פוסט פריקה - ילדים איכס

[hans]

אז זה לא חומר ביד היוצר. תודה שהצדקת את הנקודה שלי.

זה בדיוק זה.

לפעמים אתה מקבל חומר/חימר קשה ומתפורר,

לפעמים אתה מקבל חומר מושלם בצמיגות מופלאה,

בשניהם תצטרך לעמול, מי פחות ומי יותר, כדי לקדר כד.

לכל סוג של חימר יש פוטנציאל, מי פחות ומי יותר.

בלי עמל היוצר (קדר בעברית מודרנית) לא יעזור גם חומר גלם משובח.

אלה דקויות של עברית עתיקה, היוצר איננו הבורא במקרה הזה, הוא רק האמן שקיבל לידיו את חומר הגלם.

[ניקו פ.]

הוא לא אמר את זה, הוא אמר שילד הוא מה שאתה יוצר.

נכון שזה מה שהוא אמר ואם היית מבין את מה שכתבתי, אז היית רואה שאני מסביר לך מה הוא התכוון להגיד לך, רק לא הסביר היטב.

[שביט]

שכבר עשרות שנות מחקר מראות שזה שילוב בין סביבה לתורשה.

מסכים, ואני מניח / מקווה/ מאמין שחלקה של החברה הוא הגדול יותר.

אני חושב שלהורים, בעיקר בגיל צעיר, יש יותר "כוח" והשפעה על התנהגות הילד, הרבה יותר ממה שהם חושבים.

כתבתי כבר בשרשור זה, שבכל פעם שאנחנו מזהים דפוס התנהגות חדש אצל הילדה שאינו מוצא חן בעינינו, ואינו מתיישר עם צורת החינוך שלנו, אנחנו דואגים "לדכא" אותו בשלבים המוקדמים, כדי שלא ימשיך ויתפתח לכיוון שלא מתאים לנו.

[roeibf]

שמה זה אומר למעשה? שהילד הוא חומר ביד היוצר. נקודה. אני מחליט איזו התנהגות אני רוצה לדכא ואיזו להעצים ןלזה הילד מגיב - חומר ביד היוצר.

 

אתה לוקח חימר דפוק ככל שיהיה, עושה מה שצריך לעשות כדי להפוך אותו לגמיש - הרי אתה היוצר. בעמל רב, אבל יוצר - כי החימר עבר מלהיות חומר בעל תכונות מסויימות לחומר בעל תכונות אחרות, אבל בבסיסו הוא אותו חומר במדויק.

 

אתה לוקח חימר רך ונעים למגע ומעצב אותו - הרי אתה יוצר. בפחות מאמץ וקושי, אבל עדיין, הוא מקבל את הצורה שאתה כיוצר מתווה לו.

[בנצי]

בנצי,

 

מה שאתה מדבר עליו, מדבר גם אלי. אני מאמין שאתה מגדיר את עצמך כ high achiever ושלעשות משהו משמעותי בחיים זה החיים מבחינתך. אני משאר, תקן אותי אם אני טועה, שאתה דיי שקוע בעבודה שלך וזה מביא לך אושר (ועושר) אבל אתה גם יודע להינות ולנוח.

ואני מאוד מתחבר למה שאתה אומר לגבי אחראיות רק על עצמי ולא "לבזבז" את החיים שלי על דברים פחות משמעותיים כמו להוציא את הכלב החוצה או לנקות קקי של תינוק.

 

אני כמוך, מגדיר את עצמי כ high achiever, מעדיף לחשוב לפני לפעול ולא לקבל דברים כמובן מאליו, אומנם יושב רוב היום במשרד אבל את הזמן הפנוי שלי משקיע בלפתח את עצמי ולנסות להקים עסק. וכאחד שאין לו הרבה זמן פנוי, אני מעדיף לחתוך מחיי דברים מיותרים כמו לבשל כל יום ארוחות וכדומה, או לנצל זמן "מת" למשהו חיובי כגון לקרוא ספר באוטובוס.

מה שכן תמיד רציתי מערכת יחסים, לא יודע למה אבל רציתי, כנראה פה האינטלקט שלי כשל ופשוט חשבתי שמערכת יחסים זה סקס, טיולים ומסעדות. ובסוף, לפני כמאט שנתיים מצאתי את האחת, איתה אני מאושר. אבל לפעמים אני מרגיש שמערכת יחסים לא באמת שווה את הזמן. אומנם באינסטגרם אצל כולם הכל יפה וירוק אבל בפועל זה המון עבודה, השקעה, מחשבה וזמן, לפעמים זמן על דברים לא כל כך חשובים (שלפחות ברגע ההוא מרגישים לא חשובים). ולפעמים אני חושב למה אני צריך את זה בכלל.

 

אבל אז אני עוצר רגע ומתסכל לאחור ואני רואה שכבן אדם, עברתי שינוי ענקי בכמאט שנתיים שאני איתה. ואני לא ילד בן 5 שלא ידע לקרוא לפני שנה ועכשיו יודע גם לכתוב.

למדתי יותר להעריך את הזמן שלי. נכון, היום מרגיש לי שיש לי פחות זמן לעצמי אבל אני מבין שאני מנצל את הזמן הזה הרבה יותר נכון. בעבר הייתי שקוע ביוטוב, 9GAG ועוד כל מיני שטויות כי ידעתי "יש לי את כל הערב לעצמי". היום לא, היום אני עובד כל רגע פנוי ומשאיר זמן להיות איתה. למדתי להעריך את הזמן שאני מעביר עם חברים שלי, בעבר הייתי יוצא כל שבוע איתם והיינו הולכים מחפשים בר לשבת בו ולבכות על כמה רע פה. אז נכון, היום אני רואה אותם פעם בשבועיים אולי אפילו שלוש אבל המפגש איתם יותר מספק. כנ"ל לגבי לבקר את המשפחה. אז זה היה בשביל "וי", היום זה באמת זמן איכות עם המשפחה.

למדתי להגיד "לא" לדברים שלא כל כך חשובים, שהייתי אומר "כן" בעבר מהססיבה ש"יש לי את כל הסופש לעצמי".

למדתי להיתמודד עם מצבים שלא רציתי להיתמודד איתם. כי כשהייתי לבד, הייתי יכול להסתובב וללכת. כשאני איתה, לא תמיד קיימת אופציה כזאת.

ועוד המון דברים. מרגיש שהתבגרתי ונהייתי אדם "טוב" יותר. טוב לא בהכרח במובן של טוב לב, אלה במובן של יותר מפותח ממה שהייתי. והרוב זה בזכותה הם בימים מלאי שימחה ואושר והן בימים של בכי וצרחות.

אז נכון יש לי אישיות כזאת, אישיות של פיתוח עצמי ושל שאיפות גבוהות. אפשר לומר שגם בלי מערכת יחסים הייתי מתפתח, אבל אני מאמין שפחות. מערכת יחסית מבחינתי היא כמו כוס של נוזל דליק שאתה שופך למדורה. המדורה דלקה גם לפני כן, אבל עכשיו היא זוהרת.

 

למה אני מספר לך את זה?

כי אני כמוך, לא רואה טעם בילדים. לא רואה טעם בלקום ב 3 בלילה, לעשות לילות ללא שינה, צרחות ובכי כל היום. אבל אני יודע שיום אחד ילדים יבואו, ואני יודע שליום הזה אני אגיע רק אחרי ששקלתי הכל וחשבתי על הכל ולא בגלל "שככה צריך או מקובל".

ולא, לא יהיה לי כנראה ילד זהב שמגיל אפס יוכל לדאוג לעצמו. וכן, יהיה לי קשה ומעצבן, אבל אני אסתכל על זה כעל אתגר. אתגר ללהפוך לאדם טוב יותר. להתפתח עוד. לשאוף ליותר. ואני ממש לא אוליד ילד בשביל שהוא ידאג לי בעתיד, אני יכול לדואג לעצמי.

 

כתבת שאתה לא רוצה ילדים, לא רוצה חתונה וכדומה. אני לא בא ללמד אותך, אני גם לא בקטע של ילדים או חתונה. אבל אני מרגיש כמוך לפעמים, מרגיש שלבד הייתי יכול להשיג יותר, אבל אז אני מסתכל על ה 28 שנים שלי לבד, וואללה, השגתי הרבה, אבל אחרי שנכנסתי למערכת יחסים, השגתי עוד יותר, בתחומים שבכלל לא ידעתי איך לפתח כי כשאתה לבד אתה לא מתפתח בהם.

כל "חלק" בגוף שלנו, הוא כמו שריר. שריר שאפשר לאמן. ויש שרירים שאפשר לאמן רק בתנאים מסויימים, כמו להיות בזוגיות לדוגמא (אחרים זה קשרי חברות, קשרי משפחה, קשרי עבודה וכדומה, בכל אחד מאלה אתה לומד לפתח משהו בעצמך).

 

תסתכל על זה כעל אתגר. אתה הרי כבר היום מבין שהאושר שלך תלוי בך ולא בזה שהילד שלך יקרא לך "אבא". שום דבר "חיצוני" לא יכול לגרום לך להיות מאושר, ולכן כשאנשים אומרים לי שהילדים שלהם זה אושר או משפחה זה אושר, זה או נשמע לי מוזר ושיקרי (הם משקרים לעצם, מין שיכנוע עצמי כזה שהם מאושרים ובפעולם הם לא), או שמחינתם הם לא מבינים שהם בחרו להיות מאושרים בלי קשר לילדים או למשפחה ופשוט משקיפים את האושר שלהם על ילדים או משפחה (בעודי כותב את המילים האלה, עשיתי proof reading וראיתי שכתבתי ש"איתה אני מאושר", אז גם אני חוטא בזה, אבל אני מבין שאני פשוט בוחר לשקף את הבחירה האישית שלי להיות מאושר, עליה)

 

שוב אני לא בא ללמד אותך. אל תקח את זה מהנקודת מבט הזאת. אבל כן מעניין אותי לפתוח איתך דיון על זה כי לדעתי אנחנו מאוד דומים בהשקפות העולם שלנו. אם תרצה כמובן.

רציתי להגיב אתמול אבל שכחתי...

 

אז ככה, אני אתן לך קצת רקע, אני גרוש, בן 33, עצמאי ובזוגיות עם מישהי נהדרת, בת 36 עצמאית, אנחנו גרים ביחד ומנהלים חיים נורמטיביים של עבודה, בית, חופשות.

 

אני איתה כי היא לא מהווה שום מכשול, היא לא מעירה לי כשאני חוזר מאוחר מהעבודה, לא מפריע לה כשאני עובד בשבת וראשון, להפך, היא תמיד תציע עזרה, מעולה.

 

היא לא רוצה ילדים, דיברנו על זה השבוע, היא עזרה לשותף שלי עם ההסעות של הילדים כי אשתו הייתה חולה, היא לא נהנתה מזה, היא עובדת מהבית ועובדת מתי שנוח לה, בדרך כלל אני נכנס למיטה והיא ממשיכה לעבוד עד 3-4 לפנות בוקר, אני מתעורר ויוצא כשהיא נשארת במיטה.

 

על זה אני יכול להוסיף שזוגיות היא לא דבר הכרחי בעיני, אם מחר ניפרד זה לא ישבור אותי, אני אקום בבוקר ואלך לעבודה כרגיל, כן היא תחסר לי אבל גם הלבד חסר לי כשאני איתה.

לכל מטבע יש 2 צדדים, יש לנו מערכת יחסים בוגרת וכנה, אני לא שומר דברים בבטן והיא עושה את אותו הדבר, אם וכאשר נוצרת דרמה אני ישר מפוצץ את זה ומבקש ממנה שתפסיק, אני לא רוצה דרמה בחיים שלי, אנחנו אנשים בוגרים, אנחנו ביחד כי בחרנו להיות ביחד, אני אעשה הכל בשביל שתצליחי ותהי מאושרת ואני מצפה שתעשי את אותו הדבר.

 

וכל זה כי אני מתבגר ומשתנה כל הזמן, לפני חמש שנים הייתי במקום אחר, בעוד חמש שנים אביב במקום אחר. אבל לי יש את האפשרות הזאת כי אני לא באמת צריך לתת דין וחשבון לאף אחד/אחת.

 

ילדים זה משהו שלא תבין עד שלא יהיו לך...

 

נשמע בדיוק כמו קריסטל מת', זה היי מטורף שאי אפשר להבין עד שלא מנסים.

אוותר.

 

Sent from my SM-G965U using Tapatalk

[בנצי]

שמה זה אומר למעשה? שהילד הוא חומר ביד היוצר. נקודה. אני מחליט איזו התנהגות אני רוצה לדכא ואיזו להעצים ןלזה הילד מגיב - חומר ביד היוצר.

 

אתה לוקח חימר דפוק ככל שיהיה, עושה מה שצריך לעשות כדי להפוך אותו לגמיש - הרי אתה היוצר. בעמל רב, אבל יוצר - כי החימר עבר מלהיות חומר בעל תכונות מסויימות לחומר בעל תכונות אחרות, אבל בבסיסו הוא אותו חומר במדויק.

 

אתה לוקח חימר רך ונעים למגע ומעצב אותו - הרי אתה יוצר. בפחות מאמץ וקושי, אבל עדיין, הוא מקבל את הצורה שאתה כיוצר מתווה לו.

תחשוב על זה ככה, אתה מכין ארמון ענקי בחול, משקיע שלוש שעות, מעצב צריח, חומה וכד'.

 

פתאום מגיע איזה ילד חרא ודורך לך על הארמון, חבר שלו צוחק ונופל על עוד חתיכה מהארמון...

 

אתה יכול תיאורטית לעצב חימר כמה שאתה רוצה, אתה לא ההשפעה היחידה על החימר או במקרה הזה על הילד.

 

יש יצר מרדנות, יש השפעה חברתית, יש הרבה מעבר למה שאתה רוצה לראות, והוא נהיה כנים, כמה שקרים הורים מספרים לעצמם לגבי הילד שלהם? אם יש לך ילד טמבל, אתה תשלים עם זה? לא, אתה תשקר לעצמך שזה בטח בגלל הגננת, אולי זה בגלל הטלוויזיה...

 

Sent from my SM-G965U using Tapatalk

[locomotive]

ולפעמים מהחימר יוצא חמור.

[roeibf]

תחשוב על זה ככה, אתה מכין ארמון ענקי בחול, משקיע שלוש שעות, מעצב צריח, חומה וכד'.

 

פתאום מגיע איזה ילד חרא ודורך לך על הארמון, חבר שלו צוחק ונופל על עוד חתיכה מהארמון...

 

אתה יכול תיאורטית לעצב חימר כמה שאתה רוצה, אתה לא ההשפעה היחידה על החימר או במקרה הזה על הילד. לא אמרתי מעולם.

 

יש יצר מרדנות, אתה צודק. אבל את המרדנות אפשר לרכך ולשכך. קח קפיץ של רכב. בלי הגבולות שלו הוא לא שווה כלום - סתם עוד חתיכת ברזל מסולסלת שאין לה ייעוד. שים לו גבולות, תלחץ אותו והוא יהיה קפיץ ששומר על האוטו מלפגוע באדמה. הגבולות זה אבא ואמא, הקפיץ זה הילד. אם אמא ואבא משחררים בזמן הלא נכון - פירוק בלי מכווץ - הקפיץ יעוף באלימות ויהרוג אנשים, או יפצע אותם (משל הילד והגדר מוכר לך?)

 

יש השפעה חברתית, יש הרבה מעבר למה שאתה רוצה לראות, והוא נהיה כנים, כמה שקרים הורים מספרים לעצמם לגבי הילד שלהם? צודק. השקרים ואי ההבטה למציאות בעיניים - הם הצרה הכי גדולה. אם נתעלם מהפיל שבחדר הוא לא ייעלם. הוא יישאר פיל והוא גם יישאר בחדר. אם נתייחס לפיל וניתן לו את המקום שלו בוא יהפוך מפיל לזבוב. זו בדיוק ההתנהגות של הילד - אם ניתן לילד את המקום שלו הוא לא יחפש מקורות צומי אחרים. או כמו ששיטת שפר אומרת הילד לא ינסה להיכנס מהחלון, הוא יבחר לבד בדלת. איך הוא ייכנס מהדלת? אם ההורים יסתכלו עליו בעין טובה ויאמינו בילד - הוא ירגיש וישתפר. לבד, עם עיצוב של ההורים.

 

אם יש לך ילד טמבל, אתה תשלים עם זה? לא, אתה תשקר לעצמך שזה בטח בגלל הגננת, אולי זה בגלל הטלוויזיה... טלוויזיה וסמארטפון הן הרעות החולות של הדור. ואני לא אשקר, הילדות שלי משתלטות על הטלפונים שלנו ואנחנו באיזשהו שלב מגבילים. גורמים להן לראות שזה לא טוב, גם אם הם לא מבינות עכשיו. זה אומר שהן טמבליות? לא. זה אומר שהן לומדות והמוח שלהם כמו ספוג. קולט מאיתנו ומהסביבה הכל. כולל הכל. לטוב ולמוטב.

Sent from my SM-G965U using Tapatalk

 

באדום.

 

לכן אני אומר שילד הוא כחומר ביד היוצר. יכול להבין ולקלוט כל דבר, גם אם הוא לא מראה את זה. ילדים הרבה הרבה יותר חכמים ממה שנדמה לנו וממה שאנחנו רואים בכלל.

 

 

לוקו - איך ייצא מהחימר יצא חמור אם החימר לא מעצב את עצמו?

עריכה אחרונה ב-20 לדצמבר, 2018 על ידי roeibf

[בנצי]

עכשיו שאלה, מה מבטיח לי זוגיות יציבה? החינוך תלוי באמא ואבא, מחר אני מתגרש והאשה תופסת כיוון אחר, מה אז?

 

אין לנו שליטה על כלום מעבר לעצמנו, וגם זה חצי כוח.

 

לא לכל חלאה יש הורים שכשלו.

 

Sent from my SM-G965U using Tapatalk

[roeibf]

נכון. אבל כל חלאה יכול להיות משהו אחר. לדעתי, בהכרח ההורים כשלו כי החינוך לא היה טוב מספיק. ההורים צריכים להוות את הפילטר של הרעש מהסביבה, ולמתן את ההשפעות של הסביבה על הילד.

 

הילד שזרק שקית זבל מלאה מים על המורה ופצע/רצח אותה. האם הוא חלאה או שההורים שלו טיפשים?

 

זוגיות יציבה מוכח על ידי מחקרים שזה בעיקר מה שהילד רואה בבית. כשהוא רואה חבילה פרומה ומפורקת ככה לרוב הוא יהיה. אם יש לו תמיכה אחרת (צוות חינוכי פורמלי / צוות לא פורמלי תומך ומקצועי) אולי זה יהיה אחרת.

 

עריכה: אם אספיק בהודעה הזו אביא עוד, אני מחפש מחקרים.

 

הנה הראשון: https://www.biu.ac.il/SOC/peleg/publications/publications/7th/7th_shiff.pdf

 

אחד עתיק, ארוך ומעניין: https://eric.ed.gov/?id=ED025066

עריכה אחרונה ב-20 לדצמבר, 2018 על ידי roeibf

[בנצי]

זוגיות זה 2 אנשים, אתה יכול להיות הכי מוותר, תומך, אוהב, צודק.

הצד השני יכול להיות אחרת.

 

כמה מערכות יחסים טובות התפרקו?

כמה מערכות יחסים גרועות נשארו בשביל הילדים?

ילד רואה הכל, הוא כמו ספוג, והחינוך/עיצוב של הילד הוא לא רק מההורים.

 

 

 

Sent from my SM-G965U using Tapatalk

[roeibf]

כמה זוגות נשואים יש היום שטוב להם? כמה ילדים טובים יש?

 

ילד רואה הכל, הוא כמו ספוג, והחינוך/עיצוב של הילד הוא לא רק מההורים.

[ChemGuy85]

והנה לכם עוד השלכה לריבוי שניצלים:

 

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3752433,00.html

[SlowRide]

טוב מאד, אולי ככה יבינו שזה מטומטם לבנות שכונות שינה בכל חור ויתחילו להפנים שהתחום האפור בין עיר לישוב כפרי הוא בעיקר מוות.

אבל מה זה קשור לילדים?

[יבגניפ]

והנה לכם עוד השלכה לריבוי שניצלים:

 

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3752433,00.html

יא שניצל, זה עניין של תכנון עירוני לקוי.