סיפורים אישיים - על מכוניות כמובן

[Saar]

שלומי, מתי הסרט ?

 

בהוליווד מחכים שתמכור להם זכויות

[DanyG]

הנה עוד סיפור משעשע מה-"ימים ההם" גם הוא אמיתי לחלוטין.

 

בימים ההם (שנים 92-93), לחבר שלי היתה מרצדס עתיקה משנת 76.

האוטו היה של ההורים שלו ושירת אותם נאמנה עד שהוחלף ב- רנו אקספרס לצרכי עבודה.

 

לחבר שלי שהוציא רשיון זמן לא רב לפניכן, לא יכלה לחכות הפתעה טובה יותר (טוב נו, זה רק נשמע טוב), מאשר המרצדס של ההורים שעברה לידיו. היה לו אוטו משלו !!

 

מאחר ובתקופה ההיא הוא היה היחיד בין החבר'ה עם אוטו משלו, כמובן שהתעלקנו עליו בכל הזדמנות, וכן לא עבר הרבה זמן עד שגם המרצדס הזו הגיע לחולות ראשון

באחת השבתות, טלפון מחבר שלי - "אני צריך עזרה עם האוטו". כמובן שהדבר הראשון שחושבים עליו הוא - תאונה. אבל לא, לא תאונה והוא גם לא נתקע עם האוטו. הוא נתקע עם דלי מלא ב Turtle Wax שנשפך לו בטעות. להחזיר לבקבוק אי אפשר, אז מה עושים ?

ניחשתם יפה, מורחים את הכל על האוטו, עד שגומרים את כל הוואקס !! (מעניין של מי היה הרעיון הזה ... ).

חיש קל נכנסים לאוטו ונוסעים לעזור לחבר במצוקה. התוצאה היתה, מרצדס בצבע לבן עם שכבת ווקס בעובי של סנטימטר נראה לי, שהייתה כ"כ חלקה שאי אפשר היה לשים עליה אפילו סמרטוט קל. הכל החליק מהאוטו...

 

ולסיפור עצמו,

הימים היו ימי חופשת הפסח ובגני התערוכה היתה תערוכת אוטומוטור. אחרי התייעצות קלה החלטנו לנסוע לשם.

כמובן שהרכב שנבחר לנסיעה היה המרצדס, החבר בא לאסוף אותי ואת החבר מהסיפור הראשון שהיה גר אז - בניין לידי.

מיהרנו ולכן נכנסו כולנו מהר לרכב והתחלנו לנסוע כשהחבר בעל הרכב נוהג.

כבר בהתחלת הנסיעה ניכר היה שזו לא הולכת להיות עוד נסיעה שגרתית.

יוצאים מראשון (רח' זבוטינסקי למי שמכיר) לכיוון גשר ראשון, לוקחים ימינה במחלף בשביל לרדת לכביש 4. ואז, אופס .... דלת הנהג נפתחת לרווחה מעצמה ... מסתבר שהחבר שלי לא סגר טוב את הדלת. באמצע הסיבוב, במקום להיות עסוק ב"לנווט את האוניה" בעזרת ההגה, הוא נשען עם חצי גוף החוצה בנסיון לתפוס את ידית הדלת ולסגור אותה. כמובן שזה לא היה כ"כ פשוט ולקח לו כמה שניות. לבסוף הוא הצליח ומצאנו את עצמנו בנתיב השמאלי (התחלנו בימני). מזל שלא היו מכוניות נוספות ..

המשכנו בנסיעה ובשלב כלשהו החל לרדת טיפטוף. החבר סיפר בגאווה שהוא החליף מגבים ואת החדשים הוא טרם בדק (המממ ) . בדגם ההוא של מרצדס, המגבים עבדו כמו פעם (או כמו ב 307) כלומר זה אל מול זה. לא הספקנו להינות מחווית הניגוב המדהימה של המגבים מאחר וזה הימני החליט על דעת עצמו שהוא מתפטר מתפקידו. המגבים עם כן הלכו מנק' ההתחלה החוצה וחזרו למרכז - שנייהם. אלא שבפעם השניה רק השמאלי זז, הימני קפץ לו קלות על מכסה המנוע ועף הצידה ... וזהו נשארנו עם ווישר אחד ... כמובן שהמחזה היה משעשע ביותר..

עוד בהמשך לאותה נסיעה, מאחר והיינו נהגים מאד חדשים ולא הכרנו את הדרך, מישהו העלה רעיון לנסוע דרך אילון. ירדנו מכביש 4 לאילון והמשכנו בנסיעה. בשלב כלשהו ומסיבה לגמרי לא ברורה, עלינו במחלף השלום. פנינו שמאלה לכיוון הקריה. מאחר ולא ממש הבנו לאן אנחנו נוסעים והיכן גני התערוכה, המשכנו ישר. לא לקח הרבה זמן והגענו לדיזנגוף סנטר ... (זה קרוב לא ? ).

החבר שלי, בעל הרכב - ראייה לא היתה צד החזק שלו. למרות היותו מצוייד בזוג טלסקופים מאסיביים, עיין לא ראה הכי טוב בשעות החשכה. בעודנו נוסעים בכביש העובר בין 2 צדדיו של הדיזנגוף סנטר, זקנה חוצה את הכביש. הכביש כזכור בן 4 נתיבים, 2 לכל כיוון, אנחנו בנתיב השמאלי נוסעים מערבה.

בעוד אנחנו מתקרבים לזקנה החוצה את הכביש (במקום שאסור, אבל זה לא ממש משנה), צעקנו לחבר שלי "תזהר - יש זקנה על הכביש !!!" הוא, לא כ"כ שם לב אליה לפני כן ולפני שהספיק לחשוב בכלל היא הגיע לקצהו הימני של הנתיב שלנו ואנחנו חלפנו לידה.

אני לא יכול לשכוח איך ראיתה את הזקנה סנטינטרים בודדים מהחלון של האוטו (מספיק בדיוק בכדי שראי הצד יעבור בלי לגעת בה) ... היא כלל לא היתה מודעת והמשיכה לחצות.

בסרטים מצויירים בטח היו מראים את הזקנה מסתובבת במקום במהירות סביב צירה .. .

בסוף הגענו ליעדנו ולתערוכה עצמה.

בדרך חזרה החלטנו לעבור דרך שיפודיה של חבר אחר שלנו (גוז-דאק בראשל"צ למי שהכיר, פעם) ולסיים את הערב עם איזה שיפוד בפיתה. החבר שלנו לא היה רק אבא שלו שהכיר אותנו היטב.

התחלנו להריץ קטעים על הנסיעה שהיתה ולצחוק על החבר שלנו על הקטעים עם הדלת, המגב, והזקנה... כל כך צחקנו שהאבא של החבר שלנו (בעל המסעדה) ניגש אלינו ושאל אם שתינו "משהו" ...

משפט אחד אני זוכר עד היום מהקטעים שם והוא :

החלטנו שצריך להקים את עמותת "תנו לזקנות לחיות"

 

עד היום החבר שלי מקבל צמרמורת למשמע המילה "זקנה" ...

 

דני G.

[LiranAr]

הסיפור שלי...

הכול התחיל ביום חורף בחודש פברואר לפני

שנתיים .. נסענו באונו שלי

למסיבת יום הולדת של חבר שלי באיזה בית קפה בתל אביב

בעודי נוסע ומחפש חניה (שעות)

עברתי במספר רחובות קטנים וצרים של תל אביב...

בין כול הסיבובים המתישים צד את עיניי ציור קיר יפה על איזה בניין

והמשכתי בדרכי עד שחניתי..

לאחר המסיבה נגשתי אני ועוד שני חברי לנסוע הבייתה לישון

מחר בית ספר..

אנחנו הולכים ו... אין אוטו..

אני מסתכל לא רואה אוטו הולך הולך הולך אין אוטו

מסתכל רואה את הציור על הקיר איפה שחניתי

ו..אין אוטו . יש זכוכיות על הרצפה..

אמרתי לא יכול ליהיות , הרי מי יגנוב פיאט אונו אחרי הכול..

הלכתי חפשתי ברחובות מקבילים וכלום...

אין אוטו ..

לאחר חיפושים של כמה שעות טובות

נגשתי לרידינג ולאחר מכן לדולפינריום לבדוק

אם הרכב נגרר , אך גם שם הוא לא נמצא

וסיימתי את הלילה מודיע על גניבת רכב לביטוח...

ומתכנן איך להתמודד עם הבאסה

עבר יום עברו יומיים

ואני מגיע לבית ספר באוטובוסים...

3 ימים אחרי פרשת הרכב אני יושב בכיתה במבחן בסוציולוגיה ..

ולפתע אני נזכר בשם של רחוב ..

אני באמצע מבחן קם וצועק לחברי שחר שיביא את המפתחות ....

של האופניים שלו , הוא מביא ואני יוצא מהבית ספר עם האופניים

נוסע נוסע נוסע

כמו אדם שהולך מתוך שינה

ולפתע רואה את האוטו שלי עומד בידיוק בפוזה שחניתי אותו 3 ימים לפני

אני משפשף את עיניי בתדהמה

מסתכל ולא מאמין...

חוזר בטיסה עם האופניים של חבר שלי תוך כדי אי ציות לחוקי התנועה שאמורים לשמור על חיי...

נכנס לכתה וצורח .. מצאתי מצאתי מצאתי...

בגלל שאני גם אופטימי מטבעי המפתח של האוטו היה איתי בתיק..

לקחתי אותו נסעתי לאוטו התנעתי

ונסעתי משם לבית ספר

וכמובן זה היה יום שהכול הלך בו אז מצאתי חניה ממול הבית ספר

טרומפלדור בת"א - בלתי אפשרי למצוא חניה....

לאחר יום הלימודים המוצלח נסעתי למשטרה להודיע על מציאת הרכב..

כמובן שזו שטיפלה בי לא הבינה מה אני רוצה ממנה

אבל לאחר כמה הסברים היא הבינה וביטלו את התלונה

שהגשתי בגין גניבת רכב.

כול הסיפור קרה בגלל ציור הקיר שהזכרתי מקודם.

ראיתי אותו התלהבתי ממנו

ולא חניתי לידו

אלא חניתי כמה רחובות משם..

אחרי המסיבה הייתי בטוח שחניתי שם חיפשתי שם ראיתי זכוכיות.

וההמשך ידוע...

 

 

זה היה המקרה הכי מוזר שקרה לי שקשור למכוניות ובכלל....

 

[מצמץ]

ממש תענוג לקרוא

[sronis]

פעם, לפני שנים רבות ואלפי הודעות בפורומים, כשעוד הייתי ילד מתלהב שהרגע סיים י"ב עם רישיון ביד והמון זמן פנוי, ישבתי בלילה משעמם במיוחד וחיפשתי דברים מעניינים לעשות.

 

עד כאן זה נשמע בדיוק כמו המצב שלי היום, אני יודע, אבל תקשיבו להמשך.

 

בכל מקרה, באותם ימים לא בדיוק היה מה לעשות ברעננה, אבל לי ולחבריי לא היה כוח לנסוע לת"א, אז מה שעשינו היה פשוט לשוטט ברחבי רעננה עם המכוניות ולחפש דברים מעניינים לעשות.

 

לא עבר הרבה זמן עד שהחלטנו להמציא משחק. החלטנו גם שהמשחק צריך לכלול את המרכיבים הבאים:

 

1. מכוניות.

2. מירוצי מכוניות.

3. הרבה אקשן, סכנה ואדרנלין.

4. סיכון עצמי וסביבתי ברמה הגבוהה ביותר האפשרית.

 

טוב, אז את מס' 4 לא החלטנו ממש, זה פשוט הגיע ביחד עם 1, 2 ו-3.

 

לאחר שהחלטנו על תוכנית פעולה כללית, התלבטנו קשות האם לקרוא למשחק שלנו "תופסת מכוניות" או "מחבואים מכוניות".

לבסוף נבחר השם הראשון, עד היום אינני יודע מדוע.

 

החוקים:

 

שתי מכוניות, בכל מכונית נהג ונווט, עומדות יחדיו בנקודת ההתחלה. השעה תמיד בשעות הקטנות של הלילה, למניעת התקלות עם תנועה לא רצויה.

התחום הנבחר כלל מספר ספציפי ומוגדר של רחובות ברעננה. אהבנו לתחום את המשחק בין אחוזה לויצמן ובין שני רחובות ראשיים יחסית אחרים, למשל הנשיאים וקרן היסוד (למי שמכיר). המטרה הייתה להגיע לתחום בצורת מרובע ולהשאר בו בלבד.

שני הנווטים מפעילים סטופר באותו הזמן בדיוק, והנהג של המכונית הראשונה (להלן - הבורחת) יוצא במהירות מהמקום ונוסע כמה שיותר מהר אל מחוץ לשדה הראיה של הרכב השני. תוך מספר שניות מוגדר (לרוב כשלושים שניות) יוצאת המכונית השניה (להלן - התופסת) אחריו.

המטרה כמובן ברורה, למכונית התופסת יש זמן מוקצב (נניח 10 דקות) למצוא את הבורחת, כאשר הבורחת רשאית לעשות הכל חוץ מלעצור לגמרי או לעבור על חוקי התנועה שאינם קשורים למהירות. כאשר התוספת קולטת את הבורחת היא מתחילה לרדוף אחריה (כאן בעצם נגמרים המחבואים ומתחילה התופסת). הבורחת נתפסת כאשר התופסת מהבהבת לה באורות ממרחק של כמה מטרים. אם הזמן נגמר חוזרים כולם לנקודת ההתחלה ומתחילים שוב.

 

המשחק היה כיף אדיר, בעיקר בגלל שהוא כלל גם חיפושים מרתקים (הנווט סורק את הרחובות במהירות והנהג עושה את מיטב המאמצים לנהוג כמה שיותר מהר בתוך העיר) ויותר מזה - בגלל שהוא כלל כמה סצנות מרדפים מדהימות מהסוג שרואים בסרטים (רק עם הנעה קדמית ). הבעיה היחידה במשחק היא שהיינו צריכים להשתמש רק במכוניות חברה כי הוא פשוט חיסל דלק... שיחקנו בו במשך כמה שבועות וכמה כמעטים עד שקרה הכמעט האחרון שהביא אותי למסקנה שכדאי שאחוס על חיי ואפסיק להתנהג כמו ילד קטן (כן בטח, פשוט פחדתי שאבא שלי יהרוג אותי אם אני אשבור לו את הפאסאט, לא שזה מנע ממני להשחיל אותה על מעקה בטיחות יותר משנה אח"כ...)

 

המקרה שקרה היה במעין רגע של שיגעון מצדי. היינו כבר כמעט 10 דקות לתוך המשחק ואני ביליתי את החמש דקות האחרונות במרדף מהיר ביותר אחרי הסיוויק של חבר שלי. האוטו שלו היה מעט חזק יותר ולכן כל הזמן הצליח לברוח לי. בנקודה מסוימת הייתי בישורת ארוכה וקלטתי אותו כחמישים מטרים לפני פונה ימינה. אני על כ-100 קמ"ש, שוקל האם לפנות גם. בשניה האחרונה החלטתי שכן, ואז בלמתי מאוד מאוד חזק, כשאני קולט שאין סיכוי שאני מספיק לעשות את הסיבוב.

בהחלטה של רגע ההגה מסובב והאוטו ממשיך ישר על אי התנועה לכיוון העמוד התמים שלא הספיק לזוז בזמן.

למזלי הענק העליה על אי התנועה הצליחה להחזיר את הפאסאט למסלולה ועברתי כ-10 סנטימטרים מהעמוד כאשר חבר שלי, הנווט, צורח בהיסטריה.

נעצרנו כמה מטרים אחרי, קצת בתוך הנתיב הנגדי, אני יוצא מהאוטו בפנים לבנות ומודה לאלוהים המוטוריים על שהציל אותי מעצמי.

 

זהו רק סיפור אחד מהרבה שיש מאותם ימים של תופסת מכוניות... אה, וילדים - בבקשה אל תנסו את זה בבית, או יותר נכון בעיר... זה מאוד מאוד מאוד מסוכן ולא אחראי (דהההה, באמת?)

 

רוני

[Boxer]

לחבר שלי היה אוטו משלו.

 

מיד אחרי שגנבו לו את הברנדה הוא קנה (טוב, קנו לו) אוטו משלו... מדהים.

 

זה היה סובארו. לא סתם סובארו - סובארו GT טורבו!!!

 

טוב, אני אפסיק לפנטז ואחזור לסיפור - זו היתה סובארו רקס.

 

מנוע 700 סמ"ק, ביצועים קופצניים בעליל. המכונית היתה זזה על קפיציה למעלה למטה יותר מהר ויותר רחוק מאשר קדימה. היא תמיד היתה חובטת בראשי, כשישבתי במושב האחורי, והיינו קופצים על מסילת הרכבת. בקיצור - מכונית חווייתית (לא כל החוויות טובות...)

 

החבר היה מטפל בסובארו שלו בעצמו - חוץ מהחלפת מנוע (כ- 5 פעמים) כשמישהו היה ממלא לו מים קרים למנוע רותח וסודק את הבלוק.

 

אחרי מספר שנים ו-5 מנועים בערך, החליט החבר שנמאס לו שעגלות עם סוסים עוקפות אותו, ולאור התפגרותו ההדרגתית של המנוע האחרון, הוא החליט להיפטר מהאוטו.

 

הוא קנה 205, אבל לא הצליח למכור את הרקס. הדבר היחיד שהוא הצליח למכור זה את האלטרנטור ואת הגלגלים.

 

בקיצור נסענו בשיירה. הבעיה היא שאחרי 20 מטר כבתה הרקס סופית, ולא הסכימה להניע עוד. בקיצור, התחלתי לדחוף אותו מאחור עם ה- 205 והוא ניווט את הגרוטאה.

 

כשהגענו למגרש הגרוטאות, החנינו את ה- 205 ובדקנו את הנזק - לא משהו שרואים בעין בלתי מזויינת (בטח לא על 205 בת 5, ואני בטוח שהיו רואים את פחות על 5 בת 205).

 

האלטרנטור פורק, והאוטו הורם על בלוקים כדי להוריד את הגלגלים. ואז... בעיה - אחד הגלגלים מסרב בתוקף להיפטר מהסובארו!

 

לא היתה ברירה, הפכנו את האוטו על הצד, וקפצנו על הגלגל (ככה: ) עד שהוא נפרד מהאוטו (מסתבר שהתוף היה חלוד, וזה מה שהדביק את הגלגל לאוטו).

 

זה היה הקש ששבר את גב הגמל - החבר התעצבן על האוטו, וניפץ את כל הפנסים (כדי להוציא את הנורות), ואחר כך הוא חורר את מיכל הדלק ואסף את השאריות לבקבוק.

 

זהו.

 

זה מה שהיה לי לספר

 

סיפור עצוב על מכונית מסכנה שסיימה את חייה בצורה שאני ממש לא מאחל לאף אוטו. אפילו לא לרקס. :puppydog:

[ariel:-)]

כשהינו טרום צבא היה לחבר שלי רכב אולטימטיבי - רכב חברה של אבא שלו דבר שהיה נדיר באותה תקופה. הרכב היה רכב חברה אמיתי, כזה שלא שואלים עליו שאלות, דבר המסביר את ההתעללויות הרבות שהרכב עבר.

הרכב עצמו היה די מסכן (ריתמו 1600 85 אני חושב) אבל אני חושב שבהחלט בחנו את מעטפת הביצועים שלו.

בנוסף לזה, חבר שלי רכש גלאי ראדאר של קוברה. הגלאי המדהים הזה היה מזהה כל דבר מעציץ ועד קו מתח, אה כן וגם מכמונות שהיו נדירות יותר באותם ימים

כל שבת היינו נוסעים לטיול, כאשר רוב הדרך הרכב שהה במהירות המקסימלית שלו (160 על הסקאלה).

אבל האטרקציה האמיתית היו טיולי השטח שהבהירו סופית שרכב השטח הטוב ביותר הוא רכב חברה.

פעם נסענו משדה בוקר לנחל למטה (אני חושב שזה נחל צין אבל אל תתפסו אותי במילה). כמובן שלא נסענו בשביל לרכבים הרגילים אלא באחד יותר צפוני לרכבי 4X4. היה מאוד משעשע לראות את המבטים הנדהמים של הג'יפאים למראה הריתמו שיורד מולם.

פעם אחרת נסענו למערת עלמה בצפון. מכיוון שהאבנים לא היו גדולות במיוחד, חבר שלי החליט על מהירות מומלצת של 60 קמ"ש. באיזשהו שלב הוא הוריד לשני, אחר כך היה בום, ואז הגיר לא החליף יותר הילוכים. בסקירה התגלה חור בגיר בוקס שמנע החלפת הילוכים, הגיר פשוט נתקע על הילוך שני תמידית. נסענו הביתה למרכז בשני. כל חנייה תוכננה כך שלא יצטרכו רוורס, וכשהיה צריך היינו יורדים ודוחפים ביד. דרך אגב ההילוך השני לא חייב נסיעה איטית נסענו עם גז בריצפה וקלאץ' בירידות.

כשהינו בצבא החבר קנה DS ויש לנו תמונה שלה על שני גלגלים (בהצלבה) חוצה נחל בנגב. כשאנחנו מנדנדים אותה.

[Aדי]

למרות שכבר כתבתי אתמול בערב את הסיפורים שלי ונמחק לי נכתוב שוב...

 

לבעלי לב חלש נא להפסיק לקרוא כאן, ולעבור לפורום אחר, מדובר על תקופה שאני מכחיש שהייתה!

 

קצת רקע..

 

זה היה בסוף החורף האויר היה דחוס (צביקה פיק )...

אני זוכר שכל החברה הוציאו פחות או יותר רשיון במקביל (אני הייתי ראשון ) בחניה חיכתה לי כמה ימים לפני הטסט הונדה סיויק כסופה חדשה עם הניילונים (שאת רובה אני ממנתי!), היינו כל החברה (כ 4-5 רכבים) מבצעים מדי יום ביומו ס"ד (סיבוב דאווין) ברחבי העיר והאזור.

 

 

באותם ימים החורף היה קיץ וגם הקיץ היה קיץ, ולא היה יורד גשם לעיתים קרובות, בימים החמים שלא ירד גשם היינו רוב הזמן נוסעים לים תוך כדי הפיכת האספלט וגרימת התקפות לב לאנשים בסביבה, בימים בהם ירד גשם.. זה כבר סיפור אחר.. כולם כל החברה בלי יוצא מן הכלל היו צריכים להתפקד למסדר והדרכה לפני יציאה לכבישים הרטובים ברחבי העיר, בד"כ היינו יוצאים בשעות הלילה המאוחרות כדי שהתנועה לא תפריע לנו, המשימה היתה כמה שיותר החלקות על הכביש בלי לתקוע את האוטו על איזה עמוד חף מפשע (כמו שרוני אוהב ), היינו נוסעים כמו מטורפים בתוך העיר וכל פניה מלווה בהרמת ההנדברקס והחלקה מטורפת לכיוון שפת המדרכה/עמוד וכמובן יציאה מזה והמשכה לפניה/סיבוב הבא.

אני לא אשכח את הנסיון הראשון שלי עם כתם שמן גדול על הכביש, הוא בא לי בדיוק אחרי פניה מהירה מאוד,עליתי עליו איבדתי שליטה כמעט לגמרי וראיתי עמוד חשמל מתקרב אלי במהירות! חבר שלי שהיה איתי החויר כמו סיד (ראיתם פעם אשכנזי מחויר ) והיה בטוח שזהו אנחנו מתלבשים על העמוד המסכן, למזלי הצלחתי לצאת מזה ברגע האחרון אבל בעיה איתי בכלל בכלל לא נרגעתי והמשכתי הלאה לפניה הבאה..

אני לא אשכח באחד מהימים הללו חבר שלי בעל סיטרואן ZX ישנה (היינו קוראים לה "צפרדע" בגלל המנגנון שמעלה ומוריד אותה) נסע במהירות מטורפת ביום גשום, נכנס לכיכר איבד שליטה על האוטו ועשה 360 מעלות במקום תוך כדי שהוא עולה על שפת הכיכר, אני וחברים שלי עצרנו והתפקענו מצחוק, גם הוא יצא מהאוטו והתפקע מצחוק, חבורת ילדים שהיתה במקום התחילה למחוא לו כפיים על הביצוע

 

אני זוכר עוד מאותה תקופה שהיינו נוסעים לחוף דבוש בהרצליה בשעות הלילה המאוחרות ותמיד היינו עושים את הפניה לכיוון הרצליה מאחוזה (ליד ה"פארק")

בהחלקה מטורפת של כל הנתיבים באותו כיוון, פעם אחת נסענו כ- 4 מכוניות (הונדה סיויק שלי, הונדה סיויק של חבר שלי, גולף GTI 84, וגולף 2.0L) לכיוןן הים וחבר שלי בגולף 2.0L היה הראשון שלקח את הפניה בהחלקה מטורפת אבל לרוע מזלו עמדה ניידת אחרי הפניה והשוטרים עצרו אותו, אנחנו עברנו אחריו וחייכנו לו דרך החלון, עצרנו בצד והטלנו פור מי הולך להוציא אותו מזה...

במקרה נבחר בעל הגולף השניה (GTI), טוב סידרנו לו את הלוחית יפה (בלתי ניתנת לזיהוי), חזרנו לכיוון רעננה עשינו פרסה וחבר שלי בעל ה- GTI התחיל במלאכה, הוא הגיח בטיסה ודפק החלקה בפניה, תוך כדי שהוא יוצא מזה בצריחת צמיגים (להזכירכם שעות הלילה המאוחרות), וכמובן הצליח להבהיל את השוטרים שמיד עזבו את העבריין הנוכחי קפצו לניידת ורדפו אחרי חברי עם ה- GTI עד שהם התניעו והתחילו בנסיעה כבר היינו בדרך חילופית לכיוון החוף

 

אוף איזה ימים אלה היו.. יש לי עוד עשרות סיפורים מאותה תקופה...

[יותם ק.]

הסיפור שלי הוא מימי הג'סטי העליזים יותר (היום כידוע היא נשארת בבית)

והוא מתחיל ככה , בליל שישי אחד , זה היה בנובמבר , סוף נובמבר יותר נכון , היה לילה עם גשמים עצבניים , כל הלילה ירד גשם וגשם חזק לא סתם . בקיצור הסיפור שלי מתחיל בערך בשעה שלוש , כאשר אני ועוד שני חברים שלי נוסעים בג'סטי . כרגע נפרדנו מחבר שלי אחרי נסיעה ברחבי העיר (שהייתה ריקה מכלי רכב כמעט) ואנחנו מתחילים קצת להשתולל , חבר שלי ביקש לעשות סיבוב הנד ברקסים , ומכיוון שזה לא הייתה הפעם הראשונה , אישרתי לו . בקיצור למי שמכיר ולמי שלא מכיר , המיקום הוא רמת השיקמה , נוסעים במסלול של קו 67 בעיקרון ובדרל יש פנייה די רחבה שמאלה . חבר שלי בפנייה שמאלה מרים הנד ברקס , ואנחנו נכנסים אל הפנייה הפוך , כלומר עם התחת לפנייה , ומכיוון שאין לג'סטי אחיזה מתחילים לשייט ונעצרים . אני מביא צרחות על חבר שלי שהפחיד אותי (כמעט פגענו באיזה אוטו שעמד שמה) וצועק עליו לצאת מהאוטו , ולא שם לב שהאוטו שבו כמעט פגענו זה מרצדס משנות השמונים , ולידה גם כמה סובארו פשע ולידן חבורת הערסים השכונתית שהיו בהלם כי כמעט הורדנו להם את המכוניות . קיצר אני וחבר שלי מתחלפים ואז אני שם לב שחלק מהערסים האלה צועקים עליי , אתה לא נורמאלי , בוא לפה אנחנו נזיין אותך מכות וזה , קיצר אני נכנס בטיסה לאוטו , חבר שלי אפילו לא הספיק לסגור את הדלת , ואנחנו מתחילים לברוח מהערסים , וכמובן בל נשכח , ג'סטי שראתה ימים יותר טובים , מנסה לתפוס אחיזה עם צמיגי 145 על כביש חלק כמו תחת של תינוק מהגשמים שירדו , ובאותו הזמן גם ירד גשם . נכנסים לרמת חן , מתחילים לנסוע שמה , שלא נדבר על זה שלכל פנייה שאני נכנס אליה אני נכנס על הצד , ובשנייה האחרונה מתקן , בסופו של דבר נכנסתי לחנייה ליד "בליך" הנמכנו את הראשים וציפינו לבאות (ההם לא ראו אותי פונה לחנייה) בקיצור , ההם עברו אותנו , וחזרו ועשו סיבובים , ככה עברה איזה חצי שעה עד שנמאס להם כנראה , והם נסעו , אנחנו חיכינו עוד קצת ואז זזנו .

את הלילה הזה אני לא אשכח כי זה היה הלילה שבו עשיתי את התאונה הראשונה שלי . ומה שקרה זה היה זה .

אחרי שנמלטנו מהערסים , האדרנלין זרם לי בגוף . 4 לפנות בוקר ואני שיכור אדרנלין , וגשם עצבני מסביב . קיצר אני נוסע בעיר , ברחוב חזון אי"ש למי שמכיר , ורוצה לפנות לכיוון רחוב שד' ירושליים כדי להחזיר את חבר שלי הביתה , קיצר נסעתי בין 60-70 ככה , ובאתי לפנות , וכשאני מתחיל את הפנייה אני רואה שאני לא גומר אותה , אז טעות פטאלית - לחצתי על הברקס נעלתי גלגלים , וככה תת ההיגוי נהפך לסופני עצבני , ונכנסתי במדרכה כשמשקורה הוא שגלגל ימיני קדמי עולה ואחרי ימיני אחורי ואחרי זה הייתה מספיק תנופה להוריד את האוטו חזרה לכביש... למזלי לא היו עמודים על המדרכה ככה שנזק שנראה לעין לא היה , אבל נזק פנימי היה ועוד איך . באבחון שלאחר כמה ימים מהתאונה , גילינו שעיקמתי את המתלה ממש , וגם את הג'נט (הימיני קדמי מהמכה שהוא ספג)

 

וזה הכל . עוד סיפורי ג'סטי בואו יבואו .

[zohar_clio]

טוב, היה אחלה ת'רד אז היתי חייב להגיב עליו...ולהחזיר אותו למעלה כדי לשמוע עוד סיפורים.

 

הסיפור של רוני על המחבואים / תופסת מכוניות נשמע מוכר....רק שאצלנו זה הלך קצת אחרת :

לפני כל 'יציאה' (שהיתה בערך כל יום בימים הטובים של י"ב) היינו נפגשים, 2-4 מכוניות עמוסות בכל טוב (צעירים מהירים ועצבניים ומוסיקה מהירה ועצבנית) בחולון, במקום מפגש קבוע. משם, ועד למקום שקבענו לצאת אליו, התחלנו בתחרות מטורפת סטייל 'טקסי', כשמי שמגיע ראשון זוכה לקולה על חשבון היושבים באוטו השני...הכי נחמד היה לשמוע את הצעקות של היושבים מאחורה על הנהגים : " תזיז כבר ת'תחת ! תיזהר! תעצור ! בן אדם עובר !!! תמשוך עד 6 סל"ד ! אתה נוסע כמו מטורף ! מה אתה מעביר לי ב 3 סל"ד, נמאס לי להזמין אותם כל יום ! " ועוד... :smilecol:

בגלל שהידע שלנו בנהיגה היה כל כך גדול, הינו מאטים לפני כל סיבוב, וכמעט כל סיבוב שנלקח קצת יותר מדי מהר הסתיים בג'אנט עקום...:squarewink:

 

אחרי שנמאס לחברים שלי להחליף לספיירים באמצע הלילה ואז לרוץ לתקן בבוקר לפני שאבא רואה (ולי נמאס לעזור להם.... ), החלטנו לעבור למשהו יותר מעניין ופחות מסוכן - נפגשים בפארק המאה ה 20 בחולון, ו'מפגינים' ביצועים. לאחד ה'מפגשים' הצלחנו להביא 27 (!) מכוניות, כמעט כל החבר'ה שהיה להם רישיון בשכבה הגיעו.

 

מהר מאוד (ובעיקר אחרי שכל אחד למד להכיר את כל המכוניות של החבר'ה האחרים) נמאס לנו מהקטע, ואז התחלנו עם הדברים ה'טובים באמת' :

 

- מי נוסע יותר מהר ברחוב כמה שיותר צר

- 'בדיקות בלמים' - אחרי שהרייסים התחילו לשעמם....

- והלהיט האהוב עלי ('המצאה' שלי ) - לקיחת כיכרות ברוורס....

 

ברור שכל מה שנכתב כאן מסוכן מאוד, ולא רק שלא מומלץ לנסות, אלא מומלץ שלא לנסות.

[DanyG]

הנה עוד סיפור, דווקא מהזמן האחרון :

 

כשבוע אחרי שנחתתי כאן בוונקובר, ואחר שהספקתי לשכור דירה ולקנות את הבימר, יצאנו לטיול לקליפורניה (חברה שלי ואני) בנסיעה כמובן. המרחק הוא לא רציני, כ 1500 ק"מ לכל כיוון.

כחלק מהטיול, החלטנו לנסוע גם ללאס-ווגאס שבנבאדה, מרחק של כ 6 שעות נסיעה מלוס-אנג'לס. הדרך למי שמכיר, כוללת הרבה מאד ישורות ארוכות עד האופק, במיוחד כשמתקרבים ללאס-ווגאס עצמה.

השעה היתה שעת ערב מאוחרת, בחוץ כבר חושך מוחלט (נדמה לי 22:00). נוסעים בשיירה של 3 כלי רכב לפי הסדר הבא :

1. מכונית אמריקאית מפוארת (לא זוכר איזו).

2. M5 דור קודם.

3. אנחנו בבימר שלי.

 

בעוד אנחנו נוסעים בנתיב שמאלי במהירות של כ 150 קמ"ש ומדי פעם עוקפים רכבים איטיים, אני משתדל לנצל את שני הרכבים שלפי בכדי להסתתר ממכמונות וכמובן לקבל התראה מוקדמת.

במהלך הנסיעה, אני רואה בראי 2 אורות רחוקים שהולכים ומתקרבים אלי די מהר. האורות היו בגובה יחסית גבוה, כך שהיה ברור שלא מדובר ברכב פרטי. לקראת התקרבות הרכב מאחור, זזתי לנתיב הימני ואפשרתי לו לעבור אותי. לאחר כמה שניות גם ה M5 זזה והרכב ישב כעת על זנבה של המכונית הראשונה.

אבל, ברגע שהרכב הזה עבר אותי, גלאי הרדאר החל לצרוח בצורה היסטרית !!

לא קישרתי בין הדברים וחשבתי שיש מכמונת קרובה בהמשך הכביש. מיד הורדתי מהירות. ה M5 שעברה גם היא לנתיב הימני בלמה גם היא בחוזקה.

אחרי כדקה שהרכב ההוא נסע בעקבות האמריקאית, פתאום - הופ !! נדלקו אורות בשלל צבעים ופליקרים לרוב !! מ ש ט ר ה !!

מסתבר שהרכב ההוא שהיה SUV מגודל, הוא למעשה ניידת של ה Highway Patrol.

לאמריקאית מובילת השיירה, לא נותר אלא לעצור בצד ולקבל דו"ח שמן.

 

אנחנו המשכנו בנסיעה מנהלתית עד לאס-ווגאס, עם כמה פעימות לב חסרות, אבל לפחות עם הרשיון ביד ...

 

דני G.

[yaron_z]

יניב לא פותח איזה אתר TOPSPEED.CO.CA?

[נמרוד_פוקוס]

הסיפור מתחיל בתמונה הבאה: אני צעיר חסר נסיון , עם רכב הנעה אחורית שמעודד התנהגות לא סוציאלית בעליל (אלפא..)

אבי מבקש ממני ללכת לשטוף את האוטו.... כמובן שאני מסכים (אין הרבה זמן רשיון + סיכוי לעוד נהיגת כיף לבד עם האלפא), לוקח את המפתחות, משכנע את האלפא הקשישה להניע (לא קל - אבל אני והיא כבר מכירים היטב, אז אין בעיה), והופ לדרך

מקום השטיפה, למי שמכיר - תחנת הדלק פז מהכפר הירוק לכיוון ר"ג/ת"א

כדי לחזור אחרי השטיפה צריך להסתובב בכניסה לקריית שאול, ולהמתין ברמזור שפונה שמאלה - אני ראשון ברמזור, הנה הוא מתחלף (כמו אות לפתיחת המירוץ..)

ראשון - גז ל 5000 , שני ומכת גז בשילוב, והנה הגלגלים האחוריים מתחילים להראות חיים עצמאיים ורצון להקדים את אלא שמקדימה

אני מתקן (אבל מאוחר ומעט מדי - חסר נסיון או לא?), והנה אני כבר על חצי מאי התנועה (שני גלגלים שמאליים..)

יורד מהאי תנועה, דפיקות לב מהירות, והנה עומד לו שוטר עברי גאה, שמסמן לי ב"אדיבות" לעצור בצד

"כן אדוני השוטר, מה אני יכול לעזור לך?"

"תביא ת'רשיונות, וחכה איתי פה לקצין שיבוא"

טוב.... הנה הרשיונות , ומחכים, לבסוף מגיע הקצין בטרנזיט החבוטה של מרחב רמת השרון (האוטו הכי מסריח שלהם)

הקצין מתייעץ עם השוטר, אני עוד לא מחליף צבעים (לא יודע - כנראה עדיין הייתי בהלם מכל הפיאסקו), ולבסוף מגיע הדו"ח ה"נכסף"... - הזמנה למשפט

לנהג חדש זה גזר דין מוות לרשיונו, אלא שלמזלי השוטר והקצין לא בורכו בשכל רב, אז נכתב בד"וח רק "נהיגה בלתי זהירה" ללא פירוט

במשפט כבר הצלחתי להשתחרר מזה (ככה זה כשאתה מגיע חייל מסכן עם פנים של כלבלב מוכה אל השופטת ויודע איך להסביר את העברה הכתובה כשטותית ולא מסוכנת )

 

זה היה ה"מפגש" הראשון (ולא אחרון..) עם נציגי משרתי הציבור לובשי הכחול

 

נמרוד

[roee]

ח"ח Aדי, סיפור חזק!

 

עכשיו לשלי, שניים לא מסעירים במיוחד אבל קטעים...

 

סיפור א:

 

לילה גשום. רועי מסתובב עם חבריו ב307, נוסעים לפה, נוסעים לשם. הבילוי נגמר, אז מה עושים? מה שכל החיות עושות בזמן הגשם, החל מסמור ועד הפיל ההודי.

 

הנדברקסים.

 

איזור תעשיה סמוך ושומם (איזור תעשיה צפוני, גם בשעות העומס הוא די שומם) נבחר, ולשם שמנו את פעמינו, אני וחבר. רואים כי טוב - מגרש חניה ארוך עם שתי יציאות לכביש רחב ושומם, מושלם - והכיף מתחיל, נכנס ויוצא לתוך המגרש (כניסה צרה בין שתי מדרכות, קשה, יציאה קלה ורחבה לכביש) בהחלקות היסטריות עם נעילות נגדיות מוחלטות. רואים כי טוב, מרימים טלפון לחבר שלי, ששוטט באותו זמן עם עוד כמה חבר'ה. "בוא, קטעים".

 

הוא מגיע, הקהל (5 מחבריי) תופס מקום ביציע (אבנים סמוכות) וככה במשך שעה אני מסתובב. אני חושב שייבשתי את הכביש. לקראת היציאה לכביש הרחב אני רואה מכונית נוסעת, אני מחכה כמובן בשקט. מתקרבת המכונית, ורואה שזה לא מכונית אלא מרכבת האלים, הידועה גם בשמה מיצובישי פאג'רו משטרתי עם שני משרתי ציבור מסורים שבאו לתפוס את הפורעים. אני מיד נכנס למגרש חניה בחזרה, מחנה ומכבה את האוטו. הפאג'רו מתקרב, מחנה לידי. המנייקים מתפרסים.

 

"מה אתם עושים כאן?" - עושים: אני וחבר שלי בתוך האוטו עם חיוך מטופש, ועוד 3 שיושבים 30 מטר מאיתנו על אבנים, ככה סתם בשומקום. והרבה ריח של גומי שרוף.

"שום דבר, מטיילים".

"מטיילים? התפרעתם עם האוטו, נכון?"

"אני? מה פתאום!! שאני אתפרע? אני נראה לך מתפרע?"

"אל תשקר לי, התפרעת כאן".

"לא התפרעתי"

"תסתכל לי בעיניים ותגיד שלא התפרעת", ותוך כך יישר אלי המנייק מבט חדור זעם.

"לא התפרעתי", אני מסתכל לו בעיניים ואומר, מתוך מחשבה שהעיניים האלו גם ככה לא מחוברות לשומדבר משמעותי.

"לא חגרתם חגורות, נכון?", זמן לעבור לתוכנית ב', חשב מר שוטר.

"חגרנו ועוד איך. וחוצמזה, איך אתה יכול לראות מה עשינו אם כשהגעת לטווח ראיה כבר היינו עם האוטו חונה ומנוע מכובה?" (מיותר לציין שהיינו עם חגורות).

שוב התכנס מר שוטר עם חברו לצורך התייעצות חסרת ישע.

 

ואז הגיעה הבקשה לראות תעודות זהות (לחלק מהחברים לא היה רשיון) והאזהרה וכו' וכו'.

 

ואז נסעתי לדרכי שמח וטוב לב.

 

סיפור ב:

 

אני וחבר שלי החלטנו לצאת ביום שבת קיצי לטיול בגולן עם הווינר שלו (של ההורים), וצירפנו אלינו שתי בנות טובות-מראה (ביותר, ישמשו בהמשך. אל תצאו לטיול שטח בלעדיהן).

מטיילים אנחנו, והחשכה קרבה. זמן להגיע לכביש ולצאת משם. ככיף אחרון אנחנו נכנסים לשטח אימונים של מרכבות, קוליסים מאוד עמוקים, עליות-ירידות. מעניין. היום היה קיצי כאמור, והכל היה די יבש (אחרי גשם). כמעט. באמצע השטח, היה קוליס אחד עמוק במיוחד שעוד הכיל קצת מים ולכן היה טובעני. וכמובן, לשם הגענו, לא בכוונה כמובן. הטנדר, שעם כזה קוליס קשה לו להתמודד גם יבש, שקע מעט, מספיק בשביל להתיישב על הקוליס לגמרי - ממש להתיישב, עקב תנופה שהייתה לנו. באותו שלב היינו שמחים. יופי, כיף לנו להתקע, אנחנו נצא מזה. מתחילים להריץ קטעים וזה, לנסות אבנים מתחת הגלגלים (לא ממש עוזר, האוטו התיישב בבוץ עם כל הגחון), ג'ק (כל הגחון כבר אמרתי?), שום דבר. לא ידענו שיהיה עוד מעט בוץ אז לא הבאנו שומדבר מועיל לכאלה מצבים, וכך נשארנו תקועים. התחיל להחשיך, והתחלנו לחפור במרץ רב, מנסים לשחרר את הגחון, ומדובר בדי הרבה בוץ לחפור.

 

לא הולך. עוד מעט חושך. מה עושים? שולחים את הבנות טובות המראה לבסיס צבאי סמוך (פחות מקילומטר) להביא איזה האמר שיוציא אותנו. הם מילואימניקים, הן שוות, זה בטח ילך בסדר. הן הולכות, אנחנו ממשיכים לחפור. מעולם לא הייתי משוכנע יותר בקרבת האדם לחפרפרת באותו רגע, עת חפרנו בצורה מאסיבית. חופרים, ומנסים להזיז אותו. שוב, ושוב. אחרי כמה פעמים אנחנו רואים שהוא מתקדם כמה סנטימטר קדימה. התחלה טובה.

בנתיים אנחנו רואים אורות יוצאים מהמחנה הצבאי ומתקדמים אלינו, וניכר בהם שהם מתקשים לעבור את השטח בעצמם...

אני בטירוף של רברס-גז-ראשון-גז בכל פעם משחרר עוד כמה סנטימטר של תנועה וחבר שלי דוחף וחופר עוד קצת. בסוף הצלחנו לצאת בעצמנו, עוד לפני שהחיילים (מילואימניקים חביבים בסופה) הגיעו. החוויה של נסיעה בתוך הקוליסים התעצמה רבות כשהיה חושך מוחלט בחוץ.

יצאנו, אמרנו תודה למילואימניקים החביבים, ונסענו לדרכנו.

 

היה כיף.

 

זהו.

[yaron_z]

האם מדובר בשטחים שבקרבת בסיס רומח?