הגשמתי עוד חלום-התיישנתי בפנטיק קבלרו

[honda cx500]

שלום חברים,

 

אז קודם כל כן, זה נכון, התיישנתי בפנטיק קבלרו אמיתי, שנת 82, עם רישיונות והוא רשום על שמי. אני עדיין לא מאמין שזה קרה, ועוד יותר לא מאמין שבסדנא הזעירה שלי נחים בנחת, זה לצד זה, שני אייקונים של בגרותי – דרבי ופנטיק.

 

אז מאיפה אני אתחיל את הסיפור? כמו כל סיפור טוב, נתחיל בפרולוג (יענו "הקדמה" אבל התחשק לי להתפלצן....), ולאחר מכן נתקדם יחדיו על פי פרקים.

 

אנא התרווחו במושביכם, הכינו קפה ומאפה, ונצא לדרך משותפת נפלאה ולא פשוטה שתעסוק בתחייתו של הפנטיק והחוויות שבוודאי יעברו עלי, טובות יותר או פחות, רגעי אושר קטנים ומפחי נפש לא קלים. הדרך ארוכה והרכבת יצאה לדרכה.

 

 

פרולוג

 

שנת 1982 היתה שנה לא קלה בהיבט הלאומי והאישי. אני בכיתה י"א, בן 16 וקצת, עם רישיון נהיגה טרי לאופנוע/קטנוע עד 50 סמ"ק, אך לצערי בלי שום כלי לרכב עליו. אל שעריה של גימנסיה הרצליה מגיעה מדי בוקר מיטב התוצרת של אותם ימים בדמות וספות חצי, טוסטוסים, הונדות חצי חבוטות, ג'ילרות, וגולת בכותרת של אותה תקופה – קאסל ספרדי חדש ונוצץ.

 

מדי בוקר היו "גברברי" הגמנסיה עומדים ומביטים בעיניים כלות ומלאות קנאה באלו ששפר עליהם מזלם והוריהם רכשו להם כלי נהיגה כלשהו, דבר שסימל עצמאות והפסקת התלות בתחבורה ציבורית או בהסעות של ההורים.

 

באחד הבקרים הללו, בעודי משרך את דרכי באיטיות לקראת עוד יום לימודים משמים בין כתליו של מוסד המתעקש לתרום לחינוכי והשכלתי למרות שאני כלל לא מעוניין בכך, הולך חפוי ראש ונכון לקראת יום קרב אל מול סגן המנהל הקולני והזועף, ומצפה לשטוף את העיניים בכמה מיפיפיות המקום כדי להתחיל את הבוקר עם חיוך (והאמינו לי שהיה מה לראות), והנה, בחניה הקבועה של "המעושרים" חונה יצור אדמוני וגבוה, מטרטר בסאונד שלא שמעתי מימי, פולט אדי עשן כחלחל מעורב בריחו הנפלא של שמן שרוף (רק מי שרכב על 2 פעימות בגיל הזה יכול להבין ששום ריח שבעולם, גם לא האוויר הנקי של שווייץ, לא ידמה לריח הנפלא הזה).

 

קרבתי לאט אל היצור, מלא בחרדת קודש, משל הייתי משה רבנו במעמד הסנה הבוער. "גברברי" המקום ויודעי דבר מטעם עצמם כבר סבבו את היצור והשמיעו דעות מלומדות על יכולתו, ביצועיו, עלותו, ואף ערכו מבחני דרכים השוואתיים (תיאורטיים כמובן) בינו לבין כלים אחרים.

 

ואילו אני, עבדכם הנאמן, אטמתי את אוזני לרחש הדברים מסביבי , וליבי יצא אל היצור. מובן שכמו כל יצור מיוחס, הוא לא ממש שם את ליבו לנער הלוטש בו עיני עגל משתאות.

 

נפלתי. אני מודה. זו לא אהבה ממבט ראשון, רחוק מכך. זו תשוקה מטורפת שעולה מקצות ציפורני הרגליים ומטפסת במהירות אל מרכז החשק בראש. השערות על הידיים סמרו, זיעה נטפה ממצחי, קולי נצרד, וליבי הלם בעוז – "כזה, כזה, כזה אני חייב" !!!!

 

מאותו רגע לא היה לי יום ולא לילה. כל מהותי התרכזה בעובדה שאני חייב פנטיק. אכלתי פנטיק, חלמתי פנטיק, ציירתי פנטיק, והתפללתי, רק אלוהים יודע כמה התפללתי לפנטיק, להיות בעליו של היצור האדמוני עם נגיעות הלבן והצהוב, שאצילי ממנו אין.

 

המציאות טפחה על פני כפי שקורה תמיד. מאחר והורי לא נמנו על ציבור "המעושרים" של אותם זמנים, חשתי שנגזר גורלי וחיי הפכו ריקים. לא עניינו אותי יותר יפיפיות הגימנסיה, וגם לא התכנים שנלמדו בבית הספר (למען האמת, הם מעולם לא עניינו אותי). מה טעם לחיי חשבתי בליבי אם היצור האדמוני אינו ברשותי כדי לרכב עליו, לנקות אותו, לישון איתו, לנשום אותו?

 

בצר לי, עשיתי את מה שאני עושה מאז ומעולם. ניגשתי בחשאי אל קופת הצדקה הפרטית שלי או בשמה הידוע יותר – "דודה מזל" – והפעלתי את מפתח הקסמים שבפניו היא אינה יכולה לעמוד לעולם, כלומר הזלתי דמעות כמו משוגע, הזעתי, מלמלתי לא ברור, ירקתי, צרחתי, או בקיצור, נהגתי באופן הגיוני בהתחשב בנסיבות הגורליות, ושטחתי את בקשתי בפניה באופן ברור וסדור לקנות לי את היצור.

 

דודה מזל היא אשה קשת יום העמלה לפרנסתה מבוקר עד ערב, מצאת החמה ועד צאת הנשמה, כדבורה עמלנית היא רצה ומתרוצצת, מזמזמת ותופרת, ואוספת טיפה לטיפה וגרוש לגרוש ליום פקודה בו יגיע אחיינה עם בקשות מוזרות, בקשות שעבורה הן צו ללא אפשרות לדחייה (ממרום גילי היום, וממרחק השנים שחלפו, אני עדיין נפעם מהמסירות והמחוייבות המופלאה והמדהימה של דודה מזל. זכיתי. ממש כך).

 

לאחר שהבינה את בליל המלל שפרץ מפי, ומחתה את דמעות הזהב שהזלתי, הודיעה לי הדודה שאנחנו "הולכים עכשיו" לקנות פאנאטיק.....(השגיאה במקור, ממש כך). הפניתי את תשומת ליבה לכך שהלילה כבר ירד ויש סיכוי שהחנות סגורה, ואז היא הוסיפה בזהירות שאלך לישון והכל יהיה בסדר.....מה אני אגיד, באותו לילה ישנתי רגוע, לראשונה מזה זמן רב.

 

למחרת, אצנו רצנו לקנות יצור. היה יום חמישי בהיר וחם, הדודה צעדה בגאון עם התיק צמוד לחיקה, ואני מדלג ומכרכר מסביבה, צוהל כמו סייח צעיר. הגענו אל החנות, בחרתי לי יצור, ואז.........שוד ושבר. המוכר נקב במחיר ופניה של הדודה הלבינו. "אי אפשר" היא לחשה, "אין לי מספיק בקופה". לזכותי ייאמר שלא צרחתי ולא כעסתי. פשוט לא יכולתי יותר לנשום. נפרדנו בצער מהמוכר וצעדנו חרישית בפנים נפולות בחזרה לביתה של הדודה.

 

למחרת, יום שישי, בתום יום הלימודים, בעודי יוצא מהגימנסיה, נתקלתי בדודה מזל הממתינה לי בסבלנות בשערי בית הספר, עומדת זקופה כחייל והתיק הידוע טמון בחיקה. "מהר" היא דוחקת בי, "מצאתי לך אופנוע חדש". פני אורו. יחדיו דהרנו בטנדר רום של אבי לכיוון הדראג-סטור המיתולוגי ברמת אביב. שם, בפינה הרחוקה, בתוך חנות קטנה, עמדו בשורה יצורים אחרים, כתומים ונפלאים העונים לשם "דרבי".

 

ללא שהיות סוכמה העיסקה והפכתי לבעליו הגאה של דרבי יומבו כתום, פאר התוצרת הספרדית של שנת 1982. יתרה מכך, דודה מזל הפתיעה והוציאה מעטפה קמוטה מכיסה האחורי ואמרה שזה "תרומה" מסבא וסבתא עבור 2 קסדות ומנעול (ממש כך, בלי בושה, היא "התרימה" אותם עבור האחיין שלה). בחרנו יחדיו קסדת שטח לבנה עם פס אדום מתוצרת לם, משקפי אבק צהובים, והחגיגה של חיי החלה, רומן מתמשך עם כלים דו-גלגליים שהם אהבתי האמיתית.

 

ומה עם היצור האדמוני תשאלו? פגשתי אותו ואת בני משפחתו הצעירים יותר – אנדורו וקומפטישן – על הכביש. היצורים הללו היו זריזים ומהירים יותר, גבוהים וחטובים, ולא שמו לב כלל אלי ואל הנסיך הכתום שלי, אבל לנסיך ולי לא היה איכפת. יחדיו בלענו את עלבוננו והמשכנו לחרוש את כבישי הארץ בחדווה ואהבה.

 

השנים חלפו. על כלים רבים רכבתי, אבל נאמנותי נותרה לעולם לדרבי שלי, אהבתי הראשונה. לפני 3 שנים, בסוכות 2009 הגשמתי חלום ורכשתי דרבי, ואחריו עוד שניים נוספים (אני יודע שהטרחתי אתכם רבות בשרשור האחר שלי, העוסק בדרבי ובסיפור רכישתו ושיפוצו ולכן לא אלאה אתכם שנית).

 

אבל הלב....... מזה זמן רב אני חוטא במחשבות נלוזות למצוא פנטיק. לא, לא סתם פנטיק אנדורו, אני חייב רק פנטיק קבלרו.....כי זה היה שמו של היצור האדמוני שפגשתי אי אז בגיל 16.

 

כולכם יודעים שלמצוא פנטיק זו משימה בלתי אפשרית, למצוא פנטיק עם רישיונות זה מדע בדיוני, ולמצוא פנטיק קבלרו עם רישיונות בתוקף ועוד רשום על שמי משול ללילה סוער עם בר רפאלי. אז זהו, שאני יכול לומר עכשיו בהשאלה כמובן, שלא רק שביקרתי את הגב' רפאלי בביתה, אלא שאת הכיבוד בין שיחה לבדיחה הגיש אהרוני.......

 

אל תבינו אותי לא נכון. אני נאמן לחלוטין לדרבים שלי ואין להם שום תחליף מבחינתי. כל אחד מהם הוא נסיך בפני עצמו, כל אחד עולם ומלואו עבורי, אני מכיר כל בורג וכל שריטה של כל אחד מהם, ואין יום שאני לא מלטף ומשוחח איתם, פשוט אין.

 

אבל..... יש אהבה בוגרת ויש תשוקת נעורים בוערת......אני חושב שזו כבר סוגיה פילוסופית, אבל ברגע שראיתי את הפנטיק שלי (איזה מדהים לומר "הפנטיק שלי"), העולם קיבל מימד אחר, ופתאום כדור הארץ שב וחזר להסתובב בצורה הרמונית, בחלוף 30 שנים וחצי מאז הפעם בה ראיתי את היצור האדמוני לראשונה.

 

אז הנה – קבלו אותו – הקבלרו שלי ביום בו נפגשנו.

 

מה בפרק הבא? ובכן, מאחר והפרק הבא הוא הראשון בסאגה, רק הגיוני שאספר על הפגישה, תהליך החיבור או יותר נכון תהליך הפירוק, וכמובן – איך אפשר בלי הנשמה שתחיה? אל תדאגו, היא חיה ובועטת (בי לצערי) ויש לה דעה מוצקה למדי על גורלו של היצור האיטלקי החלוד ששוכן בסדנא שלי.

 

שלומי

[R24]

תתחדש ! מדהים שהם עוד קיימים, טוב לדעת שהגיע לבית כל כך מפנק

[[פנדוב]

לא קומפטישן, לא קונה.

וברצינות, כל הכבוד על הגשמת חלומות, כל הכבוד על הכתיבה, מי ייתן ותשפצו במהרה. כיף לקרוא.

ברשותך מיספר שאלות והערות שהן לא סתם חפירות, אלא בהקשר זה חפירות ארכיאולוגיות:

ישנו בפורום כותב בשם פנטיק 84, כשמו כן הוא, אני מניח.

אופנוע קאסל אם אני זוכר נכון הוא פורטוגלי ולא ספרדי, מכיר קצת, אשמח לשמוע יותר.

איזה דרבי יש לך כיום, האם נוסע וכיצד משיגים חלקים לשתי מיפלצות המומנט האלו? אגב דרבי, הייתי הולך על אירופה משופר או לפחות פ.די חדיש.

כמדומני גם לדרבי וגם לפנטיק היו גם גרסאות אוטומטיות, עם מראה אנדורו ולא טילונים. מישהו מכיר?

בגיזרת הנדירים[לא הונדה גילרה פנטיק בנלי גארלי ובהמשך סוזוקי וימאהה] נדמה לי שהיו גם בטה ומונטסה.

ושאלת השאלות: מה יותר מהיר: פוך או פאנטיק?

 

תתחדש

[ג'ק]

נהדר.

גם האופנוע בסדר...

לא משנה מה תשפץ, יש מי שנהנה עוד לפני.

תודה

[honda cx500]

לא קומפטישן, לא קונה.

וברצינות, כל הכבוד על הגשמת חלומות, כל הכבוד על הכתיבה, מי ייתן ותשפצו במהרה. כיף לקרוא. תודה רבה.

ברשותך מיספר שאלות והערות שהן לא סתם חפירות, אלא בהקשר זה חפירות ארכיאולוגיות:

ישנו בפורום כותב בשם פנטיק 84, כשמו כן הוא, אני מניח. (אכן כך, חבר יקר ומוערך עם כמה כלים מדהימים, ביניהם גם פנטיק)

אופנוע קאסל אם אני זוכר נכון הוא פורטוגלי ולא ספרדי, מכיר קצת, אשמח לשמוע יותר.

איזה דרבי יש לך כיום, האם נוסע וכיצד משיגים חלקים לשתי מיפלצות המומנט האלו? חלקים משיגים בהרבה דם יזע ודמעות, בעיקר באתרים מקומיים בספרד או איטליה. אגב דרבי, הייתי הולך על אירופה משופר או לפחות פ.די חדיש. יש לי גם אירופה משופץ......חפש את השרשור השני שלי שעוסק בשיפוץ שלו. שמו של השירשור הוא "הגשמתי חלום - התיישנתי בדרבי".....

כמדומני גם לדרבי וגם לפנטיק היו גם גרסאות אוטומטיות, עם מראה אנדורו ולא טילונים. מישהו מכיר?

בגיזרת הנדירים[לא הונדה גילרה פנטיק בנלי גארלי ובהמשך סוזוקי וימאהה] נדמה לי שהיו גם בטה ומונטסה.

ושאלת השאלות: מה יותר מהיר: פוך או פאנטיק? לא יודע אבל אני מתכנן מבחן דרכים לפנטיק מול הדרבי.

 

תתחדש

 

ושוב, תודה על המחמאות, שווה לחכות להמשך....

 

שלומי

[orenuchx]

כתיבה משובחת!!!

 

תתחדש ותהנה , בהצלחה בשיפוץ.

מקווה שיום אחד נתכנס למבחן "הקרוסים של פעם". תורם לעניין את הבנלי ואת הגארלי

אורן

[YaronNahum]

ואו שלומי,

 

תתחדש.

 

רק לא ברור לי כיצד יתבצע מבחן הדרכים בין ה"נסיך" הדרבי , ל"נער הפוחז" פנטיק , מה הצמיגים ממש יתלכלכו ?

יעלה אבק דרכים על היצירות ?

 

בהצלחה ממתין בקוצר רוח להמשך.

 

ירון

[ירון פ]

ל

אופנוע קאסל אם אני זוכר נכון הוא פורטוגלי ולא ספרדי, מכיר קצת, אשמח לשמוע יותר.

 

 

תתחדש

 

הקאסאל אכן יוצר בפורטוגל. ייובאו לארץ בשנים 1979-1980.

 

עדיין שוכבת גוייה של אחד כזה משנת 1979 אצל הורי בחצר.........

[honda cx500]

תודה לכל המפרגנים לכתיבה שלי....אני מאושר שאתם נהנים ממנה. האמת, הפורום הזה הוא המקום היחיד בו אני כותב ולכן אני מקפיד על כל משפט וכל פסיק, ובעיקר על העלילה......

 

ירון יקירי, עלית על הבעיה. אין לי מושג איך להוציא את הכלים מהסדנא המוגנת שלהם, להוריד אותם מקומה 15 לרחוב הסואן, ואז - שאלוהים ישמור - להניע וממש לרכב עליהם ואז הצמיגים יכולים להתלכלך ואולי גם יהיה קצת אבק, רק המחשבה על כך מדירה שינה מעיני.....

 

אבל דיה לצרה בשעתה, יחלוף עוד זמן רב (וממון רב לא פחות לצערי) עד שהכלים יהיו מוכנים למבחן וגם אז, רק אם כל החברים האחרים יגיעו עם הכלים המיוחדים שלהם (אורן - אתה כמובן רשום למבחן עם הגרלי והבנלי וכמובן גם אסף עם הסוזוקי TS), ורק אם דני קושמרו יגיע עם צוות צילום לעשות כתבה לערוץ 2!!!!! זה מעין סוג של חלום קטן נוסף אבל למדתי בשנים האחרונות שחלומות נועדו להתגשם אם ממש ממש רוצים.

 

שלומי

[ofurst]

תודה לכל המפרגנים לכתיבה שלי....אני מאושר שאתם נהנים ממנה. האמת, הפורום הזה הוא המקום היחיד בו אני כותב ולכן אני מקפיד על כל משפט וכל פסיק, ובעיקר על העלילה......

 

מסתבר, שבכל זאת ואולי נגד רצונך - גימנסיה הרצליה הצליחה "לתרום לחינוכי והשכלתי למרות שאני כלל לא מעוניין בכך..."

(ציטוט שלך)

[אליה]

אותי מעניין דבר אחד--דודה מזל עוד בחיים?

[markmakov]

כתיבה מעולה.

שמח בשבילך על הגשמת החלומות,הלוואי שתזכה להגשים עוד כמה מהחלומות שלך,בתנאי שתמשיך לכתוב עליהם,כן?

[השושנים]

יאללה תן לו בשיפוץ ולנו בתמונות-מברוק-רן

[datsun280z]

זה הדבר הזה שהרעיש את הכבישים עם האגזוז הפתוח ליד תיכון אורט בשנת 1986 ? :lol:

[Yishay]

שלומי

חושב שצריך להקדיש את השירשור הזה למזל והפאנאטיק. מגיע לה על כך שהביאה אותך עד הלום.

הכתיבה- תענוג צרוף , כיף לקרוא. אני יכול לשער מעט לגבי ההמשך

השיפוץ - אנחנו כבר יודעים - יהיה ברמת הכתיבה.

 

כל הכבוד

ישי