מעמד הביניים היה מאבד את העבודה שלו.

 

אגב, שיהיה ברור שאני מסכים איתך לחלוטין עם הבעיות שאותם רגרסיבים גורמים להן.

 

הבעיה עם הרגרסיבים היא שיש מקומות שהם מצליחים עם החקיקה שלהם, והאמריקאים רואים ונבהלים. תראה מה קורה בקנדה.

מה שהשמאל הרגרסיבי רוצה להציג זה שינויים חברתייים רדיקלים ומהירים. שינויים כאלו הם אף פעם לא צפויים מבחינת התוצאה שלהם. הוא גם רוצה אותם בניגוד לסנטימנט הציבורי הרחב, כי הוא מחפש להחריב את הסדר הקיים.

 

תבין, להתפוררות המשפחה הגרעינית האמריקאית בקרב שכבות אוכלוסיה מסויימות (דווקא סוציו-אקונומיות נמוכות) יש השלכות רעות מאוד על החברה. יש לזה סיבות מגוונות: התפוררות המוסר הדתי, מתירנות מינית, תשלומי רווחה לאימהות חד הוריות (אבל לא ברמה שתחליף משכורת ראשונה של גבר...), ניהליזם כדרך חיים מקובלת (העיקר הגשמה עצמית וכו'), שחיקה בתדמית החברתית של הגבר כמפרנס ואחראי לילדיו וכו'.

 

האמריקאי השמרן (זה לא מילה גסה), שבשבת הולך לכנסייה ושקם בבוקר במהלך השבוע, נותן לאישה נשיקה, אומר שלום לילדים, והולך להתפרנס רואה את זה, ונחרד. בצדק. ואם הוא מאבד מקום עבודה ופרנסה בגלל גלובליזציה, הוא נחרד עוד יותר. לשבירה של הסדר החברתי מבוסס המשפחה הגרעינית יש השלכות קשות.

אז האמריקאי הזה מחפש מי אשם, והתשובות שלו הם: גלובליזציה ומתירנות.

 

 

הוא אולי מוכן לקבל זכויות שוות לנשים, אבל הוא לא מוכן לקבל פמיניזם אנטי גברי, שחותר תחת מוסד המשפחה באופן אקטיבי, לדוגמא.

והוא לא לגמרי טועה.

[חן ג.]

השמאל הרגרסיבי הוא לא אינטלקטואלי, הוא פסאדו-אינטלקטואלי. אינטלקטואל מסוגל להפשטה ברמה גבוהה, אבל הוא גם מסוגל לבחון את המציאות בכלים אובייקטיבים ולבדוק את ההנחות שלו.

 

הכל טוב ויפה.

 

אין כאן אף אחד שמחזיק בדעות שמאל ״רגרסיביות״, אבל כל טיעון שעולה כאן מהכיוון השמאלני עובר רדוקיו-אד-שמאל-רגרסיבי.

 

זו פשיטת הרגל האינטלקטואלית שמשאירה את הוואקום אליו נכנס טראמפ.

 

וקואום!

עריכה אחרונה ב-5 לאוגוסט, 2017 על ידי חן ג.

[falou]

הכל טוב ויפה.

 

אין כאן אף אחד שמחזיק בדעות שמאל ״רגרסיביות״, אבל כל טיעון שעולה כאן מהכיוון השמאלני עובר רדוקיו-אד-שמאל-רגרסיבי.

 

לטעון שאי גיוס טרנסים לצבא זו סוגיה של אפליה, זה טיעון שמאל רגרסיבי, וכבר סקרנו את הסוגייה הזו מספיק.

 

טראמפ עצמו פחות מעניין כאיש, וממש לא מעניין לעקוב אחרי השקרים שלו. מה הוא, ברור לכל מי שיש לו זוג עיניים, זוג אוזניים וטיפה שכל. רק שיש מספיק אנשים שלא איכפת להם נשיא שקרן, העיקר שהוא ייקח אותם בכיוון שהם רוצים, חזרה לאחור.

 

 

צריך להבין משהו חשוב לגבי סוגית החומה עם מקסיקו, לדוגמא. הסיבה שהסוגייה הזו הפכה מרכזית היא לא בגלל חשיבותה הפרגמטית של החומה (או מי ישלם עליה) אלא המשמעות של המושג "חומה" בתת מודע הקולקטיבי. כשטראמפ מדבר על "חומה" הוא מתחבר לתחושות מופשטות, תת מודעות, של התכנסות והגנה תוך נסיגה לאחור. זה המסר שמהדהד (דרך אגב, זה בדיוק ההפך מהמסר המטפורי של רוג'ר ווטרס).

התפיסה הכוללת הזו, של חזרה שמרנית לאחור, היא בבסיס האידיאולוגים שמריצים את טראמפ (בעיקר בנון).

אני חושב שצריך להסתכל עליהם בקפידה רבה, כי יש באידיאולוגיה הזו גם מרכיבים מאוד מפחידים, כמעט אפוקליפטים.

 

___________

 

השמאל צריך לעשות שני דברים:

 

1. להפסיק להתייחס לאנשים מוגבלים אינטלקטואלית כטיפשים ולשמרנים כמקובעים שיש להזיזם. יש הרבה מימדים להתנהגות אנושית, ו-IQ (יכולת הפשטה) זה רק אחד מהם. עם כל הכבוד לפרופ' לכלכלה, תן לו לנהל דוכן בשוק הכרמל, והוא יפשוט את הרגל. תן לו לחיות שבוע באפריקה, והוא ימות ברעב. אינטלקט זה לא הכל, זה אפילו לא מספיק כדי לדעת לא מה נכון מוסרית, לא מה נכון חברתית ואפילו לא מה יעבוד כמו שציפית. אם זה היה נכון, אז כבר מזמן היינו מסדרים את כל הכלכלה והחברה. רק שהכלכלה והחברה שלנו הם מוסדות מורכבים ביותר, ועל כל שינוי, קורים מיליון דברים שלא צפית, ואז צריך לתקן שוב, וחוזר חלילה.

לאף אחד אין מודל מנצח של המציאות, שעובד תמיד, כל הזמן, לא משנה כמה הוא חכם.

 

הרבה פעמים אנשים שהם פחות אינטלקטואלים יודעים מה יעבוד נכון, למרות שהם לא יודעים לגבש זאת לכדי אמירה מילולית קוהרנטית או להציג זאת כתפיסת עולם. באותה מידה, הם הרבה מרגישים מה לא נכון בשבילם.

 

בכל מקרה, לפי כל אמת מידה ליברלית-דמוקרטית, השלטון הוא לא שלטון האינטלקט. הוא שלטון הרב. ורב הוא לא אינטלקטואלי, ועדיין רצונותיו, מטרותיו, ערכיו - הם העיקר.

ושמרנות, יש לה תפקיד חשוב, היא מרסנת שינויים, כי (כאמור) שינויים יוצרים אי יציבות שתוצאותיה לא ברורות אף פעם. אז מהפכות זה טוב ליצרני גיליוטונות, לא למדינות.

 

2. להצמד לערכים ליברלים אמיתיים, וזה אומר: חופש דיבור, זכויות הפרט (לא המיעוט, הפרט), ופתיחות מחשבתית והחיפוש אחר שינוי אבל באופן ענייני (בניגוד להצמדות לאידיאולוגיה). גלובליזציה יכולה להיות רעיון טוב, אבל אולי עד רמה מסויימת, שהיא באה על חשבון האינטרסים של המדינה (והמדינה היא מסגרת חשובה). איגוד עובדים יכול להיות רעיון טוב, אבל אולי לא כמו שהוא עובד בחברת חשמל.

לנטוש את האיזמים (פמיניזם, סוציאליזם), ולאמץ אג'נדות רלוונטיות שנועדו לשנות מצב קיים לא רצוי. למשל, השמאל בארץ נטש את החיפוש אחר הסדר מדיני עם הפלסטינים ויצירת דו שיח. לגמרי. אולי זו עמדה לא נכונה, אולי כן, אבל לפחות זו עמדה פרגמטית שדורשת שינוי. יש מאחוריה תפיסת עולם.

במקום זה מה יש... זכויות הפלסטינים, שוברים שתיקה, מוסריות הכיבוש... דיון ערכי.

רבין קיבל בזמנו מנדט כי הוא דיבר על פתרון, לא על מוסר. על מה פרגמטי אפשר להתווכח. על מה מוסרי... כל אחד ותפיסת עולמו.

(ושלא יישתמע שאני תומך באוסלו, חס וחלילה).

 

דוגמא מצויינת לעבודה של השמאל: מתווה הגז. אולי עבר, אבל היתה מחאה אפקטיבית ועניינית. תענוג.

 

איפה השמאל לגבי משבר הדיור?

יוק.

[יבגניפ]

לאף אחד אין מודל מצנח של המציאות, אבל יש יותר סיכוי שמי ששולט בחומר ידע יותר טוב, ממי שלא מסוגל להתמודד אפילו עם משוואה עם משתנה אחד.

 

זה עולה כאן פעם אחר פעם, אבל בעייני רבים השמאל סתם הפך לסמל, של לא ברור מה.

 

מה שמעצבן אנשים... עממיים.. זה לא בהכרח השמאל, מפני שחלקם לא פגשו איש שמאל בערך אף פעם. מה שמעצבן אותם, זו התדמית שמוכרים להם בהצלחה של השמאלן שאשם בהכל, ואתה רואה את זה היטב בטוקבקים ותגובות פייסבוק בארץ. עבור חלק מהישראלים "שמאל" מאגד בתוכו בערך את אותן התכונות שאיגד "יהודי" עבור הרוסים שלפני 100 שנה באמת העמידו למשפט יהודי, בטענה שזה מכין מצות מדמם של ילדים נוצריים.

 

אני לא יודע איך זה בארה"ב, או מקומות אחרים, אבל בארץ הפערים הם קוטביים. היכולת של השמאל למכור את עצמו לא לאלו שמתלבטים בין מושחתת לאידיוט בגרסה הישראלית, אלא לאלו שבאמת רואים בדעות שמאלניות בגידה או מחלה נפשית או פרוטוקולים של זקני ציון, היא אפסית.

 

זה בסך הכל עוד גרסה לציד מכשפות מודרני, וכמו כל ציד מכשפות, לחשודים לא באמת תמיד יש מה לעשות, חוץ מלהרגיש אשמים ולעסוק בהלקאה עצמית, על דברים שהם לא אשמים בהם.

 

אני חוזר שוב על דוגמאות די בסיסיות: מירי רגב, הימנית האולטימטיבית בישראל, ביקשה לקדם הבאה של עובדים זרים לישראל, כמובן, על ידי קבלנים. קצת לפניי סיפרה שהאפריקאים בדרום תל אביב הם סרטן. זה, זה תמצית הכל. ואליה אף אחד לא יבוא בטענות על "קידום גלובליזציה" ו"פוליטיקלי קורקט". אבל להכנס במי שמבקש לאפשר לאפריקאים שכבר נמצאים כאן לעבוד? נו ברור. מה יכול להיות יותר אנטי ישראלי ופוליטיקלי קורקט, ממניעת פרנסה מקבלני כח אדם?