רום כרמל טנדר - הגשמת חלום - יומן מסע ושיפוץ

[maier]

מדהים ומהמם.

הברז שנמצא על הבלוק מנוע עושה המון צרות.

ניתן להחליפו באחד קצת יותר מודרני (אם את לא שומר על אוטנטיות).

 

ירון מאיר

[XOFIRX]

עם הפקקים כתוב פורד ?

[און יעקבסון]

עם הפקקים כתוב פורד ?

 

אכן, כן. פקקי המנוע הם מתוצרת פורד - מקוריים.

[און יעקבסון]

זהו. גם שיפוץ המנוע הזה מאחורינו. מאחר שאין לי, כאמור, את הכוונה להשתמש בו לעת עתה, אז הוא עובר לאכסנה "יבשה".

 

מאחר שיש פריצת דרך משמעותית ב"דלת של השכן", אז שוב נשים את המשך ההרכבות של הטנדר על הולד לכמה ימים, בהם נשקיע את מרב מאמצינו בהרכבות של הלוטוס.

 

להתראות שם...

 

תמונות:

 

1. הרכבות אחרונות של אביזרי המנוע: משאבת דלק, מסנן שמן, מפלג.

2. גם פלאנג' המים העליון והמקורי חזר הבייתה, זאת למרות שהוא כבר לא מתאים. הוא משמש רק כסוגר לפתח, לעת עתה.

3. עכשיו הגיע הזמן להביא את הכלים הכבדים, שיעזרו לי להוריד את המנוע משולחן העבודה. בשביל זה יש חמור...

4. מורידים את המנוע על הצמיג ולפני שממשיכים מוודאים שכל הפתחים אכן סגורים היטב.

5. קדימה מניילנים!

6. זהו. תם ונשלם. אפשר לאכסן את המנוע בפינת המוסך. עוד יגיע יומו.

[דני יונגר]

נווווו , נגמרת כבר הסבלנות , מצידי תעלה סתם תמונות של טינה ....

[און יעקבסון]

נווווו , נגמרת כבר הסבלנות , מצידי תעלה סתם תמונות של טינה ....

תאמין לי, דני, שלא פחות ממך אני מת לעשות נסיעת בכורה אמיתית בטינה. הסוף כבר קרוב. עוד קצת סבלנות...

בשבילך מוכן להעלות תמונות של טינה בכל יום שאני שם!

[און יעקבסון]

היום פגשתי את אבי-סוסיתא. הסיבה: רכישת זוג פנסי חזית עבור הטנדר. בנוסף, אבי הפתיע אותי עם מתנה מקורית: ספר הרכב המקורי של רום כרמל 1301. מעבר לשפע המידע הטכני על המכונית, הוראות שימוש, הרצה ("לא צריך, אבל אל תעברו ב-1,500 ק"מ הראשונים את המהירות 20 קמ"ש בראשון, 30 בשני, 50 בשלישי ו-80 בהילוך רביעי"...), החלטתי לשתף אתכם בדף המידע הפותח את החוברת.

אהבתי את ה-"מכונית חדישה"...

 

וכמובן - תודה, אבי, על הספר. הוא, ביחד עם הפנסים, כמעט ומשלים לי את כל הפאזל הזה הקרוי רום כרמל 1301 טנדר.

[און יעקבסון]

אחת ממחלות "הילדות" של רום כרמל 1301 הייתה תושבות מנוע. מעבר לכך שהמנוע הכבד - שמוקם קדימה יותר בתוך השלדה - שינה את איזון המכונית ויציבותה, ולאורך זמן אף גרם לסדקים בשלדה, הוא היה מעל ומעבר לתושבות המנוע המקוריות. וכך קרסו להן אלו, מפעם לפעם, כאשר רק קורת הרוחב של השלדה מונעת מהמנוע להיגרר על הכביש לכל צהלות ההמון...

 

חיכינו-חיכינו, אבל רום כרמל מעולם לא הוציאו "ריקול" על תושבות המנוע הללו... עד עכשיו. כלומר, לא רום כרמל, אלא כבוד רב הפורום - חן פרחי - שמבין דבר אחד או שניים בגומי וברום כרמל (אבל לא רק) ולאחרונה הוא הרים את הכפפה (או שמה עלי להגיד - הרים את התושבת...) והחליט לתקן את הרצוי תיקון ולהציע לי זוג תושבות מנוע מחוזקות. בתושבות הללו אשתמש באותו המנוע שנבנה מחדש, שיחזור בבוא העת למקומו. כלומר, בשלב שאני קורא לו: Phase 2, שיתרחש בתום תהליך השיפוץ, אחרי שהמכונית תעבור טסט, השקה, הרצה, תיקון ריג'קטים ראשוניים וכדומה. כי להתחיל מחדש לפרק חצי מתא המנוע - כמעט מיד אחרי שסיימתי לעבוד עליו - זה כבר מוגזם...

 

אז אנצל את הבמה המכובדת הזו בכדי להודות לחן על ההירתמות לסייע, על הנכונות לעזרה ולא רק לו: חברי הפורום הזה מפתיעים אותי בכל פעם מחדש בנכונות לסייע ועל כך אני אסיר תודה. חלקת אלוהים קטנה בתוך שדה שוטים וגיהנום לא קטן.

[בני ל]

שלום

 

קודם כול כול הכבוד לפן-קרחי ורק לי מותר לקרוא לו כך כי אני מכיר אותו עוד בהיותו נימול {כלומר לא קיצרו לו אז עוד את הקטן}.

אבל אני ביזמנו הזהרתי אותך און שלא מספיק תושבות מחוזקות ! הבעיה העיקרית היא הברזל {תושבת} שעלו יושבים כריות הגומי הם נישברות ואז המנוע נופל וכמו גדול לוקח איתו לקבר גם את המאורר ואולי גם את הרדיאטור. את הברזל בצורת יו צריך לחזק כי הוא ארוך וחרה

אגב אם אתה מעונין יש לי מסנני שמן מנוע מקורים ויש לי מאוררים חדשים.

 

 

בברכה בני ל.

[A110]

היום פגשתי את אבי-סוסיתא. הסיבה: רכישת זוג פנסי חזית עבור הטנדר. בנוסף, אבי הפתיע אותי עם מתנה מקורית: ספר הרכב המקורי של רום כרמל 1301.

 

אנשי אוטוקרס, ואח"כ רום כרמל, לא חלמו בוודאי שהמכוניות (אם אפשר להעניק למוצרים האלו את שם התואר הזה) שלהם יהפכו יום אחד לפריטי אספנות של ממש. אבל זהו יצרן הרכב היחיד שאני יכול להעלות בדעתי שמיספר את כל ספרי הרכב (לפחות מ- 1969), ב"מספר הייצור" (למעשה, מספרו הסידורי של מרכב הפייברגלאס), כך שניתן גם כיום לשדך את הספר למכונית "שלו".

 

כאן הוא מופיע על הכריכה למעלה, במרכז: 121-673. הספר הזה הוצמד לרום צה"לית שהמרכב שלה יוצר בסתיו 1979.

[חן פרחי]

וכל שנותר לי הוא למצוא פתרון לגומיה שמקיפה את צינור הדלק, ובא לאון גואל..

שמחתי מאד לסייע ככל יכולתי ל "הרמת" אחד מפרוייקטי השיפוץ המטורפים ביותר שהיו כאן אי פעם.

מחכים בקוצר רוח להשקה, ונדאג שהיא תהייה מרשימה לא פחות מהמכונית עצמה !

[און יעקבסון]

שלום

 

אבל אני ביזמנו הזהרתי אותך און שלא מספיק תושבות מחוזקות ! הבעיה העיקרית היא הברזל {תושבת} שעלו יושבים כריות הגומי הם נישברות ואז המנוע נופל וכמו גדול לוקח איתו לקבר גם את המאורר ואולי גם את הרדיאטור. את הברזל בצורת יו צריך לחזק כי הוא ארוך וחרה

אגב אם אתה מעונין יש לי מסנני שמן מנוע מקורים ויש לי מאוררים חדשים.

בברכה בני ל.

 

שלום בני.

תודה על התזכורת, זוכר גם זוכר. בהחלט עניין לטפל בו בהקדם האפשרי, אבל רק אחרי שאסיים כבר את השיפוץ. בינתיים אוסף את החלקים... לפחות אם יקרוס המנוע, אין לי מה לדאוג לגבי המאוורר, כי החלפתי אותו למניפה חשמלית .

 

מכיוון שכך, מין הסתם לא אצטרך מאוורר חדש, אבל מסנן שמן - בהחלט יש על מה לדבר. האם המסננים הללו לא זהים לאלו שמשתמשים בהם גם בפורד (אסקורט, או קורטינה)?

 

צירפתי תמונה של תושבת המנוע של הרום כרמל, בהשוואה לתושבת המנוע המקורית של המנוע הזה, כפי שהורכבה בהילמן אוונג'ר - ממנה הגיע המנוע לרום כרמל. ניתן לראות, בדיוק כפי שתיאר בני, כי התושבת הישראלית ארוכה בהרבה, מה שמפעיל כוחות גדולים בהרבה על הברזל המסכן שקורס לו אט-אט.

 

אז שוב, תודה בני ולהשתמע בקרוב.

[און יעקבסון]

אנשי אוטוקרס, ואח"כ רום כרמל, לא חלמו בוודאי שהמכוניות (אם אפשר להעניק למוצרים האלו את שם התואר הזה) שלהם יהפכו יום אחד לפריטי אספנות של ממש. אבל זהו יצרן הרכב היחיד שאני יכול להעלות בדעתי שמיספר את כל ספרי הרכב (לפחות מ- 1969), ב"מספר הייצור" (למעשה, מספרו הסידורי של מרכב הפייברגלאס), כך שניתן גם כיום לשדך את הספר למכונית "שלו".

 

כאן הוא מופיע על הכריכה למעלה, במרכז: 121-673. הספר הזה הוצמד לרום צה"לית שהמרכב שלה יוצר בסתיו 1979.

 

 

מוצרים?! יוחאי, לא קראת את הפסקה הראשונה בספר הרכב? "מכונית רום 1301 חדישה... מכוניתך תוכננה והורכבה בתשומת לב רבה ובפיקוח קפדני..." למה להעליב סתם?

אגב, אותם מספרי ייצור מופיעים לא רק על הבודי, אלא על כל חלק וחלק שמיוצר, ושמיועד למכונית ספציפית. מצ"ב תמונה בה הסימון אותו מצאתי על הבודי "שלי". יוחאי, בזמנו סיפרת לי שהפועלים גם היו חותמים על כל חלק וחלק. ניסינו למצוא את החתימות והשמות, אבל הזמן עשה את שלו ולא היה ניתן לקרוא בפתקיות דבר.

עוד תוספת, בדף של תעודת האחריות של המכונית, שנמסרה בתאריך 16/4/80. מה שמעניין הוא שבשם בעל הרכב מופיע שם פרטי ולא מוסד/ארגון/צה"ל. מדוע ירשמו שם של אזרח, לצורך העניין ולא של צה"ל?

[און יעקבסון]

וכל שנותר לי הוא למצוא פתרון לגומיה שמקיפה את צינור הדלק, ובא לאון גואל..

שמחתי מאד לסייע ככל יכולתי ל "הרמת" אחד מפרוייקטי השיפוץ המטורפים ביותר שהיו כאן אי פעם.

מחכים בקוצר רוח להשקה, ונדאג שהיא תהייה מרשימה לא פחות מהמכונית עצמה !

 

תודה, חן. על העזרה ועל הפרגון. רק שאם יורשה לי - קטונתי. יש כאן כמה קליברים בקנה מידה וברמה שאני רק יכול לשאוף אליהם. שיפוצים כמו לרובר 16, אלפא ג'וניור, כל מה שליאור ברוך נוגע בו, ועוד כמה אחרים. הם אלו שהביאו לי את ההשראה להתחיל במסע המטורף הזה.

 

ולגבי ההשקה: אני יכול להבטיח לך דבר אחד: היא תיערך במוסך "דרך השטח" בשפיים, כמיטב המסורת שלהם בהפקות כאלו. נזמין עוד בעלי סוסיתות/רום כרמל להציג את המכוניות שלהם והכי חשוב - יהיה שמח!

 

אבל רתמנו את הטנדר קצת לפני הסוסים, לא? עוד רחוק היום...

[און יעקבסון]

בתאריך 9/6/10 זה קרה. סגרתי מעגל של 25 שנים ורכשתי רום כרמל טנדר...

 

כמעט בקצה הצפוני ביותר של הארץ פגשתי איש מקסים וחביב (דני יונגר), אוהב מכוניות שהיה נאות למכור לי את החלום שלו, בכדי להגשים את חלומי. לא הייתי צריך יותר מדי שכנועים. זו הייתה אהבה ממבט ראשון (בטנדר, בטנדר). חיש מהר נסגרו הפרטים, הטנדר הועמס על הנגרר ויצא לדרכו הארוכה לביתו החדש...

 

..אבל ראשית עלי לפתור את בעיית מנוע הילמן הלא במיוחד מוצלח הזה ואז להעריך והחליט על היקף השיפוץ והשחזור אותם אוכל לבצע בטנדר - שנע בין החזרה בסיסית לכביש ועד לשיפוץ הכולל פירוק עד היסוד, חידוש והרכבה מחדש, וכמובן, כל דבר באמצע...

 

 

אני קורא את השורות הללו, שכתבתי כאן בדיוק לפני שנתיים, ולא מאמין. עברו כבר שנתיים?! אם הייתי יודע אז למה אני נכנס וכמה זמן זה יקח - לא רק שלא הייתי מאמין, קשה לי להאמין שהייתי נכנס לפרוייקט הזה. כדרכם של פרוייקטים כאלו, אתה יודע איך זה מתחיל ואין לך מושג איך זה יגמר. וברגע שהכדור (השיפוץ) התחיל להתגלגל, אין דרך לעצור אותו...

 

אני יושב ונזכר איך ראיתי בעיני רוחי את השיקום, בתחילת הדרך. "נשמיש את הטנדר ואז נראה"; "נסדר רק מה שצריך"; צבע לא מעניין אותי"... ואיך אט-אט נכנסתי לעובי הקורה ונכנסתי למגה-שיפוץ הזה, שכלל בעצם פירוק מוחלט של הטנדר ובנייתו מחדש, תוך תיקון/החלפה/שיפוץ/ניקוי/צביעה/שיפור/עידכון של כל חלק וחלק. תוך הקניית אופי אישי והפיכת הטנדר הזה ל-קאסטום מייד.

 

אז אני יושב וחושב ולא מאמין כמה ארוכה היא הדרך ואיזה טירוף היה ללכת בדרך הזו. רואה, מנענע את הראש ויודע. יודע שזה טירוף, אבל שכל דרך אחרת הייתה לחטוא לאמת הפנימית שלי. להגשמת החלום האמיתית. לידע הרב שצברתי, אנשים שפגשתי, חברים שיצרתי. כי זו מבחינתי חוויה ראשונה וחוויה ראשונה של פעם בחיים. מין חלון הזדמנויות שבו כל החלקים הסתדרו כך שאוכל להגשים את החלום הזה ולבצע אותו (עכשיו!) על הצד הטוב ביותר.

 

מדפדף בדפי השרשור הזה, ומנענע את הראש בחוסר אמונה. איזו דרך ארוכה עברנו יחד. כמה הסוף קרוב (באופן יחסי...). אם אפשר (וצריך!) לעשות סיכום בינים, שהרי העבודות על הצד המיכני כבר הסתיימו. פרוייקט התקנת מערכת המיזוג עבר בהצלחה מלאה; הרכב עקרונית במצב נסיעה וצריך להתקדם עם תא הנוסעים ושלב הצבע כבר מעבר לפינה.

 

אבל כרגיל, אני "סתם" מסבך לעצמי את החיים. אם רק אתקין מחדש את המושבים וסכי השמש המקוריים, שהרי זה עניין של ימים ספורים לסיים את הכל ולהעביר את האוטו למחלקת הצבע. ומשם זה כבר יתגלגל די מהר: רפדות, זגגות, מערכת תאורה. וכל מה שישאר לי אז בכדי לקחת את המכונית לטסט המיוחל הוא הרכבת פגושים ובניית דלת אחורית. "עניין של מה-בכך"... אבל לוותר ולהתפשר מבלי לחקור את האפשרויות עד הסוף רק בשביל לסיים כבר את השיפוץ - זה בדיוק להיות לא נאמן לעצמי.

 

אז בכל זאת אבדוק את האפשרות להתקין מושבים מודרניים ובטיחותיים יותר, אולי גם סכי שמש אחרים ובוודאי מראה פנימית אחרת. וזה יקח כמה שייקח. אין לחץ של זמן, אין מועד השקה קרוב ורומנטי. זה כבר לא יקרה אחרי שנתיים וגם לא ביום העצמאות שחלף לא מזמן ואפילו יום ההולדת שלי קרוב מדי בכדי להתחייב שאספיק לסיים. על אחת כמה וכמה שפרוייקט שיפוץ נוסף מתקדם במקביל. אז זה יקח כמה שייקח!

 

וזה גם המקום להודות למספר אנשים שעוזרים לפרוייקט הזה להמשיך ולקרום עור וגידים (ואם שכחתי מישהו בלהט הכתיבה - התנצלותי מראש): בראש ובראשונה זוגתי היקרה, שמבינה את הלהט ומאפשרת לו מקום; משפחתי, ששואלת לשלומה של "הפילגש"; רפי מזרחי, שעזר לי בתחילת הדרך עם הצד המיכני ושיקום השלדה ולמעשה גם דחף אותי ללכת עד הסוף; ראובן בריינר ויובל מלמד, שנתנו לי להתחיל ולעבוד על המכונית במוסך שלהם; והכי חשובים: ניר בן ארי, אייל בן ארי וכל צוות "מוסך דרך השטח", שאצלהם אני מבלה כבר שנה וחצי ומרגיש שם הכי בן-בית שאפשר להרגיש. הכי משפחה שיש.

 

אז אסיים עם כמה תמונות מייצגות, ו... כרגיל, המשך יבוא!