סיפורים אישיים - על מכוניות כמובן

[roee]

שאלה טובה. מדובר בבסיס שהוא חלק מקומפלקס די גדול בקרבת צומת בית המכס. היה חושך אז אין לי מושג איך קוראים לו..

 

בכל מקרה, דרכי האימון של המרכבות נפרסות לאורך קילומטרים, אם מישהו מעוניין לנסות את מזלו. מומלץ בעיקר אחרי גשם וכמה ימי שמש (בשום אופן לא להכנס לשם כשרטוב).

כמובן שמדובר בשטחי אש, כך שאם אתם נתקעים עם האוטו ומחשיך אל תתפלאו אם מרכבה שכזו תדרוס אתכם.

[yaron_z]

כי מדובר בצד השני של הרמה אם מדובר בבית המכס.

מה שבטוח-הדרך היתה מעניינת-יש כבישים נהדרים ברמת הגולן (כמו העליה לפיק מכורסי- והירידה מהצד הצפוני יותר שאני לא זוכר תשם שלו) .

[Meishar84]

מרכבת האלים LOL גדול

 

עצה שלי

מגרש חנייה ריק

תעשה 180 ברוורס בלי עמברקס

[kompy]

אך קבלו קישור לסיפורים של מישהי...והיא יודעת לכתוב ולספר:

 

http://www.larechev.co.il/prepare_main.asp

 

שווה קפיצה וקריאה.

 

עמית

[~TB~]

אני יודע שעבר חצי שנה מאז פרסום התגובה האחרונה פה....אבל אני משועמם רצח (כמו שאתם בטח רואים...תראו את השעה....), וחלק מהסיפורים פה ממש אבל ממש הרגו אותי...

אז אמרתי אני יוסיף אחד. ואולי אתם תוסיפו עוד כמה שיצחיקו עוד.... (ואל תקטלו אותי)

 

אז יש לי 2, אף אחד לא מצחיק כמו של חלקכם, אבל שיהיה...

1. בשעה טובה הוצאתי רשיון, עכשיו היו לי חודשיים מלווה. התקופה הרעה...אבל האמת, היא לא כל כך רעה אם אין לך תחליף לזה...אז זהו - לי חיכתה אותו הרכב שיש לי היום - 106 ראלי של אחי. אז אמרתי אני יחכה חודשיים ואז אני ינהג עליה, לבנתיים אני ינהג עליה עם אבא. סבבה, עבר שבוע, שבועיים, שלושה....חודש - נשברתי! לקחתי את האוטו, מתקשר ל2 חברים ואומר להם: צאו החוצה, יש לי הפתעה. עכשיו אתם בטח אומרים איזה בושה וכל זה....אבל האמת - כמה ממכם הייתם מצליחים לחכות חודש שלם כש106 ראלי חונה בחניה, אף אחד לא נוהג עליה, ואתם עם רשיון ביד?!

אז זה היה יום שישי בערב, ואני רציתי לעשות סיבוב שקט, ומה שבטוח, שלא יגיע לאחי. כי אם אחי ידע שעשיתי שטויות עם האוטו.... . אז הייתי עם האוטו בשכונה, ולא יצאתי ממנה, פחדתי מהמנאייקים בכחול, אבל אחרי חצי שעה של נסיעה רגועה, התחלתי קצת פירפורים פה ושם, ונסיעות מאוד מהירות פה ושם. הגעתי למצב שפירפרתי כמו לא יודע מה, ליד 5 אנשים מהשכבה שלא ידעתי שהם שם, והם, עם הפה הגדול שלהם סיפרו לכל מי שרק ראה (שיחת השכונה זאת הייתה, ואני עדיין פחדתי שיגיע לאחי). אפילו השארתי סימנים כשלקחתי סיבוב במהירות קצת ואז היה במפר, דפקתי ברקס, והיו סימנים בערך של 6 מטר של הברקס שלי....בקיצור....אני ברמזור, רואה אלפא 147 מתקרבת אליי, אז אמרתי לחבר שלי, פירפור אחרון וזהו? הוא אמר יאללה, ופירפרנו ישר כשהיה ירוק ובדיוק כשהאלפא הגיעה....אנחנו מגיעים לרמזור אחריו - ויש אדום. הבחור עם האלפא מגיע....ומי אני רואה שם? מי אם לא חברים של אחי, שכמובן מזהים אותי ומזהים את האוטו.....

(אגב, היינו עם חגורות)

 

2. המקרה השני הוא של אחי....אבל אני יספר אותו כאילו זה קרה לי(כי מרוב שהוא סיפר אותו אינ זוכר אותו בעל פה)

יום שישי אחד, לקחתי את האוטו של אבא, לקחתי כמה חברים, ויצאנו...בדרך חזרה, בשלוש בבוקר בערך, אנחנו נוסעים על בערך 160 קמש, ומגיע לעקלתון שיש ליד ביתלי קרוב לקניון איילון מי שמכיר (אתם בטוח מכירים רובכם....זה לא בדיוק פנייה ימינה, אלא שהכביש ממשיך ישר וטיפה מתעקם ימינה). הקיצר, אני נוסע, ומאבד שליטה, מסתובב בהתחלה לכיוון השמאלי, מצליח טיפה להשתלט על האוטו ואז עושה 2 צלחות עם האוטו ונתקע בעמוד אחרי שהצלחתי להאט בצורה רצינית. 2-3 שניות של הלם, ובודק עם חברים שלי עם כולם בסדר, הם אומרים שכן. אני קודם כל חושב מה אני אומר לאבא שלי, חשבתי שאני ימציא לו תירוץ שמישהו דפק את האוטו בחניון. מתניע את האוטו, האוטו נדלק, ונותן גז. ואז אני בלחץ.....האוטו לא נוסע! חשבתי אולי אני על איזה אבן, אז אני מסתכל במראה, רואה שחסר משהו....פיתאום אני קולט: איפה הבגאז?!?! אני בלחץ אטומי, ואומר לחברים שלי להישפך החוצה וגם אני יוצא. מנסים לפתוח את הדלת, ורואה שהיא טיפה תקועה, בועט בה, והיא נפתחת. אני כבר מבין שאני לא יצא מזה בקלות. יוצא החוצה, מסתכל על האוטו, ובשוק טוטאלי. אין בגאז'!!! חברים שלי יצאו בסדר, בלי שריטה, גם אני, אבל הגלגלים עקומים לגמריי, בגאז נעלם, פשוט הלם! אני מתקשר לאבא שיבוא לקחת, לבנתיים עובר מישהו, מסתכל ואומר לי: וואי! אני לא מאמין!!! השבתת _____. איך אתה משבית ______?!?! ואני בשיא העצבים עוד שניה מתפלץ עליו.

טוב....יצאנו חיים - זה מה שחשוב.

יום למוחורת, יוצאים אני ועוד 3 חברים לתפילה שעושים בבית כנסת למי שעבר תאונה (שכחתי את שמה). בדרך חוצים כביש, ואז איזה 306 ג'י טי איי בסחיפה מטורפפפפת באה לכיווננו (צוקרמן?!?!!!) אני רץ הצידה, וחבר שלי אחד נשאר עומד שם, פשוט נבהל! חבר שלי אחר תפס אותו, צעק לו, והתעופפו משם.

 

מזל על מזל....

[alfa_draco]

או, כמה טוב שעושים "מתיחת פנים" לשרשור הישן והטוב. והנה סיפור שאותו אני כמובן אכחיש מכל וכל אם ישאלו אותי.

 

לפני שנים די רבות קיבלתי שלילה, אחרי שצברתי כמה שטויות (מהירות וכאלה). בקיצור, בשבוע הראשון לא נגעתי באוטו, כמו ילד טוב. נסעתי בטקסי לעבודה וחזרה, ובערב החבר'ה אספו אותי.

 

בשבוע השני המוניות כבר התחילו להכביד על הכיס, אז נסעתי באוטובוס. לא יכולתי לבקש טרמפ ממישהו לעבודה -כי מהפדיחה לא סיפרתי לאף אחד שקיבלתי שלילה.

 

בשבוע השלישי נשבר לי מהאוטובוסים הצפופים והרועשים. באותם ימים רחוקים, הדרדסים לא היו מראה כה נפוץ כמו היום, אז רק ילדים טובים היו רואים אותם ביער. אז אמרתי לעצמי, מה יקרה אם אני אסע בעיר באוטו? אף אחד לא יראה.

 

בשבוע הרביעי (מתוך חודשיים) כבר נהגתי חופשי, והרגשתי הרבה יותר טוב.

 

בשבוע החמישי החלקתי על שלולית שמן בפניה עיוורת (דווקא נסעתי לאט) ונתקעתי מעט באחוריו של איזשהו רכב גרמני לבנבן. יצאתי מהאוטו והלב דופק בפראות - דווקא עכשיו? פעם ראשונה בחיים שאני עושה תאונה, דווקא עכשיו? הייתי בטוח שאוטוטו מגיע שוטר ולוקח אותי למעצר. המזל הוא שזה היה רכב גרמני, לא קרה לו כלום, וגם לי לא. נפרדנו לשלום וכל אחד המשיך לדרכו... קיוויתי שמעכשיו יהיה לי מזל טוב יותר.

 

וכך עברו עוד ימים שקטים.

 

ואז:

 

יומיים (!!) לפני סוף השלילה, הייתי צריך לנסוע מטעם העבודה לקריית-גת, למפעל "אינטל", ביחד עם עוד בחורה שעבדה איתי. היתה לי הרגשה גרועה, אבל לא העזתי לבקש ממנה לנהוג, בגלל הפדיחה, ובגלל שהאוטו של העבודה היתה טנדר מגעיל וישן עם קלאץ' גוסס והיא היתה נחמדה מדי בשביל עונש כזה.

 

אז אני נוסע לי לקריית-גת, ומכיוון שבחיים לא הייתי שם אין לי מושג אם יש בדרך שוטרים, או אין, ואני מתפלל שהנסיעה תהיה שקטה.

 

ואז, ממש בכניסה לקריית-גת - שני שוטרי תנועה. הכל קורה בסלואו מושן: אני נוהג הכי רגוע, נורמלי ובטוח בעצמי שאני יכול. גם הם רגועים, נורמליים, ומסמנים לי לעצור בצד.

 

הבחורה שאיתי מסננת "מניאקים" והיא לא יודעת כ-מ-ה היא צודקת. המזל הוא שאני מתפקד מצויין במצבי לחץ. האדרנלין בדם. הראש שלי מעלה הילוך. כחול-המדים מתקרב, ואני פותח את החלון ומישיר אליו מבט רגוע, כך אני מקווה.

 

"בדיקה שגרתית" הוא אומר, "רשיונות בבקשה." אני מנסה לבלבל אותו מעט ושואל אותו איך מגיעים למפעל אינטל. הוא עונה. בינתיים הבחורה שאיתי מוציאה את הניירות של הרכב מתא הכפפות ומגישה לו. "הביטוח לא בתוקף" הוא מודיע לנו.

 

קיבינימט. אני מזיע מבפנים, לא יכול להיות שהוא לא רואה את זה. "זה לא יכול להיות" אני אומר "זה רכב של המשרד, הכל מסודר". הבזק מעומעם של זכרון מכוון אותי לחטט מאחורי הצילון, ואכן שם מסתתר טופס הביטוח החדש. אני נאנח ברווחה ומגיש לשוטר את הנייר. הוא מהנהן בשביעות רצון ומציע לנו לזרוק את הנייר הישן. אני מסכים, ומתחיל לסגור את החלון.

 

"רק רגע" הוא אומר "רשיון נהיגה בבקשה."

 

הלב דופק - בום בום בום - ואני מחטט בתיק שלי, בידיעה שאני לא אמצא שם רשיון, כי הרשיון שלי מונח לבטח בתחנת המשטרה ביפו, ושאם אני לא אמצא השוטר הזה יצטרך לבדוק בתחנה שלו, וסביר שיגלה שאני בשלילה...

 

הברקה. המוח עובד תחת לחץ. אני שולח יד לחריצים בתחתית התיק, ומודה לאלוהים שאני לא זורק שום דבר לפח. מתוך החריץ אני שולף את הרשיון הזמני, זה שמגיע בדואר לפני הרשיון עם התמונה. הרשיון תקף לשלושה חודשים, שפגים בדיוק בתוך שבוע.

 

"לא קיבלתי את הרשיון הסופי עדיין" אני מצטדק, "צלצלתי כבר למשרד הרישוי שישלחו לי שוב, אולי היתה תקלה בדואר."

 

השוטר מבקש תעודת זהות, כי הוא צריך תעודה עם תמונה. עוד מזל. בדרך כלל אני משאיר את התעודה בבית, מתוך הרגל שהרשיון שלי הוא תעודה מזהה. באותו יום היא היתה איתי בתיק. השוטר מהנהן, ואנחנו משוחררים.

 

[volcane]

התקופה : שרות צבאי , הרכב: סובארית.

למי שיודע או לא בסובארית המנוע ממקודם מאחור ושואב את האוויר דרך צינור שעולה למעלה דרך דפנות הרכב ( בשביל אוויר נקי אני משער).

באחת הסובראיות שעברה במחלקתי הדופן שבה עבר צינור האוויר הייתה חסרה. באחת הנסיעות שלי מאחור אני מגלה את זה וחושב לעצמי מה הצינור המעניין הזה שעושה רעש של יניקה, מחליט לפרק אותו! או קיי הבנתי מה תפקידו, הממממממ מעניין מה יקרה אם אני אסתום אותו עם היד .... הרכב נחנק אך ממשיך בקושי. ישר מוריד את היד ובמוחי מתחילה להרקם המזימה.... שיתפתי את זה עם כמה חברים ממחלקתי והחלטנו להתעלל קצת בחייל נחמד אך תמים למדי והתחלנו לסתום לו את הפתח מדי פעם כאשר הוא נהג.

והוא כבר מרוב עצבים התחיל לצעוק על הרכב : "סעי כבר" ואני בדיוק באותו הרגע משחרר את היד, והנה האוטו נוסע.... ואז שוב אותו סיפור הרכב נחנק.... "סעי כבר" .... והרכב נוסע, ואאלה אומר לעצמו הנהג הרכב נוסע כשאני צועק עליו ואנחנו מאחור מתגלגלים מצחוק.

מדי פעם עולים איתנו על הרכב נוסעים שלא מכירים את הסיפור ורואים נהג נחמד שכשהרכב נחנק הוא צועק עליו והאוטו נוסע.... ואנחנו מאחור נשפכים מצחוק...

אחד השיאים היה ביום שהוא ניגש למפקד ומספר את סיפור הסובארית השטנית, המפקד כמובן חושב שהוא השתגע אך מסכים לבוא לראות את התופעה. אנחנו כמובן לא נוגעים והרכב נוסע כמו שצריך, איך שהמפקד יורד מהרכב אנחנו ממשיכים. החיל כמעט מחליט ללכת לקב"ן ואנחנו מאחור מתפוצצים מצחוק....

ככה נמשך הסיפור כמה חודשים כאשר אנחנו מגוונים מדי פעם : האוטו נוסע כשלוחצים על הגז עם רגל שמאל , האוטו נוסע כשלוחצים על הגז עם היד (מאד בטיחותי עכשיו שאני חושב על זה... ).

הגענו למצב שפחדנו כבר לספר לו שזה אנחנו מפחד שהוא יהרוג אותנו אז פשוט המשכנו, כמובן שהחלפנו באותה תקופה תחתונים כמה פעמים ביום...

בסופו של דבר השתחררתי מבלי לספר לו אך בסופו של דבר העניין נודע לו והוא עדיין מחפש אותנו.... סתתם , הוא לקח את זה בסבבה בסופו של דבר.

[RedR]

לפני כמה שנים טובות , כמה חודשים לאחר שקיבלתי רישיון החלטתי לנסוע לצפון עם עלמת חן של התקופה . הרכב המדובר הינו לאנטיס ליסינג .

 

ארזנו הכל ויצאנו , דיסקים של שלמה ארצי מנגנגים בצ'יינג'ר ואנחנו מפליגים צפונה.

לאחר טיול נחמד באזור הכנרת החלטנו להקים אוהלים באיזשהו מגרש אבל לא רצינו מגרש עם הרבה אנשים וחיפשנו איזשהו מקום ריק שאפשר לפרוש בו סקש"ים ...

אני בדיוק נזכרתי שבתקופתו הגיע האפיפיאור או משהו ( רציני!!!) ואת כל המאמינים שלו שיכנו באיזשהו מגרש ענק מעל הכנרת .

אכן נסעתי למצוא ובאמת מצאתי אותו , ירדתי מהכביש ולאחר כמה קילומטרים על עפר הגעתי למגרש ענקי ונטוש לגמרי , נוף מדהים שמשקיף על הכנרת , פשוט מושלם .

החנתי את הרכב מאחורי שיח ענק מסיבות בטחון ופרשנו הכל , עשינו על האש , בקיצור היה מאד נחמד ...

לאחר איזה שעה וחצי אנחנו שומעים קול של רכב מתקרב אלינו , אמרתי לעצמי מי זה כבר יכול להיות במקום הריק הזה ...

מתקרב אלינו טנדר סובארו ושני ערבים יוצאים ממנו ( אל תשכחו שאנחנו במקום נטוש לגמרי שגם אם רוצחים אותך באכזריות אף אחד לא ישמע אותך ) , הם שואלים אם אנחנו מתכוונים ללון פה ואני מיד שואל מי אתם שתשאלו ... הם הציגו את עצמם כ - "השומרים של המקום " , המשכתי לדבר אתם על שטויות בזמן שאחד מן הערבים מתלהב מהרכב ( לאנטיס לפני 3-4 שנים היה אוטו מבוקש ) . בקיצור הם עוד פעם עשו ווידוי שאנחנו ישנים פה ונסעו .

כמובן לאחר שהלב שלי חזר למקום אמרתי לה לארוז ותוך 5 דקות ארזנו הכל ...ויצאנו .

שכבר היינו בסוף שביל העפר וכמעט ביציאה לכביש אנחנו קולטים את הטנדר ועוד רכב סובארו חוסמים לנו את היציאה , לאחר שהם ראו שאנחנו מתקרבים הם נצמדו לגמרי וחסמו לנו את היציאה לגמרי .

אני אמרתי לעצמי שלא משנה מה אתה חייב להגיע לכביש הראשי ולאזור שיש בו אנשים ... וכך לאחר חישוב קל נתתי בגז ועליתי את תלולית די גבוהה ונחתתי תוך כדי חבטה לא סימפטית על הכביש , הייתי מאד שמח שהגלגלים לא נפלו ושהרכב נוסע והתחלתי לנסוע לכיוון טבריה .. אבל מה ... ?

 

הבני זונות בעקבותינו ...

בירידות של הכנרת הערבים רודפים אחרינו ואני תוך כדי צווחות / בכי / צחוק נותן בגז כמה שאפשר כדי להגיע לטבריה ... לאחר איזה 10 דקות שהם מאחורינו הם מחליטים לוותר ולעזוב .. אנחנו מגיעים לטבריה , נרגעים קצת ולנים באכסניה מקומית .

בבוקר עושים בדיקת נזקים :

 

פנצ'ר בצמיג הקדמי + ג'נט עקום

ג'נטים עקומים אחוריים

נזקים שהתגלו במוסך :

חור באגזוז ,

אגן שמן עקום ( אבל לא פרוץ )

ועוד כמה בקטנות ...

 

בקיצור מה הלקח בסיפור : "אוסלו זה רע " .... ולאנטיס פעם היה משהו משהו ...

הלאנטיס הוכיחה את יעילותה , גם אחרי קפיצה חבל"ז היא נסעה בקלות עד טבריה ...

 

אם היו שואלים אותי מה הייתי עושה אחרת עכשיו לאחר 3 שנים ... התשובה היא קלה :

במקום שהם ירדפו אחרינו הייתי נותן ל 5.56 לרדוף אחריהם וללמד אותם לקח .

[avi_shava]

אני אספר שני סיפורים...

הרכב: סוזוקי סמוראי צהוב, סגור, שנת 84. נקנה בשנת 2000, חודש וקצת אחרי שהוצאתי רשיון, מכסף שעמלתי עליו רבות...

אני שמיניסט עם רכב חדש, ועוד ג'יפ צהוב. מה עושים? כמובן מבריזים משני שיעורי תנ"ך רצופים, ונוסעים ל"שטח" - הר נפוליאון, כמה גבהות שיש ליד התיכון (אהל שם ברמת גן). אני עם נסיון שטח של 0 דקות, משלב ל4x4, ונוסע כמו מטורף. קופץ עם האוטו, צרחות מאחורה, כיף חיים (כמו שאחד מהנוסעים אמר - כמו רכבת הרים, רק שאין בטחון שתגיע בשלום הביתה...)

מתחילים לסוע בחזרה. רחוב הרצל ברמת גן. האוטו קצת רועד. פתאום בום. אני נותן גז, וכלום לא קורה. מזיז את האוטו הצידה, ואנשים נחמדים מביאים לי "צינור" שאף מהאוטו (התברר שזה היה הדריישפט, אחרי שהצלב נשבר...).

מכיוון שלא היה דריישפט, ההנד ברקס לא עבד. מה שגרם לכך, שבינתיים הגיעו שמועות לתיכון על זה שהאוטו התפרק (מרחוב הרצל, זה נהפך לאיילון בשמועות) , ולא היו ברקסים, ודרסתי זקנה (שהילכה לה לתומה באיילון). בקיצור, מוקד הפאדיחות של השכבה.

 

מאז האוטו תוקן, ואני למדתי לנהוג בשטח...

סיפור שני: לפני בערך שנה, אני נוסע באיילון צפון בשעת צהריים מוקדמת עם הג'יפ, נתיב אמצעי (אחרי שהתחלתי לחזור ימינה, כשהגעתי מכיוון חולון). נוסע לי על 80 - 90 קמ"ש רגועים (מנוע 1000 סמ"ק, 4 הילוכים...)

אני נוסע במרחק בטחון מטנדר סובארו פשע, שנוסע לפני. פתאום הדלת מצד הנוסע שלו נפתחת, וזורקים משם - מה אם לא גור חתולים חי!

 

אני מהאינסינקט לא מנסה אפילו לבלום, אלא להתחמק - בקיצור, מספיק לעקוף את החתול מימין (החתול ניסה בהתחלה להגיע לצד הימני, אחרי זה שינה את דעתו לשמאלי, ובסוף לימני שוב). לחתול שלום, וגם לכל שאר משתמשי הכביש. באותו רגע אמרתי תודה ל:

1. ארבעת בולמי המונרו הקשים ששמתי ברכב - בוודאות, אם הייתי עושה את התמרון המדובר ברכב עם ה"בולמים" המקוריים שלא בלמו - הייתי הפוך.

2. מזלו של החתול.

 

מקלל את הארסים, ומקווה שמישהו יזרוק אותם כמו שהם עשו לחתול המסכן. חשבתי לרשום מספר רכב או משהו, אבל לא היה כבר סיכוי... דרך אגב, מיותר לציין שהלב שלי פעם בקצב שקרוב להתקף אחרי התמרון המדובר...

 

אבי

[carisma kfir]

אני שמח לפתוח את השרשור אחרי שנתיים

 

יש לי שני סיפורים:

1. היתה לי אופל קורסה שנת 85, לא יודע למה, אבל אהבתי לנסוע איתה בשבילי עפר, ולהתאמן כמו נהג ראלי (חסר ניסיון).

פעם אחת בלילה אני ובן דוד שלי יורדים לכיוון חוף הים של זכרון, חוף נטוש כזה, בדרך העפר אנחנו רואים סוזוקי בלאנו בצד, וסתם שואלים איך מגיעים לכיוון הים ומתחילים בשיחה ידידותית, הוא מספר לנו שהוא צלם ובא לצלם כאן,אני מזכיר שהשעה 2 בלילה, הוא נוסע כדי לכוון אותנו ואנחנו מאחוריו, הוא מתחיל לנסוע בין ברכות הדגים למי שמכיר, ופתאום נעצר, אני החלטתי לברוח משם ולהסתובב, והוא מסתובב אחרינו, איך שהוא ה"צלם" הקדים אותנו באיזו דרך אחרת ונעצר ליד טנדר של טויוטה האילקס, כולם לבושים במדים עם נשק, הוא מדבר איתם, אני ובן דודי מתחילים לברוח משם, הכל חשוך ומתים מפחד, אנחנו דוהרים שם בשבילי עפר שחלק אבנים והאופל היתה גבוהה משום מה, הצלחנו לברוח מהם גם בתוך זכרון.

פשוט סיוט טויוטה האילאקס וסוזוקי בלאנו רדפו אחינו, עד היום לא הבנתי מה הם רצו מאיתנו.

 

סיפור 2. נסעתי עם הרייסר בטעות בדרום תל אביב, ניידת סימנה לי לעצור בצד, ולא היה לי כוח לזה, סתם מתוך טיפשות ברחתי לה, ונסעתי עם הבגא'ז מורם (שלא יראו את המספר), הצלחתי לברוח לה, ונכנסתי לקניון עזריאלי, טיילתי שם, כשיצאתי חיכתה ניידת בכניסה, השוטר עם פנס אדום כזה מסמן לי לעצור, עצרתי והוא מתחיל לשאול מאיפה אני בן כמה, כמה זמן אני כבר בתוך הקניון, עם מי הייתי וכדומה.

בטח הם חיפשו איזה נהג עם דייהו שברח להם, אבל אחרי הצגת רישיון הנהיגה הוא שחרר אותי לדרכי.

כל הבדיקה חששתי שאני הולך לתחנת המשטרה הלילה.

לא כדאי לברוח, עשיתי את זה מתוך טמטום, לבסוף לא קרה כלום.

[magician]

שלום,

 

להישתלב ב"תנועה" כה עמוסה בסיפורים מענינים ומצחיקים ומה לא?...זה לא פשוט!

בכל אופן הנה הסיפור שלי ש"קורותיו" השפיעו על חיי...

 

מעשה שהיה כך היה...או איך משפרים דו"ג?

הימים הם בערך כשנה אחרי מלחמת ששת הימים...שתחום ההאוירודינמיקה הייתה שייכת רק לחיל האויר..

ורחוקה ממני , כסטרטוספרה מהים...

 

השג ראשון...

לאבי ז"ל , הייתה טוסטוס (מן אופניים עם מנוע עזר) חדשה שמשום מה לא עשה בו\בה שמוש , היות ונהג בעיקר על אהובת ליבו (וליבי), טריומף ספיטפייר MK2 ...

והנה לראשונה אני מצליח לשכנע את אבי, שאני מסוגל לשפר את ה"טוסטוס"...

לפני שהצגתי את התוכנית , כיאה לבן של קצין מודיעין , בקשתי מאבי בשיא הרצינות לסגור את החלונות , דבר שגרם לו לחיוך ...ואני סגרתי את הוילונות והדלקתי את האורות, כיאה לחמ"ל (ביתי)...

 

הצגת התוכנית הסודית

לאחר שהדלקתי את האורת בחדר, הוצאתי מתיק הביה"ס את התוכנית הסודית לשיפור "הטוסטוס"...

למעשה לראשונה בישראל ויתכן בסביבת הים התיכון הוצגה תוכנית של רכב דו מנועי!...

מחוסר זמן אני נאלץ להפסיק את המשך כתיבת הארועים אשר יסופרו בחלק ב' , בהקדם האפשרי...

[senda]

לילה.

 

השטח שליד סינימה סיטי.

 

אני וחברה לשעבר עושים את זה באיזה שביל שיוצא מאחת מהיציאות הצדדיות, שביל עפר ושיחים.

 

פתאום, אחרי הפעם השניה ששניינו ערומים אני רואה אור מאחורי ורואה שרכב שנראה כמו ניידת עצר מאחורי ושני פנסים כבר התחילו להתקרב עלינו.

 

זרקתי מהר את חברתי הצידה, הנעתי והתחלתי לנסוע שאני ערום כולי וכל האוטו מלא אדים.

 

בינתיים אני לא רואה כלום, היאריס מטפסת על שיחים שבצד הדרך ואני מפעיל את המיזוג על מקסימום פינוי אדים, האנשים מאחוריינו חזרו לרכב והיו מאחוריינו.

 

ממשיך לנסוע ורואה מולי גבעונת שמתחברת לכביש במדרכה.

 

מסתכל אחורה רואה רכב, מסתכל קדימה רואה גבעונת ומדרכהמה עושים

 

גז, קפיצה קלה לכביש, החלק התחתון משמיע קול של מכה ושיפשוף ואז פול גס |!|

 

זריקה מטורפת לכיוון צומת גלילות, בלם יד בשביל פרסה לכיוון איילון וככה אני נוסע לכיוון איילון, ערום לגמרי שמשאיות ענקיות מהבהבות לי באורן.

 

הרכב. נעלם !

[levil]

סיפור כמו מסרט מצויר:

יום שישי,אשקלון (שנות השמונים)

אבי מתקשר אלי מהעבודה (תע"א ) "תוכל לאסוף אותי מהתחנה בצומת אשדוד?"

"חיובי" אני משיב , נוסע לחבר שיצטרף לנסיעה ומגיעים עם פאר תוצרת רומניה (דאצ'יה מקוללת)

לצומת .

מחכים ומחכים ומחכים והוא לא מגיע , מתחילים להתייאש . אולי פיספסנו? והוא המשיך?

זו התקופה פרה-פלאפון (גם אז הדור הראשון נראה כמו מכשיר קשר צבאי ושידר קרינה של מכ"ם ממוצע)

"טוב ,אני אומר ,אין ברירה ,ניסע לתוך אשדוד למצוא טלפון ציבורי ונבדוק מה קורה בבית"

נוסע לאשדוד מוצאים בעמל רב טלפון ציבורי (בתקופה ההיא לא היו הרבה)

ומדווחים לבסיס האם , ההוראות היתה חד-משמעית : "להתקפל ולחזור לאשקלון"

אני נכנס לדאצ'יה מתניע ומנסה לשלב לרוורס הידית הארורה לא נכנסת בקלות,

מאבק קצר עם הידית ולפתע תחושה מוזרה בכף היד: אין התנגדות, אין מאבק ,הכל חופשי לגמרי!

חופשי מידיי , חופשי מידייי, חופשי יותר מידייייייי?, " עודד , אההם ,אההם ,אני חושב שיש לנו בעיה " אני פונה לבחור

"אין שום בעיה , תכניס לראשון וסע כבר"

"לא ,אתה לא מבין ,יש בעייה אני אומר" ומרים את היד שאוחזת בידית -הילוכים

והידית נשארת בכף -יד!!! כמו ראש של שבוי אצל זרקאווי .

שנינו מביטים בפלצות בידית ובחור שנשאר בריצפה ומישירים מבט אחד לשני.

(היינו צריכים עכשיו רק לצרוח בתיזמון ביחד כמו בסרטי -נעורים אמריקאים "אההההההההההההההה" אבל עוד לא הקרינו את הזבל הזה אז)

מה עושים לעזאזל עכשיו? (עכשיו הכוונה היא: ליום שישי ,ערב, שנות השמונים)

אחרי ההלם הראשוני ,אני עולה על רעיון : מתפרשים על מגרש חניה חולי ומתחילים לחפש תחליף

לברזל הרומני/צרפתי "המשובח" אחרי מספר דקות אני מאתר בכמעט חושך את מה שחיפשתי כל הזמן : מוט ברזל 8 משאריות בנייה ובאורך המתאים

אני מצליח להשחיל את המוט לתוך החור ומשלב במאמץ רב לראשון ומתחיל לנסוע

אחרי מספר רחובות אני מגיע למסקנה שראשון לא יתאים לנסיעה בין-עירונית

(אי-אפשר להעביר הילוכים עם הפתרון רק לנסות לתקוע בהילוך אחד ולהשאר איתו)

במאמץ רב מצליח לשלב ל3 ומתחיל לנסוע הבייתה.

עכשיו בעייה נוספת: איך יוצאים מהעיר הלא מוכרת (שמאז תפחה עוד ועוד והגיעה עד ראשל"צ)

כל ניחוש מלומד מסתיים בדרך ללא מוצא שסופה מגרש זבל

לאחר שחקרנו לעומק ומיפינו את חצי אשדוד (ויתרנו על הניסיון למצוא את היציאה הדרומית העלומה לאשקלון) הצלחנו למצוא את היציאה הצפונית וקדימה לבירת הדרום האמיתית

עכשיו איך לעזאזל נוהגים קבוע על הילוך 3?

פה הרומנייה הבוגדנית דווקא לא איכזבה :עצירה, מרימים קצת סל"ד,משחררים קלאץ והאוטו יוצא מהמקום כמו טיל רומני .

באמצע הדרך בין אשקלון לאשדוד מכונית לא מזוהה מתחילה לצפור ולאותת לנו

אנחנו עוצרים בצד ומחכים לה : זה דוד שלי עם אבי , מסתבר שבהעדרנו הוחלט בבסיס האם

שכנראה אנחנו שוכבים באיזו תעלה או לפחות הרוגים ולפני שנוכרז כחללים

נשלח הרכב סיור וגישוש (פז'ו 305 בצבע שמפנייה) לווידוא הריגה ,

הבהרתי שבסה"כ הידית הילוכים נשברה ....

החזרתי את ידידי לביתו שזינק בקלילות (מפתיעה למגודל איברים שהתנשא לגובה 1.90) מהאוטו ,נשק 3 פעמים לאדמה ,והוסיף "הפעם האחרונה שאני נוסע איתך" ונעלם בעלטה (החשמל עוד לא הגיע לשכונה שלו)

 

אחרי הדאצ'יה ההיא כל רכב אחר פרארי

[msigal]

ותרומתי הצנועה..

 

השנה היא 1994 ואני סטודנט שנה ראשונה, מיד אחרי צבא. יום שישי בלילה, ואבא בדיוק קנה מיצובישי גאלאנט חדשה... נראית קצת יותר טוב מהאופל מאנטה שלי, אז ברור שבדיוק באותו יום "אבא, אין לי דלק באוטו. אפשר ב-ב-ק-ש-ה את המפתחות?".

יוצאים למועדון, כל החבר'ה ביחד, בירות, טקילות ושות' ובפינה - ילדה יפה שכבר מזמן רציתי להכיר. אבל מה - כולם ביחד ולא נעים "להפריע" לה בזמן שהיא מחזיקה את הקיר שלא יפול...

 

שעה עוברת, שעתיים ופתאום הילדה נעלמת. אני, בחצי היסטריה, יוצא החוצה בדיוק בזמן לראות אותה מתרחקת בנסיעה. מה עושים? קופצים לאוטו ומתניעים, כדי ליסוע אחריה כמובן (אלא אחרי מי? אחרי השמן שיצא לפני?).

 

בעיה. הרכב שלי חונה לכיוון צפון, והיא נוסעת דרומה. הפתרון - סיבוב פרסה מהיר במקום. ה"נפגע" - קו לבן ומוזר באמצע הכביש... בלי לחשוב פעמיים אני מסתובב על הקו (שם עליו פס) ובדיוק איך שאני מסיים את הסיבוב אני מסתכל ימינה ורואה פרצוף של שוטר בתוך ניידת טרנזיט חבוטה מסתכל לי בעיניים במבט של "אני רואה נכון?". כן, מרוב שהסתכלתי על הכלה הפוטנציאלית, לא ראיתי שבצד חונה ניידת שבודקת רשיונות של מי שיוצא מהמועדון.

 

מה עושים? נוסעים. והדילמה מתחילה - המיצובישי חדשה ומהירה, הטרנזיט ישנה ואיטית. אין סיכוי שבעולם שהוא ישיג אותי, אבל מצד שני אם הוא קלט את הלוחית או שיודיע לחברים שלו שבסביבה, אז לא רק שאני יכול לשכוח מרשיון עו"ד בסיום הלימודים, אלא שאבא עוד מסוגל לדאוג לכך שסבא הוא כבר לא יהיה...

 

ואז מתחיל המירוץ הגדול של חיפה. אני נוסע על חמישים, הטרנזיט אחרי על ארבעים בערך, כמו מירוץ כסאות הגלגלים החשמליים אצל סיינפלד (ג'ורג' בורח מכמה זקנים בסלואו מושן. קטע ענק). ככה אנחנו מבצעים מרדף חם לאורך כמה רחובות, עד שבסוף עומד לו גאה רמזור. אדום. מאוד אדום. דילמה שניה - לעבור או לעצור. אין ברירה. עוצר. גם הטרנזיט, בצמוד אלי...

 

יוצא שוטר. הלב דופק, הידיים מזיעות. ופתאום, אני לא מאמין - חבר שלי, מתנדב במשטרה, מחייך אלי ממושב הנהג של הטרנזיט ואומר - ראינו אותך ורצינו רק לראות כמה תילחץ... מ-א-נ-י-א-ק!!!

 

השורה הסופית - הצלחתי להשיג את הילדה היפה, קיבלתי טלפון (ברור, אחרי שהוכחתי אומץ-לב במרדף משטרתי לוהט), יצאנו. הסקס היה טוב אבל היא היתה בת 17 ולאבא שלה היה מקל גולף ארוך... (אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי שבמרכזו ה"גילוי" שהילדה היתה רק בת 16 וחצי ולקחה את האוטו של אבא בלי רשות).

[turbo]

200 קמ"ש על המסלול.

 

הסיפור מתחיל אי-שם בשנות ה-80', אני מתגייס לצה"ל, טירונות , קורס, ולבסיס הקבע.

את כל השלבים ליוותה אותי כמובן ה Uno Turbo ie, אותה רכשו לי הוריי חדשה לגמרי.

בכל אותן בסיסים, לא הנחתי לה לחכות לי בחוץ, אלא בדרכים לא דרכים, הצלחתי

להכניס אותה פנימה אל תוך הבסיס, במקרים מסויימים היא חנתה ליד האוהל, או החדר.

האפריטיף מתחיל בבסיס ח"א, בו שרתתי, קצין /מפקד שלי לאחר תחנונים, רצה הגורל,

והוא היה שכן של אחותי, היחידה בתוך הבסיס בה שירתתי, היתה על תקן בסיס פתוח.

וכמעט בכל יום יצאתי לאחותי, ולעיתים התלווה אלי הקצין, נו טוב עדיף לנסוע באונו טורבו,

מאשר לחכות להסעה -לא ... אותו קצין עקב אינטרסים משותפים, הסכים להכניס את

האונו טורבו לבסיס, וקבלתי אישור כניסה קבוע עם הרכב...(מאפיונר הא?), הנה עוברים

להם הימים, אני נשאר שבת, ש-ק-ט ושיעמום...היה לי חדר בבסיס משופצר במיוחד,

ולצידו חניה בה חנתה האונו טורבו, וילה של ממש אם תרצו. ועוד אומרים שהשירות

בצה"ל הוא תראומה ....

בשבת הייתי מסתובב לעיתים עם הרכב בבסיס, ישנם שהיו עוצרים ומתפעלים מהרכב..

אונו טורבו היתה אז ,באם נשווה להיום, כאילו הסתובבתם עם M3, או אימפרזה STI ....

המסלולים קרצו לי (מאוד), היתה שבת שקטה במיוחד....

אנו (אני וחבריי)מתקרבים למסלולים, מביטים ימינה כלום, מביטים שמאלה כלום, חוצים את מסלול ההמראה, ....עד כאן הכל מצויין.... מחנה את האונו טורבו בצד, ומחכים.... למה?

לראות באם ישנה איזו שהיא תזוזה או פעילות. לא כלום הכללללללל שקט,אווירה

פסטוראלית אם תרצו. אני מעולם לא בדקתי סופית של האונו טורבו ,וזה סיקרן אותי...

חבריי שהתלוו אליי, יוצאים מהרכב. בתור בחור צעיר... הרפתקאות כאלה הן חידוש... וכך אני עוזר אומץ, לוקח נשימה עמוקה מביט לעבר מיגדל הפיקוח, הכל כזה שיגרתי ומנומנם שם... ואז הו אז אני......לא לא

עדיין לא עליתי למסלול, עשיתי עוד כמה סיבובים קטנים במקומות נדחים בבסיס כדי לחמם את הרכב..שהטורבו יהיה במיטבו, ואז מגיע למסלול....שוב מבצע סריקה קצרה.... ו...

אז כאילו חוצה את המסלול.. ובאותו רגע לפני סוף חצית המסלול אני מפנה את ההגה שמאלה,

מישר את הרכב ומאיץ אל האופק , השעון מתחיל לטפס במהירות..100.. 120....140....160....

180....190....191....195....197...198...199...מממאתיים WOW...וקצת...., מרוב

ריכוז בדרך ובשעון...לא שמתי לב, כי אני נקרא בקריזה ,להגיע מיד למגדל הפיקוח

אני עוד רואה למרחוק את תחנת כיבוי האש, הו , שם זה בדיוק נתיב הבריחה שלי.....

עכשיו הדילמה....לברוח , או לחזור למגדל הפיקוח, וללכת לכלא .

נו, טוב בכלא לא יהיה לי מן הסתם מקום, להחנות את האונו טורבו, קרוב לתא....

אני אומר אם כבר ללכת לכ-ל-א, אז פרסה ,ונחזור על הביצוע בדרך למגדל הפיקוח....

נו מה לעשות ,הייתי חייל ממושמע ... אני עושה את הדרך למיגדל הפיקוח,באותה

המהירות הקודמת... שוב 120....160....180...190....191....193....195..198

199...(הכי קשה זה 199.. ) , מ מממ מממממאתייים..וקצת.. ואז פותח מצנח בלימה..

ומאט ומאט ומאט....ולא שכחתי את האיתות ימינה לכיוון מגדל הפיקוח.... שם כבר מחכה לי

קבוצה נחמדת של זוג תורנים מ מגדל הפיקוח....הם רואים את האונו טורבו (פרארי) מתקרבת.... פנסי ערפל דולקים , ואני כבר מתכונן נפשית לרס"ר ,שיקח אותי למעצר... , אני פונה לעבר החניון...חברי התמימים עושים את עצמם מופתעים "מה חשבנו שאתה חוזר לוילה..." מחנה את האונו טורבו, המנוע עובד, אסור לכבותו .מגיע קצין...אני מופתע , הוא לא מדבר מסתכל עלי במבט של רצח בעיניים.... ד-מ-מ-ה....שקט של לפני הסערה....אני כבר מדמיין את אבא שלי עושה לי שטיפת מוח, ואמא שלי אומרת לו "אמרתי לך,ידעתי,ידעתי שאסור היה לקנות לילד אונו טורבו", אך מצד שני, אתם מכירים את זה כמו בסרטים מצויירים המלאך הטוב, מצד אחד,

והשטן מצד שני..., השטן אומר: הנה חבר יקר... אתה עכשיו מוצף באדרנלין, סגרת 200 קמ"ש, WOOOOOOOOOW, אז מה אם תשב בכלא לא הרגת אף אחד נכון מצד שני, אומר לי המלאך הטוב, תגיד לי השתגעת התחלקת על השכל מזל שלא קרה לך משהו, ויצאת מזה בשלום, השטן עונה למלאך הטוב: מה קרה על מה המאומה, כולה נהג בקו ישר, לא סיכן אף אחד, והמלאך הטוב עונה :חוץ מאת עצמו.

כולי מזיע מהתרגשות המהולה בפחד... הקצין (בחור חכם מסתבר), לוקח אותי הצידה בכדי לא לעשות סקנדל ,ולבייש אותי ליד כולם, הוא ודאי מודע לעיניין הזה הרגיש ,בנוגע לאונו טורבו ,שכולם בהו באונו טורבו ללא הרף, הציצו פנימה וכו', אני מתאר לעצמי מה זה לראות את הטיל הזה בזמנו , טס נמוך על מסלול המראה.... זה כאילו חזרתי מטיסה על F16...

וחיכיתי שישטפו אותי במים אחרי טיסת בכורה, ובמקום זה ,ציפיתי ל"שטיפה מסוג אחר".

למזלי, נפלתי על קצין רחום במיוחד, שבסופו של "שטיפה בריאה", נתן לי הזהרה שאי-אפשר לסרב לה.... כ-ל-א כן כ-ל-א ריחף מעל ראשי.....אך הוא ריחם עליי למזלי הטוב, והעיניין הסתכם בסיבוב באונו טורבו ... מילותיו היו.."כשקמתי היום בבוקר לא האמנתי, כי אני יעשה סיבוב באונו טורבו"...אוי כמה שהלב שלי דפק.... אך בלב ,בלב ידעתי WOW הפיאט אונו טורבו (שלי) באמת סוגרת 200 קמ"ש - וזה בדוק.

 

 

בכבוד רב

אילן פ.