[]_MagnuM_[]

שלום,הייתי מעוניין לדעת מה דעתכם על פיאט טמפרה שנת 95 (רשום SX בצד, זה עוזר לכם?) יד ראשונה, נפח מנוע 1600 סמ"ק, ידנית, עברה כ-65,000 ק"מ. הרכב שייך לאחי ולכן תוצאות הבדיקה לא כ"כ חשובות לי כרגע כי אני יודע שהרכב שמור ומטופל בזמן (יש ספר טיפולים מלא) מה הפוטנציאל שלה בתור משפחתית במחיר עממי? (השבתתי את הפיג'ו, מנוחתה עדן, איזה רוסי נכנס בי מאחור עם סוואנה ואני מחפש משפחתית טיפה יותר גדולה ממנה וקצת יותר מסובארו DL בשביל התינוק שעומד לצאת בימים הקרובים וגם שיהיה מרווח יחסית ונוח לנהיגה) תודה, אבי

אחד הדברים (החיוביים) שניתן לזקוף לזכות רנו היא העובדה שגם בגרסאת הליסינג וציי הרכב הם לא התפשרו בבטיחות, שלא כמו אצל מאזדה שקיצצו את כריות האויר לשתיים בלבד מתוך שש(?)

יניב, הסיבה שהסובארואים מתמעטים מהכביש הם בגלל היקף הגניבות הגבוהה שלהם. לאיפה נעלמו כל הלאונות הישנות? לשטחים. ומשם אין דרך חזרה. אותו דבר עם הפיג'ו 404 ששטפו את הכבישים (אני זוכר מילדותי שעוד היו כמה מוניות כאלה בטרם מרצדס השתלטו) והאופלים: אסקונה, רקורד, קדאט. אני לא יודע אם יוצא לך להסתובב בשטחים של בני דודינו היקרים, אבל כל רכב שלישי שם זה סובארו. ואני מאמין שכולן גנובות. ממש כמו הטרנזיטים והטרנספורטים. ומה עם הנגב? כל סובארו מתקבלת בברכה, וכל סובארו ששובקת חיים (בכל זאת, כמה זמן רכב יכול לנסוע ללא שמן ולשמש בתור "אוטובוס" לכבשים?) פשוט נזרקת. הם לא משתמשים בהם יותר. הם לא טורחים לתקן אותם כי הרבה יותר קל לגנוב אחרת. אחת המחזות שדי נפוצים בנגב הם שורת סוברואים (לאונה, טנדר. בד"כ לבנות) שפשוט עומדות מופקרות בשמש. בשנת 2004 דווחו על כ3000 ומשהו סובארו גנובות (וזה לא המספר הסופי, כי תפרן שקנה לאונה ב5,000 לא ייבטח אותה, הנתונים מחברת הביטוח) גנבים מתעסקים עם אימפרזה טורבו? הגנבים מתעסקים עם B4? לגאסי? אאוטבק? פורסטר? סובארית? התשובה היא: לא! לאונה מנצחת ובגדול מכל גזרותייה, והולכת יד ביד עם הטנדר לעבר הסוף המר בידי ידיים מתעללות. מלכת האמינות המשפחתית היא סובארו. רכב משנת 88 (GL אפורה ואוטומטית) שלמעט טיפולים שגרתיים לא שבק חיים לעולם. אני רק זוכר שפעם עשינו לה "טיימינג" (והמבין יבין ). ולפעמים אני ממש שובר את הראש להבין איך דווקא הרכב הזה שרד. מה הופך אותו לכל כך אמין שהוא פשוט מסרב למות?

2.90* הרכב אולי עצמו נוח (נוח מאוד, תקף לגבי נהיגה שלי לפני 5 שנים על הרכב הזה), אבל דורש המון תחזוקה בהשוואה לרכב רגיל כי האמינות בו היא גרועה. *(לא כולל מע"מ)

אתה יכול לקרוא לי "אבי" או "אברהם" (למרות שאני מעדיף "אבי") מתנשא? זה הדבר האחרון שאני אהיה, (טוב נו, אולי לפני אחרון), אבל אתה יכול לבדוק עובדות בשטח. אולי אותו ישראלי עם הכרס נכנס לדיאטה וכבר אין לו כרס, ואת הצרור הוא המיר בסט כרטיסים-חכמים, אבל מקומם לראות רכב כביש-שטח פלצני ונוצץ הורס את הרצף של מכוניות יותר "קשישות". לא התכוונתי ספיציפית לאנשים שמנים, שרעש מפתחות בוקע מהם והמוח שלהם ספוג בכ"כ הרבה גלי קרינה מהפלאפון שהם טרום שלב איבוד הזכרון. התכוונתי לאותו ישראלי שחייב לתקוע את הרכב החדיש שלו בשורה ללא כל התחשבות מינימלית באלה שבאמת זקוקים למקום החנייה, לאותו ישראלי שיראה את הקאדילק מתאמצת לקחת סיבוב אבל יתקע את האצבע עמוק יותר בתוך האף ועד שהוא לא יראה את עצמו משתקף על פגוש הניקל הוא לא יואיל בטובו לפנות לה מקום. תחשוב מה שאתה חושב עלי, אין לי שום בעיה עם זה. אם הייתי אמור להעלב מכל מה שאנשים חשבו עלי במשך 28 שנות חיי היום הייתי אמור לשלם המון כסף לפסיכיאטרים. אבל גם לי יש מה לומר. ויודע מה? אני לא כ"כ רחוק מן המציאות. תמשיכו להתלונן על הצפיפות, על החזרה של חברים אחורה בגלל חוסר חנייה ודוחק אבל תשבו בחיבוק ידיים ותמשיכו להתלונן על הצרות-הצרורות. אבל כשמישהו מטיח לכם את האמת בפרצוף אתם פתאום משנים מסיכה, והופכים להיות אימא-תרזה ומתעסקים בשטויות. ביינתים, מבין כל מה שקראתי בדיון הזה, הרעיון שלי הוא הכי בר ביצוע. פשוט חבל שאתה נטפל לזוטות. מי שנעלב ממה שאמרתי מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית (אבל שלא יצפה לבקשות סליחה ותחנונים). א ב י

אינני חבר במועדון החמש, ולמפגשים אני מגיע רק פעם ב... רק בשביל לשטוף את העיניים. אבל הבעיה היא לא במיקום או בגודל החניון. כי עם קצת אילתור ניתן להכניס גם 100 רכבים, זה הכל שאלה של רצון ותעוזה (אני מרגיש כמו בתדריך צבאי) אז ככה הנה כמה נקודות שחשבתי עליהן: עם כל הכבוד (ויש...?) לחברי המועדון שבאים בלי רכב אספנות, אפשר לחנות טיפל'ה רחוק יותר. לא צריך לדחוף את הרכב המודרני שלכם פנימה לתוך החניון (שהוא דחוק גם ככה, אבל שוב, זה הכל בראש...) ברגע שאותו ישראלי טיפוסי עם כרס משתפלת, צרור מפתחות ופלאפון ביד יחנה את רכב השטח שלו (ואני לא מתכוון לוויליס או וואגוניר) מחוץ לחניון, ולא יתקע אותו על המדרכה או יתפוס שתי מקומות חנייה, או שאותו אדון נכבד עם הפיג'ו שלו (ואני לא מתכוון ל404) יחנה אותה מחוץ לחניון, וככה גם יעשה בעל הפורד (פוקוס, לא אסקורט או מוסטנג) ועוד ועוד, המצב יהיה הרבה יותר טוב. בתור ישראלים, יש לנו נטייה להסתכל על משהו ולהתעלם ממנו (או לפחות ככה אנחנו מראים). מגיעה קאדילק ירוקה וארוכה (דה-וויל?) שצריכה להחנות. אז למה למען השם לא תעלו למדרכה או שתכנסו בין כמה מכוניות רק כדי לתת לו להשלים סיבוב? למה חייבים לעמוד ועד שלא רואים את ההתשקפות על פגוש הניקל לא רוצים לזוז? מזמן מזמן הייתי בהשקה של טנדר של שברולט או דודג' (לא זוכר במדויק) ופשוט נדהמתי לראות שאת חצי מהחניון תפסו רכבים מודרנים. דחילאק ראבקום! לא חבל שאת המקום הזה ינצלו אנשים בעלי רכב אספנות (או מיוחדים? ואני לא מתכוון לאימפראיכסה טורבו...). הכי קל בשבילי היה בתור בעל טנדר (מאגנום, למי ששאל) לשלם עשרה שקלים, לפלס את דרכי פנימה, לעלות על הצמחיה ולחנות על מדרכה. אבל קצת הגדלתי ראש והלכתי לחפש חנייה במקום אחר (בסוף מצאתי ליד כיכר, שמרחק הליכה ממנה זה בערך קילומטר!) כל זה אך ורק תלוי במדיניות מועדון החמש. שתחלק עלון מידע לחבריה ו\או תעמיד שלט בכניסה לחניון שאומר במפורשות שחברים שאינם באים עם רכב אספנות או יחודי (שוב, לא אימפראיכסה טורבו) שיעשה מאמץ כביר (ובאמת תודה...) ויחנה את הרכב במקום אחר ולא בתוך החניון. אפשר לעשות רוטציה ובתקופות שהם די ריקות (חורף או כל סיבה אחרת) ההגבל יבוטל. אבי.

אם אני לא טועה, זוהי רמת גימור "ברוגהם" (היוקרתית ביותר). וציפוי של גג סקאי היה דבר built-in.

תיקון טעות לזה שמעלי. במהיר ועצבני 1 הייתה צ'ארגר שחורה . ועוד אחת... במהיר ועצבני 2 אכן הופיעה צ'אלנג'ר, שאני מחסיר פעימה בכל פעם שהיא מרוסקת במטרה להציל את השוטר הבלונדי הזה... הייתי מייבא איזה מכונית שרירים עתירת מומנט... צ'אלנג'רR\T זה החלום שלי.

אז בשעה טובה נקנתה פיג'ו 205 לבנה שנת 94 (בהמשך לדיון שפתחתי בעבר). ואין מה לומר... פשוט לא רציתי לרדת מן הרכב ולחזור לבהמה הענקית והלא נוחה שאני נוהג עליה. תתארו לכם את סיטואצית מסירת המפתח לאשתי כמו בפרסומת של כרטיס האשראי שאותו מטייל מוסר את הכרטיס לאותו איש עסקים. הרכב מודל 94, יד שנייה. מרכב 5 דלתות. לבנה (ממוגנזת! ) הייתה שייכת לרופא (ווטרינטר זה גם רופא? ) ורושמת לזכותה 132,000 ק"מ מקוריים אורגינאלים. הייתי זקוק לפסק זמן הזה מהעבודה כמו חמצן לנשימה, לאחר העברת הבעלות חטפתי את המפתחות ויצאתי להסתובב בנופי ילדותי. לפתע חזרתי לגיל 18 שוב, לאותה קולט אהובה שלי (זצ"ל), אבל בהרבה פחות נוחה מאותה פיג'ו. הזכרון היחידי שלי מפיג'ו הוא ה205GTI של אחי (שגם היא רוסקה, זה בגנים שלי ושל אחי), שהייתה מגהצת פניות ופרועה (1900 סמ"ק!). אבל תמיד כיף להזכר (גם אם שני הרכבים לא זהים בכלל). אם הכל ילך כשורה, בעוד חמישה חודשים (ב"ה ה', מלח-שום-בצל!) ה205 הזו תזכה לשיפור נוסף. כבוד, כבוד לפיג'ו. אבי.

צהרים טובים ושבת שלום הייתי מעוניין להחליף את שם המשתמש הנוכחי שלי ל- אבי מאגנום. תודה מראש. אבי.

כבר שקלתי את המאזדה 121 "בימבה", אבל הבעיה שהם מאוד סחירות, ובדר"כ נמכרות מעל המחירון. מחר בבוקר אני ניגש לראות קליאו 95 לבנה ואוטמטית, ואעדכן אותכם. (למרות שאני מאוד נוטה לכיוון של ה106, בעיקר מבחינת בטיחות). תודה.

כמה שטויות אתה רושם תהיה בריא... אתה בטוח שאתה לא מתפרנס מזה? בטיחות אקטיבית שמעת? יכול להיות לך רכב עם פח מפה ועד ג'בלייה אבל עם בטיחות גרועה, ורכב קטן (בדר"כ אירופאי, רק הם חושבים על זה...) שיגן על נוסעיו בצורה הרבה יותר טובה. בנוגע לרדיאטור, מערכת הגה, ועוד שאר ההבלים שרשמת - כפרה עליהם. שילכו. בשביל זה יש ביטוח. אחרי שריסקתי את הקולט שלי (R.I.P) אומנם איבדתי רכב שקניתי אותו בדם יזע ודמעות, והשקעתי עליו המון, אבל הייתי שמח שיצאתי שלם. בניגוד לרכב, לאדם אין חלקי חילוף.

הגיע היום ממנו חששתי (אישתי זקוקה נואשות לרכב). התקציב הוא בערך כ20 אלף שקל שיכללו את הכל. אופציות ששקלתי: ג'אסטי שרייד אונו 205 106 חיפושית () את היפניות הורדתי מהרשימה, עם כל הכבוד לאמינות, בטיחות ונוחות (שחשובים לאישה הרה) אין שם. את החיפושית, גם כן בגלל אותם סיבות (למרות שאם זה היה תלוי בי, מחר הייתי קונה לה אחת) אז נשארו האונו, ה205, וה-106. אישתי לא נוסעת הרבה, לכל היותר 200-300 ק"מ בחודש. הצרכים הם: קודם כל, בטיחות! נוחות אמינות (עד כמה שניתן) חסכון בדלק (שוב, עד כמה שניתן, אבל עדיף לפחות 1:12) אוטומט עדיף, אבל אין לה בעיה להסתדר עם גיר ידני רכב קטן וקומפקטי, אין לה צורך במרכב "3 קופסאות" וכמו כן אחסון מקסימלי עד כמה שניתן (עגלה+שלוש גופות מקדימה ) מה הייתם ממליצים? תודה מראש.

אוי הדארט, הדארט! ממש בתחילת שנות ה90 היו עוד כמה כאלה שהסתובבו בכבישים, ועם כיתה י"ב הגיע גם הרצון לרכב. האופציות היפניות שהיו אז: DL שהייתה מאוד נפוצה אך גם מאוד פופלרית ונחטפה כמו לחמנייה חמה (בדר"כ מעל המחירון), מיצובישי לנסר (כנ"ל), וכל מיני יפניות קטנות, חסרות תחת, מקרטעות, חלשות ובעיקר מגעילות. לסיבובי "פוזה" היינו לוקחים את הדארט החומה של נועם (שקנה אותה מטייס מזדקן מחיל האויר יד ראשונה!!!) ובשבת היינו נוסעים לאורכה ולרוחבה (בעיקר לאורכה) של הטיילת בת"א. בסיבובי ה"פשע" היינו נוסעים בGL של אבא שלי , נכון שהיא הייתה חסרת חן ונפוצה, אבל הרבה יותר פחות צמאה מהדודג' נוסטלגיה

יוזמה ברוכה! גם אני כמו קודמיי חושב שצריך לעשות עוד סקרים, אבל למכוניות טיפה יותר "עממיות".