למה במכוניות חשוב העיצוב ? למה מחליפים אותן בתחילת חייהן ?

[falou]

מכונית היא מוצר צריכה. המטרה במוצר צריכה זה לגרום לך לקנות חדש, כמה שיותר מהר, לכן זו תעשייה שכל הזמן המתקדמת ומתחדשת (אם זה מועיל לתפקוד המוצר ואם רק עובד רגשית על הצרכן).

זהו.

[אלעד]

מטוס מתוחזק אחרי 10 שנים מרגיש כמו חדש מהסיבה שאין שחיקה באיכות הטיסה.

תוכל בבקשה להסביר?

[zvit]

אם ייצרו מכונית באותה הרמה שמייצרים מטוסים, ויתחזקו אותה באותה רמה שמתחזקים מטוסים - הן גם ישרדו 50 שנה - אך עלות הקניה והתחזוקה יהיו אסטרונומיות.

 

אגב מכוניות טובות מדי שלא הצריכו (כמעט) תחזוקה הביאו את יצרניהן לפשיטת רגל (ספיציפית פיג'ו עם דגם 404) היום את כל מוצרי הצריכה מייצרים ברמת איכות כזאת שהחלפתם לאחר שנים מספר - מתבקשת.

 

למען האמת גם המחירים של מוצרי הצריכה יורדים כל העת.

[פלג_]

מכונית היא מוצר צריכה. המטרה במוצר צריכה זה לגרום לך לקנות חדש, כמה שיותר מהר, לכן זו תעשייה שכל הזמן המתקדמת ומתחדשת (אם זה מועיל לתפקוד המוצר ואם רק עובד רגשית על הצרכן).

זהו.

 

 

בול

 

למה החברות משנוה צורה מידי שנתיים שלוש גם אם כמעט ואין שינוי בנתונים.

כדי שהצרכן, שנוסע ברכב בן שנתיים תרגיש שהרכב שלך כבר ישן, וירוץ להחליף.

 

סביר להניח שהחברות הגדולות כבר יודעות את הטכנולוגיה של עוד חמש ועשר שנים.

אבל הם יטפטפו לנו את זה לאט לאט כדי שלא נפסיק להחליף כל שנה שנתיים עבור עוד כרית אוויר לבוהן (אבל נוהגים עם הטלפון ביד), או חיבור USB שמתחבר אלחוטי

[papikian]

מכונית היא מוצר צריכה. המטרה במוצר צריכה זה לגרום לך לקנות חדש, כמה שיותר מהר, לכן זו תעשייה שכל הזמן המתקדמת ומתחדשת (אם זה מועיל לתפקוד המוצר ואם רק עובד רגשית על הצרכן).

זהו.

 

המכונית זה "מוצר חיפוש הטרוגני" , ממש לא "מוצר צריכה".

 

אלא אם כן רמת המעורבות לך ברכישת המכונית שווה לזו הקיימת ברכישת מוצרי חלב בסופר.

[falou]

הבעיה שלך זה שאתה עדיין חושב שאתה לא קונה מוצרי חלב באופן רגשי...

 

אפשר לדעת מה זה "מוצר חיפוש הטרוגני" בשפה של בני אדם (כלומר, אנגלית...).

[papikian]

מוצר חיפוש הטרוגני" זה הוא מקרה פרטי של "מוצר חיפוש" (ראה טבלה מצורפת).

ההבדל בין מוצר חיפוש רגיל להטרוגני זה בעיקר מחיר גבוה יותר, נקודות הפצה מצומצמות יותר והתמקדות בשיווק תדמיתי.

 

בענף הרכב המוצרים מתחלקים:

חיפוש- מותגים עממיים יותר (סקודה, יונדאי, סיאט).

מוצרי חיפוש הטרוגני- מותגים יוקריתיים (ב.מ.וו, קאדילק).

מוצרי ייחוד- מותגים סופר יוקרתיים (פרארי, למבורגיני, בנטלי, רולס רוייס).

 

 

זאת טבלה דיי פשוטה שכנראה שייכת לקורס מבוא לשיווק כלשיהו, אבל היא מדגימה יפה את קטגוריות המוצר השונות, למרות שחסרים בה מספר חלקים כגון מוצרי חיפוש הטרוגני ומוצרי תעשייה.

[Don't Shoot]

חשוב לציין שבעבר יצרני המכוניות היו בתפיסה שמי שקונה מכונית קונה מוצר יוקרה להרבה מאוד זמן - אולי אפילו תקופות חיים.

המכוניות של פעם יוצרו מחומרים מאוד איכותיים ובייצור הכי קפדני שיכול היה להיות (ואני לא מדבר על מכוניות פס ייצור עממיות כגון פורד טי, חיפושית וכדומה). בגלל זה גם המחיר שלהם ביחס לשוק היה מאוד מאוד גבוה ומכונית היתה נחשבת מוצר יוקרה אליטיסטי. רוב המכוניות הללו אם היו ממשיכים לטפל בהם (בעלות מאוד זניחה ד"א) היו ממשיכות לסוע בכבישים עד היום וללא קשיים מיוחדים.

הבעיה התחילה אחרי מלחמת העולם השנייה שאנשים חזרו למסלול חיים רגיל ולחיי משפחה ושם השתנתה התפיסה, בעיקר בגלל הצגתם של מכוניות קונספט.

התרבות (האמריקאית) התחילה להתמקד בצרכנות המונית ובעידן הסילון והחלל יצרני רכב יצרו רכבי קונספט עתידניים (יקרים מאוד ומסובכים לייצור, בלתי אמינים לחלוטין ועם תחזוקה מורכבת) כדי למשוך קונים פוטינציאליים לקנות את רכביהם הרגילים.

העם האמריקאי (בעיקר הגבר הלבן - כי רק הם יכלו להרשות לעצמם מכונית באותה תקופה) עשה סוויצ' במוח וקנה את הרכבים החדשים של חברות הרכב רק מהסיבה שהם היו בעלי מאפיינים דומים לרכבי הקונספט העתידניים.

שם חברות הרכב הבינו כי ניתן לזנוח את רעיון הרכב היקר לכל החיים ולעבור לרעיון אחר של רכב כמוצר אופנתי. וכמו כל אופנה, היא לבסוף מתחלפת ולכן כדי שהאזרח יוכל להחליף אופנה בכל הזדמנות נדרש להוזיל משמעותית את מחירי הרכב לשוק. כדי לצלוח בכך הוזילו תהליכי ייצור, חומרי גלם ואיכות בנייה לכזאת שהפכה את הרכב למוצר זול יותר, אמין פחות ובר החלפה.

 

המשבר השני בעולם הרכב קרה שלשוק האמריקאי נכנסו הרכבים היפנים.

וכמו כל שוק חדש שנכנס בעולם הרכב הוא היה זול לקנות, לטפל ולהחזיק. ובעולם של צרכנות זה תופס טוב. לכן, כל מי שהרים גבה על רכבים יפניים בשוק האמריקאי בסוף שנות השישים (אותם אנשים שירימו גבה למראה רכב סיני או הודי כיום) נדהמו לגלות שתוך זמן קצר האמריקאים נטשו את דגל הפסים והכוכבים וקנו רכבים זולים ופשוטים מבית הייצור היפני.

(לפי דעתי עד היום תעשיית הרכב האמריקאית לא התאוששה מזה - אבל זו רק דעה).

 

כיום רכבים מיוצרים כמוצר להחלפה ולכן הם מתוכננים לאורך חיים מסויים מאוד. יצרני הרכב לעולם לא יודו בזה אבל כפי שהם יודעים תוך כמה זמן וק"מ נדרש להחליף שמן או נגמר גיר, הם גם יודעים להגיד בצורה מאוד טובה מה אורך החיים של כל חלק אחר ברכב וכל הרכב ככללותו, ולרוב הבלאי הוא מאוד גבוה במטרה להאיץ בך להחליף את רכבך כל מספר שנים. הם יודעים שברכב בן 20 שנה להחליף קלאץ' יעלה יותר ממחירון כל הרכב על כל חלקיו ולכן לא משתלם לך כבעל הרכב להחליף את אותו החלק. אתה תמנע מלהגיע לאותו מקום ולאותה התלבטות ולכן אתה תחליף את רכבך בממוצע כל 3-5 שנים (תלוי באיזה חלק של העולם אתה גר) ובפועל תשלם הרבה יותר ותמשיך לגלגל את תעשיית הרכב הגדולה.

 

ואני לא רוצה להשמע בוטה מידי אבל זה הכל בגלל חזירות אמריקאית...

[rev-Match]

ברוסיה זה עובד (מחוסר בררה) הלאדה כמו שיוצרה בתחילת שנות ה90 עד עכשיו מיוצרת בדיוק באותה הצורה עם אותו המנוע וכו'

[COMMANDER]

Roee,

אם אתה סבור שלא חלה התקדמות בתכנון מטוסים ב- 50 שנה האחרונות, ככל הנראה אינך מכיר את עולם התעופה.

ההתקדמות לא נמדדת בהשוואת מהירות המטוסים (אם כי גם בתחום זה יש הבדל בין מהירות Sub sonic בה טסו מטוסי הסילון הראשונים למהירות ה- Trans sonic בה טסים המטוסים המודרניים), השינויים שנעשו בתחום המנועים, האוויוניקה, מערכות בידור ותקשורת, ניצול האנרגיה, זיהום סביבה (כולל רעש), בטיחות ואמינות , אוטומציה, הנדסת אנוש ועוד - הם עצומים.

 

עולם התעופה הוא שמרני וההתקדמות בו היא הדרגתית וזהירה, זה נובע מסיבות של רגולציה וגם בגלל שהחברות המייצרות מטוסי נוסעים הן מבנים אירגוניים גדולים ומורכבים.

זמן החיים (life cycle) של מטוס נקבע על ידי המתכנן ובאופן מעשי הוא מותנה במספר מחזורי ההמראה והנחיתה (ולא בגיל הכרונולוגי של המטוס). אם אדייק יותר, מדובר במספר מחזורי הדיחוס של הגוף אשר משפיעים על עייפות החומר ממנו עשוי המטוס.

לכן מטוס בן 30 או 40 שנה שיש לו מספר מחזורים נמוך הוא לא פחות "בטוח" ממטוס בן 20 שעבר מספר מחזורים דומה.

מנועי המטוס מתוחזקים על פי שעות מנוע, ולא על פי מספר מחזורים. כך נשמרת רמת הבטיחות הבסיסית שנקבעה למטוס על ידי היצרן לאורך חייו.

 

אם איננו אנשי צוות אוויר, מה שמשפיע יותר מכל על "חוויית המשתמש" שלנו הוא תא הנוסעים והמערכות הקשורות אליו. כמובן שיש חשיבות לרמת הרעש והרעידות שאנו חשים אך לחברות התעופה יש מעט מאוד השפעה על גורמים אלה, לפחות כשמדובר במטוסי סילון.

דווקא בתחום עיצוב הפנים חברות התעופה והייצרנים משקיעים מאמץ וכסף רב. יש לזה סיבות כלכליות ברורות : בדרך כלל יכלול צי המטוסים של החברה תערובת של מטוסים חדשים וישנים. המטוסים החדשים יופנו בדרך כלל לקווים הארוכים והיוקרתיים, ואילו המטוסים הישנים יותר עוברים בהדרגה לקווי תיירות עונתית או לטיסות שכר או Low cost. בשלבי ההחלפה בין דגם חדש לדגם ישן, אשר יכול להמשך מספר שנים, חברת התעופה תשאף לכך שהלקוחות לא יחושו בהבדלים גדולים באיכות השירות ולכן יבצעו במטוסים הישנים "מתיחת פנים" שתכלול שדרוג מושבים, התקנת מערכות בידור עם מסכים אישייים, מערכות VOD, תקשורת wi-fi וקישוריות לרשת האינטרנט, כפי שקיימים במטוסים החדשים. גם מערכות תאורת הפנים עברו בשנים האחרונות שדרוג והוחלפו בתאורות LED המאפשרות שינויי צבע ועצמת תאורה בהתאם לשלבי הטיסה. יש גם שינויי מיתוג (Branding) הכוללים החלפה של צבעי ריפוד וציפויי קירות.

במקרים מסויימים גם מבצעים החלפה של רכיבים "קבועים" כמו תאי שירותים, מטבחים, תאי מטען עליונים (overhead bins), ואפילו קירות ותקרות.

לכן משך החיים של "עיצוב פנים" של תא נוסעים במטוסי נוסעים הוא קצר יותר ובחברות המובילות בעולם מבצעים בו שינויים בתדירות של 5-6 שנים בממוצע. המטוסים גם עוברים במהלך חייהם מן החברות המובילות שקנו אותם מן הייצרן לחברות מן השורה השניה והשלישית אשר אין להן משאבים לקנות מטוס חדש. לעיתים קרובות כרוכה העברת בעלות כזו ב"מתיחת פנים" לעיצוב הפנים.

 

כל האמור מתייחס למטוסי נוסעים (airliners) ולא למטוסי מנהלים או מטוסי VIP גדולים, שם חלים כללי משחק שונים.

[edan82]

תוכל בבקשה להסביר?

 

 

כן,

 

המטוס כפוף לבגרות מבנה\בטיחות מאוד קפדניות ומחמירות לכן אין הבדל בין איכות טיסה (למשל בטיסה מסחרית) של מטוס x שהרגע עלה לאויר לאותו מטוס לאחר 10 שנים (בניגוד למכונית שאיכות נסיעתה יורדת עם השנים כפועל יוצא של מערכות נשחקות- מתלים, מייסבים, בול ג׳ויינטים וכדומה).

 

כל עוד מעטפת המטוס תקינה והוא מתוחזק כראוי לא תחוש כנוסע בהבדל באיכות הטיסה בין מטוס ישן לחדש (זו הסיבה שהמון חברות תעופה לא רוכשות מטוסים חדשים אלא רק כאלה שסיימו שירות של הרבה שנים בחברות תעופה אחרות).

 

המטוס הוא רק פלטפורמה שכל עוד כשירה מבנית היא תבצע כראוי את משימתה גם אחרי 30 שנה באויר.

[Don't Shoot]

אם תיתן למטוס את אותה התחזוקה שמקבל רכב ממוצע אז אתה תרגיש אחרת לגמרי במטוס ישן.

אי אפשר להשוות בין המכונות מכיוון שתקנים תעופתיים לא מאפשרים לחברות התעופה שום חופש בנוגע לתחזוקת המטוסים ולבטיחותם ולכן התחזוקה של המטוס היא תמידית ושוטפת וחלקים מוחלפים בחדשים גם אם הם "לכאורה" תקינים לחלוטין ומתפקדים לפי הפרמטרים של היצרן, אלא רק בגלל שעברו מספר מסויים של שעות באוויר.

אם תיישם את אותה פלטפורמת תחזוקה שוטפת לרכב (כל רכב) ואני מדבר במלואה כולל בדיקות לפני התנעה, בדיקות לפני נסיעה ובדיקות לפני עצירה וכיבוי. תחזוקה בדרגים א עד ד אתה תגלה שגם רכב יכול להמשיך לסוע 40 שנה בלי שהנוסעים ירגישו בהבדל בין חדש לישן.

[COMMANDER]

אמנם אפשר לתחזק מכונית באותו אופן בו מתחזקים מטוס אבל זה כמובן לא כלכלי.

השאלה אינה האם נחוש בהבדל בין אותו רכב כשהיה חדש לרכב זהה אך ישן שתוחזק היטב.

 

השאלה היא כיצד אפשר יהיה להשוות בין הרכב שתוכנן ויוצר לפני עשרות שנים לרכב חדש שמותקנים בו כל האמצעים המודרניים.

 

אנחנו נוטים לנוסטלגיה כאשר אנחנו מתייחסים ל"מוצרים של פעם" שהיו כביכול אמינים יותר , בלתי ניתנים לקלקול, זולים יותר, וכו'.

האמת היא שאפשר לחלק את התשובה לשלוש:

א. יש מוצרים פשוטים וטובים שנותרו כאלה.

ב. חלק מן התכונות האלה נבעו מכך שהמוצרים היו בסיסיים ופשוטים יותר, זוללי אנרגיה, פחות יעילים, פחות נוחים.

ג. נוסטלגיה משבשת את הזיכרון. המוצרים לא היו יותר טובים.

[חן פרחי]

אם ייצרו מכונית באותה הרמה שמייצרים מטוסים, ויתחזקו אותה באותה רמה שמתחזקים מטוסים - הן גם ישרדו 50 שנה - אך עלות הקניה והתחזוקה יהיו אסטרונומיות.

 

אגב מכוניות טובות מדי שלא הצריכו (כמעט) תחזוקה הביאו את יצרניהן לפשיטת רגל (ספיציפית פיג'ו עם דגם 404) היום את כל מוצרי הצריכה מייצרים ברמת איכות כזאת שהחלפתם לאחר שנים מספר - מתבקשת.

 

למען האמת גם המחירים של מוצרי הצריכה יורדים כל העת.

סיפור הפיג'ו 404 הוא אגדת עם ותו לא, גם בשל העובדה שפיג'ו כלל לא פשטו רגל.

וולבו ייצרה שנים ארוכות מאד מכוניות אמינות ואיכותיות ולא פשטו רגל, אלא ההיפך.

אורך חיים של מכונית, לפחות בארץ, נע סיב ה 20 שנה, כך היה וכך יהיה, למעט חריגים כמו הסובארו ליאונה מצד אחד, או מכוניות סיטרואן ההידרופנאומטיות מצד שני.

[SlowRide]

ככל שהמכוניות יהפכו יותר ויותר מורכבות הנתון הזה ירד.