המצב הכלכלי שלנו מצוין

[נהג מתחיל]

חזרתי לארץ מכיוון שלא הצלחתי לדמיין את עצמי נשאר שם רחוק ממשפחתי, ומחברי שבארץ, כשאפילו את שלושת החברים הטובים שלי אין לי איתי.

הריחוק הזה גדול מנשוא בשבילי, אפילו כששמים אל מולו את התועלות הכלכליות שיש בצד השני של המשוואה.

כמו שאמרתי אני לא מצליח לראות את עצמי מנהל את חיי בשום מקום חוץ מישראל, בגלל הקרבה למשפחה, בגלל המנטליות כאן, בגלל הכל.

לולא היה כך, לא מן הנמנע שבמקום להקים עסק כאן בארץ, הייתי מעתיק את עצמי לשם.

אבל - אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת

 

בשם ממשלת ישראל לדורותיה, אני מודה לך ושמח שהאינדוקטרינציה עובדת.

 

בברכה,

א.א.

[blavie]

אין לזה שום קשר לממשלת ישראל עצמה, כיישות ריבונית או ככל דבר אחר לצורך העניין.

יש לזה קשר עם העובדה שהמשפחה שלי תהיה במרחק 12 שעות טיסה ממני.

כמוהם, גם כל החברים שגדלתי איתם (ידוע שבסופו של דבר כל אחד תופס את כיוונו, מה שכבר קרה וקורה אצלינו בחברים, חלק נשואים, חלק לומדים, חלק פנו למסלול עצמאי, כל אחד תפס את פינתו כיבכול) אך עדיין,

אני לא רוצה שאוקיינוס יפריד ביני לבין כל האנשים שאני אוהב.

בקשר למדינה -

שוב למען הגילוי הנאות, אני בז לממשלת ישראל, הנוכחית, וגם לכל אלו שקדמו לה מאז שאני יכול לזכור את עצמי -

מה שעושים לנו זה באמת לנסות למכור לנו שקרים, ולהצליח הרבה פעמים בתהליך של אינדוקטרינציה כמו שאמרת. (אני זוכר קמפיין בחירות מאמצע שנות ה 90, אחד מזכרונות הילדות שלי כי זו פעם ראשונה שהלכתי לקלפי. ברק היה שם, ביבי גם כן אם איני טועה... אותו מגרש, אותם שחקנים, אותם הבטחות סרק, מעניין איך עשור אחרכך דבר לא השתנה לטובה, לפחות לא כתוצאה מההבטחות \ המעשים שלהם )

אבל זה שאני אומר אין לי ארץ אחרת לא נובע משום דבר שאף אחד מכר לי, אין לי ארץ אחרת משתי סיבות בודדות -

א. כמו שאמרתי, כל האהובים והיקרים לליבי חיים כאן, ולכן באופן טבעי נוח לי להיות בקרבה אליהם.

ב. נראה לי שקצת בשונה ממך, אני סבור שיהודי יכול להיות באמת בבית רק כאן,

ואני אומר שנראה לי שבשונה ממך כי נדמה לי שלנקודה זו התכוונת בהערתך.

כמו שאני רואה את זה, כל עוד החיים "על מי מנוחות" בגולה, גם מבחינת הגויים וגם מבחינתינו, הכל יהיה בסדר - בשבילם ובשביל היהודים.

משום מה לצערי אני עדיין סבור שבזמנים קשים, של מיתון ומשבר, או קשיים כאלו ואחרים, בלית ברירה עדיין יפנו את האצבע המאשימה אל הפראייר התורן, הלא הוא היהודי.

כמובן שזה לא כולם, וסביר להניח שאף אדם אינטלקטואל שיש טיפה בינה בקודקודו לא יקנה את השקר של "היהודים הם המקור לכל צרותינו" כביכול.

אך מי אמר שאחוז הארי מהאוכלוסיה הוא אותם הנאורים והאינטלקטואלים?

לשיטתי אני לא מעוניין לחיות במקום בו מבצבצים גילויי אנטישמיות אפילו במתכונת הקטנה ביותר - וגם ב 2012, לא חסרים בצבוצים שכאלו, לא באירופה, לא בארה"ב, לא בשום מקום בחו"ל - זה עדיין קיים.

אמנם במתכונת מזערית ביותר, אך מבחינתי בבחינת להבה קטנה שמחכה להתלהט בבוא היום - כי הנטייה לכך באותה חברה עדיין קיימת.

יש לי מדינה משלי, לא צריך שאף אחד יעקם עלי פרצוף כי אני "יהודי outsider" שבא "לטמא" לו את הכלכלה ואת אורח החיים.

למרות שגם כאן, לצערי, בישראל של 2012, לא בוערו נגעי האנטישמיות והגזענות עד תום, וכולי תפילה שהם כן יבוערו כמה שיותר מהר, כך שאוכל להרגיש "בבית" במלוא מובן המילה, ולדעת שגם אחיי מרגישים כך ללא קשר להיותם בני העדה האטיופית \ אשכנזים \ מזרחים או כל מסגרת אחרת שתחליט לדחוף לתוכה חלק מהאוכלוסיה.

אני אוהב את המקום הזה כי הוא כור היתוך מדהים.

גם ארה"ב היא כור היתוך במובן מסויים תוכל לטעון, נכון, אך זה כור ההיתוך שלנו, ולטעמי הוא חם ונעים הרבה יותר

[נהג מתחיל]

לביא, דבר ראשון, אשריך שאתה מחובר כל כך למשפחה שלך, זה לא מובן מאליו בימינו.

 

עם או בלי קשר, אני יכול לומר לך שבתור אבא שמאד אוהב את פרי חלציו אני הייתי רוצה שילדי יממשו את עצמם וירגישו טוב עם הבחירות שלהם, לא משנה לאן הן נושאות אותם. אני מעדיף ילד רחוק ומאושר מאשר ילד קרוב ושחוק עד עפר או מתוסכל.

 

יקירי, אני חו"ח לא חושב עליך פחות, אבל לומר שאין לי ארץ אחרת זה בדיוק הביטוי לאינדוקטרינציה של מדינת ישראל - "בוא לישראל, תרגיש מוגן לכאורה ואז נשרגל לך את הצורה כי אתה לקוח שבוי".

 

אני אומר לך בצורה הכי ברורה - גילויי אנטישמיות במדינות המערב כיום הם ברובם מצד מוסלמים מהגרים שחיים בארצות המערב, והיא רק צורה אחת של אלימות יעני אידאולוגית. את מזרח אירופה אני לא מכיר.

 

לאלימות זו יש ביטויים שאתה מכיר גם מישראל: הילדה שירקו עליה בק"ק בית שמש, פגיעה בנשים שמעיזות ללבוש חצאית, דרישה מנשים לשבת באחורי האוטובוס וכדומה. כל אלה ביטויים למה שעלול להתפתח לכדי אלימות של ממש, לדעתי בעתיד הלא רחוק.

 

רוצה לומר שגם פה אתה ויקירך חשופים לאלימות היעני אידאולוגית הזו בדיוק ואולי אפילו יותר מאשר במערב, קל וחומר אם אתה מחשיב את הטרור המוסלמי נגד יהודים בישראל (כן, כולל זריקות אבנים בכביש 443 או הצבת ספה שחורה בלילה חשוך באמצע הכביש).

 

אנטישמיות? ישנה, חיה ובועטת, אבל היא באה לידי ביטוי גם פה בישראל מצד כל מיני גורמים, חלקם אפילו יהודים.

[blavie]

מסכים ב 100%, בגלל זה כתבתי באותה תגובה גם את השורה הבאה

למרות שגם כאן, לצערי, בישראל של 2012, לא בוערו נגעי האנטישמיות והגזענות עד תום, וכולי תפילה שהם כן יבוערו כמה שיותר מהר

בתוך משפט זה ניסיתי לכלול גם את הילדה שירקו עליה, גם את האבנים בכבישים, את הכל...

נכון, גם כאן עדיין יש המון דברים בסגנון הזה לצערי הרב.

ומסכים איתך גם בנוגע לכך שרובם המוחלט של גילויי האנטישמיות במדינות המערביות כיום הם מצד גורמים מהגרים שכנראה משתמשים בזה כפרקן ליצר האלים שמכונן בתוכם,

ייתכן וזה מכוון כלפינו מסיבות אידיאולוגיות, וייתכן שבאמת "במקרה" אנחנו היינו אלו שנקלענו לכוונת באותו הרגע - אבל בשורה התחתונה זה לא ממש משנה אז אני מסכים איתך גם כאן...

עכשיו הבנתי למה התכוונת בתגובתך המקורית שהתייחסה להודעה שלי, ואני מניח שכעת גם אתה מבין שדיברתי על אין לי מקום אחר במובן הסנטימנטלי, לא במובן של תחושת הבטחון -

שם לצערי, אתה צודק וגם היום אנחנו רחוקים מהיכולת להגדיר את מדינת ישראל כמקום בטוח לגמרי לחיות בו מבחינה זו.

ובאמת חבל שכיום ערכי המשפחה "התדרדרו" במידה מה בעיני רבים,

אצלי בבית היה דגש גדול בחינוך על ערכים אלו, וגם אני שם לב את ההבדל בתפישת העניין ובפן הזה של השקפת העולם ביני לבין בני גילי וזה מעציב אותי במידה מסויימת...

[Oshri]

שמע, לגבי האין לי מדינה אחרת, זה נכון, אבל אם תחשוב איזו מדינה יש לך כאן, תבין שזו לא מציאה גדולה.

בארה"ב לדעתי אין כל בעיה לחיות כיהודי, הבעיה היחידה היא בחלק ממדינות אירופה, וגם שם תלוי באיזה

עיר, ואיזה איזור.

אבל מצד שני תחשוב ששם, לא ישרטו לך את האוטו, לא ידחפו לך בתור, לא יקללו אותך, תקבל שירות טוב

ברוב המקומות, תחיה יותר בשקט, אם תזמין משטרה כי השכנים מרעישים, יבואו בזמן סביר ויטפלו בזה,

ועוד הרבה דברים שקשורים לאיכות חיים, שכאן לא כ"כ קיימת.

נכון, להיות רחוק מהמשפחה והחברים, זה לא קל, אבל מתרגלים. אני רואה מה עובר או עבר על חברים שלי

שעזבו, וכולם בסוף מסתדרים עם זה, ובשקלול של מינוס/פלוס הפלוסים גוברים על המינוסים, ובגדול.

[blavie]

שמע, לגבי האין לי מדינה אחרת, זה נכון, אבל אם תחשוב איזו מדינה יש לך כאן, תבין שזו לא מציאה גדולה.

בארה"ב לדעתי אין כל בעיה לחיות כיהודי, הבעיה היחידה היא בחלק ממדינות אירופה, וגם שם תלוי באיזה

עיר, ואיזה איזור.

אבל מצד שני תחשוב ששם, לא ישרטו לך את האוטו, לא ידחפו לך בתור, לא יקללו אותך, תקבל שירות טוב

ברוב המקומות, תחיה יותר בשקט, אם תזמין משטרה כי השכנים מרעישים, יבואו בזמן סביר ויטפלו בזה,

ועוד הרבה דברים שקשורים לאיכות חיים, שכאן לא כ"כ קיימת.

נכון, להיות רחוק מהמשפחה והחברים, זה לא קל, עד לכאן הסכמתי איתך אבל מתרגלים. אני רואה מה עובר או עבר על חברים שלי

שעזבו, וכולם בסוף מסתדרים עם זה, ובשקלול של מינוס/פלוס הפלוסים גוברים על המינוסים, ובגדול.

מאותו "ציון דרך" בציטוט והלאה, זה אינדווידואלי לדעתי.

אני לא הסתדרתי עם זה.

פגשתי גם ישראלי שצמח ושגשג שם, היום הוא מליונר, בעלים של חברה לשיפוץ פנים של מלונות בוטיק במנהטן...

גם הוא לא הסתדר, ובגיל +50 ישב איתי בארוחת שבת וכמעט הזיל דמעה כשדיבר על הנכדים שיש לו בארץ ועל כמה מתחשק לו לראות אותם יותר.

אני כן מסכים איתך, שמהבחינות שדיברנו עליהן כאן כן קל יותר שם.

בקטע המנטלי - יש כאלה שמסתדרים, ויש כאלה שלא, בכל מקרה - אף אחד לא יקבל אינדיקציה על עצמו עד שלא ינסה

גם אתה (אם הבנתי נכון, ואתה מניח שכולם מסתדרים כי אתה רואה מה חברים שלך עוברים ולא כי ניסית בעצמך, במידה ואני טועה אני מבקש סליחה), לא יכול לדעת בוודאות עד שלא תנסה.

ולצורך העניין, לעולם אי אפשר לדעת, כי מי מבטיח לי שבגיל 50 כשיהיו לי נכדים זה יתאים לי באותה מידה שזה התאים לי בגיל 25 כשהייתי רווק \ נשוי טרי?

או להבדיל, מי מבטיח לי שבגיל 25 לא אשתגע מגעגועים, ובגיל 30 זה כבר יספיק לעבור פעמיים? כשם שאתה אומר

בשורה התחתונה זה מאוד מאוד אינדווידואלי מבחינת הרגש, וזה גם דבר משתנה כמו שכתבתי אז אין כאן תשובה וודאית מכיוון שזה מושפע מאוד מתנאי המציאות של אותו אדם באותה נקודת זמן.

אז מתוך אותה דינמיות, כמו כל דבר בחיים, כל מה שנשאר לנו להיות מהבחינה הזו זה דג ששוחה עם הזרם.

עכשיו מתאים לטייל ולעבוד? סע.

תחסוך כסף, תהנה.

תתקדם ותתפתח.

הגעת לסכום שהגדרת לעצמך? תחזור.

לא רוצה לחזור? תישאר.

שברו אותך הגעגועים? תחזור.

מי אמר דרך אגב שאין אנשים שמזגזגים על פני שתי יבשות?

בקיצור, שכל אחד יעשה מה שמתאים לו מבחינת הרגש ומבחינת האמצעים שהוא מצליח להקנות לעצמו בתוך אותה מסגרת חברתית \ כלכלית שבה הוא נמצא.

המאזניים נוטים לכיוון ארה"ב? כנראה ששם, לפחות בנקודת הזמן הנוכחית, אתה תהיה מאושר יותר.

נוטים לישראל? הכיוון בוודאי כבר מובן.

אם אדם יעשה החלטות הרות גורל לפי פרמטרים כלכליים \ חומרניים גרידא, הוא לעולם לא יחייה חיים מלאים (מבחינת סיפוק הכוונה).

הדרך היחידה, היא איזון של הצד החומרי והצד הרוחני \ רגשי בחיים - אם אתן לפרמטר של האושר להנחות אותי כשאני עושה את אותה החלטה, מאליו אמצא את האיזון הנכון בין שניהם, את המתאים לי ביותר, באותו הרגע.

אצלי המשפחה והחברים הטו את הכף בנוק-אווט אבל כמו שאמרתי וכמו שאתה אמרת, זה לא ככה אצל כל אחד.

מהבחינה החומרנית אמנם, אין על מה לדבר, בארץ לעולם, אבל לעולם לא הייתי יכול להרשות לעצמי לחיות כמו שחייתי שם, בגיל 19, עם משכורת של חצי איש מחשבים חצי פועל בניין ועוד בשנייה שהשתחררתי מהצבא בלי שיש לי שום תעודה whatsoever ביד...

וגם, אתה צודק, שם המשטרה באמת תעשה משהו בנידון אם אתלונן שמישהו שרט לי את הרכב.

 

[yehuda-k]

בשורה התחתונה, בתור ישראלי שהולך לארה"ב לכמה שנים, יש לך את האפשר גם לחיות כמה שנים בכיף - וגם לחזור לארץ עם 200-300K ש"ח

נכון חלקית, רק לגבי אלה שחיים שם ברמת חיים נמוכה יחסית. רוב המהגרים מסתגלים מהר לצורת החיים האמריקאית של לבזבז הרבה ולחיות באשראי, ולאחר כמה שנים מתברר שאין ממש חסכונות.

אני אומר לכולם (ולא מיישם בעצמי מסיבות משפחתיות) שמי שיש לו אופציה לעבור לחו"ל (ולא בתור עובד לא חוקי שמוכר ציורים אם בעגלות של ים המלח) בצורה מסודרת - שיעשה את זה.

לא כל הנוצץ זהב. לא מעט ישראלים שעברו לחו"ל רק לכמה שנים, נשארים שם תקועים כשכירים, בקושי עם חסכונות, ואין להם עם מה לחזור לארץ (למרות שהיו רוצים). מצד שני, מי שיזם ופותח עסק, הסיכוי שלו להצליח כלכלית טוב יותר מאשר בארץ, אבל אלה לא הרוב.

גם אם רמת החיים גבוהה יותר בחלק מהארצות, הפער עם ישראל הולך ומצטמצם, ולא קל לחיות בארץ זרה עם מנטליות אחרת, עם מבטא זר, עם חוסר בספורט המקומי, בפרחים המקומים וכל מה שמרכיב יחד את המנטליות המקומית.

בשורה התחתונה מסכים איתך רק במיעוט המקרים, שבו הולכים לחו"ל לעשות מכה, אחרת זה שווה רק מבחינת החויה.

אני אומר מי שרוצה לעזוב שיעזוב, אין ממה לפחד. במקרה הכי גרוע חוזרים לאותה הנקודה.

אז זהו, שזה לא נכון. לאחר כמה שנים, מתברר שהחברים בארץ התקדמו, והחוזרים מתחילים כמעט מאפס.

ב. נראה לי שקצת בשונה ממך, אני סבור שיהודי יכול להיות באמת בבית רק כאן,

...משום מה לצערי אני עדיין סבור שבזמנים קשים, של מיתון ומשבר, או קשיים כאלו ואחרים, בלית ברירה עדיין יפנו את האצבע המאשימה אל הפראייר התורן, הלא הוא היהודי.

כמובן שזה לא כולם, וסביר להניח שאף אדם אינטלקטואל שיש טיפה בינה בקודקודו לא יקנה את השקר של "היהודים הם המקור לכל צרותינו" כביכול.

אך מי אמר שאחוז הארי מהאוכלוסיה הוא אותם הנאורים והאינטלקטואלים?

לשיטתי אני לא מעוניין לחיות במקום בו מבצבצים גילויי אנטישמיות אפילו במתכונת הקטנה ביותר - וגם ב 2012, לא חסרים בצבוצים שכאלו, לא באירופה, לא בארה"ב, לא בשום מקום בחו"ל - זה עדיין קיים.

נכון מאוד.

אנשים לא מבינים כמה מושרשת האנטישמיות. רוב המקומים מנומסים, ולוקח זמן להרגיש אותה. שוודיה לדוגמא, נחשבת ארץ ליברלית אבל בפועל יש אנטישמיות בחוגי הימין, ואנטי ישראל בחוגי השמאל.

כדאי לקרוא את "תסתכלו איך האנטישמים נראים".

מי שרוצה באמת להגר, עדיף לו להסתיר את הזהות היהודית בארץ החדשה . (אני לא הייתי עושה זאת)

ראיון עם דרשוביץ, שהוא פרופסור בהרווארד כבר מגיל 26 ! אומר:

בישראל יש תחושה שהאנטישמיות רק הולכת וגוברת ככל שעובר הזמן. "אני לא חושב כך. האנטישמיות השתפרה מאוד לאורך חיי. בימים שבהם גדלתי בברוקלין היתה אנטישמיות אמיתית. יהודים לא יכלו להתקבל לקולג', לא יכלו להירשם לבתי-ספר לרפואה. אני הייתי הראשון במחזור שלי בפקולטה למשפטים של ייל, ודחו אותי 32 מתוך 32 משרדי עורכי דין בוול סטריט שאליהם ניסיתי להתקבל לעבודה, בגלל שהייתי יהודי. העידן הזה תם. האנטישמיות אינה גישה מקובלת בארצות-הברית.

"המצב הוא שונה באנגליה. באנגליה היתה תמיד אנטישמיות, והיא עדיין קיימת. האנטישמיות המוסלמית עלתה בצורה דרמטית, המגמה האנטי-ציונית התגברה והאנטי-ציונות הולכת והופכת לאנטישמיות. כשאנשים כמו ג'ון מרשהיימר וסטיוון וולט (פרופסורים אמריקאים, כותבי הספר "הלובי הישראלי ומדיניות החוץ האמריקאית", הכולל טיעונים קשים ביותר נגד ישראל, ובין היתר הטענה כי הלובי הישראלי גרר את ארה"ב להחלטה לפלוש לעיראק) אומרים שליהודים יש יותר מדי כוח, או שג'ימי קרטר מדבר על הלובי היהודי, אתה מתחיל לראות מעבר מאנטי-ציוניות לעבר אנטישמיות".

 

בתור אבא שמאד אוהב את פרי חלציו אני הייתי רוצה שילדי יממשו את עצמם וירגישו טוב עם הבחירות שלהם, לא משנה לאן הן נושאות אותם. אני מעדיף ילד רחוק ומאושר מאשר ילד קרוב ושחוק עד עפר או מתוסכל.

לא מסכים. אין קשר בין רחוק ובין מאושר.

פגשתי גם ישראלי שצמח ושגשג שם, היום הוא מליונר, בעלים של חברה לשיפוץ פנים של מלונות בוטיק במנהטן...

גם הוא לא הסתדר, ובגיל +50 ישב איתי בארוחת שבת וכמעט הזיל דמעה כשדיבר על הנכדים שיש לו בארץ ועל כמה מתחשק לו לראות אותם יותר.

אני כן מסכים איתך, שמהבחינות שדיברנו עליהן כאן כן קל יותר שם.

נכון מאוד.

 

יהודה

[נהג מתחיל]

אין לך עם מה לא להסכים, לא אמרתי שיש קשר בין רחוק ובין מאושר.

[blavie]

אין לך עם מה לא להסכים, לא אמרתי שיש קשר בין רחוק ובין מאושר.

רציתי לומר זאת אבל אמרתי שאחכה, ואתן לך את הכבוד

ולמען הבנתו של הצד השני ( ותקן אותי אם טעיתי ),

נהג מתחיל התכוון שהוא מעדיף בן שנמצא רחוק ממנו פיזית אבל מאושר, מאשר בן שיהיה קרוב פיזית אבל יהיה קליפה ריקה בבחינת חסר אושר וחסר תכלית.

הוא השווה בין מצב א' למצב ב', לא אמר שיש קשר ביניהם \ שהם אמורים להשפיע אחד על השני.

אני תופש את זה כך -

גם אני, אעדיף, שבמידה והבן שלי נמצא בסיטואציה בה כדי להיות מאושר, עליו לנסוע ולרדוף אחרי האושר הזה במחוזות רחוקים כביכול,

הוא ילך וירדוף אחרי האושר.

אם אנסה לשמור אותו קרוב אלי, אולי "אהנה" מקרבתו, ואני כותב במרכאות כי לא באמת אהנה משום דבר, הוא לא ישכח לעצמו ולי את תחושת ההחמצה הזו.

לכן, שילך, ירדוף אחרי האושר שלו, אם זה מה שאמור לקרות הוא גם ימצא את דרכו להיות קרוב פיזית בחזרה.

ואם לא? לא נורא.

עדיף שיהיה רחוק, ומאושר,

מאשר קרוב, ומדוכא.

מקסימום, נטוס כל חג \ חג שני...

[bagira]

משום מה לצערי אני עדיין סבור שבזמנים קשים, של מיתון ומשבר, או קשיים כאלו ואחרים, בלית ברירה עדיין יפנו את האצבע המאשימה אל הפראייר התורן, הלא הוא היהודי....לשיטתי אני לא מעוניין לחיות במקום בו מבצבצים גילויי אנטישמיות אפילו במתכונת הקטנה ביותר

 

אנשים לא מבינים כמה מושרשת האנטישמיות. רוב המקומים מנומסים, ולוקח זמן להרגיש אותה. שוודיה לדוגמא, נחשבת ארץ ליברלית אבל בפועל יש אנטישמיות בחוגי הימין, ואנטי ישראל בחוגי השמאל.

 

 

אתם צוחקים עלי שניכם?

 

בחו"ל של היום יש אולי פה ושם בצבוצי אנטישמיות בעוד שבישראל של היום נרצחים יהודים אך ורק על בסיס יהדותם.

 

אז נשאלת השאלה מה עדיף, קריאת גנאי ביציאה מהסופר הניו-יורקי או תקיעת סכין בחזה ביציאה מהרכבת התחתית?

 

 

לשבת בבית קפה ווינאי ולאכול זאכר טורט במחיר של מישהוא שמסנן לעברך "יודן" או לשבת בנתיבות במחיר של 90 יום בשנה (ואני עדין) לשבת במקלטים ולהסתכן בסכנת חיים ממשית?

 

מה שאני מנסה להגיד הוא שלהלך אימים על הישראלים ש"קר שם בחוץ וגם יש אנטישמיות" נשמע כמו בדיחה לבוגרי האינטיפאדה השניה, לפיגועים באוטובוסים ובקניונים ושאר מנעמים שהטרור מפיל עליינו בארץ שלפחות אנטישמיות (אעלק) אין בה!

[davemustaine87]

אתם צוחקים עלי שניכם?

 

בחו"ל של היום יש אולי פה ושם בצבוצי אנטישמיות בעוד שבישראל של היום נרצחים יהודים אך ורק על בסיס יהדותם.

 

אז נשאלת השאלה מה עדיף, קריאת גנאי ביציאה מהסופר הניו-יורקי או תקיעת סכין בחזה ביציאה מהרכבת התחתית?

 

 

לשבת בבית קפה ווינאי ולאכול זאכר טורט במחיר של מישהוא שמסנן לעברך "יודן" או לשבת בנתיבות במחיר של 90 יום בשנה (ואני עדין) לשבת במקלטים ולהסתכן בסכנת חיים ממשית?

 

מה שאני מנסה להגיד הוא שלהלך אימים על הישראלים ש"קר שם בחוץ וגם יש אנטישמיות" נשמע כמו בדיחה לבוגרי האינטיפאדה השניה, לפיגועים באוטובוסים ובקניונים ושאר מנעמים שהטרור מפיל עליינו בארץ שלפחות אנטישמיות (אעלק) אין בה!

 

+1000

 

כול כך נכון

[Black Joker]

מה משך החיים של הישראלי הממוצע? 75 שנים? לנסות את מזלך במדינה אחרת למשך שנתיים-שלוש ומקסימום לחזור עם הזנב בין הרגליים, נשמע לי כרעיון לא רע בכלל.

[blavie]

לא על ביטויים מהסוג הזה דיברתי חבר יקר, מן הסתם שביטויי אלימות בפועל קיימים בהסתברות הגבוהה ביותר בישראל - מהסיבה הפשוטה, שאתה במלחמה אקטיבית בין אם זה מוכרז ובין אם לא.

אני לא מדבר גם לצורך העניין על כאן ועכשיו, דיברתי על עצם הקיום של האנטישמיות בתוך חברה, במצב בו היא מתנהלת כמות שהיא, לא חכמה למדוד כשהכל בוער מסביב.

אני לא יודע אם תסכים איתי או לא, אבל לדעתי הערבים שונאים אותנו כי להשקפתם גנבנו להם את האדמות, ומאז אנחנו משחקים איתם משחקי חתול ועכבר - זה סכסוך "אישי", ולא כזה שנובע מהיותם אנטי-שמיים.

ולכן, היו תקופות בהן מצאנו איתם את האיזון, וחיינו בשלום אחד עם השני - עד שאחד מהצדדים הרס את אותו סטטוס קוו כשהוא משחק את תפקיד הטיפש התורן, כל אחד בתורו.

פעם אנחנו, פעם הם.

אני מקווה שבעזרת השם יבוא יום והתקופות האלו יחזרו. ולצמיתות לא on\off.

אני דיברתי על אנטישמיות "נסתרת", כזו שנמצאת מתחת לפני השטח.

כמו שבגרמניה היהודי היה ככל אדם מהמניין, עד שהתחילו לגאות הבעיות בגרמניה, והגרמני הממוצע חיפש שעיר לעזאזזל, כדי שיהיה לכולם מישהו להפנות כלפיו את האצבע המאשימה - ואז מאליו, אם לכולנו יש אוייב משותף אנחנו מאוגדים, ומה זה משנה אם הדבק הוא שנאה.

אז אותה אנטישמיות נסתרת, יכולה לא להיות מורגשת כלל.

והיא יכולה להתבטא בקללה מזדמנת בסופר,

ולפעמים, גם היום - היא נגמרת לצערינו ברצח.

אבל שוב, אני סבור, שהערבים שונאים אותנו בגלל סיבה אחרת לגמרי, ולכן לא הבנת לכאורה את כוונתי המקורית.

אני מבין איך ניתן להגדיר את הערבים כאנטישמיים.

הרי הם מצהירים בפרהסייה שהם רוצים למחות את העם הציוני. בוודאי הם אנטישמים.

לא. הם פשוט ממש, אבל ממש כועסים עלינו.

בדיוק כמו שאנחנו ממש כועסים עליהם, והסיבה היחידה שאצלינו לא צועקים את זה בפרהסיה זה כי אצלינו יש פוליטיקאים שלוקחים בחשבון מה יגידו על מה שיצא להם מהפה ובאיזה אור זה יראה אותם.

תשאל כמעט כל אחד שגר בעוטף עזה \ קריית שמונה \ באר שבע \ אשקלון \ הרבה מקומות אחרים בארץ והוא יגיד לך שהוא היה מאחל להם בדיוק אותו דבר.

אבל להשקפתי, זה שזו שנאה שהתעצמה כל כך, עד שהפכה להיות קולקטיבית כלפי אותו העם, לא הופך אותה לאנטישמיות - מהסיבה הפשוטה שהיא נובעת מסכסוך אמיתי ובר קיימא, כזה שאפשר לפתור, באמת יש לנו סיבה לכעוס עליהם ולהם יש כזו לכעוס עלינו.

ויש כאן גם עמק שווה, אנחנו פשוט לא מצליחים למצוא אותו.

הנאצים ימך שמם לעומת זאת, סתם שנאו אותנו.

מתוך אידיאולוגית שנאה סתמית, שבאה לשרת אינטרסיים כאלו ואחרים, כמו שאמרתי קודם - קל לאגד אנשים מאחוריך כשאתה דיקטטור דמגוג שמניח מטרה נוחה על הכוונת של כולם.

זה אנטישמיות מבחינתי, כששונאים אותנו סתם, לא כששונאים אותנו כי אנחנו מחזיקים אוכלוסייה גדולה בתנאי מצור יחסיים (מבלי להיכנס בכלל לדיון פוליטי של אם נכון או לא נכון למדינת ישראל לשמור על עזה תחת ריבונות ישראלית יחסית).

להם יש סיבה אמיתית לשנוא אותנו (שוב, להשקפתם, אני מנסה לשים את עצמי בנעלי הערבי העזתי הממוצע),

ולכן זו לא אנטישמיות מבחינתי.

נכון, זה עושה את ישראל מקום פחות בטוח למחיה בעבור יהודים ממנהטן, לונדון, ו"אפילו" ברלין - אבל זה לא עושה את זה אנטישמיות.

למה? כי הערבי רוצה להרוג אותי באמת, לא כי אני יהודי - אלא כי הוא רוצה בחזרה את יפו וירושלים.

אם נצייר תמונה בה אנחנו נוותר על אותה פיסת אדמה שנקראת מדינת ישראל חו"ח, אני מבטיח לך שלא תהיה להם שום בעייה לחיות בשלום איתנו.

[Arilou]

יהודה - כשאני אומר שמי שיכול לעבור לחו"ל בצורה מסודרת שיעשה את זה, אני לא מבטיח לו הרים של זהב וגם לא חיים טובים. אבל החוויה תעשיר אותו מאוד. גם אם אחרי שנתיים הוא יחזור בלי כלום.

אני אתן לך כדוגמא את אחותי הגדולה ומשפחתה שנמצאים באנגליה כבר עשר שנים בערך (וואו, איך הזמן טס) בינתיים היא התקדמה והתפתחה במקצוע שלה ובעלה עשה שם דוקטורט וכרגע עושה פוסט דוקטורט. אין ספק שהם לא יחזרו משם עשירים גדולים אבל בינתיים כבר עשור הם חיים בלי להרגיש שהם נאבקים כל יום במרוץ אכזר ובלי תקשורת שטוחנת להם כמה כולם שונאים אותנו ורוצים למחות אותנו.

כשהם יחזרו הם לא יתחילו מאפס, כי מה שהם עשו באנגליה תופס גם בארץ. אם היית פועל ייצור במפעל לבקבוקים שם, סביר להניח שתהיה פועל ייצור במפעל לבקבוקים גם כאן.

לא הכל נמדד בכסף, אבל כשהייאוש נעשה יותר נוח - אז למה לא בעצם?

 

זה מזכיר לי, כשהם רק עברו לשם הם התלוננו בלי הפסקה על יוקר המחיה שם, אמא שלי עוד הייתה שולחת להם אוכל מהארץ וקניות של בגדים וכדומה הם היו עושים בישראל כשהם היו באים לביקור. היום אני את הקניות עושה כשאני מבקר אצלם.

 

 

באגירה - זאכרטורטה זה לא טעים בכלל לדעתי.

 

לביא - יש הרבה סיבות למה הערבים שונאים אותנו, אבל זה לא קשור לסכסוך קרקעות בלבד - אחרת זה כבר היה נפתר. הם שונאים אותנו מאותה הסיבה שכרגע הם עסוקים בלמרר את חייהם של הנוצרים במצרים או בלבנון לדוגמא אבל זה דיון אחר.

[bagira]

באגירה - זאכרטורטה זה לא טעים בכלל לדעתי.

 

זאכרטורט באמת לא טעים כמו המוניטין שיצא לו, יאללה, נתפשר על קרם שניט (וחסר לך שתגיד שזה לא טעים!).

 

 

אז את היתרון הכלכלי בלעבור לחו"ל כבר הזכירו, את הנסיון והגיוון בחיים גם הזכירו אז אני אציין את השקט והשלווה שאתה חווה שם, את הנחמדות של האנשים מסביבך, את זה שלא צופרים, לא צועקים, לא מקללים, לא נדחפים בתור, לא נדחפים בפקק, הילדים במקומות ציבוריים שקטים ומנומסים ולא פורקים עול כמו ההורים החארות שלהם, כל זה ועוד אין ספור דוגמאות, לא יסולא לא בפז ולא בזהב.

 

מבחינתי האישית, שווה הכל!