איך אילפתי מפלצת - BMW R100RS סיפור מסע.

[השושנים]

...ראינו אותו עוד מרחוק, הוא לא ניסה להצניע קיומו כאותו כרוצח שכיר, מקצועי וחרשי. רגע כאן

מכה ללא רחם ורגע איננו, להפך נוצץ ומבריק במדיו המגוהצים ללא רבב והיללה הבוקעת מגרונו

יכולה הייתה להקפיא את הדם בעורקיו של הטוב והמנוסה בלוחמים.

 

נשקף במראות כשהוא מתפתל ומכה ברכבים סביבו ללא הבחנה, רגע הוא נקודת אור רחוקה

ובודדת בין זוגות הפנסים, ורגע הוא ממש על יידינו מרחרח. העדפתי לפרש את הורדת ההילוך שלו

כדרישת שלום בין לוחמים, מאשר הזמנה לדו קרב אבוד מראש.

 

המפלץ עוד נדנד בראש מבקש לפצוח בהסתערות קדימה או לפחות לרכב עמו באותה הדרך

ואני נאלצתי לרסן אותו מעט בגילו, שמרנו על מרחק סביר, לא קרוב מדי שלא נתפרש כאיום

ולא רחוק מדי על מנת שנוכל ליהנות מהמראה ואולי ללמוד דבר או שנים חדשים.

 

העליות לי-ם התקרבו במהירות, לוחם הנינג'ה או אולי קומנדו יפני אחר טס בזוויות מטורפות

שגופו של המפלץ הקשיש יכול היה רק לחלום עליהם, ואנו היינו מצמצמים פערים בישורות

ובעליות הגדולות, לאט לאט הפך הסמוראי לנקודה באופק המתרחק ונעלם.

 

שתקנו המפלץ עוד ניסה להרשים אותי ביכולת הטיפוס שלו במעלה הקסטל והדגיש את יכולתו

להביס את רוב מרובעי הגלגלים, אבל שנינו ידענו עמוק בלב את האמת המרה.

 

קצת לפני העליות האחרונות הבחין המפלץ באור אדום בודד וקסדה מקושקשת, הנשימה הפכה

מהירה השרירים נדרכו ודומה גם שקצה המשקף שלו התרומם בגאווה כאשר עקף את הפלסטיק

הקוראני ללא מאמץ מיוחד, ליטפתי את מיכלו הגדול מודה לו על המחווה.

 

כאשר הגענו הביתה בשעה שעטפתי אותו היטב לקראת שנת הלילה הזכרתי לו ימים אחרים

וסיפרתי לו על התכניות לעתיד, והזכרתי לו שוב למה אנחנו ביחד, מחר אקנה לו תוספת לשמן

ליום האהבה...

[shaielad]

רן, אל תפסיק להקליד.

פשוט עונג צרוף.

 

תודה

שי

[השושנים]

...תודה - רן

[השושנים]

היום בשעה טובה ומוצלחת נפרדנו המפלץ ואני מ-99 ש"ח וקיבלנו אישור מוסך לרכב אספנות

תרמנו כל אחד בדרכו עוד 210 ש"ח למשרד התחבורה וקיבלנו חותמת נאה על גבי רישיון הרכב

מדואר ישראל, 35 ש"ח עזבו את הארנק החם והבטוח ונחתו בכספת מכון דינמומטר בי-ם.

והמפלץ זכה באישור נסיעה לשנה נוספת ועבר את הטסט השנתי בהצלחה.

 

לקראת הקיץ אני מתכנן לו החלפת צמיג קדמי שמגלה סימני שחיקה ויובש, וטיפול תקופתי ומשם

נתחיל שנינו במסע חדש ברחבי הארץ לגלות ולאתר את משפצי האופנועים המיוחדים בארץ מהצפון

ועד לדרום וגם נאסוף מזכרות שנתרמו לנו לטובת המשך הדרך.

 

אז מי שרואה אותנו בדרכים שיצפור...רן

[השושנים]

..אחד הדברים שאתה לומד כשאתה מגדל צאצאים, שיש גבול למה שהם מוכנים לקבל ולעשות עבורך.

כמי ששרת שירות משמעותי בצבא, חשבתי שדווקא השירות הצבאי של הבת יעבור עלי בנחת, אבל מחשבות

לחוד וצאצאים לחוד, הגוזל רוצה להיות קרבית, הכי קרבית, בחי"ר בקרקל.

 

ועכשיו קורס מכים, רחוק בדרום ע"י ירוחם, מה שאומר שהלוחם הלוחם במיל והרמטכ"לית, נוסעים בשבת

דרומה.

 

הבוקר לא ממש הסביר פניו, קר אפור ורוחות ערות אבל לא זה מה שישבור, בדיקה זריזה של הנוזלים

העמסת ציוד ללוחמת ומשם נוסעים דרומה.

 

הדבר הראשון שמכה בך זה הפריחה והצבעים הפריחה הצהובה העוצמתית הירוק החזק וריח הפריחה

אחרי החורף הארוך:

 

 

 

הכביש משתף פעולה המפלץ מתגלגל לו על כבודתו והנופים והמראות נמרחים, ככל שמדרימים דומה והנוף משנה פניו מירוק עז לירוק דליל ומשם לחום.

 

 

 

כבישי הדרום ריקים, חוויה מיוחדת במיוחד לאור מצב המלחמה היומיומי שלנו בכבישים בי-ם המנוע נותן דרור לעצמו לרוץ ורק הפחד מהמצלמות הכתומות

מחייב אותי למשוך המושכות של המפלץ מפעם לפעם. עצירה זריזה לפינוי נוזלים מיותרים ורכישת שמפו שהנסיכה נזכרה להגיד לנו שחסר לה וממשכיםף

 

[השושנים]

ממשיכים דרומה רק אנחנו הכבישים והבדוואים דומה שהזמן עצר מלכת כאן ומישהו שכח לחבר את הזרם.

בדיקה קצרה וגם מקום בית הספר ללחימה נמצא, והנסיכה בריאה שלמה ורעבה.

 

 

הזמן המוגבל ביחד מתקצר במהירות, ואנו ממשיכים לכיוון פארק ירוחם לראות קצת מים במידבר.

 

 

 

 

 

המפלץ נהנה מהשמש והחליט לשחק קצת במחבואים.

 

 

 

והזמן טס לו ולנו אצה הדרך הביתה, עוד עצירה קטנה לקפה על הדרך והמפלץ מצא לו כמה חברים:

 

 

 

 

תדלוק קצר המפלץ צמא אחרי כ-400 ק"מ וטסנו הביתה, איזה שבת בכייף...

[yonico]

:mm_yeah: מעורר קנאה

[adig1971]

רן קבל ח"ח

[השושנים]

:mm_yeah: מעורר קנאה

 

אתה מוזמן תמיד ובכייף ואני בטוח שלאריה כמוך יהיה דבר או שתיים ללמד אותי...

 

רן קבל ח"ח

 

עדי תודה והאמת מזמן לא נפגשנו, הגיע הזמן-רן

[השושנים]

קשה מאוד להעביר חוויות ותחושה בשפה כתובה, לא משנה כמה רהוט אתה או כמה

אתה יודע להלטלט עם המילים זה לא זה. משהו קצת אחר על מנת לתת את התחושה:

 

[השושנים]

...החיים לא חלפו כמו סרט מול עיניי, ואפילו לא הרגשתי מכה, הרבה ערפל לבן או אולי היה זה עשן של מנוע לא מכוון.

הוא עמד שם בכניסה, ליד השער הגדול והחומה, לובש מכנסיים לבנות מעור כבשים, מטה מעוקל גדול ווסט גזור שרוולים מעור,

זקן גדול וארוך, וכתובת קעקע על הכתף "זכור את ההילוך הראשון למושכו!". היה לו גם מפתח גדול ושרשרת,

ולא ראיתי את האופנוע. בחור מדובלל שיער ועגיל באוזן, ישב על אבן וניגן בחמת חלילים ובחורה כחולת מבט הביטה בי מזווית העין.

הרגשתי במבחן. אבל הוא לא שאל שאלות. אלה הביט בי רואה הכל. רציתי לעבור אבל לא ידעתי איך והרגשתי שאין טעם

לשאול. אני לא חושב שעשיתי רע, לפחות לא לשמו.

 

היא הגיע מאחורי, לא יכולתי לראותה אבל ידעתי שהיא שם, היא לה ריח של ים מתוק ופריחת הדרים אסור היה לי להסתובב.

כל עוד עמדתי מולו היא עמדה אחרי, נוכחותה נתנה לי ביטחון, אבל הבנתי שהרגע מכריע והפור לא נפל, לא ידעתי איך לנהוג.

 

הבחור קם מעל האבן ואסף את חמת החלילים, אחז בידה של כחולת העיניים והלך, שקט מחריש אוזניים ורק צעדיו על שביל החצץ,

ואני יחף. היא מאחורי והשקט שלה עוטף גם אותי משרה ביטחון, הלוואי ולא תעזוב.

 

לפתע הוא מחייך כבר ראה הכל, מתרחק ועובר מאחורי החומה, אני עדיין עומד במקום והיא אחרי, מישהו מתניע אופנוע כבד,

שהמנוע שלו מכוון באופן מושלם, רגע נוסף והוא עובר על ידי מבטו למזרח, ורק המדבקה על המספר שאומרת "ימותו הקנאים".

 

היא רומזת לי להמשיך לעבר השער הפתוח, דשא רך מחליק על כפות רגלי, מעיין צלול ומזרני כותנה לבנה עמוקים מפוזרים

סביב וגם צלחות גדולת עם ענבים בכל הצבעים, פירות, ויין בקנקנים, אני מכיר את המקום שלא הייתי בו מעולם.

 

אני מסתובב והיא שם בדיוק כמו שידעתי שתהיה, יפה כמו חלום או הרוח, היא רומזת לי בעיניה ומפשיטה חולצתי, מנגבת

ומנקה את כל אבק מגופי בספוג גדול ומי וורדים, איבדתי הרבה ממשקלי ואפילו הבטן נעלמה מגלה מתחתיה שרירים ישנים.

 

המגע המעביר בי צמרמורת של עונג ורגע נוסף וגם המכנס נעלם, ביד בטוחה מובילה אותי למיטה משכיבה על הגב ועוצמת

עיניי את הספוג מחליף שמן בריח ניחוח ואין פינה שהיא מפספסת, נשכבת עלי ומנשקת, את חזי צווארי ואוסרת לפתוח עיניים.

 

אני מרגיש את החום והרטיבות הנפלאה והפנים שלי כבר רטובים והלשון החמה ונעימה. היא שולחת יד בטוחה וכמעט שנוגעת

ו...שוב הכלב הארור העיר אותי בחמש בבוקר מלקק לי את הפנים...

[השושנים]

...השרשור הזה עוסק בחלומות, הגשמתם ובמפלץ זקן שמחדש נעוריו, כשאספתי אותו הוא היה

מוכה וחבול, אבריו מרוטים וחסרים, הוא סבל מהזנחה, גדל פרא ללא השגחה והדרדר לתרבות

רעה. הוא עישן, שתה, ופיתח סרבנות להוראות בסיסיות.

הסיבה שבחרתי בו הייתה חלום ישן של גמיעת מרחקים, טיולים בשתיים, וכלי שישמש אותי כרכב

שני במשפחה, והוא נצר לאלופים, מתקופה של לוחמים אמתיים, כאלה שניתנים לתיקון ואחזקה

שוטפת בתנאי שדה, כלי בעל יכולות מוכחות ומנוע אמתי בין הרגלים.

לקח לנו פרק זמן ארוך יחסית על מנת להגיע להבנה הדדית, שעות רבות הושקעו בהבראת ליבו

וקבלת הרגלים נכונים, הוא הפסיק לעשן ולשתות, מבין היטב את הפקודות וממלא בצייתנות עיוורת.

אבריו הבלויים הוחלפו וכל מחסורו טופל תוך התעקשות על המקורי כזה שיצא אתו בפעם הראשונה

למלחמה.

והוא מחזיר באהבה, לא הרים גבה ולא מצמץ כאשר העמסתי אותו לפני כמה ימים בציוד ליומיים אוהל

ושתייה עצרנו בתחנת הדלק. דלק, בדיקת אוויר ויצאנו לצפון בדיוק סוג הדברים שבשבילו אימצנו אותו.

והוא טס אוי איך שהוא טס, משיב בטובה תחת טובה מבצע בדייקנות את המוטל עליו נהנה מהמרחבים

והכבישים, על גבו הרגשתי ולא בפעם הראשונה את השיפור העצום בכושר וביכולות, צליל האגזוזים

החדשים מקנה לו תחושה אחרת במיוחד כאשר אני נותן לו לרוץ כלבבו התגובות מהירות יותר, והכוח

הכוח הבלתי נגמר מדהים אותי כל פעם מחדש, יומיים שלמים בחיק הטבע בדרכים לא דרכים, ומקומות

קסומים, שום ציוץ לא נישמע מכיוונו להיפך הוא מרגיש מצוין במגרש הביתי שלו...

[oferbz]

וואוו רן אייזו כתיבה סוחפת ומרגשת

[השושנים]

טיזר יוצאים לטיול של יומיים לאן מי מה ואיך ממש עוד מעט:

 

[השושנים]

..חול המועד פסח הוא הזמן המועדף על חברי המפגש, במיוחד על האמיצים אלה שלא מפחדים מקצת לכלוך

דרכים משובשות, ושינה בשטח, גם כאלה שלא מפחדים ממבט עקום של בת הזוג או לעזוב הכל ליום יומיים

ולתת דרור לחושים הכי קדמוניים להשתחרר.

 

התקופה הזאת שבין החורף הקר לקיץ הלוהט, כשהכל עוד ירוק ופורח וחובשי הכיפות משוחררים מעול תורה.

אז אנחנו מתארגנים ויוצאים, מסורת.

 

אז נרשמו הרבה ולאט לאט נשרו כטיפות גשם אחרונות וכל תוכנית היא בסיס לשינויים, אנחנו בחרנו לצאת.

אז מי באמיצים:

ענת והמפלץ כמובן:

 

מיקי ומוריה+בס"ד

 

הדס ורנצ'וק להלן הג'ינג'י

 

יוני יערה והילדים

 

 

ההונדה והעגלה

 

והעגלות

 

 

 

רוכבים מזרחה ומשם צפונה לכיוון עמק בית שאן. בדרך פוגשים את כל עם ישראל ואישתו, אבל הכי אהבנו אותם:

 

[VIDEO]

[/VIDEO]