סיפורים אישיים - על מכוניות כמובן

[sronis]

זה מה שהתכוונתי, הם לא רצו שזה יקרה... ואני יודע שאף אחד לא התכוון לכך... אבל יש הבדל בין מה שמקווים לבין מה שקורה בשטח...

 

ולך הרי זה לא יקרה... תעשה לעצמך טובה ותפסיק להיות שאנן. זאת הדרך הבטוחה ליפול על הפנים. מניסיון.

 

רוני

[שמר]

ולך הרי זה לא יקרה... תעשה לעצמך טובה ותפסיק להיות שאנן. זאת הדרך הבטוחה ליפול על הפנים. מניסיון.

 

רוני

רוני,

 

שומאכר בפורום. תן קצת כבוד. תפסיק עם הציניות...

NOT

[אומי5]

כמעט כל סיפור פה מזכיר לי מעשים שונים ומשונים שעשו לפנינו בקיבוץ עשינו אנחנו וכבר היו כמה שעשו אחרינו .

נתחיל מהגן (אופניים זה לא אוטו אבל כן כלי רכב...)

באיזהו שלב כבר הרשו לי לקחת ת'אופניים לגן(בקיבוץ הילדים הולכים לבד) אני בחיים לא ישכח איך דרסתי חבר טוב שלי כי לא זכרתי איפה הברקסים .....(4 גלגלים יש גלגלי עזר )

את המרדפים שמישהו עשה פה ברחובות רעננה עשינו על אופניים ,אי אפשר ליספור את הפעמים שחלפנו על פני פרונט של טרקטורים....

ואז הגיע השלב של וויליאים' ירידת מדרגות 'עלית מדרגות וכו'.

יום אחד היה ערב וחבר נרגש קורא לי להגיע מהר למגרש "אני חייב להראות לך משהו " טוב אני מגיע ומברר מה כל כך דחוף .ואז מגיע השאלה מכיר סטופי?

אני :לא מה זה לעזאזל ?

הוא:כמו ווילי אבל כשהאחורי באוויר!

אני :ואיך עושים את זה?

הוא :עם ברקס קידמי !!

אני תוך שלוש וחצי שניות:מרוח על המגרש עם אופניים על הראש.... אף אחד לא אמר לי כמה ברקס...

--------------------------------------------------------------------------

תוך כמה שנים אנחנו מתחילים לנהוג ,וככה זה מתחיל ...

חבר :בא ננהג על טרקטור

אני (בתמימות):אתה יודע איך ?

הוא :לימדו אותי(למורים עוד לא היה רשיון)

טוב מחכים לשלא יהיה אף אחד ברפת ועולים על טרקטור קטן(מאוד קטן)בגלל שלא נראה לנו הגיוני שאפשר לנהוג כבר בפעם הראשונה לבד אז חילקנו תפקידים,אני על הגז וההילוכים והברקס והוא על ההגה.

טוב באיזשו שלב אני מרגיש בטוח ומעלה הילוך בדיוק באוטו שלב הוא חושב שיכולים לראות אותנו ומסתובב(שובר חזק לפרסה)וכך בפעם הראשונה שנהגתי וכבר הרמתי(לא לבד) שני גלגלים צדדיים....

--------------------------------------------------------------------------

שקיבלנו רשיון לטרקטור הגיע תור המכונית להרגיש את נחת זרועינו ,

ושוב אותו נוהל מחכים ללילה בודקים מי השומר(יש תורנות בקיבוץ)ואם זה לא מישהו מפחיד אז לוקחים מפתח יורדים לשדות משם הדרך לים כבר קצרה....

לאחר שכבר קיבלנו רשיונות הטיולים נהיו עיניין קבוע ,וכך גם ניסויי הנהיגה שלנו .

הפעם הראשונה שעברתי את ה120 קמ"ש היתה בשטח....

בקיבוץ כבר הפסיקו ליספור את שפיכות הקרטר והתמקדו באלה שלא עצרו כשנורית השמן התחלה לדלוק..

אני חייב לרוץ אז אני יתמצת

הבנו פגו'306 לראש דיונה (וגם חזרנו הביתה)

אחת הבנות הפכה מנוע לקנגו .

והגענו למסקנה חד משמעית: אם לרנו אין רכב שטח אז נשכנע את הקנגו להיות אחד כזה...והוא הסכים.

ההמשך יבוא

[gRtuRbo]

כמעט כל סיפור פה מזכיר לי מעשים שונים ומשונים שעשו לפנינו בקיבוץ עשינו אנחנו וכבר היו כמה שעשו אחרינו .

כמעט כמו בכל מושב וקיבוץ אחר.

אני למשל, במקרה ולגמרי בטעות הוצאתי את הטרקטורון לבד מהחניה ביום שבת בסביבות השעה 10 וחצי בבוקר.

 

מאוחר יותר (בערך 12 בצהריים) בתוך אחד הפרדסים החלטנו שעושים טיול ל"בור".

טוב, שיירה של מס' *כלים (*כלים = כלי רכב, 2-3 כלים) ומגיעים.

עושים פה עלי וכאן עליה ועוד איזה ירידה קטנה עם מעט הצלבות.

 

אני החלטתי שאני עובר בתוך השלולית הכי גדולה שנמצאת.

מפעיל 4X4 מכניס להילוך כוח ומתחיל להתקדם. קצת מחליק לפה וקצת לשם לא משהו נוראי, מעט תיקונים עם הכידון והכל מסתדר. אני כבר חשבתי יופי אני מלך, עוד רגע אני בחוץ.

כ-3 מטרים מסוף השלוליתף התחלתי להתחפר ואני כמו ד.ביל עוזב את הגז כדי שהגלגלים יתחפרו (למרות שהייתי צריך לעשות ההפך).

 

כשהגעתי הביתה, גם אני וגם הטרקטורון היינו מטונפים מבוץ ובחוץ כבר היה חשוך איזה זמן.

אני לא רוצה לכתוב את "המקלחת" שחטפתי אח"כ ובנוסף לזה איזה ריתוקון קטן לאיזה חודש.

[udical]

פורים - כיתה יב' שנת 97.

 

אני והחבר'ה קופצים למסיבה בת"א.

כולם שמחים (ומחופשים) נכנסים לפיאסטה שלי (הראשונה ז"ל) ומתחילים לנסוע.

אני מחופש כך: לבוש שחורים ארוכים, קרחת, טלק על כל הפנים, מסביב לעיניים שחור, קפוצ'ון (שחור כמובן) מכסה את הראש, מעיל ארוך, נעלי צבא וגרזן ביד.

עוצרים לתדלק בתחנת דלק (אני חושב פז) ביציאה מהשוק בפ"ת.

אני יוצא מהאוטו, ניגש למתדלק ואומר לו "50 שקל"

 

המתדלק מסתכל עלי (מלמעלה, אני כולה מטר ו 68 ), פותח את הפאוץ' ואז

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שולף 50 ש"ח ושם לי אותם ביד.

"96 יא גנוב !" אני צועק לו (מלמטה) "תמלא אותה !"

 

המתדלק ממלא את האוטו וכל החבר'ה נקרעים מצחוק !

[or213]

פורים - כיתה יב' שנת 97.

 

אני והחבר'ה קופצים למסיבה בת"א.

כולם שמחים (ומחופשים) נכנסים לפיאסטה שלי (הראשונה ז"ל) ומתחילים לנסוע.

אני מחופש כך: לבוש שחורים ארוכים, קרחת, טלק על כל הפנים, מסביב לעיניים שחור, קפוצ'ון (שחור כמובן) מכסה את הראש, מעיל ארוך, נעלי צבא וגרזן ביד.

עוצרים לתדלק בתחנת דלק (אני חושב פז) ביציאה מהשוק בפ"ת.

אני יוצא מהאוטו, ניגש למתדלק ואומר לו "50 שקל"

 

המתדלק מסתכל עלי (מלמעלה, אני כולה מטר ו 68 ), פותח את הפאוץ' ואז

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שולף 50 ש"ח ושם לי אותם ביד.

"96 יא גנוב !" אני צועק לו (מלמטה) "תמלא אותה !"

 

המתדלק ממלא את האוטו וכל החבר'ה נקרעים מצחוק !

פחחחחחח פריאר , נתנו לך , תיקח .

[Arik TG]

מעלה את הת'רד הזה באוב.

 

קיץ, מתישהו בשנות השמונים.

אני אחרי צבא והאוטו הוא רנו 17 1600 אדום מרוט שנת 71' או 72' בלי רדיו שאבא שלי נתן לו את הכינוי הכל כך קולע "אווירון דוד".

נסעתי מהקריות לירושלים בשבת בצהריים לסשן וחזרתי בלילה עייף מת.

ואין רדיו באוטו.

בשלב מסוים התחלתי לנקר. האוטו כנראה היה סוחב קצת שמאלה כי כל פעם התעוררתי כשאני רואה את גדר ההפרדה מולי.

שטפתי פנים בתחנת דלק והמשכתי.

ממש בכניסה הדרומית לחיפה מתחיל רעש אימים מאזור המנוע. השעה אחת וחצי-שתיים בלילה.

עוד לא המציאו את הסלולארי.

עצרתי בצד, המנוע ממשיך להשמיע רעשי טחינה מפחידים. כיביתי.

פתאום אני רואה שיש אורות ואנשים על החוף ואוטובוסים!

למרבה המזל בדיוק הסתיים איזה ארוע קיץ על החוף ועיריית חיפה דאגה להסעות כולל לקרית חיים שהיתה ועודנה חלק מחיפה.

כשירדתי מההסעה כבר היה דומה יותר לשלוש בלילה. הולך לי הביתה לקרית מוצקין דרך הרחובות הדוממים של קריית חיים. לפתע עוצרת לידי אריקה לבנה ושני גברתנים בפנים.

- לאן אתה הולך?

- הביתה.

- תראה תעודת זהות.

הראיתי.

עוד מבט מלוכסן וההם כבר רוצים להמשיך בסיור אבל אז אני (בנחישות)

- אתם מגיעים למוצקין ?

ההם הסתכלו אחד על השני בשתיקה.

- כנס.

נכנסתי ושתקתי. הם עצרו לי ליד המזרקה.

והנה הקטע - אני בא לפתוח את הדלת - אי אפשר. מנסה להעלות את הכפתור ההוא של נעילת דלתות של פעם - אי אפשר. מנסה לפתוח את החלון כדי לפתוח את הדלת מבחוץ - החלון נפתח כדי חרך שמאפשר אולי דחיקת אצבע רזה במיוחד החוצה.

ואז ההוא במושב הנוסע, באנחה חרישית שנשמעה היטב בשעת לילה מאוחרת יצא ופתח לי את הדלת מבחוץ.

קיבלתי ממש Limousine Service מהבולשת.

[R.g.Computers]

העם דורש המשך כולל אותי

[bara_fxp]

אשכול גאוני! מעלה אותו באוב!

 

לאבא שלי היה מקרה ששוטר עצר אותו על פנייה ב'קשת רחבה מדי', שנגרמה בגלל שהיו אנשים על קצה המדרכה.

 

קראתי כאן הכל, אני ממש על הרצפה!

 

D:

[שלומי]

פייי, איזה נוסטלגיה.

אני רק אציין שכל מה שכתבתי היה פרי דמיוני , שום דבר מזה לא באמת נכון.

[Carter.g]

הסיפור שלי לא קרה לפני כ"כ הרבה זמן...

בלילה שאחרי קרטינג הפורומים, הבטחתי לרועי 306 GTI שאתקין לו חיישן למדה באוטו.

בשעה 11 בלילה אנחנו נפגשים ומבצעים את הניתוח העדין (1000 שקל בליטל 500 שקל בלי ליטל) שארך 2 דקות.

ואז יוצאים לכביש. רועי מבקש שאני אנהג. אני עייף רצח רבין ולא רואה בעיניים ודוחה באדיבות.

רועי עושה פרצופים של מיני - מי ומתן מאחור עושה קולות של הדבורה מאיה.

אני מסכים.

מכיוון שאני עייף מת, אני לא משתולל ולא כלום- פשוט נוסע 60 רגוע בשלישי . לקראת קניון איילון בואכה אבא הילל, אני מחליט לתת קצת . אני משלב שני ושואל את צוקרמן אם מותר. צוקרמן אומר שכן, ואני משחיל את ה 306 לרוחב הכביש בסיבוב ומפיץ לכל עבר את יושבי תחנת האוטובוס.

וגם את שני השוטרים באוקטביה שברמזור ממול...

אני נוסע לכיוון אבא הילל ולפתע נדלקים שני אורות כחולים וסירנות.

אני מסתכל על צוקרמן ושואל "לברוח?". הבנתי שכנראה לא. מה גם שזה לא אוטו שלי והלוחיות נקיות...

אני אומר לצוקרמן "אם שואלים, אני רוצה לקנות את האוטו וזו נסיעת מבחן".

השוטר עוצר אותי, ידיים על הגג, רישיונות.

 

"של מי האוטו" הוא שואל "שלי" רועי עונה". למה נהגת ככה? הוא שואל "איך זה ככה?" אני עונה

והשוטר עונה ביובש:

"לרוחב"....

אני מכניס את הראש ואומר למתן "שים לב להצגה".

מכיוון שלצערי יש לי עבר מאוד בעייתי של התקפי חרדה, אני יודע לזייף אחד עד לרמה של בכי .

התחלתי לרעוד באופן וולונטארי ואמרתי לשוטר "אני עוד רועד - ראית איך האוטו שם עף בסיבוב?"

השוטר שואל "על מה אתה נוהג?" אני (דמעות בעיניים) סתם איזה 106 - בכלל 1300.

אני שואל בטון הכי שבור וילדותי אם לוקחים אותי למעצר (הם אשכרה נופלים בקטע הזה).

השוטר מורה לנו לשבת בצד.

אני שם את הראש בין הידיים בתנוחה של "למה אני למה אני" ולוחש לצוקרמן לנחם אותי. צוקרמן (שנדהם מאיכות ההצגה) מנחם היטב.

 

אני לוחש לרועי (עדיין עם הראש בין הידיים) שהשוטר תיכף יחזור ויגיד שבוחרים בשבילי עונש.

 

תוך שניה השוטר בא ואומר - "אנחנו עכשיו מחליטים איזה עונש לתת לך".

אני לוחש לצוקרמן שתיכף הוא ידבר על שלילה

 

השוטר חוזר - "מה אתה אומר על איזו שלילה, אחרי מה שעשית".

 

צוקרמן מת מצחוק ונראה כמו עגבניה.

 

השוטר הולך לבדוק את ההיסטוריה שלי ואני מורה לצוקרמן לנחם אותי כשאני נעמד ועושה עם הידיים תנועות של "למה לי זה מגיע". השוטרים צופים בי ומתמוגגים מזה שהם הצליחו לגרום לי להבין את חומרת מעשי.

 

אני מתיישב על המדרכה וחוזר לייבב. גם צוקרמן לידי, מייבב מצחוק. מתן גם. אני עושה תנועות של בכי עם הכתפיים ושר בשקט את BAD BOYS מהסידרה שוטרים. צוקרמן נשפך (בשקט).

ואז, עם הראש בין הידיים אני אומר לרועי שתיכף השוטר יגיד שאין קצין אחראי ולכן אי אפשר לתת לי שלילה.

השוטר חוזר ואומר - "תגיד הרבה תודה לקדוש"

מי זה קדוש? אני שואל מבעד לדמעות

"הקצין האחראי - הוא לא נמצא אז יש לך מזל"

 

אני לוחץ את ידו של השוטר ומודה לו בשמי ובשם בני שיוולד עוד חודשיים ולכן אני לעולם לא אסע יותר מהר.

השוטר חוזר לניידת ואני אומר לרועי שתיכף הוא יחזור - אם זה עם פנקס דוחות אכלתי אותה ואם זה סתם דף אז אפשר לפתוח שמפניה.

 

השוטר חוזר אחרי דקה עם פנקס מהסוג שתולים על הפריז'דר עם רשימת קניות...

נדמה לי שהיה כתוב שם: 2 מילקי, חיתולים, קורנפלקס...

 

הוא אומר לי "אתה עדיין לא יצאת" ונותן לדבריו להיספג היטב בלבבותינו הרכים.

"אני רשמתי כאן בדיוק מה עשית ואם נחליט אז נשלח לך דו"ח".

 

אני דורך על צוקרמן שלא שולט בצחוק לו.

 

הם נכנסים לניידת ונוסעים.

 

אח"כ נסעתי להרצליה.

 

מאתיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בא לך להיות מלווה שלי?

סיפורים ענקיים, ורק התחלתי לקרוא. מצוין לשעות הלילה הקטנות שלא נרדמים ומחפשים מה לעשות כדי להעביר את הזמן D:

[tzvipper]

אנחנו עלינו ארצה עם רכב (מיניבוס קטן דיהטסו טיאן דזין סינית - העתק של דיהטסו היג'ט למי שמכיר), המסע נמשך 12 ימים.

 

לפני מסע עלייה, דיהטסו הזאת עברה הכנות. כיסינו תחתית בחומר נגד חלודה, מילאנו חללים בתרכובת אפוקסית וכד'. דברים האלו היו לנו רגילים והיה ניסיון עם רכבי ZAZ, כי בברה"מ לשעבר, אחרי שקונים רכב, צריך היה להכין אותו לשימוש, אחרת אחרי מספר שנים בודדות הוא מחליד עד חורים.

באחת מנסיעות מגרז' לגרז' (בברה"מ לחלק מאנשים היו חניות מקורות ששימשו גם בתור מוסך פרטי) נשרף מצבר וסטרטר.

הסיבה, שמצבר היה בתא עם מכסה ברזל לא מבודד ועל מכסה הזה לחץ ספסל אחורי (מצבר מאחור כמו ב-BMW ) - ניפלאות תכנון סיני של אותם שנים. מצבר היה סיני ולא היו בברה"מ מצברים בגודל יתאימו לתא מצברים של רכב הזה. אין כמובן גם חלקי חילוף ואין מאיפה לקחת סטרטר חדש. רכבים האלו היגיע לברה"מ בכמות מצומצמת כחלק מעיסקת ברטר.

באחד מפארקים של מוניות עבד בן אדם שהכרנו אותו והוא הפנה אותנו לאיזה זקן שמטפל בדברים האלה.

זקן הזה ליפף מחדש את סליל הסטרטר ושיפץ מצבר, הכל תמורת ליטר של ספירט.

 

בגבול עם רומנייה היה תור מאוד ארוך וכדי לעבור אותו, היה צריך להמתין יומיים (משפחה עם ילדים, אחד קטן בן 10 - זה לא קל).

באו עלינו כמה חבר'ה והציעו להתקדם בתור, תמורת תשלום כמובן. הם דרשו על כך כ-60 דויץ' מארק (לא זוכר סכומים מדוייקים). היו לנו דולארים ושער דולר היה חזק יותר. סגרנו על משהו כמו 40 דולר וקידמו אותנו בתור למקום שהיה צריך להמתין מספר שעות, לאומת מספר ימים. נהגים מסביב כמובן זעמו, אבל אותם חברה באו עליהם והראו להם משהו שהרגיע אותם.

היגיע זמן לשלם. אותם חבר'ה דרשו 60 דולר. יחסית לתחילת שנות ה-90' זה בכלל לא מאט ולא היה לנו אפשרות לשלם מעבר למה שסיכמנו.

ניסינו להסביר להם על מה שסיכמנו, אך הם לא קיבלו את זה, הראו לנו מיכלי ספריי שלדבריהם בתוכו גז עצבים. דוד שלי שהיה הנהג באותו זמן, יד ימנית שלו כבר מצאה ידית של גרזן. אבא שלי הציל את המצב, היציע לשלם 40$ + בקבוק וודקה.

זה עבד! מראש כשהתקוננו למסע, תיכננו לקחת וודקה, כי במדינות סוציאליסטיות לשעבר זה הולך לא פחות טוב מכסף.

 

נכנסנו לרומנייה, הלכנו לאיבוד ופנינו לאחת מרחובות צרים, חושב לציין שלרכב העמוס למקסימום, יש פנימיות בלון בצמיגים וחתך צמיגים סיניים היה גבוה מאוד. אחרי כמה מטרים התפוצץ גלגל! מזל שנסענו במהירות נמוכה. באותה שנייה שעצרנו, בריצה הקיפו אותנו כעשרה ילדים והתחילו לבקש כסף. הרבה רעש של ילדים שנדחפים לרכב ושולחים את הידיים שלהם. טוב שהיו לנו סוכיות קרמל שחילקנו להם אותן ואז הם עזבו אותנו לנפשנו. מצאנו פנצ'רייה ותיקנו לנו פנימית תמורת וודקה.

 

בבולגרייה פעילים של סוכנות היהודית היציעו לנו להשאיר את הרכב ולקחת מטוס ארצה על חשבונם, בגלל חשש לחיינו מערבים.

בהמשך הדרך עברנו ביוון. עצרנו ליד כביש לנוח ולאכול משהו. אחרי כמה דקות אחרינו עצר מיניבוס מלא ערבים. הם ניגשו עלינו וניסו למכור לנו שרשראות זהב. לא יודע איך זה היה נגמר, אילו דקות אחדות אחריהם לא היה עוצר שם אוטובוס מלא תיירים.

 

ביוון כאשר חיפשנו אונייה שתיקח אותנו עם הרכב ארצה, היו הרבה אנשים שעשו מסלול דומה לשלנו, רובם נסעו על לאדות. גם שם מצאו אותנו פעילים של סוכנות, הפנו אותנו למקום שאפשר לקנות כרטיסים וליוו אותנו עד לאונייה.

 

עריכה:

ד"א, מישהו אולי במקרה יודע מה עלה בגורלה של דיהטסו הזאת? בני משפחה אומרים שראו אותה נוסעת עוד בשנות 2000 והיא הייתה אז יחידה כזאת בארץ.