האם כולם צריכים הגשמה עצמית סטטוס מסוים ומקצוע?

[Benor]

אולי זה מתקשר לנושאים קודמים שפתחתי.

בעשור הנוכחי בעיקר טפלתי וניסיתי לטפל בעצמי בריאותית, כל הנושא המקצועי הוזנח.

אני כבר מס' שנים עובד רצוף במעין עבודה משרדית Dead-end-job נוח בחצי משרה, אין לי בו עניין מיוחד אבל הוא מספק לי שגרה מסגרת וכסף.   כרגע, אני כבר מעל חודש בחל"ת אני עתיד לחזור באמצע החודש.

לפני כן, לאחר הצבא כמעט ולא הצלחתי להתמיד בשום עבודה/מסגרת.

אני רואה את הסביבה הקרובה שלי - רובם עובדים בהייטק/תפקידי תמיכה כלשהם ורובם התקדמו יפה גם ללא תואר ראשון ומרוויחים משכורות לא רעות בכלל.

בעבר נמשכתי לתחום התמיכה במחשבים רשתות וכד' אך לא עשיתי עם זה דבר.

העבודה שלי לא מעניינת, אבל מודה ומתוודה אין לי שום רצון להתפתח מקצועית. אני רק רוצה את השקט הנפשי שלי ומעדיף כמה שפחות לחץ בחיים. מישהו יכול להזדהות?

אני אדם שיודע ויכול להסתפק במועט

אבל

המציאות הארץ ישראלית לדעתי, מחייבת להרוויח כ-10 נטו ומעלה.   (המינימום שבמינימום בשביל רווק שרוצה לגור לבד, להחזיק רכב ולחסוך עוד 1000-3000 ש"ח בצד ובנוסף לחסוך לעתיד ולפנסיה.)

והזרוע עוד נטויה ככל שהשנים עוברות, המציאות מחייבת להרוויח סכומים גבוהים אף יותר.

 

אני קם בבוקר, לפעמים אני לא ישן טוב ואני קם עם התקפי טיקים רבים (תסמונת טוראט) ולפעמים נאלץ לאחר 1-3 שעות עד שהמצב נרגע.

לפעמים שהמצב נהיה כבר בלתי אפשרי אני בכלל לא מגיע לעבודה.

וגם בתוך העבודה - משתדל לעשות את המקסימום. לעבוד מהר, ולעמוד בהספקים.

אני נאלץ לקום דיי הרבה ולהתאורר כאשר יש לי סימפטומים חזקים של הטוראט במהלך העבודה.

גם בזמן העבודה - מזיז הרבה את הגוף, זז הרבה בכיסא, נובח, לפעמים עושה קולות מאוד חזקים.   כרגע אני עובד בחדר לבד, מה שמקל עליי.

ממה שהמדע הציע ומציע - שום פתרון לא עזר לי.

לא רואה הרבה מעסיקים שירצו להתמודד עם זה.

תכונה חשובה שמעסיקים אולי כן ידעו להעריך - אני מאוד מסור למעסיק, ומשתדל בהתאם ליכולות שלי תמיד לעשות את המקסימום שאני יכול.

 

אין כאן בקשה למתן פתרונות של ממש, אני מרגיש נוח לשתף ולהשתתף בפורום הזה.

 

שאלה שמופנית ליושבי הפורום -

-כולכם רוצים להתקדם במעלה הסולם ולהתפתח כלכלית ומקצועית?

- יש כאן אנשים שיכולים להעיד על עצמם שהם עובדים בעבודות פשוטות, ולא מתכוונים לעשות שינוי בעניין?

- האם הסטטוס המקצועי שלכם וההצלחה בו הגדילה לכם את הבטחון העצמי?

 

עריכה אחרונה ב-6 למאי, 2020 על ידי Benor

[khalil]

אני חושב (ואני בטוח שיש שיחלקו על כך) שיותר בריא להסתכל לעבודה כמקור הכנסה ולא כמקור להגשמה עצמית, ל90% מהאוכלוסיה, כולל רוב עובדי ההייטק, זה מה שהעבודה מספקת, ולהשלות אנשים שיש מטרות אחרות זה כמו הפרסומות לאושר ע"י צריכה של מוצר כזה או אחר.

אתה כן אמור לדאוג שתהיה לך רווחה כלכלית מהעבודה, שתספק את כל צרכיך הבסיסיים ולהשאיר לך חסכון ליום סגריר, זאת אומרת שהעבודה שלך לא יכולה להיות משהו שיוצא צבא בלי נסיון יכול להיכנס והחליף אותך מיד, אתה חייב לספק ערך מוסף בשביל שיהיה לך ערך נוסף מעבר לשכר מינימום.

[omricn]

לדעתי, עבודה ≠ הגשמה עצמית. אלא אמצעי בלבד.

הרי 99.9% מהמשתמשים בפורום ומבני האדם בכלל, היו מתפטרים מהעבודה שלהם במאית שניה אם היה נופל עליהם סכום כסף אשר יסדר אותם ואת ילדיהם לכל החיים. 

אם אתה יכול להנות מהעבודה שלך בדרך למציאת "הגשמה עצמית" מה טוב. 

בנוסף, הגשמה עצמית הוא מושג כל כך פופוליסטי ושחוק, שכל אחד עושה איתו מה שבא לו. מבחינתי, המושג הגשמה עצמית יכול להיות לגור בחווה בטקסס, לעסוק בנגרות, לשתות בירות ולהנות מהחיים עם המשפחה שלי. בשביל מישהו אחר זה פשוט אומר להצליח לעבור את היום בשקט.

לדעתי - תאהב מישהי\ו, מצא משהו שמעניין אותך מאוד, שכשאתה מסיים לעסוק בו אתה מרגיש סיפוק גדול. אני לימדתי את עצמי לנגן בגיטרה בשנים האחרונות, כל פעם קצת, לומד, ומשתפר. אתה לא מבין איזו "הגשמה עצמית" זו לצאת עם בת הזוג לחורשה, להדליק מדורה ושיש לי את האפשרות לנגן בגיטרה.

בקיצור - הדברים הקטנים בחיים.

[phpclub]

לפני כשעה, khalil כתב:

אני חושב (ואני בטוח שיש שיחלקו על כך) שיותר בריא להסתכל לעבודה כמקור הכנסה ולא כמקור להגשמה עצמית, ל90% מהאוכלוסיה, כולל רוב עובדי ההייטק, זה מה שהעבודה מספקת, ולהשלות אנשים שיש מטרות אחרות זה כמו הפרסומות לאושר ע"י צריכה של מוצר כזה או אחר.

אתה כן אמור לדאוג שתהיה לך רווחה כלכלית מהעבודה, שתספק את כל צרכיך הבסיסיים ולהשאיר לך חסכון ליום סגריר, זאת אומרת שהעבודה שלך לא יכולה להיות משהו שיוצא צבא בלי נסיון יכול להיכנס והחליף אותך מיד, אתה חייב לספק ערך מוסף בשביל שיהיה לך ערך נוסף מעבר לשכר מינימום.

תרשו לי לחלוק עליכם.

 

עבודה שהיא גם תשוקה זה כיף לא נורמלי, אני אתן דוגמא קטנטונת על עצמי.

נכנסתי למקום עבודה חדש שהכניס לי תשוקה ודרייב מטורף.

בהתחלה הייתי חוזר הביתה וממשיך לעבוד (על חשבון זמני הפרטי) כי הדברים מאוד עניינו אותי.

 

אני כן חושב שלהגיע למצב כזה שבו העבודה היא גם התשוקה ולכן גם הגשמה עצמית זה לא קל, הרבה אנשים לא מגיעים לזה (לפי דעתי כי הרבה אנשים לא יודעים מה הם רוצים - אגב גם אני לא ידעתי מה אני רוצה), וגם כשמגיעים לזה קשה מאוד לשמר את זה, אבל כשזה קורה זה נותן סוג של היי, וגם כשיש עומס, לחץ והרבה עבודה זה לא מזיז, אתה לוקח ושותה את זה באהבה ורק מבקש לקבל עוד.

 

--

 

99.9% מבני האדם אכן היו מתפטרים מהעבודה שלהם אם היה נופל עליהם סכום כסף.

ה 0.1% שלא היו, כבר היום יש להם הרבה מאוד כסף שהם יכולים להפסיק לעבוד והנינים שלהם קדימה כולם מסודרים, למה הם לא מפסיקים לעבוד ? לדעתי זה קשור.

 

 

עריכה אחרונה ב-6 למאי, 2020 על ידי phpclub

[omricn]

ההבדל הקטנטן הוא שה0.1% האלה, שמסודרים לכל החיים לא הופכים בורגרים במקדונלדס או אומרים כל היום "ניסית לכבות ולהדליק?". כמה שזה נשמע רומנטי, מי שכבר מסודר לכל חייו בוחר בעצמו את ה"עבודה" שלו, ראה ערך 'לגור בחווה בטקסס, לעסוק בנגרות, לשתות בירות ולהנות מהחיים עם המשפחה שלי'. אני חי את החלום אבל היי, אני ממשיך "לעבוד" בנגרות ומוכר את התוצרת שלי.

 

ולגבי מקום העבודה שלך, אני מאוד שמח בשבילך, אבל, ובלי להיות רע, זה פשוט נשמע קצת כמו ההתלהבות של ההתחלה. בהתחלה היית ממשיך לעבוד מהבית, היום כבר לא, עוד שנה שנתיים כבר תרצה להתקדם כי תרגיש מיצוי. זה כמו שבגיל 10 כששטפתי כלים בבית בפעם הראשונה כל כך נהניתי עד שהתחלתי לעשות זאת כל יום. אתה לא רואה אותי היום שוטף מדופלם שעשה אקזיט וקנה כיור משובץ יהלומים.

עריכה אחרונה ב-6 למאי, 2020 על ידי omricn

[phpclub]

לא הבנתי איך הגענו לכך שהתקדמות זה דבר ער ? זה ממש לא.

 

אף אחד לא נהיה עשיר או מצליח מלהפוך בורגרים, אבל יכול מאוד להיות שהיום זה שהופך בורגרים עם תשוקה למסעדנות, מחר הוא מנהל סניף, מחרתיים מנהל אזור, אחרי 4 שנים סמנכ"ל ואחרי 8 שנים מנכ"ל.

 

אם הוא עבד בנגרות בתור עוזר נגר במשכורת מינימום וזאת התשוקה שלו, אחרי תקופה הוא נגר מומחה ואחר כך הוא פותח נגרייה משלו ומרוויח הרבה יותר.

זאת הפואנטה, אם יש תשוקה לעבודה מסוימת, אתה כל כך תצליח בה ותתקדם בה.

 

גם היום אם יש צורך אני ממשיך לעבוד הרבה אחרי השעות שלי. אגב התלהבות של התחלה יכול להיות, אמרתי שקשה להחזיק את זה, אבל אפשרי להחזיק את זה.

נכנסתי בתור חבר צוות Professional Services, ביחד איתי קידמו לצוות בחור נוסף שכבר עובד בחברה 3 שנים, כעבור 4 חודשים אני ראש הצוות.

זה היה קורה אם לא הייתי "מתלהב" ? ממש לא, הייתי נשאר עוד אחד מחברי הצוות והיו מביאים ר"צ חדש.

 

אני כבר חושב בראש כמה ואיך אני צריך להתקדם כדי להחליף בבוא היום את הבוס שלי.

[Liviur]

לפני 3 דקות, phpclub כתב:

זה היה קורה אם לא הייתי "מתלהב" ? ממש לא, הייתי נשאר עוד אחד מחברי הצוות והיו מביאים ר"צ חדש

רק הערה קטנה לגבי זה.

משום מה - בעיקר בארץ נראה שהדרך היחידה להתקדם זה להפוך למנהל של משהו / אנשים.

כל איש צוות רוצה ליהיות ראש צוות במינימום זמן.

 

רק רוצה לציין שזה לא המסלול היחיד.

בהרבה תחומים התמחות ב״תכלס״ יכולה להביא אותך מאוד גבוהה.

לדוגמא באמזון - המסלול של מפתח לא מביא בסוף הסולם דרגות לראש צוות. אלו שני דברים שונים. אפשר גם להפוך לראש צוות - ואפשר גם להפוך למפתח / טכנולוג ברמות יותר גבוהות.

שני הסולמות הולכים במקביל עד דרגות מאוד גבוהות , ולמעשה - המנהל בהרבה מקרים - באותה דרגה לא ירוויח יותר מהאיש הטכני.

[khalil]

ברוב החברות הגדולות זה כך, יש מסלול טכני ומסלול ניהולי, ולא נדיר שאדם ירוויח יותר טוב מהמנהל שלו.

[Blaz00r]

ממליץ מאוד בהקשר הזה על הספר The Slight Edge. לא קריאה ארוכה מדי אבל פותח עיניים וראש ובין הספרים היחידים (שאני לפחות קראתי) שבאמת יש לו כוח לגרום לשינוי חשיבה ופילוסופיה. גם Man's Search for Meaning יכול להיות רלוונטי.

[phpclub]

לפני 23 דקות, Liviur כתב:

רק הערה קטנה לגבי זה.

משום מה - בעיקר בארץ נראה שהדרך היחידה להתקדם זה להפוך למנהל של משהו / אנשים.

כל איש צוות רוצה ליהיות ראש צוות במינימום זמן.

 

 

התפקיד שלי כר"צ אינו מתאפיין בניהול אנשים, הוא תפקיד מאוד טכני במהותו ואני מגדיר אותו (ובגלל זה גם מאוד רציתי אותו) האדם הטכני הבכיר ביותר בחברה.

מה שאתה אומר התברר לי במהלך פגישה עם נציגי חברה שנותנת לנו שירותים, פגשתי ר"צ והנחתי שהוא אדם מאוד טכני, ולאחר שיחה איתו הבנתי שטעיתי.

 

 

[Benor]

לפני 25 דקות, Blaz00r כתב:

ממליץ מאוד בהקשר הזה על הספר The Slight Edge. לא קריאה ארוכה מדי אבל פותח עיניים וראש ובין הספרים היחידים (שאני לפחות קראתי) שבאמת יש לו כוח לגרום לשינוי חשיבה ופילוסופיה. גם Man's Search for Meaning יכול להיות רלוונטי.

את האחרון קראתי, את הראשון לא.

תודה על ההמלצה, אקרא.

[Derish]

~

בתשובה לשאלות של פות"ש, ובלי להתפזר יותר מדי על דיונים פילוסופיים - לא הייתי משנה את הכיוון הכללי, רק אולי מחפש עבודה דומה - פשוטה ויציבה - שאפשר לעשות מהבית. (כדי לא להיות מוטרד מאנשים אחרים)

 

מעבר לזה - כמה להרוויח, האם להיות מנהל, מה יחשבו עליי וכו' - רד מזה. החיים קצרים מדי, תעשה מה שטוב לך.

 

אישית, אני בקצה השני שמאד נהנה מהעבודה שלו, אבל מוקף מדי יום באלפיים קולגות שהם בדיוק בראש של בן-אור. שתי שיטות לגיטימיות ולכולם יש מקום, במיוחד בארגונים גדולים.

 

[MadCat_LE]

אל "תסתפק במועט", תסתפק במה שאתה רוצה. יכול להיות שזה פשוט לא הרבה ולכן אתה מתרץ את זה ב"מסתפק במועט" אבל אלה החיים שלך ולא של מישהו אחר.

לדעתי אתה צודק בכך שגם עבור חיים פשוטים בישראל אתה צריך הכנסה סבירה+  אז כן, אולי כן כדאי למצוא משהו מכניס ויותר מזה - לא משעמם לחלוטין.

אגב, איך אתה עם עבודות פיזיות או חצי פיזיות? לא מדבר על סבלות אלא על עבודה במפעל כלשהו על מכונה, לדוגמה.

[Liviur]

לפני 32 דקות, phpclub כתב:

התפקיד שלי כר"צ אינו מתאפיין בניהול אנשים

וזו בדיוק מהות הבעיה של לא להפריד סולם דרגות.

אם אתה איש טכני (גם אם מוביל את התחום הטכני שלך על פני חצי חברה) בא נקרא לילד בשמו.

senior , tech lead , principal אלו דוגמאות שעולות לראש - ונשאיר את העניין הניהולי לאנשים שטובים בזה ומוגדרים לזה.

במקום זה נוצר מישמש שחלק מהראשי צוותים הם אנשים טכניים ומנהלים בינוניים , וחלק רחוקים כבר מהתחום הטכני אבל מנלהלים דברים בסקופ רחב מעולה.

 

אלו פשוט שני דברים שונים.

[vadim6385]

תלוי בבן אדם לדעתי.

 

יש כאלה שאין להם בעיה עם עבודת dead end בשכר נמוך, הם מסתפקים במועט, או שיש להם מקור הכנסה אחר.

 

הכרתי מישהו כזה. בן 50 ומשהו, רווק ללא ילדים, גר בדירה שקיבל בירושה, אין לו רכב, לא קונה דברים יקרים, ומבחינתו לעבוד בשירות לקוחות ב4500 ש"ח לחודש הספיק לו מעל ומעבר.

 

או לחילופין - איפה שאחד יראה dead end, אחר יהנה מכל רגע. הוא יהפוך המבורגרים, אבל יראה את זה בתור עבודה סופר מעניינת וסופר מגשימה, ולא צריך שום דבר מעבר.

 

דוגמא - מעשה בשני ודימים.

 

דריש עובד בתור אינטגרטור ואוהב את זה, זה מספק לו אתגר והגשמה עצמית.

 

אני עבדתי בתור "אינטגרטור ודים כל יכול" בחברה בינלאומית גדולה כמה שנים, וזה יצא לי מכל החורים.

 

מי משנינו צודק - אין צדק. כל אחד ומה שמתאים לו.