איך אילפתי מפלצת - BMW R100RS סיפור מסע.

[השושנים]

מצויין ומזל טוב לשניכם.

 

לי במקרה יש צופר כזה חדש בארץ....ואפילו למכירה....

 

למקרה שאחד ממכם יהיה מעוניין להפתיע אחד את השני, או אפילו את עצמו בצופר כזה.

 

 

תפסיק להתקמצן, תבוא היום לטוביה, ותביא מתנה מוקדמת!

יונה כבר ימצא מה להביא לי...מי אמר הצתה אלקטורונית? -רן

[השושנים]

...מכירים את האגדה על שילגיה ושיבעת הגמדים? סיפור נחמד ומאוזן שלכל גמד

האופי שלו, התפקיד שלו בסיפור, ומקום מושלם שמתאים לו כמו כפפה ליד.

 

עכשיו תארו לכם שאחד הגמדים בסיפור מביא חברה...שלגיה ושמונת הגמדים

האיזון הופר, ההרמוניה השתבשה וכללי המשחק השתנו.

 

ולמה אני מספר לכם את זה פה?

 

כבר לפני שבוע, קיבלו הזמנה לאירוע משפחתי בקיבוץ ארז, רשמנו בלוח השנה

עידכנו בפלאפונים, וביצענו צ'ק ליסט בקרב הגמדים הפרטיים. הדרדס הגדול אמר

שהוא לא מגיע, ובכלל קצת נימאס לו מכל הפוצ'ניוס מוצ'ינוס האלה ושנעזוב אותו לנפשו.

 

הגמדה אמרה שתשמח לבוא אבל בתנאי שנאסוף אותה משם וניקח איתנו את "שתקני" החבר

הקבוע שלה בים הבלאגן.

 

וגמד הזקונים אמר שאם יהיו סטקים, אז הוא בטוח שאולי הוא בא...

12345 חישוב כללי תואם הייטב את את מספר המקומות בגרמנייה המפונקת המשפחתית.

 

יום שישי הגיע ורגע אחרי פגישה עם חבר וחברה תקועים באהבה אחת, מודיע יורש העצר "גם אני

מגיע", בדיקה זריזה מאשרת, כל הגמדים פלוס גמד חבר בעיניין ואף אחד לא מוכן לשבת

בתא המטען.

 

אמא אווזה והצאצאים על הגרמנייה ואני מפרק בהתראה של רגע את הכיסוי החדש מהמפלץ,

זה לא מתרגש והמנוע שעדיין חם מההרפתקאה הקודמת, מניע בשניה. עוד חצי דקה להתמגנות

מסיבית, מגני ברכים יש, כפפות מגן יש, משקפי שמש יש, קסדה יש, דלק? יהיה בסדר, שמן?

נבדוק אח"כ...עולה על האוכף משחרר קלאץ' והשמש מסמנת לה כיוון מערב.

 

עוד לא הספקתי להתרווח על האוכף וכבר אנו ביציאה מי-ם, המפלץ רועד בעונג ואני מהרהר

אם זאת לא היתה טעות לקחת את מעיל הקיץ הקל ולא את הדינז הכבד והחם.

 

הכביש פנוי יחסית לפני כניסת השבת ורוב הרמזורים לטובתינו, אני מחליט לתרגל בירידות מי-ם

רכיבה מאוזנת ללא לחיצה על הברקסים, בחירת הקו הנכון לסיבוב ורכיבה זורמת, הנהגים מסביב

משתפים פעולה המהירות שקבעתי לעצמי 90-100 קצת לפני העלייה לקסטל אני מזרז את העינינים

הקו נכון הכביש יחסית ריק, גילגול המעצרת בהילוך רביעי מתוך חמש לאורך הסיבוב עוזר לי להתרומם

מההטייה, משיכה במעצרת עד הסוף, היללה גוברת וזה הזמן להחזיר לחמישי המפלץ רץ קדימה,

ואני מנתב בזהירות בין המכוניות שנראות כאילו תקועות ברוורס והמפלץ הזקן, הלוחם הדגול, מגביר

מהירות, לא משנה כמה פעמים אהיה על גבו בכל פעם אני נדהם מחדש מהעוצמה שלו והיכולת להאיץ

בקסטל, ממש לקראת הסוף אני מוריד הילוך, בכדי להתאים מהירות בין שתי מכוניות שתפסו את הנתיב

וברגע הראשון שני מזהה אפשרות עובר גם אותן.

 

מנצל את הירידה הארוכה לצנן את המנוע מהמאמץ, הרי לא לחינם קוראים לו מקורר אוויר, והשמש

מסוונרת בכתום, לטרון כבר לימיני וכביש הבטון דרומה מתחת למצלרים משנה את איוושת הצמיג.

מריץ את המנוע ללא הגבלה ומקווה כי מצלמות המהירות עדיין לא הורכבו שם, המפלץ נהנה מהדרור

שנפל עליו ומשחרר כל מה שהוא יודע, צומת מסמייה תמיד מזכירה לי את הצבא, בכניסה לק' מלאכי

משפצים את הכביש, ממשכים עוברים את "עין צורים" עכשיו השמש מלטפת לי את לחי ימין וצובעת

את האזור שמתעקש להזכיר לי את טוסקנה בכתום עמוק, השמש מאחורי העננים רגע לפני שנבלעת

בים שולחת קרניים אחרונת לאדמה במופע מרהיב של אור וצל, אני חייב להתרכז בדרך.

 

לא הספקתי לבדוק היכן מוצבות מצלמות המהירות לכיוון אשקלון ולכן אני נאלץ להילחם במפלץ הממהר

ולהכניס אותו למשמעת, ביד מורדכי שמאלה ואנו כבר בפאתי קיבוץ ארז, זוג כלבי בר רודפים אחרי נחרדים

מקול המנוע.

 

שלום לחייל בש.ג ואני כבר בתוך הקיבוץ, המנוע מבקבק בק פיירים קטנים שעה שאני סוגר את הגז

ואני מוצא חנייה בדיוק מול המנגל המעשן, היום אסור להגזים בשתיית היין אני מזכיר לעצמי, הורדת רגלית

הצד, סיבוב המפתח ודממה מבורכת נופלת על הקיבוץ, כל הילדים מתחת לגיל שש רצים אלי...

[דורון סגל]

רן,

יפה, אהבתי.

[השושנים]

תודה דורון כייף לשמוע.

 

...הבשר זרם לשולחנות, ואני נמנע מללגום יין זה לא קל כי לשלושה דברים אני אף פעם לא מסרב,

רכיבה טובה, ויין ו...

 

הזמן טס כשנהנים וכבר קרוב לחצות, לחיצה על כפתור המתנע מעורר לחיים את הבוקסר הקשיש, רכיבת

לילה שונה מהותית מרכיבה באור, דומה כי מצטמצמים המימדים מישהו מוחק את הנוף מהרקע, וכל זווית

הראייה נדחקת לתוך אלומת האור שבוקע מהפנס הראשי, התופעה מקבלת משנה תוקף בכבישים

חשוכים ללא תאורת רחוב, ובדרום יש הרבה כאלה, בצומת יד מורדכי אנו מבחינים במרצדס 450 אספנות

פונה שמאלה ברמזור אנו פונים ימינה לכיוןן אשקלון, הכבישים כמעט ריקים, ואנו נהנים מתופעת ראיית צינור

המבט ממוקד קדימה לתוך אלומת האור, בעוד בצדדים חשוך והרכיבה מרגישה הרבה יותר מהירה ומהנה.

 

האוויר הצונן והריחות שבדרך כלל מתפספסים ע"י נוסעי המכוניות מתחדדים ובכלל כל תחושת הרכיבה

מתעצמת והחשש היחידי הוא מחיית בר שעלולה להיכנס ללא התראה לתוך מסלול הנסיעה שלך.

 

הכבישים המוארים בפנסי הכביש מקבלים משמעות אחרת הם ניראים לפתע גדולים ורחבים מאד ללא

תנועת המכוניות וההרגשה כאילו כל הכביש הגדול הזה הוא שלך באופן פרטי, ועכשיו עשה בו כרצונך.

 

הדרך חזרה ניראת לי תמיד קצרה יותר מהדרך הלוך, ובראש מתהדהד לי השיר "ההרים קרובים יותר

בדרך חזרה" בקולו של יהורם גאון, ובכלל זה הזמן שאני מרגיש ממש לבד פנוי למחשבות וללא הפרעות.

ברגעים כאלה ניראה שהכל אפשרי, ושום דבר לא באמת חשוב.

 

לקראת העליות לי-ם בואכה שער הגיא אני מסתדר על המושב מרכז מחשבות ומשנן לעצמי את כל כללי

הרכיבה המהירה כשהכביש פנוי, המפלץ משרג שריריו ובועט קדימה בעוצמה, רק אני הוא והכביש.

 

הקסטל פחות מאיים מכיוןן ת"א יש המון זמן להתארגן וניתן להגיע אליו במהיריות מרשימות, בניגוד

לעלייה מכיוון י-ם ששם אתה די מוגבל בגלל הסיבוב החד, אוזן אחת כמו תמיד על צליל המנוע, השניה

מנסה לאתר רעשים אחרים, ואנו מטפסים עד ראש ההר בהילוך חמישי וואו, ממש לפני תחילת הירידה אני

סוגר את הגז על מנת לתאם מהירות לקראת הירידה, שמנוצלת כמו תמיד לאיסוף הנשימה בעיקר שלי

והתכוננות לקראת העליות והסיבובים של הכניסה לעיר.

 

את הסיבובים האלה אני מכיר כמו את כף ידי, עשיתי אותם אלפי פעמים כמעט עם כל כלי מנועי אפשרי

אני מכיר את הזוויות ומנצל אותם לטובתי, אני מכיר את הקווים, ואני מכיר כמעט כל תעלול נהיגה

אפשרי להפתיע נהגים פחות מנוסים במכוניות הרבה יותר טובות משלי.

 

נזכר איך בעבר היה זה מקור הכנסה קבוע שלי לבילויים בעקבות התערבויות כאלה ואחרות, במשך השנים

מותנו השיפועים והזוויות ובכל שיפוץ של הכביש הוא מאבד עוד חלק מהנה ממנו, ובעוד זמן לא רב יסגר

הכביש הזה לשיפוצים שאחריהם דבר לא יהיה כשהיה, בדיוק כמו שלט ההאט האדום בסוף הירידה

שהוסר והלך לדרכו עם עוד פיסה מעבר הפרטי שלי.

 

אנו כבר בי-ם והחלטתי בהחלטה של רגע לנסוע דרך כביש גן סאקר, פשוט ממש לא בא לי להיפגש

עם מצלמות כביש בגין שמפריעות למפלץ ולי להתקרר בהדרגה ולסגל שוב "נהיגת עיר".

 

עוד קצת ואנו כבר מתחת לבית, אני יורד מאוכפו של המפלץ מלטף אות, מכסה אותו היטב בכיסוי החדש

מבט אחרון, ועולה הביתה כששרידי האנדרנלין עדין מפמפמים בעורקי ומרעידים קלות את שרירי...

[cb750]

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=30&wrkid=560

 

 

:lol:

[השושנים]

יונה גדול, הזכרון מתעתע פעמיים, אכן אבי טולדנו, וההרים גבוהים יותר...

אסוציאטיבית מתחשק לי טיול אופנועים בהרי האלפיים-רן

[מצא]

רן

הכתיבה יפה וזורמת ועימה כאילו גם אני הצטרפתי לרכיבה

חסרו לי בסיפור קצת טעמי בשר מהמנגל

אבל יכולת הכתיבה שלך מרשימה

זה מה שאתה עושה בשעות הפנאי ?

החל לחשוב על החיים שאחרי מ"י.

[השושנים]

..."אמא קחי ממני את התג, אני לא יכול להשתמש בו יותר, נעשה חשוך מדיי בכדי לראות,

מרגיש כאילו אני דופק על שערי גן עדן" בחוץ חשוך הגלגלים של המפלץ רצים על הכביש כאילו

מכירים כבר את הדרך, מאפשרים לבורות ולצלקות על הכביש לזמזם לי בכפות הידיים, הכביש

מספר את הסיפורים שרבים אינם יודעים לקרוא, או מעדיפים להסתתר מפניהם.

 

פעם, מזמן, שרק התגייסתי, עשיתי השתלמות, בלשכת התנועה. אין השפלה גדולה יותר האמנתי אז

לבלש צעיר מאשר לשבת בין שוטרי התנועה על מדים וללמוד כל מה שחשבת שהוא רחוק ממך.

 

שם גם הכרתי אותו, הוא היה בוחן תנועה וותיק, על סף הפנסייה, חריג בנוף האנושי, הוא היה

בוגר אוניברסיטה ולמד הנדסת תנועה, ובחר למרות ההפצרות הרבות להשאר בתפקיד השטח

שאהב ולסרב להצעות הקידום הרבות.

 

"דופק דופק דופק על דלתות גן העדן" בשנת 1973 כתב בוב דילן את השיר לסרט "פט גארט ובילי הנער"

ומאז הפך לקלסיקה אמיתית שמלווה אותי שנים, השיר מזמזם לי עכשיו בתוך הקסדה בין הזכרונות.

 

יצאנו בניידת לקריאה, בירידה לכיוון שכונת רמות, הרבה שנים לפני שכביש בגין נחצב,

ממש בסוף הירידה לפני העלייה התלולה לשכונה ג'יפ הפוך מוטל על צידו,

הנהג והנוסעים בשלבי פינוי לבית החולים, והגיהנום חוגג.

 

עצרנו בצד, בעוד הוא מקפיד להשאיר את אורות האזהרה דולקים ולהחנות בצורה בטוחה, כמי שהיה מורגל

להחנות את ניידת הבילוש בכל מקום, תוך זילזול מתנשא בכל כללי הבטיחות, בזתי לו בליבי, האמת גם התנהלותו

האיטית, הסבלנות שלו וגילו המתקדם גרמו לי להרגיש שהוא מעכב אותי ומונע ממני לפרוץ קדימה, עונש אמיתי.

 

השוטרים ניתבו את התנועה למקומות אחרים, והוא התחיל לאסוף את הציוד מתבונן בי,

עזרתי לו בכדי לא להרגיש מיותר.

 

"מה אתה רואה?" שאל אותי, התחלתי בתאור סכמתי של "זירת האירוע" ג'יפ הפוך, שמן, ציוד שבור ודם...

"עזוב" אמר לי. "את זה כל אחד יכול לראות" " אבל מה באמת קרה כאן?" שאל. התעצבנתי. איך אפשר לדעת?

 

הוא הדליק סגרייה, והתחיל לטפס בעלייה ואני אחריו הסגריה כמעט הסתיימה כשעצר, היינו רחוקים מהג'יפ אולי

200 מטר או יותר, היום כבר קשה לי להגיד. "מה אתה רואה עכשיו?" ידעתי שאני נכנס למלכודת, הפעם פקחתי

את עיניי, על הכביש היו משורטטים שני פסים שחורים מקבילים שחורים שבשלב מסויים הפכו לאחד מסולסל נמשכים

כמעט עד לג'יפ ההפוך. "פסי בלימה" אמרתי בבטחון של מנצח. "ולמה לדעתך יש כאן פסי בלימה?" שאל אותי

כמו שמסבירים לילד איטי במיוחד. הלכתי אחריו לאורך הגומי המרוח על הכביש עד שעצר, "תסתכל" הצביע על

כתמי דם "איך הגיע דם לפה?" לא ידעתי מה לענות. המשכנו לאורך הכביש לשוליים שם היתה מוטלת גוויה טריה

של כלב, נגשנו לג'יפ הוא התכופף וצילם משהו בחזית ניגשתי להסתכל, מכה טריה וכתמי דם ופרווה היו על

פגוש הברזל מלפנים...

 

אחר כך כבר הסתכלתי עליו אחרת, ככה במשך שבוע הוא לימד אותי "לקרוא סימנים" לפענח את סיפור הכביש

ולפתוח חלון אל העבר, כמו גשש למדתי להבחין היכן "נק' האימפקט" והיכן התחיל "אובדן השליטה" מי נסע

מהר מתנאי הדרך, ומי סתם חלם ונרדם, למדתי שגם נהג שנרדם על ההגה, משאיר סימנים על הכביש.

ולפעמים חוסר סימנים מעיד יותר מהכל על התנהלות הנהג...

 

הוא לימד אותי ענווה, הוא לימד אותי צניעות, הוא נתן לסבלנות שלו לחלחל אט אט לתוכי, לא באילוץ ולא בכוח

ברוך, לימד אותי להבין, לימד אותי לחשוב, הוא לימד אותי להסתכל. "לפעמים בשביל לראות טוב צריך להתרחק"

אני עדיין זוכר.

 

לאט לאט פתח בפני עולמות חדשים, כמו ספר מרתק ושפה חדשה, נזכרתי בו ברכיבה זאת כשאני קורא

את סימני הכביש לכבודו ומספר לעצמי את הסיפור, בשעה שחזרנו המפלץ ואני מהלוויתו שהתקיימה כשעה קודם

לכן...

 

"דופק על דלתות גן העדן," שר אריק קלפטון, "דופק על דלתות גן העדן" שר גםרוג'ר ווטרס "דופק על דלתות

גן העדן זימזמתי לעצמי בראש...

[honda cx500]

מקסים כרגיל, תודה.

 

שלומי

[mdvir]

יונה גדול, הזכרון מתעתע פעמיים, אכן אבי טולדנו, וההרים גבוהים יותר...

אסוציאטיבית מתחשק לי טיול אופנועים בהרי האלפיים-רן

 

אפשר להתארגן על זה.

[השושנים]

מקסים כרגיל, תודה.

 

שלומי

 

אפשר להתארגן על זה.

 

 

תודה שלומי

 

דביר...אני בונה על זה, אבל זה יקח קצת זמן-רן

[השושנים]

..."איך אתה רוכב על הדבר הזה?" שאלה שאני נשאל בעיקר ע"י זאטוטי הגז בדרך כלל בוגרי

יפני מודרני. מזמן הפסקתי "לעשות נפשות" לתחום, איך בכלל משכנעים מישהו לאהוב משהו?

ואולי בכלל הצדק איתם? מי אמר שהאמת משחקת במגרש שלי בלבד?

 

אני מחייך, אוטם את אוזניו של המפלץ, מלטף מיכלו, לא נותן למילים הרעות להגיע אליו ולפגוע

בגאוותו, הצורך הזה לגונן עליו, להסביר, לא ברור לי. ניסית לראותו בעיניים אחרות ולא הצלחתי.

 

אתה מדבר, מספר, מנסה להסביר ודומה שהכל נופל על אוזניים ערלות. פעם עוד ניסיתי להבין

איפה אני טועה, למה אני לא מצליח להסביר טוב, התיאשתי, חשבתי שהאשמה בי, אז הפסקתי.

 

רכבתי עליו היום, נותן לרוח לצנן את גופי ביום החם הזה, מאיץ בו ככל שהכביש מאפשר, העצירות

היחידות הם רק לצורך המתנה לאור הירוק ברמזור, הכבישים נקיים ביום שישי בבוקר, החופש הגדול

ויום השישי מאפשרים לנהגי הקופסאות השכמה מאוחרת ומותירים את הכבישים פנויים יחסית.

 

וכך בין רמזור לדרך בעודי מתבונן בחללית פלסטיק מבהיקה שמלהטטת לה במהירויות מחשב

עוצמתי בין המכוניות עצרנו אני והוא ברמזור, הוא פתח את המשקף והינהן בראשו, צעיר עד כדי

כאב, לבוש במיטב התוצרת היקרה להגנה, בזוית העין הבחנו שנינו באור מעבר החצייה שהופך

לאדום, שנינו שילבנו לראשון הוא עוד הספיק להוריד את המשקף לפני שהתחלף האור לירוק והוא נעלם

הרבה לפני, ואז זה היכה בי, הוא לעולם לא יוכל לאהוב את המפלץ, כי המפלץ בחיים לא ישתווה

לחללית, בדיוק כמו שמכונת כתיבה משוכללת ככל שתהיה לא תדבר אליו בהשוואה למעבד התמלילים

שלו על המחשב, ובעצם איך יוכל לאהוב את תהילת העבר אם העבר הפרטי שלו מתחיל אי שם באמצע

שנות התשעים?

 

מרלין מונרו מול בר רפאלי, צ'ארלס ברונסון מול איתן הוק. החיפושיות מול הדג הנחש...מה להם מה לו?

 

דור אחר, זמן אחר ואני בצד השני, מתי הספקתי להחליף צדדים ולא הרגשתי, מתי הפכתי מצעיר מרדן

למרדן מזדקן?

 

איך מסבירים כלי בן 35 לנער בן 25 איך גורמים לו לאהוב צליל של פטיפון מול לוחמה דיגיטאלית?

יש בכלל טעם?

 

הרהרתי בכל זאת בשעה שהכלי המופלא הזה מוביל אותי לתוך השנה ה-47 לחיי...

[honda cx500]

רן ידידי,

 

קודם כל מזל טוב, לא ידעתי שאנחנו חולקים גם שנתון משותף. 1965 היתה שנה נהדרת והפירות המשובחים שלה מקופלים גם בין דפי הפורום שלנו.

 

אני חושב על מה שכתבת וחייב לומר שגם אני לא הבנתי את אבא שלי והחיבה המוזרה שלו לאופנועם אנגלים. נכון, נולדתי וגדלתי בתוך סירה של bsa אבל לא אהבתי אותו אז ואני לא אוהב אותו היום לצערי. אני מעריך ומתפעל משיפוצים של כלים כאלה אבל לא ממש רוצה אחד כזה. אבא שלי לעומת זאת, לא ממש הבין את הסוזוקי החדש שלי, gsx750r כחול לבן ויפהפה אי שם בשנת 1987.....ממש כמוך, הוא טען שלכלי אין נשמה......חללית פלסטיק מהירה, ובפעם היחידה שהוא ניסה לרכב עליו הוא כמעט התרסק והחזיר לי את המפתח בפנים זעופות כי לדבריו, הוא לא מתעסק עם רוצח יפני.....

 

לא הבנתי אותו והוא לא הבין אותי. השנים חלפו, עליך וגם עלי, ואני מעריך ואוהב כלים של סוף שנות ה-70 עד סוף שנות ה-80. אני לא יכול להבין צעירים על חלליות פלסטיק ללא נשמה, בלי היופי המפוסל של ה-r המדהים שהיה לי (ובעזרת השם וחשבון הבנק של הנשמה, יהיה מחדש בעוד 3 שנים, זה הולך להיות משבר גיל 50 שלי....ואני התחלתי לעבוד על זה במרץ כבר מלפני שנה).

 

כמוני כמוך, גם אני לא מנסה להסביר כלום לצעירים. הם יבינו לבד בעוד 2 עשורים.....

 

ובבקשה, תפסיק עם הקטע הזה של מזדקן.......בגללך נפלה לי העוגיה לתוך ספל התה.......

 

ושוב, מזל טוב והרבה אושר בכל התחומים לרגל חגיגות היווסדך, ומי ייתן ותרווה נחת בכל התחומים ובעיקר בתחום המוטורי.

 

בידידות.

 

שלומי

[השושנים]

...חם, כלכך חם, המוח תקוע בהילוך ראשון ומתקשה אפילו לחשוב, המפלץ קורא לי מלמטה ואני

מתעלם לחלוטין, מחפש מפלט מתחת למאורר חורש במחשב אחרי חלקים עבורו, אחרי שנפל הפור, דומה

שחלק מהאנרגיות חזרו אלי ורק החום הארור מקלקל הכל, האוויר שחודר מבעד לחלון מהביל גם בשעות

הערב המוקדמות והבריזה המפורסמת והקרירה של י-ם עברה למקומות אחרים, שיחנקו הבריטים

האולמפידה שלהם והגשם. עצם המחשבה לעלות על מעיל הקיץ החדש ולצאת לרכיבה מעורר בי חלחלה

אני נישאר בתחתונים ושכולם יתפוצצו, החבילה עם תפסני הפריינג התחתונים הגיעה, וכבר דיברתי עם

חבר בקשר לתיקוני פיברגלס לשריון של המפלץ, הבוקר עוד עברתי מחדש על כל החלקים שהמתינו בסבלנות

מתחת למיטה, והזמנתי נוספים, עכשיו רק צריך הקלה מחום המטמטם הזה בשביל להתחיל בתהליך

מרגע שאעשה את הצעד הראשון הכל כבר ירוץ ובתקווה שעד פתיחת שנת הלימודים נוכל לסמן עוד וי קטן

בשיפוץ הבלתי נגמר של המפלץ המופלא הזה...

[cb750]

רן ידידי,

ובבקשה, תפסיק עם הקטע הזה של מזדקן.......בגללך נפלה לי העוגיה לתוך ספל התה.......

שלומי

 

זה לא העוגיה, אלו השיניים....:evil: