סקירת טיול בגרמניה עם BMW 640d

[Mr. MAG]

לאור ההצלחה של ירח הדבש שלנו שנה שעברה (אגם גארדה וחבל דרום-טירול, 10 יום, אאודי TT) החלטנו לחגוג את יום הנישואין הראשון שלנו במתכונת דומה, אך ביעד חדש. היעד הנבחר היה היער השחור, והתאריך בלית ברירה היה סוכות, מה שהסתכם ב11 ימי חופשה.

ראשית הוזמנו כרטיסי טיסה למינכן עם טורקיש איירליינס במחיר מופקע כיאה לחגים, עם עצירה של שעתיים בSAW לצורך מפגש עם חברה תושבת איסטנבול ותדלוק (בקפה של סטארבאקס). לאחר מכן הוזמנה דירה ל8 לילות בדרום היער השחור, קרוב לTitisee (בהמלצת חברים), מלון מפנק ל2 לילות נוספים בקצהה של מינכן (כדי להימנע מכניסה לעיר עם רכב) ולסיום - רכב בקטגוריית SSMR (ספורט-קופה) לכל התקופה באדיבות סניף האם של Sixt, ממנו שכרתי את כל הרכבים שלי בכל החופשות ב3-4 שנים האחרונות. כחודש לפני המועד, שלחתי מייל למנהלת הסניף בבקשה לנסות את הBMW סדרה 2 במידה ויש כזו בצי (לפני שמחליפים לה את הפלטפורמה להנעה קדמית...) - ואם לא, אז את אותה ה TT משנה שעברה, שכן לשלם 500 יורו בשביל לנהוג בשירוקו חלשה וצפופה יותר מהרכב היום-יומי שלי אני לא מעוניין.

 

נדלג לנו חיש קל חודש קדימה לבוקר יום רביעי, ערב סוכות.

לאחר העצירה המדוברת באיסטנבול, בה כמובן צוידנו בשלל ממתקים ומתנות, נוחתים באחר צהריים (15:00) נעים למדי במינכן. דלפק ההשכרה של SIXT כהרגלו ריק מאנשים, ולאחר אימות הפרטים הבחורה הנחמדה בקבלה ניגשת לקרוא למנהלת הסניף איתה התכתבתי ועורכת בינינו היכרות: "Herr Granovsky! I am sorry to say we have neither the 2 series nor the Audi" היא אומרת לי, והלב יורד לתחתונים. הנה, מתחילים את החופשה באכזבה. "However, I have prepared a surprise for you that I believe you will find satisfactory. How would you like a 640?". קנתה אותי, אין מה לומר.

לאחר כבוד, דיילת שירות מובילה אותנו לאורכו של הטרמינל לדלפק נפרד, מרוהט קצת יותר, שעל דלתו מתנוסס הכיתוב Sixt Diamond Lounge. חיש מהר מופיע בידה מפתח, ומדלת צדדית אנו יוצאים לחניון קטן מרוצף אבן, עליו מסודרים לא יותר מעשרה רכבים שלא היו מביישים אוליגרך רוסי, ולכל אחד הכיתוב VIP - כך תדע שהגעת למקום הנכון. "This is your car, herr Granovsky! Enjoy!" כנראה אמרה הדיילת בטרם נעלמה מחיינו. אני לא בטוח - לא הייתי שם כל כך. הייתי פה:

תא מטען לא חסר למפלצת הזו, ואנו מעמיסים את המזוודות ונכנסים.

כעת, הבה נדבר קצת טכניקה:

ה 640D היא גרסאת הדיזל הבכירה של סדרה 6 (הרגילה), ואינה מיובאת לארץ. דגם הבנזין בארצנו עולה כ800 אלף שקלים, ואילו דגם הדיזל הנ"ל בגרמניה נושק ל100 אלף יורו. מדובר למעשה במנוע 3 ליטר כפול מגדשים, זהה למנוע שב535d ומפיק 310 כ"ס דרך תיבת 8 הילוכים אוטומטית עם תפעול מההגה הישר לגלגלים האחוריים. הנתון המעניין באמת הוא המומנט, 64 קג"מ. כל החבילה הזו נותנת למפלץ הזה (1.7 טון) האצה אפס למאה ב 5.5 שניות, מהירות מירבית מוגבלת אלקטרונית של 250 קמ"ש, ובאופן מפתיע גם צריכת דלק לא רעה בכלל, על הנייר.

 

כל הנתונים האלו רצים לי בראש וזו התוצאה:

כהרגלי, השלב הראשון הוא לגלות את כל הצעצועים. אז בואו איתי למסע מופלא בעקבות האלקטרוניקה: הכסאות מתכווננים חשמלית ל3 כיוונים, כולל 2 זכרונות לתנוחת הישיבה, אך ללא כיוון lumbar support. ההגה מתכוונן גם הוא חשמלית ל2 כיוונים, וכמו המושב כולל גם הוא חימום - כנראה הפינוק המיותר ביותר ביקום. הרכב מגיע מצויד עם LTE hotspot שמשדר לנו WiFi חינם בכל מקום בו יש קליטה של T mobile. למרות שאני נוהג היום ברכב חדש ומאובזר עד השיניים, חיכו לי ב 640 עוד כמה הפתעות: אורות גבוהים שנדלקים אוטומטית כשחשוך מלפנים, ויורדים ברגע שמזוהה רכב ממול. מצב Auto Hold אשר מפעיל בלם יד אוטומטית בעצירה מלאה, ומונע את הצורך לעמוד על הבלם בפקקים או רמזורים ארוכים. חלון פנורמי עצום, שלא נפתח לצערנו. קיפול מראות חשמלי, אך לא אוטומטי. וכמובן לוח מחוונים דיגיטלי לחלוטין שמשנה את התצוגה בהתאם למצב הנהיגה, ומערכת ה iDrive שבה אפשר לעשות הכל - כולל להקליד כתובות ע"י שרטוט האותיות על גבי הג'ויסטיק שהוא גם משטח מגע. הרגשתי כמו פרד פלינסטון שמצא את עצמו בתא הטייס של מעבורת חלל.

 

טוב, מספיק לשבת באוטו, בואו ניסע כבר!

הנהיגה על כבישי גרמניה היא תענוג בשבילי. זו לא פעם ראשונה, ובוודאי גם לא האחרונה - מדובר בחוויה מהסוג שאם מכירים ומכבדים את החוקים, אין גבול להנאה ממנה. כמובן שרכב GT מובהק משלים את החבילה, ואנו גומעים את הקילומטרים והשעות במהירות שנעה בין 70 (בעבודות כביש) ל230 קמ"ש. אני נדהם מהיכולת של ה640 לגהץ אוטובאנים כאילו הייתה זו גיחה למכולת. הנסיעה נוחה, שקטה ומתורבתת בכל מהירות, הכח לעקיפה זמין תמיד וללא היסוס, תיבת ההילוכים כאילו לא קיימת בכלל. הרכב נבנה להביא אותך לאן שתרצה, מהר, בלי דרמה - ושתרגיש רענן כשתגיע. כך עוברות השעות (עם עצירה מחייבת לבורגר-קינג בתחנת דלק) ואנו מגיעים בחסות החשכה לדירה שממתינה לנו. הניסיון, כמו גם ה GPS המובנה, משחקים פה תפקיד והנסיעה עברה ללא התברברויות או בעיות כלשהן. מדליקים ראש בנרגילה, והולכים לישון, ויהי לילה היום הראשון.

 

למחרת, מתגלה בפנינו מחלון חדר השינה הנוף של היער השחור במיטבו:

השמש זורחת, נקפוץ לקניות זריזות בסופרמרקט הקרוב ונשים פעמינו לעיירה Triberg ובה מפלים, ובתקווה גם סנאים.

נופי הדרך בכבישי ה B ובמפלים עצמם לא מאכזבים. זה יום שמשי ומצויין. אנו חונים בחניון מקורה, ומסתבר שחניתי בחניה הראשונה בעולם שמיועדת לגברים בלבד:

באזור המפלים יש כמה מסלולים ואנחנו בוחרים בבינוני שיקח אותנו לסיבוב דרך היער, בו אנו מוצאים את פארק החבלים forest-fun אליו עוד נחזור בהמשך השבוע. סנאים? גורנישט. ארוחת צהריים במסעדה טיפוסית בעיירה, וחוזרים לדירה להשלים שעות שינה.

 

המשך יבוא בתגובה...

[Mr. MAG]

ביומנו השלישי אנו מתעוררים לגלות שמזג האוויר השמשי התחלף באפרורי וגשום ומחליטים לנצל את היום לקניות במרכז האאוטליטים שבMetzingen. מדובר בנסיעה של כשעתיים לכיוון שטוטגארט, ועל כן לתכנית נכנסות 2 עצירות נוספות שנמצאות מחוץ לגבולות היער השחור.

 

 

העצירה הראשונה היא טירת Hohenzollern.

זו בין הטירות הבודדות בגרמניה שעודנן בבעלות פרטית, ובעליה טוענים שלו גרמניה הייתה עודנה מחולקת לממלכות, הם היו יורשי העצר של האזור. בינתיים, מדובר באטרקציה תיירותית חביבה ביותר. בדומה לטירות אחרות בהן עוד ניתקל, זאת נמצאת בפסגת סלע תלול והעליה אליה אפשרית בשאטל (בתשלום סמלי) או ברגל. אנחנו לא באנו עד כאן כדי לראות את הנוף חולף מבעד לחלון של אוטובוס, וחוץ מזה הוא בדיוק נסע בזמן שהלכתי להשתין. בוחרים לעלות ברגל. מדובר בכ20 דקות של עליה תלולה, מאוד, מאוד. האישה לא מרוצה, וגם הרגליים שלי לא מרוצות. לפחות הגשם לא חודר מבעד לעצים. הטירה עצמה יפה ונשקפים ממנה נופים מעולים, אך מעבר לכך אין בה הרבה מה לעשות, ואחרי לא מעט תמונות וסיבוב על החומה החיצונית אנו יורדים חזרה מטה אל החניון ונוסעים

לתחנה הבאה: מפעל Ritter sport.

למי שלא מכיר (תתביישו לכם) מדובר בשוקולדים גרמנים מעולים, הנושאים את המוטו "מרובע, פרקטי, טוב". אין וויכוח על זה. במפעל יש מוזיאון עם היסטוריית החברה, וכמובן חנות שבה ניתן לקנות כל דבר שהם מייצרים - כולל מחלקת "עודפים" עם טעמים שלא נכנסו לשוק! מדובר במציאה אמיתית, המחירים שווים וזו הזדמנות לטעום שוקולדים שלעולם לא יגיעו למדפי הסופר כמו למשל שוקולד "צ'אי לאטה". עמוסים בכמה עשרות אלפי קלוריות,

הגיע הזמן לתחנה הסופית של היום והיא Metzingen.

בכל הכנות? אם אתם לא חולי נפש של מותגי יוקרה, אין מה לחפש פה. בילינו יותר זמן בחנות המותג של Milka (שוב שוקולד) מאשר בכל חניות הבגדים יחדיו, כי המחירים פה הם אאוטלט כמו שאני יכול ללבוש חולצה במידה S.

עושים סבב קניות בסופרמרקט עצום ומלא בכל טוב (זו חולשה שלי בחו"ל, יכול לבלות חצי יום ספופרמרקט) ועל הדרך יוצא לי לבחון את טיבו של המושב האחורי ב640. הוא מצוין, אם אתה גמד קטוע רגליים. לכל יצור חי אחר, אפילו חתול ממוצע, יהיה צפוף שם. רוצים להוביל את המשפחה? יש בשביל זה את גרסת ה Grand Coupe בעלת 4 דלתות.

 

 

ביומנו הרביעי אנו לוקחים רכבת לFreiburg,

בחינם עם כרטיס ה Konus שקיבלנו עם הדירה. הרכבת מגיעה בול בזמן והנסיעה נעימה למדי, יש אפילו מחלקה ראשונה עם אזורי שקט. נגלה בהמשך השבוע שלמרות הכל, להגיע לפרייבורג ברכב זה בהחלט מהיר יותר ונוח יותר.

היום הוא יום שבת, והעיר עמוסה לעייפה בתיירים ובמקומיים. קניות, גשם, והמון עושים את שלהם ואנחנו מחליטים מהר מאוד לפרוש לדוקים וחוזרים ברכבת הביתה. עוד נחזור.

 

ביום החמישי אנו מחליטים לתת לרכב לנוח ולצאת לטייל בקרבת הבית.

היער השחור מלא במסלולי הליכה, וכמה מהם עוברים קרוב לבית כולל אחד שנגמר אצלינו בחצר האחורית. בונים מסלול של כ8 ק"מ שיקח אותנו במעגל לאורך נחלים ושבילים. 15 דקות לאחר שיצאנו ממפתן הבית אני מחליק על מדרגות עץ ושובר את העדשה העיקרית שלי, נשאר תקוע עם עדשת פריים 35 מ"מ, וכבוד עצמי פגוע. אין דבר, the show must go on ואנו ממשיכים במסלול המתוכנן שעובר בעמק לאורך נחל ומפלים קטנים, בין שדות, ואז בעומקי היער. בהתאם לתכנון, את ההליכה אנו מסיימים במדויק בחצר האחורית של הבית, ללא כל צורך במפה מודפסת או מכשיר GPS לטיולים - הטלפון החכם מוכיח את עצמו מעבר לכל ספק, ואנחנו שבעי רצון.

 

המשך יבוא בתגובה הבאה....

[Mr. MAG]

ביום השישי אנו "נאלצים" לשוב לפרייבורג,

שכן העדשה ששברתי שייכת לחבר ואני לא מתכוון להחזיר אותה במצב הזה. מהר מאוד מתברר שאין סיכוי לתיקון במקום, ואנו מוצאים חנות לקנות בה עדשה זהה חדשה. הוצאה לא מתוכננת לטיול הזה, אך זכינו גם בייתרון - היום הוא יום שני, והעיר שינתה את פניה לטובה. הרחובות שקטים ונקיים וריקים מאנשים, וכעת אנו יכולים להינות מהחנויות והמראות של פרייבורג. אני שמח שחזרנו לכאן ביום חול, כי פרייבורג היא עיר נפלאה. יש שוק מלא צבעים וריחות טעימים, חנויות קטנות, מסעדות, ורחובות יפים לטייל בהם. הגשם רק מוסיף לאווירה ביום הזה.

 

לקינוח, עוברים בדרכנו חזרה לדירה בעיירה Todtnau, לתת צ'אנס למגלשות ההרים Rodelbahn

מגיע לנו נסיעה אחת חינם עם כרטיס היער השחור. לא ניקח? מדובר באטרקציה מהנה גם למבוגרים ומלווה בנופים עוצרי נשימה. העיירה למטה חביבה גם כן, ונוסף לעניין גם אספקט קומי כאשר אנחנו מגלים שמרוב ישראלים שבאים למקום, יש כאן שילוט בעברית בכל חור.

 

רק בנסיעה הזו אני מתוודע לפרט קטן, או כמו שאומרים "נופל לי האסימון". זו היא הפעם הראשונה שאני נוהג ברכב בעל הנעה אחורית. ודווקא בפעם הראשונה מדובר במפלץ עתיר מומנט, בכבישים הרריים ורטובים. האסימון הזה לא נופל סתם כך - בעודי מתגרזן בעליות לכיוון Todtnau, במצב Sport ושליטה ידנית על ההילוכים, אני מוריד הילוך אחד יותר מידי בפניה. כח בלתי מרוסן עובר לגלגלים האחוריים שעושים בדיוק את מה שמצופה מהם לעשות - ושמים אותנו על הצד. הנה הוא הדריפט האמיתי הראשון שלי ברכב מונע אחורית, וזה קרה בטעות. האישה מחפשת במה להיאחז, אך לשמחתי הרפלקסים שלי לא טועים ואני מתקן את היגוי היתר בקלות ומסיים את הפניה בלי לפגוש את גדר הבטיחות. זה היה כיף - בואו נעשה את זה שוב! כך מתגלה לה ה 640 - הגברת הסולידית, המנומסת, הנוחה, אחרי כמה כוסיות של טקילה. לא מדובר במכונת ביצועים מושחזת, אך בכל זאת מבקופה, נמוכה ורחבה, עם די והותר כח ומומנט לגלגלים האחוריים בלבד. תוריד לה את הרסן, והיא תשמח להוריד לך את הראש. בדיעבד, התמלאתי עצב שהפן הזה באישיותה התגלה כה מאוחר - אך שמחתי שהתגלה בכלל.

 

את יומנו האחרון אנחנו בוחרים להעביר בטיול נוסף.

אמנם יש עוד המון שלא עשינו מהרשימה הקלאסית - מפלי הריין, פארק אירופה, שטרסבורג - מזג האוויר טוב מידי, והטיול הרגלי הקודם היה מהנה מידי בשביל לוותר על זה. לשנינו ברור שמשם תבוא ההנאה הגדולה ביותר, ולא מסימון רשימת ה must see. פותחים את מפת השבילים, בוחרים נקודה אקראית עם שביל מעגלי באורך 10 ק"מ, ויוצאים לדרך. לא אכביר במילים (כי עשיתי זאת מספיק עד כה) - מדובר היה ביום הטוב ביותר של הטיול. מזג אוויר שיש רק בתמונות, עזים וכבשים, נחלים ומפלי מים שוצפים, ואף לא תייר ישראלי אחד.

 

חלק רביעי ואחרון תכף מגיע...

עריכה אחרונה ב-9 לנובמבר, 2014 על ידי Mr. MAG

[Mr. MAG]

משהו שהתפספס מהנסיעה למצינגן:

הדרך הזו היא הנהיגה הארוכה הראשונה מאז מינכן, ואני כבר מרגיש בטוח יותר ו"בבית" יותר עם ה640. לשמחתי, חווית ה BMW הראשונה שלי לא מאכזבת כלל וכלל. לבימר ישנו בורר 5 מצבים: במצב ecoPro אנו מכוונים לחסכון בדלק. המזגן נחלש, העברות ההילוכים והמצערת הופכים לחמאה, וצג המהירות מראה רק עד 130 קמ"ש. פוי. במצבי comfort ו comfort plus אנו מקבלים מתלים רכים, העברות הילוכים קלילות, וכיוונון שמאפשר לעבור מאות קילומטרים בכבישים בלי להתעייף. במצב Sport - המתלים מוקשחים, המצערת מתחדדת, ההילוכים הופכים לברוטאליים ופתאום הגברת גם פותחת את הגרון - אמנם זהו מנוע דיזל בעל 6 בוכנות ישרות, אך הוא נשמע טוב. יש מן גרגור גרוני כזה, שנשמע גם בתוך הרכב למרות הבידוד, כאילו אומר לך "תלחץ, בוא נראה מה יש לך לתת". אני לוחץ, ומבין שהגבול למה שאני יכול לעשות ברכב הזה עובר ביכולות שלי, ולא ב640. בכבישים כפריים ללא הפרדה היא נצמדת לפניות כמו החתול שלי לקערת אוכל מלאה. באוטובאן, מהירויות שמתקרבות למגבלה האלקטרונית מרגישות מתונות, ואפשר לקיים שיחה רגועה או לישון (אם אתה הנוסע כמובן). אין ספק, יש תמורה לאגרה.

 

נגמר השבוע ביער השחור והגיע הזמן ליעד הבא - מינכן.

יוצאים מהדירה בשעת בוקר מוקדמת ונוסעים הפעם מדרום - לאורך אגם Konstanz. הנופים יפים, והנסיעה איטית ופקוקה ורצופה עיירות עם מצלמות מהירות. בחרנו בדרך הזו לא לחינם, ואף לא רק לשם הגיוון - המטרה היא להגיע לטירה הבאה של הטיול הזה, ה-טירה:

 

טירת neuschwanstein כמובן.

הטירה המפורסמת ביותר בעולם? ייתכן מאוד. לאחר נסיעה מייגעת מעט אנו מגיעים לחניון (בתשלום) ובוחרים כדרך המסורת לעלות לטירה ברגל. השיפוע גם פה מאתגר לא מעט, ומתווסף אליו אתגר נוסף - הימנעות מכל גללי הסוסים מהכרכרות שבדרך. מיוזעים ומתנשפים אנו מגיעים לטירה, מדלגים עליה וממשיכים הלאה.. הרי לא הטירה עצמה היא המעניינת, אלא התצפית מגשר מרי הקדושה שמאחוריה! מאות תיירים ישראלים, רוסים ואסיאתיים מכל עבר, נופים מהממים, וטירה אחת לא מעניינת במיוחד אחרי - אנו יורדים בשביל צדדי בחזרה לעיירה. הגיע הזמן למינכן.

 

 

על מינכן לא אספר יותר מידי.

זו עיר גדולה, היינו בה רק יום וחצי שרובו הוקדש לסיור מודרך (בחינם) בעיר, שופינג, ואוכל. ה640 נחה לאחר כבוד בחניון המקורה של המלון, מחכה לנסיעה האחרונה בה תביא אותנו בבטחה לשדה התעופה. אולי אני מעדיף לא לספר על זה עוד, כי להיזכר ברגע הפרידה עושה אותי עצוב.

זה היה טיול עם הרבה חוויות, והרבה first times. אנחנו עוד נחזור.

 

 

לסיום:

אשמח לשתף ולייעץ במידה ומישהו מעוניין לתכנן טיול דומה לאיזורים האלו, ובינתיים אתם מוזמנים ליהנות משאר התמונות באלבום שלנו

 

שאלות?

[GUGY]

תודה רבה רבה על השיתוף וכל ההשקעה.

גרמניה פשוט יפייפייה.

[djyakini]

ממש מהנה לקרוא, תודה רבה!

[llaavvii]

+1 תמשיכו לטייל ולכייף.

[renault5]

סקירה יפה מאוד.

[סיוויק 08]

יופי של פוסט, תודה על ה שיתוף

 

הייתי שמח לעשות סיבוב ברכב הזה, אני חובב של דיזל בפרט עם מנוע גדול ואוברקיל במומנט.

משום מה זה מושך אותי יותר ממקבילת בנזין (על שלל יתרונותיה הספורטיביים)

[RS]

טוב, עשית לי חשק לעשות את טיול נוסף ליער השחור. התמונות נהדרות!

 

וקצת חידוד לגבי המנוע הזה: הוא מספק 313 סוסים וכ-67 קג"מ. ערימות בלתי נגמרות של כוח זמינות להן בכל ליטוף על הדוושה. יחד עם ה-ZF8 SPORT, העסק מתנהל לא פחות ממשובח. אפילו הצליל של המנוע הזה מפתה ושרירי, יחד עם צלילי יניקה וגדישה מורגשים. "אלפינה" מציעה גם שדרוג למערכת הפליטה, אז השיפור בסאונד מפתיע עוד יותר. ממש לא נשמע כמו הדיזל של השכן / נהג המונית הקרוב לביתנו.

 

התלונה היחידה נוגעת לצריכת הדלק - היא טובה מזו של גרסת 535i, אך לא מלהיבה במיוחד. בכל זאת מנוע 3.0 ביטורבו 6 ציל' - ומשקל עצמי של בהמה טיבטית. כשרגל ימין כבדה בכבישים ללא הגבלות המהירות, מחוג הדלק יוצא לו לצניחה חופשית. מי שלא צריך את כל הכוח הזה וירצה צריכה שפויה יותר - יבחר בגרסת 525d (מנוע 2.0 ביטורבו).

 

לא יודע כמה שוקלת לה ה-640d (הייתה בוורסית Xdrive?), אבל ה-535d Xdrive קומבי שקלה 1.9 טון, והאיצה ל-100 ב-5.2 שניות (הסדאן, גם היא בשידוך ל-Xdrive, האיצה ל-100 ב-5.1 שניות), כל הדרך אל מגביל המהירות ב-265 קמ"ש (GPS). בלא מעט האצות - 535d הרגישה חזקה מהותית מאותה M3 E92 שהחליפה אותה. בהאצה מעמידה עם LC, ה-535d Xd גורמת לאיברים הפנימיים לרצות לברוח דרך הגב. עד כדי כך חזק מאיצה הבהמה.

[Mr. MAG]

כאמור, ממה שראיתי המשקל העצמי כאן הוא 1.7 טון ובהתאם ההאצה מעט איטית יותר, 5.5 שניות על הנייר.

 

מבחינת צריכת דלק, מה שמפתיע זה שלא מאוד קשה לנהוג ברכב בצורה חסכונית. בזכות המומנט העצום לא צריך להתחרע על הדוושה כדי לשמור על קצב מהיר - שלב את זה עם כיול חסכוני, במהירויות חוקיות כמו 130 קיבלנו רכב חסכוני משמעותית מהסוניק שלי, עם חצי מהנפח וחצי מהכח...

במהירויות אוטובאן, מחשב הדרך הציג לי צריכה של 1-10. במצב ספורט בטיפוסי הרים, ירד אף ל1-5, אך בנסיעה רגועה בכבישי B בהם מגבלות מהירות, מצלמות ופרות חוצות מחוג צריכת הדלק (הדיגיטלי כמובן) נע בין 30 ל 15 קמ"ל וזה כבר מכובד.

 

בניגוד למה שציפיתי מדובר ברכב שהוא דווקא פרקטי וסולידי ובוגר. הייתי יכול לנהוג בה ביום יום, לעומת הTT שהייתה נמוכה מידי ומביכה מידי. יש בבימר כמה חסרונות כמובן - כמו בכל קופה שדה הראיה ממנה מוגבל, היא פרקטית רק לזוג, ואין מספיק נקודות עיגון בתא המטען העצום למנוע מהקניות שלך להפוך לסלט בדרך הביתה. אבל מבחינת נוחות, שקט, צריכת דלק ופינוק זה רכב ליום יום - אם יש לך את ה₪₪₪.

[eli z]

אחלה כתיבה, עשית לי חשק לחזור לגרמניה ולעשות טיול ארוך יותר.

[RS]

Mr.Mag, הצריכת דלקה טובה כשנוסעים קבוע על ECO, ואז המזגן די דרעק, התגובות עייפות לחלוטין והעסק מנומנם מידי.

מרבית הזמן שרצית להיות "רגוע" - העדפתי לבחור במצבי COMFORT / COMFORT+. לפחות אז המזגן באמת מקרר, התגובות נאות והעסק עובד לא רע בכלל. בנוסף, הנסיעה הופכת נעימה יותר.

 

אבל בינינו, שים על SPORT+, גש ל-B Roads ותתחיל להנות. ההגה חד כתער ומהיר להפלא - יחד עם משקל טוב. תגובות הדוושה מהירות להפליא.

וכמובן, הזנב מרגיש משוחרר יותר כשהבקרות מבוטלות חלקית. פאן, פאן, פאן. מזל שה-Xdrive (ברב המקרים) מרגיש כאילו לא עובד, או לא תורם במיוחד.

[ניקו פ.]

תודה רבה על השיתוף. נהניתי לקרוא. המשיכו לטיל

[Mr. MAG]

מסתבר שעם השעה המאוחרת, הלך לי לאיבוד יום - יומנו הלפני אחרון ביער השחור:

את היום פתחנו בנסיעה חוזרת לטרייברג, הפעם במטרה להתנסות בפארק החבלים Forest Fun. יש עוד כמה פארקים כאלה ברחבי היער השחור כמתבקש, אבל זה פתוח בכל ימות השבוע ועשה את הרושם בתור הגדול ביותר. מגיעים לנקודת האמצע של המסלול האדום בטרייברג, משם אפשר להגיע לפארק החבלים בלי לשלם דמי כניסה (עמדת התשלום בהמשך). משלמים על שעתיים, מקבלים הדרכה קצרה על רתמת הבטיחות ויוצאים לדרך. שווה לציין כאן שנתקלתי לא פעם באטרקציות מהסוג הזה ומדובר בפארק החבלים המקצועי ביותר שראיתי עד כה - כל המתקנים קבועים, יש שילוט וסימון מצוינים, ורתמה משוכללת שמאפשרת לשחרר רק שאקל אחד מהזוג בכל פעם וכך מונעת באופן וודאי ומלא כל סיכוי לנפילה. הודות לכל זה, מבוגרים ונוער עושים את המסלולים (6 רמות קושי) ללא מדריך. הספקנו את 3 רמות הקושי התחתונות, בגבהים של 10-15 מטר מעל הקרקע ובשלל אתגרים קשים יותר ופחות. מדובר בחוויה אדירה ואם אתם שם אל תפספסו אותה בשום מחיר - במיוחד שכאן, הירידה חזרה לקרקע מתבצעת ע"י גלישה במורד הכבל עם הרתמה!

 

אחרי שהפעלנו את השרירים, הגיע הזמן לתת להם קצת מנוחה, בפארק המים Badeparadies

מדובר בקומפלקס עצום בבניין זכוכית קרוב לטיטיזי, שמחולק ל3: החלק הראשון הוא פארק מים לכל הגילאים, ובו בריכת גלים גדולה, המון מגלשות לקטנים וכמה מגלשות סבירות גם למבוגרים. הפארק כמובן מלא בילדים (ישראלים) צווחים והוא לא מהנה כמו פארק פתוח (בכל זאת, יש מגבלות טכניות בבניית פארק מים מקורה) אבל מדובר בחוויה כיפית ובתור בני 26-27 אנו מרשים לעצמנו להינות קצת.

החלק השני הוא האואזיס - אזור יפה מלא דקלים ומיטות נוח שהכניסה אליו מגילאי 16 ומעלה בלבד, במרכזו בריכה עצומה בטמפרטורה קבועה של 33 מעלות. הבריכה עצמה מספקת שלל אטרקציות כמו מיטות זרמים, בר קוקטיילים בתוך המים, ודלת מסתובבת דרכה ניתן לשחות החוצה ולהינות מהפרשי הטמפרטורות בין המים מעלי האדים לבין האוויר הקר של היער. בשעות החשיכה (הפארק פתוח עד 22:00), עם הראש בחוץ והגוף במים, אפופי אדים ומוקפים בצלליות של היער המרשים, תוכלו ללגום בירה קרירה ולהרגיש באמת בפרדייס.

האזור השלישי הוא איזור סאונות וכמקובל בגרמניה זהו איזור ללא בגדים - מותר רק מגבת. הגרמנים לא מתביישים להסתובב בעירום מלא ללא קשר לגילם ולמבנה גופם ואני מוצא בזה משהו נחמד. בהתאם, היינו דוברי העברית היחידים שהעזו להיכנס... אנחנו עדיין מדינה שתקועה עם הראש עמוק בתחת בכל מה שקשור לדימוי גוף, עירום ומיניות. בפנים ישנן 4 סאונות גדולות ומרהיבות בעיצובן, בטמפרטורות וריחות שונים. יש גם מפל מים קפואים להתקלח בו, אזור שיזוף פרטי בחוץ, ועוד מיני-בריכה עם באר.

התשלום על אוכל ושתיה מתבצע עם צ'יפ אלקטרוני על היד, יש לוקר פרטי לכל אחד וחדרי הלבשה פרטיים עם ספסל ומייבש שיער, וכמובן שהכל נקי ושקט. מדובר במקום שפשוט אסור לפספס באיזור הזה.

 

עוד קצת על הנהיגה באיזור הזה של גרמניה:

כבישי גרמניה נמצאים תמיד בשיפוצים. כל מי שכבר נהג שם מכיר - בכל עונה ובכל עת, אין ולו כביש אחד רצוף ללא עבודות תיקון כלשהן עליו. אך בעוד שבקרבת הערים הגדולות מדובר לרוב באוטובאנים בהם ניתן לפצות בקלות על העיכוב, בכבישים הקטנים בין עיירות המצב שונה ולעתים אף יהיה פתוח נתיב אחד בלבד, שע"י רמזור משנה את כיוון הנסיעה בכל פעם. צריך להתכונן להרבה מאוד עמידה ונסיעה איטית באיזור הזה - עבודות כאמור, משאיות וטרקטורים, פרות, פקקים וכדומה. לא מעט גרמנים בוחרים לנהוג במובהק מתחת למהירות המותרת ואם שוכחים לרגע איפה אנחנו נמצאים אפשר בקלות להתעצבן. אבל למה להתעצבן כשאפשר לנצל את הזמן לצפיה בנופים המדהימים שמכל עבר?

יש הרבה שוני בכבישי גרמניה מול אלו של הארץ. כבישים בין עירוניים רבים הם בעלי 3 נתיבים, כאשר כל מספר ק"מ הנתיב האמצעי מחליף את ייעודו וכך נוצרים מקטעי עקיפה שמאפשרים להשאיר מאחור משאיות ורכבים איטיים. מדובר בשיטה מעולה - גם אם נתקעת מאחורי משאית תדע שעוד 2-3 ק"מ תוכל לעקוף בבטחה ובאופן חוקי. לא פעם תהינו אם זה היה עובד גם בארץ, והגענו למסקנה שלא.

בעיירות ובכפרים יש מגבלות מהירות חריפות, אף עד 15 קמ"ש. ברוב עיירות הנופש, המזוהות ע"י השלט Kurort, המהירות המותרת היא 30 בלבד - לא מסיבות בטיחות אלא מסיבות של שמירה על השקט! הגרמנים לוקחים מאוד ברצינות את ה wellness שלהם. בעיירות אחרות, המהירות החוקית ביום היא 50 אך בלילה היא 30, מאותה הסיבה (כאשר חלונות הבתים קרובים לכביש). מנגד, תיתקלו בכבישים ללא שוליים וללא הפרדה בין נתיבים, בדומה לכבישי רמת הגולן אזור נפח, בהם המהירות המותרת היא 100 והכיף הוא עצום.

עניין נוסף שיש לקחת בחשבון באזור הזה הוא שלעומת האוטובאנים שבקרבת מינכן, באזור היער השחור יש משמעותית פחות תחנות דלק ותחנות עצירה, כבישים פחות מוארים ויותר מגבלות מהירות.