ילד חדש

[itaysamurai]

לפני 48 דקות, vadim6385 כתב:

אבל מה אם אני מספיק דפוק בשביל שזה לא ירגש אותי, ובמקום זה אתפוס את הראש ולא אבין איך נפלתי לזה? הרי אין ממש דרך חזרה מזה

זו שאלה קשה. 

יש טיפוסים קיצוניים שירשו לעצמם לחתוך ולא לקחת חלק בחייו של הילד בלי להרגיש רע עם זה.

הם מיעוט.

שאר האנשים הממוצעים הם סתגלניים, זה טבע האדם.

יהיה לך קשה ואתה תמצא את עצמך בהרבה רגעי משבר וחוסר אונים, אבל יצר ההישרדות והאחריות הבסיסיים שיש לאנשים יהפכו את זה לחוויה שניתן לצלוח אותה ואפילו להוציא ממנה דברים טובים.

 

 

[Potato]

לפני 52 דקות, vadim6385 כתב:

אנשים אף פעם לא יודעים לתת תשובה ברורה לשאלה כזאת - מה אם אהיה אבא, ואגלה שזה לא מתאים לי?

Fake it till you make it.

זה כמו להגיד שלא מתאים לך לקום כל בוקר לעבודה,איזה עוד ברירות יש לך?

לפני 52 דקות, vadim6385 כתב:

אפשר להגיד שתגלה, תבין, זה הדבר הכי טוב בעולם, וכו'

אתה יכול להגיד את זה על הרבה דברים שלא ניסית.

לפני 52 דקות, vadim6385 כתב:

מצד שני - אני רואה אנשים עם ילדים, וזה לא בדיוק עושה לי חשק למשהו כזה לעצמי, גם אם הילד הזה הכי חמוד בעולם.

כי זה לא הילד שלך.

אולי גם את שלך לא תאהב,או לא תתחבר אליו. להתחבר לילד זר היא לא תופעה שיש מסקנות לגזור ממנה.

[edward]

בתאריך 7.9.2022 בשעה 18:03, netanel1014 כתב:

 

הבעיה שהבית מאוד קטן ולקנות/להשכיר דירה גדולה יותר אין ביכולת (המחירים מטורפים) ומעבר לזה, ילד זאת הוצאה כלכלית לא קטנה (מעון , מחיה ועוד). במיוחד שיש ילד שכרגע במעון ורק על המעון אנחנו משלמים 2000+ בחודש לא כולל מה שמסביב (אוכל טיטולים ועוד.)

 

כעסתי קצת. אני מרגיש מרומה. לדעתי זה לא היה צריך להיות ככה ואין לי כבר מה לעשות.

פעם ראשונה שאני משתף את זה עם מישהו.

מה דעתכם ?.

ברשותכם אחזיר את הדיון לנושא השרשור עם שנקל וחצי ממני.

 

בית קטן זו לא סיבה לא להביא ילדים. ראו מקרה סלאח שבתי. פשוט מעמיסים אותם לגובה והכל בסדר. בנושאים הכלכליים, זה אכן בעייתי ואין לזה פתרונות קסם - מצד שני אם כבר יש ילד בדרך, מסתדרים עם מה שיש ואם צריך מבקשים עזרה ממשפחה וחברים. אפשר גם ללמוד הרבה על ניהול תקציב ממשפחות חרדיות.

 

לגבי הסיטואציה באופן כללי - 

 

אנשים מתחתנים כדי להביא ילדים, לא בשביל לשחק דוקים. נכון, קרה מה שקרה ויצא בלא נוח מבחינת לוח זמנים. אבל כזוג דתי שלא ממש יכול להשתמש באופן הרמטי באמצעי מניעה ומשום מה לא נמנע מסקס בשביל למנוע הריון לא רצוי (הזוי לטעמי בהתחשב בסיטואציה), בסך הכל זה יכול לקרות וצריך להתמודד בלי לבכות יותר מידי. פעם הבאה לא תעשה את הטעויות האלה.

 

מהתיאור שלך לא ברור עד כמה היית נגד ילד שלישי - האם זה היה אנטי מוחלט או סתם העדפה. אני מניח שאם זה ייהרג ובל יעבור, לא היית יוצא "קצת כועס" מהשיחה אלא קצת יותר. אם זו העדפה בלבד אז לא קרה שום דבר נורא. 

 

אבל נניח לרגע בשביל הספורט שאשכרה דיברתם, אמרת לה שאתה ממש אבל ממש מתנגד, אפילו ניסית להימנע מסקס ועשית בכלל כל מה שאתה יכול ועדיין היא נכנסה להריון כי היא החליטה ככה חד צדדית, כי בא לה. ואפילו נניח שדיברתם ופשוט לא מעניין אותה מה אתה חושב כי היא חושבת שהיא מחזיקה אותך בביצים.

 

אם אני שם את עצמי עכשיו בסיטואציה הזו, ברור לי שגירושים זו לא אופציה (לא מאמין בזה כפתרון לשום דבר). אז אם אני תקוע איתה לנצח, אז אני אדאג שברמת המינימום אני אהיה הכי בסדר שאני יכול להיות. אני עדיין אבא, אז הפוקוס עובר לשם ולא אליה. אם היא רוצה מערכת יחסים מעבר לשלום שלום, היא תצטרך להתחשב בי ולנהל מערכת יחסים שלוקחת אותי בחשבון. לא בא לה? אני בסדר עם להפנות את המאמצים שלי אל הילדים בעשרים שנה הקרובות אם היא לא מבינה מה זו מערכת יחסים עם שני אנשים ולא רק אחד. 

 

וכמובן שייעוץ זוגי וכו זה רעיון לא רע אבל במקביל צריך גם לחשוב איך להתנהל אם זה לא עוזר והגברת התחרפנה. כמו שאמר סוקרטס - צריך בכל מקרה להתחתן. אם יצליח, תהיה מאושר, ואם לא - תהיה פילוסוף.

 

 

[Liviur]

לפני 55 דקות, edward כתב:

בית קטן זו לא סיבה לא להביא ילדים. ראו מקרה סלאח שבתי.

אני מקווה שאנחנו שואפים לסטנדרט חיים הולך ומשתפר.

לפני 56 דקות, edward כתב:

אפשר גם ללמוד הרבה על ניהול תקציב ממשפחות חרדיות.

פחות מסכים. עדיף ללמוד את זה בצורה מסודרת שמתחשבת גם בשיפורי עבודה, הפרשות לפנסיה ועצמאות כלכלית ולאו דווקא מקבוצה כזו או אחרת (אגב - הייתי עונה אותו הדבר אם היית אומר תל אביבים אשכנזים מצפון תל אביב)

 

לפני 57 דקות, edward כתב:

קרה מה שקרה ויצא בלא נוח מבחינת לוח זמנים.

זו קריאה שהיא מאוד שלך. מה אם הבחור לא רצה יותר ילדים נקודה? שניים מספיקים? או שאם רצה - התזמון שהוא רצה הוא אחד שכלכלית יוכל לתמוך בהם כראוי - ואני לא מדבר על ביגוד יפה ויציאה למסעדות , אני מדבר על חוגים , בתי ספר , חיסכון ללימודים גבוהים וכו - דברים שיפתחו להם את הדרך בעתיד. (אני מניח לצורך הדיון שאין פה בעיה קיומית)

 

לפני 59 דקות, edward כתב:

אם היא רוצה מערכת יחסים מעבר לשלום שלום, היא תצטרך להתחשב בי ולנהל מערכת יחסים שלוקחת אותי בחשבון. לא בא לה? אני בסדר עם להפנות את המאמצים שלי אל הילדים בעשרים שנה הקרובות אם היא לא מבינה מה זו מערכת יחסים עם שני אנשים ולא רק אחד. 

או! הגענו לנקודה. נגיד שאני זורם על זה שמתחתנים בשביל ילדים (ולא לרצות הורים , נורמות חברתיות וכו - כי ילדים אפשר לעשות גם בלי).

להישאר נשואים בלי לתקשר 20 שנה - תאמין לי - זה לא תמיד יותר טוב מלהתגרש. הילדים מרגישים את זה יופי! הוא אומלל , היא אומללה והילדים חווים את הסטרס בין ההורים בצורה נוראית (וראיתי את זה קורה עם חברים טובים שהחיים שלהם היו סיוט בצורה הזו וגם חברים שהרוויחו מחדש את ההורים שלהם כשהם התגרשו).

לפני כשעה, edward כתב:

וכמובן שייעוץ זוגי וכו זה רעיון לא רע אבל במקביל צריך גם לחשוב איך להתנהל אם זה לא עוזר והגברת התחרפנה.

ופה הנקודה שלי לגבי יעוץ או הסדרת היחסים בכל אמצעי כלשהו - אנשים לא יכולים לחיות בחוסר אמון ואומללות (גם אם זה מצד אחד כי היא או הוא לא מבינים את שבירת האמון שקרתה פה)

 

ולסיכום

לפני כשעה, edward כתב:

צריך בכל מקרה להתחתן.

לא , לא ממש.

 

(וכותב את זה כנשוי עם 3 ילדים)

[edward]

לפני 1 דקה, Liviur כתב:

 

או! הגענו לנקודה. נגיד שאני זורם על זה שמתחתנים בשביל ילדים (ולא לרצות הורים , נורמות חברתיות וכו - כי ילדים אפשר לעשות גם בלי).

להישאר נשואים בלי לתקשר 20 שנה - תאמין לי - זה לא תמיד יותר טוב מלהתגרש. הילדים מרגישים את זה יופי! הוא אומלל , היא אומללה והילדים חווים את הסטרס בין ההורים בצורה נוראית (וראיתי את זה קורה עם חברים טובים שהחיים שלהם היו סיוט בצורה הזו וגם חברים שהרוויחו מחדש את ההורים שלהם כשהם התגרשו).

 

בוודאי שזה נכון להתגרש במצבים מסוימים, אבל עדיף לתפור את הפתרון לבעיה כי גירושים זה לא פתרון קסם. אני אישית מאמין שלא מתגרשים אלא פותרים בעיות כולל בעיות כאלה. 

[Liviur]

ההבדל העיקרי - הוא לגבי באיזה מחיר.

יש בעיות אמון שלפעמים אי אפשר לפתור ולהישאר זה פתרון אומלל.

לא נראה לי שזה המצב פה (להתגרש) - אבל את הבעית אמון חייבים לפתור. זה לא סוג הדברים שמחליקים.

תואם לא מצליחים לפתור את הבעית אמון הקשה והבחירה היא בין חיי אומללןת ללא תקשורת בבית לגירושין - אז זה מחיר שלפעמים (לדעתי) כדאי

 

אבל פה זה ללכת בערך 20 צעדים קדימה

[falou]

לפני 11 שעות, vadim6385 כתב:

אבל אני כן מבין שזאת אחריות לכל החיים, ושהחיים שלך הם לא באמת שלך עכשיו.

 

אתה יודע להגיד את המשפט, אתה לא יודע איך זה.

יש כל מיני  דרכים ללמוד בלי החויה עצמה. אפשר לקרוא. אפשר לחיות את זה מהצד כמלווה (חבר, בן משפחה) במעורבות ואמפטיה ברמות משתנות. מדובר כאן על רמות שונות של סוגשל רזולוציה.

העניין הוא שעצם זה שיודעים להגיד משפט כללי, זה לא אומר כלום. גם כשעושים ניתוח אנליטי, זה לא בהכרח שווה משהו. מה שמביא אותי לסצינה הזו, שבעצם אומרת הכל:

 

 

 

אם המוטיבציה שלך בדיון עם האחר על חייו היא להוכיח כמה אתה חכם ומבין - סתום את הפה (לא אתה ספיציפית, ואדים)

 

זה גם אפרופו כמה "שווה"טיפול פסיכולוגי.

זה תלוי במטופל, קודם כל.