איך אילפתי מפלצת - BMW R100RS סיפור מסע.

[השושנים]

תודה בועז, לאחרונה נראה לי כי עייפתי את הקוראים שלי ולכן נחמד לדעת אחרת...רן

[orenuchx]

מה מעייף? אתה חי בסרט?

 

מחכים לזה כמו לסוף שבוע..!

[mdvir]

אכן מחכים, וגם ממתינים לתמונות של המפלץ לאחר הטיפול ואולי עם אגזוזים אחרים ?

[yonico]

אכן מחכים, וגם ממתינים לתמונות של המפלץ לאחר הטיפול ואולי עם אגזוזים אחרים ?

 

אגזוזים חדשים יש לו ראיתי היום

 

רן תמשיך להקליד במקלדת שמפיקה מרגליות.

[השושנים]

אגזוזים חדשים יש לו ראיתי היום

 

רן תמשיך להקליד במקלדת שמפיקה מרגליות.

 

יוני האביר על הג'יפ האפור, שהגיע לחלץ אותנו מעורף האויב לאחר שהמפלץ התעקש לפרוק מצברו...

תודה יוני ותודה לכולם. תמונות יהיו בקרוב מבטיח - רן

[השושנים]

...מלך העולם, ההרגשה הזו, תיפוף התופים והקהל שמריע ברקע, משני צדדיך שובל ארוך של אנשים שמתבוננים רק

בך, מנפנפים בדגלים חצוצרות, הסוס שלך רוצה למשוך קדימה חזק ואתה מרסן אותו שולט בו ביד רמה, מאט את הקצב

בכוונה, עכשיו זה הזמן שלך, הדקות שלך, התרועות עבורך, העצמה הפעם בנוכחות שלך בלבד, בעצם היותך אביר ולא

בביצועים, את שלב ההוכחה עברת, את המלחמה שרדת, עכשיו רק אתה הסוס והאספסוף. נהנה מתשומת הלב, מחנה את

האופנוע בסמוך לאחרים יורד לאט, מהפאב אתה יודע העיניים מתבוננות בך, מקלף את הכפפות לאט, מוריד את הקסדה

ומניח על המושב רק לרגע, עוד התעסקות קטנה ומיותרת באופנוע למשוך עוד רגע קסום ומשם פנימה לשולחן שם אתה כבר

כמו כולם, רק הקסדה שעל ידך והמעיל עוד מזכירים אולי לנסיכה קסומה אחת, לשלוח הבטחה נרמזת.

 

 

צוחקים סביב השולחן, מספרים ונהנים, ברית אבירים קדומה, אחים לנשק. בדרך חזרה כשהמנוע קצת פחות

נרגש ואתה בינך לעצמך ואין עוד עין זרה שמתבוננת, אתה נזכר בהם, ההם שלא הגיעו, שלא צלחו במלחמה,שאהבו לחמו

והרגישו בדיוק את אותה ההרגשה, אבל ימי המלך ספורים המה, ואתה יודע שההרגשה הזו מתחנפת, משקרת, מהתלת.

כי הבדל בין המלך המושל על סוסו לקריאות ההמון "יחי המלך החדש" מתרחשת במהירות של חץ מקשת...

[yonico]

...מלך העולם, ההרגשה הזו, תיפוף התופים והקהל שמריע ברקע, משני צדדיך שובל ארוך של אנשים שמתבוננים רק

בך, מנפנפים בדגלים חצוצרות, הסוס שלך רוצה למשוך קדימה חזק ואתה מרסן אותו שולט בו ביד רמה, מאט את הקצב

בכוונה, עכשיו זה הזמן שלך, הדקות שלך, התרועות עבורך, העצמה הפעם בנוכחות שלך בלבד, בעצם היותך אביר ולא

בביצועים, את שלב ההוכחה עברת, את המלחמה שרדת, עכשיו רק אתה הסוס והאספסוף. נהנה מתשומת הלב, מחנה את

האופנוע בסמוך לאחרים יורד לאט, מהפאב אתה יודע העיניים מתבוננות בך, מקלף את הכפפות לאט, מוריד את הקסדה

ומניח על המושב רק לרגע, עוד התעסקות קטנה ומיותרת באופנוע למשוך עוד רגע קסום ומשם פנימה לשולחן שם אתה כבר

כמו כולם, רק הקסדה שעל ידך והמעיל עוד מזכירים אולי לנסיכה קסומה אחת, לשלוח הבטחה נרמזת.

 

 

צוחקים סביב השולחן, מספרים ונהנים, ברית אבירים קדומה, אחים לנשק. בדרך חזרה כשהמנוע קצת פחות

נרגש ואתה בינך לעצמך ואין עוד עין זרה שמתבוננת, אתה נזכר בהם, ההם שלא הגיעו, שלא צלחו במלחמה,שאהבו לחמו

והרגישו בדיוק את אותה ההרגשה, אבל ימי המלך ספורים המה, ואתה יודע שההרגשה הזו מתחנפת, משקרת, מהתלת.

כי הבדל בין המלך המושל על סוסו לקריאות ההמון "יחי המלך החדש" מתרחשת במהירות של חץ מקשת...

 

 

 

חזק!!!!

 

אני ממש מקנא ביכולת הכתיבה שלך

 

ואמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה דעת"

[השושנים]

חזק!!!!

 

אני ממש מקנא ביכולת הכתיבה שלך

 

ואמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה דעת"

 

 

מוכן להחליף בידע המקצועי שלך...זה יחסוך לי ה-מ-ו-ן כסף.....

[Yishay]

מוכן להחליף בידע המקצועי שלך...זה יחסוך לי ה-מ-ו-ן כסף.....

 

 

חברים יקרים

למה לריב

כל אחד ימשיך לעשות את מה שהוא עושה טוב ,

נמשיך לעזור זה לזה ,

נמשיך להנות מהכתיבה של רן והידע של יוני

ובא לציון גואל וגלמידי לרשל.

 

עד שה- XL שלי יסע אנחנו נמשיך בהתכתבות.

שבת שלום

 

ישי

[השושנים]

...האמת הרגשתי מאד לא בסדר, בכל הסערה האחרונה לא רק שלא רכבתי גם שידלתי אחרים שלא לעשות כך.

הכל היה נגד הרוחות העזות הקרח שהצטבר על הכביש והסכנה שתמיד מחכה לך בדיוק ברגע שלא מצפים לה

והשאננות שהיא אבי כל חטא.

 

רגע לפני שהשלג נמס צ'אנס אחרון לתפוס בעדשה את המראות הלבנים האחרונים בהחלט החלטתי שהגיע הזמן

לחלץ קצת אברים שהיו קפואים ונוקשים בשבוע האחרון, ונתנו דרור לעצמם התפנק בפיג'מה העבה מפזר החום

ומרק החם.

 

 

נגשתי למפלץ והערתי אותו מתרדמת החורף, נתתי לו להתחמם דקות ארוכות בעוד אני מקדיש זמן להתלבש הכי

חם שאפשר למרות השמש הטמפרטורה דשדשה אי שם בסביבות ה-6 מעלות שמרגישות הרבה יותר קר ברכיבה.

 

המורכבת המופלאה כבר מאחור ושלושתנו יוצאים לכיוון הר גילה לחפש שלג. לא היינו צרכים לחפש הרבה כבר

מעבר לפינה בפסגות הגבוה הוא נצנץ לנו לשלום וככל שהתקדמנו לכיוון חברון הוא הלך והעצים.

 

 

 

 

 

 

לא עצרנו, המפלץ משך קדימה בחדווה משחרר איבריו עוד ועוד ורק הקור עצר אותנו לקפה

בבר בהר, שם פגשנו את צביקה אשתו והמכונה המופלאה שבנה:

 

 

קצת על דה ועל אה ומשם מיהרנו לחזור הביתה לארוחת הצהרים שמחכה ולשנ"צ בריאה.

 

 

שבת של שלג קור ומפלץ אחד שהרגיש פתאום בבית...

[השושנים]

מפלץ הזקן חזק, חזק מאד הייתי אומר, לא כוח מתפרץ של יפני חדש

ובטח לא כמו ה-BB של קוואסקי אבל הוא חזק כמו טרקטור.

 

הפתיחות שלו היו דרדלה, כל ילדון עם קצת ביצים ופחות שכל היה

מחזיר אותי לבית הספר, ואני קיבלתי את זה כנתון, או עובדה קיימת.

אחרי כמה עשרות מטרים המפלץ היה עושה סדר ותוקף ומשם ממריא

עד מחוזות אסורים, אסורים מאד אפילו.

 

במאמץ החיפוש שעשיתי אחרי סוסים אבודים שברחו מאורוותו של המפלץ

חיפשתי בהמון מקומות ולאט לאט אספנו סוס לסוס ועדיין תחושה של אמרה

שלא הגענו למנוחה, עד שפרקנו קרבורטורים. בתוך הקרבורטור גרות להן

דיזות שתפקידם להזין את המנוע בדלק חיוני לעבודתו בתערובת מושלמת

למשימה, אבל מה מישהו באחד מהגלגולים שלו החליף דיזה 170 בדיזה

90 אחת ובקרבורטור השני דיזה עלומה שאין לאף אחד מושג ירוק מהי.

עכשיו תארו לעצמכם שאתם במדבר ומישהו נותן לכם לשתות בקשית.

 

אחד יקבל קשית נורמלית עבה וגדולה והשני יקבל קשית קטנה צרה

שניהם יקבלו זמן נתון לשתייה ואח"כ יילקח מהם הבקבוק מי לדעתכם ישתה

יותר?

 

מגרמנייה הגיעו דיזות חדשות גדולות והורכבו על הקרבורטור ולפתע המפלץ

מתנהג כסוס מירוץ עצבני הפתיחה מהירה, התאוצה חזקה, וסוסים נוספים

נרתמים למאמץ המלחמתי, התחושה מעולם לא הייתה טובה יותר

80 M"M בסך הכל והדרך מתל-אביב לי-ם מעולם לא היתה מהירה כל כך...

[השושנים]

...הזימזום זה, קוצר הרוח, לא מצליח למצוא את עצמי, מזג האוויר עוד לא החליט מה הוא

והידיעה שיש לי כמה שעות פנויות המון מטלות וכלום חשק לעשות משהו הורגת אותי.

 

המיכל מלא, ההתנעה תהיה קשה אבל רק זה מה שמתחשק לי, אוסף כמה ברגים שצברתי

סמרטוט חדש ויורד לכיוון המפלץ, הכיסוי החדש בן פחות משנה כבר בלוי, השני כבר בדרך

מחו"ל, משלוח חינם ומחיר של מנת פלפל, הרגשה שניצחתי ניצחון קטן את "השיטה". יחי

אלוהי הנט, וויוה אי ביי.

 

מחזק את הפריינג בברגים ומלטף בקצות האצבעות את הצלקות שעליו, שואלים אותי לא פעם

למה אני לא מתקן אותו לוקח אותו לצביעה, אני אוהב אותו ככה סוס קרבות גזעי ומצולק.

 

מלטף את כפתור ההתנעה, המנוע מתעורר לחיים, אני נותן לו את הזמן שלו ומשאיר צ'וק פתוח

מעט קצת עד שרוכס את המעיל וסוגר את הקסדה אחרונות עולות כפפות העור על הידיים,

סוגר את מנוף הצ'וק ושומר את המנוע בפמפומי גז קצרים ייקח לו עוד כדקה שתיים על שינצל

כוחו יתחמם ויעבוד בעצמו ללא התערבותי.

 

לאט לאט אני מרשה לעצמי דרור להריץ אותו מהר יותר ויותר, רק הרמזורים מעכבים אותנו

ההרגשה משתפרת והעננות מתבהרת, כשמגעים לכביש הפתוח הכל כבר ניראה אחרת, בכבישים

האלה לא נוסעים מי שלא ממש צריכים והם מועטים כך שיש לנו את הכביש לעצמינו מחשבים

את הסיבובים, ונהנים מהרוח בפנים, בדרך חזרה החיוך כבר חזר לפנים ואני נהנה מצליל האגזוז

והמנוע שמכוון עכשיו ומגיב נהדר לסיבוב ידית הגז, עוד מעט קט ואנו שוב בבית נכונים לכל...

[השושנים]

...אני גדלתי בשדות שבהרים, קצת אחרי מלחמת ששת הימים הייתי מספיק גדול להסתובב לבד

אבל לא מספיק גדול בכדי להתקלקל, גרנו בבית חדש על ראש הגבעה ומסביב שדות, אותם שדות

שהיו זירות הקרב בעשורים האחרונים והם היו מוריקים משפע צמחיה ובעלי חיים, הם היו מגרשי

המשחקים שלי, מקור אוספי זנבות המרגמות ורסיס הפגזים, תרמילי כדורים, וכובעי פלדה.

משם הייתי אוסף גם צבים וקיפודים וגם החרדונים שהייתי מרדים בליטוף על הבטן

נחשים ועקרבים שהיו מוצאים עצמם בצנצנות ריבה ישנות מהמטבח של אימי, ושלל פרחי הבר.

 

לא הייתי צריך לחזור הביתה בכדי לאכול, תמיד היה איזה עץ שקד מתוק בקרבת מקום או תאנה זקנה

עם פירות דבקים ומתוקים, ומטעי רמת רחל הציעו כל טוב בתנאי שהיית מצליח להתחמק מהשומר על

הסוס הגדול. הייתי יכול להצטרף כמעט לכל ארוחה בכל בית בסביבה ואף אחד לא היה מרים גבה.

 

שעות הייתי מבלה בתוך הירוק הזה, מתרוצץ בנקבות עתיקות בורות מים ומערות, מחפש שרידים

עתיקים מלפני שנים וחולש על ממלכה קסומה שהייתה רק שלי.

 

לאט לאט וכמעט בלי להרגיש צמחו בניינים נוספים, נוספו רחובות והשדות הצטמצמו אני גדלתי ורדפתי

אחרי דברים אחרים, נוטש את ממלכתי הקסומה לטובת חלומות אחרים, שנים אחר כך יצאתי עם

המפלץ לחפש את אותה הממלכה והיא אבדה ואיתה אבדו בעלי החיים, הפרחים, הריחות והחלומות.

 

את התאנים אני קונה בשוק, ושקדים ירוקים בעיר העתיקה, המטעים הפכו מזמן לבנייני ענק ומפלצות

בטון. ריחות של עיר וסירחון עשן...רכבנו לחפש קצת ירוק לנשמה...

[yonico]

כמה חסר הירוק לנשמה ככול שהשנים זורמות להן

[cb750]

כמה חסר הירוק לנשמה ככול שהשנים זורמות להן

+1

כמה שאתה צודק (מבלי לחטוא בנוסטלגית יתר...)