איך אילפתי מפלצת - BMW R100RS סיפור מסע.

[השושנים]

...נוסעים מחר ל"פארק הנדיב" לעשות כבוד לאינדינים קשישים וזאב, כהה נסגר על כוס גדולה

של בירה בפאב, אולי היתה זאת הקרירות של הבירה או השרב שנישבר ששיבשה דעתינו, אבל

מה שנסגר על כוס של בירה רק כוס נוספת תמחוק וכבר היה מאוחר מדי להתחרט.

 

200 ק"מ פחות או יותר מכאן לשם וחזרה אבל החום כבר לא היה אותו הדבר בבוקר שלמחרת.

קצת לפני היציאה פשפשתי בקרביו של המפלץ זמזום מטריד מתחת למיכל הדלק שיבש מנוחתי

ולכן המיכל פורק ונמצא כי אחד מהחלקים האלקטרוניים פשוט קפץ מתושבתו וזימזם ודפק על

המיכל, חצי דקה והחלק השורר חזר למקומו ואיתו השקט לרוכב, בדיקת שמן מהירה וטסנו לתחנת

הדלק למלאו, לא שכחנו תוסף דלק ויטמינים למנוע הקשיש, ואנו כבר ביציאה מי-ם ממתינים.

 

08:30 קבענו, דקה לא יותר אני הייתי כבר ב-08:15 מתיבש, ההונדה הגיעה באיחור אופנתי של

עשר דקות ו י' התקשר לבקש שנמתין לו שהוא אוטוטו ממלא דלק ומגיע ושלא נעז להמריא...

 

חיכנו, לא משאירים אופנוען לבד בשטח...08:50 יצאנו והשמש דופקת בגב, את הירידות והסיבובים

אץ לו רץ לו המיפלץ כאילו אין מחר, נהנה להסתער על הסיבוב ולטפס כאילו רק נולד, ואני ממוסס

את העצבים על האיחור ביציאה ברכיבה מהירה. הסתכלתי במראות רק לעיתים רחוקות שלא לאבד

את היפנים...

 

קצת אחרי "שער הגיא" הורדתי קצב, יהיה מוגזם להגיד שהאטנו אבל הקצב הפך לכזה שאיפשר

למפלץ להסתובב בתחום היעיל בהילוך חמישי ולא לבייש את רוכבו בשעה שדירבן ישבנו לעקיפה

מזדמנת או סתם ללטף את האגו והקשישים האלה יודעים לרוץ.

 

המפלץ בתמורה טיגן את הרגלים הנעולות בנעלי רכיבה גבוהות ועבות, ומעיל ה"ג'ו רוקט" ניסה

לאוורר ללא הצלחה, ע"י לטרון כבר היה חם.

 

עצירה ראשונה ב-"אם הדרך", יוני מכיר גלידריה טובה ומזגן, המפלץ נישאר לשמור בחוץ ואנו

התקלפנו מרוב השכבות המגנות...המחייה.

 

דברים טובים מסתיימים מהר, האופנועים נושכים בארכובות ולחוצים לצאת שוב לדרך ואנו איתם

יוני מזין כתובת לנווט ואנו איתו, באזור זיכרון אחרי שחזרנו על אותו כביש כמה פעמים הבנתי

שאנו בבעייה, הכתובת הוזנה אבל הפלאפון בתיק...חבר וירטואלי שזיהה את המפלץ ואותי מראה

לנו את הדרך...וחם.

 

הגענו יוני מנווט את הספינה כשהוא מחשב גם את הדרך החוצה, לא פשוט למשוך את הממותה שלו

ברוורס ללא עזרה, כך שכל רכיבה הופכת לחישוב מסובך, המפלץ אמר שלא ממש משנה לו לחנות

בתוך החורשה עפר על עפר, אז נכנסנו, המפלץ דומם מנוע ואנו פשטנו את השריון, ויצאנו לחלוק

כבוד לקשישם אחרים והיה חם, חם מאד...

[השושנים]

...אנידיאנים קשישים לא מתים, משורה ישחרר רק המוות והמסייעת שולטת.

סיסמאות לרוב, בדרך חזרה קצת אחרי שעברנו את בינמינה בעודי מחפש רמזים

לימי בנימינה עליה שר אהוד מנור, הרהרתי קצת בדבר, עד כמה הייתי מוכן

לרכב על כלי ישן יותר משלי היכן מסתיימת ההרפתקאה ומתחיל הסבל או כמה רחוק

הייתי מוכן ללכת עם האהבה שלי, היציאה נכביש 4 לכביש החוף פתוחה ומכאן ועד האיילון

כביש ישר זמן נהדר למחשבות, על איזה כלים בעצם אנו מדברים? BSA בריטי נוטף שמן

המפלץ מבליע חיוך, הרי הוא יודע הייטב שאף פעם לא אהבתי אותם, אצל אחרים אולי, אבל

ככלי שלי לרכיבה יומית...סיוט. לא רציתי להזכיר לו מי ניצח במלחמה ההיא, מבחנתי כלי כזה

פג תוקפו ככלי רכיבה, מאצ'לס...כלי נדיר יחסית וחזק רכבתי עליו פעם אחת וקשה לקבוע

עמדה, הערך שלו גבוה משמעותית מה-BSA ועדיין נפסל לשימוש יומי, מפלץ שותק מאמין בי.

טריונף אני פולט באנחת רווחה, מצטלם נהדר, מנועים חזקים צליל אלוהי וערך אספני גבוה.

המפלץ פולט נחרת בוז מהאגזוז..."כן ? ואת הוויברציות שכחת והנזילת, נכון שעדיין ניתן למצוא

אחד במודלים של סוף שנות השיבעים אבל יש לך את הממון לאחד כזה?"

"כסף זה לא העניין כאן" עניתי לו, אבל איפשהו ידעתי שהוא צודק, התמורה יחסית למחיר לא

מתאימה לי.

המשכנו לשתוק, המפלץ בדהירה ואני בשלי, ואולי משהוא אמריקאי כמו ההארלי ירום הודו?

מנוע V כוח בשפע, מומנט ופוזה של אייזי ריידר?

 

עכשיו המפלץ מחייך ממש "זה הטוב ביותר שלך?" הוא שואל אותי, "הארלי" המקסימום שתוכל להביא

וגם זה מוטל בספק גדול והמון מזל זה כלי עד מודל 1982 אתה באמת חושב שתוכל לרכב עליו

לפני שהוא יתפרק לך בפנים? או שאתה מתכוון לבלות ימים כלילות בשיפוץ תיקון והתקעויות...

הממזר צודק, האמינות השנתונים הנ"ל בעייתית מאוד.

 

האיילון הסתיים ואנו כבר לכיוון אור יהודה הבטן מקרקרת והבשר על האש, הונדה שלפתי קלף

אחרון, יש את הגולדווינג או ה- CB900 על עשרת הילוכיה, ואולי CBX שש צילנדר...המפלץ שתק

פגעתי בנק' רגישה, כלוחם מיומן הוא יודע בקלות היכן צריך להיזהר ומהיכן תיפתח הרעה, הוא

עוד מלמל משהו על כך שה-CBX רחוק מהישג ידי לפני שדוממתי מנוע בפתח המסעדה, נותן לו

להרהר בשאלה בעוד אנו ממלאים כרסינו במעדנים...

[השושנים]

...ארבעים דקות מאוחר יותר ואנו כבדים הרבה יותר ואני בקושי מצליח להעביר רגל תורנית מעל המושב

הרגשתי בשינוי בהתנהגות שלו, פרטים קטנים שזר לא יבחין בהם, זה התחיל בעמידה זקופה יותר

כשהגעתי אליו, יחסתי את זה למנוחה, למרות שבחום הנורא שבחוץ אי אפשר היה לנוח יותר מדי, גם

ההתנעה היתה נמרצת יותר, ובתחנת הדלק סירב ללגום וטען כי אין לו צורך אמיתי ושאשתה בעצמי.

מיד הבנתי, המפלץ מצא פגם בתאוריה שלי, והוא לא מיהר לשתף אותי בו מתענג על היתרון עלי.

עברתי במהירות את על הטיעונים בראש, הפכתי בהם שוב ושוב מנסה לאתר את הבעייה והוא מחייך

לבסוף כשלא הצליח להתאפק יותר סינן..."אתה דיברת על כלי זקן ממני," הצ'יף הזקן שליטפת בגחמנות

גילו כפול מגילי ואם זאת לא הצלחת למצוא אלטרנטיבה אמיתית אחת אפילו בגילי שתהווה לי תחליף אמיתי.

ואללה...צודק הבחור, אולי היה זה הסטייק שעשה לי טוב בבטן ואולי תחושת הנימנום שפשטה בי

אחרי הארוחה הדשנה אבל העובדה הניצחת הזו פשוט עמדה בינינו זוהרת וללא מענה.

 

כלי רכב נועדו לגמוע מרחקים, ואני הרי אוהב אותם נוסעים, ולא פסלים סביבתיים שאין לי לא את המקום

ולא את הדחף להעמידם בניגוד לכל הוויתם להיות מוקד תצוגה לזרים שיעבירו עליהם מבט עוגב ואצבעות

רוטטות. אולם בכדי שכלי הרכב שלי יממשו מטרתם עליהם לספק את הסחורה באמינות ויכולות שלא

יביישו אותי כנהג וכבעליהם והמפלץ מממש כל אלה ויותר, ועושה זאת בקלילות וללא רגשי נחיתות גם

מול צעירים ממנו.

 

והמפלץ מתבשם בנצחונו וכאילו בכדי לנעוץ את המסמר האחרון בטיעונים שלו מטפס את העליות לי-ם

כאילו אין מחר, עוקף כלים טובים ממנו בשנים רבות ומוכיח לי ולעצמו שוב ושוב כי כוחו במותניו אבל

גם שכל בקודקודו.

 

העליות האלה מעולם לא היו מתוקות יותר והדרך קצרה יותר מברגעים אלה כששוועתי למקלחת קרה

ואבטיח על המרפסת, בעוד המפלץ הזקן חוגג את נצחון החומר והרוח על פני אגדות אינדיניות ישנות...

[השושנים]

...האופנוע הזה מהיר?... "כמה מהר הוא נוסע?"... "לאיזה מהירות אתה מגיע?"...

"בשביל מה אתה צריך את כל המהירות הזאת..." אלה בדרך כלל התגובות שאנו מקבלים

המפלץ ואני מאנשים שפוגשים אותנו במקומות שונים, כמעט כולם לא רכבו על אופנוע מעולם

והמהירות שהם מדברים עליה מפחידה אותם ונישמעת באזניהם כדרך הקצרה ביותר לגיהנום.

 

אנשים פוקחים עיניים כאשר הם שומעים שנפח מנוע המפלץ עומד על 1000 סמ"ק, "היה לי אוטו בנפח הזה"

או "ממש כמו אוטו" אלה התגובות המקובלות, "נכון" אני אומר "רק שהמשקל הכללי שלנו הוא 400 ק"ג

פחות ממחצית משקל הרכב שלך" אני ממשיך לבלבל אותם ונהנה לראות איך הגלגלים בראש שלהם

עובדים "שעות נוספות" מול המידע החדש.

 

אז למה באמת?

 

השאלה הראשונה שאני מגלגל לעברם היא האם נסעו אי פעם ברכבת הרים? מיד נפתח סכר הסיפורים

ומקומות כגון "דיסני לנד" "סיקס פלאג " "וואלבי וורד", עולים מיד, המתוחכמים מעלים שמות מאמריקה

או הסופר לנד בארץ... "וכמה שילמת עבור הזכות לעשות סיבוב אחד של 40 שניות?" אני שואל,

העיינים מתכווצות בחשדנות מנסות לעשות את ההקשר, את המעונבים שבניהם או אנשי ההי טק אני שואל

על חופשת הסקי האחרונה, או הבאנג'י בדרום אמריקה..."כמה שילמת?" שאלת המפתח...

 

אצלי זה כל יום ובחינם....

 

זה לא עיניין המהירות גרידא, זה עניין התחושה, משהו שרכשנו כילדים בגני השעשועים על הנדנדות

והקרוסלה כשניסנו להסתובב הכי מהר או להתנדנד הכי גבוה. וזה ממשיך ברכיבה באופנים בירידות

ומשם הדרך הטבעית ביותר לאופנוע, אבל...שם גם נמצא המחסום הגדול בדמות האמא היהודיה, ולא

משנה כמה עמוק במרוקו היא נולדה, הפולניות מתפרצת ברגע שהוזכר "האופנוע"...

 

"זה מסוכן!!!" "זה לפושטקים!!!" "מתים מזה" "בו כאפרה אני אקנה לך אוטו" "עזוב אותך משטויות"

זה החלק הקל ברפרטואר ולפני שלב האיומים: "אני אתאבד ואח"כ אהרוג את עצמי..." "בלוויה שלי

יהיה לך אופנוע"...ומשם לסחטנות ריגשית "למה מאמי אתה לא אוהב את אמא?" "אבא שלך יתהפך

בקבר אם ישמע, חכה חכה אני אספר לו שיחזור מהעבודה!..." וממשיך וממשיך.

 

כניראה שאצל אלה שלא עברו את שלב האמא נוצר מחסום בזיכרון של התחושות, של האהבה ושל

הצורך למהירות (באנגלית זה נישמע הרבה יותר טוב).

 

ואז הם פוגשים אותנו, החלום שלהם מפעם שהתמוסס ונשכח ניצב מולם חי בועט וקיים, וכלי הנשק

היחידי מול כל הטוב הזה הוא המילים של אמא...

...אז למה בעצם אני צריך את זה?...

[דני יונגר]

 

"זה מסוכן!!!" "זה לפושטקים!!!" "מתים מזה" "בו כאפרה אני אקנה לך אוטו" "עזוב אותך משטויות"

זה החלק הקל ברפרטואר ולפני שלב האיומים: "אני אתאבד ואח"כ אהרוג את עצמי..." "בלוויה שלי

יהיה לך אופנוע"...ומשם לסחטנות ריגשית "למה מאמי אתה לא אוהב את אמא?" "אבא שלך יתהפך

בקבר אם ישמע, חכה חכה אני אספר לו שיחזור מהעבודה!..." וממשיך וממשיך.

 

 

 

הזכרת לי את היום שבאתי הביתה עם ג'אווה , אמא שלי ז"ל יצאה מהבית וצעקה עלי - אמרתי לך שאני לא מסכימה שיהיה לך רשיון לאופנוע .....

אל תדאגי עניתי , אני ילד טוב וממושמע , אין לי רשיון .......

 

אחרי שהיא שילמה לי על הרשיון עשיתי לה סיבוב ...

 

 

 

אחחחחח ... היו ימים !

[השושנים]

...רכבנו לנו בין הענקים הקשישים, יש משהו אחר ברכיבה בקבוצה, במיוחד אם לאותה קבוצה יש גם

מכנה משותף, החוויה הזו של ענקי עבר גומעים מרחקים מתעצמת שבעתיים כשאתה נזכר בני כמה

הם, ומה עבר כל אחד בחייו, המנועים ששים אלי גז, ולא ניכר בהם שמץ של היסוס, הם מושכים

כמו שמנועי ליטר פלוס יודעים למשוך, וכמו שעשו כבר עשרות שנים קודם. אחד ועוד אחד רועמים

בבס מהדהד ומושכים תשומת לב רבה מהעוברים והשבים, אותות הזמן נעלמים במבט ראשון וקצת

קשה להאמין כיצד הם מתקדמים במהירות שגם הצעירים שטרם נולדו כאשר נגעו גלגליהם לראשונה

באספלט מרימים גבה, הקצב מהיר הנסיון רב והקבוצה מתקדמת לכבוש את היעד הבא.

 

אני שולח מבט אלכסוני לעבר המפלץ, הוא לא מושלם, ואלוקים עדי שיש בו חסרונות, אבל ברכיבות

האלה הכל מתגמד, תמצית ההוייה ברכיבה, היפני מושך אותי לתת קצת יותר בגז, והמהירות עולה

בעליל, החיוך שמוסתר הייטב בקסדה ושומר אותי באנונימיות מסויימת מספר את הסיפור וגם המפלץ

נהנה מהרגע שולח צרור פעימות מדודות לכפות רגלי, גומיית מדרך הרגל הבלוייה נקרעה והברזל

החשוף מבצבץ מתחתיה שולח זימזום מהנה לרגל והמפלץ מושך קדימה גלגל לגלגל והאספלט נמתח

מתחתינו, משקף הקסדה נסגר מעצמו בטריקה, ורעשי הרוח מתגברים מתחת לקסדה, זה השלב

בו נמדדת התעוזה שלך ושל השותפים לדרך, עד כמה החלק שלא התבגר מתחת לקסדה ימשיך

בשלו, ומתי יקום המבוגר האחראי ויעצור את הבלגאן, היפני מאט, אני מושך עוד כמה מטר וסוגר

גז חוזרים שוב למהיריות שיוט, ואני פותח את המשקף, הרוח מצננת את הפנים ואיתה את

האנדרלין שנשטף החוצה עם הזיעה ומתייבש.

 

הקבוצה פונה לכיוון הקפה, דקות להתארגנות וגם החנייה מאתגרת לכמות כזו של כלים, ואפילו

החנייה שלהם ביחד מעוררת עיניין, קשישים באמצע החיים, לוחמי הדרך המנוסים, צוות מילואים

מובחר...

[השושנים]

...חם, בקבוק הזכוכית של הקולה מעביר את תחושת הקור הנעימה לכפות ידי שעדיין מזיעות

לאחר שחילצתי אותן מכפפות הקיץ, ריח קל של עור רטוב וחמוץ מזיעה עולה מהם,

התפוצציות קטנטנות של בועיות הגז שמשתחררות בחלל הפה והגרון צורבות וצונחות בקרירות ונעימה

לבטן וטעם הנהדר מתפשט כלפי מטה, אנחה בלתי רצונית נפלטת מהחזה, בעודי מתבונן במפלץ

שחונה כמה מטרים ממני, פקח העירייה בוחן אותו במבט סוקר מנסה לאתר עבירה ומתרחק

כשהוא רואה אותי מתבונן בו, יש יתרונות לקרחת, משקפי שמש ומבט מאיים, אני מנסה לאתר

נזילות שמן ובעיות אחרות, הרגל שרכשתי עם השנים לגלות תקלות רגע לפני הברדק, כלום

מאז טיפלתי בהזעות ובמחזירי השמן השוררים, המנוע יבש כיאה למיטב התוצרת הגרמנית.

מראה האגזוזים הישנים צורם, ואני מהרהר בחדשים שקניתי והם בדרכם לארץ, גם

תושבת הגומי של רגלית ההילוכים נפלה היום ברכיבה ואפילו לא טרחתי לעצור ולאסוף אותה

מתוך ידיעה ברורה שהחדשות כבר נוחתות כאן בקרוב.

 

עוד מעט קט ויתחיל המקצה השני בשידרוג המפלץ, והוא יעטה מחדש את הפריינגים התחתונים

לאחר שיצבעו בצבעי המפלץ, מערכת הנשימה תשודרג מחדש לאגזוז מושלם חדש ומלא, והמשקף

הנוכחי יוחלף למשקף המקורי כהה, בסיום אסמן עוד שלב שעברנו בינינו ואת הפיכתו ממפלץ פגוע

ומאיים ללוחם דרכים אמיץ נאמן ומצוייד כהלכה, כבר עכשיו אני יודע שאתגעגע למראה המרוט שלו

כיוון שכך ראיתי אותו לראשונה ושם נוצר "הקליק" הראשוני, אבל גאוות היחידה והרצון להשיב ימיו

כקדם גדולים ממני ואני יודע שפשוט מגיע לו...

[חולגי]

שושני - הכתיבה שלך ראוייה למלוא ההערכה ! כל הכבוד על ההשקעה המוצלחת !

שקול קריירה (נוספת) כסופר / משורר (במלוא הרצינות).

[השושנים]

תודה, אולי בפנסייה...רן

[shaielad]

רן, אל תפסיק לכתוב, פשוט עונג צרוף !

[השושנים]

..."אני מסתכל על כולכם, ורואה את האהבה שהלכה לישון

והגיטרה שלי בוכה בעדינות.

 

אני מסתכל על הכביש, לראות כמה משובש הוא.

ועדיין הגיטרה שלי בוכה בעדינות"...

 

הגירסה שלי לחיפושיות הקצב, יצאנו המפלץ ואני לדרכים, והמלחמה בעיצומה, השינאה היוקדת

על כיבוש מטר כביש, הבריונות וחוסר הכבוד, הפכנו רוצחים בפוטנציה, ואנחנו לא עוצרים, לא

עוצרים באדום, לא עוצרים לפני מעבר חצייה, לא עוצרים גם אם פגענו במישהו...אדישים.

 

הכאב של הזולת מעניין אותנו כמו מחירי הדלק דאשתקד, הצרכים שלו "מעניניים תתחת" רק

אני ואפסי, ומי יגיד לי מה לעשות.

 

מקדשים את הבורות כדגל, והשורד הוא הלקקן האחרון, גנבים בלילה. דוגמניות אנורקטיות הפכו

למעצבות דעת קהל, ויש לנו אולימפידה של תירוצים.

 

הורים איבדו סמכות, בנים איבדו דעת, ואנו איבדנו עצמנו למולך, המורים נבוכים, המדינה מחפשת

כיוון, ועגל הזהב בוער שם.

 

נהג מונית נעצר בתוך הכיכר לפתע, מטר מהגלגל הקדמי של המפלץ, הוא לא מבין למה אני כועס

ופותר אותי בניפנוף יד מזלזל. יש לו נוסע...

 

רכב מסחרי נועל גלגלים בצווחה, מספיק לעצור בקושי מאחורי כיוון שעצרתי כדין לאפשר לגברת לחצות

במעבר חצייה...הפתעתי אותו.

 

נהיה מסוכן שם, האדיבות נמצאת במילון, כיבוד החוק המלצה, ופני הכביש כפני הדור....

 

I look at you all see the love there that's sleeping

While my guitar gently weeps

 

I look at the floor and I see it need sweeping

Still my guitar gently weeps

 

שר ללנון למקרטני ועדיין הגיטרה שלי מיללת...

[Sagie Keinan]

 

 

נהיה מסוכן שם, האדיבות נמצאת במילון, כיבוד החוק המלצה, ופני הכביש כפני הדור....

 

[השושנים]

...אתמול פגשתי את דביר (איש מדהים) כשחזר לביקור בארץ משוויץ.

דביר ואני חולקים אהבה משותפת לתוצרת הבאוורית ובבעלות BMW מרשים

שהיה לסיבת הקשר הראשון בינינו, לאחר שהתעניינתי באופנוע היפה שבסמלון שלו.

 

חלופת הודעות בפרטי עברה מהר מאד לאי מייל האישי ומשם בהצעה מפתיעה

של דביר לסייע לי ולהביא יחד איתו זוג אגזוזים למפלץ כבקשתי...

 

השילוב הזה של אגזוזים תואמים 40MM במחיר מדהים (דביר נסע במיוחד לגרמניה

על מנת להשיג את המחיר הזה ולחסוך במשלוח) וחיסכון נוסף במשלוח משוויץ לכאן

עשה את העיסקה לכדאית ביותר, עכשיו צרפו לזה גם זוג גומיות רגל שדביר קנה לאחר

שקרא בשירשור כי שלי נקרעה ולי לא היה האומץ לבקש ממנו להוסיף לרשימת הקניות.

 

נפגשנו בשדה התעופה ושם גם נישלף המחשב וראיתי תמונות מדהימות נוספות של האופנוע

והאודי המדהימה שלו, חבילות הוחלפו וכמובן מספרי טלפון והמפלץ זכה במערכת פליטה חדשה

מהמנוע ועד לקצה המפלטים (פול סיסטם)...

 

דביר מצטרף לאלעד מהפורום ולשי גיסי ולאישתי ענת שסחבו במזוודות חלקים משמעותיים

לבריאות של המפלץ, אבל אם נוריד לרגע את בני המשפחה שהיו חייבים, הרי שגם אלעד

וגם דביר התנדבו לעזור למישהו שהכירו מהפורום, בלי להסס ובלי לחשוב פעמיים, וזוהי

סוג של חברות של פעם, שלצערי כבר לא רואים הרבה כמוה, ודברים כאלה שקורים כאן

מעוררים בעייני תיקווה שעוד לא הכל אבוד, או כמו שאמר לי לי דביר ששילם מכספו על הרכישה

היקרה מבלי להכיר אותי "אני מאמין שיצר האדם טוב מנעוריו" ולכן לא היה אכפת לי...

 

אז תודה תודה לדביר תודה לאלעד ותודה לכל אלה שהיה להם יד ורגל בשיפוץ המפלץ המופלא

הזה.

 

תמונות?

 

רק מחר...ההרכבה בקרוב מתוכנן החלפה מלאה של האגזוז, צביעה ותיקוני פריינג תחתון

שנקנה חדש וצריך צביעה בצבעי המפלץ, הרכבת המשקף המקורי, ניקוי ותיאום קררבורטורים

הקיט אצלי וזהו-רן

[ADRIANFARINA]

כל הכבוד לחבר'ה!

מחכה לתמונות..

[השושנים]

כל הכבוד לחבר'ה!

מחכה לתמונות..

 

את הסעפת כבר צילמתי ופרסמתי בעבר, המשתקים יצולמו וידגמנו מחר: