אוטוביאנקי Y10

[SHMOLIKKK]

אני לא בטוח עם זה זכרון מעומעם או דמיון מפותח, אך משום מה אני זוכר שבשלב מסויים אוטוביאנקח נקנו ע"י לנצייה, והדגם הזה נמכר עם סמל של לנצייה. האם מישהו זוכר/מכיר כזה דבר?

[צביקה.]

שמוליק שלום רב !

זכרונך אינו בוגד בך, אכן האטוביאנקי נמכר עם סמל לנציה.

בברכה

צביקה

[השושנים]

כן הייתה כזו שימשה בעיקר חברות השכרה ואם אתה מעוניין יש אחת למכירה - רן

[ירון פ]

לנציה ואוטוביאנקי שייכות לקונצרן פיאט.

 

ה-Y10 נמכרה בעולם (וגם בישראל) תחת 2 מותגי פיאט שלעיל. בהתחלה תחת אוטוביאנקי ולאחר מכן לנציה.

[Buki]

למייטב זכרוני בשנים 1986-1989 הגיעה עם סמלי אוטוביאנקי ובשנים 1990-1993 עם סמלי לנצ'יה.

 

שיווק הדגם הופסק בארץ בשנת 93, כאשר בשנים 91-93 המכירות היו מאוד מנוכות.

 

רוב הרכבים בארץ היו ממודלים 86-90.

 

הגיע גם כמה יחידות של דגם טורבו.

 

 

הדגם הנ"ל נמכר בעולם עד 95, ואז הוחלף בדגם חדש, מעוצב ויפהפה, שהתבסס על פונטו. הדגם הזה לא הגיע לארץ.

[חן פרחי]

גם ה A112 נמכרה במדינות רבות תחת השם לנצ'יה.

בארץ העידפו לקרוא לה אוטוביאנקי, בעיקר בשל התדמית הרעועה של לנצ'יה בשנות ה 70'.

ה Y10 הוצגה במרץ 85', בתערוכת ז'נבה, כיורשתה של ה A112 שופעת האופי.

דגם הבסיס השתמש במנוע ה FIRE החדש שהוצג גם באונו, מעליו היה דגם 1050 שהשתמש באותו מנוע ברזילאי ששימש את ה 127 ספורט דור ראשון, והדגם הבכיר היה הטורבו, שלמרות שלא היה מוזרק סיפק 85 כ"ס מכובדים.

ל Y10 היה תא נוסעים נאה ומהודר, וגרסאות ה LX כללו חלונות חשמלים אפילו מאחור ולוח בקרה משוכלל, כמו גם ריפודים מהודרים.

בשנת 89' הוצגה מתיחת הפנים של המכונית, בה הוחלף מנוע ה 1050 במנוע FIRE 1.1 מוזרק דלק, ואילו הדגם הספורטיבי שכונה GT עשה שימוש במנוע ה 1.3 של הלנצ'יה דלתא, הזרקת דלק ו 78 כ"ס.

באותה הזדמנות נוספה למכונית גירסה אוטומטית שנקראה סלקטרוניק, שהשתמשה בתיבת ה CVT שנקנתה מפוג'י, יפן, והיתה זהה לתיבה של הג'אסטי, שכללה מצמד אלקטרומגנטי.

ל Y10 היה מיתלה אחורי בתצרוה מעניינת, כשל האות אומגה, ופיאט אימצו אותו בעת מתיחת הפנים של הפנדה ב 86'.

לארץ יובאה ה Y10 מתחילת 86' וזכתה להצלחה מכובדת, בייחוד זכורה גירסת ה FILA שהיתה לבנה כולה וכללה ריפודים אדומים.

בניגוד לאונו, ה Y10 הפגינה איכות הרכבה נמוכה מאד, ומרבית המכוניות התפרקו למוות תוך שנים לא רבות.

ב 93' פסק הייבוא, ואני עדיין זוכר מכוניות רבות שעמדו במחסני היבואן ברמת החייל ללא אוויר בגלגלים, ולבסוף נמכרו לחברות השכרה.

[Buki]

בניגוד לאונו, ה Y10 הפגינה איכות הרכבה נמוכה מאד, ומרבית המכוניות התפרקו למוות תוך שנים לא רבות.

 

כן, אבל הבסיס המכאני שהיה זהה לאונו היה בסה"כ סביר.

 

המחירון שלהן צנח מהר מאוד, ובתחילת שנות ה 90 זה היה רכב צעירים קלאסי - זול ובעל מראה מיחוד ואופנתי.

 

 

למייטב זכוני גירסת 1050 לא יובאה לארץ. וגם 1.3 לא.

 

הרוב המכריע של המכוניות כאן היה עם מנוע FIRE בנפח 999 סמ"ק, בנוסף היו כמה יחידות מדגם הטורבו ועוד כמה יחידות עם גיר CVT. נדמה לי שבמודלים המאוחרים גירסת FIRE בנפח 1.1 ליטר כן הגיעה.

[A110]

כמה מילים על ה- Y10, ששתיים מסוגה שירתו אותי נאמנה משך כמה שנים.

 

א. הפיתוח.

הפרוייקט הזה פותח ע"י חטיבת לאנצ'ה (ומכאן השם - לאנצ'ה סימנה את הפרוייקטים שלה באות איפסילון). כרגיל, טובי בתי העיצוב האיטלקיים הציעו את מרכולתם. לבסוף נבחר תכנון מבית, של טום טיארדה. הגרסה של איטל דיזיין (ג'וג'ארו) נחטפה ע"י חברת האם לפרוייקט אחר, אונו שמו (ראו תמונה מצ"ב).

 

ב. הייצור.

ה- Y10 הוצגה בתחילת 1985. זה היה כמעט 16 שנים (!) אחרי הדגם הקודם שהציגה אוטוביאנקי. ובעוד שאוטוביאנקי היתה בשנות השישים היחידה של פיאט לניסוי טעמו של השוק, הרי שלמכונית החדשה יועד תפקיד אחר. נכון, זו היתה הופעת הבכורה של מנוע ה- FIRE, אך הוא הגיע מהר מאוד לאונו ולפאנדה. ה-Y10 היתה אמורה לשמש כמכונית הקטנה והיוקרתית של הקונצרן, תוך שימוש נרחב ככל האפשר במכללים ובמתקני יצור קיימים.

כל האוטוביאנקי שקדמו לה (וגם כמה דגמי פיאט) יוצרו באופן בלעדי במפעלי אוטוביאנקי בפרבר דזיו שבמילאנו. לא כך ה- Y10. אמנם בוצע יצור גם בדזיו (עד לסגירתו ביולי 1992), אבל מרבית המכוניות בשנים הראשונות יוצרו במיראפיורי, טורינו, כנף אל כנף עם האונו. לישראל, למשל, הגיעו המכוניות עד תחילת 1989 ממפעל זה בלבד.

ועוד נקודה כאן: עם רכישת אלפא רומיאו בתחילת 1987 מצאה את עצמה פיאט עם חברה ממשלתית כושלת ועודפי יצור גדולים בשני המפעלים. ה- Y10 הגיעה לשניהם - ארזה (מילאנו) ופומיליאנו (נאפולי) כבר ב- 1988. למעשה, מנובמבר 1993 ועד סיום היצור באפריל 1996 יוצרו האוטוביאנקי האלו במפעל של אלפא בארזה. כן, לצד ה-164.

 

ג. המותג.

בפיאט הבינו כבר בסוף שנות ה- 70 שאין טעם ואפשרות לתמוך במותג שמייצא 20 אלף מכוניות בשנה. השווקים האירופאיים עברו בזה אחר זה מאוטוביאנקי ללאנצ'ה, עוד בימיה של ה- A112. כאשר הופיעה ה- Y10, זכרו רק שווקים בודדים חסד נעורים לאוטוביאנקי. אחד מהם היה השוק שלנו. למיטב זכרוני המעבר ללאנצ'ה בוצע רק עם רכישת זכיון היבוא ע"י היבואנית הנוכחית, במהלך 1991.

 

ד. מערך הדגמים.

בתחילת הדרך, בשנת הדגם 1986, יובאו מספר מכוניות בגרסת טורבו. יש להניח שהמספר הזה נאמד בחמש יחידות, ואולי אף פחות. יתר הגרסאות בסדרה הראשונה (בישראל המדובר ברוב המכוניות שנמכרו, מדגמי 86 עד 89) היו עם מנוע פייר 999, ובכמה רמות אבזור.

הסדרה השניה ("מתיחת פנים 89") הפציעה כאן באוגוסט 1989, וכללה גם גרסת 1108 סמ"ק, עם גיר רציף ("סלקטרוניק") מתוצרת פוג'י (ההוא מהג'אסטי, כאופציה). יובאה גם לפחות מכונית אחת עם מנוע 1301 סמ"ק. ה-Y10 הפכה נפוצה פחות ופחות. יצורה של הסדרה השניה הסתיים בסוף יולי 1992 ואיתו הסתיים גם שיווק ה- Y10 בישראל.

[ג'ק]

לי היתה לנצ'יה Y-10 שכזו בצבע לבן משנת 92', מנוע FIRE 1.1 רמת גימור LX והזרקת דלק חד נקודתית.

להבדיל מדגמי אוטוביאנקי הרגילים לה פגושים בצבע הרכב (כמו לדגמי FILA) אבל דלת אחורית בצבע שחור, צמיגים "רחבים" 155/70/13, עוד כמה איפורים קוסמטיים, טסות אחרות הגה שונה, ריפוד משודרג וח"ח.

היה לה "שיק", מראה אלגנטי ונקי. היא נסעה לא רע, הרגשה ספורטיבית היא לא נתנה. קצת עצבנית באחיזה, קלילה וקופצנית.

ה 106 שבאה אחריה כבר תיקנה את כל אלו...

[אלעד]

יוחאי וחן, תודה על הסקירות המעניינות והמחכימות.

[ozio]

ויש כאלה (כמוני) שעדיין נוסעים בY10 ומחפשים תורמות איברים!

[504L]

בשנים 1989-1991 עבדתי כאיש מכירות ב'טלקאר', כך שבשנתיים הראשונות נזדמן לי למכור ולנהוג על מספר Y10. ב-1990 הגיעו דגמי LX המהודרים יותר עם מנוע 1.1 מוזרק, אשר מעטים מהם נמכרו. 1.3GT בודדת בצבע בורדו מיטלי היתה במלאי זמן רב, עד שנמכרה, אולי כבר ע"י סמל"ת. אישית, אגב, מעולם לא נתקלתי ב-Y10 'סלקטרוניק' בישראל.

 

מעולם לא התחברתי ל-A112, אך Y10 היתה מקסימה בעיניי והרבה יותר מושכת ממכונית אחרת שלא אהבתי, האונו. היא היתה קטנה, די זריזה ובעלת ניהוג קליל וזורם.

 

פעם אחת ניגשתי עם חבר לבדוק Y10 טורבו אדומה, שהיתה מודל 86' והוצעה למכירה. החבר קנה בסוף מכונית אחרת, אבל אני זוכר עד היום מכונית שהיתה זריזה מאד וסבלה מלא מעט לחימת הגה(טורק-סטיר) ומהתנהגות עצבנית משהו.

 

את הדור השני של Y10, נזדמן לי לשכור פעם בטיול בסיציליה. זו היתה מכונית מקסימה ואלגנטית, עם הרבה אופי ונסיעה נעימה יותר מהפונטו עליה היתה מבוססת. אפילו עליתי איתה למספר הקפות על מסלול המירוצים שליד העיר אנה(Enna), אחרי ששילמתי כמה לירטות לשומר המנומנם שפתח את המסלול עבורי.

[A900]

נוסטלגייה!

 

לביאנקי Y10 הייתה מחלה עם הדשבורד שהיה מתפרק מאוד!

 

כשאחותי הוציאה רישיון ב93', היא קיבלה אוטוביאנקי מודל 87' בצבע כחול עם בגאז' שחור (אם אני לא טועה היא הגיעה מחנות בשני צבעים)

כבר אז! כל הדשבורד היה מפוצץ והתפרק לגמרי! מזל שאבא שלי מצא אחד בזול מרכב שעבר תאונה וסידר לה את זה!

 

גם אני שקיבלתי רישיון בסוף 2005' זכיתי קצת לנהוג באוטוביאנקי-לנציה אדומה, מודל 90' המודל כבר עם הסמל של לנצ'יה

גם לה היה דשבורד שבור לגמרי ! במשך הרבה זמן חיפשנו בפירוקיות אחד אחר ולא כבר לא מצאנו אז, בסוף אבא שלי מכר אותה לאיזה ערבי במחיר מצחיק 500 או ב1000 שקל, לא זוכר.

 

היום אני כל כך מצטער על זה!

[Buki]

אוטוביאנקי מודל 87' בצבע כחול עם בגאז' שחור (אם אני לא טועה היא הגיעה מחנות בשני צבעים)

 

לכל הדגמים בכל הצבעים למעט דגם FILA הייתה דלת תא מטען שחורה.