סיפורים אישיים - על מכוניות כמובן

[a.c]

הסיפור שלי [אחד מני רבים שאסורה הפצתם ברבים] מתחיל בערך חודש אחרי שהוצאתי רישיון על רכב פרטי, רכב המשפחה היה באלנו, והרכב שאבי קיבל מהעבודה [חברת תקשורת ארצית] היה 205 ג'וניור, השנה היא 1998, חורף, יום שישי עם שמש חמימה, שעת צהריים ואני לבד ב-205 בשדות שליד הבית שלי, מתרגל היגוי יתר.

אחרי מספר נסיונות מוצלחים מאוד, והרגשת מיצוי, התפנתי לחשוב על לוליינות: נסיעה ברברס, להסתובב ב-180 מעלות והמשך הנסיעה בהילוך ראשון אחרי הסתובבות הרכב [אני וחברי קראנו לזה מסיבה לא מובנת "חרטום"].

לאחר מחשבה קצרה, איך אני הולך לבצע את זה, עלייה על הרכב, וראו זה פלא, הקונדסון גילה את הטריק.

שמח עם הרגשת "אני שפיץ, תותח ומה שרק תרצו" נסעתי לחבר הכי טוב שלי, שהוא חולה הגה לא פחות ממני, מלא התרגשות, ציפצפתי לחבר שלי שירד למטה, בכדי להראות לו את הטריק החדש שלמדתי בכוחות עצמי.

נסיעה קצרה של 5 דקות בשבילים למקום הסודי שלי שהיה שמור לניסויים [איזה מקום סודי, כולה שביל רחב ידיים], ביצעתי את התרגיל, בשלמות יש לומר, שמח ומלא התלהבות, חזרתי על התרגיל שוב ושוב, כשהרבה אבק ועפר מתנוסס לו מסביב, עד שלפתע, בפעם התשיעית או העשירית, נתקע הגיר ברברס, ולא הצלחתי לשחרר את ההילוך ולהכניס לניוטרל!!

משחק עם הקלאץ' והגז, נסיונות שונים ומשונים שכללו בעיטה בידית ההילוכים לא צלחו [כבר דמיינתי לעצמי בראש שאני חוזר הביתה ברברס עד הבית], עד שאחרי מספר נסיונות, החבר שישב לידי [בחור חסון ושרירי] נתן אחת ממש חזקה [כאפה, אגרוף, איך שלא תקראו לזה] ושיחרר את הגיר מהילוך רברס.

מכיוון שהרגשתי שהרסתי משהו בגיר, נסעתי על ראשון-שני, לביתי, בהעברת הילוכים עדינה מאוד. והורי שנהגו ללכת לקנטרי קלאב בכל שבת בבוקר, המלצתי להם לנסוע עם הרכב המשפחתי ולא עם ה-205, כי יש לי הרגשה שמשהו לא בסדר עם הרכב ויש ללכת עם הרכב מיידית למוסך. וכך עשו, אך אחד לא נגע ברכב בשישי-שבת.

ביום ראשון על הבוקר, אבי בדרכו לעבודה [מרחק של 10 ק"מ מהבית], בערך 500 מטר לפני המוסך של מקום עבודתו, נפל הגיר לרצפה!

אני כמובן, הייתי תלמיד י"ב באותו הזמן, וכשאבי חזר מהעבודה בסוף אותו יום, בא ופנה אלי, "תגיד לי אלון, מה עשית עם האוטו?". לא יודע אבא, נסעתי איתו ברח' .... [מקום שהיה ידוע בשביל העפר שלו בקריה אצלנו] ופתאום שמעתי איזה מכה בגיר, הרגשתי שמשהו לא בסדר, וחזרתי ישר הביתה.

בתגובה לזה אמר לי אבי "אתה יודע שהלך הגיר, שברת את הגלגלי שיניים בגיר!!", אני באמת לא יודע אבא, לא עשיתי כלום, אולי זה פאק בייצור, עניתי לאבי.

ברור לכם שאבא שלי לא אכל את זה כל כך בקלות, שכן אבי ידוע כאחד ששומר על הרכב [הרכב היה אצלו מ-0 ק"מ, והברקסים מאחורה היו חדשים אחרי 100K. שבועיים אחרי שהוא נתן לי לעלות על הרכב בפעם הראשונה, כבר החליפו את הברקסים והקלאץ' ] ואמר לי, שיותר אני לא אגע באוטו!

כמובן שאחרי נסיונות שיכנוע מרובים, קיבלתי חזרה את המפתחות, וזאת גם אחרי שגמרתי טנק דלק שלם בערב אחד, וזה רק מנסיעות בעיר [שכן הבטחתי לאבי שאני לא אצא עם הרכב מחוץ לעיר {בכביש } בהיעדר ביטוח מתאים].

ה205 הזאת עברה התעללות וזאת אך ורק בגלל הרצון שלי ללמוד את מגבלות האחיזה של הרכב, אין אבן שהרכב הזה לא הכיר בשדות שליד העיר שלי, לפעמים הרכב הזה היה נוסע יותר על עפר מאשר על הכביש. על הרכב הזה יש סיפורי אגדה רבים ומשונים [שעליהם אספר ברבים אולי בעוד 10 שנים] שמתהלכים בין החברים שלי.

עד היום אני חב את חיי לאותה 205 שלימדה אותי איך לצאת ממצבים בכביש, שאף אחד לא רוצה להיכנס אליהם.

 

*אין לראות בסיפור זה כהמלצה על אותה דרך שאני הלכתי בה. בזמנו, לא היה מודעות לקורסי נהיגה מתקדמת כמו שיש היום [אני לא זוכר אם היו בכלל בתי ספר לכך].

[gadik6]

 

רצף של קללות וגידופים בכמות שיצאה לו מהפה לא היתה מביישת ערס מדימונה.

 

יש, אנחנו על המפה... !!!

 

בכל מקרה הסיפור ה"מעניין" האחרון שלי קרה אתמול...

 

אני יושב במועדון מתנדבים (מתנדב במד"א), הרכב חונה בחוץ... בכל מקרה אחרי שיחה עם איזה מתנדב חרטטן (גם נהג חדש) על נהיגה הוא מציע לי לעשות פתיחות כדי לראות מי נוהג יותר טוב... אני מסרב ועונה כי זה לא אומר שאתה יודע לנהוג... בכל מקרה אחרי כמה דקות ירדנו מהנושא ונסעתי לכמה דקות לבית... אחרי כחצי שעה אני חוזר, עוצר ליד התחנה ומתקשר לסדר עניינים כאשר פתאום אני קולט את אותו חרטטן רץ עם איזו אחת לאוטו שלו שעמד 2 מטרים מאחוריי כולו מבסוט ומאושר...

 

אני מחליט ללמד אותו לקח.. מחכה שהוא יתניע, מדליק אורות ואיך שאני רואה אותו יוצא גם אני משגר עצמי לדרך, גז מושך קצת את הראשון... שני ממשיך למשוך קצת, שלישי, ומשאיר אותו מאחור (אני נהגתי על ניסאן אלמרה 1.6 ידנית והוא נהג על מיצובישי צ'אמפ אוטומטית כולה במדבקות ו"שיפורים" אחרים)... אחרי כמה עשרות מטרים מגיעים לכיכר, אני על 80... קצת ברקס ונכנס לכיכר עם הגה חזק ימינה וקצת החלקה וממשיך עם הכיכר שמאלה... הזה מאחור היה קצת בהלם, לקח לו קצת זמן להבין מה קרה... בכל מקר אחרי שנתקעתי אחרי איזה נהג מונית שכנראה חצי ישן וחצי נהג.. שוב הכביש ריק ואני שוב מתחיל להאיץ, כיכר הבאה שוב אני נכנס מהר תוך שבירת ההגה ימינה ושוב שמאלה, תת היגוי אבל ממשיכים, זה מאחור שוב בהלם, עד שהוא יוצא מהכיכר אני כבר נכנס לרביעי... אחרי כמה מאות מטרים של כביש עם שני מסלולים לכל כיוון ו130 אני מגיע לעוד כיכר (כמה כיכרות יש פה), ברקס חזק שוב שובר הגה ימינה, הפעם הרכב התעצבן והחליט שהוא רוצה להחליק, אני לא הסכמתי ואחרי דיון שארך כשניה הסכמנו שקצת החלקה של האחוריים בכיכר וחוזרים לשגרה.. ממשיך ליציאה מהכיכר, זה מאחור רק מגיע לכיכר מנסה להבין מה קורה... אחרי כמה מאות מטרים מגיעים ל... רמזור (יש לנו רק אחד) ואני לוקח ימינה עם החלקה קלה ועולה על כביש בין עירוני... זה מאחור כבר התאייש כנראה, מרחוק ראיתי אותו במראה עומד ברמזור לכיוון המנחת...

 

אחרי סיבוב קצר חזרתי לתחנה למועדון מתנדבים... אחרי כ10 דקות גם השני חזר, הפעם הוא כבר לא דיבר על פתיחות ותחרויות... אחרי זה בשקט הוא אמר לי משהו מעניין "אתה נהג טוב (כן, גם אני יודע לתת גז) אבל אתה לא זהיר כמעט עפת בכיכר (כמעט לא נחשב)..."

 

בדרך הביתה בעשר בערב אני על 60, נוסע לאט, לא מאמץ את הרכב, נותן לו לנוח קצת.. בכניסה לשכונה שלי איזה כלב מסתער על הרכב שלי אני בולם, הוא מתחיל לנבוח עליי, אני נובח עליו בחזרה, הוא קצת מופתע ואני ממשיך לנסוע לכיוון הבית...

 

אחח, מזל שהיום אני יותר בוגר...

[שמר]

אם בא לך להרביץ תרביץ במחשב, בכביש תיסע בהתאם לתנאים...

בכל מקרה גם אני לא נוסע תמיד בגבולות המהירות המותרת (אבל תמיד בזהירות)

טוב, עדיף שנסיים את זה כאן...

 

לא כתבתי את ההודעה כדי לשמוע עיצות איך לנהוג, ואני גם לא מצטער על מה שעשיתי, כי פשוט אין על מה להצטער... אם מישהו חושב שזה הופך אותי לנהג מסוכן, זאת בעיה שלו, אני לא מסכן אף אחד, בטח לא בהשוואה לנהגים אחרים...

 

ותאמין לי ששיקול הדעת שלי בכל מה שקשור לנהיגה הוא טוב מאוד !

 

תודה על התגובות, ותודה למוטי על ההסבר המפורט, אני אנסה את זה בסוף השבוע...

 

לגבי המטרה שלי, אני לא מתכוון לעשות רייסים או צלחות, פשוט אני רוצה לשפר את האחיזה, ואין לי בעיה אם זה יפגע מעט בנוחות.

 

 

לגבי הסיכון, אני מנסה לנהוג בזהירות, ואני גם מתרכז בנהיגה עצמה ושומר על תקינות הרכב, ככה שאני עושה משהו כדי לשמור על עצמי ועל הנוסעים.

לסיכום, לפי דעתי קודם יש לשפר את החינוך, המודעות והמיומנות של הנהגים, ורק לאחר מכן להחליט על העלאת המהירות...

כן הכביש הוא באמת מקום די מסוכן, במיוחד בתנאים קיצוניים כמו כביש חלק, ובאמת יש הרבה מפגרים שלא יודעים מה הם עושים על כביש יבש, שלא לדבר על כביש רטוב...

איך קראו לספר ההוא ? "הוצא מהקשרו" ?

[sronis]

אני יושב במועדון מתנדבים (מתנדב במד"א)

אני מבין שבמסגרת ההתנדבות אתה מנסה לראות ממקור ראשון מה קורה לנפגעי תאונות דרכים...

[gadik6]

אני מבין שבמסגרת ההתנדבות אתה מנסה לראות ממקור ראשון מה קורה לנפגעי תאונות דרכים...

לא בדיוק...

 

 

ולשמר, כל הכבוד על עבודת הבילוש שעשית...

 

מעניין שרק אליי באים בטענות מכל המגיבים בשרשור על נהיגה לא זהירה, אבל בסדר שיהיה...

 

לגבי מה שקרה אתמול... קודם כל ציינתי בהודעה שזה היה מקרה חריג, אני לא נוהג לעשות פתיחות או רייסים ואתמול זה נועד רק ללמד אותו לקח, כלומר אתמול זה היה מקרה באמת חריג...

 

לגבי הנהיגה שלי, תאמין לי או לא אבל זה נחשב אצלי לנהיגה בהתאם למגבלות (שלי)... אני גם כשאני נוסע מהר או על המגבלות במקרה הגרוע ביותר זה נגמר באיבוד אחיזה קל ויציאה מזה בניגוד לאחרים שמעדיפים להיכנס בעמודים ובדברים אחרים...

 

ואם יש משהו שאני מצטער עליו זה רק על זה שעוד מישהו היה מעורב בזה... כלומר אם היה קורה להם משהו אז הייתי מרגיש אשם שלא לדבר על זה שאני מכיר אותם, וגם פחדתי שהוא ייכנס בי מאחור (רק בגלל זה נסעתי מהר... ) אבל !!!! אני לא מצטער על הנהיגה שלי אתמול, ידעתי מה אני עושה וזה שלא קרה לי כלום זה לא עניין של מזל !!!

[שמר]

עצרתי את עצמי בכח בהודעה הקודמת , אבל עכשיו נתת לי את כל הסיבות לתת דרור ללשוני :

 

התקשרו מבית לוינשטיין . המקום שהזמנת שמור עבורך.

 

המגבלות אצלך הן ברמת החשיבה ,לא (רק ) בנהיגה.

[gadik6]

עצרתי את עצמי בכח בהודעה הקודמת , אבל עכשיו נתת לי את כל הסיבות לתת דרור ללשוני :

 

התקשרו מבית לוינשטיין . המקום שהזמנת שמור עבורך.

 

המגבלות אצלך הן ברמת החשיבה ,לא (רק ) בנהיגה.

אם זה מה שאתה חושב זכותך...

 

ותודה על המקום השמור, אבל תסמוך עליי שאני לא הולך לבקר שם בשנים הקרובות...

[שמר]

רשמתי לפניי...

[s.b.m.w]

מאוד מעניין.

גם לי, לצערי, היו אי אילו שטויות מוטוריות:

החל מGMC ספארי חדשה (אולי שבועיים על הכביש - בשנת 1995) שיצאה למירוץ בשדה תירס מול טרקטורון (הונדה 300EX) - הטרקטורון בשביל, ואנחנו על התירס........

אותה ספארי "שלנו" צויידה בדלקן, וטלפון ללא הגבלה לשיחות (הייתה של דוד של חבר).

מי שלא ראה שמחת פוחזים מתדלקים ב300(!!!) שקל (ובימים שהדלק עוד היה זול) שלא על חשבונם, לא ראה שמחה מימיו.

פעם אף חשבנו אותה לעבירה בשטח חולי.

מסתבר שטעינו

המשך בסובארו 600 (דור שני - בודי של ה700, מנוע של ה600 הנושנה) שבנוייה לנסיעה בעיר ונסעה על בסיס יומיומי חולון - חיפה.

לאחר שסגרתי סקאלה (120 קמ"ש), החליט האוטו שזהו.מספיק.

הבוכנות (כל ה 2) דפקו, והאוטו היה יותר רעשן מאוטו.

מובן שבשלב זה לחיפה הוא לא נסע (האמת - אפילו למרכז ק.שרת לקנות גרעינים הוא לא יכל להגיע), ואז החלטנו להתנקם בו:

לאבא של חבר היה טנדר פז'ו 504, חבוט כולו.

החלטנו לאגד זהויות בין הסובארו והטנדר (עד היום אני מצטער - היה ל600 שלי בודי יפהפה, צבע ראשון, ובלי שריטה! עד לאותו היום).

בסוף עניין - הפכה הסובארו לקוביית פח ירוקה וחבוטה.

אבל - ה סיפור הוא:

בימים עברו היינו יוצאים שיירת רכבים.כל אחד באוטו משלו.

יום שישי אחד, לפני יציאה, אני וחבר נוסעים בסובארו GFT שלו לאכול.

בד"כ גם זה היה מתבצע בשני רכבים, אבל משום מה, אותו ערב זה היה שונה.

בתור שליחי פיצה, היינו מכירים את מגוון קיצורי העיר (חולון) וזאת ע"מ להמנע מה שיותר מרמזורים מעכבים.

רצה הגורל, ובאותו ערב לא נסענו בקיצור.

(למי שמכיר את חולון - ישנה ישורת די ארוכה מרח' סרלין,- פינת סוקולוב,לכיוון ק.שרת.).

באותו רגע - החלטנו למהר, סתם בלי סיבה.

ראשון בפירפור.

שני עד שמונים.

שלישי, עם מנוע צועק - 120 (בעיר.).

רביעי.

צומת "אורט חולון".

רמזור ירוק.

עוברים.

אנחנו כבר ביותר מ130 קמ"ש, מערכת בווליום גבוה, ומרוצים מהחיים, עד ש.........

יוצא שוטר.

מסתבר שהייתה מכמונת.

היינו במהירות כמעט פי 3 מהמותר.

אני מסתכל על החבר (שנהג) והוא עליי.

תוך שניות - מחליטים - ממשיכים.

השוטר מבין שלעצור כבר לא נספיק, וקופץ הצידה ורץ עם הקשר לניידת - ממש כמו בסרטים.

ואנחנו - כמו כבשים -ממשיכים לדהור, מבלי לתת תשומת לב לדברים שוליים כמו תנועה, ורמזורים אדומים.

תוך כדי - יש תוכנית:

נחנה את האוטו בשכונה לידינו, ניקח את האוטו שלי, ובבוקר נגיש תלונה למשטרה שנגנב הרכב.

פועלים לפי התוכנית, רק שמגיעים הביתה (גרנו בניין מול בניין) רואים הרבה אורות כחולים.

שלחתי אותו למקום המפגש שלנו (הגינה - כמו העיגול בבת ים), בעודי לוקח את הסובארו שלי.

שהגעתי לשם, כולם ישבו וצחקו.

מסתבר, שהמוגבל עבר בכוונה דרך הבניין שלו.

שם תפס אותו שוטר ושאל אותו - תגיד - אתה מכיר פה את יוסי עם הסובארו הכחולה?

והוא, בלי להתבלבל אמר לו: כן - פה , בקומה שנייה, דירה 7.........

 

למחרת הוגשנה תלונה על גניבת הרכב.

3 ימים מאוחר יותר היה טלפון מ"שכן מודאג" שרואה רכב חשוד בחנייה כבר כמה ימים.

והכל בה על מקומו בשלום.

 

שטויות שלצערי - ילדים בני 18, בלי טיפת שכל, עושים.

אצלנו זה נגמר בשלום, אבל בהרבה מקרים זה לא.

סעו בזהירות, ושמרו על החוק!

שמוליק.

[qil]

לגבי הנהיגה שלי, תאמין לי או לא אבל זה נחשב אצלי לנהיגה בהתאם למגבלות (שלי)... אני גם כשאני נוסע מהר או על המגבלות במקרה הגרוע ביותר זה נגמר באיבוד אחיזה קל ויציאה מזה בניגוד לאחרים שמעדיפים להיכנס בעמודים ובדברים אחרים...

אני חייב להבין אותך, אתה ברצינות חושב שמישהו שנפגש עם עמוד וב"דברים אחרים" באמת התכוון לכך? אני חותם לך כאן ועכשיו, שאף אחד שנכנס בעמוד לא תיכנן ובהחלט לא העדיף את זה על פני איבוד שליטה קל

 

בברכה,

אבי.

[[]_MagnuM_[]]

בשבת אחת בשנת 96 חזרתי בבוקר ממסיבה יומהולדת של חבר עם בחורה שיצאתי איתה.

לחברה הזו היה אח "ערסוואת" כזה שקנה סיאט מלאגה מתפרקת ובחן את המגבלות שלה, ממש כמו שלל התיאורים שהחברים הציגו לפני.

 

כל הנסיעה היא דיברה בשבחם של הפעלולים שמבצע אחיה על מגרש ההחלקות המאולתר,אני נהגתי באותה תקופה על הסובארו GL 1600 של אבא שלי ופשוט הייתה לי הרגשה שגם אני יכול להיות נהג מרוצים בשלוש דק'.

אז אמרתי לה שגם אני מסוגל לעשות את הדברים האלו ואפילו יותר טוב. (כי בשביל להרים בלם יד לא צריך להיות פרופסור).

אז עצרנו ליד אותה רחבת אספלט ששמשה את אחיה (גם באותו בוקר טפטף קצת, אז הרחבה הייתה חלקה במקצת)

אני שם את הקלטת האהובה עלי (עם השיר Mr. Vain... כ"כ אייטיז, בשביל האנדרנלין) ומתחיל בנסיעה: 20 קמ"ש, 30 קמ"ש, 40 קמ"ש 50 קמ"ש, אני אוטו-טו מגיע לקצה של הרחבה שמגודרת עם מוטות ברזל חלולים צבועים בכחול-לבן.

 

עמה-מה?

עד לאותו יום פשוט לא ידעתי שבלם היד בלאונה נועל את הגלגלים הקדמיים)

ברוב טפשותי הרמתי את בלם היד למצב של נעילה (כלומר ללא אפשרות להוריד)

אני רואה את הרכב הולך ומתמזג עם מוטות הברזל וביחד אני והבחורה הזו שאם קורה לה משהו אחיה יגרום לי להצטער שחגרתי.

(עד אז גם לא הגעתי למצב של נעילת גלגלים ופשוט לא הבנתי למה הרכב לא זז, מאוחר יותר חשבתי שבטח הרסתי איזה מכלול במערכת ההיגוי ואבא שלי יעזור לערס לסיים את העבודה בגלל שהרסתי את הGL השמורה שלו)

 

איפה היינו? אה כן...

Call him Mr. Raider"

Call him Mr. Wrong

"...Call him Mr. Vain

 

רק חבל שלא יכולתי להמשיך לשמוע את השיר הבוקע מרדיו התדיראן, כי הקוזינה לידי התחילה לצרוך בהיסטריה. אני כבר מתחיל להריץ סרטים על הרגע שאחרי ועל המנה שאני עומד לחטוף מאוחר יותר מכל הצדדים.

הסובארו עצרה במרחק של סנטימטר מהגידור (המדד היה מרחק משני הפלסטיקים שעל הפגוש המשמשים כנגד מכות חנייה ועד הגדר) ואני הרמתי אמברקס וכמו אחוז "אמוק" שילבתי לR (תיבה אוטומטית, הרגשתי כמו מלך בזמנו) ונתתי את הרוורס של החיים שלי, עם סיבוב הגה חד שמאלה שגרם לרכב לעשות 180 (האמת שלא ידעתי שעשיתי זאת, רק מאוחר יותר היא אמרה לי).

 

סוף סיפור:

1. חזרנו ב9 בבוקר לביתה של הקוזינה

   
   

2. הקוזינה שנסעה איתי הפכה להיות אישתי במרוצת השנים

   
   

3. הGL עדיין נוסעת וטומנת בחובה את אותם רגעים סודיים של נהיגה בדוואית מסורתית

   
   

4. ואותו ערס הפך להיות גיסי, האיביזה שוכבת באיזה פירוקייה (או שכבר הפכה לקופסת שימורים אחרי תאונת החלקה)

   
   

_____________

הטנדר הקודם שלי היה טנדר טיוטה, ועקב טעות אנוש טנדר אחד היה 4X4 והשני היה 2X4, והטנדרים היו ממש זהים חיצונית (שהיו חדשים) ואני לא כ"כ ידעתי להבדיל בינהם, וזה היה רכב עבודה אז כבר כמה תשומת לב צריך להקדיש לו?

אני נוסע עם אישתי (אותה קוזינה ממקודם) ומחליט כי מה יותר מתאים מלרדת לחוף הים ולחנות על החוף?

ירדנו ביחד ליד פתח כזה שהושאר איפה ששפצו את החלק של טיילת ת"א (שקרוב ליפו), הנסיעה עד לחוף הייתה חלקה, הרכב טיפה התחפר אבל המשיך לנסוע. יצאנו, טיילנו קצת, והחלטנו לחזור הביתה.

אני מניע, מכניס לראשון - והרכב לא זז!

ואז הבנתי שה4X2 שייך לי. עסק לא נעים. מתחיל להחשיך, אנחנו קרובים ליפו (ואני מדבר על תקופה שסמוכה מאוד לאחר אוקטובר 2000).

למזלי הגדול עבר שם בחור צעיר עם לאדה ניבה

(!) שהסכים לגרור אותנו עד ליציאה.

אבל הוא נכשל, ובעצמו התחפר בגלל המשקל שרצה לגרור

אחרי כמה דק' מגיע עוד איזה בחור נחמד עם over פוזת "שופוני" והטראנו שלו, והוא הצליח להוציא אותנו מהבוץ (תרתי משמע).

[gadik6]

אני חייב להבין אותך, אתה ברצינות חושב שמישהו שנפגש עם עמוד וב"דברים אחרים" באמת התכוון לכך? אני חותם לך כאן ועכשיו, שאף אחד שנכנס בעמוד לא תיכנן ובהחלט לא העדיף את זה על פני איבוד שליטה קל

 

בברכה,

אבי.

זה מה שהתכוונתי, הם לא רצו שזה יקרה... ואני יודע שאף אחד לא התכוון לכך... אבל יש הבדל בין מה שמקווים לבין מה שקורה בשטח...

[Jeka]

אני דורש המשך!!

[sk]

זה היה לפני שבע שנים שקיבלתי את הרשיון

אז גרתי בבת גלים בחיפה ליד החוף האוטו הראשון שקניתי זה היה אופל אסטוה GSI

הקטע הוא שאיזה יום החלטתי לנסוע לכיוון החוף למקום מבודד "אל תדאגו עם החברה"

קיצר ירדתי מהכביש והיה כבר חושך ראיתי שהאדמה בצבע לבן ! "חשבתי זה לא חול"

נסעתי קצת פתאום האוטו התחיל להשקע?!? יצא שזה חול והלבן זה פשוט צדפות קטנות שהיו מפוזרים על פני השטח, החברה נכנסה ללחץ איך נצא מה נעשה?

לפתע מגיעה ניידת משטרה "או סוואנה או וואנדורה לא זכור לי"

השוטר נקרע מצחוק הבין את הקטע והחליט לעזור "כנראה בא לא על הבחורה"

הו חזר בריוורס לכיוון האוטו ופתאום גם הוא שקע, אבל אז הוא נהיה עצבני

קיצר קרא לעוד ניידת משכה את שנינו ויצאנו בשלום,

מוסר השכל: עדיף לשלם לבית מלון מאשר כל הפדיחות

דרך אגב באותו לילה מה שקיבלתי זה רק כאבי ראש מהחברה

איזה באסה.

[bagira]

טוב, אז המנטה רק יוצאה מהמוסך עם מנוע חדש , מנוע 2000 16V, עם שני וובר 45 עליו,זוג קאמשאפטים 285 של קנט וראש אחרי פורטינג, הערכה גסה? 200 כ"ס בגלגלים האחוריים (מאז כבר באו והלכו שיפורים רבים ונוספים וכרגע היא בשיפוץ מקיף). נוסע עם חבר, בואכה זכרון יעקב.

 

בעליה לזכרון מכיוון כביש 4 יש פניית 180 מעלות (HAIR PINN)תוך כדי עליה שרק מתחננת אלי לסחיפה עם 4 גלגלים.

בכניסה לסיבוב אני מוריד מרביעי לשני. הופך את ההגה ומשחק עם התחת (של האוטו,לא שלי) ועם הגז, תוך הסבר מעמיק לחבר על יסודות היגוי יתר והנעה אחורית. את הסיבוב אני כמובן מסיים לרוחב הכביש כשמזכרון יורדת מולי ניידת תנועה עם קצין (!!!) בתוכה. (מה זה הדרגות האלה שלהם? יש להם שתי מידות לפלפל?). הבנתי שזאת הצגת חיי או שלילת חיי. שיחק לי מזלי,פרצופי התמים והעובדה שאני כבר לא ילד והשוטר האמין שאיבדתי שליטה על הרכב וכפסע היה ביני ובין נפילה מהמצוק.SUCKER!!!