המצב הכלכלי שלנו מצוין

[CamaroRS69]

זה כי אתה קמצן, קומקאסט... לנו יש את האפשרות לבחור בין 10 ספקיות, שכחת לציין שבספקית שלך עולה 79 דולר לאינטרנט טלפון וכבלים, אולי בוושינגטון אפילו פחות. אז אתה משלם על מה שאתה מקבל, אני מעדיף לשלם יותר ולהנות משירות מצויין.

כנ״ל עם הסלולרי, עברתי למטרו פי סי אס, שילמתי 40 דולר בחודש הכל בלי הגבלה, 3 חודשים לאחר מכן חזרתי לטי מוביל ואני משלם כפול אבל נהנה מהשירות והתמיכה המצטיינים.

 

אם הקבלן שהידידה שלך שכרה הוא בעל רישיון אז היא סתומה, לקבלן בעל רישיון יש בונד, אם הוא לא מופיע ומפר חוזה, שולחים העתק של החוזה עם פירוט לחברת הבונד עם פירוט של הבעיות, הם שולחים צ׳ק בגובה הבונד ללקוח בלי לשאול יותר מדי שאלות.

המערכת פה בנויה שהיא דבר ראשון מגנה על הלקוח ואם קרה מצב שבו הלקוח נדפק, יש פה מערכת משפט שעובדת.

 

בוא נתחיל מזה שבוושינגטון אין 10 ספקיות, נמשיך שקומקאסט זה החברה נראה לי הכי גדולה בארה"ב.... קמצן? מה הקשר? נראה לך שהשירות החרא כי אני משלם 10 דולר פחות לחודש?

למה אתה משלם כפול בטי מוביל עם יש להם חבילה של 50 דולר לחודש הכל ללא הגבלה? אבל עזוב את זה שאני בAT&T שגם עליהם ברוך השם יש לי סופרים מפה עד מחרתיים...

 

הקבלן שהידידה שלי שכרה סיים את העבודה, היא לא שילמה לו חלק מהכסף ובונדים לא כל כך לשחרר כמו שנדמה לך בלי קשר להתעסקות סביב זה.

אצלך הכל נשמע כל כך פשוט... הכל מתקתק כמו שעון ולקבל כסף מחברת ביטוח זה עניין של שתי שיחות טלפון

[Nakamichi]

שמע מר קאמרו - אני קורא את מה שאתה כותב ורק משתכנע יותר ויותר שממש טוב שמה.

 

ובלי קשר - זה שאין לך חברים ומשפחה ואתה מתגעגע ככה זה בכל מקום בעולם.

גם אמריקאי שעולה לארץ מרגיש בודד.

 

לא משנה איך תשחקו עם המספרים - קשה כאן. נכון, המשפחה כאן, החברים כאן ולכן אנשים מנסים עוד איכשהו לשרוד, אז מוותרים על זה ועל זה. ונוסעים באוטו ישן יותר וגרים בבית קטן יותר ולא קונים הרבה דברים ולא יוצאים לחופשות - אבל מתישהו זה נמאס.

 

אני צריך לעבוד קשה יותר בשביל הרבה פחות, זה מתסכל.

אני יודע שאם היום הייתי בארה"ב הייתי משיג הרבה יותר. למה אני לא שמה? יש לי את הסיבות שלי, אבל בטח לא בגלל שהמצב הכלכלי שלנו מצויין.

[CamaroRS69]

שלא תבין לא נכון אני לא מנסה לשכנע אף אחד לשום כיוון.

 

כל המטרה שלי היא לתת תמונה קצת יותר אמיתית של המצב פה ולא כמו שרבים וטובים טורחים לספר את הצדדים המאוד חיובים ושוכחים את הצדדים השליליים.

 

לגבי חברים ומשפחה, תבין התרבות פה לא בנויה סביב התא המשפחתי כמו בישראל.

לא אמרתי שאין לי חברים, תקרא שוב... אמרתי שהם לא יהיו טובים כמו בארץ, בארץ יש אנשים שאני יכול בלב שלהם לקרוא להם אחים ולסמוך עליך בעיניים עצומות.

רוב רובם של האנשים פה רואים את המשפחה שלהם אולי פעמיים בשנה בחגים, אין בכלל את המושג הזה ארוחת שישי אצל ההורים.

 

אמריקאי שעולה לארץ בהתחלה אולי מרגיש בודד אבל עקב זה שאנחנו אולי "ערבים" ואולי כי אנחנו במזרח התיכון אבל התרבות אצלנו בסך הכל חמה ומסבירה פנים, הרבה אמריקאים שאני מכיר שעברו לארץ לא חושבים בצחוק לחזור אחרי שהם חיו כמה שנים בארץ.

 

אמריקאים אפילו מקומיים שעובדים מעיר לעיר בתוך ארה"ב בקושי מצליחים להתחבר כי התרבות פה כזאת קרה ומנוקרת, יש פה תרבות שלמה סביב "ספורט חברתי" שזה בימי ראשון הולכים לשחק כל מיני משחקי ספורט מפגרים רק כדי להכיר אנשים.

[yehuda-k]

אין לך עם מה לא להסכים, לא אמרתי שיש קשר בין רחוק ובין מאושר

כוונתי היא , שלא חיבים לחפש את האושר במרחקים, ואפשר לחיות בסדר בארץ, גם אם מבחינה חמרית המצב פחות טוב ( אבל לא רע).

בחו"ל של היום יש אולי פה ושם בצבוצי אנטישמיות בעוד שבישראל של היום נרצחים יהודים אך ורק על בסיס יהדותם.

אז נשאלת השאלה מה עדיף, קריאת גנאי ביציאה מהסופר הניו-יורקי או תקיעת סכין בחזה ביציאה מהרכבת התחתית?

ההשוואה לא במקום. גם אם מבחינה חמרית המצב טוב, האנטישמיות מאוד מפריע לחיים התקינים.

לגבי פיגועים, המצב פה באמת לא מזהיר, אבל אם כבר אתה משוה רציחות , מה הקשר לסיבה? תשוה סה"כ הרציחות בישראל ובארץ אחרת. לנרצח לא משנה מה היתה הסיבה לרצח.

אז את היתרון הכלכלי בלעבור לחו"ל כבר הזכירו, את הנסיון והגיוון בחיים גם הזכירו אז אני אציין את השקט והשלווה שאתה חווה שם, את הנחמדות של האנשים מסביבך, את זה שלא צופרים, לא צועקים, לא מקללים, לא נדחפים בתור, לא נדחפים בפקק,

לא בדיוק.

בבריסל למשל, בערב של סוף שבוע, הנהגים נדחפים בכוח,ברמה שבישראל עוד לא הגענו אליה.

בבלגיה נהגי אוטובוסים שבתו כי נוסעים הרביצו להם.

באנגליה ההורה חושש לתת לילד \ ילדה ללכת לבד בגלל פשעי מין.

לא הכל רע בארץ.

 

אבל לדעתי הערבים שונאים אותנו כי להשקפתם גנבנו להם את האדמות...

אבל להשקפתי, זה שזו שנאה שהתעצמה כל כך, עד שהפכה להיות קולקטיבית כלפי אותו העם, לא הופך אותה לאנטישמיות - מהסיבה הפשוטה שהיא נובעת מסכסוך אמיתי ובר קיימא, כזה שאפשר לפתור, באמת יש לנו סיבה לכעוס עליהם ולהם יש כזו לכעוס עלינו.

ויש כאן גם עמק שווה, אנחנו פשוט לא מצליחים למצוא אותו...

אם נצייר תמונה בה אנחנו נוותר על אותה פיסת אדמה שנקראת מדינת ישראל חו"ח, אני מבטיח לך שלא תהיה להם שום בעייה לחיות בשלום איתנו.

לא מסכים איתך,השנאה שלהם אלינו לא תלויה ולא נגרמה מהאדמות שכאילו גנבנו מהם.

יותר מדי ערבים חיים בעוני ובניצול, ובמצב כזה קל לתעל את האנטי שלהם כך שיופנה ליהודים. (גם שלטון הצאר הרוסי עשה זאת). גם אם היפותטית מדינות ערב יהיו ברמה מערבית, תישאר שנאה אבל אולי תהיה מופנמת, כמעט ללא חווי חיצוני.

כמו שבגרמניה היהודי היה ככל אדם מהמניין, עד שהתחילו לגאות הבעיות בגרמניה, והגרמני הממוצע חיפש שעיר לעזאזזל, ...

הנאצים ימך שמם לעומת זאת, סתם שנאו אותנו.

מתוך אידיאולוגית שנאה סתמית, ...

 

לא מסכים. האדם אינו יצור רציונלי, ושנאת הנאצים נגדינו נתמכה ב"עובדות" , כפי שנראה להם. לפני עלית היטלר ימ"ש לשלטון, גרמניה היתה הארץ שבה השפעת היהודים היתה הרבה ביותר. הבנקאות, הרפואה, הבידור, האדריכלות, התעשיה, המסחר- בכל אלה היהודים היו גורם מכריע, ולפעמים הרוב. לגרמני הפשוט נראה שהיהודים משגשגים בזמן שהוא סובל (למרות שכמובן רוב היהודים סבלו גם הם), והיה קל יחסית לנאצים לשכנע שהיהודים דפקו אותם, וצריך לגרש אותם. על ההשמדה לא דיברו כלל לפני ובתחילת המלחמה.

סתם כדי "להעשיר את הדיון", כבר משחר האיסלאם הדברים התנהלו כך אצליהם במידה מסויימת, עוד כשהייתה דת בחיתוליה מוסלמים היו עוברים בכפרים וממרים אנשים על דתם בעל כרחם \ בוזזים את עושרם ומוציאים אותם להורג.

היו תופעות כאלה, אבל כללית האיסלם היה סובלני יותר מהנצרות. הם לרוב לא כפו המרת דת, אבל הטילו מס גולגולת כבד , רק על לא מוסלמים. לכן נוצר במשך הדורות טפטוף של המרת דת לאיסלם, כתוצאה מעוני של משפחות שלא יכלו לשלם את המס.

אתה מבקש ממני לעצום עיניים ולא לשאול מה מחירו האמיתי של הרכב, האוכל, הדלק, החשמל ועוד ועוד (אין צורך להמשיך הבנת את הכיוון). אז ידידי הבקשה שלך שאני יסתפק במועט מעלה בי גיכוך עד כדי רחמנות.

לא בדיוק. מבחינה חמרית ברור שיש ארצות מערביות שבהם המצב עדיף על שלנו, והפער לא יסגר כל כך מהר. עדיין המצב ממש לא רע, אם תשוה למה שהיה פה בדור הקודם.

וחוץ מזה, תביע את דעתך בבחירות בעד מי שיטפל בבעיות המחירים המופרזים, ובהחלט יש פה case

 

בחיים יש עליות וירידות, היו לי פה עליות מטאוריות והתרסקויות פיננסיות ואיפה אני ? תמיד עם חיוך, תמיד אופטימי, תמיד יודע שהכל תלוי בי ושאני אשיג את מבוקשי בדרך הישר תוך כדי עבודה קשה,

...

טיילתי בהרבה מדינות, במקומות בהם אין קהילות ישראליות, אמריקאים לבנים, רד נקס, הם אוהבים את ישראל.

אם אתה יזם טוב, סביר שתצליח בארה"ב וגם בארץ, אבל בארה"ב קל יותר להצליח.

לגבי הרד נקס, בהחלט יתכן שהם בעד ישראל אבל נגד היהודים בארה"ב.

מדברים כאן על זה שבארץ קשה יותר לחיות ברמה טובה, לעומת מדינות מערביות

אחרות. ... אבל לצאת מנקודת הנחה ששום מקום בעולם לא טוב יותר מישראל, זה שטות אחת גדולה, וזה מה ישראל ניסו לפמפם לנו מיום שנולדנו. אממה, היום כבר קשה להסתיר את זה, כי יש אינטרנט, אנשים טיילו ועבדו בעולם, אתה יודע כמה עולה כל דבר בכל מדינה, ואתה יודע מה קורה מחוץ לביצה

לא שמעתי שכביכול הממשלה מפמפמת שכביכול פה המקום הכי טוב. ברור שמבחינה חמרית יש ארצות טובות יותר, אבל במאזן הכולל לרוב האנשים עדיף פה, בדומה לאיטלקי שעדיף לו באיטליה. וקח בחשבון שאמנם יש אנטי לאיטלקים מחוץ לאיטליה, אבל האנטי ליהודים חזק ונפוץ בהרבה ברוב העולם.

. מראש, העובד המקצועי לא מוערך מבחינה חברתית, וזאת ה-בעיה העיקרית שלנו.

בארה"ב, לעומת זאת, כל עבודה מכבדת את בעליה.

ומי אמר לך שהעובד המקצועי כן מוערך בארה"ב מבחינה חברתית?

אנשים בכל העולם נוטים להסתכל מלמעלה על קבוצות מסוימות, וזה לא קשור לישראל.

דווקא נראה לי שבישראל האנשים יותר פתוחים מאשר בארה"ב.

 

יהודה

[sronis]

מצטער שאני חוזר לשרשור באיחור, הייתי בחו"ל ביומיים האחרונים. אגיב רק לדברים שנגעו אלי:

 

וכמו שאתה רואה אפשר יופי מעבודה של 40K דולר בשנה לחיות כמו שצריך שמה.

משכורת של 40K בשנה שמה נחשבת לגרועה במיוחד, בעוד אצלנו היא נחשבת למשכורת טובה מאוד. (12.5 לחודש).

והכל שמה גם יותר זול!

 

בקיצור, אתה טומן את הראש עמוק עמוק בחול ולא רוצה לפתוח את העיניים ולהבין משהו בסיסי. זה אפילו לא כלכלה 101. זה יותר חשבון של כתה א'.

אנחנו מרוויחים פחות משמעותית והכל פה יקר משמעותית. הבנת?

 

אז עשה לי טובה, למרות שכנראה תמשיל להאמין שבגלל שמישהו קונה אייפון אז אין לו כסף לבית. תנסה להבין את האבסורד ששוכב מתחת לכל זה. אני לא רוצה להאמין שאין לך את היכולת להבין שהבעיה הרבה יותר עמוקה מזה.

 

אתה כנראה לא הבנת את הרעיון מאחורי פתיחת השרשור. הכותרת לא נועדה להגיד שכאן יותר טוב ממדינות מערביות אחרות, אלא שהמצב כאן לא קשה כמו שרבים מתארים, כי בסופו של דבר חלק משמעותי מהמדינה חיים טוב מאוד.

 

ברור לי לחלוטין שיקר פה יותר מבמקומות אחרים ושאנחנו מרוויחים פחות, בממוצע. אין על זה ויכוח. חלק מזה זה אשמתנו וחלק לא.

 

קראתי את התגובות בעיון והתעניינות רבה ואני חולק עם דבריו של רוני.

נקמיצ'י מסכים איתך לגמרי.

רוני, מסתבר שהכותבת הראשית של the-marker פרסמה היום כתבה שמחזקת את השרשור שלך:

http://www.themarker.com/markets/1.605518

 

 

נו, יפה. זה גם מה שאני טוען - אנחנו אלופים בלהתלונן. ולא שאין לנו סיבות. אבל לא תמיד הן נובעות מכך שהמצב שלנו באמת קשה...

 

ללא קשר (או אולי זה בעצם כן קשור) לדעתי המורכבת והלא חד משמעית בנוגע לכל הנושא הנידון, ובהבנה שברור לכולנו שהנושא מורכב ואינו חד משמעי, אציין רק שאני לפחות, לא יכול להתעלם מנתונים זוועתיים המתפרסמים בדוחות הביטוח הלאומי ובדוחות האלטרנטיביות, כאשר אני עד לחלק גדול מה"סטטיסטיקות" בשגרת עבודתי לאורך כל השנה. בכל אופן, אם לדעתך כרכור היא "האמא של הפריפריה" אז כנראה שאני גר בחו"ל.

 

הנושא מאוד מורכב ובשום מצב הכוונה שלי ב"המצב הכלכלי שלנו מצוין" לא הייתה לקבוע עובדה בשטח. יותר כמו אינסנטיב להתעצבן, להכנס לשרשור ולדבר על זה. הנה, עובדה, זה עבד.

 

בנוגע לאמא של הפריפריה - נו, בשבילי כל מה שמצפון להרצליה הוא פריפריה. מה לעשות

אני עוד מילא. יש לי חברים שרמת גן בשבילם זה פריפריה

 

רוני

[בנצי]

שלא תבין לא נכון אני לא מנסה לשכנע אף אחד לשום כיוון.

 

כל המטרה שלי היא לתת תמונה קצת יותר אמיתית של המצב פה ולא כמו שרבים וטובים טורחים לספר את הצדדים המאוד חיובים ושוכחים את הצדדים השליליים.

 

לגבי חברים ומשפחה, תבין התרבות פה לא בנויה סביב התא המשפחתי כמו בישראל.

לא אמרתי שאין לי חברים, תקרא שוב... אמרתי שהם לא יהיו טובים כמו בארץ, בארץ יש אנשים שאני יכול בלב שלהם לקרוא להם אחים ולסמוך עליך בעיניים עצומות.

רוב רובם של האנשים פה רואים את המשפחה שלהם אולי פעמיים בשנה בחגים, אין בכלל את המושג הזה ארוחת שישי אצל ההורים.

 

אמריקאי שעולה לארץ בהתחלה אולי מרגיש בודד אבל עקב זה שאנחנו אולי "ערבים" ואולי כי אנחנו במזרח התיכון אבל התרבות אצלנו בסך הכל חמה ומסבירה פנים, הרבה אמריקאים שאני מכיר שעברו לארץ לא חושבים בצחוק לחזור אחרי שהם חיו כמה שנים בארץ.

 

אמריקאים אפילו מקומיים שעובדים מעיר לעיר בתוך ארה"ב בקושי מצליחים להתחבר כי התרבות פה כזאת קרה ומנוקרת, יש פה תרבות שלמה סביב "ספורט חברתי" שזה בימי ראשון הולכים לשחק כל מיני משחקי ספורט מפגרים רק כדי להכיר אנשים.

 

אני באמת לא יודע איפה אתה חי, נשמע כאילו אתה באיזו עיירת איימיש או משהו.

לי יש פה חברים שהם כמו משפחה בשבילי, אנשים שבצרה נחלצים לעזרה.

בימי שישי אנחנו מתאגדים לארוחת ערב כמו שצריך, קידוש וכל המסביב ואני ממש לא רואה בדברים הללו סיבה לחזור לארץ כי יש לי אותם פה.

אני מכיר משפחות בארץ שרואות אחד את השני בחגים אז אל תקשקש.

אמנם זה גם קשור לדת, פה אין ארוחת שישי אצל הנוצרים אבל יש את ימי ראשון ואת הכנסיה, יש לי המון לוחות פנסיונרים שילדיהם רכשו בית בקרבת מקום.

אם אני גדלתי בניו יורק ועברתי ללוס אנג׳לס מן הסתם אני לא אראה את משפחתי כל הזמן ויש בזה היגיון.

 

התרבות פה כן חמימה ואני לא רואה זיוף באנשים, כשבבוקר אני הולך לרכב ושכן x עובר עם הכלב הוא שואל לשלומי ובאמת מקשיב ומתעניין.

בשורה התחתונה כן קל להגיד אנשים הם אגואיסטים ואין בזה פסול זה חלק מיצר האדם וזה ככה בכל מקום בעולם כולל ישראל, אנשים בכללית נחמדים ומסייעים כשזה נוח ולא פוגע באינטרסים אישיים. להוציא כמובן אנשים קרובים מאוד.

 

אני כן מתגעגע לדברים מסויימים בארץ אבל הם ממש רחוקים מלהיות deal braker בשבילי מה גם שהחלופות לא רעות ולפעמים מתעלות.

ימי שישי אחה״צ לשבת בחוף הים, לשתות בירה ולשחק מטקות. אין את זה פה אבל אם חפצה נפשי אני יושב במסעדה טובה בסנטה מוניקה ממש על המים, אוכל צדפות ושותה בירה כאוות נפשי, רואה את השקיעה דרך עצי דקל מרהיבים ונהנה מהבריזה. התברגנות.

אני גם לא שוכח שהזיכרונות שיש לי הם חלק מתקופה אחרת בחיי שבה יכולתי להרשות לעצמי לבלות את אחה״צ של ימי שישי בחוף הים.

 

לגבי בונד וביטוחים כקבלן, חברת הבונד קיימת כדי להגן על הלקוח, אם בחוזה יש משהו שלא סופק במסגרת זמ מסויימת אז מאוד פשוט להוציא את הכסף מה בונד, הרי הקבלן קיבל תשלום על משהו שלא בוצע, יש חוקים מאוד נוקשים בסכום ולכן תמיד טוב לקחת קבלן אמין עם רקע טוב ולא בעיה לבדוק רקע, זה שיש לי ציון a+ בBBB לא אומר כלום, אם יש לי עסק שאין לו היסטוריה של תלונות לא פתורות מול הסטייט לייסנס בורד זה משהו להתגאות בו.

 

בכל תחום בחיים יש לבחור דברים בקפידה, ההבדל הוא שפה לעומת ישראל חלילה קרה משהו לפחות מערכת המשפט לא שוברת אותך כמו בארץ.

 

לגביי ספק הסלולר שלי, בחרתי חבילה של יותר כסף כי יש לי שם תנאים טובים יותר וזה מכסה גם את הhotspot שיש לי ברכב. ככה אני יכול לגלוש בפורום עכשיו כשאני מחוץ לבית של לקוח

 

אני לא רואה את החיים בארץ כמשהו בר השוואה, בשבילי זה המקום. לטוב ולרע. אני נהנה מזה שיש פה משטרה חזקה, שיש פה מערכת משפט חזקה ואתה יודע אני גם נהנה מזה שלא נכנסים לי לכיסים ולחיים בכל מקום.

השכנים/חברים האלה בארץ שאתה מתאר, גם הם אינטרסנטים בדיוק כמו השכנים פה, כבדהו וחשדהו.

 

אני אוהב את הסדר בתור כשאני הולך לרופא, לסופר, לתחנת הדלק.

אני אוהב ומעריץ את העובדה שאין חדשות ברדיו כל שעה עגולה.

אנ נהנה מזה שאדם ממוצע כמוני לא צריך לראות מסעדות, אלקטרוניה ובילויים כמותרות.

אני נהנה מהחיים שלי פה וטוב לי. אני גר באיזור טוב ואני מוקף באנשים טובים.

יש לי פה כל מה שאני צריך ולמרות שאני מתגעגע לאמא ולאחות, עדיף רחוק וטוב מאשר קרוב ולא טוב.

[CamaroRS69]

שכנעת את עצמך... אז הכל בסדר

 

אם אתה בא לוושינגטון אני אשמח לארח אותך... תבין שגם לחיות בחוף המזרחי שונה מהחוף המערבי, אמריקה זה לא מקשה אחת כמו שאנחנו הישראלים לא כולם אותו דבר.

 

בכל מקרה העיקר שאתה מרוצה, אני לא מסוגל לחיות כל החיים שלי בהרגשה של זר או כל פעם שאני פותח את הפה ומוציא שתי מילים גם בלי להגיד כלום ברור לכולם שאני לא מפה.

[בנצי]

אחי בכייף, אתה גם מוזמן לקפוץ לבקר בהוליווד, רק עשה לי טובה קטנה, אל תקרא לי שיפוצניק שבא משכונת עוני, דווקא היו לי חיים לא רעים בישראל אבל וזה האבל הגדול, אחרי שנפתחו לי העיניים והתבגרתי (החוויה הזאת ללא ספק שינתה את תפיסת עולמי) אני לא יכול לחשוב אפילו על לחזור לארץ, לא מעוניין בזה כלל. את החברים הטובים מהארץ אני שומר קרוב, וקרבה לא חייבת להיות פיזית, החבר הכי טוב שלי חי בניו יורק ואנחנו כל יום כמעט בטלפון, המשפחה נמצאת במרחק שיחת טלפון.

במציאות היומיומית מה אני עושה בדיוק? עובד, מה אני עושה בשאר הזמן? מבשל, נהנה, נושם אוויר, אני מאמין גם שהחיים בדי סי לא מרגשים כ"כ, הייתי שם פעמיים והכל היה נראה לי די אפרורי, בהשוואה לניו יורק שגם הייתה אפרורית מאוד המקום הרגיש לי די שומם.

לא צריך להיות מוקף ישראלים כדי להרגיש שייך והדבר האחרון שאני יכול לאמר זה שאני איכשהוא מרגיש רע כי אני מהגר, להפך.

המבטא שבו התביישתי דווקא מקסים וברגע שמדברים על המבטא שלי אני ישר מדגים את היכולת שלי לדבר במבטא צרפתי, רוסי או אפילו כמו בחורה לבנה מפונקת, החיים מלאים בהרבה מכשולים, אני מסתכל על הכל עם הומור, עוזר להעביר את הרגעים הקשים ויש כאלה, אבל בשורה התחתונה אני מרגיש בבית, אני מסתובב עם מגן דוד על המראה באוטו, שרשרת של מגן דוד ומחזיק מפתחות של מגן דוד, ככה שאין דרך להתבלבל לגבי השיוך הדתי שלי, אני לא מתבייש בכלום ואני באמת יכול לאמר שאני מרוצה מהחיים שלי, נכון יש מקום לשיפור והעבודה הקשה תניב פירות, בסה"כ מה שאני רוצה זה לחיות עם הידיעה שהכל בידיים שלי, לדעת שאני קם בבוקר ליום חדש, שהמרדף התמידי הזה שאנחנו קוראים לו חיים בוגרים הוא לאו דווקא דבר רע ושאני יכול לפנק את עצמי תוך כדי כל יום.

יש לי קורת גג, יש לי אשה מדהימה, יש לי משפחה אוהבת וחיוך ענקי על הפנים.

 

אה... ואני חי במדינה בה עישון מריחואנה זה חוקי ויש חנויות מריחואנה כמו שיש קיוסקים על אלנבי. לא מעשן יותר אבל טוב לדעת איפה אתה נמצא.

[natio2]

אני לא מבין מה המחלחמה ?

 

בנצי = החלום האמריקאי (רכב טוב , בית טוב ,אשה יפה, משפחה, ולהנות מהחיים)

 

ביננו כל אחד היה רוצה לחיות ככה..

 

קמרו , כנראה לא השלמת עם המעבר , אם לא טוב תחזור .

(תפסיק לחשוב מה חושבים עליך ) זין על כולם. תחייה את החלום.

[ישה]

בנצי היה מצליח גם בארץ כי הוא יזם בנשמתו . שם יותר קל מהסיבה האחת אתה מתחרה בגויים שרובם הגדול יותר טיפשים יותר תמימים ופחות שאפתניים מהיהודי / הישראלי המצוי.

 

זו הסיבה למה האנטישמיות פורחת בכל מקום.

 

בארה"ב היא פחות גלויה כי זה לא פוליטקלי קורקט אבל היא קיימת , והיא לא מרימה ראש בין השאר בגלל הברית בין ארה"ב לישראל.

 

אז היהודים וישראלים שם , נהנים מעצם קיומה של ישראל חזקה ו"דמוקרטית " .

 

סתם מאמר קצר על ארה"ב , לא הכל דבש!!

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4201365,00.html

 

וגם כאן לא הכל דבש . בידינו להפוך את המקום הזה ליותר דבש.

 

ויש חוליים רציניים כאן , ולזוגות צעירים קשה כאן ולמעמד הביניים בינוני גבוה קשה כאן, אבל זו הארץ שלנו ויש צורך לשפר אותה, ואפשר לשפר אותה.

 

והשיפור צריך להיעשות לא על ידי חטיאר כמוני אלא על ידי בנצי וכמותו .

 

אבל כנראה יותר קל לקחת את הפקלאה ולנסות לתור אחר הזבת חלב ודבש במקום אחר.

 

חבל!!

[Roy]

ויש חוליים רציניים כאן , ולזוגות צעירים קשה כאן ולמעמד הביניים בינוני גבוה קשה כאן, אבל זו הארץ שלנו ויש צורך לשפר אותה, ואפשר לשפר אותה.

 

צר לי להיות זה שמעיר אותך מהחלום, אבל המדינה הזאת לא שלך.

היא של חבורת אופורטוניסטים בשם ביבי/ברק/בן אליעזר ושות' שלא אתה ולא המדינה מעניינת להם את קצה קצהו... שום דבר מעבר לביטחונם האישי וההטבות הנלוות לא מעניין אותם, לכן הם מכרו את המדינה לבעליה האמיתיים (אחרי שאתה ושכמותך [וכמותי] נתנו להם).

תגיד שלום לבעלים החדשים, תשובה ודנקנר.

 

אז בפראפרזה על משפט אמריקאי, לי נמאס לקפוץ כל פעם שהבעלים החדשים אומרים, קפוץ!

[ישה]

גם מובארק חשב כך וגם ....רשימה ארוכה מסביבינו.

 

העם התחיל לאמר את דברו בקיץ האחרון , זו תחילה של דרך.

 

ולא צריך להיות תבוסתן.

[sperial]

השרשור הזה הוא ויכוח עקר - כל אחד משוכנע שדרכו היא הנכונה, ובעצם - כל אחד צודק.

יש יתרונות וחסרונות לכל מקום מגורים, במיוחד כאשר אנחנו מדברים על ישראל, אירופה וארה"ב, לא על אפריקה המשוונית או בנגלה-דש. אז בארה"ב אולי יותר קל להגיע ללבעלות על רכב נוח ומצד שני השכלה אקדמית הרבה יותר יקרה מאשר אצלנו, ולנו יש גראדים בעוד שלהם יש יריות בבתי ספר.

לכן כל אחד צריך למצוא את המקום המתאים לו - אז לבנצי טוב להיות שיפוצניק בקליפורניה ולישה עדיף להיות רואה חשבון בישראל. אבא שלי ויתר על מספר הזדמנויות לעבור לחו"ל משיקולי ציונות נטו, אני בין אלה שמצאו את מקומם בארץ - אבל מי יודע לאן יגיעו בני והיכן הם יעדיפו לחיות, במיוחד לאור ההתפתחויות הבעיתיות בחברה הישראלית בשנים האחרונות.

[SLS]

למה ששרשור שמתחיל ממצב "אנורמלי" בישראל יהפוך לדיון לגבי מי עדיפה ארה"ב/ישראל ?

 

הנושא הוא ישראל. בוא נדון בו. בו נדון בספקים הישראלים, במדיניות הממשלה הישראלית והכי חשוב בהתנהגות הישראלים עצמם.

 

הרי הם הלקוחות של הספקים, הם המצביעים בבחירות ובכך קובעי מדיניות הממשלה והכי חשוב הם אלו שגם בוכים וגם משלמים את המחיר. אז בואו נתיחס לעצמנו.

 

ישראל היא מדינה קשה, ישראל היא מדינה עשירה, ישראל היא מדינה של פערים גדולים בין עשירים ובין עניים, ישראל היא מדינה של קוטביות עצומה בין חילוניות ודת (יהדות ואסלם) אבל עם אף כל הקשיים הללו ישראל היא גם מדינה שבה ...

 

... אנו אוהבים לבזבז היום את הכסף של המחר, אנו אוהבים להגיד "למה לא - זה מגיע לי", אנו אוהבים לקחת הלוואות ולהכנס למינוסים, אנו אוהבים לצרוך, אנו אוהבים לחיות ברמת חיים גבוה יותר מזאת שהשכר שלנו מאפשר.

 

באו נתחיל להתנהג כצרכנים נבונים ונתחיל בכך שלא נצרוך יותר מנדרש, נלך לנופש כדי לראות דברים ולא כדי לישון בצימר/מלון, נאכל במקומות שמציעים יחס הוגן של עלות להכנסה, ננפוש גם בדירות/מלוניות ונוכל לפחות ארוחה אחת בחדר. נתנהג כמו חלקים גדולים מהאירופים, נתנהג כמו הסבים שלנו בשנות השישים, כמו ההורים שלנו בשנות השבעים ותחילת השמונים.

 

נפסיק לקנא ונפסיק להעתיק את אורח החיים שמוצג בטלוויזה בסדרות/ריאליטי מזוייף ונתחיל לחסוך.

 

אולי ניקח גם תכונות אופי מהעמים שאנו כל כך אוהבים להשוות את ישראל למדינות שלהם ... אולי החיים באמריקה טובים יותר לחלק מהאמריקאים כי הם מתנהגים אחרת איתנו ? אולי הם לא היו מוכנים לשלם 140$ עבור חדר באכסניה מעופשת באיזה קיבוץ ?

 

אז בואו נפסיק רק לבכות ולהתלונן, נפסיק להתפלא ולעודד את עצמנו על עושר שלא באמת יוצא דופן ובמקום זה פשוט נתחיל לתקן ולשפר

[vladclar]

SLS

כדי ליישם את מה שאתה כותב ( יפה ונכון) ולהיות צרכנים נבונים כמו באירופה, צריך להתחיל מהורדת הילודה למצב של אירופה - ילד- ילד וחצי ממוצא למשפחה, והכל יסתדר.

ברגע שיש לך (בעצם לי) 4 ילדים, ואני לא לוקח בחשבון משפחות חרדיות , שום ויתור על חופשה\מלון\אוכל בחוץ\רשימה מדויקת לסופר (כדי לא לקנות דברים לא נחוצים)\ תכנון של התקציב - כל זה לא יעזור.

שני הורים שעובדים במשרה מלאה (לפעמים שתי עבודות) ומרוויחים טוב, עדיין חיים על חלק מכספי העתיד.

למה?

גן פרטי עולה קרוב ל 3000 ש"ח (וזה רק לילד אחד), חשבונות: ארנונה+מים+חשמל+גז+ טלפון+ נייד + צהרון\חוגים לילדים יותר גדולים תופסים משכורת אחת.

מה נשאר?

אוכל, דלק, ביגוד, משכנתא\שכר דירה, ביטוחי הרכב.

לא תיקח את הילדים להצגה?

לא תקנה להם גלידה?

 

 

שים לב, אני לא מדבר על חו"ל פעם בשנה, מלון באילת פעמיים בשנה, צימרים כל חודש, מסעדות יוקרה\סתם מסעדות ומותרות אחרות.

 

נכון, אפשר לנסות להיות דומים לאירופאים ולא לגדל יותר מילד אחד, במיקרה חריג שניים, לוותר על ההשארה לילדים, לא להחזיק רכב,

אבל ממש לא בא לי .

עכשיו אתה מוזמן לקרוא לי בכיין ומתלונן, אבל אני כן מתלונן על יוקר המחיה, והמדינה שכביכול מעודדת ילודה (לפחות בקרב היהודים) צריכה לחשוב ולהתחשב באזרחים, לפחות בקטע של מחירי החינוך לגיל הרך. הרפורמה האחרונה בעניין היא שיפור קטן, אבל לא מספיק.

ואם היא לא תחשוב, מה שנקרא מעמד הביניים יקרוס, וזה יחזור כמו בומרנג למדינה.

כי כבר עכשיו לחלק מההורים לא שווה לצאת לעבודה ולשלם מיסים למדינה, כאשר הסידור לילדים עולה יותר מהמשכורת.