און יעקבסון

תודה רבה! אכן הצביעה המשובחת כבר מחזיקה למעלה משש שנים ועדיין נראית נפלא. הוכחה שאם מבצעים את כל תהליכי הצביעה כמו שצריך, אפשר לבצע צביעה איכותית גם על גבי פיברגלס. וכן, אתה צודק, אני צריך לנסוע בה יותר. אבל מה לעשות שיש במשפחה יותר ישבנים ממספר הכיסאות בטנדר... אז לעת עתה היא משמשת אותי בעיקר בסופי שבוע.

סליחה על התגובה המאוחרת. לצערי תדירות הגלישה שלי בפורום הידלדלה בזמן האחרון. ולשאלתך: אין בעיה להוסיף תוסף, אלא שהנזק לראש הוא ככל הנראה כבר עובדה מוגמרת. מאחר שברשותי ראש מנוע משופץ עם תושבות שסתומים מחוזקות (שמלכתחילה יחסכו את השימוש בתוסף), אעשה את ההחלפה בקרוב ואפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

אני חושב שאצלי חוברים גורמים נוספים: קילומטרז׳ גבוה יותר ממה שעשית, בפרק זמן קצר בהרבה ויותר מכך - במיוחד בהשוואה לחברי לקהילת רום 1301 - יש לי רגל כבדה על הגז ואני מאמץ את המנוע יותר ובסל״ד גבוה יותר. מין הסתם, סל״ד גבוה יותר גורם לשחיקת תושבות השסתומים בקצב גבוה יותר.

יש הכל. יש לי 940 מושלמת לחלקים, אפילו באותו הצבע כמו המכונית בסמל שלך. כל מה שלא יכול להתאים ל-245 שלי, יכול להימכר.

כמעט שנה מהעידכון האחרון... האמת היא שאין הרבה במה לעדכן. הטנדר מגלה אמינות מרשימה ולמעט טיפול שוטף, אין כמעט בעיות לא צפויות. בזה אני לא מתכוון לאבן שניתזה ממכונית מלפנים, שניפצה את זגוגית אחד הפנסים, או שברגע של פיזור דעת חיברתי הפוך כבלים למצבר ושרפתי את האלטרנטור... עם זאת, כשאני חושב על זה, בכל זאת היה תיקון לא צפוי אחד: נזילת גז מאחד מצינורות המזגן שמתחברים למדחס. עניין שריתוך ארגון פשוט סידר. אהה, כן. ועוד משהו: קצב יציאת שסתומי הפליטה מכיוון מוגזם לגמרי. אני מניח שהעניין נובע מכך שלא השתמשתי בתחליף עופרת בדלק, מה שהאיץ את קצב שחיקת התושבות. לידיעת בעלי רום האחרים, ובכלל. אישית, אני לא ממש מוטרד מהעניין, כי כבר הכנתי ראש תחליפי עם תושבות שסתומים מחוזקות, שמתוכננות לעבוד עם דלק נטול עופרת. המשך יבוא.

תלוי מה ההגדרה שלך ל-״מעניינים״...

עוד לא אזרתי מספיק כוח... אבל בקצרה, ה-91 חיה ובועטת, עם מנוע 2.3 ליטר מוזרק תרומת 940 שהלכה לעולמה. בעצם, גם במקור ה-245 הזו הייתה בעלת הזרקת דלק, אבל מיכנית ואילו עכשיו היא עם הזרקה אלקטרונית. לא סיפור של מה בכך, אבל כאמור, כשאאזור...

צר לי לשמוע. שלא תדעו עוד צער.

כי לפעמים המנוע ״מעשן״ רק בעומס ובעמידה אין עליו עומס. חדירת שמן למנוע יכולה להיגרם דרך מובילי השסתומים, או הרינגים. בדרך כלל, אם המנוע פולט עשן בזמן האטה - אלו גומיות השסתומים, ואם העשן הוא בזמן לחיצה על הגז - אלו הרינגים. אם הבעיה היא ברינגים, המנוע לא ״יבריא״ את עצמו. כנראה שהם גמורים. אלא שמאחר וזו מכונית שעמדה זמן רק, יתכן שהם תפוסים. כך שלפני פירוק מנוע, הייתי מנסה ״אינפוזיה״ ישירות למנוע. במקום דלק. אם זה יעזור - נהדר. אם לא, לכל הפחות תצטרך פירוק מנוע והחלפת רינגים. בהצלחה.

לא, לא מוכרת לי.

יופי של סקירה, חן. אבל למה דילגת על ה-945 בפרט ועל סדרה 900 בכלל? הרי באחרית ימיה היא גם כונתה: S90.

כמה כיף לחזור ולעבוד על מתלי הרום! הכל פשוט, קל לגישה ולעבודה. בניגוד לפירוק הראשוני שביצעתי בשעתו, הפעם לא התגלו חילוקי דעות בין הברגים והאומים לביני וכולם ללא יוצא מהכלל השתחררו ממקומם ללא מאבק. גם בגלל שחלפו רק חמש שנים ממועד הרכבתם האחרון, אבל גם בזכות העובדה שהשתמשתי בשעתו בברגים ואומים חדשים ואיכותיים וכן ב-״אנטי סיז״. מעין משחת גריז עם אלומיניום שמונעת את תפיסת הברגים. לפיכך, הפירוק הסתיים במהירות וכל המתלה הקדמי הגיע לשולחן העבודה. אחרי שטיפת והסרת לכלוך, חולצו התותבים הישנים (אשר ברובם סימני שחיקה ובלאי בהחלט נראו לעין) ובמקומם הורכבו תותבים חדשים וטריים. גם שני הבול-ג׳ויינט העליונים התעייפו, כמו גם הטריניונים (לא מיניונים, טריניונים...) שהראו סימני שחיקה ולכן הוחלפו אף הם. לקינוח הוחלפו גם רפידות הבלם הקדמיות. הברגים הוחזרו למקומם אחרי ניקוי ומריחת משחת אנטי-סיז ואומים חדשים הורכבו. כל שנותר הוא כיוון הידוק המיסבים, הורדת המכונית לרצפה והידוק סופי של האומים. וקדימה לנסיעת מבחן! הבדל של שמיים וארץ... ההיגוי חד ומדוייק, פעולת המתלים שקטה וללא נקישות וגם על כביש משובש במיוחד, המכונית לא ״מתפזרת״ לכל עבר וזה עוד לפני ביצוע כיוון גלגלים. זהו. אפשר לסמן V על המטלה הזו ולהעריך שיהיה שקט בגזרה בשנתיים-שלוש הבאות. המשך יבוא.

עכשיו הבנתי. כשמסבירים לי לאט, אני מבין מהר. תודה.

ישראל, לא בטוח שהבנתי. אתה מציע לי לצורך החלפת מצמד בלבד לפרק מנוע תקין לגורמים, רק בכדי לאזן את גל הארכובה?

מאז גמר השיפוץ עצמו, לא ממש עידכנתי מה התחדש בטנדר עצמו. אז מעבר לעובדה ששלל המטלות הושלמו (ריפודים חדשים, וכדומה) ממש מזמן, לא הרבה התחדש. הטנדר משמש אותי נאמנה, מוכיח אמינות מרשימה, מביא אותי לכל מקום ולמעט טיפולים תקופתיים, הוא לא רואה מוסך. אבל השנים והקילומטרז׳ עושים את שלהם. חמש שנים מאז המיזוג בין השלדה המשופצת לבודי המחודש ו-12 אלף ק״מ מאוחר יותר - צריך לחשוב על טיפול גדול יותר. תחזוקת מנע תמיד עדיפה על תחזוקת שבר. אז על הפרק החלפת תותבי מתלים, תפוחים וטריניונים. כמובן שעל הדרך נחליף גם רפידות בלם קדמיות וננצל את ההזדמנות להחלפת שמן ומסנן. מאחר ואיני מרוצה מפעולת המצמד, הכנתי לי בצד ״קיט״ מושלם של גלגל תנופה חרוט, מצמד חדש וגם מייסב לחץ. בתום עבודת המתלים אתפנה גם לזה ובהזדמנות אחליף גם תושבות מנוע. זהו להפעם. המשך יבוא.

קשה לראות מהתמונה, אבל למיטב ידיעתי זו כרמל 12. אחת מהשתיים או השלוש ששרדו. חבל שהיא מוזנחת כך.

כן... גם אני גדלתי על הסיפורים האלה. אז בוא ואספר לך סיפור אישי: למאזדה שלי היו 260 אלף קילומטר על המד כשקניתי אותה. מנוע מקורי. מקורי, אבל מעשן כמו ארובה... בחמש מאות הקילומטרים שמבדילים בין לוס אנג׳לס ללגונה סקה, נאלצתי לעצור ולהוסיף שמן מנוע פעם או פעמיים... פחדתי להיעצר על ידי המשטרה בעוון זיהום הסביבה. אבל בסוף הגעתי בשלום. פירוק המנוע מהמכונית פשוט ביותר. צמת החשמל בעלת מחבר אחד, כמה ברגים ואומים, שחרור צינורות והחוצה. גם המנוע עצמו פשוט למדי לפירוק. בעזרת חבר פירקנו אותו והזמנו בגרושים את האטמים וה-״רינגים״ השחוקים. אחרי ״חצי האוברהול״ הזה נסעתי עם המכונית עוד בערך 30 אלף ק״מ בלי שום בעיות ובהנאה גדולה. מכוניות המירוץ עליהן התחרתי בשעתו - פורמולה מאזדה, שקיימת עד היום - משתמשת במנועים האלו והן הפגינו אמינות גבוהה, ומבין 16 המכוניות בראסל רייסינג, לא זכורה לי החלפת מנוע כתוצאה מבלאי האטמים האלו. את התדמית הנוראית של המנוע הזה הוא קיבל בראשית דרכו. מאז, חלף הרבה דלק במנוע הסיבובי הזה... אגב, ככל הידוע לי, יש איזה מזל״ט מתוצרת ישראלית שעושה שימוש במנוע רוטורי שכזה. אז למה המנוע הזה לא נמצא מתחת למכסה מנוע של כל מכונית? ראשית, כי הוא בזבזן גדול של דלק, יחסית. ושנית, כי הוא רזה במומנט. כלומר, הוא מתאים לשימוש במכוניות קלות, כמו לדוגמא ה-RX8 הנהדרת.

מכונית נהיגה מדהימה ומאוזנת. מנוע חובב סל״ד באופן לא מוכר, בעידן שלפני הונדה S2000. הייתה לי כזו בדיוק לפני עשרים שנה. ועדיין אני יכול להחשיב אותה כאחת המכוניות המהנות שעברו תחת ידיי.

בכיף, רוני. שמחתי לעזור לחבר ותיק. (-:

לונג טיים... אז כמוזכר כאן בעבר, הוולוו 245 החומה כבר לא בדיוק אצלי. כלומר, רשמית היא כן. מעשית לא. היא עדיין בבעלותי, אבל לא ברשותי. העברתי אותה להורי ואני עם אחות צעירה יותר: 245 מוזרקת מודל 1991. אבל היא שייכת לסיפור אחר. נחזור לחומה: היא לא ברשותי, אבל עדיין תחת אחריותי. אז בכל הזמן הזה שחלף מהעידכון האחרון, משמשת המכונית ביום-יום את הורי הפנסיונים שמרוצים ממנה עד מאוד. במהלך שלושת השנים שהמכונית בבעלותי, עשינו איתה כבר 20 אלף ק״מ ללא רבב וללא שום תקיעה. לפני כשנה שיפצנו את ראש המנוע ובהמשך השנה - את הקרבורטור. לאחרונה, לקראת החורף, החלטתי לשדרג את יחידת המיזוג בהתקנה מקומית לאחת מקורית מ-245 חדשה יותר. עבודה לא פשוטה, שכוללת פירוק מוחלט של לוח המחוונים, החלפת צנרת מזגן בתא המנוע וכן תושבת מדחס ומדחס. בהזדמנות זו הוחלף גם רדיאטור החימום הפנימי - עקב אכליס בכל סדרת 240 ולפיכך מנותק ברובן. הפירוק המוחלט של לוח המחוונים איפשר גם גישה קלה לשדרוג מערכת החשמל והכנת חיווט לקראת התקנת מד סל״ד מקורי ושינוי מיקום שעון הזמן מתוך לוח המחוונים לקונסולה המרכזית (כמו במודל 1991), ניקוי התקנות חשמל מקומיות וכדומה. בנוסף, ניצלתי את ההזדמנות לתקן גם את הצמת החשמל בדלת האחורית. בשורה התחתונה, הוולוו היום במצב הטוב ביותר שהייתה. ולמעשה, מיכנית היא אפילו משודרגת ביחס ליום בו יצאה מהמפעל בשנת 1985, עם מנוע 1.8 ליטר כחוש סוסים וגיר שלושה הילוכים מוגבל יכולת. כיום היא עם מנוע 2.3 ליטר, עם קרבורטור כפול, הצתה אלקטרונית, גיר אוטומטי עם ארבעה מהירויות (שידרוגים שרובם הופיעו ב-240 ממילא משנת דגם 1986. רק ששלי היא 1985...). חיצונית היא במצב נהדר, עדיין עם צבע הקקי המקורי שהתרגלתי אליו... שתי נקודות חלודה צצו במהלך שלושת השנים הללו. שתיהן טופלו בעודן קטנות וכך נחסך תיקון יקר ועמוק. תא הנוסעים מקורי ושמור במיוחד. השינויים היחידים הנראים לעין הם מד סל״ד במקום שעון הזמן הגדול (שממילא לא עבד...), התקנת חגורות בטיחות במושב האחורי ומתחת לפני השטח חידוש אותה יחידת חימום מופלאה ושדרוג מערכת מיזוג מקורית שמתפקדת כל כך הרבה יותר מהמקור המקומי. בחודש הבא ״סוגרת״ אצלי הוולוו החומה שלוש שנים. לא יכולתי אי-פעם לדמיין שבבעלותי תהיה כזו מכונית. מכונית שבצעירותי, כשהייתה חדשה, נראתה מיושנת, ארכאית וזקנה. אבל אני הזדקנתי והיא דווקא שיפרה את חינה. שלא לדבר על עמידותה ושרידותה שקוסמים היום, הרבה בזכות איכות הרכבה גבוהה ושימוש בחלקים עם מקדם ״אובר-קיל״ גבוה, שהפכו את אמינותה לשם דבר ולסיבה שרבות כל כך מאחיותיה עדיין מתגלגלות על הכבישים. ויש גם את העניין שביחס למכונית בת שלושים שנה, היא יחסית מודרנית. עם הגה כוח, חלונות חשמל ונעילה מרכזית, מערכת בלמים בעלת ארבעה דיסקים וכמובן מזגן ועוד אביזרים שהופכים את הנהיגה בה לקלה ונעימה. אז זהו להפעם. כשאאזור כוח, אולי אספר את סיפורה של אחותה, ה-245 הצעירה, מודל 1991. שלמרות שרשמית היא עדיין לא אספנות, אין באמת הבדל מהותי בין השתיים.

למכירה: חלקים משתי וולוו 945 שפורקו: חלקי פח ופנים, מושבים, שמשות וכדומה. ללא מנוע וגיר ומחשבי מנוע, אבל יש מערכת ABS ומחשב ABS. מי שמעוניין - כדאי שיזדרז. בקרוב הן הולכות לברזל וחבל שהחלקים שלהן לא ישמשו מכוניות אחרות. בהודעה פרטית בבקשה.

לא הבנתי את הקשר של התמונה לשרשור, אבל בכל מקרה, זו לא כרמל, אלא גלבוע.

בהצלחה, רוני.

קינן, תמיד מספרים על הרווק ״המסכן״, שמגיע לכל אירוע משפחתי וכולם שואלים אותו: נו! מתי תתחתן? אני חושב שאתה המקבילה המוטורית לרווק ההוא, ואני ייצגתי את ה-נו! באין- ספור פעמים בהם שאלתי אותך: נו! מתי תסיים כבר את השיפוץ הזה... שמח בשמחתך ותזכור שאתה עדיין חייב לי סיבוב.

משום מה, בשנתיים האחרונות אכן עלה קרנה של ה-240 בשוק המשומשות והן נמכרות במחירים גבוהים יותר. הדבר לא נעלם מעיניהם של מוכרים שמנסים לנצל את המצב ומבקשים מחירים שהם כבר לא הגיוניים. אם כבר נטשת את ה-240 ואת לוחית האספנות, לך על ה-940. מכונית ״כמעט״ מודרנית במכלוליה. וזה אומר, הזרקת דלק (גם טורבו בחלק מהגרסאות), ABS, כריות אוויר, מושבים חשמליים, בקרת אקלים ועוד. וכל זאת באלפים בודדים של שקלים. מה שיאפשר לך השקעה ביישור קו ראשוני, שיעניק לך שקט נפשי בהמשך.