יפה, אז הנה הבעיות שלי עם הטיעון:
1. מספר מחוזרים לא שימש, ועדיין לא משמש כקריטריון לבידוד, למרות זמינותו, לכן או שמשנים את קריטריוני הבידוד ומי מדביק ומי לא, וזה לא נראה באופק, או שהטיעון לא תקף לקובעי המדיניות.
2. התפלגות היא התפלגות, היא לא מספרת על הערך הבודד, מספיק סופר ספרדר אחד במקום סגור להדביק, האם זה מקובל מבחינת מדיניות אבל אם הוא לא מחוסן אז זה לא מקובל? אפשר לטעון שאפידימיולוגית זה מקטין את הסיכון, אבל זה סיכון שקיים גם במחוסנים, הייתי אפילו טוען שהוא יותר גדול במחוסנים, כי סביר שמבוגר שיש לו עומס נגיפי גבוה ואינו מחוסן, מרגיש סימפטומים, ואם הוא לא חלאה, יימנע מכניסה למקומות סגורים.
3. הדגימות נעשו בסמיכות לחיסון, עם כמות נוגדנים בשיא, האם זה נבדק עבור מחוסנים 3-חודשים? 6-חודשים? כי הממתצאים מראים שכן יש הבדל ככל שהזמן עובר, האם זה אומר שבשביל שאנשים יוכלו להסתובב חופשי (קרי - כמו לפני מרץ 2020), צריך כל הזמן לשמר רמת נוגדנים גבוהה?